1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:06,006 --> 00:00:09,843
‫- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -‬

3
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

4
00:00:28,445 --> 00:00:34,200
‫- פיטסבורג -‬

5
00:00:37,454 --> 00:00:40,749
‫אנחנו נתונים כעת בתהליך ‬
‫של קבלת החלטה ביחס לעתידנו.‬

6
00:00:40,874 --> 00:00:44,794
‫ואני חושב שזה יועיל לנו ‬
‫לראות מה היה העבר שלנו.‬

7
00:00:45,420 --> 00:00:47,255
‫- אוגוסט וילסון ‬
‫(2005-1945) -‬

8
00:00:47,338 --> 00:00:52,761
‫אנחנו מי שאנחנו היום בחברה‬
‫כתוצאה מדברים שהתרחשו לפני הרגע הזה.‬

9
00:00:52,844 --> 00:00:54,220
‫- אוגוסט וילסון -‬

10
00:00:54,387 --> 00:00:57,140
‫- ניו יורק -‬

11
00:00:57,807 --> 00:01:01,144
‫אבל אנחנו חיים בתרבות ‬
‫שבה אנחנו שוכחים מה קרה רק לפני שבועיים.‬

12
00:01:04,313 --> 00:01:09,235
‫וכדי לדעת מי אתה ומה עליך לעשות,‬
‫עליך להכיר קודם את ההיסטוריה שלך.‬

13
00:01:09,319 --> 00:01:10,945
‫- אוגוסט וילסון -‬

14
00:01:13,239 --> 00:01:17,577
‫אנחנו מקבלים אתכם בברכה, מחזור 2018‬

15
00:01:17,660 --> 00:01:20,789
‫של גמר תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון!‬

16
00:01:23,333 --> 00:01:26,669
‫מי נמצא כאן? יש לנו נציגים מפיטסבורג כאן?‬

17
00:01:26,753 --> 00:01:28,505
‫פיטסבורג!‬

18
00:01:28,588 --> 00:01:31,925
‫יש לנו נציגים מסיאטל?‬
‫יש לנו נציגים מבוסטון?‬

19
00:01:33,009 --> 00:01:36,846
‫מה עם אטלנטה? ניו יורק? פורטלנד?‬

20
00:01:36,930 --> 00:01:40,183
‫ניו הייבן? דאלאס? שיקגו?‬

21
00:01:40,266 --> 00:01:43,645
‫לוס אנג'לס?‬
‫-כן.‬

22
00:01:45,271 --> 00:01:48,566
‫אנחנו מקיימים את התחרות הלאומית‬
‫כבר עשר שנים.‬

23
00:01:48,650 --> 00:01:52,237
‫התחלנו לקיים את התחרות הזאת ‬
‫בשנה לאחר שמר וילסון הלך לעולמו.‬

24
00:01:52,320 --> 00:01:54,030
‫- קני לאון‬
‫במאי בברודוויי, "גדרות" -‬

25
00:01:54,114 --> 00:01:59,285
‫התאבלנו על מות המחזאי ‬
‫החשוב ביותר באמריקה.‬

26
00:02:00,787 --> 00:02:05,125
‫אתם צופים ב"לאור המצב" של חדשות NPR. ‬
‫אני דבי אליוט.‬

27
00:02:05,208 --> 00:02:09,211
‫המחזאי זוכה פרס פוליצר,‬
‫אוגוסט וילסון, מת היום‬

28
00:02:09,294 --> 00:02:14,509
‫בבית חולים בסיאטל. ‬
‫הוא היה בן 60 וסבל מסרטן הכבד.‬

29
00:02:14,634 --> 00:02:17,137
‫וילסון התפרסם בעיקר‬
‫בזכות מחזור עשרת המחזות האפי שלו...‬

30
00:02:17,220 --> 00:02:18,513
‫- שיעור הפסנתר -‬

31
00:02:18,596 --> 00:02:22,308
‫שכולל את המחזות "גדרות" ‬
‫ו"ישבנה השחור של מא רייני".‬

32
00:02:22,392 --> 00:02:26,020
‫המחזה האחרון במחזור היה "רדיו גולף",‬
‫שהצגת הבכורה שלו התקיימה באפריל האחרון.‬

33
00:02:26,104 --> 00:02:27,147
‫- תוכניות תיאטרון -‬

34
00:02:27,230 --> 00:02:29,149
‫מחזותיו של וילסון תיעדו את חייהם...‬

35
00:02:29,232 --> 00:02:30,191
‫- פנינת האוקיינוס -‬

36
00:02:30,275 --> 00:02:32,735
‫של אפרו-אמריקאים בכל עשור במאה ה-20.‬

37
00:02:32,819 --> 00:02:34,112
‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬

38
00:02:34,195 --> 00:02:36,865
‫מוטיב חוזר בהם היה ‬
‫ההשפעה המתמשכת של העבדות...‬

39
00:02:36,948 --> 00:02:38,241
‫- ישבנה השחור של מא רייני -‬

40
00:02:38,324 --> 00:02:40,493
‫על הדורות הבאים של אמריקאים שחורים.‬

41
00:02:41,369 --> 00:02:43,872
‫- שיעור הפסנתר -‬

42
00:02:45,874 --> 00:02:48,042
‫- שבע גיטרות -‬

43
00:02:49,919 --> 00:02:52,547
‫- גדרות -‬

44
00:02:54,465 --> 00:02:55,425
‫- שתי רכבות יוצאות -‬

45
00:02:55,508 --> 00:02:59,429
‫לכל עשרת המחזות האלה יש אותו מסר.‬
‫שאמריקה שייכת לכם.‬

46
00:02:59,512 --> 00:03:00,388
‫- ג'יטני -‬

47
00:03:00,471 --> 00:03:03,391
‫אם אבותיכם הגיעו לכאן בבטן ספינת עבדים...‬

48
00:03:03,558 --> 00:03:04,642
‫- המלך הדלי השני -‬

49
00:03:04,726 --> 00:03:07,937
‫אם באתם לכאן‬
‫בחיפוש אחר חופש דת, חופש פוליטי,‬

50
00:03:08,021 --> 00:03:10,064
‫מכל סיבה שהיא, אמריקה שייכת לכולנו...‬

51
00:03:10,148 --> 00:03:11,065
‫- רדיו גולף -‬

52
00:03:11,149 --> 00:03:13,401
‫על כל זכויותיה.‬

53
00:03:13,484 --> 00:03:15,987
‫ככה נראית אמריקה.‬

54
00:03:16,070 --> 00:03:18,740
‫ואתם, חבר'ה, אתם העתיד שלי.‬

55
00:03:20,825 --> 00:03:24,162
‫העובדה שצעירים נחשפים למחזות ‬
‫באמצעות התחרות,‬

56
00:03:24,245 --> 00:03:28,958
‫זה הדבר החשוב ביותר,‬
‫התחרות חושפת אותם למשהו שהם לא ראו קודם.‬

57
00:03:29,834 --> 00:03:31,961
‫אלו סיפורים טובים...‬

58
00:03:32,045 --> 00:03:33,046
‫-דנזל וושינגטון‬
‫שחקן -‬

59
00:03:33,129 --> 00:03:34,505
‫אלו מחזות נהדרים,‬

60
00:03:34,589 --> 00:03:38,468
‫וצעירים ומבוגרים כאחד אוהבים אותם ‬
‫כשהם צופים בהם, והם מוכרים.‬

61
00:03:38,551 --> 00:03:41,846
‫הם מרגישים מוכרים, במיוחד לאפרו-אמריקאים.‬

62
00:03:44,057 --> 00:03:49,854
‫אוגוסט היה המחזאי היחיד שראה אותי,‬
‫וכשאני אומרת "אותי", אני מתכוונת אליי...‬

63
00:03:49,938 --> 00:03:50,980
‫- ויולה דייוויס‬
‫שחקנית -‬

64
00:03:51,064 --> 00:03:53,816
‫אבל גם לאנשים כמוני.‬

65
00:03:53,942 --> 00:03:55,360
‫בשבילי, הוא מוזה.‬

66
00:03:55,443 --> 00:03:59,405
‫בשבילו, המשמעות של לחיות הייתה לכתוב‬
‫והמשמעות של לכתוב הייתה לחיות.‬

67
00:03:59,989 --> 00:04:02,242
‫הוא שם לעצמו כמטרה...‬

68
00:04:02,325 --> 00:04:04,953
‫קונסטנצה רומרו, מעצבת תלבושות, ‬
‫אלמנתו של אוגוסט וילסון -‬

69
00:04:05,036 --> 00:04:07,205
‫לכתוב מחזה אחד לכל עשור במאה ה-20.‬

70
00:04:07,288 --> 00:04:09,582
‫- 20': "ישבנה השחור של מא רייני"‬
‫70': ג'יטני -‬

71
00:04:09,666 --> 00:04:10,959
‫הם לא התפרסמו באופן עוקב.‬

72
00:04:11,042 --> 00:04:12,919
‫- 50': גדרות‬
‫10': בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬

73
00:04:13,002 --> 00:04:14,504
‫הם נוצרו כשהמוזות דיברו אליו.‬

74
00:04:14,587 --> 00:04:18,298
‫- 30': שיעור הפסנתר, 60': שתי רכבות יוצאות‬
‫40': שבע גיטרות, 80': המלך הדלי השני -‬

75
00:04:18,382 --> 00:04:20,802
‫- 1900: פנינת האוקיינוס, 90': רדיו גולף‬
‫מחזור המאה -‬

76
00:04:20,885 --> 00:04:23,388
‫אלה מחזות על אנשים שמסתדרים‬
‫אבל ההיסטוריה מתגנבת לתוכם.‬

77
00:04:23,471 --> 00:04:25,682
‫- ג'ק וירטל,‬
‫מפיק 6 מחזות מאת אוגוסט וילסון -‬

78
00:04:25,765 --> 00:04:27,767
‫כשקוראים אותם,‬
‫מרגישים כאילו חיים במהלך המאה.‬

79
00:04:27,850 --> 00:04:31,396
‫- מערכה 1 שיקגו, 1927 ‬
‫אוגוסט, 1911. אכסניה בפיטסבורג. -‬

80
00:04:31,479 --> 00:04:33,398
‫- זוהי שנת 1957. -‬

81
00:04:33,481 --> 00:04:34,774
‫- תחילת הסתיו, 1977.‬

82
00:04:34,857 --> 00:04:38,778
‫הוא לא התעניין בכתיבה ‬
‫על אירועים היסטוריים חשובים.‬

83
00:04:38,861 --> 00:04:41,948
‫- דמויות: ממפיס, וולף, ריסה, הולוויי...‬
‫דודה אסתר טיילר -‬

84
00:04:42,031 --> 00:04:44,867
‫אני לא חושב שהוא ‬
‫היה מעלה את פרדריק דאגלס לבמה.‬

85
00:04:44,951 --> 00:04:47,537
‫הוא שם על הבמה פועל זבל‬
‫ששיחק בליגת בשחורים בבייסבול‬

86
00:04:47,620 --> 00:04:49,580
‫ונגן חצוצרה שלעולם לא יזכה לפרסום.‬

87
00:04:49,664 --> 00:04:52,000
‫אלו הדמויות שמרכיבות את רוב העולם.‬

88
00:04:52,083 --> 00:04:53,501
‫אוגוסט שייך לכולם… ‬

89
00:04:53,584 --> 00:04:54,877
‫- סטיבן מקינלי הנדרסון‬
‫שחקן -‬

90
00:04:54,961 --> 00:05:00,049
‫לכל מי שיש לו אם, אב, אחות ואח,‬
‫מרגיש שזה נכתב עבורו.‬

91
00:05:00,133 --> 00:05:05,805
‫אם יש לך חבר טוב, זה מדבר אליך.‬
‫אם הלב שלך נשבר, הוא נשבר בכל שפה.‬

92
00:05:12,854 --> 00:05:17,317
‫- תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון‬
‫אלפי תלמידים מ-12 ערים מבצעים מונולוג -‬

93
00:05:17,400 --> 00:05:20,111
‫- מתוך אחד מעשרת המחזות של מחזור המאה -‬

94
00:05:20,194 --> 00:05:23,031
‫- הפרס הוא הזדמנות להופיע בברודוויי -‬

95
00:05:24,282 --> 00:05:28,411
‫- שישה חודשים קודם לכן -‬

96
00:05:28,494 --> 00:05:32,040
‫- שיקגו -‬

97
00:05:32,123 --> 00:05:35,752
‫- השלב הראשון של התחרות -‬

98
00:05:35,835 --> 00:05:39,839
‫- יותר מ-400 תלמידים משתתפים. -‬

99
00:05:39,922 --> 00:05:43,593
‫- ה-20 הראשונים ימשיכו לגמר בשיקגו. -‬

100
00:05:55,813 --> 00:05:58,691
‫תנצלו את הזמן ‬
‫כדי לעשות חזרה על המונולוגים שלכם.‬

101
00:06:06,407 --> 00:06:11,412
‫איזה בחור יוצא לשם, תופס אישה,‬
‫וחושב שיש לו משהו כי היא מתוקה ורכה למגע.‬

102
00:06:20,963 --> 00:06:24,300
‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה‬
‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬

103
00:06:24,384 --> 00:06:27,428
‫מדברים על זה שהם רוצים ‬
‫לראות מה נמצא בצד השני של הגבעה.‬

104
00:06:30,890 --> 00:06:35,686
‫אני רוצה כבוד.‬
‫הוא לא יודע שהוא מתעסק עם המלך הדלי השני.‬

105
00:06:49,826 --> 00:06:51,994
‫אתם יכולים להוריד את המעילים, לנוח קצת.‬

106
00:06:52,078 --> 00:06:55,498
‫אתם יכולים לעשות כאן רעש כמה שתירצו‬
‫לפני שתיכנסו לשם.‬

107
00:06:56,082 --> 00:06:59,293
‫בשנה שעברה ישבתי כאן והפסדתי,‬
‫אז אני אשב שם.‬

108
00:07:00,503 --> 00:07:05,675
‫אני יודע שהגיעו הרבה ילדים,‬
‫והם יהיו ממש לחוצים ונרגשים להופיע בפניכם.‬

109
00:07:07,677 --> 00:07:10,555
‫אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שבע, שמונה.‬

110
00:07:10,638 --> 00:07:13,141
‫נתגלגל שוב קדימה ושוב לאחור.‬

111
00:07:14,934 --> 00:07:18,438
‫עור אדום, עור צהוב, עור לבנדר.‬

112
00:07:18,521 --> 00:07:20,064
‫לא!‬

113
00:07:20,148 --> 00:07:21,524
‫לא!‬

114
00:07:21,607 --> 00:07:25,862
‫לא אחכה לוויני ולוויני ויליאמס‬
‫בוויליאמסבורג ובוויליאמסטאון.‬

115
00:07:25,945 --> 00:07:27,822
‫אני לא אחכה לוויני...‬

116
00:07:27,905 --> 00:07:32,702
‫ואז הבנתי ‬
‫שככל שאת מנסה להיאחז בגברים האלה...‬

117
00:07:33,619 --> 00:07:36,038
‫קל יותר לאיזו בחורה לבוא ולקחת אותם ממך.‬

118
00:07:36,706 --> 00:07:40,376
‫ופתאום, היא גדלה. מדברת על זה שהיא אישה.‬

119
00:07:41,335 --> 00:07:43,713
‫רק מפני שאת יכולה לשכב‬
‫ולפתוח את הרגליים לגבר‬

120
00:07:43,796 --> 00:07:46,340
‫זה לא הופך אותך לאישה, אמרתי לה את זה.‬

121
00:07:46,466 --> 00:07:48,968
‫אתם חושבים שאביא לכם‬
‫ושאכשכש בזנב בשבילכם.‬

122
00:07:49,051 --> 00:07:50,511
‫האדם השחור הוא לא כלב.‬

123
00:07:58,019 --> 00:07:59,312
‫אם אתם מחמירים בשיפוט...‬

124
00:07:59,395 --> 00:08:01,022
‫- דריק סנדרס‬
‫מייסד התחרות בשיקגו -‬

125
00:08:01,105 --> 00:08:02,190
‫תמשיכו להחמיר.‬

126
00:08:02,273 --> 00:08:06,569
‫אם אתם קפדנים עם המתמודדים, תישארו קפדנים.‬

127
00:08:06,652 --> 00:08:10,406
‫אתם יודעים מה עליכם לעשות, ואיך לעשות זאת.‬

128
00:08:10,490 --> 00:08:11,908
‫תסדר אותם בשורה, ו...‬

129
00:08:11,991 --> 00:08:13,159
‫בשורה? בסדר.‬
‫-כן.‬

130
00:08:13,242 --> 00:08:14,452
‫בואו איתי.‬

131
00:08:23,794 --> 00:08:25,254
‫אנחנו מתחילים, חבר'ה.‬

132
00:08:35,222 --> 00:08:36,682
‫היי. שמי פרידום מרטין,‬

133
00:08:36,765 --> 00:08:39,309
‫ואני אבצע את ביינום ווקר‬
‫מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬

134
00:08:39,393 --> 00:08:40,561
‫- פרידום -‬

135
00:08:44,815 --> 00:08:47,026
‫אתה לא יכול להסתכל על זה ככה.‬

136
00:08:47,109 --> 00:08:48,694
‫אתה חייב לראות את התמונה השלמה.‬

137
00:08:50,446 --> 00:08:55,993
‫אני תולה הרבה דברים, כל מיני חפצים,‬
‫דברים שקשורים לתיאטרון, תוכניות תיאטרון.‬

138
00:08:56,077 --> 00:08:57,453
‫- אופטימיות מהפכנית ללא חת -‬

139
00:08:57,537 --> 00:08:59,914
‫עברתי מאוקלהומה כדי ללמוד ‬
‫בתיכון לאמנויות של שיקגו.‬

140
00:08:59,997 --> 00:09:03,834
‫כי לא היו הרבה הזדמנויות להיות שחקן ‬
‫בברוקן ארו, אוקלהומה.‬

141
00:09:03,918 --> 00:09:06,963
‫עשינו הפקה של מקבת, וגילמתי את בנקו.‬

142
00:09:07,046 --> 00:09:11,092
‫בנקו חוזר שותת דם ‬
‫וזאת הייתה החולצה שלבשתי.‬

143
00:09:11,217 --> 00:09:13,427
‫הייתי ילד שחור ‬
‫בגובה מטר ושמונים באוקלהומה.‬

144
00:09:13,511 --> 00:09:16,597
‫שיחקתי כדורסל, זה מה שציפו ממני לעשות שם.‬

145
00:09:16,681 --> 00:09:22,937
‫זה הדבר הראשון שאנשים ראו כשהם ראו אותי.‬
‫כלומר, זה פרידום. הוא הילד השחור בכיתה.‬

146
00:09:23,020 --> 00:09:27,483
‫בדרך כלל תיארו אותי בכינוי, "אוראו",‬

147
00:09:27,567 --> 00:09:30,987
‫כלומר, אדם לבן בגוף של אדם שחור. ‬
‫דברים כאלה.‬

148
00:09:31,070 --> 00:09:33,614
‫התחלתי להתעניין בתיאטרון ‬
‫כשהייתי בערך בכיתה ז'.‬

149
00:09:34,657 --> 00:09:37,076
‫זה צילום הפנים הראשון שלי כשחקן.‬

150
00:09:37,159 --> 00:09:39,912
‫זה היה למופע הראשון שנבחנתי אליו,‬
‫"הלילה ה-12".‬

151
00:09:39,996 --> 00:09:42,290
‫היה לי תפקיד קטנטן של שתי שורות.‬

152
00:09:42,373 --> 00:09:45,876
‫הייתה לי חרב ואמרתי,‬
‫"אתה עצור בשם הרוזן אורסינו".‬

153
00:09:45,960 --> 00:09:49,130
‫אז התוודעתי לראשונה לשייקספיר‬
‫והבנתי שאני אוהב את זה.‬

154
00:09:49,213 --> 00:09:54,427
‫לפני כן חשבתי שמשחק הוא רק מול מצלמה, ‬
‫דנזל וושינגטון, ויל סמית'.‬

155
00:09:54,552 --> 00:09:58,097
‫לא ידעתי שהתיאטרון עצמו‬
‫הוא משהו שאפשר לעשות בו קריירה.‬

156
00:09:58,180 --> 00:10:00,558
‫אני אוהב את אותלו.‬

157
00:10:00,641 --> 00:10:05,271
‫מחזה שייקספירי עם גיבור שחור,‬
‫ולא רק זאת, אלא גם גיבור שחור בעל עומק.‬

158
00:10:05,354 --> 00:10:07,023
‫תמיד הסתכלו עליי במבט מוזר.‬

159
00:10:07,106 --> 00:10:11,110
‫המאמן שלי תמיד שאל אותי מה לא בסדר איתי,‬
‫למה אני עוזב את האימון כדי ללכת לחזרה?‬

160
00:10:11,193 --> 00:10:16,657
‫לא ידעתי למה הייתי כל כך... אומלל.‬

161
00:10:16,741 --> 00:10:18,576
‫היו לי אימא שלי ואבא שלי ואחי,‬

162
00:10:18,659 --> 00:10:21,203
‫היו לי ציונים טובים והייתי בקבוצת הכדורסל.‬

163
00:10:21,287 --> 00:10:23,122
‫הייתי בחמישייה הפותחת בקבוצת הכדורסל.‬

164
00:10:23,205 --> 00:10:26,792
‫אבל לא יכולתי לבטא... אין מצב‬
‫שהייתי יכול לעשות את זה בחדר שלי.‬

165
00:10:26,876 --> 00:10:32,048
‫אתה יודע למה אני מתכוון? ‬
‫כאילו, זה... לא היה יכול להיות שם.‬

166
00:10:34,133 --> 00:10:37,928
‫זו ברכה כשאתה לומד ‬
‫להסתכל על אישה ולראות ואולי ‬

167
00:10:38,429 --> 00:10:40,264
‫ורואה כמה קווצות של שיערה,‬

168
00:10:41,682 --> 00:10:43,100
‫או את האופן שלחייה מתעקלות,‬

169
00:10:45,102 --> 00:10:48,064
‫לראות זאת, כל מה שאפשר לקבל מהחיים.‬

170
00:10:50,066 --> 00:10:52,943
‫זאת ברכה, כשאפשר ללמוד להסתכל על אישה ככה.‬

171
00:10:54,445 --> 00:10:56,238
‫הבחור האחרון הזה?‬
‫-כן.‬

172
00:10:56,322 --> 00:10:59,075
‫אני חושבת... "איך הוא ידע לעשות זאת?"‬

173
00:10:59,700 --> 00:11:01,243
‫זה מה שאני רוצה לעשות.‬

174
00:11:01,327 --> 00:11:07,166
‫אני יודעת שזה קיצוני, זה מקום חדש לגמרי,‬
‫מדינה חדשה לגמרי, עיר חדשה.‬

175
00:11:07,249 --> 00:11:08,376
‫תיכון חדש.‬

176
00:11:09,418 --> 00:11:11,128
‫אבל זה מה שלדעתי אני חייב לעשות.‬

177
00:11:16,801 --> 00:11:19,887
‫שתלתי את עצמי בתוכך, חיכיתי לפרוח.‬

178
00:11:20,012 --> 00:11:21,889
‫אתה מנסה לומר לי.‬

179
00:11:21,972 --> 00:11:22,973
‫זוזי הצידה!‬

180
00:11:37,613 --> 00:11:42,284
‫שמי ניה סארפו, ואני אבצע את מולי קנינגהם‬
‫מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬

181
00:11:42,368 --> 00:11:43,703
‫- ניה -‬

182
00:11:49,250 --> 00:11:51,377
‫אני לא סומכת על אף אחד מהגברים האלה.‬

183
00:11:52,628 --> 00:11:54,338
‫זאת פרת משה רבנו הקטנה שלי.‬

184
00:11:55,756 --> 00:11:57,842
‫אלה בובות הפרווה שלי.‬

185
00:11:59,719 --> 00:12:04,682
‫לחלוק חדר עם אימא שלי זה מגניב,‬
‫אבל אני רוצה מקום משלי.‬

186
00:12:04,765 --> 00:12:07,852
‫בוודאי הייתי מעצבת את כל החדר בוורוד.‬

187
00:12:07,935 --> 00:12:11,063
‫למדתי בבית ספר יסודי בשכונה ‬
‫שתושביה היו בעיקר לבנים.‬

188
00:12:11,147 --> 00:12:14,024
‫והילדים נהגו לבוא ולגעת לי בשיער‬

189
00:12:14,108 --> 00:12:20,072
‫וההורים בהו בי כאילו אני איזה חפץ זר.‬

190
00:12:20,948 --> 00:12:22,575
‫ידעתי שאני בולטת.‬

191
00:12:23,743 --> 00:12:28,038
‫אבל הרגשתי שכל דבר שעשיתי ‬

192
00:12:28,122 --> 00:12:33,377
‫נשפט באופן אכזרי כל כך, ופחדתי מאוד מזה.‬

193
00:12:33,502 --> 00:12:37,965
‫זה הארון שלי, ‬
‫ובתוך הארון שלי יש לי את לוח החלומות.‬

194
00:12:38,048 --> 00:12:42,636
‫ורשומים עליו כל התקוות והיעדים שלי.‬

195
00:12:42,720 --> 00:12:45,181
‫אבל לא תוכלו לראות אותו. כי זה סודי.‬

196
00:12:45,264 --> 00:12:49,101
‫נעשיתי ביישנית מאוד, ‬
‫עד לשלב שהיו ימים בבית הספר‬

197
00:12:49,185 --> 00:12:51,312
‫שבהם לא הוצאתי מילה עד שחזרתי הביתה.‬

198
00:12:52,271 --> 00:12:56,192
‫תיאטרון תמיד היה משהו ‬
‫שידעתי שאני רוצה לנסות.‬

199
00:12:56,358 --> 00:13:00,488
‫בכיתה ז' השתתפתי ב"ספר הג'ונגל".‬
‫הייתי שירחאן.‬

200
00:13:01,363 --> 00:13:03,324
‫בבקשה אל תבקשו לראות את הווידאו.‬

201
00:13:03,699 --> 00:13:06,660
‫נכנסתי לחזרה, והתאהבתי בזה מיד.‬

202
00:13:07,411 --> 00:13:10,456
‫זה כאן למטה?‬
‫-החבאתי את זה? אני לא חושבת שהחבאתי.‬

203
00:13:10,539 --> 00:13:13,375
‫זה כאן למטה?‬
‫-היא מצאה את זה.‬

204
00:13:14,126 --> 00:13:18,214
‫תיאטרון יכול באמת לשנות, ‬
‫ואני מתכוונת, באמת.‬

205
00:13:19,048 --> 00:13:22,718
‫אמרתי, היא פראית, נכון?‬

206
00:13:22,843 --> 00:13:24,261
‫כן.‬

207
00:13:24,345 --> 00:13:26,472
‫אז למה אני אל הג'ונגל?‬

208
00:13:26,555 --> 00:13:29,099
‫למה האיש בא אליהם מקירות הג'ונגל?‬

209
00:13:29,683 --> 00:13:32,686
‫הרגשתי שמקשיבים לי, הרגשתי יפהפייה,‬

210
00:13:32,770 --> 00:13:35,689
‫הרגשתי שאנשים רואים אותי בפעם הראשונה.‬

211
00:13:35,773 --> 00:13:41,904
‫הפכתי לאדם חברותי ושונה לגמרי.‬

212
00:13:41,987 --> 00:13:45,157
‫לא פחדתי לעשות כלום.‬

213
00:13:45,241 --> 00:13:48,285
‫אנשים אמרו, "ניה, לא ידענו שיש לך את זה".‬

214
00:13:48,369 --> 00:13:50,412
‫ואני אמרתי, "כן, גם אני לא ידעתי".‬

215
00:13:50,496 --> 00:13:53,707
‫וזאת הסיבה שאני לא סומכת על אף אחד ‬
‫מלבד על האל הטוב,‬

216
00:13:53,791 --> 00:13:56,252
‫ואני לא אוהבת אף אחד חוץ מאימא שלי.‬

217
00:13:58,587 --> 00:13:59,755
‫תודה.‬

218
00:13:59,839 --> 00:14:03,634
‫באתי הביתה יום אחד וחשבתי, ‬
‫זה מה שאני רוצה לעשות.‬

219
00:14:03,717 --> 00:14:05,761
‫למשך שארית חיי. ‬
‫זה המקום שבו אני רוצה להיות.‬

220
00:14:05,845 --> 00:14:07,638
‫אני רוצה להיות על הבמה, אני רוצה לשחק.‬

221
00:14:07,763 --> 00:14:09,557
‫זה שומר המסך שלי.‬

222
00:14:09,640 --> 00:14:10,724
‫- ג'וליארד -‬

223
00:14:10,808 --> 00:14:13,435
‫כמו תזכורת מתמדת‬
‫למקום שבו אני רוצה להיות.‬

224
00:14:13,519 --> 00:14:16,021
‫ולא משנה מה, אני אנסה לעשות זאת.‬

225
00:14:16,647 --> 00:14:17,940
‫אז נחיה ונראה.‬

226
00:14:18,023 --> 00:14:20,776
‫עשית את זה?‬
‫-אני נהנית.‬

227
00:14:20,860 --> 00:14:23,487
‫גם אני נהניתי.‬
‫-נהנית? המונולוג שלך היה מצוין.‬

228
00:14:23,571 --> 00:14:27,283
‫זה קשה כי האורות ממש מולך.‬

229
00:14:27,366 --> 00:14:31,203
‫המילים שלך, הן עוזבות.‬
‫אתה יודע מה אתה מנסה לומר, אבל הן עוזבות.‬

230
00:14:31,287 --> 00:14:33,205
‫הפסקתי, ואז התחלתי שוב.‬

231
00:14:33,289 --> 00:14:36,458
‫אל תבכי. אל תראי את הצד החלש שלך.‬
‫את חזקה מבפנים.‬

232
00:14:42,214 --> 00:14:43,424
‫קודי?‬

233
00:14:49,054 --> 00:14:54,435
‫שלום. שמי קודי מרידית'‬
‫ואני אבצע את המלך הדלי השני.‬

234
00:14:56,395 --> 00:14:57,813
‫הכושי הזה חתך אותי.‬

235
00:14:58,772 --> 00:15:00,733
‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬

236
00:15:02,985 --> 00:15:06,697
‫אל תפספסו את קודי. הנה.‬
‫אל תפספסו את הסולו של קודי.‬

237
00:15:11,243 --> 00:15:12,578
‫אלוהים.‬

238
00:15:13,495 --> 00:15:16,624
‫זה מה שקורה כשמשעמם לך על בסיס יומי.‬

239
00:15:17,750 --> 00:15:19,376
‫נולדתי בשיכון.‬

240
00:15:20,085 --> 00:15:21,337
‫שמענו יריות בכל לילה.‬

241
00:15:21,420 --> 00:15:23,130
‫הוא קיבל את הכינוי, "הדוחים".‬

242
00:15:23,797 --> 00:15:26,592
‫ואף אחד לא רוצה לגור במקום שנקרא "הדוחים".‬

243
00:15:26,717 --> 00:15:30,304
‫כאן אני מחזיק את המדליות שלי.‬
‫אתם לא יכולים להגיד כלום על זה.‬

244
00:15:30,387 --> 00:15:34,224
‫קיבלתי מדליות. הוכחה להצלחה.‬

245
00:15:34,308 --> 00:15:36,518
‫מכתב קבלה מאיגוד הכבוד הלאומי.‬

246
00:15:36,602 --> 00:15:38,604
‫מה זה? מכתב קבלה מ"מטרה אחת".‬

247
00:15:38,687 --> 00:15:40,731
‫רק עשיריות. אל תדאג בקשר לזה.‬

248
00:15:40,814 --> 00:15:42,316
‫תעודות, הכול.‬

249
00:15:42,399 --> 00:15:43,943
‫אבא שלי לא היה שם,‬

250
00:15:44,026 --> 00:15:47,154
‫ואף אחד מהאבות של אחיי ואחיותיי לא היו שם.‬

251
00:15:47,237 --> 00:15:50,157
‫אני בקטגוריה שבה אנשים מצפים ממני...‬

252
00:15:50,908 --> 00:15:54,286
‫להיות נער אלים שלא רוצה לעבוד קשה‬

253
00:15:54,954 --> 00:15:58,332
‫או שעובד כדי להרוויח כסף באופן לא חוקי, ‬
‫ודברים כאלה.‬

254
00:15:58,415 --> 00:16:00,209
‫אני רוצה להבין...‬

255
00:16:02,461 --> 00:16:04,713
‫למה נקטתי גישה אחרת.‬

256
00:16:05,464 --> 00:16:07,508
‫הספר הזה עלה לי 25 דולר.‬

257
00:16:07,633 --> 00:16:11,762
‫עשיתי את כל מבחני ההכנה בסוף הספר.‬

258
00:16:11,845 --> 00:16:15,683
‫כשגדלתי, ראיתי את אחיי הגדולים‬
‫עושים טעויות מסוימות,‬

259
00:16:15,766 --> 00:16:17,309
‫ואני לא יכול ללכת באותה דרך.‬

260
00:16:17,393 --> 00:16:19,687
‫אז אמרתי לעצמי, "אני חייב ללמוד מזה".‬

261
00:16:19,770 --> 00:16:22,147
‫לא התחמקתי מעונש על רצח. באותה פעם.‬

262
00:16:22,231 --> 00:16:23,774
‫אבל נעשיתי חכם.‬

263
00:16:24,525 --> 00:16:26,443
‫אתם מבינים, הבא יהיה הגנה עצמית.‬

264
00:16:27,152 --> 00:16:29,446
‫הבא לא יעלה לי כלום.‬

265
00:16:30,823 --> 00:16:31,949
‫תודה.‬

266
00:16:32,533 --> 00:16:38,205
‫אין לי את המשאבים לדחוף את עצמי ‬
‫ולהיות שחקן מהשורה הראשונה.‬

267
00:16:38,330 --> 00:16:41,750
‫בחיים לא עשיתי תרגיל קול. אף פעם.‬

268
00:16:41,834 --> 00:16:45,045
‫עור אדום, עור צהוב. עור צהוב, עור לבנדר.‬

269
00:16:45,129 --> 00:16:48,298
‫ואז זה... עור אדום, עור צהוב.‬

270
00:16:48,382 --> 00:16:49,842
‫עור לבנדר...‬

271
00:16:51,927 --> 00:16:57,182
‫אבל אם מישהו הוא יותר טוב ממך‬
‫או למישהו יש יתרון ברור עליך,‬

272
00:16:57,307 --> 00:16:59,977
‫עליך לדאוג לכך ‬
‫שתכניס את עצמך לאותו מגרש כמוהו.‬

273
00:17:04,897 --> 00:17:11,696
‫כן. היה משהו מעניין, כי הוא היה… ‬
‫-הוא היה ממוקד.‬

274
00:17:11,780 --> 00:17:13,781
‫זה היה ממוקד, אבל זה היה...‬

275
00:17:14,700 --> 00:17:17,327
‫מאוד מאופק. אבל באופן אמין.‬

276
00:17:17,411 --> 00:17:20,204
‫הייתה לו איכות אמינה ומעוררת פחד.‬
‫-כן. מעוררת פחד.‬

277
00:17:21,080 --> 00:17:25,794
‫זה לא הדלי המסורתי,‬
‫אבל חשבתי, "רגע. זה כמעט מפחיד יותר".‬

278
00:17:25,877 --> 00:17:28,047
‫מה שמתאים גם לשינוי האנרגיה הזה.‬

279
00:17:28,130 --> 00:17:30,799
‫השינוי שהוא עשה בסוף. כן.‬
‫-בסוף.‬

280
00:17:30,883 --> 00:17:32,760
‫זה הבחור המטורף הזה.‬
‫-כן.‬

281
00:17:35,179 --> 00:17:39,892
‫זה בטח היה הביצוע הכי טוב שלי. עד עכשיו.‬
‫-זה טוב.‬

282
00:17:39,975 --> 00:17:43,062
‫הוא מחובר לדמות הזאת באופן ‬

283
00:17:43,145 --> 00:17:47,775
‫שחווים אותו אם גרים בשכונה מסוימת בשיקגו.‬

284
00:17:49,193 --> 00:17:52,446
‫אז זאת העשירייה הראשונה שלנו.‬

285
00:17:52,529 --> 00:17:55,240
‫מלמעלה, החל מכאן, הכי גבוה כאן.‬

286
00:17:56,742 --> 00:17:59,286
‫הציטוט שם, "אופטימיות מהפכנית ללא חת",‬

287
00:17:59,369 --> 00:18:01,705
‫הוא מנאום חלוקת תארים ‬
‫בבית הספר ג'וליארד.‬

288
00:18:01,789 --> 00:18:06,043
‫שחקן בשם סטיבן מקינלי הנדרסון‬
‫נשא את הנאום המדהים הזה.‬

289
00:18:06,126 --> 00:18:08,545
‫אני זוכר שצפיתי בו ביוטיוב והוא הדהד בי.‬

290
00:18:08,629 --> 00:18:11,799
‫הוא אמר שכדי שאנחנו, אמנים צעירים,‬
‫נוכל לשנות את העולם,‬

291
00:18:11,882 --> 00:18:16,136
‫עלינו להיות חדורים בתחושה האלמותית‬
‫של אופטימיות מהפכנית ללא חת.‬

292
00:18:16,261 --> 00:18:18,472
‫בדרך כלל אנחנו לא נוגעים בעשר.‬

293
00:18:18,555 --> 00:18:23,060
‫העשירייה הראשונה, אם הם הגיעו לשם,‬
‫החבר'ה האלה בטוחים.‬

294
00:18:23,143 --> 00:18:26,313
‫בשנה שעברה הגעתי לגמר, אבל לא ניצחתי.‬

295
00:18:26,396 --> 00:18:30,526
‫ואמרתי לעצמי,‬
‫אני בטוח הולכת על הזהב בשנה הבאה.‬

296
00:18:30,609 --> 00:18:33,153
‫לא, אני מרוצה עם אלה.‬
‫-כן.‬

297
00:18:33,237 --> 00:18:37,574
‫יופי, בסדר. בואו נסגור את עשרת הראשונים‬
‫כדי שנוכל להתמקד בתחתית.‬

298
00:18:38,242 --> 00:18:41,411
‫איפה הבחור שראינו עכשיו?‬

299
00:18:41,495 --> 00:18:44,123
‫הוא היה חלק מה...‬
‫-153.‬

300
00:18:44,206 --> 00:18:47,084
‫לא, הוא לא, הוא מתחת ל-162.‬

301
00:18:47,167 --> 00:18:49,962
‫כן, לדעתי, זה קצת מוטעה.‬

302
00:18:50,045 --> 00:18:54,508
‫אני מרגיש שאני בעמדת נחיתות כאן.‬
‫אבל אני אעבוד. אני תמיד אעבוד.‬

303
00:18:54,591 --> 00:19:00,139
‫ולא אפסיק לעבוד עד שתכיר בכך ‬
‫שאני ברמה שלך או מעליה.‬

304
00:19:00,264 --> 00:19:03,851
‫יש לו מורה? או שהוא הגיע לבד?‬

305
00:19:03,934 --> 00:19:06,812
‫לא, הוא השתתף בשישה שבועות של שיעורים.‬

306
00:19:07,521 --> 00:19:08,981
‫כלומר, שישה שיעורים.‬

307
00:19:09,064 --> 00:19:13,861
‫הוא הפגין כזאת יכולת טובה בלי הכשרה.‬
‫-נכון.‬

308
00:19:13,944 --> 00:19:16,613
‫לימדו אותו איך לבצע מונולוג‬
‫במשך שישה שבועות.‬

309
00:19:16,697 --> 00:19:18,907
‫זה שישה ימים.‬

310
00:19:18,991 --> 00:19:22,661
‫לדעתי, לבחור הזה יש פוטנציאל.‬

311
00:19:29,168 --> 00:19:34,882
‫- לוס אנג'לס -‬

312
00:19:36,258 --> 00:19:40,554
‫כשהגעתי לראשונה לבית הספר הזה,‬
‫וראיתי את כל השדה הזה...‬

313
00:19:40,637 --> 00:19:41,471
‫- ג'רארדו -‬

314
00:19:41,555 --> 00:19:43,307
‫זה היה כאילו, "וואו!"‬

315
00:19:43,390 --> 00:19:45,601
‫גדלתי בדרום מרכז לוס אנג'לס.‬

316
00:19:45,684 --> 00:19:49,146
‫בשכונה כמו שגדלתי בה,‬
‫אנשים בדרך כלל לא מדברים על מחזות‬

317
00:19:49,229 --> 00:19:52,316
‫ואנשים לא מקבלים הזדמנות לצפות בהצגות.‬

318
00:19:52,441 --> 00:19:57,571
‫אבל הייתי צעיר מאוד וידעתי‬
‫שלהופיע על הבמה זה משהו שנועדתי לו.‬

319
00:19:57,654 --> 00:20:04,203
‫תמיד נהגנו ללכת לסוכנויות ליהוק‬
‫ששמענו עליהן ברדיו‬

320
00:20:04,286 --> 00:20:06,705
‫ודברים כאלה, ורבות מהן היו הונאות.‬

321
00:20:07,623 --> 00:20:13,462
‫כי הם רצו... ברבות מהן רצו שנשלם כסף.‬
‫וזה משהו שלא היה לנו.‬

322
00:20:13,545 --> 00:20:17,382
‫כשגדלתי, ראיתי רק סרטים וטלוויזיה‬
‫ורציתי להיות שחקן טלוויזיה.‬

323
00:20:17,466 --> 00:20:20,427
‫אני חושב שזה היה רק ‬
‫בגלל הנורמות שגדלתי איתן.‬

324
00:20:20,510 --> 00:20:22,804
‫ותיאטרון נחשב למשהו שנועד לילדים.‬

325
00:20:27,392 --> 00:20:29,019
‫לא אהבתי תיאטרון.‬

326
00:20:29,102 --> 00:20:32,981
‫בכיתה ח' לא ציפיתי שכעבור שנה, ‬
‫ארצה להשתתף בהצגה.‬

327
00:20:33,065 --> 00:20:35,025
‫לא התאמנתי עם המוזיקה.‬
‫-בסדר.‬

328
00:20:35,108 --> 00:20:36,902
‫אז תנסה ללכת איתה.‬
‫-ו… בסדר.‬

329
00:20:40,072 --> 00:20:44,868
‫הצליל הכי יפה ששמעתי‬

330
00:20:45,786 --> 00:20:48,872
‫מריה... מריה‬
‫-מריה‬

331
00:20:48,956 --> 00:20:53,877
‫מריה, מריה, מריה ‬

332
00:20:55,254 --> 00:20:59,091
‫כשהתחלתי להופיע כאן בבית הספר, ‬
‫זה ממש פקח את עיניי.‬

333
00:20:59,174 --> 00:21:01,426
‫הבנתי שזה יותר כמו להיות מספר סיפורים.‬

334
00:21:01,551 --> 00:21:03,637
‫מריה!‬

335
00:21:03,720 --> 00:21:07,933
‫תגיד זאת בקול והמוזיקה מתנגנת‬

336
00:21:08,016 --> 00:21:13,021
‫תגיד זאת ברכות וזה כמעט כמו להתפלל‬

337
00:21:13,105 --> 00:21:15,774
‫לא למדתי הרבה על אוגוסט וילסון.‬

338
00:21:15,857 --> 00:21:18,610
‫אבל יש לי חברים שהשתתפו בתחרות.‬

339
00:21:18,694 --> 00:21:21,863
‫וזה היה מדהים!‬

340
00:21:22,531 --> 00:21:25,826
‫אז אמרתי שאני חייב לעשות את זה בשנה הבאה.‬
‫הייתי חייב.‬

341
00:21:26,618 --> 00:21:30,455
‫אני עובד על אוגוסט וילסון,‬
‫אף שאני לא אפרו-אמריקני‬

342
00:21:30,539 --> 00:21:36,420
‫או שאני מנסה להיות, או משהו כזה,‬

343
00:21:36,503 --> 00:21:43,468
‫הרגשתי כאילו הוא כותב לכל האנשים שהם לא...‬

344
00:21:43,969 --> 00:21:46,930
‫כנראה, אינם נראים בקביעות.‬

345
00:21:47,055 --> 00:21:50,767
‫כלומר, אני מקסיקני. היספני.‬

346
00:21:50,851 --> 00:21:52,269
‫אני לומד בבית ספר לאמנות,‬

347
00:21:52,352 --> 00:21:56,648
‫בחרתי לעסוק בתיאטרון על אף שאמרו לי‬
‫שרק כשבעה אחוזים מצליחים בזה.‬

348
00:21:56,732 --> 00:21:59,693
‫אני עדיין אשתדל להיות מה שאני רוצה להיות.‬

349
00:22:00,277 --> 00:22:04,156
‫בחיים מקבלים הזדמנות מעטה מאוד‬
‫לבטא את עצמך.‬

350
00:22:05,324 --> 00:22:08,410
‫החיים הם יותר עניין של מסכות.‬

351
00:22:08,493 --> 00:22:12,706
‫נוהגים להדביק עלינו הרבה תוויות.‬

352
00:22:12,789 --> 00:22:16,710
‫ואיפשהו שם נמצא מי שאנחנו באמת.‬

353
00:22:17,711 --> 00:22:21,214
‫ואם מישהו לא נותן לנו רשות לבטא זאת,‬

354
00:22:21,298 --> 00:22:24,843
‫אם מישהו אף פעם לא נתן לנו רשות,‬
‫אנחנו קורסים פנימה.‬

355
00:22:35,228 --> 00:22:38,106
‫אני מעיירה קטנה ששמה ‬
‫צ'ריוויל, קרוליינה הצפונית.‬

356
00:22:39,983 --> 00:22:41,318
‫יש שם יותר פרות מבני אדם. ‬

357
00:22:41,401 --> 00:22:42,694
‫- ארון -‬

358
00:22:42,778 --> 00:22:44,529
‫היא ממש קטנה.‬

359
00:22:44,613 --> 00:22:48,116
‫אין כמו ריח תחבורה ציבורית טוב.‬

360
00:22:49,284 --> 00:22:51,453
‫אבי הביולוגי גר כאן באטלנטה.‬

361
00:22:51,536 --> 00:22:54,331
‫הוא אמר, ‬
‫"ארון, יש כאן הרבה יותר הזדמנויות.‬

362
00:22:54,414 --> 00:22:57,459
‫אתה צריך לבוא לכאן ולדחוף את עצמך."‬

363
00:22:57,542 --> 00:23:01,922
‫באתי לכאן והצטרפתי למשהו ‬
‫שנקרא "טוסטמסטרס". זה מדבר, אתה יודע.‬

364
00:23:02,005 --> 00:23:05,175
‫אבא שלי מנסה לטפח אותי‬
‫כדי שאהיה פוליטיקאי.‬

365
00:23:05,258 --> 00:23:06,718
‫אני מתכונן לזה. אתה יודע?‬

366
00:23:06,802 --> 00:23:11,640
‫ואז הוא אמר, "בבית הספר שאתה לומד בו, ‬
‫יש תוכנית משחק. אני חושב שזה יועיל לך."‬

367
00:23:11,765 --> 00:23:15,227
‫אמרתי, "אני לא יודע. יש לי...‬
‫אני אוהב ספורט".‬

368
00:23:15,310 --> 00:23:19,731
‫בקיצור הדרך שלי לעקוף את כל זה,‬
‫אני זורק את התיק שלי דרך כאן.‬

369
00:23:24,736 --> 00:23:26,238
‫אני מחליק פנימה.‬

370
00:23:26,321 --> 00:23:28,240
‫וחוצה את מסילת הרכבת.‬

371
00:23:28,990 --> 00:23:30,867
‫אז אמרתי, "בסדר, אני אנסה".‬

372
00:23:30,951 --> 00:23:36,623
‫הגעתי לכיתה והם עשו יוגה. וחשבתי, "מה זה?"‬

373
00:23:36,706 --> 00:23:39,501
‫והמורה התחילה להסביר לי, ‬
‫"אתה חייב להיות חופשי,‬

374
00:23:39,584 --> 00:23:41,920
‫להעמיד פנים, להיות כל מי שתרצה."‬

375
00:23:42,003 --> 00:23:44,548
‫ואני אמרתי, "באמת?"‬

376
00:23:44,631 --> 00:23:47,634
‫לשבת בשקט חגיגי‬
‫על המזח האפל והעמום‬

377
00:23:47,717 --> 00:23:50,637
‫בכלא קטלני עם מנעול לכל החיים.‬

378
00:23:50,720 --> 00:23:54,599
‫מאז, נדבקתי בחיידק, כמו שאומרים.‬

379
00:23:54,724 --> 00:23:59,563
‫"כי זיכרון אהבתך הוא כה רב ערך‬

380
00:24:00,272 --> 00:24:06,403
‫ולכן לא אחליף את חיי עם אף מלך."‬

381
00:24:08,780 --> 00:24:13,785
‫ואז שמעתי על תחרות אוגוסט וילסון.‬
‫ואמרתי, "מגניב, אני עושה את זה. קדימה".‬

382
00:24:13,869 --> 00:24:18,999
‫מצאתי מונולוג שחשבתי ‬
‫שנשמע כמו האנשים בעיירה שממנה אני בא.‬

383
00:24:19,082 --> 00:24:22,127
‫אמרתי, "כן, זה אני".‬
‫וכשביצעתי את זה מול המשפחה שלי,‬

384
00:24:22,210 --> 00:24:26,214
‫והם אמרו, "אנחנו שונאים את זה".‬
‫אמרתי, "מה?" ושאלתי, "למה?"‬

385
00:24:26,298 --> 00:24:28,008
‫והתשובה הייתה, "כי אתה משחק".‬

386
00:24:28,091 --> 00:24:29,509
‫זה ממש טלטל אותי.‬

387
00:24:29,593 --> 00:24:33,096
‫וחשבתי, "בסדר. ‬
‫אני צריך לשנות את זה? מה עליי לעשות?"‬

388
00:24:33,180 --> 00:24:38,185
‫הלכתי למורה שלי, ושאלתי,‬
‫"באיזה מסלול אני צריך ללכת עכשיו?"‬

389
00:24:38,268 --> 00:24:40,770
‫והיא ענתה, "על מה אתה מדבר? זה נהדר".‬

390
00:24:40,896 --> 00:24:42,147
‫ועניתי, "טוב".‬

391
00:24:42,230 --> 00:24:46,401
‫ההורים שלי, הם הולכים…‬
‫הם לא מכוונים אותי לכיוון הנכון.‬

392
00:24:46,485 --> 00:24:48,737
‫אז אני צריך ללכת עם מה שנכון בשבילי.‬

393
00:24:49,821 --> 00:24:50,947
‫זה חזק.‬

394
00:24:53,450 --> 00:24:56,161
‫אני אוהב את המלאכה הזאת.‬
‫אני אוהב לעשות את זה.‬

395
00:24:57,245 --> 00:24:59,039
‫הם לא אהבו את זה, מבין?‬

396
00:25:00,957 --> 00:25:05,128
‫לוריין הנסברי אמרה, "עליך להיות ‬
‫יהיר מספיק כדי לחשוב על עצמך כאמן".‬

397
00:25:05,212 --> 00:25:11,718
‫בכנות, כי באמת צריך משהו כדי לחשוב ‬
‫שאתה יכול לעשות משהו יצירתי ולהביא לשינוי.‬

398
00:25:12,636 --> 00:25:16,515
‫- יוסטון -‬

399
00:25:24,898 --> 00:25:26,066
‫שמש יוסטון החזקה.‬

400
00:25:27,526 --> 00:25:30,237
‫אימא שלי היא המודל לחיקוי הראשון שלי.‬

401
00:25:30,320 --> 00:25:34,324
‫כי כל מה שאני זה בזכותה ושלה.‬

402
00:25:34,407 --> 00:25:35,408
‫- קאלי -‬

403
00:25:35,534 --> 00:25:38,286
‫בוקר טוב. תודה רבה.‬

404
00:25:39,829 --> 00:25:41,623
‫היא אם יחידנית.‬

405
00:25:41,706 --> 00:25:43,416
‫וכשהייתי צעירה יותר,‬

406
00:25:43,500 --> 00:25:47,504
‫אחותי ואני ואחי הגדול, ‬
‫כולנו למדנו בבית ספר פרטי.‬

407
00:25:47,629 --> 00:25:50,006
‫אלה היו חיים נהדרים,‬
‫היא עבדה באמריקה התאגידית.‬

408
00:25:50,090 --> 00:25:51,800
‫ואז התגלה אצלה גידול ממאיר.‬

409
00:25:53,426 --> 00:26:00,141
‫והיא עזבה את אמריקה התאגידית‬
‫כי הרופא אמר שהגידול התפתח כתוצאה ממתח.‬

410
00:26:00,267 --> 00:26:02,269
‫אבינו שבשמיים, אנו מודים לך.‬

411
00:26:03,270 --> 00:26:06,231
‫אנחנו מודים לך כי אפשרת לנו ל… ‬

412
00:26:07,190 --> 00:26:08,817
‫ואז הכה בנו המשבר הכלכלי של 2008.‬

413
00:26:09,568 --> 00:26:15,699
‫והיא העבירה את שלושתנו לדירה קטנה מאוד.‬

414
00:26:16,658 --> 00:26:18,410
‫אפילו כסף לכביסה,‬

415
00:26:19,619 --> 00:26:21,580
‫נאלצנו לקושש מטבעות לשם כך.‬

416
00:26:21,663 --> 00:26:25,000
‫והיא מעולם לא הייתה ריקה.‬

417
00:26:25,083 --> 00:26:26,334
‫תמיד מלאת אהבה.‬

418
00:26:28,086 --> 00:26:30,338
‫אתם עוברים משהו...‬

419
00:26:31,214 --> 00:26:33,008
‫אמרתי, "אימא, אני רוצה שיעורי ריקוד",‬

420
00:26:33,091 --> 00:26:35,802
‫היא לא יכלה לשלם עליהם.‬
‫אבל היא לקחה אותי לכנסייה.‬

421
00:26:35,885 --> 00:26:39,222
‫והשתתפתי בריקודי הלל.‬
‫שם למדתי לעשות פירואט.‬

422
00:26:39,306 --> 00:26:41,725
‫היא תמיד דואגת שזה יקרה.‬

423
00:26:41,850 --> 00:26:43,351
‫מה שלומך?‬
‫-טוב.‬

424
00:26:43,435 --> 00:26:45,228
‫טוב לראות אותך.‬
‫-סופר אימא.‬

425
00:26:46,813 --> 00:26:49,399
‫למדתי בתיכון לאמנויות הבמה ולאמנות חזותית.‬

426
00:26:49,482 --> 00:26:56,239
‫וכך, בכיתה ט', התחלתי לאהוב תיאטרון‬
‫ונהניתי להשתתף בהצגות ובמחזות זמר.‬

427
00:26:56,323 --> 00:26:58,241
‫התיאטרון פשוט הפתיע אותי.‬

428
00:26:59,242 --> 00:27:01,828
‫יום אחד נודע לנו על התחרות,‬

429
00:27:01,911 --> 00:27:06,666
‫ונתקלתי במחזה "שיעור הפסנתר"‬
‫והתאהבתי בברניס.‬

430
00:27:07,375 --> 00:27:09,294
‫ידיי מלאות עבודה עם מרית'ה.‬

431
00:27:09,377 --> 00:27:12,547
‫יש לי מספיק אנשים לאהוב ולטפל בהם.‬

432
00:27:13,381 --> 00:27:17,927
‫היא עמוד השדרה של המשפחה הזאת,‬
‫ובכך היא מזכירה לי את אימא שלי.‬

433
00:27:18,011 --> 00:27:21,681
‫אלה תכונות שרציתי, להיות אישה חזקה מאוד,‬

434
00:27:21,765 --> 00:27:25,435
‫לגדול להיות אישה ‬
‫שמכירה את עצמה כגברת צעירה.‬

435
00:27:26,227 --> 00:27:30,398
‫וזה היה כל כך מדרבן, אני מניחה.‬

436
00:27:35,320 --> 00:27:37,280
‫העניין הוא שאתה שייך לעולם.‬

437
00:27:37,364 --> 00:27:40,241
‫זה מה שהם מקבלים‬
‫מהמחזות של אוגוסט וילסון.‬

438
00:27:40,325 --> 00:27:43,703
‫אתה מתאים, אתה שייך,‬

439
00:27:43,787 --> 00:27:46,956
‫יש לך תרומה לתת, אתה בסדר.‬

440
00:27:47,874 --> 00:27:50,043
‫אתה יודע? אתה בסדר.‬

441
00:27:51,211 --> 00:27:54,714
‫- שיקגו-‬

442
00:27:58,677 --> 00:28:02,889
‫- סאות'סייד‬
‫תיכון פרספקטיבס -‬

443
00:28:03,014 --> 00:28:05,684
‫- ג'ון מרפי‬
‫מורה לאנגלית -‬

444
00:28:06,851 --> 00:28:09,145
‫בוקר טוב.‬
‫-בוקר טוב, קודי.‬

445
00:28:10,647 --> 00:28:13,566
‫יש לך מושג למה צוות הצילום נמצא כאן?‬

446
00:28:13,650 --> 00:28:15,151
‫לא.‬
‫-בוא.‬

447
00:28:15,235 --> 00:28:16,486
‫בוקר טוב.‬

448
00:28:18,613 --> 00:28:19,698
‫בוא הנה.‬

449
00:28:21,449 --> 00:28:23,993
‫"ברכותינו. אנחנו שמחים מאוד להודיע לך‬

450
00:28:24,077 --> 00:28:27,872
‫שעלית לגמר תחרות המונולוגים‬
‫מאת אוגוסט וילסון בשיקגו."‬

451
00:28:27,956 --> 00:28:30,792
‫"...השנה, הארכת שעה של הכשרה אישית בחינם."‬

452
00:28:31,459 --> 00:28:35,463
‫נשלח להם אימייל היום ונקבע לך שיעור‬

453
00:28:35,547 --> 00:28:40,051
‫שבו תקבל הכשרה אישית עם...‬

454
00:28:40,468 --> 00:28:43,638
‫כדי שתוכל להתאמן כמו שצריך ‬
‫על המונולוג שלך לפני הגמר.‬

455
00:28:45,682 --> 00:28:47,392
‫טוב.‬
‫-אני פשוט מוכן.‬

456
00:28:47,475 --> 00:28:51,354
‫יופי. אני חושב שזו התגובה הכי‬
‫טובה שהיינו יכולים לקוות לה, נכון?‬

457
00:28:51,438 --> 00:28:53,815
‫אתה מוכן. מוכן לצאת לדרך.‬

458
00:28:53,898 --> 00:28:57,318
‫זה מטורף. זה מטורף.‬

459
00:29:00,238 --> 00:29:03,783
‫היי. זה היה טוב. עליתי לגמר בשיקגו.‬

460
00:29:03,867 --> 00:29:05,285
‫מזל טוב.‬

461
00:29:05,368 --> 00:29:07,036
‫באמת?‬
‫-כן.‬

462
00:29:08,872 --> 00:29:10,957
‫אתה חושב שמצלמים אותי כי הפסדתי?‬

463
00:29:12,584 --> 00:29:15,170
‫מסביב לבית הספר שלנו ולאזור הזה,‬

464
00:29:15,253 --> 00:29:20,175
‫99 אחוז מהאוכלוסייה הם שחורים‬
‫ו-96 אחוז מתחת לקו העוני.‬

465
00:29:20,258 --> 00:29:21,593
‫היי, מיס מסקרה.‬

466
00:29:21,676 --> 00:29:25,096
‫היי, מר קודי. מה שלומך היום?‬
‫-אני בסדר. יש לי צלם.‬

467
00:29:26,389 --> 00:29:31,811
‫אין לנו הרבה מסלולי לימוד,‬
‫אין לנו מגמות תיאטרון, מוזיקה או אמנות.‬

468
00:29:32,562 --> 00:29:37,609
‫הוא אחד משני ילדים בלבד ‬
‫שלא לומד באקדמיה לאמנויות שעלה לגמר.‬

469
00:29:37,692 --> 00:29:40,445
‫אין לנו אפילו תוכנית תיאטרון, ‬
‫זה שיעור אנגלית.‬

470
00:29:40,528 --> 00:29:44,616
‫התחלנו לעסוק במונולוג של קודי כי חשבנו‬

471
00:29:44,699 --> 00:29:47,535
‫שהוא שיקוף מצוין למה שהיו שנות ה-80‬

472
00:29:47,619 --> 00:29:51,664
‫ומה שכלכלת רייגן ומגיפת הקראק ‬
‫עשו לערים הפנימיות.‬

473
00:29:54,167 --> 00:29:57,587
‫מה שאני מנסה לעשות זה ‬
‫ליצור את העולם של אמריקה השחורה,‬

474
00:29:57,670 --> 00:29:59,839
‫וליצור סביבה ולהראות אותה,‬

475
00:30:00,548 --> 00:30:03,343
‫שהיא מסוגלת להציע משאבים‬

476
00:30:03,468 --> 00:30:08,681
‫ולכן כשאדם עוזב את בית אביו,‬
‫הוא אינו יוצא לעולם לבד.‬

477
00:30:08,765 --> 00:30:09,599
‫- המלך הדלי השני -‬

478
00:30:09,682 --> 00:30:11,851
‫הוא עוטה במלואו גינונים ודפוס התנהגות...‬

479
00:30:11,935 --> 00:30:12,769
‫- ג'יטני -‬

480
00:30:12,852 --> 00:30:16,105
‫שהם ייחודיים ומיוחדים לו כאמריקאי שחור.‬

481
00:30:16,189 --> 00:30:20,151
‫- ישבנה השחור של מא רייני ‬
‫שבע גיטרות -‬

482
00:30:20,235 --> 00:30:21,069
‫- שיעור הפסנתר -‬

483
00:30:21,152 --> 00:30:22,320
‫הייתה לי תחושה מסוימת...‬

484
00:30:22,403 --> 00:30:23,738
‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬

485
00:30:23,822 --> 00:30:25,532
‫שהמונולוג הזה כבר היה בתוכי.‬

486
00:30:26,533 --> 00:30:31,579
‫במיוחד באופן שבו הוא השתמש במילים,‬
‫במילים המסוימות שהוא השתמש בהן.‬

487
00:30:31,663 --> 00:30:36,292
‫הזרימה של השפה, הקצב של השפה‬
‫הרגישו מאוד מוכרים לי.‬

488
00:30:37,710 --> 00:30:41,881
‫הוא נשמע כאילו הבחור בהמשך הרחוב,‬
‫בחנות הפינתית, שמדבר כל הזמן.‬

489
00:30:41,965 --> 00:30:44,133
‫זה נשמע גם כמו איך שאבי החורג מדבר.‬

490
00:30:44,217 --> 00:30:46,386
‫וחשבתי, "אני חייב לעשות את זה, זה כיף".‬

491
00:30:46,511 --> 00:30:49,889
‫ביינום משך אותי. יש לו את כל התשובות.‬

492
00:30:49,973 --> 00:30:53,518
‫אני אשמח להיכנס לנעליו של מישהו‬
‫שיש לו את כל התשובות.‬

493
00:30:54,561 --> 00:30:57,313
‫לא יכולתי לכתוב דיאלוג,‬
‫והסיבה שלא יכולתי לכתוב דיאלוג‬

494
00:30:57,397 --> 00:31:00,775
‫היא כי לא ראיתי את הערך ‬
‫באופן שבו שחורים דיברו.‬

495
00:31:00,859 --> 00:31:05,405
‫הרגשתי שיש לשנות זאת כדי להפוך זאת לאמנות.‬

496
00:31:05,488 --> 00:31:08,992
‫ושאלתי חבר שהוא מחזאי, ‬
‫"איך גורמים להם לדבר?"‬

497
00:31:09,075 --> 00:31:11,953
‫והוא אמר, ‬
‫"לא גורמים להם לדבר, מקשיבים להם".‬

498
00:31:12,036 --> 00:31:14,247
‫חשבתי שהוא מנסה להיות חכם.‬

499
00:31:14,330 --> 00:31:17,959
‫ובהדרגה, אחרי חמש או שש שנים,‬
‫התחלתי להקשיב,‬

500
00:31:18,042 --> 00:31:20,086
‫והבנתי למה הוא התכוון.‬

501
00:31:20,169 --> 00:31:22,380
‫שאם אתה מקשיב, אתה יכול לשמוע,‬

502
00:31:22,463 --> 00:31:26,759
‫אבל קודם אתה צריך לזהות את הערך ‬
‫במה שאתה שומע.‬

503
00:31:26,885 --> 00:31:30,972
‫- ... אתה נולד עם שתי פסילות‬
‫לפני שאתה נכנס למגרש. -‬

504
00:31:31,055 --> 00:31:34,475
‫- יש להשגיח היטב,‬
‫תמיד להיזהר מהכדור המסובב בפינה הפנימית. -‬

505
00:31:34,559 --> 00:31:35,393
‫- גדרות -‬

506
00:31:35,476 --> 00:31:38,730
‫- טוניה: זה גם החיים שלי. ‬
‫זה מה שאתה לא מבין. -‬

507
00:31:38,813 --> 00:31:39,647
‫- קינג הדלי השני -‬

508
00:31:39,731 --> 00:31:42,942
‫- קינג: החיים שלך הם החיים שלי.‬
‫זה מה שאת לא מבינה. -‬

509
00:31:43,026 --> 00:31:47,780
‫- ביינום: עכשיו אני יכול לראות אותך, ‬
‫מר לומיס, כאדם ששכח את השיר שלו. -‬

510
00:31:47,864 --> 00:31:49,157
‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר - ‬

511
00:31:49,240 --> 00:31:50,783
‫- שכח איך לשיר אותו. -‬

512
00:31:50,867 --> 00:31:52,160
‫- ממפיס: החופש הוא כבד. -‬

513
00:31:52,243 --> 00:31:53,494
‫- שתי רכבות יוצאות -‬

514
00:31:53,620 --> 00:31:59,584
‫- עליך להטות שכם לחופש.‬
‫הטה לו שכם ותקווה שגבך יעמוד בנטל. -‬

515
00:31:59,667 --> 00:32:03,296
‫אוגוסט וילסון הוא מוזיקת בלוז.‬

516
00:32:03,379 --> 00:32:07,425
‫לכן הדבר היחיד שצריך לעשות ‬
‫זה לשמוע את השיר.‬

517
00:32:08,259 --> 00:32:10,386
‫שייקספיר הוא יותר כמו...‬

518
00:32:12,722 --> 00:32:14,349
‫ואוגוסט וילסון הוא יותר...‬

519
00:32:16,476 --> 00:32:20,772
‫זה אותו מקצב של דיבור ששומעים בבית.‬

520
00:32:20,855 --> 00:32:24,859
‫הוא מדבר עלינו, הוא מדבר עליי. ‬
‫חשבתי, "זה נשמע כמו הדודה שלי".‬

521
00:32:24,943 --> 00:32:27,654
‫- מולי: אני לא סומכת על אף אחד‬
‫מהגברים האלה. לא על ג'ק... -‬

522
00:32:27,737 --> 00:32:33,618
‫מכיוון שהם מזדהים כל כך עם הטקסט,‬
‫קל מאוד לגלם את הדמויות האלה.‬

523
00:32:33,701 --> 00:32:39,666
‫לפעמים אתה צריך התגלות פיזית‬
‫של חלום ושל מי שאתה.‬

524
00:32:39,749 --> 00:32:44,837
‫מולי היא טיפוס מוכר מהסוג...‬

525
00:32:47,048 --> 00:32:50,593
‫אתה מכיר את השיר: "היא מאמא ג'אמה רעה"‬

526
00:32:50,677 --> 00:32:55,556
‫השיר הזה? זה בערך שיר הנושא של מולי.‬
‫מולי היא פשוט רעה...‬

527
00:32:55,682 --> 00:32:58,017
‫אני זוכר שקראתי במחזה ‬
‫שהוא הולך לקחת תמונות מהחנות.‬

528
00:32:58,101 --> 00:33:00,103
‫- קינג: הן נעלמו‬
‫מתוך "המלך הדלי השני" -‬

529
00:33:00,186 --> 00:33:03,022
‫והמוכרת אמרה שהוא לא יכול ‬
‫לקבל את התמונות אף שהייתה לו קבלה.‬

530
00:33:03,106 --> 00:33:06,943
‫הוא מתעצבן בגלל זה,‬
‫והוא מרגיש שהעולם צריך להיות פשוט,‬

531
00:33:07,026 --> 00:33:10,989
‫שכל מה שאומרים לך צריך להיות נכון.‬

532
00:33:11,072 --> 00:33:16,160
‫ואני מרגיש שאני ממש יכול ‬
‫להזדהות איתו במובן הזה.‬

533
00:33:16,244 --> 00:33:19,622
‫- המלך הדלי השני ‬
‫אוגוסט וילסון -‬

534
00:33:22,500 --> 00:33:26,337
‫באיזו תקופה אמרת לעצמך, "אני עכשיו מחזאי?"‬

535
00:33:26,421 --> 00:33:27,922
‫כתבתי מחזה בשם "ג'יטני"‬

536
00:33:28,006 --> 00:33:31,843
‫ששלחתי ל"מרכז התיאטרון יוג'ין אוניל".‬
‫זה כנס מחזאים לאומי.‬

537
00:33:31,926 --> 00:33:33,261
‫והם שלחו אותו בחזרה.‬

538
00:33:33,386 --> 00:33:34,804
‫- את'נאום -‬

539
00:33:34,887 --> 00:33:36,639
‫על מה היה ג'יטני?‬

540
00:33:36,723 --> 00:33:41,060
‫ג'יטני הוא כמו מונית צוענייה‬
‫והוא מתרחש בתחנת מוניות צועניות‬

541
00:33:41,144 --> 00:33:46,149
‫בפיטסבורג בשנות ה-70, שבה אנחנו‬
‫הורסים את הבניין שבו הייתה תחנת המונית.‬

542
00:33:46,232 --> 00:33:49,819
‫אחד המחזות שלך התקבל לאחר מכן. איזה מהם?‬

543
00:33:49,902 --> 00:33:52,739
‫"ישבנה השחור של מא רייני". ‬
‫וכנס אוניל למחזאים,‬

544
00:33:52,822 --> 00:33:55,408
‫הוא תוכנית קיץ של ניסוי מחזות חדשים?‬

545
00:33:55,491 --> 00:33:57,577
‫כן, זה...‬
‫-אחד הכנסים הידועים ביותר‬

546
00:33:57,660 --> 00:34:00,788
‫וזה מקום שבו ניתנת לך הזדמנות‬
‫לגלות מה עובד ומה לא עובד.‬

547
00:34:00,872 --> 00:34:07,336
‫בהחלט. ושם הייתי. ואני חשבתי,‬
‫"אני בוודאי מחזאי. כי אני כאן איתם".‬

548
00:34:07,420 --> 00:34:10,840
‫- מרכז התיאטרון יוג'ין אוניל‬
‫כן שיגור לתיאטרון אמריקאי -‬

549
00:34:10,922 --> 00:34:14,510
‫כאן, ב"אוניל", ‬
‫המחזות שנשלחו אלינו נקראו באופן אנונימי.‬

550
00:34:14,635 --> 00:34:17,054
‫לא ידעת מי הכותב‬
‫ולכן לא ניתן היה לגבש עליו דעה מראש.‬

551
00:34:17,138 --> 00:34:18,556
‫- פרסטון וייטוויי ‬
‫מנהל בפועל -‬

552
00:34:18,639 --> 00:34:20,850
‫התבקשת רק לבחור את הסיפור שתפס אותך.‬

553
00:34:21,809 --> 00:34:24,603
‫מחזאות היא מקצוע בודד מאוד במובנים רבים.‬

554
00:34:24,687 --> 00:34:29,317
‫ולהיות בקבוצה עם‬
‫שמונה, עשרה, 12 מחזאים נוספים,‬

555
00:34:29,400 --> 00:34:32,070
‫שיודעים מה המשמעות של לשאת בנטל הזה,‬

556
00:34:32,152 --> 00:34:35,989
‫לחלוק את הסיפור שלך עם העולם,‬
‫זה הדבר שלדעתי הוא כל כך בעל ערך.‬

557
00:34:36,074 --> 00:34:38,868
‫אני יודע שאוגוסט ראה ערך במציאת השבט שלו.‬

558
00:34:40,119 --> 00:34:42,246
‫אוגוסט כתב איתנו שישה מחזות.‬

559
00:34:42,330 --> 00:34:45,708
‫אנחנו לא מאפשרים שום ביקורת‬
‫כי היצירה היא בשלב עוברי מאוד,‬

560
00:34:45,792 --> 00:34:47,918
‫ובכך אנחנו רוצים להגן על הכותב ועל העבודה.‬

561
00:34:48,002 --> 00:34:52,215
‫אבל אנחנו עדיין מזמינים את כל מי ‬
‫שנמצא בתחום לראות את העבודה.‬

562
00:34:53,007 --> 00:34:56,969
‫המבקר הראשי של הניו יורק טיימס בזמנו,‬
‫התעלם מהאיסור שלנו על כתיבת ביקורות,‬

563
00:34:57,053 --> 00:35:01,307
‫וכתב מאמר שבח על כישרון חדש כאן ‬
‫במרכז אוניל, ובכך הציג לעולם את אוגוסט.‬

564
00:35:01,432 --> 00:35:03,559
‫- המקום שבו מעצבים מחזאים ‬
‫את עתיד התיאטרון -‬

565
00:35:03,643 --> 00:35:08,022
‫- 'באוניל נמצאו כמה מחזאים ‬
‫שהם נדירים ביחס לנורמה.' -‬

566
00:35:08,147 --> 00:35:12,568
‫- מר וילסון, באמצעות הכוח העצום‬
‫של הדחף התיאטרלי שלו, עף גבוה יותר. -‬

567
00:35:12,652 --> 00:35:13,903
‫- שבחים ל"מא רייני" -‬

568
00:35:13,986 --> 00:35:15,530
‫- מה שכותבים שחורים חבים למוזיקה -‬

569
00:35:16,656 --> 00:35:20,076
‫והזוכה בפרס הטוני הוא "גדרות".‬

570
00:35:20,159 --> 00:35:22,787
‫- המחזה הטוב ביותר: "גדרות"‬
‫מחזאי: אוגוסט וילסון -‬

571
00:35:22,870 --> 00:35:27,166
‫זה מוקדש לבתי, סקינה, למשפחה שלי‬
‫ולכל הטרוי מקסונים.‬

572
00:35:30,461 --> 00:35:33,506
‫לזכותו רשומים כמה פרסים של מעגל המבקרים,‬

573
00:35:33,589 --> 00:35:37,385
‫פרס "דרמה דסק", פרס טוני ושני פרסי פוליצר,‬

574
00:35:37,510 --> 00:35:40,638
‫שמקנים לו מעמד‬
‫כאחד המחזאים החשובים בארצות הברית.‬

575
00:35:40,721 --> 00:35:42,765
‫- סיבוב חמישי לתיאטרון במשקל כבד -‬

576
00:35:46,185 --> 00:35:47,645
‫הוא הטיטאן של המחזאות האמריקאית.‬

577
00:35:47,728 --> 00:35:48,771
‫- בקתת אוגוסט וילסון -‬

578
00:35:48,855 --> 00:35:53,734
‫אלו מחזות שיוצגו באותו אופן‬
‫שבו מציגים את שייקספיר מסביב לעולם.‬

579
00:35:53,818 --> 00:35:56,737
‫אתה גר בבית שלי,‬
‫אתה ישן על המצעים שלי.‬

580
00:35:56,821 --> 00:35:57,655
‫- גדרות -‬

581
00:35:57,738 --> 00:36:01,033
‫אתה שם את האוכל שלי בבטן שלך‬
‫כי אתה הבן שלי.‬

582
00:36:01,117 --> 00:36:03,619
‫אתה דם מדמי. לא כי אני מחבב אותך.‬

583
00:36:03,703 --> 00:36:06,789
‫אבל זו ברכה כשאתה לומד להסתכל על אישה...‬

584
00:36:06,873 --> 00:36:08,082
‫- בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬

585
00:36:08,166 --> 00:36:11,669
‫ורואה כמה קווצות של שיערה.‬

586
00:36:11,752 --> 00:36:14,005
‫רק מפני שאת יכולה לשכב‬
‫ולפתוח את הרגליים לגבר...‬

587
00:36:14,088 --> 00:36:14,964
‫- המלך הדלי השני -‬

588
00:36:15,047 --> 00:36:17,967
‫זה לא הופך אותך לאישה. ‬
‫אמרתי לה את זה. היא תינוקת.‬

589
00:36:18,050 --> 00:36:20,595
‫מה היא יודעת, מי לימד אותה?‬
‫אני מנסה להבין את זה בעצמי.‬

590
00:36:20,720 --> 00:36:24,348
‫והעובדה שאוגוסט כתב ‬
‫את הדמויות והסיפורים האלה‬

591
00:36:24,432 --> 00:36:27,101
‫אפשרה לשחקנים להשתתף בהם‬
‫ולהעצים את הקולות החדשים האלה.‬

592
00:36:27,185 --> 00:36:30,980
‫- 1987, פרסי טוני ‬
‫למארי אליס ולג'יימס ארל ג'ונס -‬

593
00:36:31,063 --> 00:36:33,816
‫- 1992, פרס טוני ללורנס פישבורן -‬

594
00:36:33,900 --> 00:36:36,611
‫- 2001, פרס טוני לוויולה דייוויס -‬

595
00:36:36,694 --> 00:36:39,780
‫- 2010, פרס טוני לדנזל וושינגטון -‬

596
00:36:39,864 --> 00:36:41,073
‫- ג'יטני -‬

597
00:36:41,908 --> 00:36:45,995
‫ושחקן צעיר ושאפתן‬
‫מגלה בזכותם שיש לו אפשרות להיות בתיאטרון,‬

598
00:36:46,078 --> 00:36:47,872
‫כדי שהסיפור שלו יזכה להערכה.‬

599
00:36:53,419 --> 00:36:56,088
‫זה היה מדהים. אלוהים.‬

600
00:36:56,839 --> 00:36:59,050
‫קיבלתי הרבה מההצגה הזאת‬
‫והיא העניקה לי השראה.‬

601
00:36:59,133 --> 00:37:00,384
‫- ארנסט פרי ג'וניור‬
‫שחקן -‬

602
00:37:00,468 --> 00:37:04,222
‫טוב. אוגוסט עושה את זה. ‬
‫תקראו כל מה שהוא כתב.‬

603
00:37:04,305 --> 00:37:06,682
‫כן.‬
‫-אתם יודעים שהוא כתב עשרה מחזות.‬

604
00:37:06,766 --> 00:37:09,310
‫הוא המחזאי הכי תותח שהמדינה הזאת ראתה.‬

605
00:37:10,228 --> 00:37:14,023
‫כן, אף אחד אחר לא עשה את זה.‬
‫טנסי לא עשה את זה.‬

606
00:37:14,982 --> 00:37:17,485
‫לא היה אף רגע משעמם, אני פשוט...‬

607
00:37:17,568 --> 00:37:20,112
‫לא יכולתי להוריד את העיניים.‬

608
00:37:20,196 --> 00:37:21,906
‫אני שמח שנהנית.‬
‫-מאוד נהניתי.‬

609
00:37:21,989 --> 00:37:23,532
‫אתה משתתף בתחרות?‬
‫-כן.‬

610
00:37:23,616 --> 00:37:26,077
‫עליתי לגמר. אני מקווה שאגיע לאליפות.‬

611
00:37:26,160 --> 00:37:28,329
‫איזה מונולוג אתה מבצע?‬
‫-מ"המלך הדלי השני".‬

612
00:37:28,412 --> 00:37:29,330
‫נחמד.‬
‫-כן.‬

613
00:37:29,413 --> 00:37:31,207
‫אני אוהב אותו. הייתי רוצה לראות אותו.‬

614
00:37:31,290 --> 00:37:34,961
‫זה מחזה ומונולוג מילוליים מאוד.‬

615
00:37:35,044 --> 00:37:39,173
‫אתה יכול לעשות את זה, פשוט תחיה אותו.‬
‫משחק זה נהדר, אבל אל תישאב לזה.‬

616
00:37:39,257 --> 00:37:40,716
‫אתה יודע?‬
‫-זה מוצא חן בעיניי.‬

617
00:37:40,800 --> 00:37:46,931
‫כן, יש לך מונולוג, אתה מתחיל עם הסוף בראש.‬
‫-למה אתה מתכוון? תוכל להסביר לי את זה?‬

618
00:37:47,014 --> 00:37:51,936
‫כן, אתה יודע מה יקרה בסוף, ‬
‫אתה יודע לאן אתה מנסה להגיע.‬

619
00:37:52,019 --> 00:37:53,980
‫אז אתה מתחיל בזה.‬

620
00:37:54,063 --> 00:37:58,651
‫הקהל לא יכול, כי אתה מביא אותם לתוכו,‬
‫אבל אתה מתחיל עם הסוף בראש.‬

621
00:37:58,734 --> 00:38:01,279
‫אז אני שולט בזרימה?‬
‫-ככה מגיעים לזה.‬

622
00:38:01,404 --> 00:38:05,783
‫זה מושלם. תודה.‬
‫עכשיו יש לי דרך חדשה להסתכל על זה. תודה.‬

623
00:38:05,866 --> 00:38:07,285
‫זה נשמע לך הגיוני?‬
‫-כמובן.‬

624
00:38:09,161 --> 00:38:14,625
‫שחקנים חיים את חייהם באופן שונה מאוד‬
‫כי אנחנו צריכים להיות משקיפים.‬

625
00:38:14,709 --> 00:38:18,337
‫אני תמיד אומרת שאנחנו משקיפים וגנבים, ‬

626
00:38:18,421 --> 00:38:23,009
‫שאנחנו כל הזמן מבחינים בפרטים הקטנים.‬

627
00:38:23,092 --> 00:38:27,346
‫הדרך שבה מישהו מוריד ראשו‬
‫כשאומרים מילה מסוימת.‬

628
00:38:27,430 --> 00:38:32,935
‫ואתה חושב, "למה הוא עשה זאת?‬
‫האם זה בגלל משהו שקרה בעברו?‬

629
00:38:33,019 --> 00:38:35,813
‫האם הוא עבר טראומה? האם הוא שונה ממני?"‬

630
00:38:37,398 --> 00:38:43,904
‫היה עליי ללמוד את אימא שלי.‬
‫ללמוד את הנשים השחורות שראיתי בכל מקום.‬

631
00:38:43,988 --> 00:38:46,949
‫בין אם זה היה באוטובוס, ‬
‫ברכבת, כשהלכתי ברחוב.‬

632
00:38:47,033 --> 00:38:51,245
‫הוא סתם יושב בתחנת האוטובוס ‬
‫אבל תראה מה הוא אוכל ואיך הוא אוכל את זה.‬

633
00:38:52,413 --> 00:38:55,916
‫אתה רואה איך הוא מחייך?‬
‫אתה רואה איך הוא לא מחייך?‬

634
00:38:56,000 --> 00:39:01,797
‫אני יכול להיכנס לסניף של סטארבקס ‬
‫ואני נדהם מהאנשים השונים שנמצאים שם.‬

635
00:39:01,881 --> 00:39:04,216
‫יש מישהו שמתראיין בצד הזה,‬

636
00:39:04,300 --> 00:39:06,802
‫מישהו מדבר עם אימא שלו,‬
‫אולי הוא קיבל חדשות רעות.‬

637
00:39:06,927 --> 00:39:10,014
‫יש ברמנית ששונאת את העבודה שלה.‬

638
00:39:10,097 --> 00:39:17,021
‫אני יושב ומקשיב לשיחות ואיך אנשים מתנהלים.‬
‫אתה יודע? וזה מעורר בי מחשבות.‬

639
00:39:17,104 --> 00:39:21,067
‫אתה מבחין בקיצוניויות של האנושות.‬

640
00:39:21,150 --> 00:39:24,236
‫וזה מצחיק כי אוגוסט וילסון ‬
‫עשה בדיוק אותו הדבר.‬

641
00:39:24,320 --> 00:39:30,326
‫הוא נהג ללכת לבתי קפה ורשם רשימות,‬
‫וכתב מה שאנשים מסביבו אמרו.‬

642
00:39:30,409 --> 00:39:31,952
‫שאלתי אותו על התהליך שלו‬

643
00:39:32,036 --> 00:39:37,375
‫והוא סיפר שהוא סוגר את הדלתות‬
‫ומוריד את התריסים.‬

644
00:39:37,458 --> 00:39:41,212
‫ושהדמויות נהגו להיכנס לחדר ‬
‫ולומר לו מה לכתוב.‬

645
00:39:42,880 --> 00:39:47,134
‫התחלתי לעבוד על מחזה שנות ה-80 שלי‬
‫ואני מנסה לעסוק באמריקה השחורה,‬

646
00:39:47,218 --> 00:39:49,178
‫הילדים האלה ב-1984 עם הרובים האלה.‬

647
00:39:49,303 --> 00:39:52,431
‫התחלתי לכתוב על דמות עם צלקת על הפנים.‬

648
00:39:52,515 --> 00:39:54,934
‫ואני בדרך כלל מתחיל בשורה של דיאלוג‬

649
00:39:55,017 --> 00:40:00,398
‫והשורה שהתחלתי איתה, הוא ישב בכלא‬
‫והוא אמר לי, "מאיפה קיבלת את הצלקת?"‬

650
00:40:00,481 --> 00:40:03,109
‫לא "איך קיבלת את הצלקת?"‬
‫אלא, "מאיפה קיבלת את הצלקת?"‬

651
00:40:03,192 --> 00:40:06,946
‫כאילו שאפשר ללכת ברחוב ולקנות צלקת?‬
‫או, "מאיפה השגת את הצלקת הזאת?"‬

652
00:40:07,029 --> 00:40:08,697
‫אולי הוא חשב שהיא שלו ורצה לקבל צלקת‬

653
00:40:08,781 --> 00:40:13,285
‫אז צחקתי וירקתי את סכין הגילוח שלי ליד ‬
‫והכיתי אותו בפנים איתה.‬

654
00:40:13,369 --> 00:40:14,620
‫ואמרתי, "עכשיו גם לך יש".‬

655
00:40:16,664 --> 00:40:18,416
‫הכושי הזה חתך אותי.‬

656
00:40:19,208 --> 00:40:21,460
‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬

657
00:40:21,544 --> 00:40:27,425
‫כאילו מישהו הדליק אור בוהק‬
‫והכול עמד מלכת, וראיתי אותו מחייך.‬

658
00:40:28,217 --> 00:40:33,889
‫יש לי רעיון. אני רוצה ‬
‫שתגיד לי את המונולוג יפה ובקול רם...‬

659
00:40:33,973 --> 00:40:35,141
‫- דרק סנדרס -‬

660
00:40:35,224 --> 00:40:37,226
‫מהמקום שבו אתה עומד.‬

661
00:40:40,771 --> 00:40:42,356
‫פרנל אילץ אותי להרוג אותו.‬

662
00:40:43,774 --> 00:40:45,651
‫פרנל קרא לי שימפנזה.‬

663
00:40:45,734 --> 00:40:48,154
‫אמרתי, "קוראים לי קינג".‬

664
00:40:48,988 --> 00:40:50,614
‫טוב...‬

665
00:40:50,698 --> 00:40:53,159
‫אז, לאן זה לוקח אותך?‬

666
00:40:53,742 --> 00:40:56,495
‫הכושי הזה חתך אותי.‬
‫-הכושי הזה חתך אותי.‬

667
00:40:57,788 --> 00:41:00,040
‫אז, בום, זה קורה.‬

668
00:41:02,460 --> 00:41:05,796
‫ואז, איך אתה חושב שזה הולך בראש שלו, לאט?‬

669
00:41:05,880 --> 00:41:10,050
‫צעד אחר צעד, או שזה... זה הולך מהר?‬

670
00:41:10,134 --> 00:41:12,303
‫מה קורה עם הקצב?‬

671
00:41:12,386 --> 00:41:13,846
‫הוא מזנק.‬

672
00:41:13,929 --> 00:41:15,347
‫כן.‬
‫-בקפיצה גדולה.‬

673
00:41:15,431 --> 00:41:20,728
‫כן, ואז הוא... ועכשיו, מה?‬
‫עכשיו הוא עלה על משהו, נכון?‬

674
00:41:20,811 --> 00:41:22,688
‫יופי. בוא נחזור על זה.‬
‫-בסדר.‬

675
00:41:23,689 --> 00:41:29,069
‫מיד אחרי שהמילים יצאו מהפה שלי,‬
‫הרגשתי משהו חם על הפנים שלי.‬

676
00:41:29,153 --> 00:41:30,613
‫טוב.‬
‫-הבזק חם.‬

677
00:41:30,696 --> 00:41:32,531
‫ואז משהו רטוב וחמים.‬

678
00:41:32,615 --> 00:41:34,575
‫טוב.‬
‫-הכושי הזה חתך אותי.‬

679
00:41:34,658 --> 00:41:37,661
‫טוב.‬
‫הוא הכה אותי עם סכין גילוח ואני קפאתי.‬

680
00:41:37,745 --> 00:41:39,788
‫כן.‬
‫-אמרתי, "זה בסדר.‬

681
00:41:40,789 --> 00:41:43,626
‫זה בסדר, המלך עדיין כאן."‬

682
00:41:43,709 --> 00:41:46,837
‫בוא נכריז על זה. כן, לכל העולם.‬

683
00:41:46,921 --> 00:41:50,508
‫לכל העולם!‬
‫-אמרתי, "זה בסדר. המלך עדיין כאן."‬

684
00:41:50,591 --> 00:41:54,094
‫מה אמרת?‬
‫-המלך עדיין כאן.‬

685
00:42:01,060 --> 00:42:05,773
‫אני מקווה שאני אהיה זה שייסע לניו יורק,‬
‫כי אף פעם לא טסתי במטוס.‬

686
00:42:05,856 --> 00:42:10,611
‫אני מקווה שזו תהיה ההזדמנות הראשונה שלי‬
‫לעלות על מטוס.‬

687
00:42:10,694 --> 00:42:12,696
‫אני רוצה לנצח בתחרות הזאת.‬

688
00:42:12,780 --> 00:42:16,325
‫אני רוצה להראות לכולם ‬
‫שיש לי מה שצריך כדי לנצח.‬

689
00:42:18,494 --> 00:42:19,870
‫- צ'יארטס -‬

690
00:42:21,205 --> 00:42:24,458
‫אף שהייתי נחוש שאני רוצה לעשות זאת‬
‫ושאני רוצה להיות כאן,‬

691
00:42:24,542 --> 00:42:26,919
‫זאת הייתה בכל זאת החלטה ממש קשה לביצוע.‬

692
00:42:27,002 --> 00:42:31,340
‫כי ידעתי ש... אבא שלי ואחי,‬

693
00:42:31,423 --> 00:42:34,843
‫הם לא יהיו בסביבה ‬
‫בארבע השנים הבאות של חיי.‬

694
00:42:34,969 --> 00:42:36,262
‫החוצה ככה.‬

695
00:42:37,930 --> 00:42:39,765
‫בסדר, פנים למטה. מוכן?‬

696
00:42:39,848 --> 00:42:41,892
‫בגלל זה יש בי תחושת דחיפות.‬

697
00:42:41,976 --> 00:42:44,562
‫לא משנה מה יקרה, זה צריך לקרות במהירות.‬

698
00:42:44,645 --> 00:42:46,981
‫חייבת להיות הצדקה כלשהי לכך שעזבתי.‬

699
00:42:47,064 --> 00:42:48,899
‫לא באתי הנה סתם.‬

700
00:42:50,276 --> 00:42:52,820
‫אני ממש, ממש רוצה לנצח.‬

701
00:42:54,071 --> 00:42:56,657
‫אני רוצה להיות בברודוויי, ‬
‫אני רוצה לעשות כל כך הרבה.‬

702
00:42:56,740 --> 00:43:00,286
‫כשמדובר בכל דבר, ‬
‫אם אני קובעת אותו כמטרה, אני הולכת על זה.‬

703
00:43:00,995 --> 00:43:03,831
‫אני רוצה עוד.‬

704
00:43:05,165 --> 00:43:09,169
‫המשפחה הביולוגית שלי לא תמכה‬
‫בחלום שלי להיות שחקן.‬

705
00:43:09,253 --> 00:43:12,381
‫הם לא חושבים שבידור זאת דרך להצליח.‬

706
00:43:12,464 --> 00:43:16,260
‫לכן נאלצתי לעזוב את בית הוריי הביולוגיים.‬
‫הם הוציאו אותי מהבית.‬

707
00:43:16,385 --> 00:43:20,139
‫אשתו היא זו שדוחפת אותו לקיצוניות הזאת.‬

708
00:43:22,433 --> 00:43:25,561
‫לפעמים אני מרגיש שאני חייב לעשות זאת ‬
‫כי הם אמרו שאני לא יכול.‬

709
00:43:25,644 --> 00:43:30,941
‫אבל אני גם אומר שהשאיפה שלי ‬
‫באה מהעובדה שאני רוצה לעשות זאת.‬

710
00:43:31,775 --> 00:43:33,319
‫כי אני אוהב את זה.‬

711
00:43:34,028 --> 00:43:36,071
‫איך אתה מרגיש?‬
‫-טוב.‬

712
00:43:36,155 --> 00:43:38,574
‫איפה הראש שלך?‬
‫-אני לא יודע.‬

713
00:43:39,783 --> 00:43:42,411
‫אתה מפחד ממשהו או שאתה מרגיש בסדר יחסית?‬

714
00:43:44,246 --> 00:43:46,248
‫הכול. אני מפחד מהכול.‬

715
00:43:46,332 --> 00:43:50,002
‫כשאתה על הבמה, זה כל כך מסעיר.‬

716
00:43:51,003 --> 00:43:54,214
‫אני מחזיק אצבעות,‬
‫כל המשפחה שלי מחזיקה לי אצבעות.‬

717
00:43:55,341 --> 00:43:56,258
‫להמשיך.‬

718
00:43:57,635 --> 00:44:03,557
‫אני רוצה לשחק. כדי להשפיע על אנשים, ‬
‫כדי להעניק השראה לאחרים.‬

719
00:44:04,350 --> 00:44:10,230
‫ונקודות המבט שאני יכולה להשתמש בהן‬
‫מעשירות אותי כאדם וכאמן.‬

720
00:44:13,359 --> 00:44:16,445
‫מאחר שגדלתי בעוני מרוד,‬

721
00:44:16,528 --> 00:44:19,948
‫מאחר שגדלתי בסביבה‬
‫שבה היינו המשפחה השחורה היחידה‬

722
00:44:20,032 --> 00:44:23,577
‫שהתגוררה בסנטרל פולס ולהרגיש בלתי נראית,‬

723
00:44:24,328 --> 00:44:29,124
‫מאחר שהתבגרתי עם חוסר תפקוד,‬
‫המשחק זרק לי חבל הצלה.‬

724
00:44:30,542 --> 00:44:32,044
‫הוא כאילו הציל אותי.‬

725
00:44:33,253 --> 00:44:34,630
‫הוא הציל אותי.‬

726
00:44:38,008 --> 00:44:40,636
‫- הגמר האזורי -‬

727
00:44:40,719 --> 00:44:46,642
‫- בכל עיר, 20 התלמידים המובילים מתמודדים ‬
‫על שני מקומות בגמר הארצי בברודוויי. -‬

728
00:44:47,601 --> 00:44:50,437
‫- שיקגו -‬

729
00:44:51,897 --> 00:44:53,148
‫היי.‬

730
00:44:55,317 --> 00:44:57,403
‫זה די מוזר להיות לבד.‬

731
00:44:58,654 --> 00:45:00,239
‫אבל אייצג את בית הספר שלי בכבוד.‬

732
00:45:01,240 --> 00:45:02,324
‫אלוהים אדירים.‬

733
00:45:02,449 --> 00:45:04,243
‫זה די גדול.‬

734
00:45:05,577 --> 00:45:07,496
‫- פורטלנד -‬

735
00:45:08,789 --> 00:45:12,710
‫תזכרו, לכם יש משהו שאתם נותנים להם.‬

736
00:45:12,793 --> 00:45:14,461
‫זה משהו שיש לחגוג אותו.‬

737
00:45:14,545 --> 00:45:16,171
‫יום אחר יום...‬
‫-יום אחר יום...‬

738
00:45:16,255 --> 00:45:17,923
‫אנחנו משתפרים...‬
‫-אנחנו משתפרים...‬

739
00:45:18,006 --> 00:45:18,841
‫- אטלנטה -‬

740
00:45:18,924 --> 00:45:20,259
‫עד שנהיה בלתי מנוצחים.‬

741
00:45:20,342 --> 00:45:22,219
‫נהיה בלתי מנוצחים.‬
‫-נהיה בלתי מנוצחים.‬

742
00:45:22,302 --> 00:45:23,554
‫אמן.‬
‫-אמן.‬

743
00:45:23,679 --> 00:45:25,264
‫אחת, שתיים, שלוש!‬

744
00:45:25,347 --> 00:45:27,474
‫אוגוסט וילסון!‬

745
00:45:30,227 --> 00:45:33,355
‫אלוהים, אני מתפללת שתרחיק כל חרדה…‬

746
00:45:33,439 --> 00:45:34,732
‫- פיטסבורג -‬

747
00:45:34,815 --> 00:45:36,775
‫ושתרשה לנו לבלות וליהנות היום.‬

748
00:45:36,859 --> 00:45:38,026
‫אמן.‬
‫-אמן.‬

749
00:45:41,989 --> 00:45:44,283
‫השארתי אותך עם אימא שלך כדי להגן עליך.‬

750
00:45:44,366 --> 00:45:46,452
‫ניו יורק היא ייחודית.‬
‫-ניו יורק היא ייחודית.‬

751
00:45:46,535 --> 00:45:47,369
‫- ניו הייבן -‬

752
00:45:47,453 --> 00:45:50,789
‫אתה יודע שאתה צריך ניו יורק ייחודית.‬
‫-אתה יודע שאתה צריך ניו יורק ייחודית.‬

753
00:45:54,126 --> 00:45:56,712
‫- ניו יורק -‬

754
00:45:57,588 --> 00:46:00,382
‫- לוס אנג'לס -‬

755
00:46:03,761 --> 00:46:05,512
‫- תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון -‬

756
00:46:07,306 --> 00:46:09,266
‫בואו נעשה את זה, ההצגה מתחילה.‬

757
00:46:09,516 --> 00:46:13,979
‫ברוכים הבאים לתחרות המונולוגים‬
‫של אוגוסט וילסון לשנת 2018.‬

758
00:46:15,314 --> 00:46:18,692
‫אנחנו כאן היום כדי לחגוג‬
‫את אוגוסט וילסון ואת עבודתו.‬

759
00:46:19,777 --> 00:46:22,613
‫התלמידים האלה מפרשים‬
‫את התפקידים מהמחזות האלה‬

760
00:46:22,696 --> 00:46:26,241
‫באופן שמשקף את הגישה האישית שלהם לדמויות.‬

761
00:46:26,325 --> 00:46:27,618
‫את תהיי טובה. רוצה חיבוק?‬

762
00:46:27,701 --> 00:46:29,453
‫כן. אני לחוצה.‬
‫-את תהיי טובה.‬

763
00:46:29,536 --> 00:46:31,997
‫אני לא לחוצה בגלל המונולוג ‬
‫אלא בגלל האנשים.‬

764
00:46:32,080 --> 00:46:37,085
‫בואו נשמע סבב גדול ‬
‫של מחיאות כפיים לתלמידים, בסדר?‬

765
00:46:39,755 --> 00:46:41,632
‫זה נשמע כמו הרבה אנשים.‬

766
00:46:41,715 --> 00:46:44,384
‫ורק שתדעו, שניים מתוך שלושת המנצחים האלה‬

767
00:46:49,431 --> 00:46:54,102
‫ימשיכו להופיע בתחרות הלאומית ‬
‫למונולוגים מאת אוגוסט וילסון בניו יורק.‬

768
00:46:56,396 --> 00:46:57,231
‫כולם מוכנים?‬

769
00:46:57,940 --> 00:47:04,905
‫21 המועמדים שעלו לגמר בתחרות המונולוגים‬
‫מאת אוגוסט וילסון בשיקגו, 2018,‬

770
00:47:05,072 --> 00:47:05,906
‫תיכנסו, בבקשה.‬

771
00:47:21,129 --> 00:47:23,882
‫האדם הראשון שלנו הוא פרידום.‬

772
00:47:28,512 --> 00:47:32,724
‫היי. שמי פרידום מרטין ואני אבצע ‬
‫את ביינום ווקר מ"בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬

773
00:47:37,521 --> 00:47:40,858
‫אתה רוצה לומר לי ‬
‫שאישה לא יכולה להיות כלום בלי גבר.‬

774
00:47:41,650 --> 00:47:43,235
‫אבל אתה בסדר, מה?‬

775
00:47:44,111 --> 00:47:50,868
‫אתה יכול פשוט לצאת מכאן, בלעדיי,‬
‫בלי אישה, ואתה עדיין תהיה גבר.‬

776
00:47:53,996 --> 00:47:57,165
‫זו ברכה כשאתה לומד להסתכל על אישה‬

777
00:47:57,249 --> 00:48:02,462
‫ורואה כמה קווצות של שיערה.‬
‫או את האופן שלחייה מתעקלות,‬

778
00:48:03,839 --> 00:48:06,425
‫כל מה שאפשר לקבל מהחיים.‬

779
00:48:11,930 --> 00:48:17,311
‫היו שם תשעה גברים הלבנים ‬
‫ושלוש הנשים הלבנות, כולם אמרו "אשם".‬

780
00:48:17,394 --> 00:48:18,645
‫הם לא הסתכלו עליי!‬

781
00:48:18,729 --> 00:48:20,981
‫אמרתי להם להסתכל עליי, להסתכל על הצלקת.‬

782
00:48:23,817 --> 00:48:26,486
‫בחיים לא פגשתי אף גבר‬
‫שלא רצה לעשות לאף אחד שום רע.‬

783
00:48:28,280 --> 00:48:30,782
‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה.‬

784
00:48:30,866 --> 00:48:33,619
‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬

785
00:48:37,122 --> 00:48:38,582
‫הבחור של הבחורה הזאת,‬

786
00:48:38,665 --> 00:48:43,253
‫ושלף סכין באורך 30 ס"מ במשיכה איטית.‬

787
00:48:45,005 --> 00:48:51,303
‫לקח לרופאים ארבע שעות ‬
‫ו-121 תפרים כדי לתפור אותי.‬

788
00:48:51,386 --> 00:48:55,807
‫אני אומר, "זה בסדר. המלך עדיין כאן".‬

789
00:49:00,729 --> 00:49:01,563
‫תודה.‬

790
00:49:08,862 --> 00:49:14,284
‫נבקש מהקהל להישאר במקומותיכם,‬
‫בשעה שהשופטים יצאו לדיוניהם.‬

791
00:49:15,327 --> 00:49:16,536
‫הוא היה נהדר.‬

792
00:49:16,620 --> 00:49:18,330
‫נכון. הוא שיחק אותה.‬

793
00:49:18,413 --> 00:49:20,624
‫הוא היה ברור מאוד. כן, בהחלט.‬

794
00:49:20,707 --> 00:49:26,755
‫זאת תוכנית שמנסה להעביר את המילים‬
‫של אוגוסט וילסון בבתי ספר הציבוריים.‬

795
00:49:26,838 --> 00:49:30,717
‫הם קוראים את שייקספיר. הם צריכים ‬
‫לקרוא את אוגוסט וילסון בבתי הספר, נכון?‬

796
00:49:30,801 --> 00:49:34,554
‫אז בואו נסכים קודם ‬
‫על המקום הראשון והשני, כן?‬

797
00:49:35,222 --> 00:49:37,140
‫אני רוצה להעניק לכם ‬

798
00:49:37,224 --> 00:49:41,103
‫את סדרת המחזות של מחזור המאה ‬
‫מאת אוגוסט וילסון לבית הספר שלכם‬

799
00:49:41,186 --> 00:49:44,022
‫כדי שלתלמידים אחרים תהיה גישה לעבודה הזאת.‬

800
00:49:45,315 --> 00:49:47,442
‫אני מסכים עם שני אלה‬
‫במקום הראשון ובמקום השני.‬

801
00:49:57,661 --> 00:49:59,705
‫אתם מוכנים?‬
‫-כן!‬

802
00:49:59,788 --> 00:50:04,459
‫הזוכה במקום השני שלנו שנוסע לניו יורק‬
‫וכמו כן זוכה ב-250 דולר הוא…‬

803
00:50:04,543 --> 00:50:06,837
‫ג'רארדו נווארו!‬

804
00:50:09,965 --> 00:50:13,468
‫והזוכה במקום הראשון שלנו…‬

805
00:50:14,094 --> 00:50:15,220
‫ארון גאי.‬

806
00:50:17,806 --> 00:50:20,475
‫הזוכה לשנת 2018‬

807
00:50:20,559 --> 00:50:25,063
‫בתחרות המונולוגים ‬
‫של אוגוסט וילסון האזורית בשיקגו הוא...‬

808
00:50:28,025 --> 00:50:29,776
‫ניה סארפו.‬

809
00:50:40,537 --> 00:50:41,705
‫זאת התינוקת שלי.‬

810
00:50:41,788 --> 00:50:44,750
‫- ג'רארדו זוכה במקום השני בלוס אנג'לס. -‬

811
00:50:44,833 --> 00:50:47,753
‫- ניה זוכה במקום ראשון בשיקגו. -‬

812
00:50:47,836 --> 00:50:49,588
‫- קאלי זוכה במקום הראשון בדאלאס. -‬

813
00:50:49,713 --> 00:50:52,049
‫הייתי המומה! קיוויתי שהם לא עשו טעות.‬

814
00:50:52,799 --> 00:50:55,761
‫קיוויתי שזה באמת היה שמי על הנייר,‬
‫שזאת לא הייתה תאונה.‬

815
00:50:55,886 --> 00:50:57,971
‫- ארון זוכה במקום הראשון באטלנטה. -‬

816
00:50:58,055 --> 00:51:00,849
‫המשפחה שלי מעולם לא ציפתה שאזכה בתחרות.‬

817
00:51:00,932 --> 00:51:03,268
‫אמרתי להם, "טוב, אתם יודעים, זכיתי".‬

818
00:51:03,351 --> 00:51:06,396
‫אתה יודע? כאילו,‬
‫"אתם יכולים להגיד שאני שחקן עכשיו?"‬

819
00:51:06,480 --> 00:51:08,523
‫כאילו, "מה אתם יכולים להגיד על זה עכשיו?"‬

820
00:51:08,607 --> 00:51:13,111
‫והתגובות שלהם היו,‬
‫"טוב, יכול להיות שזה היה מקרי".‬

821
00:51:13,195 --> 00:51:16,823
‫הם אמרו, "היה לך מזל".‬
‫זה.. הם פשוט ביאסו אותי לגמרי.‬

822
00:51:16,907 --> 00:51:19,076
‫ואני אמרתי, "בסדר. היה לי מזל".‬

823
00:51:21,953 --> 00:51:24,498
‫ניה לגמרי ראויה לפרס הזה על המונולוג שלה.‬

824
00:51:25,123 --> 00:51:27,000
‫אבל זה עדיין קשה.‬

825
00:51:29,127 --> 00:51:33,965
‫בכל פעם שאני משתתף בתחרות אוגוסט וילסון,‬
‫אני לומד הרבה דברים חדשים על עצמי.‬

826
00:51:34,049 --> 00:51:35,842
‫תמיד הרגשתי שהחוויה שלי כגבר שחור ‬

827
00:51:35,926 --> 00:51:41,932
‫שונה מהחוויה של גברים שחורים אחרים.‬

828
00:51:43,433 --> 00:51:48,563
‫אוגוסט וילסון, אני חושב, אמר בעיקרון‬
‫שאלה שחורים, בלי קשר למה שהם עברו,‬

829
00:51:48,647 --> 00:51:50,524
‫והחשיבה הזאת שינתה את חיי.‬

830
00:51:53,777 --> 00:51:58,657
‫כן, לראשונה בחיי, הרגשתי בנוח בעור שלי.‬
‫פשוט הרגשתי בנוח...‬

831
00:52:01,118 --> 00:52:02,119
‫כן, פשוט הרגשתי בנוח.‬

832
00:52:02,953 --> 00:52:05,914
‫פרידום, בשנה הבאה?‬
‫-זאת התוכנית.‬

833
00:52:09,042 --> 00:52:12,462
‫כולם אמרו שהביצוע שלי היה טוב,‬
‫אבל הוא יכול להיות טוב יותר.‬

834
00:52:13,130 --> 00:52:16,049
‫היה הרבה כישרון בחדר הזה,‬
‫יכולתי לראות את זה בסוף.‬

835
00:52:16,133 --> 00:52:19,094
‫הוא היה מכוונן. הוא היה...‬

836
00:52:20,262 --> 00:52:25,392
‫אפשר היה לראות את העבודה שהם השקיעו.‬
‫ואת והכישרון. את שני הדברים.‬

837
00:52:25,475 --> 00:52:28,562
‫זה לא היה רק חדר שמלא בכישרון.‬

838
00:52:28,645 --> 00:52:32,482
‫שמעתי הרבה פעמים‬
‫שאמרו עליי שאני "כישרון גולמי".‬

839
00:52:32,566 --> 00:52:35,152
‫אבל, אתה יודע, זה גולמי. אז...‬

840
00:52:35,235 --> 00:52:37,863
‫אף אחד לא רוצה לאכול אוכל לא מבושל.‬

841
00:52:39,531 --> 00:52:42,826
‫הכול תלוי באופן שאתה מגיב לכישלון.‬
‫כי אתה יכול להיכשל ולוותר,‬

842
00:52:42,909 --> 00:52:46,413
‫או שאתה יכול להיכשל ולהמשיך ‬
‫לנסוע בנתיב הזה או להמשיך לחתור אליו.‬

843
00:52:48,206 --> 00:52:50,750
‫הרבה אנשים סביבי בחרו בדרך הלא נכונה.‬

844
00:52:50,876 --> 00:52:52,335
‫במיוחד, אחי.‬

845
00:52:53,003 --> 00:52:54,796
‫איבדתי את אחי באוקטובר.‬

846
00:52:59,926 --> 00:53:03,722
‫זה היה בגלל האלימות שאנשים מצפים מאיתנו.‬

847
00:53:05,098 --> 00:53:09,561
‫אני מכבד את אוגוסט וילסון על כך‬
‫שהדגיש את ההיבט הזה בחיים האפרו-אמריקאיים.‬

848
00:53:09,644 --> 00:53:11,062
‫כי לפעמים זה קשה.‬

849
00:53:11,146 --> 00:53:13,231
‫לפעמים דברים בחיים ‬
‫לא הולכים כמו שאתה חושב, ‬

850
00:53:13,315 --> 00:53:15,066
‫ויש דברים שהם לא כפי שהם נראים.‬

851
00:53:15,692 --> 00:53:22,199
‫ואני שמח שהוא תיאר אדם שחור ‬
‫שמנסה למצוא את הזהות שלו בתוך מה שניתן לו.‬

852
00:53:22,782 --> 00:53:25,368
‫אז אני שמח מאוד, אסיר תודה על כך.‬

853
00:53:38,798 --> 00:53:41,176
‫- שלושה חודשים לאחר מכן -‬

854
00:53:42,385 --> 00:53:44,429
‫- כניסת אח"מים -‬

855
00:53:44,512 --> 00:53:45,639
‫- המסיבה של ג'רארדו -‬

856
00:53:45,722 --> 00:53:49,017
‫אז היום נערכת מסיבת יום הולדתי ה-17.‬

857
00:53:51,186 --> 00:53:56,650
‫אבא שלי בנה במה קטנה מאחור,‬
‫אז נקיים כמה מופעי שירה קטנים ומונולוגים.‬

858
00:53:57,234 --> 00:53:58,276
‫זאת המיטה שלי.‬

859
00:53:58,902 --> 00:54:01,112
‫ואלה המיטות של האחים שלי.‬

860
00:54:03,365 --> 00:54:05,033
‫אני משתוקק לקבל חדר משלי.‬

861
00:54:06,159 --> 00:54:07,827
‫אבל אני לא חושב שזה יקרה בקרוב.‬

862
00:54:07,911 --> 00:54:10,038
‫הדברים של ניו יורק, הנה המזוודה שלי.‬

863
00:54:11,539 --> 00:54:16,711
‫זה היה בארון בביתה של סבתי.‬

864
00:54:17,879 --> 00:54:21,132
‫זה היה של סבא שלי,‬
‫שהלך לעולמו לפני כמה שנים.‬

865
00:54:21,216 --> 00:54:23,051
‫הוא היה יקר לנו מאוד.‬

866
00:54:24,344 --> 00:54:25,512
‫ככה הוא נראה.‬

867
00:54:28,515 --> 00:54:30,225
‫יום הולדת שמח.‬
‫-תודה.‬

868
00:54:30,976 --> 00:54:31,935
‫תודה.‬

869
00:54:34,354 --> 00:54:37,107
‫זה מדוד פונצ'ו שלך.‬

870
00:54:38,733 --> 00:54:40,610
‫עדיין מגיעה מתנה ממני.‬

871
00:54:41,778 --> 00:54:43,571
‫יש לי סיכה של המלך הדלי...‬

872
00:54:44,698 --> 00:54:46,533
‫שאני רוצה לענוד על הבמה.‬

873
00:54:46,658 --> 00:54:50,578
‫כל המועמדים הסופיים בתחרות האזורית ‬
‫הצטלמו ביחד, ושמו את הצילום על סיכה.‬

874
00:54:51,246 --> 00:54:53,456
‫אז חשבתי שיהיה מעולה...‬

875
00:54:53,540 --> 00:54:58,920
‫לשים על הכיסים כאן את המלך הדלי,‬
‫ואת שאר המועמדים הסופיים בתחרות האזורית.‬

876
00:54:59,004 --> 00:55:03,633
‫כדי שאוכל להביא את כולם לבמה איתי ‬
‫כי הם העניקו לי השראה רבה.‬

877
00:55:03,717 --> 00:55:06,803
‫ובנוסף, להביא את סבא שלי שהוא באמת...‬

878
00:55:08,972 --> 00:55:11,308
‫חלק מהסיבה שאני מי שאני.‬

879
00:55:11,933 --> 00:55:15,478
‫אז זה נכנס למזוודה הזאת.‬

880
00:55:15,603 --> 00:55:19,274
‫הוא היה גאה מאוד שאני נוסע לניו יורק.‬

881
00:55:19,357 --> 00:55:21,234
‫- ניו יורק -‬

882
00:55:27,615 --> 00:55:28,700
‫עשינו זאת.‬

883
00:55:28,783 --> 00:55:33,830
‫להגיע כל כך רחוק, חשבתי לעצמי, "זה מטורף".‬

884
00:55:33,913 --> 00:55:35,749
‫לראות את זה במו עיניי.‬

885
00:55:37,167 --> 00:55:40,545
‫אלוהים. אני עומדת להתעלף.‬

886
00:55:41,838 --> 00:55:43,131
‫היי.‬
‫-מה שלומכם?‬

887
00:55:43,214 --> 00:55:46,134
‫אתם צריכים עזרה, חברים?‬
‫-תודה‬

888
00:55:46,217 --> 00:55:47,052
‫- מלון ולינגטון -‬

889
00:55:47,177 --> 00:55:50,305
‫יש לו מבטא ניו יורקי. זה כל כך מגניב.‬

890
00:55:53,058 --> 00:55:56,770
‫אם תהיו מחוץ לחדר שלכם לאחר שעת העוצר,‬
‫לא תורשו להתחרות.‬

891
00:55:57,771 --> 00:55:59,439
‫אנחנו לא רוצים זאת.‬
‫-ממש לא.‬

892
00:56:00,148 --> 00:56:02,776
‫האם מוקדם מדי לשאול אילו מונולוגים תבצעו?‬

893
00:56:02,859 --> 00:56:04,778
‫אני עושה את רנה מ"ג'יטני".‬

894
00:56:06,237 --> 00:56:08,490
‫אני עושה את בוי וילי מ"שיעור הפסנתר".‬

895
00:56:08,573 --> 00:56:10,825
‫אני עושה את קאטלר‬
‫מ"ישבנה השחור של מא רייני".‬

896
00:56:11,409 --> 00:56:13,745
‫אנחנו נצפה ב"פעם על האי הזה" הערב.‬

897
00:56:13,828 --> 00:56:17,332
‫נעשה קצת... נגיד שלום להיילי קילגור,‬

898
00:56:17,415 --> 00:56:21,419
‫שהשתתפה בתחרות המונולוגים ‬
‫של אוגוסט וילסון.‬

899
00:56:21,503 --> 00:56:24,756
‫היא לא ניצחה. הוא רק השתתפה בה. שתדעו.‬

900
00:56:24,839 --> 00:56:28,426
‫אני נרגשת לקראת ההופעות בברודוויי.‬
‫אני נרגשת לראות אותן.‬

901
00:56:28,510 --> 00:56:32,931
‫אני רוצה לצפות ב"ילדים של אל פחות".‬
‫-כן, גם אני. סליחה, אני נוטה לגעת באנשים.‬

902
00:56:33,014 --> 00:56:35,266
‫-אבל כן. גם אני.‬
‫-זה בסדר. אני אוהב לחבק.‬

903
00:56:35,350 --> 00:56:36,184
‫גם אני.‬

904
00:56:37,894 --> 00:56:40,313
‫אני אוהב לחבק.‬
‫-אני אוהבת חיבוקים.‬

905
00:56:48,780 --> 00:56:53,868
‫רציתי להודות לך שוב‬
‫ולכל האחרים שמפיקים את התחרות הזאת,‬

906
00:56:53,952 --> 00:56:56,413
‫כי כפי שאמרתי למורים שלי,‬

907
00:56:56,496 --> 00:57:00,041
‫אף פעם לא חשבתי שמישהי כמוני ‬
‫מהשיכונים בדרום בוסטון‬

908
00:57:00,125 --> 00:57:03,044
‫תקבל פעם הזדמנות להופיע על במה בברודוויי.‬

909
00:57:03,128 --> 00:57:05,797
‫אז תודה.‬
‫-תודה לך.‬

910
00:57:06,589 --> 00:57:08,383
‫פשוט תמשיכו לדבוק במי שאתם.‬

911
00:57:08,466 --> 00:57:11,386
‫אני נער כפר מטלהסי, פלורידה, זה מי שאני.‬

912
00:57:11,469 --> 00:57:15,598
‫וככל שאמשיך לדבוק בזה,‬
‫להחזיק בזה ולקבל את זה,‬

913
00:57:15,682 --> 00:57:17,684
‫אוכל לממש את גורלי.‬

914
00:57:17,767 --> 00:57:21,479
‫עליכם לומר, "היי, אני מסיאטל, משם אני בא.‬
‫אני עושה את הקטע שלי".‬

915
00:57:21,563 --> 00:57:24,399
‫תהיו מי שאתם. וזה מספיק.‬

916
00:57:25,150 --> 00:57:27,777
‫כשאני מביט בכם, אני רוצה לבכות.‬

917
00:57:27,861 --> 00:57:30,405
‫כי כשאני אומר לכם ‬
‫שכאשר התחלנו לקיים את התחרות‬

918
00:57:30,488 --> 00:57:34,117
‫היא נערכה רק בבית ספר אחד,‬
‫ועשינו את זה כי איבדנו חבר.‬

919
00:57:34,200 --> 00:57:35,577
‫היו לו חמישה חודשים לחיות.‬

920
00:57:36,161 --> 00:57:37,370
‫והוא הלך לעולמו.‬

921
00:57:37,454 --> 00:57:42,834
‫והוא נתן כל מה שהיה לו, ‬
‫כאדם וכאמן, לאמריקה.‬

922
00:57:42,917 --> 00:57:47,755
‫זאת כל המטרה של הפרויקט הזה.‬
‫ואני פשוט שמח שאתם כאן.‬

923
00:57:47,839 --> 00:57:51,801
‫אז קחו את הזמן להכיר אנשים.‬
‫אל תישאר רק עם הקבוצה שלכם.‬

924
00:57:51,885 --> 00:57:55,138
‫תיהנו מהזמן שלכם כאן, ‬
‫תיהנו להכיר זה את זה,‬

925
00:57:55,263 --> 00:58:00,310
‫תיהנו לשאול שאלות אחד את השני.‬
‫תדברו על אוגוסט וילסון ועל החיים.‬

926
00:58:01,102 --> 00:58:02,103
‫בואו נעשה חיים!‬

927
00:58:10,987 --> 00:58:14,741
‫במיוחד מאחר שאני משיקגו,‬
‫קניות בניו יורק נראות כל כך אלגנטיות.‬

928
00:58:16,910 --> 00:58:21,789
‫היא מפורסמת יותר, אבל קורטני טובה יותר.‬
‫בעצם, למען האמת, קלואי… ‬

929
00:58:22,415 --> 00:58:23,541
‫קלואי הייתה האהובה עליי.‬

930
00:58:26,211 --> 00:58:29,172
‫- פעם על האי הזה‬
‫המחזמר -‬

931
00:58:34,511 --> 00:58:36,930
‫זה היה כל כך טוב. ‬
‫-כל כך טוב.‬

932
00:58:40,642 --> 00:58:42,227
‫- היילי קילגור‬
‫שחקנית מועמדת לטוני -‬

933
00:58:42,310 --> 00:58:44,521
‫יש שאלות? זה מרגיש כל כך רשמית.‬
‫אני ממש לא רשמית.‬

934
00:58:44,604 --> 00:58:46,147
‫איזה מונולוג עשית כשהשתתפת בתחרות?‬

935
00:58:46,231 --> 00:58:50,527
‫השתתפתי בתחרות פעמיים.‬
‫פעם אחת בתחרות האזורית ופעם עליתי ללאומית.‬

936
00:58:50,610 --> 00:58:53,655
‫ביצעתי את מא רייני‬
‫מ"ישבנה השחור של מא רייני" בפעם הראשונה.‬

937
00:58:53,738 --> 00:58:57,367
‫וביצעתי את רוז מ"גדרות" בפעם השנייה.‬

938
00:58:57,450 --> 00:58:59,244
‫בת כמה את?‬
‫-אני בת 19.‬

939
00:59:01,913 --> 00:59:05,792
‫מה העצה הכי טובה‬
‫שאת יכולה לתת לשחקנים צעירים?‬

940
00:59:05,875 --> 00:59:11,297
‫תמיד תהיו אתם. פשוט תעשו את עצמכם.‬
‫כי אתה לא יכולים להיות אף אחד אחר. נכון?‬

941
00:59:11,923 --> 00:59:16,636
‫העובדה שהצלחתם להגיע כל כך רחוק ‬
‫אחרי שעבדתם כל כך קשה‬

942
00:59:16,719 --> 00:59:18,429
‫היא מדהימה.‬

943
00:59:18,555 --> 00:59:20,848
‫תיהנו בגדול. בהצלחה, חבר'ה.‬

944
00:59:28,189 --> 00:59:29,482
‫איזה מונולוג אתה עושה?‬

945
00:59:29,566 --> 00:59:31,526
‫המלך הדלי.‬
‫-המלך הדלי?‬

946
00:59:31,609 --> 00:59:34,070
‫גם הדמות הזאת קשה מאוד.‬
‫-כן.‬

947
00:59:57,927 --> 00:59:59,262
‫- אוגוסט וילסון -‬

948
00:59:59,345 --> 01:00:02,849
‫- יום לפני הגמר -‬

949
01:00:04,851 --> 01:00:08,104
‫שלום לכולם. הצעד הראשון הוא‬
‫שהגעתם לתיאטרון בברודוויי.‬

950
01:00:09,147 --> 01:00:10,064
‫הנה אתם כאן.‬

951
01:00:10,732 --> 01:00:14,152
‫לאוגוסט היה מחזה אחד בתיאטרון הזה,‬
‫שהיה "המלך הדלי השני".‬

952
01:00:14,277 --> 01:00:20,533
‫וכשהוא חלה, חשבנו לא רק ‬
‫על הדרך הטובה ביותר לשנות את שם התיאטרון,‬

953
01:00:20,617 --> 01:00:23,328
‫שבסופו של דבר הוא החתימה ‬
‫של אוגוסט בניאון בחזית...‬

954
01:00:23,411 --> 01:00:25,622
‫- ג'ק וירטל‬
‫מפיק 6 מחזות מאת אוגוסט וילסון -‬

955
01:00:25,705 --> 01:00:28,166
‫אבל גם איך להשתמש בתיאטרון ‬
‫באופן שיכבד את המורשת שלו.‬

956
01:00:28,249 --> 01:00:31,127
‫וזה הוביל להקמת החדר הזה ‬
‫שאתה יושבים בו עכשיו,‬

957
01:00:31,210 --> 01:00:34,255
‫שמתפקד כמחווה לכל עשר המחזות.‬

958
01:00:34,339 --> 01:00:39,093
‫אפשר להסתובב בו‬
‫ולראות פריטי מזכרות שונים מההפקות האלה.‬

959
01:00:40,261 --> 01:00:42,680
‫- ישבנה השחור של מא רייני -‬

960
01:00:43,264 --> 01:00:46,017
‫זאת וופי גולדברג?‬
‫-כן, זאת וופי.‬

961
01:00:49,312 --> 01:00:54,067
‫רבים מהילדים שמשתתפים בתחרות נרעשים ‬

962
01:00:54,150 --> 01:00:56,444
‫מהגילוי שהקול הזה קיים.‬

963
01:00:56,527 --> 01:01:02,742
‫הם לא ידעו שמישהו כתב בקול ‬
‫שהם מזהים ביחס לדברים שחשובים להם.‬

964
01:01:02,825 --> 01:01:05,328
‫ועבור רבים מהם, זאת היסטוריה.‬

965
01:01:05,411 --> 01:01:06,704
‫- המורשת של משפחה אמריקאית -‬

966
01:01:06,788 --> 01:01:08,331
‫- גדרות -‬

967
01:01:08,414 --> 01:01:11,292
‫עולמם הנוכחי של בני 17,‬

968
01:01:11,376 --> 01:01:14,879
‫הוא לא העולם של "ישבנה השחור של מא רייני"‬
‫או של "בואו ולכתו של ג'ו טרנר".‬

969
01:01:15,505 --> 01:01:17,507
‫אבל הנושאים בהם עדכניים מאוד.‬

970
01:01:19,258 --> 01:01:23,346
‫אוגוסט מדבר על כליאה המונית ‬
‫של גברים שחורים ושל נשים שחורות,‬

971
01:01:23,429 --> 01:01:24,764
‫אלימות משטרתית,‬

972
01:01:24,847 --> 01:01:29,686
‫אנשים רגילים שנדרשים‬
‫להיאבק על כל חלק בקיומם‬

973
01:01:29,811 --> 01:01:33,981
‫בגלל המבנים הגדולים יותר של גזענות.‬

974
01:01:35,608 --> 01:01:41,322
‫אם המחזה הזה נכתב לפני זמן רב,‬
‫וזה עדיין קורה, עלינו לעשות משהו בעניין.‬

975
01:01:43,491 --> 01:01:47,203
‫הוא מצליח לתאר במדויק מה זה להיות אישה.‬

976
01:01:47,286 --> 01:01:48,746
‫- לשבור מחסומים -‬

977
01:01:48,830 --> 01:01:51,541
‫המקרים שבהם דוחפים אותך הצידה,‬

978
01:01:51,624 --> 01:01:56,504
‫שמזלזלים בך, משתיקים אותך, ‬
‫שלא מכבדים אותך, הפכו לעניין קבוע עם הזמן.‬

979
01:02:00,550 --> 01:02:03,970
‫בחייה של אישה שחורה,‬

980
01:02:05,138 --> 01:02:11,686
‫היא נאלצת להיאבק רק כדי להיראות ‬
‫וכדי שיכירו בקיומה.‬

981
01:02:12,311 --> 01:02:14,480
‫זה בהחלט מאלץ אותך לעבוד קשה יותר.‬

982
01:02:16,482 --> 01:02:20,111
‫נדמה שככל שדברים משתנים, ‬
‫כך הם נשארים אותו הדבר.‬

983
01:02:22,864 --> 01:02:28,286
‫כל מחזאי שכותב מחזה לכל עשור במאה ה-20‬

984
01:02:29,120 --> 01:02:32,582
‫רוצה שתדעו משהו על ההיסטוריה ‬
‫כמו גם על האמנות.‬

985
01:02:33,708 --> 01:02:37,336
‫ואם הם יכולים למצוא קול‬

986
01:02:38,254 --> 01:02:41,257
‫בשנות העשרה, בשנות ה-30, ‬
‫בשנות ה-20, בשנות ה -40,‬

987
01:02:42,383 --> 01:02:47,513
‫שמדבר אליהם, והוא נותן להם איזושהי הבנה‬

988
01:02:48,097 --> 01:02:52,185
‫על הטבע האוניברסלי והנצחי של הרוח האנושית.‬

989
01:02:52,852 --> 01:02:55,396
‫אם תוכלו להבין מאיפה באתם,‬

990
01:02:55,480 --> 01:02:58,232
‫יש לכם סיכוי טוב יותר ‬
‫להמשיך למקום שאתם חלק ממנו.‬

991
01:03:01,694 --> 01:03:04,614
‫זוהי יכולת ההתאוששות של הרוח האנושית‬

992
01:03:04,697 --> 01:03:08,618
‫שעל אף כל הבעיות‬
‫שהן חלק בלתי נפרד מלהיות שחורים באמריקה.‬

993
01:03:10,495 --> 01:03:14,123
‫היכולת לשיר את השיר הזה, ‬
‫את השיר הרוחני הזה,‬

994
01:03:14,207 --> 01:03:18,544
‫את היכולת לספוג ולא להישבר.‬

995
01:03:21,088 --> 01:03:23,174
‫איך אנשים מוצאים את השיר שלהם?‬

996
01:03:23,257 --> 01:03:25,551
‫טוב, אני חושב, ראשית, יש להם אותו.‬

997
01:03:26,594 --> 01:03:30,097
‫הם רק צריכים להבין את זה,‬
‫ואז הם צריכים ללמוד לשיר אותו.‬

998
01:03:30,181 --> 01:03:31,182
‫- אוגוסט וילסון -‬

999
01:03:42,318 --> 01:03:45,321
‫- יום התחרות -‬

1000
01:03:45,446 --> 01:03:46,656
‫שלום.‬
‫-היי.‬

1001
01:03:46,739 --> 01:03:47,657
‫היי.‬

1002
01:03:48,324 --> 01:03:52,495
‫אני לא קולטת שהתחרות מתקיימת הערב.‬

1003
01:03:52,578 --> 01:03:55,122
‫אז אסור לי להגיד "עכשיו"?‬

1004
01:03:55,206 --> 01:03:56,332
‫לא.‬
‫-בסדר.‬

1005
01:03:56,415 --> 01:03:57,792
‫תאמרי את הטקסט בצורה מושלמת.‬

1006
01:03:57,875 --> 01:03:58,835
‫הבנתי אותך.‬
‫-בסדר.‬

1007
01:03:58,918 --> 01:04:03,881
‫אמרת, "הגברים האלה,‬
‫ככל שאת מנסה להחזיק אותם".‬

1008
01:04:04,674 --> 01:04:06,342
‫לא "הגברים האלה". "הם, הגברים".‬
‫-טוב.‬

1009
01:04:06,425 --> 01:04:09,887
‫את עדיין יכול לתת לי את אותו הדבר ‬
‫שאתה מנסה להעביר לקהל‬

1010
01:04:09,971 --> 01:04:12,390
‫מבלי לפרק את קצב המשפט.‬

1011
01:04:12,515 --> 01:04:13,975
‫אתה מבין את זה?‬
‫-כן.‬

1012
01:04:23,484 --> 01:04:25,027
‫אתם מופיעים בברודוויי!‬

1013
01:04:35,496 --> 01:04:37,582
‫- שמור לשופטים -‬

1014
01:04:39,625 --> 01:04:42,461
‫- ההיסטוריה מתרחשת במנהטן -‬

1015
01:05:07,236 --> 01:05:11,657
‫אנחנו שמחים לקבל אתכם לשנתה העשירית‬

1016
01:05:11,741 --> 01:05:13,993
‫של תחרות המונולוג מאת אוגוסט וילסון.‬

1017
01:05:14,076 --> 01:05:16,287
‫עשר שנים. עשר שנים.‬

1018
01:05:17,330 --> 01:05:22,209
‫כאן הטור עוצר, ‬
‫תחכו בטור עד שנהיה מוכנים לכניסה שלכם.‬

1019
01:05:22,335 --> 01:05:26,547
‫אנחנו גאים מאוד להיות חלק מהחוויה הזאת‬

1020
01:05:26,631 --> 01:05:30,009
‫בתיאטרון אוגוסט וילסון בברודוויי.‬

1021
01:05:32,762 --> 01:05:35,973
‫הצעירים היום נשפטים על מאפייני הדמויות,‬

1022
01:05:36,807 --> 01:05:42,813
‫על המיקוד, על האנרגיה, על הבנת הטקסט ‬
‫ועל הדיוק בטקסט.‬

1023
01:05:43,898 --> 01:05:45,107
‫גבירותיי ורבותיי,‬

1024
01:05:46,067 --> 01:05:52,114
‫מחזור 2018‬
‫של גמר תחרות המונולוגים מאת אוגוסט וילסון!‬

1025
01:05:52,865 --> 01:05:53,991
‫הנה הם!‬

1026
01:06:07,713 --> 01:06:08,798
‫בואו נתחיל.‬

1027
01:06:08,881 --> 01:06:10,091
‫בסדר.‬

1028
01:06:10,174 --> 01:06:13,886
‫החיילת הווילסוניאנית הראשונה שעולה לבמה,‬
‫קאלי הולי.‬

1029
01:06:25,982 --> 01:06:28,818
‫אייברי, אני לא מוכנה להתחתן עכשיו.‬

1030
01:06:29,652 --> 01:06:31,028
‫- ברניס מ"שיעור הפסנתר" -‬

1031
01:06:31,112 --> 01:06:33,155
‫לא אמרתי כלום על סגירה.‬

1032
01:06:33,239 --> 01:06:36,409
‫נשארה בי הרבה אישה.‬

1033
01:06:37,910 --> 01:06:39,996
‫ידיי מלאות עבודה עם מרית'ה.‬

1034
01:06:40,079 --> 01:06:43,416
‫יש לי מספיק אנשים לאהוב ולטפל בהם.‬

1035
01:06:45,668 --> 01:06:49,046
‫אתה רוצה לומר לי ‬
‫שאישה לא יכולה להיות כלום בלי גבר.‬

1036
01:06:49,714 --> 01:06:51,215
‫אבל אתה בסדר, מה?‬

1037
01:06:52,299 --> 01:06:56,595
‫אתה יכול פשוט לצאת מכאן, בלעדיי,‬
‫בלי אישה,‬

1038
01:06:57,430 --> 01:06:59,223
‫אתה עדיין תהיה גבר.‬

1039
01:07:00,307 --> 01:07:01,225
‫זה בסדר.‬

1040
01:07:01,892 --> 01:07:04,020
‫אף אחד לא ישאל אותך,‬

1041
01:07:04,103 --> 01:07:08,441
‫"אייברי, מי יש לך שאוהב אותך?"‬

1042
01:07:08,524 --> 01:07:09,984
‫זה בסדר בשבילך.‬

1043
01:07:10,735 --> 01:07:14,655
‫אבל כולם ידאגו בקשר לברניס.‬

1044
01:07:15,656 --> 01:07:18,451
‫"איך ברניס תטפל בעצמה?"‬

1045
01:07:19,285 --> 01:07:22,413
‫"איך היא תגדל את הילד הזה בלי גבר?"‬

1046
01:07:23,456 --> 01:07:26,208
‫"מעניין מה היא עושה עם עצמה?"‬

1047
01:07:27,793 --> 01:07:30,337
‫"איך היא תחיה ככה?"‬

1048
01:07:31,922 --> 01:07:35,301
‫לכולם יש כל מיני שאלות לברניס.‬

1049
01:07:35,384 --> 01:07:40,723
‫כולם תמיד אומרים לי‬
‫שאני לא יכולה להיות אישה אלא אם יש לי גבר.‬

1050
01:07:43,142 --> 01:07:45,436
‫כל הזמן ראיתי את הפנים שלך ‬
‫בלוויה של אימא שלך.‬

1051
01:07:45,519 --> 01:07:47,146
‫- בקר מתוך "ג'יטני" -‬

1052
01:07:47,229 --> 01:07:51,901
‫איך עמדת שם ולא אמרת אף מילה‬
‫עמדת שם עם מבט זועף.‬

1053
01:07:52,985 --> 01:07:55,404
‫ועכשיו תיכנס לכאן ותלעג לי‬

1054
01:07:55,488 --> 01:07:58,115
‫כי לא דפקתי את מר רנד בתחת שלו.‬

1055
01:08:00,743 --> 01:08:02,286
‫רוצה לדעת למה?‬

1056
01:08:02,369 --> 01:08:03,496
‫אני אגיד לך למה.‬

1057
01:08:05,289 --> 01:08:07,958
‫כי התחת השחור שלך בכה מרעב.‬

1058
01:08:09,001 --> 01:08:12,338
‫וולטר קלי הכניס את היד שלו ‬
‫עמוק מתחת לשמלה שלי...‬

1059
01:08:12,421 --> 01:08:13,714
‫- רובי מ"המלך הדלי השני" -‬

1060
01:08:13,798 --> 01:08:16,966
‫והוא נגע בי שם.‬
‫אמרתי לו להפסיק, הוא רק צחק.‬

1061
01:08:17,051 --> 01:08:19,053
‫שתינו מבקבוק בירה.‬

1062
01:08:19,136 --> 01:08:21,805
‫לקחתי את הבקבוק ושברתי אותו ‬
‫על ידית המכונית.‬

1063
01:08:21,889 --> 01:08:25,100
‫חתכתי את היד בצורה רצינית,‬
‫אבל הצמדתי את הזכוכית לגרון שלו.‬

1064
01:08:25,225 --> 01:08:28,062
‫אמרתי לו שאני רוצה שהוא יטעם את הדם שלי‬

1065
01:08:28,145 --> 01:08:32,108
‫כי אם הוא לא יוציא את היד שלו מהשמלה שלי,‬
‫אני אטעם את שלו.‬

1066
01:08:32,733 --> 01:08:35,069
‫היה שם איזה בחור פעם...‬

1067
01:08:35,152 --> 01:08:37,029
‫- קאטלר מתוך "ישבנה השחור של מא רייני" -‬

1068
01:08:37,113 --> 01:08:39,573
‫בעיירה ששמה בולינגברוק, כ-150 ק"מ ממייקון.‬

1069
01:08:39,657 --> 01:08:40,908
‫אנחנו ניגנו מוזיקה לריקוד,‬

1070
01:08:40,991 --> 01:08:43,868
‫והם נתנו שם פרס של 20 דולר‬
‫לרקדני ה"סלואו דראג" הכי טובים.‬

1071
01:08:43,953 --> 01:08:49,250
‫סלואו דראג הסתכל על התחרות,‬
‫הוא ירד מבמת התזמורת,‬

1072
01:08:49,332 --> 01:08:52,211
‫תפס את אחת הבחורות שם ונצמד אליה‬

1073
01:08:52,294 --> 01:08:57,299
‫כמו זבוב לג'לי, כמו עץ לדבק.‬

1074
01:08:57,383 --> 01:09:03,389
‫הוא גרם לבחורה הזאת לצעוק ולצווח‬
‫וכולם עצרו כדי להביט.‬

1075
01:09:04,890 --> 01:09:06,100
‫הבחור הזה נכנס...‬

1076
01:09:07,518 --> 01:09:09,103
‫הבחור של הבחורה הזאת,‬

1077
01:09:09,185 --> 01:09:13,357
‫ושלף סכין באורך 30 ס"מ במשיכה איטית.‬

1078
01:09:13,439 --> 01:09:14,859
‫זוכר את זה, סלואו דראג?‬

1079
01:09:16,234 --> 01:09:17,736
‫אנשים תפסו מרחק.‬

1080
01:09:17,819 --> 01:09:22,366
‫הם הסתתרו מתחת לשולחנות,‬
‫כי הם חשבו שתפרוץ קטטה.‬

1081
01:09:22,448 --> 01:09:25,452
‫סלואו דראג רק הסתכל מעבר לכתף של הבחורה‬

1082
01:09:25,536 --> 01:09:27,037
‫על הבחור ואמר,‬

1083
01:09:28,747 --> 01:09:31,667
‫"אדוני, אם תפסיק לצעוק ותחכה רגע,‬

1084
01:09:31,750 --> 01:09:33,919
‫אתה תראה שאני עושה לך טובה.‬

1085
01:09:34,545 --> 01:09:40,301
‫אני עוזר לבחורה הזאת לזכות בעשרה דולר‬
‫כדי שהיא תוכל לקנות לך שעון זהב."‬

1086
01:09:40,926 --> 01:09:43,720
‫הוא היה המנהל שלי במשך שש שנים...‬

1087
01:09:43,804 --> 01:09:45,723
‫- מא רייני‬
‫מתוך "ישבנה השחור של מא רייני" -‬

1088
01:09:45,805 --> 01:09:49,768
‫והפעם היחידה שהוא הזמין אותי לבית הזה ‬
‫הייתה כדי לשיר לכמה חברים שלו.‬

1089
01:09:49,852 --> 01:09:52,604
‫עכשיו, אם אתה צבעוני,‬
‫והם יכולים להרוויח עליך כסף,‬

1090
01:09:53,564 --> 01:09:55,065
‫אז אתה בסדר איתם.‬

1091
01:09:55,608 --> 01:09:58,944
‫אחרת אתה סתם כלב בסמטה.‬

1092
01:10:01,071 --> 01:10:05,034
‫אני לא אגדל אף ילד כדי שמישהו יירה בו.‬

1093
01:10:06,410 --> 01:10:07,953
‫- טוניה מתוך "המלך הדלי השני " -‬

1094
01:10:08,037 --> 01:10:10,331
‫כדי שהחברים שלו יירו בו.‬

1095
01:10:12,499 --> 01:10:15,711
‫כדי שהמשטרה תירה בו.‬

1096
01:10:18,255 --> 01:10:22,384
‫למה שארצה להביא עוד חיים לעולם הזה ‬
‫שלא מכבד את החיים?‬

1097
01:10:24,678 --> 01:10:27,806
‫אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי,‬
‫וגם לא מתכוון להצטער.‬

1098
01:10:27,890 --> 01:10:29,308
‫- קינג מתוך "המלך הדלי השני" -‬

1099
01:10:29,391 --> 01:10:32,895
‫אני אדאג לכך‬
‫כי אני אעשה את הדבר הנכון. תמיד.‬

1100
01:10:32,978 --> 01:10:34,813
‫אני לא יכול לעשות שום דבר אחר.‬

1101
01:10:34,980 --> 01:10:39,109
‫אולי לא נסכים מה זה,‬
‫אבל אני יודע מה נכון בשבילי.‬

1102
01:10:39,193 --> 01:10:41,445
‫כל עוד אני נושם לתוך הגוף שלי,‬

1103
01:10:41,528 --> 01:10:45,032
‫אעשה את הדבר הנכון בשבילי. ‬
‫על מה אני צריך להצטער?‬

1104
01:10:45,115 --> 01:10:47,576
‫אנשים אומרים,‬
‫"אתה לא מצטער שהרגת את פרנל?"‬

1105
01:10:47,660 --> 01:10:49,245
‫אני לא מצטער שהרגתי את פרנל.‬

1106
01:10:49,328 --> 01:10:51,747
‫לכושי הגיע למות. הוא חתך לי את הפנים.‬

1107
01:10:52,665 --> 01:10:54,750
‫אמרתי לשופט, "לא אשם".‬

1108
01:10:55,584 --> 01:10:56,835
‫הם חשבו שאני צוחק.‬

1109
01:10:57,544 --> 01:11:00,214
‫אני אומר, "הבן זונה חתך אותי.‬

1110
01:11:00,297 --> 01:11:03,425
‫למה זה לא בסדר שהרגתי אותו? ‬
‫זה היגיון פשוט."‬

1111
01:11:05,010 --> 01:11:06,637
‫לא אכפת לי מה החוק אומר.‬

1112
01:11:06,720 --> 01:11:09,640
‫החוק לא מבין את זה. ‬
‫אין מצב שהוא מבין את זה.‬

1113
01:11:10,349 --> 01:11:13,769
‫הם רוצים לקחת אותי ולכלוא אותי. ‬
‫איפה ההבנה?‬

1114
01:11:13,852 --> 01:11:16,647
‫אם שודד פורץ לבית של גבר לבן ‬
‫כדי לגנוב את הטלוויזיה שלו,‬

1115
01:11:16,730 --> 01:11:19,400
‫והגבר הלבן יורה בו, ‬
‫הם לא אומרים שהוא טועה.‬

1116
01:11:19,483 --> 01:11:20,985
‫החוק מבין את זה.‬

1117
01:11:21,568 --> 01:11:24,405
‫הם טופחים לו על הגב ואומרים לו ללכת הביתה.‬

1118
01:11:25,531 --> 01:11:26,740
‫אתם מבינים מה אני אומר?‬

1119
01:11:27,366 --> 01:11:29,326
‫חבר המושבעים חזר ואמר "אשם".‬

1120
01:11:29,410 --> 01:11:33,080
‫הם שואלים אותם אחד אחר השני. ‬
‫כולם אומרים "אשם".‬

1121
01:11:33,163 --> 01:11:37,001
‫היו שם תשעה גברים לבנים ושלוש נשים לבנות.‬

1122
01:11:37,084 --> 01:11:38,294
‫כולם אומרים "אשם".‬

1123
01:11:38,377 --> 01:11:40,129
‫הם לא רצו להסתכל עליי!‬

1124
01:11:40,212 --> 01:11:43,007
‫אמרתי להם להסתכל עליי, להסתכל על הצלקת.‬

1125
01:11:43,090 --> 01:11:46,468
‫התקרבתי למקום שבו הם יוכלו לראות את הצלקת.‬
‫השופט חטף התקף.‬

1126
01:11:46,552 --> 01:11:51,223
‫שישה סגני שריף התנפלו עליי מכל עבר,‬
‫אמרו שניסיתי לתקוף את המושבעים.‬

1127
01:11:51,307 --> 01:11:53,851
‫אני רק רציתי להתקרב ‬
‫כדי שיוכלו לראות את הפנים שלי.‬

1128
01:11:53,934 --> 01:11:55,769
‫הם ניסו לברוח דרך הדלת.‬

1129
01:11:58,480 --> 01:12:01,942
‫הם לקחו אותי והכניסו אותי לבידוד,‬

1130
01:12:02,568 --> 01:12:04,028
‫אמרו שאני פורע חוק.‬

1131
01:12:07,740 --> 01:12:10,075
‫אני לא סומכת על אף אחד מהגברים האלה.‬

1132
01:12:10,909 --> 01:12:12,619
‫- מולי מתוך "בואו ולכתו של ג'ו טרנר -‬

1133
01:12:12,703 --> 01:12:15,622
‫על ג'ק או על אף אחד אחר.‬
‫הגברים האלה לא יוצלחים.‬

1134
01:12:16,457 --> 01:12:17,624
‫הם מחכים‬

1135
01:12:18,250 --> 01:12:22,588
‫עד שהם יכולים לקחת אישה‬
‫לקשור אותה ולכלוא אותה איתם,‬

1136
01:12:22,671 --> 01:12:25,382
‫ואז הם מסתכלים מסביב‬
‫אם הם יכולים להשיג עוד אחת.‬

1137
01:12:25,466 --> 01:12:27,843
‫מולי לא שמה לב אליהם.‬

1138
01:12:28,719 --> 01:12:31,096
‫כל אחד מהם טוב כמו השני, אם תשאלו אותי.‬

1139
01:12:31,263 --> 01:12:34,183
‫בחיים לא פגשתי אף גבר‬
‫שלא רצה לעשות לאף אחד שום רע.‬

1140
01:12:36,060 --> 01:12:38,562
‫הגברים האלה עושים את כל התינוקות האלה.‬

1141
01:12:39,229 --> 01:12:42,149
‫ובורחים ומשאירים אותך לטפל בהם,‬

1142
01:12:42,232 --> 01:12:45,235
‫מדברים על זה שהם רוצים ‬
‫לראות מה נמצא בצד השני של הגבעה.‬

1143
01:12:45,402 --> 01:12:47,446
‫אני אדאג שלא יהיו לי תינוקות.‬

1144
01:12:49,114 --> 01:12:51,283
‫אימא שלי לימדה אותי איך לעשות את זה.‬

1145
01:12:52,242 --> 01:12:55,412
‫מולי קנינגהם לא תהיה קשורה עם תינוקות.‬

1146
01:12:57,414 --> 01:13:00,667
‫היה לי פעם גבר שחשבתי שיש בו אהבה.‬

1147
01:13:01,293 --> 01:13:04,171
‫חזרתי הביתה יום אחד, ‬
‫והוא אורז את המזוודה שלו.‬

1148
01:13:05,214 --> 01:13:09,718
‫אמר לי שמגיע זמן‬
‫שבו אפילו החברים הכי טובים צריכים להיפרד.‬

1149
01:13:10,803 --> 01:13:13,972
‫הוא אמר שהוא ישלח לי‬
‫משלוח מיוחד ביום מן הימים.‬

1150
01:13:14,848 --> 01:13:16,600
‫ראיתי אותו מבעד לחלון.‬

1151
01:13:17,184 --> 01:13:20,187
‫כשהוא נשא את המזוודה שלו לתחנת הרכבת,‬

1152
01:13:20,813 --> 01:13:24,441
‫ואמרתי שאם הוא ישלח לי משלוח מיוחד,‬
‫אני לא אהיה שם לקבל אותו.‬

1153
01:13:26,151 --> 01:13:27,194
‫ואז הבנתי...‬

1154
01:13:27,986 --> 01:13:30,864
‫שככל שאת מנסה להיאחז בגברים האלה...‬

1155
01:13:31,532 --> 01:13:34,743
‫קל יותר לאיזו בחורה לבוא ולקחת אותם ממך.‬

1156
01:13:36,870 --> 01:13:38,205
‫מולי למדה את זה.‬

1157
01:13:40,874 --> 01:13:41,917
‫וזאת הסיבה ‬

1158
01:13:42,543 --> 01:13:44,670
‫שאני לא סומכת על אף אחד‬
‫מלבד על האל הטוב,‬

1159
01:13:44,753 --> 01:13:47,089
‫ואני לא אוהבת אף אחד חוץ מאימא שלי.‬

1160
01:13:49,174 --> 01:13:50,092
‫תודה.‬

1161
01:14:15,492 --> 01:14:19,246
‫הצעירים האלה, הנוף שהם הולכים בו הוא קדוש.‬

1162
01:14:19,913 --> 01:14:24,126
‫אוגוסט הקריב את חייו‬
‫כדי להעלות את המילים האלה על הנייר.‬

1163
01:14:24,793 --> 01:14:29,089
‫הוא אובחן כחולה בסרטן ב-2005.‬

1164
01:14:29,840 --> 01:14:34,219
‫זו בחירה איומה שעליך לעשות‬
‫אם יש לך מחלה סופנית:‬

1165
01:14:34,303 --> 01:14:36,346
‫להאריך את החיים,‬

1166
01:14:36,430 --> 01:14:40,017
‫או לא לקחת תרופות ולא לקבל כימותרפיה,‬

1167
01:14:40,100 --> 01:14:42,811
‫ולחיות את חייך בכאב,‬

1168
01:14:42,895 --> 01:14:45,522
‫אבל להיות נוכח מאוד.‬

1169
01:14:45,606 --> 01:14:47,107
‫והוא בחר באפשרות השנייה.‬

1170
01:14:49,902 --> 01:14:56,158
‫באותה תקופה, הוא ועוזרו ‬
‫עבדו ללא הפסקה כדי לסיים את "רדיו גולף"‬

1171
01:14:56,241 --> 01:14:57,993
‫והוא הגיע לקו הסיום.‬

1172
01:14:58,076 --> 01:14:59,161
‫ממש בקושי.‬

1173
01:14:59,912 --> 01:15:04,082
‫- אוגוסט וילסון, משורר התיאטרון ‬
‫של אמריקה השחורה, הלך לעולמו בגיל 60 -‬

1174
01:15:04,166 --> 01:15:07,961
‫כששחקן צעיר נכנס לאחד מהמחזות האלה,‬

1175
01:15:08,045 --> 01:15:11,173
‫זה כמעט כמו להרים את מקל המנצחים‬
‫שהוא השאיר שם.‬

1176
01:15:11,256 --> 01:15:17,387
‫כדי שדור חדש של אנשים‬
‫יקבל את המודעות שהוא מציע.‬

1177
01:15:19,014 --> 01:15:23,352
‫כולם מקבלים את הקופסה עם כל עשרת המחזות.‬

1178
01:15:26,230 --> 01:15:30,359
‫אם אתה לא חלק מהתרבות הזאת ‬
‫או מהקהילות האלה,‬

1179
01:15:31,235 --> 01:15:36,740
‫כדי לנסות להרגיש שהבנת תרבות אחרת ‬
‫או קהילה שונה מאוד משלך,‬

1180
01:15:36,823 --> 01:15:42,371
‫בצורה מאוד אינסטינקטיבית ורגשית,‬
‫דרך אנשים שלמדת לאהוב ולהאמין בהם,‬

1181
01:15:42,496 --> 01:15:49,294
‫אני חושב שזה דבר חשוב מאוד שאפשר לעשות ‬
‫בניסיון ליצור קהילה רב תרבותית.‬

1182
01:15:49,378 --> 01:15:52,422
‫מכיוון שאוגוסט נתן קול לכל האנשים האלה,‬

1183
01:15:53,090 --> 01:15:55,717
‫הצעירים האלה יכולים למצוא את הקול שלהם.‬

1184
01:15:56,635 --> 01:16:01,723
‫אתם יודעים, המטרה היא לא‬
‫שכולם כאן יהיו שחקנים או במאים.‬

1185
01:16:01,848 --> 01:16:05,811
‫המטרה היא לדעת‬
‫שהם יכולים להיות כל דבר שהם רוצים להיות.‬

1186
01:16:05,894 --> 01:16:08,522
‫הם יכולים לעשות כל דבר שירצו לעשות.‬

1187
01:16:08,605 --> 01:16:10,649
‫הכול אפשרי, נכון?‬

1188
01:16:10,732 --> 01:16:15,153
‫בסדר, אז יש לנו כמה רופאים,‬
‫יש לנו עורכי דין, יש לנו שחקנים.‬

1189
01:16:15,237 --> 01:16:18,949
‫אני לא יודע אם השאלה מי מנצח‬
‫היא בהכרח כל כך חשובה.‬

1190
01:16:19,032 --> 01:16:22,160
‫רק להגיע לשם... ‬
‫קודם כול, רק לעלות לבמה שם,‬

1191
01:16:22,244 --> 01:16:25,664
‫לעמוד שם למעלה ולעשות את זה,‬
‫נדרש הרבה אומץ בשביל זה.‬

1192
01:16:26,248 --> 01:16:32,379
‫אני בטוחה שהיו שחקנים צעירים‬
‫שעלו לשם על הבמה,‬

1193
01:16:32,462 --> 01:16:38,343
‫וגם אם הם לא היו רצו להיות שחקנים,‬
‫בזכות אוגוסט וילסון ובזכות המילים האלה,‬

1194
01:16:38,427 --> 01:16:43,599
‫הם בוודאי חוו התגלויות מרעישות בחייהם.‬
‫וריפוי נהדר.‬

1195
01:16:43,682 --> 01:16:47,769
‫וייתכן שהיו כמה אמנים שנוצרו תוך כדי כך.‬

1196
01:16:47,853 --> 01:16:51,857
‫אנשים שאמרו, "זה מה שאני רוצה לעשות."‬

1197
01:16:52,482 --> 01:16:56,695
‫בעולם שהוא לעתים באמת חסר חמלה,‬

1198
01:16:59,072 --> 01:17:01,366
‫אני חושבת שזה מעורר כבוד לרצות להיות אמן.‬

1199
01:17:01,992 --> 01:17:03,577
‫השופטים כבר אמרו לי‬

1200
01:17:03,660 --> 01:17:07,539
‫שזאת הייתה ההחלטה הכי קשה ‬
‫שהיה עליהם לקבל במשך עשר שנים.‬

1201
01:17:12,711 --> 01:17:13,962
‫טוב.‬

1202
01:17:17,215 --> 01:17:18,133
‫מקום שלישי.‬

1203
01:17:18,759 --> 01:17:22,095
‫1,000 דולר לטסלין ג'וניור.‬

1204
01:17:35,859 --> 01:17:38,111
‫במקום השני, 2,000 דולר...‬

1205
01:17:40,364 --> 01:17:41,865
‫ניה סארפו.‬

1206
01:17:54,086 --> 01:17:57,255
‫במקום הראשון, 3,000 דולר...‬

1207
01:18:03,345 --> 01:18:05,180
‫ג'רארדו נווארו.‬

1208
01:18:20,487 --> 01:18:24,032
‫אנחנו מודים לכם שבאתם‬
‫ונראה אתכם בשנה הבאה.‬

1209
01:18:41,550 --> 01:18:42,759
‫נפלא.‬

1210
01:18:44,678 --> 01:18:45,887
‫אני כל כך שמחה.‬

1211
01:18:45,971 --> 01:18:47,055
‫זה אדיר.‬
‫-כן.‬

1212
01:18:48,765 --> 01:18:53,437
‫החוויה הזאת, בכנות, כל מה שאני יכולה לומר ‬
‫הוא שאני אסירת תודה מעומק ליבי.‬

1213
01:18:53,520 --> 01:18:57,941
‫מה שבאמת היה חשוב הוא המסע ולא היעד.‬

1214
01:18:58,525 --> 01:19:02,863
‫ואני עדיין מנסה למצוא תשובות לשאלות שלי,‬

1215
01:19:05,282 --> 01:19:10,412
‫אבל הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות הרבה.‬

1216
01:19:12,956 --> 01:19:19,171
‫אם יש בתוכך מספיק אומץ,‬
‫אתה יכול לעשות כל דבר אפשרי.‬

1217
01:19:20,630 --> 01:19:24,384
‫אם אין לך הרבה, ‬
‫אתה תמיד מנסה להשיג יותר, אתה נעשה רעב.‬

1218
01:19:24,968 --> 01:19:28,555
‫אתה יודע? ותמיד ידעתי‬
‫שנועדתי להיות משהו יותר.‬

1219
01:19:29,514 --> 01:19:31,683
‫היה שם משהו בשבילי. ידעתי את זה.‬

1220
01:19:34,936 --> 01:19:40,567
‫בזכות הסיפורים שלו,‬
‫יש לי מושג טוב יותר מי אני כאדם.‬

1221
01:19:41,109 --> 01:19:44,362
‫יש לי מושג טוב יותר על השושלת שמאחוריי.‬

1222
01:19:44,529 --> 01:19:48,200
‫זה עזר לי להתפתח כאדם, ‬
‫כאישה אפרו-אמריקאית,‬

1223
01:19:48,283 --> 01:19:49,743
‫וכאמנית תיאטרון,‬

1224
01:19:49,826 --> 01:19:55,165
‫אני מרגישה שיש לי עצמאות רבה יותר ‬
‫ביחס לעצמי ועל מה שיש לי להציע.‬

1225
01:19:55,832 --> 01:19:57,417
‫אני אסירת תודה על ההזדמנות.‬

1226
01:19:58,376 --> 01:20:02,214
‫אוגוסט נתן לי את ההזדמנות‬
‫לשים את עצמי שם בפעם הראשונה,‬

1227
01:20:02,839 --> 01:20:04,174
‫והראה לי...‬

1228
01:20:05,592 --> 01:20:07,010
‫שאני ראויה שיראו אותי.‬

1229
01:20:07,719 --> 01:20:09,179
‫אני ראויה שיראו אותי.‬

1230
01:20:12,015 --> 01:20:14,976
‫ניצחון היה, כמובן, משהו שלא ציפיתי לו.‬

1231
01:20:15,602 --> 01:20:17,604
‫אבל אני חושב שזה גם‬
‫אומר הרבה על העבודה שלו.‬

1232
01:20:17,687 --> 01:20:21,483
‫שהיא מיועדת לכולם,‬
‫ושהיא מדברת למען אלה שאינם נראים.‬

1233
01:20:23,360 --> 01:20:27,572
‫יש לי שיחות עם החברים שלי,‬
‫שבהם אנחנו מדברים על חוסר ייצוג,‬

1234
01:20:27,656 --> 01:20:31,034
‫ואנחנו חושבים שזה משום שאנחנו השינוי.‬

1235
01:20:31,618 --> 01:20:33,161
‫אנחנו חייבים להיות השינוי.‬

1236
01:20:35,872 --> 01:20:39,042
‫רק לדעת שלמישהו אכפת, זאת העבודה שלנו.‬

1237
01:20:39,459 --> 01:20:43,880
‫עלינו לעשות כל מה שאנחנו יכולים למענם,‬
‫לעודד אותם, להרים אותם ולבנות אותם‬

1238
01:20:43,964 --> 01:20:46,049
‫ולתת להם הזדמנות להתחרות.‬

1239
01:20:46,174 --> 01:20:49,010
‫לא כולם מגיעים לפסגה.‬

1240
01:20:49,094 --> 01:20:52,097
‫ומה ההגדרה של הפסגה?‬

1241
01:20:54,140 --> 01:20:57,602
‫יש לזכור את הצעד האחרון, שהוא משמעות.‬

1242
01:20:57,727 --> 01:20:59,563
‫- דודה אסתר‬
‫"פנינת האוקיינוס" -‬

1243
01:20:59,646 --> 01:21:03,066
‫ומשמעות היא משהו הרבה יותר חשוב מפרסים.‬

1244
01:21:03,733 --> 01:21:05,277
‫היא קשורה למורשת.‬

1245
01:21:06,069 --> 01:21:09,698
‫הדבר הזה שרוצים להשאיר ‬
‫לאחר שעוזבים את העולם.‬

1246
01:21:12,868 --> 01:21:15,287
‫ניצחון לא ישיג לכם שום דבר.‬

1247
01:21:15,370 --> 01:21:17,914
‫כי ברגע שזכיתם בפרס מסוים,‬

1248
01:21:17,998 --> 01:21:21,126
‫שלוש המילים המפורסמות לא יניחו לך כל חייך.‬

1249
01:21:21,751 --> 01:21:25,046
‫ושלוש המילים המפורסמות יהיו, ‬
‫"אז מה עכשיו?"‬

1250
01:21:27,299 --> 01:21:28,341
‫אז מה עכשיו?‬

1251
01:21:35,056 --> 01:21:38,101
‫- שישה חודשים לאחר מכן -‬

1252
01:21:47,652 --> 01:21:49,529
‫- לזכרו של ג'סטין "בוטה" ווקר -‬

1253
01:21:49,613 --> 01:21:51,072
‫אני עומד כאן.‬

1254
01:21:51,990 --> 01:21:54,034
‫בנעליו של סבי.‬

1255
01:21:55,076 --> 01:21:56,661
‫הן נעליים גדולות.‬

1256
01:21:58,079 --> 01:22:00,916
‫הן הנעליים של דור שלם של גברים‬

1257
01:22:01,499 --> 01:22:05,295
‫שעזבו את חייהם ‬
‫בתוך הזוועות הבלתי נתפסות בדרום...‬

1258
01:22:05,378 --> 01:22:08,048
‫- אוניברסיטת הווארד ‬
‫נאום קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, 2004 -‬

1259
01:22:08,131 --> 01:22:12,636
‫ובאו צפונה, בחיפוש אחר עבודות‬
‫ובמטרה לחיות את חייהם בכבוד‬

1260
01:22:13,219 --> 01:22:15,764
‫ובכל שאיפה שהלב יכול לבטא.‬

1261
01:22:16,723 --> 01:22:20,727
‫הם הגיעו משדות הכותנה של ג'ורג'יה‬

1262
01:22:21,436 --> 01:22:23,396
‫ושל ארקנסו ושל מיסיסיפי,‬

1263
01:22:24,064 --> 01:22:26,608
‫ומבין האסירים הכבולים בשלשלאות באלבמה,‬

1264
01:22:27,484 --> 01:22:30,195
‫משדות קני הסוכר של לואיזיאנה,‬

1265
01:22:30,946 --> 01:22:32,614
‫ובמקרה של סבא שלי,‬

1266
01:22:33,239 --> 01:22:36,451
‫משדות הטבק של צפון קרוליינה.‬

1267
01:22:37,702 --> 01:22:42,123
‫הם באו כשהם נושאים ספרי תנ"ך וגיטרות.‬

1268
01:22:42,749 --> 01:22:49,297
‫גברים מסומנים שמחפשים דרך ‬
‫להכות ולחשל חלקים בעצמם‬

1269
01:22:49,381 --> 01:22:55,971
‫כדי ליצור זהות חדשה‬
‫כאנשים חופשיים בעלי ערך מוחלט וכן.‬

1270
01:22:57,138 --> 01:23:01,393
‫הם הביאו איתם מנהגים ואורחות חיים‬

1271
01:23:01,476 --> 01:23:05,313
‫שתאמו את המזג והרגישות שלהם.‬

1272
01:23:06,272 --> 01:23:12,529
‫וזה שדה המנהגים והטקסים האלה‬
‫של יחסים חברתיים, ‬

1273
01:23:13,154 --> 01:23:14,948
‫שממנו אני יוצר את האמנות שלי.‬

1274
01:23:16,950 --> 01:23:18,076
‫אני מודה לכם.‬

1275
01:23:18,952 --> 01:23:20,537
‫סבא שלי מודה לך.‬

1276
01:23:21,246 --> 01:23:23,915
‫בכך שאתם מעניקים לי כבוד,‬
‫אתם מעניקים לו כבוד.‬

1277
01:23:23,999 --> 01:23:27,043
‫ומתוקף זה, אתם מעניקים כבוד לעצמכם.‬

1278
01:23:28,545 --> 01:23:30,171
‫השנה. מה יש לך?‬

1279
01:23:30,255 --> 01:23:31,715
‫טוב, אז זאת התוכנית.‬

1280
01:23:32,132 --> 01:23:36,970
‫שתי רכבות יוצאות. ממפיס. ‬
‫מערכה ראשונה. תמונה שנייה.‬

1281
01:23:50,650 --> 01:23:56,906
‫- ניה לומדת משחק‬
‫באוניברסיטת דרום קליפורניה. -‬

1282
01:23:58,950 --> 01:24:04,873
‫- פרידום לומד בקונסרבטוריון למשחק ‬
‫של בית הספר ג'וליארד. -‬

1283
01:24:06,499 --> 01:24:13,423
‫- ג'רארדו הוא תלמיד למשחק ‬
‫באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג. -‬

1284
01:24:15,508 --> 01:24:21,848
‫קאלי היא סטודנטית למשחק‬
‫בבית הספר טיש לאמנויות בניו יורק. -‬

1285
01:24:23,433 --> 01:24:28,563
‫- ארון הוא אמן הקלטות‬
‫ב"בנטלי רקורדס" ועובד על אלבום. -‬

1286
01:24:30,065 --> 01:24:34,694
‫- קודי נשא את נאום הסיום של מחזורו -‬

1287
01:24:34,778 --> 01:24:38,031
‫- והוא לומד באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. -‬

1288
01:29:32,367 --> 01:29:37,372
‫עברית: שלמה ליברמן‬