1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:11,970 --> 00:00:15,265
‫- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -‬

4
00:00:29,696 --> 00:00:31,072
‫אקשן!‬

5
00:00:31,865 --> 00:00:34,075
‫מהר! זוזו!‬

6
00:00:34,492 --> 00:00:35,910
‫זוזו!‬

7
00:00:35,994 --> 00:00:38,038
‫האש מתפשטת, מהר!‬

8
00:00:38,246 --> 00:00:39,456
‫עכשיו, פונצ'ו!‬

9
00:00:39,581 --> 00:00:41,416
‫לדעתי, הילדות מעצבת את חייך.‬

10
00:00:44,085 --> 00:00:47,088
‫מגיל צעיר, היה לי קשר הדוק לקולנוע.‬

11
00:00:49,758 --> 00:00:53,762
‫אבל הקולנוע גם קשור לתחושת בדידות,‬

12
00:00:53,970 --> 00:00:56,556
‫אז קולנוע ובדידות משתלבים יחד.‬

13
00:02:21,933 --> 00:02:26,938
‫הסרט התעצב במשך שנים בדרכים שונות.‬

14
00:02:27,480 --> 00:02:28,773
‫למען האמת...‬

15
00:02:28,857 --> 00:02:30,191
‫- אלפונסו קוארון‬
‫במאי -‬

16
00:02:30,275 --> 00:02:32,652
‫...אני לא יודע היכן "רומא" התחיל‬

17
00:02:33,361 --> 00:02:37,824
‫והאם זה היה רק חלק מתהליך ההיזכרות.‬

18
00:02:42,871 --> 00:02:44,706
‫בהתחלה לא היה תסריט,‬

19
00:02:45,081 --> 00:02:46,833
‫לא התכוונתי לכתוב תסריט.‬

20
00:02:47,167 --> 00:02:51,004
‫רק רציתי ליצור מחדש חוויה חושית.‬

21
00:02:53,923 --> 00:02:58,428
‫היו לי מאות רשימות בנוגע לזיכרונותיי.‬

22
00:02:58,803 --> 00:03:02,807
‫הזיכרונות לא היו רק אנקדוטות וארועים,‬

23
00:03:03,183 --> 00:03:05,059
‫אלא גם פרטים קטנים.‬

24
00:03:08,730 --> 00:03:11,274
‫אני מבצע תחקיר נרחב לסרטיי.‬

25
00:03:11,482 --> 00:03:16,863
‫ב"הילדים של מחר" ביצעתי תחקיר נרחב ‬
‫באמצעות בחינת עבודתם של חוקרים רבים‬

26
00:03:17,322 --> 00:03:22,243
‫שחזו מגמות מסוימות במאה ה-21.‬

27
00:03:22,410 --> 00:03:23,494
‫ב"כוח משיכה",‬

28
00:03:23,578 --> 00:03:30,460
‫התמקדתי בתנועה בחוסר כבידה.‬

29
00:03:30,960 --> 00:03:33,463
‫אבל כאן מדובר בזיכרון.‬

30
00:03:33,922 --> 00:03:35,840
‫- יוג'יניו קבאיירו‬
‫מעצב אומנותי -‬

31
00:03:35,924 --> 00:03:39,052
‫העבודה שלי עם מעצבי התפאורה, יוג'יניו‬
‫וברברה,‬

32
00:03:39,427 --> 00:03:42,055
‫מעולם לא עסקה ברשימות.‬

33
00:03:43,348 --> 00:03:46,851
‫העבודה הייתה יותר מופשטת.‬

34
00:03:47,060 --> 00:03:51,356
‫הם השתמשו בזיכרונותיהם שלהם‬

35
00:03:52,482 --> 00:03:56,277
‫כדי לייצר פרשנות לדברים שביקשתי.‬

36
00:03:56,736 --> 00:04:00,823
‫התחלנו בדיאלוג פתוח ומקיף,‬

37
00:04:01,074 --> 00:04:04,869
‫ביחס למה שהיה כתוב על הדף.‬

38
00:04:05,495 --> 00:04:07,497
‫אלה ההערות שלי.‬

39
00:04:18,633 --> 00:04:22,679
‫לא הצלחנו למצוא את האריחים שנזקקנו להם‬
‫בשום מקום.‬

40
00:04:22,762 --> 00:04:25,098
‫בגלל שניתן היה להסתמך רק על התיאור שלי,‬

41
00:04:25,181 --> 00:04:28,268
‫היה קשה למצוא את האריחים המדויקים.‬

42
00:04:28,351 --> 00:04:32,563
‫לפתע, אתה מוצא אתר צילום שלא מתאים בדיוק,‬

43
00:04:32,647 --> 00:04:36,693
‫אבל באמבטיה יש את האריחים שרציתי.‬

44
00:04:36,776 --> 00:04:39,570
‫נתקלנו באריחים וכשראיתי אותם,‬

45
00:04:40,196 --> 00:04:44,826
‫הוצפתי בזיכרונות שהביאו עימם פרטים נוספים.‬

46
00:04:45,410 --> 00:04:47,745
‫זה מתחיל להיות מקרה של...‬

47
00:04:48,454 --> 00:04:51,582
‫פתיחת דלתות על גבי דלתות...‬

48
00:04:54,085 --> 00:04:55,378
‫עבורי, זה היה הסרט.‬

49
00:04:55,878 --> 00:05:00,633
‫דליתי את מירב הפרטים מזיכרוני‬

50
00:05:01,426 --> 00:05:02,677
‫והנצחתי אותם.‬

51
00:05:03,928 --> 00:05:05,722
‫כדי ליצור מחדש את הבית,‬

52
00:05:05,805 --> 00:05:07,557
‫נזקקנו לריהוט מתאים.‬

53
00:05:08,308 --> 00:05:13,980
‫הריהוט של משפחתי היה פזור בקולינה, טיחואנה‬
‫וחלק ממנו היה בווראקרוס.‬

54
00:05:14,397 --> 00:05:16,316
‫היה עלינו להתחיל לאסוף את הריהוט‬

55
00:05:16,816 --> 00:05:19,485
‫וביקשנו רשות מבני משפחתי להשאיל אותו.‬

56
00:05:20,445 --> 00:05:24,907
‫לדעתי, השגתי 70 עד 80 אחוזים מהריהוט עצמו.‬

57
00:05:31,247 --> 00:05:35,168
‫שחזרנו במדויק את הפריטים שלא השגנו,‬

58
00:05:35,251 --> 00:05:37,670
‫בפיקוחו של יוג'יניו.‬

59
00:05:41,299 --> 00:05:42,800
‫היו לי כמה רעיונות להלבשה‬

60
00:05:42,884 --> 00:05:44,385
‫שהתבססו על הזיכרונות שלי,‬

61
00:05:46,429 --> 00:05:52,643
‫אבל היה חיוני לוודא זאת ‬
‫מול תמונות עירוניות מאותו זמן,‬

62
00:05:53,061 --> 00:05:58,900
‫כדי לראות איך הבגדים שזכרתי התאימו לתקופה.‬

63
00:06:00,526 --> 00:06:03,321
‫כשצללתי אל נבכי זכרוני ללא תסריט,‬

64
00:06:03,404 --> 00:06:06,616
‫ועם סיפור מאוד בוסרי,‬

65
00:06:06,866 --> 00:06:11,287
‫המשמעות הייתה שכל מה שאמיתי בסרט הזה,‬

66
00:06:11,371 --> 00:06:13,831
‫יושג כתוצאה מאותן תחושות.‬

67
00:06:21,255 --> 00:06:23,966
‫אותו בלגן, אבל בכל מקום.‬

68
00:06:26,594 --> 00:06:28,471
‫עוד דבר אחד, בלגן במקרר.‬

69
00:06:29,180 --> 00:06:34,227
‫המקרר צריך להיות מלא שקיות וחבילות,‬

70
00:06:34,310 --> 00:06:35,228
‫דברים כאלה. ‬

71
00:06:35,353 --> 00:06:38,272
‫צריך להיות בלתי אפשרי למצוא שם משהו.‬

72
00:06:38,356 --> 00:06:40,858
‫נייר כסף ו...‬
‫-כן.‬

73
00:06:41,067 --> 00:06:43,444
‫גם קופסאות פלסטיק למקרר?‬
‫-היו אז כאלה?‬

74
00:06:43,528 --> 00:06:48,866
‫כן.‬
‫-טוב, אז הרבה מאלה. טוב. בסדר.‬

75
00:06:48,950 --> 00:06:53,121
‫רציתי להיות משוכנע, שכשאעמיד סצנה,‬

76
00:06:53,538 --> 00:06:57,708
‫תהיה לי תחושה ברורה של הזמן והמקום‬

77
00:06:57,792 --> 00:07:00,837
‫ואפילו את הריחות שזכרתי.‬

78
00:07:00,920 --> 00:07:05,216
‫זה דומה לפיאנולה, אבל אני אוהב את זה.‬
‫-יש לזה נוכחות כבדה.‬

79
00:07:05,299 --> 00:07:07,301
‫בדיוק, זה נכון.‬

80
00:07:08,511 --> 00:07:09,887
‫זה ממש מגניב.‬

81
00:07:11,097 --> 00:07:15,393
‫זה בדיוק באמצע?‬
‫-באמצע הקוביה.‬

82
00:07:20,148 --> 00:07:24,777
‫התסריטים הקודמים שלי התרכזו בעלילה.‬

83
00:07:24,861 --> 00:07:26,028
‫אני ואחי, קרלוס,‬

84
00:07:26,112 --> 00:07:27,780
‫קראנו לזה "שרברבות עלילתית."‬

85
00:07:28,156 --> 00:07:33,369
‫מה מבנה הסיפור, כיצד המידע זורם,‬

86
00:07:33,453 --> 00:07:38,374
‫ואיך המשקל הדרמטי מחולק בין הדמויות.‬

87
00:07:38,458 --> 00:07:39,917
‫אבל לא במקרה הזה.‬

88
00:07:40,001 --> 00:07:43,421
‫קודם החלטנו מה יהיו הרגעים שניצור,‬

89
00:07:44,338 --> 00:07:47,758
‫ואז הסיפור גדל סביב הרגעים האלה.‬

90
00:07:52,013 --> 00:07:53,806
‫לדעתי, זה יפהפה.‬

91
00:07:53,890 --> 00:07:58,269
‫הסיפור מגיח מתוך ההתרחשויות עצמן,‬

92
00:07:58,352 --> 00:08:00,605
‫במקביל לתהליך הקולנועי.‬

93
00:08:01,355 --> 00:08:05,485
‫הצילום האחר, הבא, הוא בדיוק זה.‬

94
00:08:05,568 --> 00:08:07,904
‫צריך לצבוע כאן, יש פה חור שחור.‬
‫-כן.‬

95
00:08:08,154 --> 00:08:10,740
‫אולי נצטרך לפתוח את זה קצת...‬

96
00:08:10,823 --> 00:08:13,659
‫אנחנו צריכים חלונות כאן.‬

97
00:08:14,035 --> 00:08:18,164
‫בתהליך ההיזכרות, התחלתי לרשום הערות לפתע.‬

98
00:08:18,539 --> 00:08:22,460
‫דמותה של קליאו מבוססת על ליבו, ליבוריה.‬

99
00:08:22,543 --> 00:08:26,464
‫שאלתי אותה אינסוף שאלות כל יום,‬

100
00:08:26,547 --> 00:08:27,882
‫במשך שבועות,‬

101
00:08:28,049 --> 00:08:29,383
‫פשוט נברתי בזיכרונה.‬

102
00:08:30,259 --> 00:08:34,263
‫ניהלתי רישום מדויק של סדר יומה.‬

103
00:08:34,555 --> 00:08:39,810
‫לא רק הפעילויות שעשתה, גם הפרטים הקטנים.‬

104
00:08:40,061 --> 00:08:43,523
‫כמו הדרך בה ישבה במיטה לאחר שהתעוררה.‬

105
00:08:44,273 --> 00:08:46,817
‫מה הדבר הראשון שעשתה וראתה?‬

106
00:08:47,109 --> 00:08:49,612
‫לאן היא הלכה אחרי שקמה? מה היא הייתה עושה?‬

107
00:08:49,862 --> 00:08:52,281
‫כשהיא הכינה ארוחת בוקר,‬

108
00:08:52,365 --> 00:08:53,991
‫מה הדבר הראשון שהכינה?‬

109
00:08:54,075 --> 00:08:57,537
‫היא התמסרה לתיעוד ומצאה אותו מאוד מעניין.‬

110
00:09:00,289 --> 00:09:01,624
‫בסרט "ואת אמא שלך גם",‬

111
00:09:01,707 --> 00:09:05,127
‫האומנת של טנוץ' מגולמת על ידי ליבו.‬

112
00:09:05,670 --> 00:09:07,922
‫אני ליהקתי אותה לתפקיד.‬

113
00:09:11,717 --> 00:09:13,010
‫הלו? רק רגע, בבקשה.‬

114
00:09:14,220 --> 00:09:15,471
‫זה בשבילך.‬

115
00:09:17,098 --> 00:09:19,976
‫התעניינתי בסיפורה של האומנת,‬

116
00:09:20,393 --> 00:09:23,479
‫משום שליבו ואני ניהלנו שיחות רבות.‬

117
00:09:23,646 --> 00:09:27,441
‫שוחחנו על הילדות שלה בטפלממה, אואחאקה.‬

118
00:09:27,817 --> 00:09:30,278
‫טנוץ' חשב שהוא מעולם לא היה בטפלממה,‬

119
00:09:30,820 --> 00:09:33,114
‫עירה של לאודגריה ויקטוריה.‬

120
00:09:33,447 --> 00:09:36,242
‫ליאו, האומנת שלו, שבגיל 13‬

121
00:09:36,367 --> 00:09:37,451
‫עברה למקסיקו סיטי.‬

122
00:09:38,202 --> 00:09:40,246
‫היא גדלה עם מגבלות רבות.‬

123
00:09:40,538 --> 00:09:46,544
‫כילד, נדהמתי לשמוע אותה מתארת תחושות קור‬
‫ורעב.‬

124
00:09:47,461 --> 00:09:51,841
‫כילד למשפחה מהמעמד הבינוני,‬

125
00:09:52,967 --> 00:09:56,721
‫אלה היו דברים מופשטים ורחוקים.‬

126
00:09:57,138 --> 00:09:58,389
‫התחלנו בתהליך הליהוק.‬

127
00:09:58,472 --> 00:10:00,808
‫- יאליצה אפאריסיו‬
‫"קליאו", אוגוסט 2016 -‬

128
00:10:00,891 --> 00:10:03,352
‫ראינו אלפים רבים של נשים,‬

129
00:10:03,436 --> 00:10:06,439
‫לא ביקשתי לבחון שחקניות מקצועיות בלבד.‬

130
00:10:07,023 --> 00:10:09,483
‫חיפשתי את האדם הנכון לתפקיד.‬

131
00:10:09,984 --> 00:10:12,653
‫היינו מוגבלים במובן הזה,‬

132
00:10:13,029 --> 00:10:18,242
‫משום שרצינו שחקנים ‬
‫שדומים לדמויות האמיתיות.‬

133
00:10:18,826 --> 00:10:22,371
‫הדמויות שהיו לנו תצלומים שלהן, או...‬

134
00:10:22,705 --> 00:10:28,044
‫הדמויות בזיכרוני. השחקנים היו צריכים לגלם‬
‫את המהות של אותן הדמויות.‬

135
00:10:29,003 --> 00:10:31,672
‫בנוסף לזאת, הם היו צריכים לשחק היטב.‬

136
00:10:33,090 --> 00:10:37,053
‫האגרטל הלבן נפל, גברת.‬

137
00:10:37,261 --> 00:10:39,472
‫באמת?‬

138
00:10:41,766 --> 00:10:46,187
‫הוא נפל כשניקיתי אותו.‬

139
00:10:46,270 --> 00:10:47,647
‫הוא נשבר.‬

140
00:10:47,730 --> 00:10:50,650
‫רציתי שאותם אנשים יתנהגו בטבעיות.‬

141
00:10:51,150 --> 00:10:56,364
‫לא רציתי שמישהו יגלם אישה ילידית.‬

142
00:10:56,864 --> 00:11:01,452
‫העדפתי לעבוד עם אישה ילידית,‬

143
00:11:02,411 --> 00:11:05,331
‫ושתביא איתה דברים שלא חשבתי עליהם.‬

144
00:11:05,623 --> 00:11:09,752
‫קשה להבין את המיסתורין של אדם אחר.‬

145
00:11:09,835 --> 00:11:11,420
‫אז הוא נתן לי מכתב.‬

146
00:11:11,504 --> 00:11:16,342
‫אבל המכתב הזה היה חלק ממכתבים רבים נוספים.‬
‫כולם החליקו לו מהידיים ונפלו לרצפה.‬

147
00:11:16,467 --> 00:11:19,387
‫זיהיתי את כתב היד העקום של מויסס.‬

148
00:11:20,221 --> 00:11:22,181
‫לקחתי את המכתב ופתחתי אותו.‬

149
00:11:22,348 --> 00:11:25,893
‫קיימתי ראיונות עם כמה מועמדות.‬

150
00:11:26,310 --> 00:11:33,109
‫אחת מהן אמרה שהיא דוברת מיסטק, ולמעשה,‬
‫שליטתה בשפה זו טובה יותר משליטתה בספרדית.‬

151
00:11:34,110 --> 00:11:39,740
‫הייתה סצנה קטנה שרציתי לנסות בשפת המיסטק.‬

152
00:11:40,282 --> 00:11:43,285
‫ואז מיד, הכול התחבר.‬

153
00:11:43,369 --> 00:11:50,084
‫כשאנו מדברים על הפער בין מעמדות שונים‬
‫וקבוצות אתניות במדינה שלנו,‬

154
00:11:50,459 --> 00:11:56,799
‫הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת, כשקבוצה אתנית‬
‫משתמשת בכמה ניבים ילידיים‬

155
00:11:56,882 --> 00:11:58,134
‫ולא בשפה הספרדית.‬

156
00:11:58,384 --> 00:12:00,094
‫וכן, מויסס כתב את כל המכתבים.‬

157
00:12:00,553 --> 00:12:04,223
‫"אני כל הזמן חושב עלייך ומתגעגע אלייך",‬
‫הוא כתב.‬

158
00:12:04,306 --> 00:12:07,727
‫מסכן.‬
‫-הוא? בכלל לא!‬

159
00:12:07,935 --> 00:12:09,729
‫אהבתי את העובדה...‬

160
00:12:11,105 --> 00:12:16,736
‫שהן יכלו לדבר שפה שבני המשפחה לא הבינו.‬

161
00:12:17,236 --> 00:12:18,946
‫הן חלקו רגעים פרטיים,‬

162
00:12:19,029 --> 00:12:20,865
‫כשדיברו ביניהן בשפת האם שלהן.‬

163
00:12:21,323 --> 00:12:23,743
‫הוא כתב את אותו מכתב אהבה לכל הבנות.‬

164
00:12:24,243 --> 00:12:25,244
‫לא יכול להיות!‬

165
00:12:26,537 --> 00:12:30,416
‫הממזר הזה שלח את אותו מכתב לכל אחת!‬

166
00:12:30,499 --> 00:12:32,960
‫מה? אני לא מאמינה!‬
‫-זה נכון!‬

167
00:12:33,169 --> 00:12:36,589
‫זה גבוה מדי, אני צריכה לשנות את זה.‬

168
00:12:37,631 --> 00:12:40,092
‫הכל נמשך למעלה כשהיא התיישבה.‬

169
00:12:40,176 --> 00:12:42,887
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

170
00:12:46,140 --> 00:12:49,393
‫יש גם מאפיין סמלי בסרט.‬

171
00:12:49,810 --> 00:12:53,647
‫הסרט נפתח בצילום הרצפה‬

172
00:12:53,856 --> 00:12:59,320
‫ומסתיים על רקע השמיים. עדיין, אם מסתכלים ‬
‫על הרצפה, השמיים משתקפים בה.‬

173
00:12:59,653 --> 00:13:04,366
‫נתחיל לצלם מהחלק הזה, שיהיה יבש.‬

174
00:13:04,450 --> 00:13:09,538
‫היא תשתמש בצינור ובדלי מים,‬

175
00:13:09,872 --> 00:13:13,417
‫כדי לשטוף את החצר.‬

176
00:13:13,793 --> 00:13:17,797
‫אביא דלי?‬
‫-כן, רעיון טוב.‬

177
00:13:17,880 --> 00:13:21,008
‫כמו וילון שנופל בצורה שווה על המסגרת.‬

178
00:13:21,300 --> 00:13:25,721
‫ההשתקפות מתחילה להפוך ליותר...‬

179
00:13:26,222 --> 00:13:29,934
‫להרבה יותר חיה ומציאותית...‬

180
00:13:31,268 --> 00:13:33,479
‫בהשוואה לרצפה שמסמלת את המציאות.‬

181
00:13:39,276 --> 00:13:43,155
‫מצד שני, אלו חלק מהזכרונות שלי במקסיקו.‬

182
00:13:43,447 --> 00:13:46,283
‫משהו שעדיין נוכח עד היום,‬

183
00:13:46,367 --> 00:13:48,452
‫המטוסים שטסים מעל.‬

184
00:13:48,786 --> 00:13:54,083
‫הרעש הזה קשור באופן הדוק למקסיקו סיטי.‬

185
00:13:56,836 --> 00:14:03,801
‫מקומות אחרים, הנרמזים על ידי חפץ שטס ממעל,‬

186
00:14:03,884 --> 00:14:07,721
‫שאינו שייך לשמיים. זו רק חתיכת מתכת.‬

187
00:14:08,389 --> 00:14:10,474
‫זה העניין.‬

188
00:14:10,724 --> 00:14:15,855
‫תן לבועות הסבון ולמים הכהים להיכנס לפריים,‬

189
00:14:16,146 --> 00:14:21,193
‫ואז חכה לגל הבא, של מים כהים יותר.‬

190
00:14:21,277 --> 00:14:26,115
‫כששני סוגי קצף מתחברים, זה נראה נחמד.‬

191
00:14:27,366 --> 00:14:28,617
‫אפשר לומר "נחמד".‬

192
00:14:30,035 --> 00:14:31,287
‫ואז זה מתפוצץ.‬

193
00:15:11,785 --> 00:15:13,704
‫השחקנים לא קיבלו את התסריט.‬

194
00:15:13,787 --> 00:15:16,373
‫כשקליאו חוזרת...‬

195
00:15:16,457 --> 00:15:18,542
‫הם לא ידעו מה עומד לקרות.‬

196
00:15:18,626 --> 00:15:20,419
‫זה מה שנעשה עכשיו.‬

197
00:15:21,295 --> 00:15:25,007
‫אז זהו. אני אסביר לכם שם.‬

198
00:15:25,090 --> 00:15:28,218
‫אמרתי לכל שחקן‬

199
00:15:28,969 --> 00:15:31,805
‫דברים שרק הוא ידע.‬

200
00:15:33,307 --> 00:15:37,519
‫היינו מוכרחים לבחון סצנה באופן ראשוני‬

201
00:15:37,603 --> 00:15:40,105
‫כדי שנוכל לקבוע את מיקום המצלמה.‬

202
00:15:42,107 --> 00:15:45,027
‫לאחר מכן הגבלתי את החזרות,‬

203
00:15:45,110 --> 00:15:46,987
‫כדי שלא לבזבז רגעים מוצלחים.‬

204
00:15:47,696 --> 00:15:49,865
‫פשוט ערכנו חזרות בזמן הצילומים.‬

205
00:15:50,574 --> 00:15:54,161
‫איך נעשה את זה הרבה פעמים מהצד הזה?‬

206
00:15:54,244 --> 00:15:59,291
‫אתה יודע שבסרטים מצלמים משני הצדדים?‬

207
00:16:00,334 --> 00:16:06,840
‫זה מה שאנחנו עושים, כבר צילמנו מהצד הזה,‬

208
00:16:06,924 --> 00:16:08,592
‫ואנחנו מצלמים מהצד הזה.‬

209
00:16:08,926 --> 00:16:12,930
‫אין טייק שדומה לשני, מכיוון שאחרי כל טייק,‬

210
00:16:13,013 --> 00:16:15,891
‫אני אדבר עם הילד,‬

211
00:16:16,350 --> 00:16:18,352
‫ואבקש שיפיל את המזלג, לדוגמה.‬

212
00:16:20,062 --> 00:16:24,566
‫אז אגיד לילד אחר, "נמאס לך שהוא מגושם.‬

213
00:16:25,234 --> 00:16:27,820
‫אם הוא יפיל מזלג, תעשה מזה עניין."‬

214
00:16:31,949 --> 00:16:34,910
‫אני מתחיל, כי אני מספר בדיחה.‬

215
00:16:35,619 --> 00:16:38,122
‫אני מתחיל, כי אני מספר בדיחה.‬

216
00:16:38,288 --> 00:16:41,458
‫לאנשים שאינם שחקנים, המצב הזה קל יותר,‬

217
00:16:42,334 --> 00:16:44,920
‫בהשוואה לשחקנים.‬

218
00:16:46,046 --> 00:16:50,467
‫האופן שזה השפיע על מרינה, שחקנית מקצועית,‬

219
00:16:51,135 --> 00:16:54,388
‫גרם לסצנה להפוך לכאוטית באופן מיידי.‬

220
00:16:54,847 --> 00:16:59,184
‫הם היו אומרים את השורות שלהם,‬

221
00:16:59,268 --> 00:17:00,477
‫אבל מפילים את המזלג‬

222
00:17:00,602 --> 00:17:02,771
‫ואז עצרו הכול והתחילו לריב.‬

223
00:17:02,855 --> 00:17:08,152
‫אבל בסופו של דבר, הם המשיכו באופן טבעי‬
‫מהמקום בו עצרו.‬

224
00:17:10,112 --> 00:17:12,489
‫היא אמרה שזה הדבר הכי קשה שעשתה.‬

225
00:17:13,323 --> 00:17:15,325
‫היא הייתה צריכה להרפות,‬

226
00:17:15,409 --> 00:17:17,077
‫למרות שהיא שחקנית מקצועית.‬

227
00:17:18,037 --> 00:17:22,082
‫בינתיים, כל האחרים פשוט היו שם.‬

228
00:17:32,051 --> 00:17:37,723
‫קשה למחוק את ההקשרים התרבותיים של ילדים‬

229
00:17:37,890 --> 00:17:42,394
‫ולנסות להעביר את מה שהם אמורים לומר.‬

230
00:17:43,020 --> 00:17:45,522
‫לא רציתי לכפות את עצמי...‬

231
00:17:46,774 --> 00:17:49,651
‫על מי שהם.‬

232
00:17:49,777 --> 00:17:54,406
‫רציתי שהם יתנו לי את אותו דבר מיסתורי,‬

233
00:17:54,490 --> 00:17:57,618
‫שלא ניתן ליצור או לייצר:‬

234
00:17:57,701 --> 00:18:01,497
‫המיסתורין באישיותו של אדם אחר.‬

235
00:18:03,415 --> 00:18:09,171
‫אבא עוזב מחר.‬
‫-מחר יום שישי בסרט?‬

236
00:18:09,588 --> 00:18:11,340
‫מחר?...‬
‫-יום שישי?‬

237
00:18:11,423 --> 00:18:12,758
‫בדיוק, איך ידעת?‬

238
00:18:13,300 --> 00:18:15,219
‫כי אמרנו, "הוא עוזב ביום שישי."‬

239
00:18:17,554 --> 00:18:21,183
‫רגע, מה אמרתי? הוא לא עוזב מחר.‬

240
00:18:22,351 --> 00:18:26,271
‫הוא לא עוזב מחר, הוא עוזב ביום שישי.‬

241
00:18:26,688 --> 00:18:30,484
‫בדיוק, הוא הגיע מוקדם.‬
‫-קליאו אמרה משהו.‬

242
00:18:30,651 --> 00:18:33,278
‫כן, קליאו אמרה שהוא עוזב מחר.‬

243
00:18:33,487 --> 00:18:36,615
‫זו הייתה אדלה.‬
‫-כן, אדלה.‬

244
00:18:37,282 --> 00:18:39,701
‫היא אמרה לקליאו שהוא עוזב מחר.‬

245
00:18:40,285 --> 00:18:43,705
‫היא אמרה, אבל היא הפנתה את הגב וזה טוב.‬

246
00:18:44,623 --> 00:18:46,166
‫אבל היא כבר אמרה את זה?‬

247
00:18:46,959 --> 00:18:49,461
‫כן, אבל אוכל לתקן את זה אחר כך,‬

248
00:18:49,545 --> 00:18:51,964
‫כי לא רואים את הפנים שלה.‬

249
00:18:52,047 --> 00:18:53,257
‫תודה רבה.‬

250
00:19:02,808 --> 00:19:06,520
‫עכשיו נהיה בשקט...‬
‫-אקשן.‬

251
00:19:08,313 --> 00:19:12,067
‫שמישהו יקרא לכלב!‬
‫-אבא הגיע מוקדם!‬

252
00:19:20,492 --> 00:19:21,660
‫קאט!‬

253
00:19:23,620 --> 00:19:25,455
‫היינו צריכים לבחור אולם קולנוע,‬

254
00:19:25,539 --> 00:19:28,000
‫מטרופוליטן או אלמדה.‬

255
00:19:28,083 --> 00:19:29,585
‫אולם אלמדה עבר שיפוצים,‬

256
00:19:29,668 --> 00:19:36,049
‫אז בחרנו במטרופוליטן. אלו היו האולמות‬
‫שליבו הייתה הולכת אליהם בימי ראשון.‬

257
00:19:39,136 --> 00:19:42,598
‫היא אמרה לי שתמיד הלכה לקולנוע בעיר הולדתה‬

258
00:19:43,098 --> 00:19:45,726
‫בלי קשר לסרט שהוקרן בו.‬

259
00:19:46,268 --> 00:19:47,644
‫היא נהנתה מכל הסרטים.‬

260
00:20:03,410 --> 00:20:05,329
‫נשתמש בניילון.‬

261
00:20:11,627 --> 00:20:16,006
‫בנוגע לניצבים, זה לא היה פשוט כמו לומר,‬
‫"אנחנו צריכים 500."‬

262
00:20:16,965 --> 00:20:22,137
‫היו לנו מספר ניצבים, ומתוכם,‬

263
00:20:22,679 --> 00:20:26,099
‫החלטנו מי יסע במכוניות או יילך על המדרכה.‬

264
00:20:26,183 --> 00:20:29,770
‫היינו צריכים להחליט כמה ניצבים יילכו במקום‬
‫מסוים.‬

265
00:20:30,437 --> 00:20:34,524
‫אז היינו צריכים לבצע ניתוח דמוגרפי.‬

266
00:20:34,983 --> 00:20:37,527
‫לא רק בכמה גברים ונשים מדובר...‬

267
00:20:38,570 --> 00:20:41,281
‫אלא גם מה החלוקה המעמדית.‬

268
00:20:41,782 --> 00:20:43,408
‫ומכל מעמד חברתי,‬

269
00:20:44,493 --> 00:20:47,746
‫כיצד יתחלקו הניצבים מבחינה אתנית.‬

270
00:20:49,915 --> 00:20:55,587
‫חלק יהיו ילידים, חלק יהיו מסטיסים,‬

271
00:20:55,671 --> 00:20:57,923
‫חלק יהיו מקסיקנים לבנים.‬

272
00:20:59,174 --> 00:21:01,760
‫זה היה תהליך ארוך ומורכב,‬

273
00:21:01,843 --> 00:21:08,809
‫אבל מרגע שסיימנו, הצגנו את הבחירות שלנו.‬
‫השתמשנו בדפים ענקיים.‬

274
00:21:08,976 --> 00:21:15,315
‫את הפנים השונות ארגנו בחלוקה דמוגרפית.‬

275
00:21:22,990 --> 00:21:28,745
‫אז בחרתי אותם, לא את השחקנים באופן אישי,‬

276
00:21:29,079 --> 00:21:32,040
‫בחרתי כל אחת מהתמונות.‬

277
00:21:32,124 --> 00:21:35,794
‫לכל תמונה התאמנו לבוש,‬

278
00:21:36,295 --> 00:21:39,298
‫סגנון שיער, או זקן,‬

279
00:21:39,506 --> 00:21:42,926
‫ואפילו את האביזרים המשלימים שלהם.‬

280
00:21:43,260 --> 00:21:46,513
‫עשינו זאת גם לגבי אלו שקשה היה לראות בכלל.‬

281
00:21:46,596 --> 00:21:48,265
‫איך אתה מכריז על הסחורה שלך?‬

282
00:21:50,225 --> 00:21:51,310
‫לא, זה לא טוב.‬

283
00:21:52,019 --> 00:21:54,688
‫"קנו צעצוע הרבי!"‬

284
00:22:00,319 --> 00:22:03,989
‫"קנו מכונית צעצוע מחיפושית האהבה!"‬

285
00:22:05,240 --> 00:22:08,410
‫"קנו מכונית צעצוע מחיפושית האהבה!"‬

286
00:22:09,036 --> 00:22:12,789
‫נשמע את קריאת הרחוב שלך.‬
‫-מקצפת!‬

287
00:22:32,768 --> 00:22:34,644
‫אקשן ברקע!‬
‫-אקשן!‬

288
00:22:58,043 --> 00:22:59,628
‫אפשר נמוך יותר.‬

289
00:23:05,550 --> 00:23:10,555
‫בפעם הראשונה אי-פעם, ‬
‫החלטתי להתעלם מהפניות.‬

290
00:23:10,639 --> 00:23:15,769
‫הפניות לסרטים אחרים, לא הרשיתי לעצמי‬
‫להשתמש בשום דבר מזה.‬

291
00:23:16,228 --> 00:23:22,109
‫יוג'יניו אהב פריים מסוים, אבל ביטלתי אותו.‬

292
00:23:22,192 --> 00:23:24,528
‫יוג'יניו?‬
‫-אני כאן, חיפשתי אותך.‬

293
00:23:25,737 --> 00:23:30,450
‫מה זה?‬
‫-תביט בפריים מגובה נמוך.‬

294
00:23:30,659 --> 00:23:35,497
‫הרגליים בצד ימין מסתירות את המים.‬

295
00:23:35,580 --> 00:23:36,957
‫טוב, נראה.‬

296
00:23:39,668 --> 00:23:40,961
‫רואה למה אני מתכוון?‬

297
00:23:42,170 --> 00:23:45,340
‫זה היה יפהפה, אבל זה לא היה שלי.‬

298
00:23:46,425 --> 00:23:49,803
‫זה הרגיש כמו רמיזה לסרט, לא רציתי את זה.‬

299
00:23:50,220 --> 00:23:52,180
‫אז עיצבנו את השוט מחדש.‬

300
00:23:52,514 --> 00:23:54,683
‫יוג'יניו אהב את השוט הקודם,‬

301
00:23:54,766 --> 00:23:59,938
‫הסכמתי איתו שהוא טוב יותר, אבל השוט הזה‬
‫היה אמיתי.‬

302
00:24:00,021 --> 00:24:01,148
‫זה יילך לכאן.‬

303
00:24:02,441 --> 00:24:03,275
‫מוכן?‬

304
00:24:04,276 --> 00:24:05,569
‫תביא את האבן הגדולה.‬

305
00:24:05,652 --> 00:24:08,280
‫תשעין אותה כאן.‬

306
00:24:12,409 --> 00:24:14,911
‫העמדת הסצנה הייתה חשובה מאוד עבורי.‬

307
00:24:14,995 --> 00:24:16,746
‫בהעמדת הסצנה,‬

308
00:24:18,081 --> 00:24:21,334
‫לא רציתי שהתזמון יהיה מושלם.‬

309
00:24:21,751 --> 00:24:24,463
‫רציתי לקבל מהשחקנים תזמון של החיים עצמם.‬

310
00:24:26,506 --> 00:24:28,467
‫היא מביאה את הסוודר שלה.‬
‫-זה בסדר.‬

311
00:24:30,135 --> 00:24:32,095
‫מדובר באותו יום, באתם יותר מאוחר.‬

312
00:24:32,179 --> 00:24:38,518
‫בפיקניק הזה, הבנים יירו ברובים.‬

313
00:24:39,811 --> 00:24:41,480
‫התכוונתי למבוגרים.‬

314
00:24:45,275 --> 00:24:50,614
‫הילדים הגדולים יותר יהיו פה וישחקו כדורגל.‬

315
00:24:50,697 --> 00:24:57,245
‫עכשיו, הילדים הקטנים, כמוך וכמו רודריגו,‬

316
00:24:57,329 --> 00:25:01,458
‫הם ירוצו מהיער, אז תקשיבו.‬

317
00:25:03,335 --> 00:25:04,211
‫אתם כאן.‬

318
00:25:05,212 --> 00:25:08,006
‫אתם כאן, ואתם תלכו ככה.‬

319
00:25:08,089 --> 00:25:09,549
‫תודה.‬
‫-בסדר.‬

320
00:25:09,716 --> 00:25:13,345
‫הם הולכים עם הקבוצה הזאת.‬

321
00:25:13,512 --> 00:25:15,514
‫שניכם, בואו איתי.‬

322
00:25:18,808 --> 00:25:20,477
‫הנשים יישבו כאן. שלום לך!‬

323
00:25:20,560 --> 00:25:23,897
‫שלום.‬
‫-מה נשמע? תוכלי ללכת בנעליים האלה?‬

324
00:25:24,231 --> 00:25:25,565
‫כן.‬
‫-נהדר.‬

325
00:25:25,649 --> 00:25:31,571
‫כל אחד מתעסק בשלו והמבוגרים כבר שיכורים.‬

326
00:25:33,615 --> 00:25:35,492
‫כלומר...‬

327
00:25:35,659 --> 00:25:40,205
‫אין סיבה להחביא את האמת מהנשים הצעירות.‬

328
00:25:40,497 --> 00:25:43,250
‫אז צריך למצוא...‬

329
00:25:43,375 --> 00:25:45,877
‫ננקה פה קצת אם תצטרכו ללכת.‬

330
00:25:46,086 --> 00:25:48,088
‫תמצאו פעולה טובה.‬

331
00:25:48,964 --> 00:25:52,842
‫כשמצלמים התרחשות ארוכה, לא מבצעים פרשנות‬

332
00:25:53,718 --> 00:25:55,512
‫ואז חוזרים עליה...‬

333
00:25:55,929 --> 00:26:01,309
‫באותה צורה ובאופן מדויק בטייק נוסף,‬

334
00:26:01,393 --> 00:26:05,188
‫כדי לשמור על עקביות וכדי לצלם חומר כגיבוי.‬

335
00:26:05,522 --> 00:26:09,734
‫בדרך הזו, אתה מקובע בפרשנות הראשונה.‬

336
00:26:12,320 --> 00:26:18,535
‫אנחנו שינינו כל הזמן וגילינו דברים חדשים.‬

337
00:26:18,868 --> 00:26:23,623
‫רגע, הבנתי. את תחצי כאן בהליכה.‬

338
00:26:24,207 --> 00:26:28,837
‫כשתקומי לירות, תקומי מהצד הזה של הכיסא.‬

339
00:26:28,962 --> 00:26:29,796
‫טוב.‬
‫-טוב?‬

340
00:26:30,297 --> 00:26:36,761
‫את תצטרכי לבוא עד לכאן.‬

341
00:26:36,845 --> 00:26:41,683
‫כאן את צועקת על קליאו שתשמור על הילדים.‬

342
00:26:42,100 --> 00:26:48,773
‫השתמשת בביטוי... שלא היה נפוץ באותה תקופה.‬

343
00:26:49,649 --> 00:26:52,277
‫"שים עין, פפה."‬
‫-"שים עין", נכון.‬

344
00:26:52,527 --> 00:26:54,362
‫מוכנים? ננסה שוב.‬

345
00:27:04,080 --> 00:27:08,543
‫אז מה? נשים לא יורות?‬
‫-לא.‬

346
00:27:25,060 --> 00:27:28,563
‫לעתים קרובות היו לנו טייקים טובים מאוד.‬

347
00:27:28,647 --> 00:27:33,026
‫כמעט מושלם! רק תלך מעט יותר לאט,‬

348
00:27:33,568 --> 00:27:35,195
‫אבל זה היה נהדר.‬

349
00:27:35,362 --> 00:27:38,615
‫ובכל זאת צילמנו עוד 62 טייקים‬

350
00:27:38,698 --> 00:27:40,992
‫של אותה התרחשות בת שש דקות.‬

351
00:27:42,160 --> 00:27:46,706
‫קרלוס, תחצה יותר מהר, תגיע למקום קודם.‬

352
00:27:46,915 --> 00:27:48,458
‫כל האחרים היו נהדרים.‬

353
00:27:50,251 --> 00:27:53,171
‫אדוארדו, אל תהיה קפוא.‬

354
00:27:53,254 --> 00:27:55,173
‫מצטער.‬
‫-לך משם.‬

355
00:27:58,593 --> 00:28:03,264
‫אניה, נסי להגיע ללולה יותר מהר.‬

356
00:28:03,848 --> 00:28:06,559
‫אלחנדרו, תגיע למקום שלך לאט יותר.‬

357
00:28:06,643 --> 00:28:08,770
‫אתה פשוט מחכה.‬

358
00:28:08,853 --> 00:28:10,605
‫כן, סליחה!‬

359
00:28:10,939 --> 00:28:13,191
‫קדימה.‬

360
00:28:13,483 --> 00:28:20,407
‫רצינו לתפוס רגע אמיתי.‬

361
00:29:08,163 --> 00:29:11,291
‫הייתה עוגה בסרט "לודוויג" של ויסקונטי,‬

362
00:29:11,541 --> 00:29:15,920
‫והוא דרש שישתמשו במתכון המקורי.‬

363
00:29:16,421 --> 00:29:21,509
‫הוא היה יכול להשתמש בעוגה מזויפת ומקושטת.‬

364
00:29:21,634 --> 00:29:23,470
‫אבל הוא התעקש על המתכון המקורי.‬

365
00:29:24,345 --> 00:29:27,432
‫זה משהו שהקהל לא מבחין בו בכלל.‬

366
00:29:27,515 --> 00:29:29,517
‫גם אני חשבתי שזה מופרז,‬

367
00:29:30,310 --> 00:29:34,856
‫סוג של גחמה עקשנית.‬

368
00:29:35,106 --> 00:29:37,484
‫אבל מצאתי שאם מדייקים בפרטים,‬

369
00:29:37,567 --> 00:29:38,777
‫זה יכול להיות משחרר.‬

370
00:29:39,027 --> 00:29:42,197
‫אתה מפרק הכול לגורמים‬

371
00:29:42,280 --> 00:29:46,409
‫כדי לנסות ולתפוס את הבלתי נראה.‬

372
00:29:47,577 --> 00:29:48,745
‫משהו מוחשי.‬

373
00:29:50,330 --> 00:29:55,126
‫היה רגע שמגלם בתוכו את המציאות הזו.‬

374
00:29:55,335 --> 00:29:59,005
‫התעקשתי לצלם ברחוב בו גדלתי.‬

375
00:30:00,048 --> 00:30:05,470
‫יוג'יניו עיצב את הרחוב באופן תקופתי,‬

376
00:30:05,553 --> 00:30:09,557
‫משום שכמה דברים השתנו בעיר.‬

377
00:30:21,694 --> 00:30:27,534
‫למה ברחוב ההוא? כי שם נמצא היסוד לכול.‬

378
00:30:28,409 --> 00:30:30,578
‫הזמן עבר, אבל לא המקום.‬

379
00:30:30,662 --> 00:30:32,914
‫אי אפשר לחזור בזמן.‬

380
00:30:33,331 --> 00:30:37,418
‫אנו תופסים חלל בצורה טובה יותר מאשר זמן.‬

381
00:30:37,752 --> 00:30:39,754
‫הזמן נמוג מיד.‬

382
00:30:40,755 --> 00:30:46,928
‫אפשר להסתכל לאחור ולומר שהייתי עקשן,‬

383
00:30:47,428 --> 00:30:52,559
‫אפשר היה לצלם ברחוב אחר. חוץ מזה, מי יידע?‬

384
00:30:52,934 --> 00:30:57,355
‫אבל היה משהו יסודי שהפך את זה לחשוב מאוד.‬

385
00:30:58,439 --> 00:31:00,567
‫הצוות הבחין במשבר שלי.‬

386
00:31:00,650 --> 00:31:05,572
‫לדעתי הסרט הזה גרם...‬

387
00:31:06,114 --> 00:31:08,116
‫למשבר פנימי רציני אצלי.‬

388
00:31:08,575 --> 00:31:13,329
‫הוא נגע בעצבים חשופים, שלא ידעתי שהיו שם.‬

389
00:31:23,089 --> 00:31:25,091
‫אני מצלם סצנה‬

390
00:31:26,384 --> 00:31:27,927
‫ואני במצב רוח רע.‬

391
00:31:31,764 --> 00:31:37,729
‫מצב רוח כל כך רע, עד שפשוט יצאתי לטייל.‬

392
00:31:39,522 --> 00:31:42,442
‫כשהלכתי, שאלתי את עצמי,‬

393
00:31:42,525 --> 00:31:44,986
‫"למה אתה כל כך כועס?‬

394
00:31:45,278 --> 00:31:48,573
‫יש לך אפשרות ליצור מחדש את רחוב ילדותך...‬

395
00:31:48,823 --> 00:31:50,491
‫באופן מדוקדק.‬

396
00:31:50,950 --> 00:31:55,204
‫עם אותן מכוניות שחנו שם אז.‬

397
00:31:55,496 --> 00:31:59,417
‫עם ניצבים שנראו בדיוק כמו השכנים שלך אז.‬

398
00:31:59,792 --> 00:32:03,004
‫יש לי ארגז חול שאוכל לשחק בו.‬

399
00:32:03,087 --> 00:32:05,089
‫יש לי הזדמנות נפלאה."‬

400
00:32:05,506 --> 00:32:08,092
‫חוץ מזה, אני קבעתי את לוחות הזמנים‬

401
00:32:08,176 --> 00:32:10,720
‫ושלטתי בצילומים לחלוטין, ללא שום לחץ,‬

402
00:32:10,803 --> 00:32:12,180
‫חוץ מהלחץ שגרמתי לעצמי.‬

403
00:32:12,931 --> 00:32:15,683
‫הייתי מוכרח להירגע. אמרתי לעצמי,‬

404
00:32:16,267 --> 00:32:19,854
‫"הצוות עובד נהדר, הם לא מפשלים.‬

405
00:32:20,480 --> 00:32:22,398
‫אין לך סיבה לכעוס."‬

406
00:32:22,732 --> 00:32:25,193
‫חזרתי וצילמתי את הסצנה‬

407
00:32:27,528 --> 00:32:29,447
‫והצילומים לא היו מוצלחים במיוחד.‬

408
00:32:29,530 --> 00:32:33,451
‫אמרתי לשחקן, "אתה מרגיש חנוק לחלוטין.‬

409
00:32:34,369 --> 00:32:35,286
‫הרגשת ככה פעם?"‬

410
00:32:35,370 --> 00:32:36,454
‫הוא ענה שכן.‬

411
00:32:36,537 --> 00:32:38,456
‫"כן, אבל חנוק רגשית?"‬

412
00:32:39,207 --> 00:32:41,459
‫הוא סיפר לי סיפור אישי.‬

413
00:32:41,709 --> 00:32:43,378
‫ואמרתי, "טוב, תשתמש בזה."‬

414
00:33:04,774 --> 00:33:07,151
‫אמרתי לו, "כשתיכנס למכונית,‬

415
00:33:07,235 --> 00:33:08,736
‫תרגיש חנוק פחות.‬

416
00:33:09,362 --> 00:33:15,785
‫אתה נוסע ונושם לרווחה לראשונה מזה שנים."‬

417
00:33:29,757 --> 00:33:31,509
‫הסצנה יצאה נהדר והבנתי,‬

418
00:33:31,592 --> 00:33:35,513
‫כרגע צילמתי את הסצנה בה אבי נטש את משפחתי.‬

419
00:33:36,556 --> 00:33:40,435
‫לראשונה, לא שפטתי את האירוע הזה מבחוץ,‬

420
00:33:40,935 --> 00:33:43,604
‫אלא ניסיתי להבין מה חש אותו גבר.‬

421
00:33:52,947 --> 00:33:57,201
‫אני לא מצדיק את מה שעשה ואת הדרך שעשה זאת.‬

422
00:33:57,952 --> 00:34:01,622
‫במקום זאת, הבנתי מה הוא הרגיש.‬

423
00:34:02,081 --> 00:34:05,418
‫זה משהו שלא ראיתי בעבר.‬

424
00:34:05,668 --> 00:34:08,838
‫בגיל 55, פתאום...‬

425
00:34:08,921 --> 00:34:12,592
‫מעולם לא מצאתי את נקודת המבט הזו בסצנה.‬

426
00:34:12,675 --> 00:34:14,969
‫כבמאי, כשעושים סרט,‬

427
00:34:15,845 --> 00:34:17,930
‫אי אפשר לשפוט את הדמויות.‬

428
00:34:18,347 --> 00:34:23,311
‫צריך פשוט להבין את המניעים והקשרים שלהם.‬

429
00:34:23,811 --> 00:34:27,732
‫ביימתי דמות ששפטתי בעבר.‬

430
00:34:33,696 --> 00:34:40,661
‫המצב הרוח הרע שלי לא נגרם ממה שקרה בסט,‬

431
00:34:42,914 --> 00:34:46,000
‫זו הייתה הדינמיקה שיצרתי, שהשפיעה עליי.‬

432
00:34:46,084 --> 00:34:48,795
‫בנקודה מסוימת, הבנתי כמה זה מטורף,‬

433
00:34:49,128 --> 00:34:53,800
‫שהייתי בבית ילדותי, עם משפחה זהה לשלי,‬

434
00:34:54,759 --> 00:34:58,513
‫הם התלבשו והתנהגו בדיוק כמוהם.‬

435
00:34:59,430 --> 00:35:04,352
‫זה היה קצת מוזר בשבילי, בלשון המעטה.‬

436
00:35:22,495 --> 00:35:24,038
‫הפעם זה באמת בפנים.‬

437
00:35:25,456 --> 00:35:27,458
‫אפשר להרגיש את ההבדל.‬

438
00:36:04,829 --> 00:36:06,706
‫לזה אני קורא גשם.‬

439
00:36:21,804 --> 00:36:25,391
‫קאט!‬
‫-תעצרו את המים.‬

440
00:36:36,569 --> 00:36:40,323
‫הסרט החל לגדול ברגע שהוא התחיל.‬

441
00:36:41,282 --> 00:36:47,580
‫אני מעז לומר שהוא שילש את גודלו.‬

442
00:36:48,080 --> 00:36:51,709
‫הוא גדל מבחינת קנה המידה, השאפתנות, הכול.‬

443
00:36:52,084 --> 00:36:57,006
‫בסיפור שזכרתי, הכול היה קטן יותר. בנוסף,‬

444
00:36:57,089 --> 00:36:59,592
‫הייתי בטוח שלא אמצא את המקומות האלה.‬

445
00:37:00,635 --> 00:37:04,472
‫אבל אז נחבטנו במציאות. ‬

446
00:37:04,597 --> 00:37:06,599
‫הלוגיסטיקה הייתה מטורפת‬

447
00:37:06,682 --> 00:37:09,143
‫והיה עלינו לשנות מהיסוד מקומות מסוימים.‬

448
00:37:10,436 --> 00:37:16,150
‫כדי לצלם סצנה בה אישה הולכת בעיר,‬

449
00:37:16,442 --> 00:37:20,988
‫כל המכוניות והולכי הרגל היו צריכים להתאים ‬
‫לתקופה.‬

450
00:37:21,572 --> 00:37:23,741
‫היה צריך ליצור הכול מחדש.‬

451
00:37:44,470 --> 00:37:50,434
‫יצרנו מחדש לחלוטין את פינת הרחובות ‬
‫"באחה קליפורניה" ו"אינסורחנטס".‬

452
00:37:50,518 --> 00:37:52,395
‫- שדרת אינסורחנטס -‬

453
00:38:03,656 --> 00:38:06,117
‫שם צילמנו את הסצנה בה היא חוצה את השדרה.‬

454
00:38:10,705 --> 00:38:13,416
‫שדרת אינסורחנטס השתנתה מאוד,‬

455
00:38:13,499 --> 00:38:14,583
‫לא יכולנו לצלם שם.‬

456
00:38:14,667 --> 00:38:19,255
‫לכן הפכתי כפייתי בדרישה לשחזרה במדויק.‬

457
00:38:19,797 --> 00:38:22,216
‫עם אותו סלון כלות,‬

458
00:38:22,425 --> 00:38:27,138
‫אותן חנויות בגדים ומסעדות.‬

459
00:38:42,028 --> 00:38:46,449
‫שחזור זהה, כדי שלא נצטרך לדאוג.‬

460
00:38:50,286 --> 00:38:56,334
‫אז יכולנו לתת לזמן לעבור ברגע הקולנועי.‬

461
00:39:42,088 --> 00:39:48,010
‫הייתי היחיד שידע מה הסיפור ומרכיביו.‬

462
00:39:48,094 --> 00:39:50,346
‫כלומר, רק אני הכרתי את הזכרונות שלי.‬

463
00:40:07,696 --> 00:40:11,784
‫צריך להאריך את זה... לצד הזה.‬

464
00:40:14,662 --> 00:40:20,000
‫תמיד הייתי מעורב בצילום הסרטים שלי.‬

465
00:40:21,794 --> 00:40:27,550
‫כמו לפני השקיעה, האור היה רך מאוד.‬

466
00:40:27,633 --> 00:40:33,264
‫פירוש הדבר שהייתי מעורב זמן רב יותר בנושא.‬

467
00:40:40,354 --> 00:40:42,606
‫זה אילץ אותי לשבת ליד המצלמה‬

468
00:40:43,691 --> 00:40:45,317
‫ולהביט בשוט,‬

469
00:40:45,443 --> 00:40:52,032
‫מה שהעיר בי זכרונות שהוסיפו פרטים חדשים‬
‫לסצנה שעמדנו לצלם.‬

470
00:41:05,296 --> 00:41:10,301
‫הייתי צריך להיות מעורב מאוד בנושא הצילום.‬

471
00:41:17,725 --> 00:41:20,019
‫נעשה את זה רך יותר.‬

472
00:41:23,272 --> 00:41:26,192
‫בנוסף, ידעתי איפה המצלמה צריכה להיות,‬

473
00:41:26,275 --> 00:41:28,736
‫ואת התאורה והאווירה שרציתי.‬

474
00:41:53,636 --> 00:41:56,472
‫בכל הסרטים שלי, תמיד צילמתי טייקים ארוכים.‬

475
00:41:57,056 --> 00:42:02,728
‫בסרט הזה, ניסיתי להקפיד עוד יותר בנושא.‬

476
00:42:05,898 --> 00:42:09,151
‫מהר, אין לנו פילטר להפחתת אור, זה מפחיד.‬

477
00:42:10,027 --> 00:42:12,029
‫מוכן.‬
‫-מהר.‬

478
00:42:16,492 --> 00:42:20,579
‫כשמצלמים טייק ארוך בזוית רחבה,‬

479
00:42:21,372 --> 00:42:24,375
‫לא מעדיפים את הדמות‬

480
00:42:25,251 --> 00:42:28,295
‫או את הסביבה.‬

481
00:42:36,220 --> 00:42:38,931
‫לסביבה ולדמות יש את אותה חשיבות.‬

482
00:42:39,390 --> 00:42:42,560
‫למעשה, אולי הסביבה חשובה יותר.‬

483
00:42:43,352 --> 00:42:45,938
‫הדמות בסך הכל נעה בסביבה.‬

484
00:42:46,689 --> 00:42:50,401
‫מאז "ואת אמא שלך גם",‬

485
00:42:50,484 --> 00:42:54,780
‫התעניינתי בקשר בין נשוא הצילום לסביבה.‬

486
00:43:10,713 --> 00:43:14,842
‫בצילום תקריב, מדגישים את הנושא,‬

487
00:43:14,925 --> 00:43:18,262
‫השחקנים, הדמויות.‬

488
00:43:18,596 --> 00:43:20,222
‫אני אוהב צילומי תקריב,‬

489
00:43:20,681 --> 00:43:25,894
‫אבל לא אקבל שימוש בהם‬

490
00:43:25,978 --> 00:43:27,563
‫כדי להקל על מלאכת הסיפור.‬

491
00:43:28,105 --> 00:43:35,070
‫בטלוויזיה וברוב הסרטים המסחריים,‬

492
00:43:35,446 --> 00:43:40,117
‫כשדמות מדברת, היא זוכה לתקריב.‬

493
00:43:40,534 --> 00:43:43,203
‫ואז עוברים לתקריב נוסף לתגובת השחקן האחר.‬

494
00:43:43,454 --> 00:43:46,707
‫אפשר לראות את הסרטים האלה בעיניים עצומות.‬

495
00:43:46,957 --> 00:43:48,959
‫אין בהם שפה.‬

496
00:43:56,508 --> 00:44:00,137
‫מהרגע הראשון שהחלטתי לעשות את הסרט הזה,‬

497
00:44:00,220 --> 00:44:02,222
‫ידעתי שאצלם בשחור-לבן.‬

498
00:44:07,061 --> 00:44:09,104
‫זו הדרך היחידה שנראתה לי הגיונית,‬

499
00:44:09,188 --> 00:44:11,398
‫לא דמיינתי את הסרט בצבע.‬

500
00:44:11,732 --> 00:44:12,858
‫פשוט לא יכולתי.‬

501
00:44:14,985 --> 00:44:20,157
‫זו הייתה החלטה בסיסית כדי להעביר משמעות.‬

502
00:44:24,036 --> 00:44:27,539
‫אבל כל השפה צריכה להיות אחרת.‬

503
00:44:27,623 --> 00:44:30,876
‫תחילה דמיינתי את הסרט בפורמט הקרנה מרובע.‬

504
00:44:30,959 --> 00:44:35,297
‫דיברנו על זה עם לובצקי בשלב מסוים,‬

505
00:44:35,839 --> 00:44:39,718
‫שאמר לי שכדאי שאשקול פורמט אחר.‬

506
00:44:40,469 --> 00:44:44,390
‫הוא אמר לי לחשוב על פורמט הקרנה רחב.‬

507
00:44:45,557 --> 00:44:48,560
‫הייתי ספקן מאוד, עד שביצענו כמה בדיקות.‬

508
00:44:52,356 --> 00:44:56,443
‫זה סרט בשחור-לבן שמתרחש בשנת 1970.‬

509
00:44:56,694 --> 00:45:00,030
‫אבל איכות התמונה הזו לא הייתה קיימת אז.‬

510
00:45:00,197 --> 00:45:05,452
‫לא בגלל הפורמט, אלא בגלל שצילום דיגיטלי‬
‫אינו מעביר מראה מגורען.‬

511
00:45:08,038 --> 00:45:10,416
‫במקום להחביא את הפורמט הדיגיטלי,‬

512
00:45:11,333 --> 00:45:15,003
‫התמסרתי לו לחלוטין.‬

513
00:45:15,295 --> 00:45:20,551
‫זה יהיה סרט שיצולם ב-65 מ"מ, בשחור-לבן‬
‫וברזולוציית 4K.‬

514
00:45:20,926 --> 00:45:22,886
‫התמונה המתקבלת היא טהורה לחלוטין,‬

515
00:45:22,970 --> 00:45:25,973
‫ללא רמז לגרעון.‬

516
00:45:26,765 --> 00:45:28,225
‫זו שפה אחרת.‬

517
00:45:30,602 --> 00:45:33,856
‫לא רציתי צילום נוסטלגי בשחור-לבן.‬

518
00:45:34,356 --> 00:45:39,528
‫לא רציתי שהסרט ייראה כמו סרט משנות ה-50'‬
‫או ה-60'.‬

519
00:45:39,820 --> 00:45:43,949
‫רצייתי שהסרט ייראה כמו סרט מ-2018,‬

520
00:45:44,992 --> 00:45:46,201
‫אבל בשחור-לבן.‬

521
00:45:50,914 --> 00:45:56,044
‫ברגע שהחלטתי על הפורמט, זה השפיע על הכול.‬

522
00:45:56,503 --> 00:46:02,301
‫אז החלטתי שסגנון הצילום ידגיש את הפורמט.‬

523
00:46:02,968 --> 00:46:05,929
‫הבחירה לעשות תנועות מצלמה ארוכות לצד,‬

524
00:46:06,013 --> 00:46:09,016
‫התאימה בצורה אורגנית לפורמט.‬

525
00:46:13,312 --> 00:46:16,690
‫אבל ידעתי שהסרט מוכרח להישאר אובייקטיבי,‬

526
00:46:16,774 --> 00:46:21,111
‫ואין דבר אובייקטיבי יותר מאשר צילום מרחוק.‬

527
00:46:24,156 --> 00:46:27,367
‫היו כמה תנועות שלא יכולנו להשתמש בהן.‬

528
00:46:27,451 --> 00:46:31,830
‫צילום דולי, לדוגמה, הוא סובייקטיבי מדי.‬

529
00:46:32,039 --> 00:46:36,001
‫רציתי לשמור מרחק ולהישאר אובייקטיבי,‬

530
00:46:36,543 --> 00:46:42,716
‫ולתת לרגעים להצטבר ולהעביר רגש.‬

531
00:46:43,258 --> 00:46:48,972
‫זה יוביל להזדהות כתוצר לוואי.‬

532
00:46:53,435 --> 00:46:56,814
‫לא רצינו לעקוב באופן סובייקטיבי‬

533
00:46:56,897 --> 00:46:58,106
‫אחרי דמות אחת.‬

534
00:46:58,315 --> 00:47:01,151
‫אפילו לא אחרי קליאו.‬

535
00:47:01,235 --> 00:47:04,279
‫קליאו היא רק דמות אחת ביקום הגדול הזה.‬

536
00:47:05,072 --> 00:47:07,699
‫הסיפור הוא על היקום הזה.‬

537
00:47:08,617 --> 00:47:12,371
‫הדמויות רק נעות בתוכו.‬

538
00:47:26,093 --> 00:47:32,808
‫הסרט הזה אכן עוסק בפצעים אישיים ופנימיים,‬

539
00:47:33,600 --> 00:47:37,104
‫אבל גם בצלקות חברתיות.‬

540
00:47:37,354 --> 00:47:38,939
‫בהיסטוריה המודרנית,‬

541
00:47:39,398 --> 00:47:43,193
‫שני פצעים בולטים בחברה המקסיקנית.‬

542
00:47:43,277 --> 00:47:45,863
‫אחד מהם הוא השני באוקטובר, 1968.‬

543
00:47:50,993 --> 00:47:55,038
‫יהיה מגוחך לומר שזו הייתה הדרישה לדמוקרטיה‬
‫הראשונה מסוגה...‬

544
00:47:55,664 --> 00:48:01,336
‫אם נתחשב במספר האיגודים שנאבקו במשך שנים.‬

545
00:48:01,461 --> 00:48:07,467
‫אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהמעמד הבינוני‬
‫גילה אהדה למאבק הזה.‬

546
00:48:08,844 --> 00:48:10,971
‫וכפי שאנו יודעים, ההפגנות דוכאו.‬

547
00:48:11,972 --> 00:48:13,891
‫אני זוכר במעומעם את 1968,‬

548
00:48:13,974 --> 00:48:15,225
‫אבל הייתי קטן מדי.‬

549
00:48:15,434 --> 00:48:19,104
‫אני זוכר שאמי לקחה אותי ל"מצעד השתיקה".‬

550
00:48:19,187 --> 00:48:25,402
‫אני זוכר כמה מראות וקולות צעדה.‬

551
00:48:25,903 --> 00:48:28,739
‫הפצע השני הוא העשירי ביוני, 1971.‬

552
00:48:29,031 --> 00:48:35,203
‫אנו קוראים לזה "הלקונזו". אני זוכר בבירור‬
‫שהבטתי בתמונות בעיתונים.‬

553
00:48:41,084 --> 00:48:43,670
‫האירוע הזה השפיע עליי באופן עצום.‬

554
00:48:44,338 --> 00:48:51,303
‫כנראה שאז פיתחתי מודעות חברתית.‬

555
00:48:52,304 --> 00:48:54,306
‫- למה לדכא את התשוקה לדמוקרטיה -‬

556
00:48:58,226 --> 00:49:02,272
‫בעשירי ביוני, 1971,‬

557
00:49:02,356 --> 00:49:07,778
‫נעשה ניסיון ראשון לתבוע מחדש את הדמוקרטיה‬

558
00:49:07,861 --> 00:49:09,988
‫אבל המפגינים דוכאו.‬

559
00:49:14,910 --> 00:49:16,078
‫- דיאלוג ציבורי -‬

560
00:49:16,161 --> 00:49:18,705
‫אלו היו הפגנות סטודנטים‬

561
00:49:19,206 --> 00:49:23,085
‫והעיתונות השמיצה אותן.‬

562
00:49:23,168 --> 00:49:25,379
‫- אנו נלחמים על זכויות המקסיקנים -‬

563
00:49:25,837 --> 00:49:32,177
‫אוניברסיטת נואבו לאון!‬
‫-נוכחים!‬

564
00:49:32,260 --> 00:49:33,595
‫קאט! כל הכבוד.‬

565
00:49:37,557 --> 00:49:41,561
‫הפכתי מודע לנושא בבית הספר היסודי.‬

566
00:49:42,104 --> 00:49:47,359
‫כלומר, גם אני למדתי. חשבתי שאני תחת סכנה.‬

567
00:49:47,693 --> 00:49:49,861
‫דמיונות ילדות.‬

568
00:49:50,404 --> 00:49:52,197
‫אנו צועקים את הקריאה האחרונה,‬

569
00:49:52,572 --> 00:49:54,533
‫"מקסיקו! חופש!"‬

570
00:49:54,783 --> 00:49:57,744
‫נחזור על הקריאה הזו שלוש או ארבע פעמים.‬

571
00:49:58,578 --> 00:50:01,164
‫אז יתחילו המכות.‬

572
00:50:01,373 --> 00:50:06,628
‫זה פוצץ את הבועה הנוחה והבורגנית בה חייתי.‬

573
00:50:07,004 --> 00:50:11,258
‫חיוני שנשחזר את קולות האימה והצרחות.‬

574
00:50:12,217 --> 00:50:14,136
‫בסדר, חבר'ה?‬

575
00:50:20,058 --> 00:50:23,645
‫היה חיוני בעיניי לצלם את סצנת העשירי ביוני‬

576
00:50:23,770 --> 00:50:26,440
‫בדרך מקסיקו-טקובה.‬

577
00:50:28,358 --> 00:50:30,986
‫זה לא רק אותו רחוב ואותו בניין...‬

578
00:50:31,153 --> 00:50:33,155
‫- מכון הרפר -‬

579
00:50:33,238 --> 00:50:34,865
‫...מחנות הרהיטים.‬

580
00:50:35,198 --> 00:50:38,952
‫בכמה תצלומים ניתן לראות תוהו ובוהו ברחובות‬

581
00:50:39,119 --> 00:50:40,537
‫והחנות נמצאת ברקע.‬

582
00:50:40,912 --> 00:50:45,292
‫כאן, עוברים ושבים מבוהלים צפו בהתפתחויות.‬

583
00:50:45,375 --> 00:50:48,503
‫- חנות רהיטים רודריגז -‬

584
00:50:59,806 --> 00:51:00,891
‫אפילו כילד,‬

585
00:51:00,974 --> 00:51:04,519
‫הנוכחים בחנות הרהיטים סקרנו אותי מאוד.‬

586
00:51:04,603 --> 00:51:07,939
‫האנשים שצפו באירועים ברחוב.‬

587
00:51:11,193 --> 00:51:13,487
‫- הריהוט הטוב ביותר -‬

588
00:51:13,570 --> 00:51:15,739
‫אני רוצה שהמקום ייראה נטוש מעט,‬

589
00:51:15,822 --> 00:51:19,076
‫כדי שנוכל לראות רגעים משמעותיים,‬

590
00:51:19,159 --> 00:51:25,040
‫חלק מהמפגינים על הקרקע, חלקם מותקפים.‬

591
00:51:25,123 --> 00:51:29,669
‫מיליציית "הלקונס" לא השתייכה למעמד הגבוה.‬

592
00:51:33,215 --> 00:51:39,888
‫ההלקונס גויסו מקרב מחלקת התברואה העירונית.‬

593
00:51:43,642 --> 00:51:48,563
‫במובן מסוים, אנשי הלקונס רבים נוצלו בעצמם.‬

594
00:52:00,659 --> 00:52:02,619
‫- לואיס אצ'ווריה ‬
‫לגדולת מקסיקו -‬

595
00:52:02,702 --> 00:52:07,749
‫המערכת השתמשה בהם ככלים לדיכוי.‬

596
00:52:14,214 --> 00:52:20,137
‫הסרט הזה אינו רק פסיפס של זכרונות אישיים.‬

597
00:52:20,220 --> 00:52:24,141
‫רציתי לחקור את ההקשר של מקסיקו בה גדלתי,‬

598
00:52:24,432 --> 00:52:30,355
‫ואת הקשר הסוטה שרואים במקסיקו,‬

599
00:52:30,438 --> 00:52:33,150
‫כמו גם בכל העולם, בין מעמד וגזע.‬

600
00:52:53,670 --> 00:52:54,921
‫אקשן!‬

601
00:53:36,213 --> 00:53:38,548
‫כולם להתכונן לצילום.‬

602
00:53:40,217 --> 00:53:42,636
‫שמישהו יאמר להם להמשיך לרוץ.‬

603
00:53:44,012 --> 00:53:44,888
‫אקשן!‬

604
00:53:48,308 --> 00:53:50,560
‫לחזור...‬

605
00:53:52,270 --> 00:53:54,272
‫בואו נחזיר את כולם.‬

606
00:54:17,462 --> 00:54:23,093
‫האנשים שדרשו דמוקרטיה, הפכו למתוסכלים.‬

607
00:54:23,385 --> 00:54:27,305
‫כתוצאה מכך, החלה "המלחמה המלוכלכת".‬

608
00:54:38,775 --> 00:54:45,657
‫זו הייתה מלחמה בין המדינה לקבוצות שונות,‬

609
00:54:46,157 --> 00:54:50,495
‫בחלקים שונים במדינה, שנמשכה כמה עשורים.‬

610
00:54:57,877 --> 00:55:01,006
‫למעשה, הבחירות האחרונות במקסיקו‬

611
00:55:01,298 --> 00:55:04,217
‫הן תוצאה של אותם אירועים היסטוריים.‬

612
00:55:26,531 --> 00:55:27,741
‫קום, כלב!‬

613
00:55:30,994 --> 00:55:33,163
‫קאט!‬

614
00:55:39,836 --> 00:55:43,131
‫מקסיקו תוססת מבעבר, בייחוד הדורות הצעירים.‬

615
00:55:45,467 --> 00:55:51,931
‫מקסיקו של הדור שלי, הייתה סגורה מאוד. ‬
‫העולם החיצון לא היה קיים במקסיקו ההיא...‬

616
00:55:52,015 --> 00:55:52,932
‫- הצטרפו לעם! -‬

617
00:55:53,016 --> 00:55:54,934
‫- למה לדכא את התשוקה לדמוקרטיה -‬

618
00:55:55,018 --> 00:56:00,023
‫אפילו חלקים במקסיקו עצמה היו כלא קיימים.‬
‫זו הייתה מקסיקו חנוקה, בה המידע היה מפוקח.‬

619
00:56:00,106 --> 00:56:01,649
‫- הוועדה המרכזית -‬

620
00:56:01,733 --> 00:56:03,026
‫- תמכו במאבק המורים -‬

621
00:56:03,109 --> 00:56:08,281
‫הדורות הצעירים יצירתיים יותר.‬

622
00:56:08,698 --> 00:56:11,326
‫הדורות הצעירים מודעים יותר,‬

623
00:56:11,409 --> 00:56:17,040
‫והם משמיעים את קולם כנגד עוולות העולם‬
‫והעוולות במקסיקו.‬

624
00:56:21,795 --> 00:56:27,467
‫מקסיקו תוססת יותר מבחינת תנועות חברתיות.‬

625
00:56:40,355 --> 00:56:43,942
‫הסצנות ב"סנטרו מדיקו" צולמו במבנה המקורי.‬

626
00:56:44,818 --> 00:56:49,489
‫התמזל מזלן של מחלקות אתרי הצילום והעיצוב‬

627
00:56:50,281 --> 00:56:52,283
‫והן מצאו את הבניין היחיד ששרד,‬

628
00:56:52,492 --> 00:56:54,494
‫הוא שימש כמחסן‬

629
00:56:54,619 --> 00:56:56,496
‫ונועד להריסה.‬

630
00:57:03,336 --> 00:57:07,340
‫זה מה שעלינו לעשות, לאט.‬

631
00:57:07,841 --> 00:57:09,384
‫השוט האחרון.‬

632
00:57:11,594 --> 00:57:14,848
‫אולי כאן אוכל לצלם את ארון הזכוכית.‬

633
00:57:17,767 --> 00:57:20,812
‫חוץ מזה, רצינו להשתמש בריהוט המקורי.‬

634
00:57:21,479 --> 00:57:25,984
‫יוג'יניו לקח חפצים משאר הקומות בבניין‬

635
00:57:26,443 --> 00:57:31,197
‫ושילב הכול לכדי אתר צילום שמיש.‬

636
00:57:32,866 --> 00:57:34,951
‫אתם יודעים, כיורים במצב טוב,‬

637
00:57:35,034 --> 00:57:37,745
‫כיסאות משרדיים במצב טוב.‬

638
00:58:16,784 --> 00:58:19,787
‫יאליצה לא ידעה שהבת שלה תיוולד בלידה שקטה.‬

639
00:58:20,246 --> 00:58:23,166
‫פציינטית עם מצוקה עוברית.‬

640
00:58:23,291 --> 00:58:26,586
‫החלו בגירוי אגרסיבי. סטטוסקופ.‬

641
00:58:26,669 --> 00:58:29,923
‫אין פעימות לב.‬
‫-אין דופק, היא בדום לב.‬

642
00:58:30,215 --> 00:58:31,633
‫נתחיל בהחייאה.‬

643
00:58:31,758 --> 00:58:36,471
‫ערכנו חזרות על הסצנה עם הרופאים והאחיות.‬

644
00:58:36,930 --> 00:58:41,643
‫כל מי שגילם רופאים ואחיות‬

645
00:58:42,143 --> 00:58:46,272
‫הם רופאים ואחיות אמיתיים. זו העבודה שלהם.‬

646
00:58:46,773 --> 00:58:51,694
‫רופא הילדים אמיתי וגם הגניקולוגית.‬

647
00:58:52,070 --> 00:58:57,700
‫האחיות עובדות בתחום ההתמחות שלהן.‬

648
00:58:58,117 --> 00:59:01,663
‫אז ערכנו חזרות כדי להיות מדויקים.‬

649
00:59:01,871 --> 00:59:04,999
‫טוב, ננסה בפעם האחרונה.‬

650
00:59:05,083 --> 00:59:10,588
‫נראה איך הכל מתפקד בצורה יעילה.‬

651
00:59:10,672 --> 00:59:12,257
‫נוכל למקם את התינוקת?‬

652
00:59:14,008 --> 00:59:17,512
‫אולי קצת יותר לאחור. אחורה, ככה.‬

653
00:59:20,348 --> 00:59:26,104
‫המרחק הזה הגיוני?‬
‫-כן, מכיוון שככה אצטרך להתקרב יותר.‬

654
00:59:26,187 --> 00:59:27,480
‫וזה יותר נחמד.‬

655
00:59:27,564 --> 00:59:29,774
‫אז אני מספר לה מה קרה.‬

656
00:59:29,983 --> 00:59:32,443
‫אשאל אם היא רוצה לפגוש אותה ואתן לה אותה.‬

657
00:59:32,527 --> 00:59:34,195
‫נעשה עוד חזרה אחת, בבקשה.‬

658
00:59:34,320 --> 00:59:35,613
‫אני לא גניקולוג.‬

659
00:59:35,989 --> 00:59:41,494
‫וידאתי שאנשי המקצוע יקבלו את שנזקקו לו.‬

660
00:59:41,578 --> 00:59:47,208
‫כדי לארגן את הסצנה, שוחחנו על הצרכים שלהם.‬

661
00:59:48,167 --> 00:59:51,546
‫אבל ראשית, רציתי לראות את התגובות שלהם,‬

662
00:59:51,838 --> 00:59:54,882
‫לראות מה הם יעשו במצב חירום כזה.‬

663
00:59:54,966 --> 00:59:56,175
‫אקשן!‬

664
01:00:04,934 --> 01:00:07,478
‫בספירת שלוש. אחת, שתיים, שלוש!‬

665
01:00:09,981 --> 01:00:12,650
‫חבל הטבור נחתך.‬
‫-דוקטור, דום לב.‬

666
01:00:12,734 --> 01:00:13,860
‫הבנתי.‬

667
01:00:15,528 --> 01:00:17,030
‫תמשיכי לנשום, קליאו.‬

668
01:00:18,156 --> 01:00:19,907
‫את חשה חוסר נוחות?‬
‫-לא.‬

669
01:00:21,326 --> 01:00:22,327
‫עדיין אין תגובה.‬

670
01:00:23,494 --> 01:00:25,204
‫הנה רעיון.‬

671
01:00:25,288 --> 01:00:27,540
‫היא יכולה להתחיל לעטוף את התינוקת.‬

672
01:00:28,416 --> 01:00:32,211
‫כשאתה ניגש לכאן לכיוון האם ואומר,‬

673
01:00:32,295 --> 01:00:35,214
‫"אני מצטער מאוד, התינוקת שלך נולדה מתה.‬

674
01:00:35,381 --> 01:00:38,676
‫"עשינו כמיטב יכולתנו. תרצי לראות אותה?"‬

675
01:00:38,885 --> 01:00:43,514
‫היא תוכל להביא את התינוקת. ככה נחסוך זמן.‬

676
01:00:44,766 --> 01:00:46,768
‫היא תביא את התינוקת הנה.‬

677
01:00:48,227 --> 01:00:50,438
‫מה תעשה ברגע כזה?‬

678
01:00:51,314 --> 01:00:53,608
‫אשאר עם האמא.‬
‫-הבנתי.‬

679
01:00:53,691 --> 01:00:55,401
‫זו השאלה שלי...‬

680
01:00:55,610 --> 01:01:00,114
‫אם תספרי לה שהתינוקת שלה נולדה מתה,‬

681
01:01:00,239 --> 01:01:03,242
‫האם תסירי את מסיכת המנתחים?‬
‫-הרופא יעשה את זה.‬

682
01:01:03,326 --> 01:01:05,703
‫כך תעשה, נכון? אז כשתיגש הנה,‬

683
01:01:05,953 --> 01:01:08,998
‫תסיר את המסיכה ותספר לה.‬

684
01:01:09,957 --> 01:01:10,792
‫אני אומר,‬

685
01:01:10,875 --> 01:01:16,589
‫"אני מצטער מאוד, התינוקת שלך נולדה מתה.‬
‫עשינו כמיטב יכולתנו, אבל היא לא הגיבה."‬

686
01:01:17,924 --> 01:01:22,762
‫אז היא תביא את התינוקת.‬
‫-אביא אותה לו ואז לה.‬

687
01:01:24,305 --> 01:01:29,310
‫בסדר, לדעתי, הבנו את סדר הפעולות.‬

688
01:01:29,477 --> 01:01:33,272
‫חשוב שנדע מה הם מתכוונים לעשות.‬

689
01:01:33,523 --> 01:01:37,527
‫ברגע שהבנו שיש להם את מה שהם צריכים,‬

690
01:01:37,735 --> 01:01:41,656
‫והיינו מוכנים מבחינה טכנית לצילום,‬

691
01:01:41,823 --> 01:01:44,534
‫הכנסנו את יאליצה לסט.‬

692
01:01:44,951 --> 01:01:48,371
‫יאליצה, תשכבי בבקשה במקום שלך.‬

693
01:01:48,454 --> 01:01:50,039
‫לדעתי זה עזר, גאלו.‬

694
01:01:50,498 --> 01:01:52,709
‫נסה לא לחתוך אותם.‬

695
01:01:52,959 --> 01:01:56,003
‫כאן?‬
‫-קצת יותר גבוה, בבקשה.‬

696
01:01:56,087 --> 01:01:58,548
‫היא חשדה...‬

697
01:01:59,215 --> 01:02:03,511
‫שיש לנו תינוקת חיה מתחת לאלונקה.‬

698
01:02:03,594 --> 01:02:07,557
‫אז היא שיחקה בסצנה בהתבסס על הציפיה הזו.‬
‫-אקשן!‬

699
01:02:12,603 --> 01:02:16,482
‫הכל מוכן.‬
‫-טוב, אחת, שתיים, שלוש.‬

700
01:02:17,525 --> 01:02:19,527
‫רופא ילדים לחדר הניתוח!‬

701
01:02:22,321 --> 01:02:24,282
‫תורידי את המותן, בבקשה.‬

702
01:02:27,326 --> 01:02:31,831
‫אז כשהכל התחיל להתרחש,‬

703
01:02:32,749 --> 01:02:35,334
‫הסבל שלה היה אמיתי.‬

704
01:02:35,835 --> 01:02:37,837
‫נסי להישאר רגועה, את נהדרת.‬

705
01:02:39,714 --> 01:02:42,091
‫חתוך את חבל הטבור.‬
‫-מלחציים.‬

706
01:02:43,301 --> 01:02:46,304
‫חתוך את חבל הטבור.‬
‫-נחתך.‬

707
01:02:49,182 --> 01:02:52,226
‫לא מצאנו דופק.‬
‫-נתחיל בהחייאה.‬

708
01:02:53,102 --> 01:02:57,315
‫דיברתי עם ליזבת' ששיחקה את הגניקולוגית.‬

709
01:02:57,648 --> 01:03:02,028
‫היא אמרה, "זה מוזר, כי התחלנו בסצנה‬

710
01:03:02,111 --> 01:03:04,363
‫ושכחנו שאנחנו בסרט.‬

711
01:03:04,447 --> 01:03:08,367
‫זיכרון השריר המקצועי שלנו כנראה כה חזק,‬

712
01:03:08,493 --> 01:03:10,787
‫שהפעולות שלנו הפכו כמעט לאוטומטיות.‬

713
01:03:11,496 --> 01:03:15,708
‫אבל כשהגיע הרגע לספר לאמא את החדשות,‬

714
01:03:16,292 --> 01:03:17,543
‫התחלנו לבכות.‬

715
01:03:17,752 --> 01:03:20,505
‫זה רגע חזק והגבנו בטבעיות."‬

716
01:03:20,713 --> 01:03:22,256
‫אחת, שתיים, שלוש.‬

717
01:03:22,340 --> 01:03:26,344
‫מקשיב לדופק.‬
‫-אפשר לתפור, בבקשה?‬

718
01:03:26,469 --> 01:03:27,929
‫עדיין אין תגובה.‬

719
01:03:28,930 --> 01:03:30,681
‫נפסיק את ההחייאה.‬

720
01:03:36,521 --> 01:03:38,898
‫דוקטור, מה שם הפציינטית?‬

721
01:03:39,106 --> 01:03:40,483
‫שמה קליאו, דוקטור.‬

722
01:03:43,152 --> 01:03:46,280
‫קליאו, אני מצטער מאוד.‬

723
01:03:46,364 --> 01:03:47,740
‫התינוקת שלך נולדה מתה.‬

724
01:03:49,367 --> 01:03:53,079
‫עשינו כמיטב יכולתנו, אבל היא לא הגיבה.‬

725
01:03:53,579 --> 01:03:55,164
‫תרצי לראות אותה?‬

726
01:04:01,212 --> 01:04:03,840
‫הנה התינוקת שלך. זאת בת.‬

727
01:04:12,098 --> 01:04:13,641
‫תיפרדי ממנה.‬

728
01:04:17,645 --> 01:04:20,940
‫אני צריך לקחת אותה. תיפרדי ממנה.‬

729
01:04:28,281 --> 01:04:30,366
‫מצטער, עליי להכין אותה.‬

730
01:04:39,125 --> 01:04:40,501
‫טוב, אקח אותה עכשיו.‬

731
01:04:43,004 --> 01:04:45,214
‫כסי אותה, בבקשה.‬
‫-כן, דוקטור.‬

732
01:04:47,633 --> 01:04:49,760
‫דוקטור, הנה התיק.‬
‫-תודה.‬

733
01:04:49,844 --> 01:04:52,013
‫אפשר עוד זוג כפפות, בבקשה?‬

734
01:04:54,557 --> 01:04:56,058
‫קליאו, אנו מאוד מצטערים.‬

735
01:04:58,185 --> 01:05:00,187
‫את תדממי מעט.‬

736
01:05:10,573 --> 01:05:13,618
‫קליאו, נשמי עמוק. נסי להירגע.‬

737
01:05:32,470 --> 01:05:33,804
‫לא ידעתי...‬

738
01:05:43,272 --> 01:05:47,109
‫איזו סצנה! כולכם, איזו סצנה!‬

739
01:05:47,276 --> 01:05:49,695
‫אין לי מילים.‬

740
01:05:50,071 --> 01:05:51,238
‫אין מילים.‬

741
01:06:02,541 --> 01:06:03,876
‫את בסדר?‬
‫-כן.‬

742
01:06:06,545 --> 01:06:08,923
‫חשבתי שתקבלי תינוקת אמיתית.‬

743
01:06:13,552 --> 01:06:16,263
‫כן, זה היה בלתי צפוי.‬

744
01:06:16,347 --> 01:06:17,640
‫לא סיפרתי לך,‬

745
01:06:17,723 --> 01:06:22,937
‫כדי שלא לחסום... את מה שיבוא באופן טבעי.‬

746
01:06:24,522 --> 01:06:27,316
‫טוב, תודה. נתכונן. קדימה.‬

747
01:06:38,619 --> 01:06:39,662
‫בכנות,‬

748
01:06:39,745 --> 01:06:43,624
‫אני מעדיף לצלם את הסצנות כמו שצריך...‬

749
01:06:43,749 --> 01:06:47,336
‫כשהשמש נמוכה יותר?‬
‫-כן! זה יותר טוב!‬

750
01:06:47,670 --> 01:06:51,841
‫כן, בשתיים בצוהריים!‬
‫-אבל אל תבזבזו רגשות.‬

751
01:06:51,924 --> 01:06:53,968
‫עשיתם דברים מדהימים אתמול,‬

752
01:06:54,343 --> 01:06:57,054
‫כי הכול היה טרי, בפעם הראשונה.‬

753
01:06:57,138 --> 01:07:00,933
‫כדאי שנעשה חזרות.‬
‫-מה דעתך?‬

754
01:07:01,934 --> 01:07:02,768
‫בסדר.‬

755
01:07:02,852 --> 01:07:06,564
‫נוכל לצלם את הסצנה בשתיים בצוהריים?‬

756
01:07:08,357 --> 01:07:11,861
‫זה יהיה אותו דבר אם נעשה חזרות בבגדי ים?‬

757
01:07:12,695 --> 01:07:13,571
‫זה אותו דבר.‬

758
01:07:14,655 --> 01:07:20,494
‫אני שואב הנאה גדולה מסגנון אחר של קולנוע,‬

759
01:07:20,578 --> 01:07:22,830
‫לא רק מסרטים בסגנון של "רומא".‬

760
01:07:23,039 --> 01:07:27,626
‫אני באמת נהנה גם מסרטים שמספרים סיפור‬
‫בשיטות מקובלות.‬

761
01:07:28,502 --> 01:07:33,382
‫ואני נהנה מהעבודה הדרושה בסוג כזה של סרט.‬

762
01:07:38,137 --> 01:07:40,806
‫יש כמה דברים ב"רומא"‬

763
01:07:40,890 --> 01:07:43,434
‫שעשויים להתאים להוליווד.‬

764
01:07:43,517 --> 01:07:45,895
‫למרות שהתפיסה של "קולנוע הוליוודי"...‬

765
01:07:46,437 --> 01:07:48,064
‫אני לא מסכים לה.‬

766
01:07:48,856 --> 01:07:49,982
‫קולנוע הוא קולנוע.‬

767
01:07:51,150 --> 01:07:53,194
‫יש סרטים טובים ורעים,‬

768
01:07:53,277 --> 01:07:55,988
‫סרטים קונבנציונלים וקלאסיים.‬

769
01:07:56,155 --> 01:07:57,990
‫בהוליווד יש הכול.‬

770
01:07:58,074 --> 01:08:01,827
‫שתי צורות הקולנוע האלה מרתקות.‬

771
01:08:02,286 --> 01:08:04,038
‫למקומות!‬

772
01:08:10,086 --> 01:08:11,796
‫קצת יותר קרוב.‬

773
01:08:15,591 --> 01:08:22,014
‫בדרך כלל, תמיד אפשר להסתמך על עלילת הסרט.‬

774
01:08:22,139 --> 01:08:28,270
‫דרך היצירה כאן נחשבת לסוגה עילית יותר,‬
‫מהבחינה ש...‬

775
01:08:28,854 --> 01:08:30,731
‫הסיכון גדול יותר.‬

776
01:08:34,985 --> 01:08:39,865
‫אין לנו את רשת הביטחון הרגילה.‬

777
01:08:44,954 --> 01:08:49,166
‫כשהעלילה מינימלית, אתה נותר עם כל היתר,‬

778
01:08:49,458 --> 01:08:54,672
‫וזה הדבר שמעניין אותי בסרטים: מיסתורין.‬

779
01:08:55,381 --> 01:08:59,093
‫כשאני נתקל במיסתורין הזה בקולנוע,‬

780
01:08:59,468 --> 01:09:01,929
‫איני יודע כיצד הוא נעשה.‬

781
01:09:02,012 --> 01:09:03,347
‫אני מבין את הצד הטכני,‬

782
01:09:03,430 --> 01:09:07,434
‫אבל לא מבין כיצד בוצעה היצירה.‬

783
01:09:21,657 --> 01:09:24,702
‫התהליך מאחורי "רומא" הוא הדבר העיקרי.‬

784
01:09:36,130 --> 01:09:39,967
‫מצד שני, מדובר בסיכון עצום,‬

785
01:09:40,676 --> 01:09:44,138
‫אבל הסיפוק שבא בעקבותיו, שווה הכול.‬

786
01:09:45,389 --> 01:09:47,975
‫קורים דברים שמעולם לא תכננת.‬

787
01:09:49,435 --> 01:09:52,563
‫כל החלקים מתחברים, לא רק בסצנה,‬

788
01:09:52,646 --> 01:09:53,731
‫אלא גם בטייק אחד.‬

789
01:10:02,990 --> 01:10:04,074
‫היייתי מרחיק לכת‬

790
01:10:04,158 --> 01:10:05,951
‫ואומר ש"רומא" הוא סרטי הראשון.‬

791
01:10:08,370 --> 01:10:11,540
‫זה הסרט הראשון שעשיתי‬

792
01:10:14,043 --> 01:10:17,588
‫שבאמת מבטא את הקולנוע שאני רוצה לעשות.‬

793
01:11:19,608 --> 01:11:21,151
‫יש משהו שנקרא "אור אחורי".‬

794
01:11:21,235 --> 01:11:23,362
‫אתה יודע מה זה? האור שמגיע מאחור.‬

795
01:11:23,779 --> 01:11:25,781
‫זה הדבר הכי טוב בקולנוע ובצילום.‬

796
01:11:26,323 --> 01:11:28,325
‫תראה בעצמך, תסתכל עליו.‬

797
01:11:28,617 --> 01:11:29,618
‫תוכל לעמוד?‬

798
01:11:29,994 --> 01:11:31,370
‫רואה איך יש לו...‬

799
01:11:32,413 --> 01:11:34,248
‫תסתכל על הפנים שלו.‬

800
01:11:34,498 --> 01:11:38,335
‫אם תמקם אותו מול השמש, הוא ייראה ככה.‬

801
01:11:38,627 --> 01:11:41,964
‫רואה? אבל מהמקום הזה, הוא רגוע, נינוח.‬

802
01:11:42,381 --> 01:11:44,800
‫ויש מעגל קטן של אור סביבו.‬

803
01:11:45,592 --> 01:11:48,178
‫רואה כמה נחמד הוא נראה? תראה אותו מצד זה.‬

804
01:11:48,762 --> 01:11:51,348
‫הוא תמיד ייראה יפה, אבל זה אפילו יותר טוב.‬

805
01:11:51,432 --> 01:11:52,474
‫תסתובב לכאן.‬

806
01:11:53,183 --> 01:11:55,602
‫רואה? הכול נעשה שטוח.‬

807
01:11:55,978 --> 01:11:58,397
‫מעגל של אור. זה מה שמגניב בזה.‬

808
01:11:58,605 --> 01:12:01,442
‫זה נותן לו נפח, נכון?‬
‫-בדיוק!‬

809
01:12:01,525 --> 01:12:03,444
‫זהו. אור אחורי נותן לך נפח.‬

810
01:12:03,527 --> 01:12:06,905
‫אתה מסתובב ומביט בזה. הכול נעשה שטוח.‬

811
01:12:07,448 --> 01:12:10,075
‫לנוכחות הפיזית שלו יש יותר נפח‬

812
01:12:10,159 --> 01:12:11,660
‫וזה ניכר ברקע.‬

813
01:12:12,536 --> 01:12:13,787
‫הבנת?‬
‫-כן.‬

814
01:12:13,871 --> 01:12:16,165
‫זה מה שעושים בצילומי פנים.‬

815
01:12:16,665 --> 01:12:19,043
‫נסה תמיד להשתמש באור אחורי בצילומי פנים.‬

816
01:12:19,501 --> 01:12:21,670
‫כדי לקבל יותר נפח.‬
‫-כן, יותר נפח.‬

817
01:12:21,754 --> 01:12:23,756
‫ותוכל להוסיף עוד תאורה מהצדדים.‬

818
01:12:24,173 --> 01:12:26,592
‫תראה. תסתכל על הפנים שלו.‬

819
01:12:27,676 --> 01:12:29,636
‫עכשיו נוסף אור מהצד.‬

820
01:12:29,720 --> 01:12:32,139
‫אלה טכניקות חזותיות בצילום.‬

821
01:12:32,931 --> 01:12:37,102
‫עכשיו נדבר על בימוי. עליך לדעת איך לביים‬
‫את השחקנים שלך,‬

822
01:12:37,186 --> 01:12:38,562
‫איך תספר את הסיפור שלך‬

823
01:12:38,771 --> 01:12:40,773
‫ובאילו שוטים תשתמש.‬