1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:45,916 --> 00:00:49,500
‫- NETFLIX ו-STUDIOCANAL‬
‫מציגות -‬

4
00:01:17,833 --> 00:01:19,833
‫- צפון פינצ'לי -‬

5
00:01:39,833 --> 00:01:40,875
‫חג מולד שמח.‬

6
00:01:41,375 --> 00:01:42,500
‫אני עובדת על זה.‬

7
00:01:42,583 --> 00:01:43,416
‫כן.‬

8
00:02:10,625 --> 00:02:13,291
‫בשום אופן לא. היא איומה.‬
‫-היא לא איומה.‬

9
00:02:13,375 --> 00:02:15,333
‫היא גסת רוח.‬
‫-היא קצת חסרת טאקט.‬

10
00:02:15,416 --> 00:02:17,458
‫והיא זקנה.‬
‫-היא ממש זקנה.‬

11
00:02:17,541 --> 00:02:19,083
‫רק היא יכלה להגיע בכזו התראה.‬

12
00:02:19,166 --> 00:02:20,791
‫אני הולכת לישון.‬
‫-גם אני.‬

13
00:02:20,875 --> 00:02:23,541
‫לא. היא תשכיב אתכם.‬
‫-זה לא יקרה.‬

14
00:02:23,625 --> 00:02:24,958
‫יהיו לנו סיוטים.‬

15
00:02:26,000 --> 00:02:28,750
‫אתה שקט מאוד, מופ.‬
‫-כבר יש לי סיוטים.‬

16
00:02:29,666 --> 00:02:33,208
‫תראו, חבר'ה, אני ממש מצטער‬
‫שאני צריך ללכת למשרד,‬

17
00:02:33,291 --> 00:02:35,125
‫אבל אחזור ברגע שאוכל.‬

18
00:02:35,208 --> 00:02:37,791
‫ואימא שלכם אהבה את הדודה שלכם,‬
‫אז בואו ננסה…‬

19
00:02:42,791 --> 00:02:43,625
‫היי.‬

20
00:02:45,625 --> 00:02:47,083
‫אתה נראה נורא.‬

21
00:02:48,458 --> 00:02:50,791
‫שלום, דודה רות'. טוב לראות גם אותך.‬

22
00:02:50,875 --> 00:02:52,750
‫אני לא רואה עץ.‬

23
00:02:53,583 --> 00:02:56,708
‫אין קישוטים.‬
‫-לא, החלטתנו נגד זה השנה.‬

24
00:02:56,791 --> 00:02:57,833
‫זאת טעות.‬

25
00:02:58,666 --> 00:03:00,333
‫שלום, ילדים.‬

26
00:03:01,000 --> 00:03:02,083
‫מה שלומנו?‬

27
00:03:02,166 --> 00:03:03,208
‫הם בסדר גמור.‬

28
00:03:04,208 --> 00:03:05,416
‫תנו לי להסתכל עליכם.‬

29
00:03:07,375 --> 00:03:10,000
‫כמו שחשבתי, עדיין שבורי לב.‬

30
00:03:10,083 --> 00:03:11,291
‫אני לא.‬
‫-גם אני לא.‬

31
00:03:11,375 --> 00:03:12,458
‫אני כן.‬

32
00:03:12,958 --> 00:03:16,041
‫אבל אני עדיין אוהב את אימא‬
‫עם כל החלקים השבורים.‬

33
00:03:19,541 --> 00:03:20,666
‫הם בסדר גמור.‬

34
00:03:30,000 --> 00:03:34,541
‫את זקנה מאוד.‬
‫-כן, אני מאוד מודעת לזה.‬

35
00:03:35,333 --> 00:03:37,625
‫אני לא מבינה למה כולנו צריכים להקשיב.‬

36
00:03:37,708 --> 00:03:42,041
‫כי היקום עשוי מסיפורים, לא מאטומים.‬

37
00:03:42,125 --> 00:03:46,166
‫זה לא באמת נכון.‬
‫-טוב, זה חייב להיות כי אני לעולם לא משקרת.‬

38
00:03:46,250 --> 00:03:48,416
‫אז תקשיבו לסיפור.‬

39
00:03:48,500 --> 00:03:51,291
‫אחר כך תישנו, ואז יגיע חג המולד.‬

40
00:03:51,375 --> 00:03:53,708
‫אבל אנחנו לא רוצים שחג המולד יגיע.‬

41
00:03:55,125 --> 00:03:58,000
‫טוב, זה יכריע איזה סיפור אני אספר הלילה.‬

42
00:03:58,083 --> 00:04:00,291
‫אז לכולם נוח?‬

43
00:04:01,291 --> 00:04:03,958
‫כדאי מאוד כי אני מתחילה.‬

44
00:04:14,833 --> 00:04:17,666
‫עכשיו אולי תתקשו להאמין,‬

45
00:04:18,750 --> 00:04:22,833
‫אבל לפני זמן רב,‬
‫אף אחד לא ידע על חג המולד.‬

46
00:04:24,291 --> 00:04:28,708
‫באותו הזמן, באמצע יער בפינלנד,‬

47
00:04:28,791 --> 00:04:34,125
‫גר ילד רגיל בשם ניקולס ביחד עם אביו,‬

48
00:04:34,208 --> 00:04:39,250
‫חוטב עצים צנוע שבאותו הרגע היה עסוק מאוד.‬

49
00:04:44,416 --> 00:04:45,333
‫תהיה היער.‬

50
00:04:51,875 --> 00:04:53,208
‫אני לא יודע מה זה אומר.‬

51
00:04:54,291 --> 00:04:56,375
‫זה אומר לא לזוז.‬

52
00:04:58,125 --> 00:05:00,291
‫כשאני אומר רוץ, אתה רץ.‬

53
00:05:00,791 --> 00:05:04,875
‫אז להפסיק להיות היער.‬
‫-כן, ורוץ מהר מאוד.‬

54
00:05:09,250 --> 00:05:10,500
‫אני לא הולך בלעדיך.‬

55
00:05:14,625 --> 00:05:15,875
‫אז שנינו רצים!‬

56
00:05:23,916 --> 00:05:24,750
‫קדימה!‬

57
00:05:26,458 --> 00:05:27,458
‫רוץ!‬

58
00:05:40,791 --> 00:05:43,750
‫לאחר שמשבר אחד נמנע בקושי,‬

59
00:05:44,416 --> 00:05:47,958
‫ניקולס ואביו חזרו לבקתה שלהם ביער.‬

60
00:05:49,833 --> 00:05:53,000
‫הזמנים היו קשים לאב ולבן.‬

61
00:05:53,083 --> 00:05:57,833
‫בקושי היה להם מספיק כדי להתקיים.‬
‫-רגע. סליחה על ההפרעה.‬

62
00:05:58,458 --> 00:05:59,541
‫מה יש?‬

63
00:05:59,625 --> 00:06:00,708
‫איפה אימא שלו?‬

64
00:06:02,000 --> 00:06:03,333
‫ובכן, היא מתה.‬

65
00:06:04,458 --> 00:06:05,791
‫שנתיים לפני כן.‬

66
00:06:05,875 --> 00:06:09,166
‫כן, אני חוששת שלדוב היה קשר לזה.‬

67
00:06:09,250 --> 00:06:12,041
‫דוב אכל את אימא שלו. הבנתי.‬

68
00:06:12,125 --> 00:06:16,166
‫טוב, פינלנד הייתה‬
‫מקום מסוכן מאוד באותם ימים.‬

69
00:06:16,875 --> 00:06:17,708
‫עדיין.‬

70
00:06:18,500 --> 00:06:20,375
‫אבל למרות הקשיים,‬

71
00:06:20,458 --> 00:06:24,875
‫ניקולס נאחז בתקווה, במיוחד לפני השינה.‬

72
00:06:24,958 --> 00:06:27,916
‫אתה מוכן לספר לי את הסיפור, אבא?‬
‫-לא שוב.‬

73
00:06:28,000 --> 00:06:28,833
‫למה לא?‬

74
00:06:29,958 --> 00:06:31,500
‫זה לא הסיפור שלי לספר.‬

75
00:06:33,125 --> 00:06:34,541
‫אבל אימא כבר לא פה.‬

76
00:06:36,875 --> 00:06:39,583
‫אוקיי, אספר לך על שדון-הלם.‬

77
00:06:43,166 --> 00:06:47,125
‫לפני זמן רב, במקום די דומה לכאן,‬

78
00:06:48,125 --> 00:06:51,083
‫גרה נערה צעירה בשם לומי.‬

79
00:06:54,166 --> 00:06:57,375
‫יום אחד, בזמן שאספה בלוטים ביער,‬

80
00:06:58,083 --> 00:07:00,166
‫לומי הלכה לאיבוד.‬

81
00:07:01,041 --> 00:07:02,291
‫היא ניסתה למצוא את ביתה,‬

82
00:07:02,375 --> 00:07:04,833
‫אך ככל שחיפשה, היא התרחקה יותר מביתה.‬

83
00:07:05,333 --> 00:07:07,916
‫מעבר לנהר ומתחת לירח,‬

84
00:07:08,875 --> 00:07:10,833
‫מעבר להר המחודד,‬

85
00:07:10,916 --> 00:07:14,041
‫כל הדרך למטה מעבר ל…‬

86
00:07:15,625 --> 00:07:17,125
‫מעבר לענקים הנמים.‬

87
00:07:17,208 --> 00:07:21,083
‫מעבר לענקים הנמים ודרך השמיים היא צעדה.‬

88
00:07:21,833 --> 00:07:25,375
‫למקום שבו השלג היה רך כמו עננים.‬

89
00:07:26,791 --> 00:07:27,916
‫ואז מה קרה?‬

90
00:07:28,708 --> 00:07:30,333
‫לומי שלנו כמעט התמוטטה,‬

91
00:07:30,416 --> 00:07:34,833
‫ולבסוף, היא נתקלה בכפר סודי בשם שדון-הלם.‬

92
00:07:35,541 --> 00:07:38,250
‫היכן שגרו השדונים,‬
‫האנשים השמחים ביותר בעולם.‬

93
00:07:38,333 --> 00:07:40,708
‫במקום הקסום ביותר בעולם.‬

94
00:07:42,875 --> 00:07:45,291
‫שם לומי נשארה עד שהשלג נמס,‬

95
00:07:46,750 --> 00:07:49,958
‫והיא סוף סוף הצליחה לחזור לביתה בדרום,‬

96
00:07:50,458 --> 00:07:52,041
‫כיסיה מלאים בשוקולדים.‬

97
00:07:54,416 --> 00:07:56,166
‫אתה מאמין לסיפור הזה, נכון?‬

98
00:07:56,250 --> 00:07:59,625
‫הסוף די מוגזם. השוקולד היה נמס.‬

99
00:08:00,250 --> 00:08:01,458
‫אבל לשאר?‬

100
00:08:02,625 --> 00:08:05,291
‫הקסם והשדונים?‬

101
00:08:06,833 --> 00:08:08,125
‫מעולם לא ראיתי אותם.‬

102
00:08:08,916 --> 00:08:10,333
‫אבל אתה מאמין בהם.‬

103
00:08:10,916 --> 00:08:14,625
‫אימא שלך האמינה.‬
‫ומבחינתה, להאמין היה מספיק כמו לדעת.‬

104
00:08:18,375 --> 00:08:19,208
‫מה זה היה?‬

105
00:08:19,291 --> 00:08:21,875
‫זה נשמע כמו ציוץ.‬
‫-אני חושב שזו הייתה חריקה.‬

106
00:08:22,375 --> 00:08:24,291
‫ציוץ בוודאות.‬

107
00:08:25,083 --> 00:08:27,875
‫דרך אגב, זו תגובה מוגזמת.‬
‫-זוז מהדרך, ניקולס.‬

108
00:08:32,083 --> 00:08:33,833
‫עכבר. יש לנו עכבר.‬

109
00:08:33,916 --> 00:08:35,208
‫אבא, עזוב אותו!‬

110
00:08:36,250 --> 00:08:37,083
‫אבא.‬

111
00:08:37,791 --> 00:08:39,166
‫הוא יגנוב לנו את האוכל.‬

112
00:08:39,250 --> 00:08:40,125
‫איזה אוכל?‬

113
00:08:41,458 --> 00:08:42,500
‫לא, לא!‬

114
00:08:51,750 --> 00:08:54,250
‫הנה הוא! תפסנו אותו.‬

115
00:08:56,333 --> 00:08:58,333
‫אבא, בבקשה. תן לו לחיות.‬

116
00:09:01,708 --> 00:09:02,583
‫בבקשה, אבא.‬

117
00:09:08,875 --> 00:09:14,708
‫חשבתי על זה הרבה והחלטתי לקרוא לך מיקה.‬

118
00:09:19,000 --> 00:09:21,333
‫ואני אלמד אותך לדבר.‬

119
00:09:23,250 --> 00:09:25,750
‫ילד.‬

120
00:09:27,000 --> 00:09:29,875
‫עכבר.‬

121
00:09:35,166 --> 00:09:36,625
‫אימא שלי תמיד אמרה לי‬

122
00:09:37,125 --> 00:09:40,500
‫שאם אתה מאמין שאתה יכול לעשות משהו,‬
‫אתה בחצי הדרך לשם.‬

123
00:09:41,458 --> 00:09:44,208
‫עצים.‬

124
00:09:47,000 --> 00:09:50,875
‫טוב, אולי לא חצי הדרך, אבל זו התחלה.‬

125
00:09:56,583 --> 00:10:02,083
‫ואז יום אחד קרה משהו‬
‫שהאיר את החורף הארוך והאפל.‬

126
00:10:02,666 --> 00:10:05,375
‫זימון מהמלך בעצמו.‬

127
00:10:06,625 --> 00:10:09,291
‫רק שניהם הופיעו על ההזמנה,‬

128
00:10:09,375 --> 00:10:13,791
‫אבל ניקולס לא ראה סיבה לא להביא מלווה.‬

129
00:10:13,875 --> 00:10:16,000
‫אנחנו הולכים לראות את המלך, מיקה.‬

130
00:10:16,666 --> 00:10:17,583
‫מלך.‬

131
00:10:19,208 --> 00:10:21,750
‫הוא מתרגש מכדי לדבר.‬
‫-הוא לא אמור להיות.‬

132
00:10:22,791 --> 00:10:24,958
‫למה? אתה אוהב את המלך.‬

133
00:10:25,583 --> 00:10:27,125
‫ברור שאני אוהב את המלך.‬

134
00:10:27,208 --> 00:10:29,958
‫הוא אדם דגול, מגיע לו כל מה שיש לו.‬

135
00:10:30,041 --> 00:10:33,041
‫העניין הוא שגם לנו מגיע. לכולם מגיע.‬

136
00:10:33,125 --> 00:10:36,083
‫אנחנו מסתדרים עם מה שיש לנו.‬
‫-יש לנו מעט מאוד.‬

137
00:10:36,166 --> 00:10:37,291
‫יש לנו זה את זה.‬

138
00:10:37,375 --> 00:10:38,833
‫וזה נפלא.‬

139
00:10:40,625 --> 00:10:41,708
‫אבל אני רוצה יותר.‬

140
00:10:44,458 --> 00:10:46,458
‫הוד מלכותו, המלך!‬

141
00:11:01,166 --> 00:11:04,458
‫שלום לכולם. תודה שבאתם.‬

142
00:11:05,208 --> 00:11:08,291
‫אתה בסדר? אתה רוצה כוס מים?‬

143
00:11:10,000 --> 00:11:12,416
‫אני יכול לצלצל בפעמון קטן ומישהו יביא.‬

144
00:11:12,500 --> 00:11:15,208
‫לא? בטוח? בסדר.‬

145
00:11:16,791 --> 00:11:18,708
‫כולנו יודעים שהזמנים קשים.‬

146
00:11:18,791 --> 00:11:21,666
‫כלומר, ממש קשים.‬

147
00:11:22,875 --> 00:11:25,583
‫אני לא זוכר את הפעם האחרונה שחייכתי. ואתם?‬

148
00:11:27,125 --> 00:11:28,833
‫על מה יש לחייך?‬

149
00:11:29,333 --> 00:11:31,041
‫כולנו אומללים.‬

150
00:11:31,958 --> 00:11:36,333
‫כולנו מפספסים משהו,‬
‫ואני חושב שאנחנו יודעים מה זה.‬

151
00:11:36,416 --> 00:11:40,000
‫מערכת בריאות?‬
‫-זה יהיה טוב מאוד.‬

152
00:11:40,541 --> 00:11:42,250
‫זה רעיון, אבל לא בדיוק…‬

153
00:11:42,333 --> 00:11:43,333
‫שכר מחיה!‬

154
00:11:44,333 --> 00:11:45,708
‫שוב, שווה דיון.‬

155
00:11:45,791 --> 00:11:49,000
‫מערכת ממשל הוגנת?‬
‫מספיק אוכל כדי להאכיל אנשים?‬

156
00:11:49,083 --> 00:11:53,375
‫טוב, אולי כדאי שאגיד לכם‬
‫מה אני חושב שחסר לנו.‬

157
00:11:55,458 --> 00:11:58,250
‫תקווה. כולנו צריכים תקווה.‬

158
00:11:59,375 --> 00:12:03,250
‫ניצוץ של קסם שיעזור לנו להמשיך.‬

159
00:12:03,958 --> 00:12:09,625
‫קראתי לכם הנה כי אתם‬
‫הגברים והנשים הקשוחים ביותר בארץ.‬

160
00:12:10,625 --> 00:12:11,625
‫לא אתה.‬

161
00:12:12,166 --> 00:12:17,083
‫ואני מבקש מכם ללכת לקצות הממלכה שלנו.‬

162
00:12:17,166 --> 00:12:18,333
‫לכו מעבר לגבולותיה‬

163
00:12:19,541 --> 00:12:24,625
‫והביאו משהו, כל דבר, שיחזיר לנו את התקווה.‬

164
00:12:24,708 --> 00:12:25,541
‫בעל חזון.‬

165
00:12:26,541 --> 00:12:30,625
‫עיני האומה הנהדרת שלנו נישאות אל המסע הזה.‬

166
00:12:31,458 --> 00:12:32,416
‫אוי, לא.‬

167
00:12:32,500 --> 00:12:35,416
‫כל מי שיצא לדרך יקבל תשלום הולם על מאמציו.‬

168
00:12:36,166 --> 00:12:38,416
‫הדרך עלולה להיות מסוכנת.‬

169
00:12:38,500 --> 00:12:41,583
‫חלקכם ימותו, כנראה שרובכם.‬

170
00:12:42,083 --> 00:12:45,625
‫אך אם תצליחו, הפרס שלכם יהיה גדול בהרבה.‬

171
00:12:45,708 --> 00:12:47,250
‫תפסתי אותך, מיקה!‬
‫-מה אמרת?‬

172
00:12:48,416 --> 00:12:49,416
‫תפסו אותו!‬

173
00:12:53,666 --> 00:12:54,833
‫סלח לו, אדוני.‬

174
00:12:55,666 --> 00:12:56,541
‫אני מתחנן.‬

175
00:12:58,000 --> 00:13:01,708
‫אני כל כך מצטער, הוד מעלתך.‬
‫הוא ממש מעופף, הילד הזה.‬

176
00:13:03,375 --> 00:13:04,375
‫ילד בר מזל.‬

177
00:13:07,833 --> 00:13:08,833
‫מה הוא נתן לך?‬

178
00:13:08,916 --> 00:13:11,750
‫כמה מילים טובות, אבא.‬
‫שיחממו אותי בחודש הארוך.‬

179
00:13:11,833 --> 00:13:13,375
‫לא, כמה כסף?‬

180
00:13:14,041 --> 00:13:14,875
‫אני לא יודע.‬

181
00:13:15,458 --> 00:13:18,958
‫זה חצי כתר.‬
‫אפשר להאכיל עכבר במשך שבוע עם זה.‬

182
00:13:21,416 --> 00:13:22,250
‫מזלג.‬

183
00:13:23,958 --> 00:13:24,791
‫אצטרובל.‬

184
00:13:26,041 --> 00:13:26,875
‫כף.‬

185
00:13:29,125 --> 00:13:31,750
‫בבקשה תגיד משהו, מיקה. כל דבר.‬

186
00:13:43,916 --> 00:13:44,750
‫אנדרס?‬

187
00:13:46,958 --> 00:13:49,833
‫כן, זה אני.‬

188
00:13:51,375 --> 00:13:54,041
‫זה היה קרוב עם הדוב באותו היום.‬
‫תודה על זה.‬

189
00:13:54,125 --> 00:13:56,750
‫אנחנו צריכים לדבר.‬
‫הילד יכול ללכת לחדר אחר?‬

190
00:14:00,000 --> 00:14:02,916
‫אין לנו עוד חדר.‬
‫-ואני רוצה לשמוע.‬

191
00:14:03,000 --> 00:14:06,083
‫נוכל לדבר בחוץ.‬
‫אתה מוזמן לשאול את הכובע שלי.‬

192
00:14:06,583 --> 00:14:07,541
‫אני אשרוד.‬

193
00:14:10,833 --> 00:14:12,750
‫מה העניין לדעתך, מיקה?‬

194
00:14:30,000 --> 00:14:35,125
‫ניקולס, מסע המלך, אני מתכוון לעשות זאת.‬

195
00:14:36,041 --> 00:14:37,416
‫אתה עוזב?‬

196
00:14:37,500 --> 00:14:40,250
‫לא לאורך זמן. חודשיים.‬

197
00:14:40,333 --> 00:14:41,208
‫חודשיים?‬

198
00:14:41,708 --> 00:14:44,791
‫אולי שלושה. אני אחזור לפני שתשים לב.‬

199
00:14:45,625 --> 00:14:48,541
‫זה ישתלם.‬
‫-כדי להביא תקווה חדשה לעולם?‬

200
00:14:49,041 --> 00:14:50,750
‫כדי לתבוע את הפרס.‬

201
00:14:50,833 --> 00:14:53,416
‫אבל האם הפרס אינו תקווה ופלא חדשים?‬

202
00:14:54,333 --> 00:14:55,750
‫הפרס הוא הכסף,‬

203
00:14:57,125 --> 00:15:01,583
‫והכסף משמעו אוכל‬
‫ובגדים חמים כדי שתוכל לחיות.‬

204
00:15:03,375 --> 00:15:07,083
‫החיים שהבטחתי שיהיו לך‬
‫כשעמדתי מעל הקבר של אימא שלך.‬

205
00:15:08,166 --> 00:15:09,708
‫ניקולס, בבקשה.‬

206
00:15:11,250 --> 00:15:12,083
‫ניקולס!‬

207
00:15:29,416 --> 00:15:30,500
‫לאן תלך?‬

208
00:15:31,666 --> 00:15:33,375
‫אנדרס מאסף קבוצה.‬

209
00:15:34,458 --> 00:15:38,541
‫נצא צפונה, לצפון הרחוק,‬
‫כדי למצוא את שדון-הלם.‬

210
00:15:38,625 --> 00:15:40,125
‫שדון-הלם!‬
‫-אם הוא קיים.‬

211
00:15:40,208 --> 00:15:42,958
‫הוא קיים, אני בטוח. קח אותי.‬
‫-לא, זה מסוכן מדי.‬

212
00:15:43,041 --> 00:15:46,041
‫יהיו לילות רבים של שינה בקור.‬
‫-אני אוהב את הקור.‬

213
00:15:46,125 --> 00:15:47,500
‫ברגע שמצפינים מספיארבי,‬

214
00:15:47,583 --> 00:15:50,333
‫אין דבר מלבד מישורי קרח‬
‫ואגמים ושדות מכוסי שלג.‬

215
00:15:50,416 --> 00:15:51,833
‫אני אוהב שדות מכוסי שלג.‬

216
00:15:51,916 --> 00:15:55,375
‫לאחר מכן, זה נעשה קשה יותר,‬
‫לכן אף אחד לא הגיע לצפון הרחוק.‬

217
00:15:55,458 --> 00:15:57,208
‫זה כי אף אחד לא מכיר את הדרך.‬

218
00:15:57,958 --> 00:16:01,291
‫המילים בסיפור מעורפלות,‬
‫ובקושי אפשר לזכור אותן.‬

219
00:16:01,875 --> 00:16:04,208
‫בבקשה, אבא. אני יכול לעזור. אני בטוח.‬

220
00:16:05,375 --> 00:16:06,208
‫בבקשה.‬

221
00:16:09,083 --> 00:16:10,583
‫אני יוצא עם שחר.‬

222
00:16:21,541 --> 00:16:23,333
‫אני אתגעגע אליך, כריסמס (חג המולד).‬

223
00:16:29,625 --> 00:16:32,125
‫לא סיפרת לי למה אימא קראה לי ככה.‬

224
00:16:34,666 --> 00:16:36,166
‫היא לא סיפרה גם לי.‬

225
00:16:37,666 --> 00:16:40,625
‫זו רק מילה. לא חייבת להיות לזה משמעות.‬

226
00:16:42,875 --> 00:16:46,291
‫"אחי היקר, תודה על ההצעה האדיבה‬

227
00:16:46,375 --> 00:16:49,375
‫לאפשר לי לשמור על הילד."‬

228
00:16:50,500 --> 00:16:51,750
‫מי ישמור עליי?‬

229
00:16:52,333 --> 00:16:57,625
‫"השמחה הטהורה בבילוי זמן עם אחייני‬
‫היא התשלום היחיד שאני צריכה.‬

230
00:16:58,416 --> 00:17:02,000
‫אך אם אתה מתעקש,‬
‫אני בטוחה שנוכל להגיע להבנה."‬

231
00:17:02,083 --> 00:17:03,916
‫אל תדאג. כתבתי לאחותי.‬

232
00:17:04,541 --> 00:17:07,000
‫"על החתום, אחותך המסורה."‬

233
00:17:07,875 --> 00:17:08,958
‫לא דודה קרלוטה.‬

234
00:17:10,083 --> 00:17:12,541
‫למה שתמנע מדודתך את התענוג? היא בודדה.‬

235
00:17:12,625 --> 00:17:13,458
‫מעניין למה.‬

236
00:17:17,125 --> 00:17:18,166
‫אחי!‬

237
00:17:18,250 --> 00:17:24,000
‫כמה שמחתי לקבל את המכתב שלך.‬

238
00:17:24,083 --> 00:17:25,458
‫ידעתי שתשמחי.‬

239
00:17:25,541 --> 00:17:31,166
‫ואיזו הליכה נחמדה וארוכה‬
‫הייתה לי בדרך הנה.‬

240
00:17:31,250 --> 00:17:35,583
‫כמה חכם מצידך שבנית‬
‫את הבקתה הזאת בקצה העולם.‬

241
00:17:35,666 --> 00:17:39,416
‫ניקולס, תענוג לראות אותך.‬

242
00:17:41,125 --> 00:17:42,791
‫גם אותך, דודה קרלוטה.‬

243
00:17:43,291 --> 00:17:47,541
‫דודה'לה, בבקשה. אנחנו משפחה שמחה.‬

244
00:17:53,875 --> 00:17:55,291
‫מהר, בן אדם. תעמיס.‬

245
00:17:56,291 --> 00:17:58,916
‫תיפרד, חוטב עצים.‬

246
00:18:04,416 --> 00:18:05,916
‫זה יהיה שווה את זה.‬

247
00:18:06,916 --> 00:18:08,250
‫זה בלתי אפשרי.‬

248
00:18:11,750 --> 00:18:13,708
‫חוטב עצים, הגיע הזמן.‬

249
00:18:14,583 --> 00:18:17,083
‫אבא.‬

250
00:18:18,166 --> 00:18:20,125
‫אוקיי. אני מוכן.‬

251
00:18:21,750 --> 00:18:25,166
‫אבא, חכה. הסכין שלך.‬

252
00:18:28,166 --> 00:18:29,250
‫שמור את זה.‬

253
00:18:29,333 --> 00:18:30,791
‫אימא הכינה לך את זה.‬

254
00:18:31,291 --> 00:18:33,250
‫היא אמרה שאצטרך אותו יום אחד.‬

255
00:18:33,833 --> 00:18:37,125
‫עכשיו אני צריך שיהיה לך חם ותהיה בטוח.‬

256
00:18:37,958 --> 00:18:38,833
‫ועיוור?‬

257
00:18:43,458 --> 00:18:44,291
‫אני אוהב אותך.‬

258
00:18:57,541 --> 00:18:59,750
‫סוף סוף. איזה רעש.‬

259
00:19:03,375 --> 00:19:04,666
‫עכשיו…‬

260
00:19:06,166 --> 00:19:08,000
‫נותרנו רק שנינו.‬

261
00:19:09,083 --> 00:19:11,416
‫דודה קרלוטה הפכה בדיוק…‬

262
00:19:11,500 --> 00:19:12,333
‫עצרי שוב.‬

263
00:19:13,125 --> 00:19:13,958
‫כן?‬

264
00:19:14,041 --> 00:19:16,541
‫הוא יראה את אבא שלו שוב?‬
‫-כן.‬

265
00:19:16,625 --> 00:19:17,458
‫את מבטיחה?‬

266
00:19:17,958 --> 00:19:19,916
‫אני לעולם לא משקרת. אפשר להמשיך?‬

267
00:19:20,000 --> 00:19:20,916
‫כדאי לך.‬

268
00:19:21,875 --> 00:19:28,333
‫בסדר. דודה קרלוטה‬
‫הפכה בדיוק למה שניקולס חשש ממנו.‬

269
00:19:29,041 --> 00:19:33,041
‫החוצה! קדימה! מפלצת, לך.‬

270
00:19:33,125 --> 00:19:36,666
‫החוק הראשון הוא שאתה לא יכול‬
‫לישון פה. אני צריכה פרטיות.‬

271
00:19:36,750 --> 00:19:38,833
‫כל כך קר בחוץ…‬
‫-אל תתחצף אליי.‬

272
00:19:38,916 --> 00:19:40,333
‫אני לא…‬
‫-אל תתחצף!‬

273
00:19:40,416 --> 00:19:42,083
‫קר בחוץ.‬
‫-אתה עושה את זה כרגע.‬

274
00:19:42,583 --> 00:19:46,208
‫החוק השני הוא בלי עכברושים.‬

275
00:19:46,291 --> 00:19:48,250
‫אבל הוא לא עכברוש. הוא עכבר.‬

276
00:19:48,333 --> 00:19:51,916
‫הוא עכברוש מיניאטורי דוחה!‬

277
00:19:52,000 --> 00:19:55,750
‫עזבי אותו!‬
‫-חיה מטונפת שכמוך!‬

278
00:19:55,833 --> 00:19:57,750
‫מיקה! לא, מיקה!‬

279
00:19:57,833 --> 00:20:01,208
‫וגם בלי ירקות רקובים ואיומים!‬

280
00:20:01,791 --> 00:20:03,125
‫בובת הלפת שלי.‬

281
00:20:03,208 --> 00:20:04,708
‫אימא שלי הכינה לי את זה.‬

282
00:20:04,791 --> 00:20:06,875
‫תראי, יש לו פרצוף.‬

283
00:20:07,958 --> 00:20:12,583
‫"תראי, יש לו פרצוף."‬
‫שכחתי כמה אני שונאת ילדים.‬

284
00:20:41,166 --> 00:20:44,375
‫רואה את זה, מיקה?‬
‫זה אומר שאתה צריך לבקש משאלה.‬

285
00:20:45,750 --> 00:20:49,666
‫הלוואי שאבא שלי יצליח, ויביא משהו קסום.‬

286
00:20:52,958 --> 00:20:54,083
‫כולנו צריכים את זה.‬

287
00:20:59,791 --> 00:21:02,541
‫הזמן זוחל עבור הממתינים.‬

288
00:21:04,833 --> 00:21:08,375
‫ובעוד ניקולס חיכה, הוא רזה.‬

289
00:21:12,583 --> 00:21:14,833
‫זה אתה שמשמיע‬
‫את הקרקורים האיומים האלה?‬

290
00:21:14,916 --> 00:21:16,583
‫זו הבטן שלי, דודה קרלוטה.‬

291
00:21:16,666 --> 00:21:19,458
‫תפסיק להתלונן. אני יותר רעבה ממך.‬

292
00:21:19,958 --> 00:21:22,458
‫את אוכלת את ארוחת הבוקר שלי.‬
‫-אני לא נהנית.‬

293
00:21:22,541 --> 00:21:24,041
‫אפילו לשלג יש יותר טעם.‬

294
00:21:25,958 --> 00:21:30,208
‫למה אין לך דברים טובים בבית‬
‫כמו מרציפן או עוגה?‬

295
00:21:31,750 --> 00:21:32,625
‫שוקולד.‬

296
00:21:34,375 --> 00:21:36,125
‫למה אני לא יכולה לקבל שוקולד?‬

297
00:21:36,208 --> 00:21:38,708
‫כי הדברים האלה לא מופיעים במעשה קסם.‬

298
00:21:43,041 --> 00:21:45,458
‫נכון שהחיים היו יותר נחמדים אם כן?‬

299
00:21:49,458 --> 00:21:51,958
‫הבית הוא לא מקום.‬

300
00:21:52,041 --> 00:21:53,416
‫זו הרגשה.‬

301
00:21:54,125 --> 00:21:59,041
‫וכשהימים נמתחו לכדי שבועות ואביו לא חזר,‬

302
00:21:59,541 --> 00:22:03,083
‫ניקולס התחיל לתהות אם הוא ירגיש זאת שוב.‬

303
00:22:06,625 --> 00:22:09,041
‫אוי, ניקולס.‬

304
00:22:09,958 --> 00:22:10,958
‫הנה אתה.‬

305
00:22:13,458 --> 00:22:17,666
‫הכנתי לך מרק.‬

306
00:22:18,875 --> 00:22:19,708
‫באמת?‬

307
00:22:28,500 --> 00:22:29,541
‫ממה הוא עשוי?‬

308
00:22:31,916 --> 00:22:32,750
‫אהבה.‬

309
00:22:51,083 --> 00:22:53,541
‫כן, זהו זה.‬

310
00:22:54,250 --> 00:22:55,250
‫תאכל.‬

311
00:23:00,541 --> 00:23:03,833
‫אסור היה לי לבוא לכאן.‬
‫-את תמיד יכולה ללכת הביתה.‬

312
00:23:04,333 --> 00:23:07,125
‫יש לי את מיקה‬
‫ואת בובת הלפת שאימא הכינה לי.‬

313
00:23:09,708 --> 00:23:10,708
‫אז אני אהיה בסדר.‬

314
00:23:12,416 --> 00:23:17,875
‫מצחיק שאתה מזכיר את הדבר הזה.‬

315
00:23:35,125 --> 00:23:37,291
‫לא! איך יכולת לעשות את זה?‬

316
00:23:38,166 --> 00:23:42,166
‫אתה כזה טיפש רגשן.‬
‫בדיוק כמו אימא שלך.‬

317
00:23:42,250 --> 00:23:46,458
‫שלא תעזי לדבר עליה ככה!‬
‫היא הייתה אדיבה ואוהבת…‬

318
00:23:46,541 --> 00:23:50,583
‫וטיפשה. בדיוק כמו אביך,‬
‫שמתרוצץ ביערות ורודף אחר סיפורים,‬

319
00:23:50,666 --> 00:23:52,500
‫מה שבטוח יגרום גם למותו.‬

320
00:23:53,208 --> 00:23:55,958
‫כולם יודעים ששדונים לא קיימים.‬

321
00:23:56,041 --> 00:23:57,291
‫זה לא נכון.‬

322
00:23:57,375 --> 00:24:01,416
‫ושדון-הלם גם אינו קיים.‬

323
00:24:05,500 --> 00:24:08,041
‫לא!‬
‫-תוציא את הדבר הזה מהבית!‬

324
00:24:08,125 --> 00:24:10,291
‫לא.‬
‫-פרחח קטן שכמוך!‬

325
00:24:16,250 --> 00:24:17,166
‫זה הרוס.‬

326
00:24:38,625 --> 00:24:39,833
‫מעבר לנהר,‬

327
00:24:40,875 --> 00:24:41,833
‫מתחת לירח,‬

328
00:24:42,958 --> 00:24:44,333
‫במעלה ההר המחודד,‬

329
00:24:45,625 --> 00:24:47,125
‫מעבר לענקים הנמים…‬

330
00:24:51,208 --> 00:24:52,041
‫שדון-הלם.‬

331
00:24:58,666 --> 00:25:02,958
‫וממש כך, לניקולס הייתה מטרה.‬

332
00:25:04,333 --> 00:25:05,250
‫משימה.‬

333
00:25:30,666 --> 00:25:33,875
‫אני הולך למצוא את אבי, מיקה,‬
‫ולתת לו את המפה.‬

334
00:25:34,500 --> 00:25:38,875
‫המסע אל הצפון הרחוק ארוך ומסוכן‬
‫עם סיכוי גבוה למוות.‬

335
00:25:40,000 --> 00:25:41,375
‫אתה לא חייב לבוא.‬

336
00:25:52,250 --> 00:25:55,333
‫לפעמים אני שמח‬
‫שאתה לא מבין מילה ממה שאני אומר.‬

337
00:25:57,291 --> 00:26:00,583
‫עצים.‬

338
00:26:01,125 --> 00:26:04,916
‫אז שני החברים יצאו למסע שלהם…‬
‫-עצים.‬

339
00:26:05,000 --> 00:26:09,375
‫…הרחק מהאומללות ולעבר הלא נודע.‬

340
00:26:10,375 --> 00:26:12,041
‫הצפון הרחוק.‬

341
00:26:54,166 --> 00:26:55,250
‫היי, ילד.‬

342
00:26:59,416 --> 00:27:00,375
‫בוקר טוב.‬

343
00:27:01,083 --> 00:27:04,500
‫לאן אתה הולך, ילד מסתורי עם עכבר על הכתף?‬

344
00:27:04,583 --> 00:27:06,166
‫אני הולך לעזור לאבא שלי.‬

345
00:27:06,250 --> 00:27:08,458
‫הוא חלק ממשלחת לצפון הרחוק.‬

346
00:27:08,541 --> 00:27:11,833
‫אתה קטן מכדי לעזור לאיש, ילד קטן.‬

347
00:27:12,333 --> 00:27:14,666
‫והצפון הרחוק הוא מקום מסוכן.‬

348
00:27:14,750 --> 00:27:17,416
‫לא, הם הלכו למצוא את שדון-הלם.‬

349
00:27:20,458 --> 00:27:24,916
‫לעולם אל תאמין לשום דבר,‬
‫במיוחד לא לסיפורי מעשיות‬

350
00:27:25,000 --> 00:27:29,125
‫על עיירות קסומות עם אנשים קטנים ושמחים.‬

351
00:27:30,041 --> 00:27:33,041
‫תיפול מגשר, ילד. זה יכאב פחות.‬

352
00:27:48,125 --> 00:27:52,375
‫ניקולס המשיך קדימה,‬
‫מוצא את דרכו רק בעזרת המפה.‬

353
00:27:56,625 --> 00:27:58,958
‫בקור ורעב.‬

354
00:28:00,666 --> 00:28:05,125
‫מילותיה של הזקנה הדהדו באוזניו.‬

355
00:28:05,208 --> 00:28:07,000
‫היא טועה, נכון, מיקה?‬

356
00:28:08,625 --> 00:28:11,166
‫אנחנו נמצא אותו. אני יודע שנמצא.‬

357
00:28:12,166 --> 00:28:13,208
‫אנחנו רק…‬

358
00:28:16,291 --> 00:28:17,833
‫אנחנו רק צריכים להגיע לשם.‬

359
00:28:21,916 --> 00:28:22,750
‫מכאן.‬

360
00:28:52,000 --> 00:28:53,416
‫אתה מאמין בקסמים, מיקה?‬

361
00:28:56,208 --> 00:28:58,375
‫כי אני כבר לא חושב שאני מאמין.‬

362
00:29:00,875 --> 00:29:05,708
‫אם היה זמן שבו אפשר היה להוכיח‬
‫שקסם הוא דבר אמיתי ומדהים,‬

363
00:29:06,541 --> 00:29:07,791
‫זה הזמן.‬

364
00:29:12,166 --> 00:29:13,000
‫ילד.‬

365
00:29:15,083 --> 00:29:18,833
‫עכבר. עץ. כדור. כף.‬

366
00:29:18,916 --> 00:29:21,291
‫מיקה, אתה יכול לדבר.‬

367
00:29:21,375 --> 00:29:24,083
‫כן, בטח שאני יכול לדבר. אני גם יכול לעוף.‬

368
00:29:24,750 --> 00:29:26,125
‫אני צוחק. עכברים לא עפים.‬

369
00:29:26,208 --> 00:29:28,708
‫זה יהיה מגוחך.‬
‫-למה לא דיברת קודם?‬

370
00:29:28,791 --> 00:29:30,833
‫חיכיתי עד שאוכל לבנות משפט שלם,‬

371
00:29:30,916 --> 00:29:34,958
‫ועם שיטת הלימוד שלך‬
‫של מילה אחת בכל פעם, זה לקח נצח.‬

372
00:29:35,041 --> 00:29:38,416
‫אז אנחנו יכולים לדבר על משהו חשוב מאוד?‬

373
00:29:38,500 --> 00:29:40,208
‫מה זה?‬
‫-גבינה.‬

374
00:29:41,666 --> 00:29:42,791
‫יש דבר כזה?‬

375
00:29:43,791 --> 00:29:47,125
‫מעולם לא ראיתי.‬
‫זה לא אומר שאני לא מאמין בזה.‬

376
00:29:47,208 --> 00:29:50,208
‫כן, אני מעדיף לטעום אותה‬
‫מאשר להאמין בה. אבל…‬

377
00:29:53,375 --> 00:29:54,958
‫לזה אתה קורא אש, נכון?‬

378
00:29:58,416 --> 00:29:59,416
‫עצים.‬

379
00:30:00,166 --> 00:30:03,958
‫אנחנו הולכים בין העצים המושלגים.‬

380
00:30:05,541 --> 00:30:07,291
‫מה זה? אוי, תראה, סנאי.‬

381
00:30:08,041 --> 00:30:09,708
‫סנאי מת וקפוא.‬

382
00:30:10,416 --> 00:30:13,125
‫מילה מוזרה, נכון? סנאי.‬

383
00:30:13,208 --> 00:30:15,083
‫שלום, אני סנאי קטן.‬

384
00:30:19,000 --> 00:30:23,000
‫מה המילה לדבר הגדול והמפחיד‬

385
00:30:23,083 --> 00:30:25,541
‫שיש לו ארבע רגליים וקרניים על הראש?‬

386
00:30:25,625 --> 00:30:28,875
‫מה המילה לזה?‬
‫-לא יודע. אייל הצפון?‬

387
00:30:28,958 --> 00:30:31,583
‫זהו זה. כן, אייל הצפון.‬
‫-למה אתה שואל?‬

388
00:30:31,666 --> 00:30:34,375
‫שום סיבה, חוץ מזה שאחד כזה‬
‫דוהר הישר לכיווננו!‬

389
00:30:40,083 --> 00:30:42,625
‫תרים אותי! קדימה!‬

390
00:31:00,750 --> 00:31:01,750
‫תחזיק חזק, מיקה.‬

391
00:31:19,458 --> 00:31:21,041
‫אני חושב שהוא פצוע.‬
‫-אז?‬

392
00:31:24,083 --> 00:31:25,791
‫תראה, חץ.‬

393
00:31:25,875 --> 00:31:28,958
‫תתעלם מזה. אני די בטוח‬
‫שהוא ייפול החוצה מעצמו.‬

394
00:31:29,541 --> 00:31:32,458
‫תניח לזה. זאת לא הבעיה שלנו.‬
‫-אני לא יכול.‬

395
00:31:35,166 --> 00:31:36,416
‫עכשיו זאת הבעיה שלנו.‬

396
00:31:38,958 --> 00:31:41,166
‫תירגע, ילד. זה בסדר.‬

397
00:31:44,583 --> 00:31:45,416
‫רואה?‬

398
00:31:57,583 --> 00:32:01,333
‫אני לא אפגע בך. בסדר?‬

399
00:32:03,416 --> 00:32:05,375
‫תיגע בפרצוף שלו, כן?‬
‫-אל תדאג.‬

400
00:32:10,291 --> 00:32:12,875
‫אנדרס, הצייד.‬

401
00:32:24,333 --> 00:32:26,500
‫מוכן? בשלוש.‬

402
00:32:28,916 --> 00:32:30,583
‫אחת, שתיים…‬

403
00:32:38,375 --> 00:32:41,000
‫אל תדאג. זה בסדר. הכול בסדר.‬

404
00:32:41,625 --> 00:32:43,625
‫רואה? אין סיבה לדאוג.‬

405
00:32:57,333 --> 00:32:59,458
‫ילד טוב. שיהיה לך יום נעים.‬

406
00:33:00,125 --> 00:33:01,083
‫להת', חבר.‬

407
00:33:02,000 --> 00:33:05,708
‫זה הלך הרבה יותר טוב מהצפוי.‬
‫בהתחשב בזה שחשבתי שנמות.‬

408
00:33:40,291 --> 00:33:41,250
‫קישטה!‬

409
00:33:42,208 --> 00:33:45,875
‫אתה לא רוצה לבוא איתנו. יש לנו דרך ארוכה.‬

410
00:33:59,291 --> 00:34:00,833
‫אתה רוצה שאטפס על הגב שלך?‬

411
00:34:03,375 --> 00:34:06,208
‫סליחה, מה קורה?‬
‫-זה "כן" בשפת איילי הצפון?‬

412
00:34:06,291 --> 00:34:10,083
‫בוא נלך על "לא". מה דעתך?‬
‫-אני לא חושב שיש לנו ברירה.‬

413
00:34:10,166 --> 00:34:12,708
‫למה ללמד אותי לדבר‬
‫אם אתה אף פעם לא מקשיב?‬

414
00:34:12,791 --> 00:34:15,375
‫לא. בהחלט לא… אוקיי, אנחנו מטפסים עליו.‬

415
00:34:46,833 --> 00:34:47,750
‫תראה, מיקה!‬

416
00:34:48,833 --> 00:34:50,666
‫ההר המחודד מאוד.‬

417
00:34:50,750 --> 00:34:52,125
‫כמעט הגענו.‬

418
00:34:57,666 --> 00:35:01,250
‫אני לא יכול לקרוא לך אייל הצפון.‬
‫אבחר לך שם.‬

419
00:35:01,333 --> 00:35:04,041
‫רעיון רע. ככה נתקעתי עם "מיקה".‬

420
00:35:05,375 --> 00:35:09,958
‫כשהייתי צעיר,‬
‫גלשתי עם אימא שלי במזחלת ליד אגם בליצן.‬

421
00:35:10,041 --> 00:35:11,416
‫מה דעתך על זה בתור שם?‬

422
00:35:11,500 --> 00:35:14,125
‫מי מהם? אגם או בליצן? או שניהם?‬

423
00:35:14,208 --> 00:35:17,333
‫התכוונת לשניהם? זה נשמע לי קצת מוגזם.‬

424
00:35:18,041 --> 00:35:20,291
‫הלאה, אייל הצפון הנאמן שלי, אגם בליצן.‬

425
00:35:20,375 --> 00:35:21,583
‫מיקה.‬
‫-מה?‬

426
00:35:21,666 --> 00:35:22,500
‫תראה.‬

427
00:35:25,583 --> 00:35:26,875
‫הענקים הנמים.‬

428
00:35:32,958 --> 00:35:35,375
‫אנחנו מתקרבים.‬
‫-למה?‬

429
00:35:37,083 --> 00:35:38,041
‫לשדון-הלם.‬

430
00:35:39,541 --> 00:35:40,416
‫לאבא שלי.‬

431
00:35:47,958 --> 00:35:50,333
‫אבל בצד השני של ההר,‬

432
00:35:51,375 --> 00:35:55,416
‫הם מצאו רק שלג ועוד שלג.‬

433
00:35:57,166 --> 00:36:00,250
‫שדון-הלם לא נראה באופק.‬

434
00:36:01,000 --> 00:36:02,125
‫אני לא מבין.‬

435
00:36:02,958 --> 00:36:06,083
‫בטח עשינו פנייה לא נכונה. אין כאן כלום.‬

436
00:36:08,083 --> 00:36:09,125
‫אין כאן כלום.‬

437
00:36:09,833 --> 00:36:13,166
‫מה זאת אומרת? זו לא הייתה התוכנית?‬

438
00:36:14,250 --> 00:36:15,458
‫מה נעשה, ניקולס?‬

439
00:36:16,916 --> 00:36:17,791
‫רגע…‬

440
00:36:20,791 --> 00:36:21,916
‫ניקולס.‬

441
00:36:22,875 --> 00:36:24,041
‫מה נעשה?‬

442
00:36:27,500 --> 00:36:28,875
‫בליצן, לשם!‬

443
00:36:30,708 --> 00:36:33,791
‫ואז המצב התדרדר.‬

444
00:36:45,208 --> 00:36:46,041
‫אבא.‬

445
00:36:47,458 --> 00:36:49,916
‫זאת הסכין שלו?‬

446
00:36:50,708 --> 00:36:53,791
‫ניקולס הרגיש את הספק מכביד עליו.‬

447
00:36:54,708 --> 00:36:57,000
‫המסע מחוץ להישג ידו.‬

448
00:36:57,083 --> 00:36:58,708
‫ניקולס, מה קרה?‬

449
00:36:58,791 --> 00:37:01,625
‫ניסיתי למצוא אותו, מיקה, אבל לא הצלחתי.‬

450
00:37:03,416 --> 00:37:05,250
‫הטמפרטורה צנחה.‬

451
00:37:05,333 --> 00:37:06,333
‫אני כל כך עייף.‬

452
00:37:06,833 --> 00:37:09,416
‫האוויר עצמו התחיל לקפוא.‬

453
00:37:09,500 --> 00:37:10,333
‫ניקולס.‬

454
00:37:10,416 --> 00:37:13,000
‫פעימות הלב של ניקולס האטו,‬

455
00:37:14,125 --> 00:37:16,500
‫כל נשימה הייתה מאמץ.‬

456
00:37:18,166 --> 00:37:20,083
‫הוא עשה כל מה שהוא יכול.‬

457
00:37:21,375 --> 00:37:23,041
‫אבל זה לא הספיק.‬

458
00:37:24,500 --> 00:37:28,625
‫מה דעתכם? שנעצור כאן ללילה? כבר מאוחר.‬

459
00:37:30,875 --> 00:37:32,875
‫כלומר, אני יכולה לחזור בשנה הבאה.‬

460
00:37:34,625 --> 00:37:36,541
‫אני סתם צוחקת. אני אמשיך.‬

461
00:37:39,583 --> 00:37:42,708
‫ניקולס שכב שם בשלג,‬

462
00:37:43,875 --> 00:37:46,166
‫קפוא ונשכח.‬

463
00:37:47,375 --> 00:37:49,750
‫ניקולס. קום בבקשה.‬

464
00:37:53,833 --> 00:37:55,041
‫ניקולס, היי.‬

465
00:37:55,125 --> 00:37:58,000
‫כשלפתע, היה רעש.‬

466
00:37:58,083 --> 00:38:00,125
‫שמעת את זה? מישהו…‬

467
00:38:01,416 --> 00:38:02,583
‫מישהו מתקרב.‬

468
00:38:03,500 --> 00:38:07,375
‫הם באו לעזור. ניקולס, אנחנו בטוחים. אנחנו…‬

469
00:38:13,458 --> 00:38:14,333
‫לא, אנו אבודים.‬

470
00:38:30,708 --> 00:38:33,125
‫תראה את האוזניים המוזרות שלו, סבא-רבא.‬

471
00:38:33,208 --> 00:38:35,375
‫לוקח זמן להתרגל לאוזניים אנושיות.‬

472
00:38:37,500 --> 00:38:40,125
‫הוא בן אנוש. הוא יאכל אותנו?‬

473
00:38:40,208 --> 00:38:42,083
‫לא. אנחנו בטוחים.‬

474
00:38:43,500 --> 00:38:47,375
‫אבל מה לגבי מה שקרה…‬
‫-עלינו תמיד לעזור למי שבצרה.‬

475
00:38:47,958 --> 00:38:49,625
‫גם אם הם אנושיים.‬

476
00:39:14,833 --> 00:39:17,000
‫איפה אני? מי אתם?‬

477
00:39:17,083 --> 00:39:18,083
‫אני נוש הקטנה.‬

478
00:39:18,166 --> 00:39:20,041
‫ואני אבא טופו.‬

479
00:39:20,125 --> 00:39:24,750
‫הסבא רבא-רבא של נוש, אם אתה יכול להאמין.‬

480
00:39:26,833 --> 00:39:27,875
‫אני מת?‬

481
00:39:27,958 --> 00:39:31,541
‫לא, סבא רק עשה עליך דרימוויק קטן.‬

482
00:39:32,333 --> 00:39:34,333
‫מה זה דרימוויק?‬
‫-כן, מה זה דרימוויק?‬

483
00:39:34,416 --> 00:39:36,583
‫דרימוויק הוא כישוף תקווה.‬

484
00:39:37,250 --> 00:39:41,625
‫קיוויתי שתהיה חזק וחם ותמיד בטוח.‬

485
00:39:42,125 --> 00:39:44,833
‫תמיד בטוח? זה בלתי אפשרי.‬

486
00:39:44,916 --> 00:39:48,333
‫אנו לעולם לא אומרים את המילה הזאת.‬

487
00:39:48,416 --> 00:39:54,625
‫הבלתי אפשרי הוא רק אפשרות‬
‫שאתה עדיין לא מבין.‬

488
00:39:54,708 --> 00:39:57,750
‫אבל כעת עלינו להתרחק ממך ככל האפשר.‬

489
00:39:57,833 --> 00:39:59,500
‫ועליך לעזוב את שדון-הלם.‬

490
00:40:00,083 --> 00:40:03,250
‫שדון-הלם? כפר השדונים?‬
‫אבל אפילו לא הגעתי לשם.‬

491
00:40:04,083 --> 00:40:05,166
‫טיפשון שכמוך.‬

492
00:40:05,250 --> 00:40:07,958
‫אנו עומדים במורד רחוב שבעת העיקולים,‬

493
00:40:08,041 --> 00:40:09,833
‫הרחוב הארוך ביותר בשדון-הלם.‬

494
00:40:09,916 --> 00:40:12,583
‫אני מצטער. אנחנו באמצע שום מקום.‬

495
00:40:13,458 --> 00:40:14,541
‫יש רק שלג.‬

496
00:40:15,583 --> 00:40:16,666
‫הוא עיוור?‬

497
00:40:17,333 --> 00:40:18,958
‫הוא לא יודע איך לראות.‬

498
00:40:19,041 --> 00:40:21,500
‫רגע, סיכנתי הכול כדי למצוא את שדון-הלם.‬

499
00:40:23,708 --> 00:40:26,875
‫אתם חייבים לתת לי לראות אותו. רק הפעם.‬

500
00:40:29,666 --> 00:40:30,875
‫כדי לראות משהו…‬

501
00:40:33,041 --> 00:40:34,666
‫אתה חייב להאמין בו.‬

502
00:40:35,541 --> 00:40:37,541
‫באמת להאמין.‬

503
00:40:39,791 --> 00:40:40,750
‫קדימה.‬

504
00:40:41,375 --> 00:40:42,750
‫נסה כמיטב יכולתך,‬

505
00:40:43,291 --> 00:40:46,500
‫תראה אם תוכל לראות את מה שאתה מחפש.‬

506
00:41:03,375 --> 00:41:04,208
‫קדימה.‬

507
00:41:05,666 --> 00:41:06,708
‫תאמין!‬

508
00:41:25,541 --> 00:41:26,625
‫שדון-הלם.‬

509
00:42:03,083 --> 00:42:06,375
‫חכה רק רגע. מה זה?‬

510
00:42:07,291 --> 00:42:08,125
‫שדון-הלם.‬

511
00:42:08,833 --> 00:42:10,958
‫תסתכל!‬
‫-זה מדהים.‬

512
00:42:13,666 --> 00:42:16,750
‫בכנות, ילד, לא צפיתי שזה יסתדר לנו.‬

513
00:42:16,833 --> 00:42:19,625
‫כן, ועכשיו ראית את הבית שלנו,‬

514
00:42:19,708 --> 00:42:23,041
‫בבקשה קח את אייל הצפון והעכבר שלך ולכו.‬

515
00:42:23,125 --> 00:42:25,458
‫מה שאתם מחפשים, לא תמצאו את זה כאן.‬

516
00:42:25,541 --> 00:42:29,583
‫באתי למצוא את אבי.‬
‫עשיתי דרך ארוכה כדי לתת לו את הכובע הזה.‬

517
00:42:29,666 --> 00:42:32,500
‫זוזו מהדרך! תתקדמו.‬
‫-מהר.‬

518
00:42:33,083 --> 00:42:34,458
‫כבר איחרנו.‬

519
00:42:36,250 --> 00:42:38,041
‫לכאן.‬
‫-תחזרו לעבודה!‬

520
00:42:45,875 --> 00:42:46,958
‫למה אנחנו מתחבאים?‬

521
00:42:47,708 --> 00:42:48,541
‫לא עכשיו.‬

522
00:42:49,875 --> 00:42:51,500
‫- השלג היומי‬
‫קיפ הקטן עדיין נעדר -‬

523
00:42:51,583 --> 00:42:53,416
‫מי זה קיפ הקטן?‬
‫-מה?‬

524
00:42:53,500 --> 00:42:54,708
‫מי זה קיפ הקטן?‬

525
00:42:56,708 --> 00:42:57,666
‫היי, טיפשון!‬

526
00:42:58,291 --> 00:42:59,375
‫אנחנו צריכים ללכת.‬

527
00:42:59,458 --> 00:43:00,333
‫עצרו אותה!‬

528
00:43:00,416 --> 00:43:02,875
‫מכאן.‬
‫-תמחקי את החיוך מהפרצוף שלך.‬

529
00:43:03,791 --> 00:43:04,666
‫למעלה.‬

530
00:43:07,958 --> 00:43:09,208
‫אני לא מבין דבר מזה.‬

531
00:43:09,291 --> 00:43:13,000
‫חשבתי ששדון-הלם‬
‫הוא המקום הכי שמח וקסום בעולם.‬

532
00:43:13,083 --> 00:43:14,750
‫הוא היה.‬
‫-ושוב יהיה.‬

533
00:43:14,833 --> 00:43:18,333
‫זה מה שאנו מאמינים בו במחתרת.‬
‫-המחתרת?‬

534
00:43:21,708 --> 00:43:23,416
‫מה זאת אומרת, מחתרת?‬

535
00:43:23,500 --> 00:43:24,666
‫מהר, תיכנס.‬

536
00:43:25,833 --> 00:43:26,666
‫תיכנס!‬

537
00:43:36,500 --> 00:43:38,250
‫תקשיב, בן אנוש…‬

538
00:43:40,625 --> 00:43:43,333
‫כשתיכנס לשם, רק…‬

539
00:43:45,250 --> 00:43:46,250
‫טוב, אתה תראה.‬

540
00:43:47,500 --> 00:43:48,375
‫להיכנס לאן?‬

541
00:43:57,166 --> 00:43:58,250
‫תן לי יד.‬

542
00:43:59,000 --> 00:44:00,291
‫חג מולד שמח!‬

543
00:44:03,333 --> 00:44:04,750
‫תן לנו עוד סיבוב!‬

544
00:44:05,708 --> 00:44:08,125
‫חג מולד שמח!‬

545
00:44:08,208 --> 00:44:09,666
‫טוב, הנה זה.‬

546
00:44:15,250 --> 00:44:16,083
‫שמח!‬

547
00:44:17,541 --> 00:44:20,083
‫זו המחתרת.‬

548
00:44:20,583 --> 00:44:21,833
‫נגד מה? שפיות?‬

549
00:44:21,916 --> 00:44:24,833
‫חג מולד שמח!‬

550
00:44:25,666 --> 00:44:28,833
‫ניקולס, מה זה?‬

551
00:44:31,166 --> 00:44:32,916
‫זו עיר מעוגה!‬

552
00:44:35,958 --> 00:44:38,666
‫זה מדהים! היי, יפהפייה.‬

553
00:44:40,166 --> 00:44:42,000
‫חכי שם. מייד אחזור.‬

554
00:44:47,125 --> 00:44:50,166
‫אין לי מושג מה זה חג המולד,‬
‫אבל אני מת על זה.‬

555
00:44:53,375 --> 00:44:55,791
‫היי, ניקולס, נחש מי הרגע אכל כיסא.‬

556
00:44:57,250 --> 00:45:00,708
‫אל תדאג, זכוכית מסוכר. אני בסדר ומפוצץ.‬

557
00:45:01,375 --> 00:45:04,416
‫תתכבד, זה טעים מאוד.‬
‫-אני לא מסוגל לאכול עוד פרור.‬

558
00:45:04,500 --> 00:45:05,958
‫חג מולד שמח!‬

559
00:45:06,041 --> 00:45:08,208
‫כל כך טעים.‬
‫-תן לי ביס.‬

560
00:45:08,291 --> 00:45:10,333
‫אבא טופו.‬
‫-כן.‬

561
00:45:11,291 --> 00:45:13,458
‫הם אמרו "כריסמס"?‬

562
00:45:13,541 --> 00:45:15,375
‫כן, זו מסיבת כריסמס.‬

563
00:45:16,083 --> 00:45:19,916
‫מה זה כריסמס?‬
‫אימא שלי נהגה לקרוא לי בשם הזה.‬

564
00:45:20,000 --> 00:45:21,125
‫סליחה?‬

565
00:45:21,875 --> 00:45:24,500
‫אמרת הרגע "מה זה כריסמס"?‬

566
00:45:25,500 --> 00:45:27,333
‫כן?‬
‫-אני מתנצל בשם חברי.‬

567
00:45:27,416 --> 00:45:31,250
‫הוא שוטה.‬
‫כריסמס זו עיר שעשויה מעוגות, נכון?‬

568
00:45:31,333 --> 00:45:35,041
‫זה הדבר העצוב ביותר ששמעתי בחיי.‬

569
00:45:35,125 --> 00:45:38,666
‫כריסמס הוא היום הנפלא מכולם‬
‫כי הוא היום האדיב מכולם.‬

570
00:45:38,750 --> 00:45:40,291
‫והכי מלא אור והכי חיוכי.‬

571
00:45:40,375 --> 00:45:43,250
‫יום שבו הדבר החשוב מכול הוא לפתוח את הלב.‬

572
00:45:43,333 --> 00:45:45,750
‫ולכן לא ניתן להם לקחת אותו מאיתנו.‬

573
00:45:45,833 --> 00:45:47,916
‫מספיק, נוש הקטנה.‬

574
00:45:48,000 --> 00:45:50,125
‫הגיע הזמן לדבר על דברים קלים יותר.‬

575
00:45:50,208 --> 00:45:54,125
‫עכשיו, אמרנו לך איך קוראים לנו,‬
‫אבל לא אמרת לנו איך קוראים לך.‬

576
00:45:54,208 --> 00:45:56,166
‫קוראים לי מיקה.‬
‫-אני ניקולס.‬

577
00:45:57,166 --> 00:46:00,166
‫זה ממש עודד אותי.‬
‫זה נשמע כמו נקילס.‬

578
00:46:00,250 --> 00:46:03,875
‫בחיי. זה נכון. נקילס.‬

579
00:46:03,958 --> 00:46:05,541
‫נקילס. איכ.‬

580
00:46:05,625 --> 00:46:07,708
‫נקילס זה רע כי…‬

581
00:46:07,791 --> 00:46:11,583
‫זו נקניקייה די מסריחה שרק טרולים אוכלים.‬

582
00:46:12,166 --> 00:46:13,583
‫גם טרולים קיימים?‬

583
00:46:14,375 --> 00:46:18,208
‫פשיטה! תברחו!‬

584
00:46:19,666 --> 00:46:22,250
‫תברחו!‬
‫-כולם, תתכופפו!‬

585
00:46:22,333 --> 00:46:26,250
‫שמעת את השדון. תתכופפי.‬
‫-אל תכוון אליי את הדבר הזה.‬

586
00:46:27,333 --> 00:46:28,166
‫סליחה, אימא.‬

587
00:46:49,375 --> 00:46:50,333
‫מה קורה?‬

588
00:47:24,208 --> 00:47:25,750
‫אז השמועות נכונות.‬

589
00:47:28,583 --> 00:47:31,333
‫עדיין יש שדונים שאוהבים לחגוג.‬

590
00:47:31,416 --> 00:47:33,291
‫אימא וודול…‬
‫-שקט!‬

591
00:47:39,375 --> 00:47:41,333
‫האם לא למדנו כלום?‬

592
00:47:43,791 --> 00:47:47,958
‫האם הסבל של החודשים האחרונים‬
‫לא הפך אותנו למעט חכמים יותר?‬

593
00:47:50,708 --> 00:47:53,833
‫האם יש להתעלם לחלוטין מהכללים החדש…‬

594
00:47:57,791 --> 00:48:02,625
‫מי או בעצם מה זה?‬

595
00:48:04,416 --> 00:48:05,875
‫אני…‬
‫-שמי מיקה, גבירתי.‬

596
00:48:05,958 --> 00:48:09,500
‫מעולם לא ראית עכבר?‬
‫-ראיתי. לא פניתי אליך.‬

597
00:48:09,583 --> 00:48:10,875
‫התנצלותי הכנה.‬

598
00:48:10,958 --> 00:48:13,041
‫אני ניקולס.‬
‫-אבל זה לא היה ברור.‬

599
00:48:13,666 --> 00:48:14,541
‫אני בן אנוש.‬

600
00:48:17,541 --> 00:48:21,041
‫אני רואה גם את זה. אני פשוט לא מאמינה.‬

601
00:48:24,750 --> 00:48:30,583
‫אבא טופו, אלא אם אני טועה,‬
‫מה שלעולם לא קורה,‬

602
00:48:30,666 --> 00:48:34,250
‫היית בישיבת המועצה האחרונה.‬

603
00:48:34,791 --> 00:48:36,083
‫כן. הייתי.‬

604
00:48:37,333 --> 00:48:41,125
‫זו הייתה הפגישה שבה נחקקו‬
‫החוקים החדשים לשדונים.‬

605
00:48:41,208 --> 00:48:44,416
‫החשוב מכולם וזה שאין להפר אותו היה‬

606
00:48:45,125 --> 00:48:50,541
‫שלעולם אין להביא לכאן בני אדם.‬

607
00:48:50,625 --> 00:48:53,416
‫אבל לא הבאתי אותו לכאן.‬

608
00:48:55,416 --> 00:48:56,375
‫מצאתי אותו.‬

609
00:48:57,458 --> 00:48:59,291
‫קרוב למוות.‬

610
00:48:59,875 --> 00:49:04,666
‫אז ביצעתי כישוף תקווה קטן.‬

611
00:49:05,166 --> 00:49:06,541
‫דרימוויק.‬

612
00:49:09,500 --> 00:49:10,541
‫על בן אנוש.‬

613
00:49:12,041 --> 00:49:12,875
‫אחד קטן.‬

614
00:49:17,083 --> 00:49:18,208
‫טיפש שכמוך.‬

615
00:49:19,416 --> 00:49:21,666
‫מי יודע איזה כוח שחררת!‬

616
00:49:21,750 --> 00:49:24,458
‫בבקשה, זו הייתה הדרך היחידה להציל אותו.‬

617
00:49:24,541 --> 00:49:28,708
‫הבה ניזכר בימי עברו.‬

618
00:49:28,791 --> 00:49:30,875
‫אנחנו שדונים.‬

619
00:49:30,958 --> 00:49:33,166
‫אנו משתמשים בכוחות שלנו לטובה.‬

620
00:49:33,250 --> 00:49:36,375
‫מה טוב בזה כשאנו תחת מתקפה?‬

621
00:49:37,500 --> 00:49:39,041
‫עלינו להסתגל.‬

622
00:49:41,000 --> 00:49:42,875
‫עלינו להעביר מסר ברור‬

623
00:49:42,958 --> 00:49:45,750
‫שזרים לא מורשים להיכנס לכאן יותר.‬

624
00:49:46,625 --> 00:49:50,750
‫על הבימה הזו נבחרתי להיות נושאת המטה.‬

625
00:49:51,500 --> 00:49:53,083
‫שליטת שדון-הלם.‬

626
00:49:53,166 --> 00:49:55,250
‫למען ההגינות, אימא וודול…‬

627
00:49:55,333 --> 00:49:56,166
‫תהיה בשקט!‬

628
00:50:08,250 --> 00:50:13,208
‫עכשיו, בן אנוש, תגיד לי למה באת הנה.‬

629
00:50:13,291 --> 00:50:15,708
‫באתי לחפש את אבא שלי.‬
‫-אבא שלך?‬

630
00:50:15,791 --> 00:50:19,291
‫כן. הוא הגיע לשדון-הלם‬
‫כדי למצוא משהו קסום.‬

631
00:50:19,375 --> 00:50:20,458
‫היא לא צריכה לדעת.‬

632
00:50:20,541 --> 00:50:24,125
‫האם הוא הסתובב במקרה‬
‫עם קבוצת גברים נוספים?‬

633
00:50:24,208 --> 00:50:27,833
‫כן. ראית אותו?‬
‫הוא באמת הגיע לשדון-הלם?‬

634
00:50:27,916 --> 00:50:31,208
‫הוא בהחלט היה פה. הוא היה אחד מהם.‬

635
00:50:41,375 --> 00:50:42,791
‫מה עשית לו?‬

636
00:50:43,416 --> 00:50:45,000
‫סמכתי עליו.‬

637
00:50:46,166 --> 00:50:47,375
‫כולנו סמכנו.‬

638
00:50:48,625 --> 00:50:49,583
‫ולמה לא?‬

639
00:50:51,166 --> 00:50:54,083
‫בת אדם ביקרה אותנו בעבר…‬

640
00:50:56,375 --> 00:50:57,541
‫ביקור קצר מדי.‬

641
00:50:59,125 --> 00:51:01,083
‫והשהות שלה הביאה לנו אושר רב.‬

642
00:51:03,791 --> 00:51:08,333
‫במשך שנים חיכינו מוכנים‬
‫לקבל אחרים שימצאו את דרכם לשדון-הלם‬

643
00:51:09,333 --> 00:51:11,041
‫כדי להראות להם רצון טוב,‬

644
00:51:12,541 --> 00:51:16,250
‫מה שהאנשים האלו הוכיחו כשם נרדף לחולשה.‬

645
00:51:16,333 --> 00:51:17,375
‫על מה את מדברת?‬

646
00:51:17,458 --> 00:51:20,291
‫אני מדברת כמובן על קיפ הקטן והמסכן.‬

647
00:51:20,375 --> 00:51:21,458
‫מי זה קיפ הקטן?‬

648
00:51:24,166 --> 00:51:26,708
‫הוריו של קיפ הקטן כאן. שאל אותם בעצמך.‬

649
00:51:28,166 --> 00:51:30,458
‫בבקשה תגידו לי. מה עשו האנשים האלה?‬

650
00:51:33,583 --> 00:51:35,166
‫דברו. ענו לו!‬

651
00:51:35,833 --> 00:51:38,625
‫הם לקחו את הבן שלנו.‬
‫-הם חטפו את קיפ הקטן.‬

652
00:51:38,708 --> 00:51:42,500
‫לא. אתם ודאי טועים.‬
‫אבא שלי לעולם לא יעשה דבר כזה.‬

653
00:51:42,583 --> 00:51:43,916
‫ועם זאת הוא עשה את זה.‬

654
00:51:44,708 --> 00:51:47,666
‫וזו הסיבה שבבחירות אני הצעתי את עצמי‬

655
00:51:48,166 --> 00:51:50,458
‫עם הסיסמה, "שדונים למען שדונים".‬

656
00:51:51,041 --> 00:51:54,041
‫אין יותר מסיבות טיפשיות ללא מגננות.‬

657
00:51:54,125 --> 00:51:56,291
‫אין יותר רשלנות מופקרת.‬

658
00:51:57,708 --> 00:51:59,000
‫אין יותר שירה.‬

659
00:51:59,500 --> 00:52:03,416
‫ואיסור מוחלט על ריקוד ספיקלי!‬

660
00:52:06,458 --> 00:52:07,625
‫אין יותר אדיבות.‬

661
00:52:09,250 --> 00:52:10,541
‫אין יותר שמחה.‬

662
00:52:13,083 --> 00:52:15,333
‫אין יותר כריסמס.‬

663
00:52:15,416 --> 00:52:18,583
‫שומרים, קחו אותו למגדל!‬

664
00:52:19,875 --> 00:52:20,750
‫קדימה.‬

665
00:52:23,375 --> 00:52:24,375
‫תן לי את זה.‬

666
00:52:29,750 --> 00:52:30,916
‫מיקה.‬
‫-כן.‬

667
00:52:31,708 --> 00:52:35,208
‫כדאי שתברח כל עוד אתה יכול.‬
‫-לא, אני לא עוזב אותך.‬

668
00:52:35,291 --> 00:52:37,250
‫אנו לא יודעים מה מצפה במגדל האפל.‬

669
00:52:37,333 --> 00:52:39,916
‫אני לא… רגע, מה יכול להיות שם למעלה?‬

670
00:52:40,000 --> 00:52:42,916
‫זה יכול להיות עינוי,‬
‫כריתת איברים, או אפילו מוות.‬

671
00:52:43,000 --> 00:52:44,000
‫מה זה? היי!‬

672
00:52:44,083 --> 00:52:45,250
‫ניקולס!‬
‫-מיקה.‬

673
00:52:45,333 --> 00:52:46,708
‫הוא מבריח עכבר!‬

674
00:52:47,208 --> 00:52:49,250
‫זוז! אתה לבד עכשיו.‬

675
00:53:03,750 --> 00:53:05,083
‫היכנס דרך הדלת הזאת.‬

676
00:53:15,375 --> 00:53:16,791
‫לאן אתם לוקחים אותי?‬

677
00:53:17,583 --> 00:53:18,416
‫תיכנס.‬

678
00:53:21,333 --> 00:53:24,541
‫בבקשה, רק תנו לי למצוא את אבי,‬
‫הוא יבהיר את כל העניין.‬

679
00:53:25,125 --> 00:53:26,958
‫בבקשה, אני אומר את האמת!‬

680
00:53:29,333 --> 00:53:31,125
‫"בבקשה, אני אומר את האמת."‬

681
00:53:34,750 --> 00:53:37,166
‫אתה לא יודע שום דבר על אמת.‬

682
00:53:41,125 --> 00:53:42,041
‫אף אחד לא יודע.‬

683
00:53:43,833 --> 00:53:45,875
‫ליבי הבודד הוא ההוכחה.‬

684
00:53:47,541 --> 00:53:48,500
‫את שדונית?‬

685
00:53:48,583 --> 00:53:50,833
‫לא, איכס. אני פייה.‬

686
00:53:52,375 --> 00:53:53,250
‫פיית האמת.‬

687
00:53:54,875 --> 00:53:57,166
‫את ודאי משקרת. אין דבר כזה.‬

688
00:53:57,250 --> 00:54:01,375
‫אני לא יכולה לשקר.‬
‫אני פיית האמת. זה יסבך אותי.‬

689
00:54:02,083 --> 00:54:04,416
‫וזה ופיצוץ ראשים של אנשים, אבל…‬

690
00:54:06,041 --> 00:54:07,166
‫רגע, מה?‬

691
00:54:10,708 --> 00:54:13,750
‫טוב, אז אני מכניסה עלה יוליפ לפה של מישהו,‬

692
00:54:13,833 --> 00:54:16,625
‫ו-12 שניות לאחר מכן, הוא מתפוצץ.‬

693
00:54:19,583 --> 00:54:23,500
‫תראי, אני צריך למצוא את אבא שלי.‬
‫את יכולה לעזור לי?‬

694
00:54:23,583 --> 00:54:27,208
‫אני יכולה, אבל אני לא רוצה.‬

695
00:54:28,625 --> 00:54:32,833
‫אמרתי שאני לעולם לא משקרת.‬
‫ולהציל את אבא שלך לא נשמע מהנה.‬

696
00:54:34,666 --> 00:54:37,250
‫מה עם קיפ הקטן? מה את יודעת עליו?‬

697
00:54:38,250 --> 00:54:39,750
‫יש לו שם מצחיק.‬

698
00:54:39,833 --> 00:54:42,583
‫בני אנוש חטפו אותו…‬
‫-לא, זו אי הבנה אחת גדולה.‬

699
00:54:42,666 --> 00:54:45,291
‫אם אמצא את אבא שלי,‬
‫אני בטוח שהוא יסביר הכול.‬

700
00:54:45,375 --> 00:54:48,208
‫איזה רעיון משעמם. מזל שאנחנו נעולים כאן.‬

701
00:54:48,791 --> 00:54:51,083
‫כן. תחזיק את זה.‬
‫-מה?‬

702
00:54:53,541 --> 00:54:55,458
‫אני קוראת להם זיקוקים.‬

703
00:54:55,541 --> 00:54:58,916
‫לא עוצמתיים כמו יוליפ,‬
‫אבל מספיק מזיקים בידיים הנכונות.‬

704
00:54:59,000 --> 00:55:01,083
‫למה עשית את זה?‬
‫-כי הערת את הטרול.‬

705
00:55:01,166 --> 00:55:02,250
‫איזה טרול?‬

706
00:55:03,000 --> 00:55:04,375
‫זה שעומד מאחוריך.‬

707
00:55:25,458 --> 00:55:28,000
‫אני ממליצה שתמעך את הראש עד שיתפוצץ,‬

708
00:55:28,083 --> 00:55:31,333
‫תמצוץ את כל החלקים העסיסיים‬
‫ואז תתקדם מטה לעבר הבהונות.‬

709
00:55:32,291 --> 00:55:33,500
‫את מטורפת?‬

710
00:55:33,583 --> 00:55:35,375
‫אני מצטערת. זה פשוט יוצא.‬

711
00:55:36,625 --> 00:55:38,125
‫את יכולה לעזור לי, בבקשה?‬

712
00:55:39,375 --> 00:55:41,166
‫חשבתי שאת חייבת לומר את האמת.‬

713
00:55:42,500 --> 00:55:46,166
‫נותר לי עלה יוליפ אחד,‬
‫אבל אני שומרת אותו למקרה מיוחד.‬

714
00:55:46,250 --> 00:55:48,416
‫זה מיוחד. אני נאכל!‬

715
00:55:49,583 --> 00:55:50,791
‫אוקיי, בסדר.‬

716
00:56:00,500 --> 00:56:01,625
‫תפוס את זה!‬

717
00:56:02,833 --> 00:56:04,166
‫תדחוף אותו לפה שלו!‬

718
00:56:14,916 --> 00:56:20,375
‫תשע, שמונה, שבע, שש…‬

719
00:56:20,875 --> 00:56:21,708
‫תן לי יד.‬

720
00:56:23,916 --> 00:56:25,625
‫שלוש, שתיים…‬

721
00:56:31,208 --> 00:56:32,041
‫אנחנו עפים!‬

722
00:56:32,125 --> 00:56:34,791
‫יותר כמו לא נופלים. נחשפת לקסם לאחרונה?‬

723
00:56:34,875 --> 00:56:36,625
‫דרימוויק, אבל אני לא בטוח מה זה.‬

724
00:56:36,708 --> 00:56:38,791
‫דרימוויק הוא סוג משעמם של קסם שדונים.‬

725
00:56:38,875 --> 00:56:40,833
‫זה עובד רק אם חושבים על משהו טוב.‬

726
00:56:40,916 --> 00:56:44,583
‫חשבתי על אנשים ודברים שאני אוהב,‬
‫אימא שלי, אבא שלי ומיקה.‬

727
00:56:44,666 --> 00:56:46,500
‫מי זה מיקה?‬
‫-הוא החבר העכבר שלי.‬

728
00:56:46,583 --> 00:56:49,125
‫כיף! אף פעם לא פוצצתי עכבר.‬

729
00:56:50,958 --> 00:56:53,958
‫מה קורה עכשיו?‬
‫-נראה לי שקלקלתי את הרגע.‬

730
00:56:54,041 --> 00:56:57,333
‫אני מדמיין רק דברים יפים.‬
‫-אני רק חושבת על עכבר מת.‬

731
00:56:57,416 --> 00:56:59,375
‫עכשיו גם אני מדמיין את זה!‬

732
00:57:05,041 --> 00:57:07,333
‫איפה הם?‬

733
00:57:07,416 --> 00:57:09,666
‫תתקדמו מהר!‬
‫-זוזו!‬

734
00:57:09,750 --> 00:57:11,333
‫תזדרזו.‬
‫-זוזו מהדרך.‬

735
00:57:11,416 --> 00:57:12,583
‫מישהו ראה אותם?‬

736
00:57:13,083 --> 00:57:14,333
‫בוא.‬
‫-למה?‬

737
00:57:14,416 --> 00:57:17,666
‫איפה הם?‬
‫-יו-הו! היי! אנחנו פה למעלה!‬

738
00:57:17,750 --> 00:57:20,750
‫מה את עושה?‬
‫-על הגג. הנה הם.‬

739
00:57:21,875 --> 00:57:25,458
‫לא! מה דעתך לא להגיד כלום?‬
‫-הלוואי שיכולתי.‬

740
00:57:26,541 --> 00:57:30,125
‫אתה יודע כמה אנשים‬
‫מעוניינים בחברה שתמיד דוברת אמת?‬

741
00:57:30,625 --> 00:57:33,791
‫לא הרבה?‬
‫-לא בכלל, ילד אנושי.‬

742
00:57:35,041 --> 00:57:38,625
‫תשמע, אני לא יכולה להמשיך‬
‫לקרוא לך ילד אנושי,‬

743
00:57:38,708 --> 00:57:42,041
‫אפילו שאתה דוגמה ממש מושלמת של אחד.‬

744
00:57:42,125 --> 00:57:46,541
‫ובכנות, אני לא במצב‬
‫להפנות את הגב לחבר פוטנציאלי.‬

745
00:57:46,625 --> 00:57:49,208
‫אז חבר חדש, איך לקרוא לך?‬

746
00:57:49,291 --> 00:57:53,708
‫אימא שלי נהגה לקרוא לי כריסמס,‬
‫אבל כולם קוראים לי ניקולס.‬

747
00:57:54,750 --> 00:57:58,041
‫לסיכום, בני אנוש הם חיות מסוכנות‬

748
00:57:58,125 --> 00:57:59,750
‫ואסור לסמוך עליהם.‬

749
00:58:00,541 --> 00:58:03,750
‫אז מה נעשה אם נראה בן אנוש?‬

750
00:58:05,333 --> 00:58:06,750
‫נכון מאוד.‬

751
00:58:11,250 --> 00:58:13,500
‫בבקשה, את חייבת לעזור לי לברוח.‬

752
00:58:13,583 --> 00:58:15,333
‫למען האמת, את לא.‬

753
00:58:15,916 --> 00:58:19,916
‫אני מחויבת להגן על תלמידיי ממי שיפגע בהם,‬

754
00:58:20,000 --> 00:58:21,791
‫כמו בני האדם שחטפו את קיפ הקטן.‬

755
00:58:23,125 --> 00:58:23,958
‫לא, בבקשה.‬

756
00:58:24,625 --> 00:58:26,000
‫אם תעזרי לי לברוח,‬

757
00:58:26,750 --> 00:58:29,916
‫אני אמצא את קיפ הקטן‬
‫ואחזיר אותו לשדון-הלם.‬

758
00:58:30,000 --> 00:58:33,250
‫פתחו את הדלת.‬
‫-בבקשה. אני דובר אמת.‬

759
00:58:35,208 --> 00:58:38,166
‫לפתוח! זו פקודה!‬

760
00:58:39,750 --> 00:58:40,791
‫לך אחורה!‬
‫-למה?‬

761
00:58:42,208 --> 00:58:43,041
‫מהר!‬

762
00:58:46,083 --> 00:58:47,833
‫קדימה! תמצא את קיפ הקטן!‬

763
00:58:55,708 --> 00:58:56,583
‫זהו זה.‬

764
00:58:57,625 --> 00:58:58,958
‫יש כאן בני אנוש?‬

765
00:59:02,000 --> 00:59:03,000
‫אני יכולה לצאת?‬

766
00:59:07,000 --> 00:59:09,166
‫מה איתך? אתה אנושי?‬
‫-לא.‬

767
00:59:11,000 --> 00:59:11,833
‫סיימנו פה.‬

768
00:59:16,125 --> 00:59:17,875
‫חפשו בכל הבתים!‬

769
00:59:21,583 --> 00:59:22,416
‫מכאן.‬

770
00:59:25,250 --> 00:59:26,291
‫ניקולס.‬

771
00:59:26,375 --> 00:59:28,500
‫זה בסדר. אני מכיר את אייל הצפון הזה.‬

772
00:59:29,791 --> 00:59:32,500
‫תודה, נוש. היי, חבר. גם אני התגעגעתי אליך.‬

773
00:59:33,041 --> 00:59:35,041
‫הנה הם!‬
‫-אוי, לא.‬

774
00:59:35,125 --> 00:59:36,416
‫מצאנו אותם!‬
‫-צריך לזוז.‬

775
00:59:36,500 --> 00:59:37,833
‫אל תתנו להם לברוח!‬

776
00:59:37,916 --> 00:59:39,291
‫תחזיקי!‬
‫-קדימה, זוזו!‬

777
00:59:40,875 --> 00:59:43,500
‫קדימה, בליצן.‬
‫-זוזי, ילדה.‬

778
00:59:44,125 --> 00:59:45,666
‫בהצלחה, נקניקייה מסריחה!‬

779
00:59:45,750 --> 00:59:47,500
‫ניקולס. פה למעלה!‬

780
00:59:48,458 --> 00:59:49,291
‫מיקה!‬

781
00:59:52,208 --> 00:59:55,000
‫מיקה, התגעגעתי אליך.‬
‫-התגעגעתי אליך בכל ליבי.‬

782
00:59:55,083 --> 00:59:56,958
‫מיקה, תכיר את פיית האמת.‬
‫-סליחה, מי?‬

783
00:59:57,041 --> 01:00:00,125
‫לא! אל תיתנו לו לברוח!‬

784
01:00:04,208 --> 01:00:05,500
‫קצת גדולה בשביל פייה.‬

785
01:00:05,583 --> 01:00:07,375
‫סליחה?‬
‫-חבר'ה, לא עכשיו.‬

786
01:00:07,458 --> 01:00:08,875
‫מי הטמבלית? עוד חברה חדשה?‬

787
01:00:16,083 --> 01:00:16,916
‫תעצרו אותו!‬

788
01:00:17,666 --> 01:00:19,000
‫בליצן, מכאן.‬

789
01:00:19,625 --> 01:00:21,791
‫לא, הוא תפס אותי!‬
‫-תתכופפו!‬

790
01:00:23,500 --> 01:00:25,291
‫נפטרנו ממנו!‬
‫-כמעט הגענו.‬

791
01:00:25,916 --> 01:00:27,833
‫אוי לא.‬
‫-תפסנו אתכם עכשיו.‬

792
01:00:27,916 --> 01:00:29,666
‫רדו!‬
‫-רדו!‬

793
01:00:30,250 --> 01:00:31,500
‫הקפנו אותם.‬

794
01:00:31,583 --> 01:00:32,500
‫תיצרו מעגל.‬

795
01:00:35,000 --> 01:00:36,833
‫הם בכל מקום.‬
‫-זהו זה, בחורים.‬

796
01:00:36,916 --> 01:00:39,333
‫הדקו את החבל!‬
‫-רדו, עכשיו!‬

797
01:00:40,875 --> 01:00:43,708
‫אין להם מושג כמה מתיש הכוח הזה.‬

798
01:00:44,416 --> 01:00:45,250
‫עצרי.‬

799
01:00:46,666 --> 01:00:47,500
‫כן?‬

800
01:00:48,208 --> 01:00:49,625
‫הם תופסים אותו?‬

801
01:00:49,708 --> 01:00:51,666
‫סליחה?‬
‫-הוא ימות?‬

802
01:00:51,750 --> 01:00:55,916
‫תפסיקי עכשיו אם זה יקרה. תפסיקי עכשיו.‬
‫-לא נעמוד בזה.‬

803
01:00:56,416 --> 01:00:57,833
‫אתם כן יכולים.‬

804
01:00:57,916 --> 01:01:03,416
‫אתם יכולים להתמודד עם כל דבר‬
‫כי כבר התמודדתם עם הכול.‬

805
01:01:08,250 --> 01:01:10,750
‫ניקולס היה מוקף.‬

806
01:01:10,833 --> 01:01:15,208
‫בכל כיוון שהם הסתכלו,‬
‫שדונים חסמו את נתיב בריחתם.‬

807
01:01:16,291 --> 01:01:17,875
‫אני לא יכול להיתפס שוב.‬

808
01:01:17,958 --> 01:01:20,250
‫למזלך, יש לי עוד תכסיסים בשרוול.‬

809
01:01:20,333 --> 01:01:22,708
‫הכוונה לחומרי נפץ מאולתרים שהכנתי בעצמי.‬

810
01:01:22,791 --> 01:01:24,583
‫רגע, מה?‬
‫-נו, תפסו אותם!‬

811
01:01:29,041 --> 01:01:30,625
‫מיקה, סתום אוזניים.‬
‫-למה?‬

812
01:01:32,625 --> 01:01:33,458
‫תתכופפו!‬

813
01:01:34,666 --> 01:01:38,208
‫בליצן, רוץ!‬
‫-היי, זהירות! הם שם!‬

814
01:01:40,958 --> 01:01:43,750
‫השערים! סגרו את השערים!‬
‫-כן, אימא וודול.‬

815
01:01:46,291 --> 01:01:47,958
‫עצרו!‬
‫-אנחנו לא נספיק.‬

816
01:01:50,375 --> 01:01:51,250
‫מה את עושה?‬

817
01:01:54,041 --> 01:01:55,666
‫אני אחזיק את השער. תברחו.‬

818
01:01:55,750 --> 01:01:57,833
‫לא אוכל לעזוב בלעדייך.‬
‫-ממש אפשר.‬

819
01:01:57,916 --> 01:01:59,750
‫זוזו!‬
‫-קדימה.‬

820
01:01:59,833 --> 01:02:02,041
‫כדאי שתלך. זה יהיה רועש.‬

821
01:02:04,333 --> 01:02:05,291
‫תתפסו אותם!‬

822
01:02:05,375 --> 01:02:08,375
‫לך! תמצא את אבא שלך.‬

823
01:02:10,041 --> 01:02:11,250
‫זה עומד להתפוצץ!‬

824
01:02:22,583 --> 01:02:24,916
‫קדימה, בליצן.‬
‫-אל תיתנו לו לברוח!‬

825
01:02:25,666 --> 01:02:27,416
‫תחזירו אותו, טיפשים שכמוכם!‬

826
01:02:27,500 --> 01:02:29,000
‫מה אתם עושים?‬

827
01:02:45,291 --> 01:02:48,125
‫כל היום שלושת החברים חיפשו‬

828
01:02:49,041 --> 01:02:54,916
‫בהרים, בנחלים ובאגמים שקפאו לחלוטין.‬

829
01:02:57,208 --> 01:02:59,791
‫איפשהו בשממה העצומה,‬

830
01:03:00,708 --> 01:03:03,333
‫ניקולס קיווה למצוא את אביו‬

831
01:03:04,708 --> 01:03:06,416
‫ולפתור את התעלומה…‬

832
01:03:06,500 --> 01:03:09,125
‫וואו, בליצן.‬
‫-…של השדון הצעיר האבוד.‬

833
01:03:14,708 --> 01:03:15,541
‫עשן.‬

834
01:03:32,875 --> 01:03:34,250
‫היי, מיקה.‬
‫-כן.‬

835
01:03:34,333 --> 01:03:37,500
‫תראה.‬
‫-חוט. יש לך מושג לאן הוא מוביל?‬

836
01:03:37,583 --> 01:03:40,208
‫לא, אבל זה חייב להוביל לאן שהוא.‬

837
01:03:41,208 --> 01:03:42,500
‫זה מרגיע.‬

838
01:04:07,625 --> 01:04:08,458
‫קיפ הקטן.‬

839
01:04:18,833 --> 01:04:21,416
‫אני יודע שאתה פוחד. גם אני פוחד.‬

840
01:04:23,916 --> 01:04:24,916
‫אני פה כדי לעזור.‬

841
01:04:40,000 --> 01:04:42,500
‫התפיסה הכי קלה שעשיתי.‬
‫-אני יודע.‬

842
01:04:42,583 --> 01:04:44,375
‫ממש כמו לתפוס ארנב?‬

843
01:04:46,000 --> 01:04:47,208
‫יש פה הרבה ציפורים.‬

844
01:04:48,083 --> 01:04:49,208
‫הוא מהיר.‬

845
01:04:49,291 --> 01:04:50,125
‫אני רק אומר.‬

846
01:04:52,208 --> 01:04:54,083
‫אני מניח שכולכם טעמתם ארנב.‬

847
01:04:54,166 --> 01:04:56,500
‫תלוי איזו הבטחה אתה רוצה לקיים,‬

848
01:04:57,125 --> 01:05:01,166
‫זו שהבטחת למלך שלך או זו שהבטחת לבנך.‬

849
01:05:04,666 --> 01:05:05,750
‫זה יקרה בקרוב.‬

850
01:05:06,375 --> 01:05:07,875
‫כדאי שתשתוק או…‬

851
01:05:10,083 --> 01:05:13,833
‫אל תזיז שריר.‬

852
01:05:15,166 --> 01:05:16,041
‫מי אתה?‬

853
01:05:17,250 --> 01:05:18,833
‫תגיד לי או שאתה מת.‬

854
01:05:19,625 --> 01:05:23,000
‫רק הלכתי לאיבוד ביער. אני לא רוצה צרות.‬

855
01:05:23,083 --> 01:05:27,500
‫אתה זומם משהו.‬
‫תגיד לי מה, או שאירה חץ דרכך.‬

856
01:05:27,583 --> 01:05:29,583
‫היי, מה קורה פה?‬

857
01:05:29,666 --> 01:05:31,708
‫מצאתי את הילד הזה מסתובב.‬

858
01:05:31,791 --> 01:05:33,000
‫מה אתה עושה פה, ילד?‬

859
01:05:34,291 --> 01:05:35,125
‫מי אתה?‬

860
01:05:35,208 --> 01:05:37,666
‫מה אתה עושה פה?‬
‫-מי אתה, ילד?‬

861
01:05:38,416 --> 01:05:39,541
‫אתה הבן של ג'ואל.‬

862
01:05:39,625 --> 01:05:41,791
‫אבא שלי. איפה הוא?‬

863
01:05:41,875 --> 01:05:42,708
‫ניקולס?‬

864
01:05:44,583 --> 01:05:45,416
‫זה אתה?‬

865
01:05:46,708 --> 01:05:50,666
‫אבא.‬

866
01:05:51,583 --> 01:05:52,708
‫מה אתה עושה כאן?‬

867
01:05:53,333 --> 01:05:54,708
‫באתי לחפש אותך.‬

868
01:05:58,958 --> 01:06:00,666
‫לא אמרת לי שתחטוף שדון.‬

869
01:06:02,083 --> 01:06:04,041
‫אמרת שתמצא הוכחה לשדון-הלם.‬

870
01:06:04,750 --> 01:06:09,166
‫כן, איזו הוכחה תהיה טובה יותר משדון אמיתי?‬

871
01:06:09,916 --> 01:06:14,416
‫הם בטח הכריחו אותך לעשות זאת, אבא.‬
‫בבקשה תגיד לי שזה מה שקרה.‬

872
01:06:14,500 --> 01:06:17,041
‫זה לטובתנו, ניקולס.‬
‫-לא.‬

873
01:06:19,375 --> 01:06:23,125
‫המלך ביקש תקווה. איך זה מסמל תקווה?‬

874
01:06:25,458 --> 01:06:27,500
‫נוכל להחזיר את השדון לשדון-הלם.‬

875
01:06:29,458 --> 01:06:30,458
‫בחזרה לבית שלו.‬

876
01:06:31,333 --> 01:06:32,833
‫השדונים ישמחו.‬

877
01:06:33,583 --> 01:06:36,875
‫אולי הם אפילו יעניקו לך פרס. לכולכם.‬

878
01:06:40,333 --> 01:06:42,458
‫עדיף להיות טוב מאשר להיות עשיר, אבא.‬

879
01:06:43,541 --> 01:06:44,791
‫יותר מכל דבר.‬

880
01:06:46,791 --> 01:06:50,958
‫ואם שכחת את זה, שכחת את אימא.‬

881
01:06:54,458 --> 01:06:56,125
‫אני אשחרר אותך, קיפ.‬

882
01:07:00,416 --> 01:07:02,208
‫ג'ואל, זוז מהדרך.‬
‫-הוא הבן שלי.‬

883
01:07:02,291 --> 01:07:04,625
‫הוא מנסה לעזור לשדון לברוח.‬

884
01:07:06,791 --> 01:07:09,000
‫אז נקשור גם אותו.‬
‫-אבא.‬

885
01:07:09,083 --> 01:07:11,333
‫כל כך חזק שלא יוכל לברוח.‬
‫-אבא!‬

886
01:07:11,416 --> 01:07:12,250
‫שקט!‬

887
01:07:15,083 --> 01:07:17,208
‫אוקיי, בסדר. תקשרו אותו.‬

888
01:07:18,458 --> 01:07:22,125
‫תקשרו גם את אייל הצפון.‬
‫-אבא, מה? אבא!‬

889
01:07:23,083 --> 01:07:26,375
‫אבא, בבקשה.‬

890
01:07:27,583 --> 01:07:28,666
‫אבא!‬

891
01:07:32,666 --> 01:07:33,916
‫בליצן!‬
‫-תירגע.‬

892
01:07:34,000 --> 01:07:35,375
‫לאט לאט.‬
‫-תעזבו אותו!‬

893
01:07:35,458 --> 01:07:37,041
‫תפוס אותו. תחזיק.‬

894
01:07:41,875 --> 01:07:44,375
‫תפגע בחבר שלי, ואנשוך לך את העין.‬

895
01:07:46,250 --> 01:07:48,750
‫עשית את זה. גרמת לו לדבר.‬

896
01:07:48,833 --> 01:07:51,416
‫כן. הוא הצליח. הוא מדהים.‬

897
01:07:53,666 --> 01:07:57,083
‫אל תסתכל עליי ככה, בן. אני עושה את המיטב.‬

898
01:07:57,750 --> 01:07:58,833
‫זה המיטב שלך?‬

899
01:07:59,750 --> 01:08:00,708
‫אני אהיה כן.‬

900
01:08:00,791 --> 01:08:03,416
‫אפשר לשפוט אופי של אדם אם כשפוגשים אותו,‬

901
01:08:03,500 --> 01:08:05,583
‫הוא מנסה להרוג אותך עם…‬
‫-שקט, מיקה.‬

902
01:08:05,666 --> 01:08:06,500
‫גרזן.‬

903
01:08:37,750 --> 01:08:40,375
‫תירגע.‬
‫-מה אתה עושה?‬

904
01:08:42,625 --> 01:08:46,458
‫אתה בא אחריי.‬
‫-לא. למה שנעשה את זה?‬

905
01:08:46,541 --> 01:08:47,833
‫היי, ניקולס!‬

906
01:08:56,250 --> 01:08:59,791
‫זה היה רעיון נוראי מצדך לבוא הנה,‬
‫לברוח, כל זה.‬

907
01:09:00,458 --> 01:09:04,083
‫אבל אתה בני, ואני בצד שלך לא משנה מה.‬

908
01:09:04,750 --> 01:09:05,958
‫למה אתה מחייך?‬

909
01:09:06,833 --> 01:09:08,875
‫יש בך טוב בכל זאת.‬

910
01:09:13,500 --> 01:09:14,750
‫קדימה, קיפ הקטן.‬

911
01:09:24,000 --> 01:09:25,041
‫זאת התוכנית.‬

912
01:09:25,125 --> 01:09:27,666
‫תיקח את אייל הצפון‬
‫ותחזיר את קיפ לשדון-הלם.‬

913
01:09:27,750 --> 01:09:31,000
‫תמשיך דרומה ואל תעצור עד שתגיע לבקתה.‬

914
01:09:31,875 --> 01:09:34,333
‫הם בורחים.‬
‫-לך!‬

915
01:09:34,416 --> 01:09:35,666
‫הם בורחים!‬

916
01:09:36,375 --> 01:09:37,958
‫קומו! תתעוררו, חברים!‬
‫-ניקולס.‬

917
01:09:38,041 --> 01:09:39,833
‫מהר, ג'ואל!‬
‫-לך, בן!‬

918
01:09:39,916 --> 01:09:41,583
‫לא בלעדיך.‬
‫-מהר!‬

919
01:09:41,666 --> 01:09:45,000
‫כולם לקום! קדימה! זוזו!‬

920
01:09:45,083 --> 01:09:47,250
‫הם בורחים.‬
‫-הם לקחו את השדון.‬

921
01:09:47,333 --> 01:09:49,208
‫ג'ואל! ניקולס!‬

922
01:09:49,291 --> 01:09:50,833
‫הפעם לא אפספס!‬

923
01:09:52,291 --> 01:09:53,750
‫מהר יותר, בליצן. מהר!‬

924
01:09:57,625 --> 01:09:59,208
‫תתקרבו!‬

925
01:10:00,958 --> 01:10:02,958
‫ג'ואל, הייתה לנו עסקה!‬

926
01:10:09,750 --> 01:10:11,708
‫אל תתנו להם לברוח!‬

927
01:10:12,833 --> 01:10:14,083
‫הם בורחים!‬

928
01:10:15,250 --> 01:10:17,541
‫רוצו! ג'ואל!‬

929
01:10:18,916 --> 01:10:20,708
‫אנחנו חייבים למהר!‬

930
01:10:26,416 --> 01:10:28,416
‫אנחנו לא זזים מהר מספיק, בליצן!‬

931
01:10:36,791 --> 01:10:38,416
‫ניקולס, שם בהמשך!‬

932
01:10:55,250 --> 01:10:58,000
‫קדימה, בליצן! יש בך קסם!‬

933
01:10:59,250 --> 01:11:01,958
‫זהו זה, חבר! אתה עושה את זה!‬

934
01:11:04,458 --> 01:11:05,916
‫אני מכביד עליכם!‬

935
01:11:06,000 --> 01:11:08,833
‫אנחנו קרובים. קדימה, בליצן!‬

936
01:11:10,875 --> 01:11:13,750
‫בבקשה, תעוף, בליצן! תעוף!‬

937
01:11:16,375 --> 01:11:18,625
‫לא, אבא!‬
‫-אני אוהב אותך, ניקולס.‬

938
01:11:18,708 --> 01:11:21,125
‫לא, אבא!‬
‫-יש בך כל כך הרבה טוב-לב.‬

939
01:11:21,208 --> 01:11:22,791
‫זה טוב יותר מהכול.‬

940
01:11:22,875 --> 01:11:24,000
‫לא, אבא!‬

941
01:11:33,958 --> 01:11:36,625
‫אבא, לא! אבא!‬

942
01:11:37,250 --> 01:11:38,375
‫אבא, בבקשה!‬

943
01:11:38,458 --> 01:11:42,666
‫אבא, לא!‬

944
01:11:42,750 --> 01:11:46,000
‫אבא!‬

945
01:12:08,750 --> 01:12:12,833
‫זה הסיפור הכי גרוע ששמעתי בחיי.‬
‫-ובכן, לא סיימתי.‬

946
01:12:12,916 --> 01:12:15,458
‫אין סיכוי שתגיעי לסוף טוב מכאן.‬

947
01:12:15,541 --> 01:12:16,833
‫אני לא חייבת.‬

948
01:12:16,916 --> 01:12:20,833
‫האושר אינו בגדר חובה‬
‫ושום דבר לא באמת מסתיים.‬

949
01:12:21,333 --> 01:12:24,083
‫טוב, חג מולד שמח, כולם.‬

950
01:12:24,166 --> 01:12:25,500
‫אבל, דודה רות'?‬

951
01:12:26,583 --> 01:12:27,833
‫מה קרה, מופט?‬

952
01:12:29,250 --> 01:12:30,625
‫ניקולס המסכן.‬

953
01:12:33,375 --> 01:12:38,625
‫אני יודעת. הכאב שהוא חש היה עצום.‬

954
01:12:46,208 --> 01:12:49,333
‫יגון הוא המחיר שאנחנו משלמים על אהבה,‬

955
01:12:51,208 --> 01:12:54,916
‫וזה שווה את זה פי כמה וכמה.‬

956
01:13:03,500 --> 01:13:04,333
‫ניקולס…‬

957
01:13:07,041 --> 01:13:08,000
‫אני כל כך מצטער.‬

958
01:13:10,958 --> 01:13:15,208
‫אבל עכשיו הגיע הזמן שניקולס יתקן את המצב‬

959
01:13:16,625 --> 01:13:22,333
‫ויחזיר את קיפ הקטן הביתה לשדון-הלם.‬

960
01:13:45,166 --> 01:13:46,000
‫תקשיב.‬

961
01:13:47,875 --> 01:13:52,458
‫אני יודע שאתה חושב שאבא שלי היה בן אדם רע,‬
‫אבל הוא היה גם טוב.‬

962
01:13:55,250 --> 01:13:56,625
‫בני אנוש הם מסובכים.‬

963
01:14:03,416 --> 01:14:06,958
‫ניקולס מצא את הרחובות של שדון-הלם נטושים.‬

964
01:14:07,625 --> 01:14:09,375
‫אף שדון באופק.‬

965
01:14:12,208 --> 01:14:16,625
‫אימא הרקס, על פשעים נתעבים נגד עם השדונים,‬

966
01:14:16,708 --> 01:14:19,375
‫את מגורשת בזאת לנצח.‬

967
01:14:19,458 --> 01:14:20,708
‫תוכלי להעניש אותנו,‬

968
01:14:20,791 --> 01:14:26,333
‫אך לעולם לא תוכלי לקחת‬
‫את האדמה עליה אנו עומדים.‬

969
01:14:34,791 --> 01:14:36,375
‫זה הבית שלנו.‬

970
01:14:36,458 --> 01:14:37,583
‫מספיק!‬

971
01:14:38,958 --> 01:14:41,458
‫מגורשים! כולכם מגורשים.‬

972
01:14:41,541 --> 01:14:42,916
‫את לא יכולה לעשות זאת.‬

973
01:14:43,000 --> 01:14:44,333
‫הרגע עשיתי זאת.‬

974
01:14:44,416 --> 01:14:49,166
‫לא תוכלו להישאר כאן‬
‫ולאיים על ביטחוננו, להפריע לחיינו.‬

975
01:14:50,875 --> 01:14:54,708
‫האם כבר שכחנו‬
‫את הלקחים של קיפ הקטן והמסכן?‬

976
01:14:56,166 --> 01:14:58,000
‫למה שלא תשאלי אותו בעצמך?‬

977
01:15:29,250 --> 01:15:32,166
‫אני לא אשא נאום ארוך.‬

978
01:15:40,625 --> 01:15:42,291
‫טוב, אני מניח שזהו זה.‬

979
01:15:44,291 --> 01:15:46,208
‫אם קיפ הקטן חי…‬

980
01:15:48,541 --> 01:15:49,541
‫אז…‬

981
01:15:51,041 --> 01:15:52,458
‫התקווה חיה.‬

982
01:15:58,500 --> 01:15:59,333
‫רגע.‬

983
01:16:00,875 --> 01:16:02,583
‫הניחו אותו. החזירו אותו.‬

984
01:16:06,125 --> 01:16:07,291
‫הידד לקיפ!‬

985
01:16:07,375 --> 01:16:09,916
‫להסתגל. עלינו להסתגל.‬

986
01:16:10,000 --> 01:16:12,625
‫חכו! אני מצווה עליכם! ‬

987
01:16:40,791 --> 01:16:43,875
‫מה הוא אמר?‬
‫-כלום בינתיים. הוא רק דפק.‬

988
01:16:45,625 --> 01:16:46,958
‫זה עדיין מרגש.‬

989
01:16:57,208 --> 01:16:58,041
‫מה זה?‬

990
01:17:03,875 --> 01:17:05,708
‫התינוק שלי!‬

991
01:17:11,708 --> 01:17:13,083
‫אני מצטער, אימא.‬

992
01:17:13,166 --> 01:17:16,375
‫כן, נדבר על זה כשאבא שלך יגיע הביתה.‬

993
01:17:23,166 --> 01:17:24,500
‫מצאת את אבא שלך, נכון?‬

994
01:17:29,208 --> 01:17:30,041
‫תקשיב.‬

995
01:17:31,291 --> 01:17:35,708
‫הדבר היחיד בחיים שהוא פשוט וברור הוא האמת.‬

996
01:17:37,375 --> 01:17:38,750
‫אבל היא יכולה להכאיב.‬

997
01:17:42,750 --> 01:17:44,166
‫הכאב הזה יחלוף אי פעם?‬

998
01:17:46,666 --> 01:17:47,500
‫לא.‬

999
01:17:49,291 --> 01:17:50,708
‫לא יכולת לשקר פעם אחת?‬

1000
01:17:51,333 --> 01:17:54,000
‫אבל לומדים לחיות עם זה.‬

1001
01:17:54,666 --> 01:17:56,750
‫ומתחזקים בזכות זה.‬

1002
01:17:57,708 --> 01:17:58,958
‫וזו האמת.‬

1003
01:18:05,375 --> 01:18:08,750
‫אני לא לגמרי מבין איך עשית את זה.‬

1004
01:18:09,541 --> 01:18:11,291
‫תסביר לי מההתחל…‬

1005
01:18:12,250 --> 01:18:13,458
‫הצלת את הבן שלנו.‬

1006
01:18:14,458 --> 01:18:17,375
‫כל אחד יכול היה לעשות זאת.‬
‫-אבל רק אתה עשית את זה.‬

1007
01:18:17,458 --> 01:18:19,250
‫אל תהיה גיבור. קח את הקרדיט.‬

1008
01:18:19,333 --> 01:18:21,291
‫אנחנו יצרני סביבונים פשוטים.‬

1009
01:18:21,375 --> 01:18:22,458
‫הוא מצטנע.‬

1010
01:18:22,541 --> 01:18:24,500
‫הסביבונים שלהם יסובבו לך את הראש.‬

1011
01:18:25,000 --> 01:18:26,166
‫כאות להערכתנו,‬

1012
01:18:26,250 --> 01:18:29,291
‫ברצוננו להציע לך מבחר‬
‫ממוצרינו הטובים ביותר.‬

1013
01:18:33,375 --> 01:18:34,666
‫היה לי רק צעצוע אחד.‬

1014
01:18:37,708 --> 01:18:38,958
‫זו הייתה בובת לפת.‬

1015
01:18:39,666 --> 01:18:42,333
‫אימא שלי הכינה לי אותה.‬
‫-סיפור עצוב מאוד.‬

1016
01:18:43,041 --> 01:18:45,208
‫הוא אכל אותה.‬
‫-לכולנו יש חרטות.‬

1017
01:18:45,291 --> 01:18:46,416
‫רק צעצוע אחד.‬

1018
01:18:47,166 --> 01:18:49,791
‫המשחק איתה גרם לי להרגיש מאושר ואהוב.‬

1019
01:18:50,791 --> 01:18:52,750
‫זה יותר ממה שכל ילד צריך.‬

1020
01:18:58,458 --> 01:19:00,291
‫רגע.‬
‫-מה קרה?‬

1021
01:19:00,916 --> 01:19:03,250
‫אתם יכולים להכין עוד? עוד הרבה?‬

1022
01:19:03,333 --> 01:19:04,875
‫בטח, אבל…‬
‫-אצטרך את כל מה שיש.‬

1023
01:19:04,958 --> 01:19:07,250
‫דברים מבריקים, קוביות, צעצועים שזזים.‬

1024
01:19:07,750 --> 01:19:11,875
‫ואצטרך לשאול גם את הווילון הזה.‬
‫-יכול להיות שאתה חוטף עוד שדון?‬

1025
01:19:11,958 --> 01:19:15,541
‫לא. יותר מזה. הרבה יותר.‬
‫-אנחנו פותחים חנות וילונות?‬

1026
01:19:16,041 --> 01:19:18,458
‫טוב. קדימה.‬
‫-אין לנו הרבה זמן!‬

1027
01:19:18,541 --> 01:19:22,791
‫ולי אין הרבה גבינה.‬
‫-אז למה לא אמרת? אני מייצרת בעצמי.‬

1028
01:19:22,875 --> 01:19:23,916
‫תתחתני איתי.‬

1029
01:19:50,583 --> 01:19:53,125
‫זה בסדר, כולם. אני מפעיל את הגלגל.‬

1030
01:20:02,916 --> 01:20:04,625
‫והגלגל בצד.‬

1031
01:20:07,625 --> 01:20:09,625
‫תודה. זה מושלם.‬
‫-תביא את הגלגלים.‬

1032
01:20:09,708 --> 01:20:13,000
‫זהו זה, כולם. אתה נהדרים. תמשיכו ככה.‬

1033
01:20:13,625 --> 01:20:14,833
‫מדהים. תודה.‬

1034
01:20:15,541 --> 01:20:17,791
‫פספסת נקודה. נסה שוב.‬

1035
01:20:19,291 --> 01:20:20,458
‫ראיתי גרוע מזה.‬

1036
01:21:06,791 --> 01:21:09,416
‫תודה.‬
‫-הלוואי שיכולת לראות את זה, אימא.‬

1037
01:21:10,500 --> 01:21:13,000
‫זה כל מה שקיווית לו.‬

1038
01:21:14,083 --> 01:21:16,291
‫התראה של חמש דקות.‬

1039
01:21:16,916 --> 01:21:19,083
‫חמש דקות!‬
‫-נצבע זה עתה.‬

1040
01:21:19,166 --> 01:21:20,750
‫כחול לשלום,‬

1041
01:21:20,833 --> 01:21:22,041
‫אדום לשמחה,‬

1042
01:21:22,125 --> 01:21:25,291
‫ירוק לפלא וצהוב‬
‫כי זה גורם לעיניים שלי לדגדג.‬

1043
01:21:25,375 --> 01:21:26,291
‫אתה אוהב את זה?‬

1044
01:21:26,375 --> 01:21:27,625
‫זה לא קצת צעקני?‬

1045
01:21:28,750 --> 01:21:30,291
‫אני חושב שזה מושלם.‬
‫-מת על זה.‬

1046
01:21:30,375 --> 01:21:32,625
‫האייל הזה לא יסיע את עצמו.‬

1047
01:21:32,708 --> 01:21:35,750
‫בסדר, הגיע הזמן. אין לנו הרבה זמן.‬

1048
01:21:45,583 --> 01:21:47,125
‫חג מולד שמח!‬

1049
01:21:48,208 --> 01:21:50,208
‫חג מולד שמח.‬

1050
01:21:52,083 --> 01:21:54,458
‫הנה, קח את זה.‬
‫-לא, אני לא יכול.‬

1051
01:21:54,541 --> 01:21:56,125
‫אתה אחד מאיתנו עכשיו.‬

1052
01:21:57,583 --> 01:22:01,875
‫לא נוכל לתת לך‬
‫לייצג את שדון-הלם בלבוש מרופט, נכון?‬

1053
01:22:01,958 --> 01:22:03,750
‫הם מעריצים אותך, אתה יודע.‬

1054
01:22:05,666 --> 01:22:06,625
‫כמו כולנו.‬

1055
01:22:07,541 --> 01:22:10,416
‫ולא רק כי אתה גבוה בצורה מוזרה.‬

1056
01:22:13,291 --> 01:22:16,291
‫קדימה. שדון-הלם הוא הבית שלך עכשיו.‬

1057
01:22:16,875 --> 01:22:19,000
‫צא לשם. תגרום לנו להתגאות.‬

1058
01:22:22,875 --> 01:22:23,958
‫זהו זה.‬

1059
01:22:24,041 --> 01:22:26,125
‫תודה על הכול.‬
‫-תעוף בבטחה.‬

1060
01:22:27,083 --> 01:22:29,208
‫אנחנו נמשיך מכאן. נתראה בקרוב.‬

1061
01:22:29,291 --> 01:22:30,541
‫אנחנו סומכים על זה.‬

1062
01:22:31,208 --> 01:22:32,208
‫עצור!‬

1063
01:22:39,375 --> 01:22:42,208
‫אסור לבן האנוש הזה לעזוב את שדון-הלם.‬

1064
01:22:48,291 --> 01:22:50,541
‫אז הוא החזיר לנו את השדון הקטן.‬

1065
01:22:52,625 --> 01:22:54,041
‫הידד על זה.‬

1066
01:22:55,583 --> 01:22:59,750
‫אך מהו ילד אחד מול קהילה שלמה?‬

1067
01:23:02,250 --> 01:23:07,083
‫אסור לנו לאפשר למה שהרווחנו‬
‫לעוור אותנו למה שאנו עלולים להפסיד.‬

1068
01:23:07,166 --> 01:23:08,166
‫הבית שלנו.‬

1069
01:23:09,666 --> 01:23:10,541
‫התרבות שלנו.‬

1070
01:23:30,833 --> 01:23:31,875
‫לא, זה לא ייתכן.‬

1071
01:23:46,416 --> 01:23:47,416
‫ילד…‬

1072
01:23:50,583 --> 01:23:52,083
‫מאיפה השגת את התליון הזה?‬

1073
01:23:56,208 --> 01:23:57,791
‫מאיפה השגת אותו?‬

1074
01:24:01,958 --> 01:24:02,833
‫מאימא שלי.‬

1075
01:24:05,041 --> 01:24:06,375
‫היא ענדה אותו כל חייה.‬

1076
01:24:16,583 --> 01:24:18,541
‫לא חשבתי שאראה אותו שוב.‬

1077
01:24:21,708 --> 01:24:22,750
‫לפני זמן רב…‬

1078
01:24:26,541 --> 01:24:28,875
‫ילדה אנושית הגיעה לכפר שלנו…‬

1079
01:24:31,416 --> 01:24:32,708
‫עייפה ואבודה.‬

1080
01:24:35,625 --> 01:24:37,291
‫אירחנו אותה.‬

1081
01:24:38,250 --> 01:24:41,333
‫היא הייתה אוהבת ואדיבה ו…‬

1082
01:24:43,000 --> 01:24:44,166
‫מלאת תקווה.‬

1083
01:24:46,916 --> 01:24:48,416
‫היא הפכה לחברה שלנו…‬

1084
01:24:53,708 --> 01:24:54,541
‫לחברה שלי…‬

1085
01:24:57,875 --> 01:25:02,791
‫עד היום שבו השלג נמס,‬
‫והיא חזרה לביתה בדרום.‬

1086
01:25:04,500 --> 01:25:06,208
‫עם כיסים מלאים בשוקולד.‬

1087
01:25:10,375 --> 01:25:12,375
‫אז לשם נעלמו כל השוקולדים שלי.‬

1088
01:25:14,791 --> 01:25:18,541
‫למיטב זיכרוני, דימלזה,‬

1089
01:25:20,166 --> 01:25:24,416
‫הייתה תקופה שאהבת בני אנוש יותר מרובנו.‬

1090
01:25:26,791 --> 01:25:28,708
‫אבל היא עזבה בלי לומר מילה.‬

1091
01:25:28,791 --> 01:25:30,208
‫היא מעולם לא שכחה.‬

1092
01:25:32,666 --> 01:25:35,625
‫אימא שלי סיפרה לי‬
‫את הסיפור על שדון-הלם בכל לילה.‬

1093
01:25:37,333 --> 01:25:38,708
‫הוא תמיד היה איתה.‬

1094
01:25:42,708 --> 01:25:43,708
‫לומי.‬

1095
01:25:49,916 --> 01:25:51,083
‫קראנו לה לומי.‬

1096
01:25:51,583 --> 01:25:52,416
‫לומי.‬

1097
01:25:56,750 --> 01:26:00,458
‫הילדה שבאה, אך לא יכלה להישאר לזמן רב.‬

1098
01:26:04,708 --> 01:26:05,666
‫אני רואה אותה.‬

1099
01:26:08,708 --> 01:26:10,208
‫אני רואה אותה בך.‬

1100
01:26:17,041 --> 01:26:18,541
‫אימי אמרה לי ששדון-הלם‬

1101
01:26:19,125 --> 01:26:22,291
‫הוא המקום הכי שמח ומלא תקווה בעולם.‬

1102
01:26:24,375 --> 01:26:27,625
‫והוא צריך להיות כזה שוב, במיוחד בחג המולד.‬

1103
01:26:32,750 --> 01:26:33,916
‫על שמו אני קרוי.‬

1104
01:26:37,666 --> 01:26:38,791
‫היא קראה לך…‬

1105
01:26:42,041 --> 01:26:43,416
‫היא קראה לך כריסמס.‬

1106
01:26:47,000 --> 01:26:50,208
‫עדיין יש לנו זמן לפני היום הגדול.‬

1107
01:26:52,083 --> 01:26:54,875
‫נוכל להפוך אותו להכי טוב אי פעם.‬

1108
01:26:57,500 --> 01:26:58,500
‫מוכן, חברי?‬

1109
01:26:58,583 --> 01:26:59,416
‫נולדתי מוכן.‬

1110
01:27:02,125 --> 01:27:03,708
‫התכוונת לאייל הצפון, נכון?‬

1111
01:27:05,416 --> 01:27:06,833
‫מהר יותר, בליצן, מהר!‬

1112
01:27:12,500 --> 01:27:13,875
‫נתראה בקרוב, חבר!‬

1113
01:27:15,375 --> 01:27:17,416
‫מעוף שמח, אבא כריסמס!‬

1114
01:27:40,833 --> 01:27:42,500
‫שם, בליצן! למטה.‬

1115
01:28:05,750 --> 01:28:07,375
‫אני חושב שהזנב שלי התעקם.‬

1116
01:28:07,458 --> 01:28:08,291
‫מי אתה?‬

1117
01:28:10,541 --> 01:28:11,666
‫מה יש בשק הזה?‬

1118
01:28:13,291 --> 01:28:16,291
‫תקווה וקסם ופלא.‬

1119
01:28:16,958 --> 01:28:17,833
‫שומרים!‬

1120
01:28:17,916 --> 01:28:22,666
‫חכה, מה שחיפשת,‬
‫הגילוי שידליק מחדש את הניצוץ.‬

1121
01:28:22,750 --> 01:28:23,750
‫אה, זה.‬

1122
01:28:25,291 --> 01:28:27,333
‫די ויתרתי על זה.‬

1123
01:28:28,416 --> 01:28:32,083
‫אם רואים מספיק סוסים עם‬
‫קרניים דבוקות לראשם, נהיים קצת ציניים.‬

1124
01:28:32,166 --> 01:28:33,083
‫רגע.‬

1125
01:28:33,166 --> 01:28:34,250
‫שומרים!‬

1126
01:28:34,875 --> 01:28:35,875
‫תפסיק להגיד את זה.‬

1127
01:28:35,958 --> 01:28:39,708
‫אני לא חושב שיש שם מישהו בכל מקרה.‬
‫-רק תסתכל, בבקשה.‬

1128
01:28:42,333 --> 01:28:44,666
‫טוב, בסדר. תראה לי.‬

1129
01:29:01,666 --> 01:29:03,333
‫זה לא קסום במיוחד.‬

1130
01:29:07,250 --> 01:29:08,458
‫איך זה עובד?‬

1131
01:29:21,333 --> 01:29:22,416
‫נתחיל שם.‬

1132
01:29:35,708 --> 01:29:37,125
‫האם מלכים נותנים דחיפות?‬

1133
01:29:38,416 --> 01:29:39,375
‫המלך הזה כן.‬

1134
01:29:59,666 --> 01:30:00,791
‫איך נכנסת?‬

1135
01:30:03,125 --> 01:30:04,958
‫מה עכשיו?‬
‫-תראה.‬

1136
01:30:21,625 --> 01:30:23,625
‫הו, הו, הו!‬

1137
01:30:40,291 --> 01:30:44,833
‫ניקולס הראה למלך שהמתנות הן לא העיקר.‬

1138
01:30:47,125 --> 01:30:49,041
‫למרות שהן נפלאות.‬

1139
01:30:53,333 --> 01:30:55,458
‫העיקר הוא מה שעומד מאחוריהן.‬

1140
01:30:56,083 --> 01:30:56,958
‫הנה אחת.‬

1141
01:30:59,458 --> 01:31:03,291
‫אנו נותנים מה שיש לנו‬
‫כדי להראות שאכפת לנו.‬

1142
01:31:07,625 --> 01:31:10,416
‫ואז כולנו שותפים לשמחה.‬

1143
01:31:19,500 --> 01:31:23,500
‫והשמחה הזאת יכולה להפוך לתקווה,‬

1144
01:31:24,791 --> 01:31:30,125
‫בית אחד בכל פעם, ולהתפשט ברחבי הארץ.‬

1145
01:31:30,208 --> 01:31:32,000
‫ביקשתי משהו חדש.‬

1146
01:31:32,625 --> 01:31:35,833
‫הבאת לי משהו ששכחנו שכבר היה לנו.‬

1147
01:31:36,583 --> 01:31:37,416
‫תודה.‬

1148
01:31:37,958 --> 01:31:40,458
‫טוב, בהצלחה עם הכול.‬
‫-להת'.‬

1149
01:31:42,708 --> 01:31:45,833
‫לאן אתה חושב שאתה הולך?‬
‫-העבודה שלי הסתיימה. אז…‬

1150
01:31:45,916 --> 01:31:47,375
‫הסתיימה?‬

1151
01:31:47,458 --> 01:31:50,541
‫נתתי לך את הרעיון.‬
‫הראיתי לך איך זה עובד.‬

1152
01:31:51,333 --> 01:31:54,000
‫עכשיו עליי למנות מישהו לנהל את זה.‬
‫-נהדר.‬

1153
01:31:54,500 --> 01:31:55,666
‫נהדר. מתי תוכל להתחיל?‬

1154
01:31:58,125 --> 01:32:00,083
‫אני בקושי מכיר אותך, אבל נראה לי‬

1155
01:32:00,166 --> 01:32:04,458
‫שאם למישהו מגיע האושר האינסופי‬
‫הכרוך בלאהוב ולהיות נאהב,‬

1156
01:32:04,541 --> 01:32:06,125
‫זה לך, ידידי הצעיר.‬

1157
01:32:07,208 --> 01:32:09,541
‫חוץ מזה, זה רק יום אחד בשנה.‬

1158
01:32:10,625 --> 01:32:11,958
‫איך נקרא לזה?‬

1159
01:32:12,458 --> 01:32:16,125
‫זה קל. יום ניקולס ומיקה העכבר המדבר.‬

1160
01:32:18,291 --> 01:32:19,500
‫יש לך עוד רעיונות?‬

1161
01:32:30,333 --> 01:32:32,541
‫אתה יודע למי עוד לא יזיק להאמין בקסם?‬

1162
01:32:32,625 --> 01:32:33,500
‫למי?‬

1163
01:32:34,208 --> 01:32:37,041
‫שודד!‬
‫-בוא!‬

1164
01:32:37,125 --> 01:32:38,083
‫שודד!‬

1165
01:32:39,375 --> 01:32:41,541
‫פולש!‬
‫-קדימה.‬

1166
01:32:43,750 --> 01:32:45,375
‫היי, דודה קרלוטה!‬

1167
01:32:45,458 --> 01:32:47,208
‫זה אני, ניקולס.‬

1168
01:32:47,291 --> 01:32:50,125
‫אני טס על אייל הצפון, והעכבר שלי מדבר.‬

1169
01:32:50,208 --> 01:32:51,083
‫טה-דה!‬

1170
01:32:51,166 --> 01:32:54,166
‫ותראי, הבאנו את העוזר שלנו, המלך.‬
‫-שלום!‬

1171
01:32:55,541 --> 01:32:56,375
‫היי.‬

1172
01:32:57,500 --> 01:33:01,125
‫רק חזרתי כדי להגיד לך שקסם זה דבר אמיתי.‬

1173
01:33:01,208 --> 01:33:02,875
‫נכון. זה באמת נכון.‬

1174
01:33:03,500 --> 01:33:04,375
‫כיס.‬

1175
01:33:04,458 --> 01:33:07,250
‫אה כן, תבדקי בכיס שלך.‬

1176
01:33:18,166 --> 01:33:19,750
‫תודה, ניקולס!‬

1177
01:33:22,833 --> 01:33:25,583
‫השק היה כמעט ריק מצעצועים,‬

1178
01:33:25,666 --> 01:33:30,208
‫אבל בשביל ניקולס, ההרפתקה רק התחילה.‬

1179
01:33:32,916 --> 01:33:35,416
‫וכך היה שמלך,‬

1180
01:33:36,125 --> 01:33:37,416
‫עכבר,‬

1181
01:33:37,500 --> 01:33:38,500
‫אייל הצפון,‬

1182
01:33:39,250 --> 01:33:41,166
‫וילד בשם כריסמס‬

1183
01:33:41,958 --> 01:33:45,625
‫נעלמו בחזרה אל השמים.‬

1184
01:33:48,000 --> 01:33:49,333
‫אני לא מבין את זה.‬

1185
01:33:49,416 --> 01:33:50,791
‫אולי בשנה הבאה.‬

1186
01:33:50,875 --> 01:33:54,500
‫בחייך. זה פשוט. תשתמש ב…‬
‫-רגע, אני יכול להבין לבד.‬

1187
01:34:00,375 --> 01:34:01,208
‫הבנתי.‬

1188
01:34:06,666 --> 01:34:08,875
‫אנחנו יכולים לשמוע עוד סיפור בקרוב?‬

1189
01:34:08,958 --> 01:34:11,750
‫ובכן, מתי שתצטרכו.‬

1190
01:34:11,833 --> 01:34:13,000
‫אולי מחר?‬

1191
01:34:17,000 --> 01:34:20,833
‫היי, למה אתם ערים?‬
‫הייתם אמורים לישון מזמן.‬

1192
01:34:20,916 --> 01:34:23,625
‫אני חושב שבשנה הבאה‬
‫ניתן לאבא כריסמס לבוא.‬

1193
01:34:23,708 --> 01:34:26,541
‫אוקיי. אז מה דעתכם…‬
‫-אבא.‬

1194
01:34:37,666 --> 01:34:38,541
‫אני לא…‬

1195
01:34:44,833 --> 01:34:46,791
‫אני לא…‬
‫-זה תמיד ככה.‬

1196
01:34:47,875 --> 01:34:49,791
‫הלילה האפל ביותר יסתיים.‬

1197
01:34:51,166 --> 01:34:55,625
‫השמש תזרח, ובוקר חג המולד ישוב‬

1198
01:34:55,708 --> 01:34:59,125
‫ובו הכול וכל דבר יכולים לקרות.‬

1199
01:34:59,208 --> 01:35:00,208
‫אני…‬

1200
01:35:04,250 --> 01:35:06,125
‫אימא הייתה אוהבת את זה.‬

1201
01:35:07,916 --> 01:35:10,083
‫היא אף פעם לא תחזור, נכון?‬

1202
01:35:12,166 --> 01:35:16,375
‫לא, אבל אתה הזיכרון הכי טוב שלה עכשיו.‬

1203
01:35:37,458 --> 01:35:39,333
‫דודה רות'.‬
‫-כן?‬

1204
01:35:39,416 --> 01:35:41,916
‫ככה באמת התחיל חג המולד?‬

1205
01:35:43,333 --> 01:35:47,166
‫זו חייבת להיות האמת.‬
‫את מבינה, אני לעולם לא משקרת.‬

1206
01:43:17,666 --> 01:43:19,166
‫תרגום כתוביות: שלומית בכר‬