1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:14,889 --> 00:00:18,226
‫אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש,‬
‫שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.‬

4
00:00:19,019 --> 00:00:23,440
‫אני חושב שיש בעיה כלשהי‬
‫עם מכשיר ההקלטה הזה.‬

5
00:00:24,816 --> 00:00:28,737
‫הדיבור עובר מרמקול לרמקול.‬

6
00:00:29,612 --> 00:00:32,574
‫בכל אופן, בואו נתחיל את ההקלטה באמת.‬

7
00:00:37,912 --> 00:00:39,873
‫קוראים לי דניס נילסן.‬

8
00:00:43,043 --> 00:00:45,128
‫- קולו של דניס נילסן, שהוקלט בכלא -‬

9
00:00:45,211 --> 00:00:47,464
‫מי שנמצאים איתי כרגע, כפי שאתם שומעים,‬

10
00:00:48,089 --> 00:00:51,718
‫הם זוג תוכונים, האמיש וטוויטלס.‬

11
00:00:53,303 --> 00:00:54,721
‫האמיש הוא ילד טוב.‬

12
00:00:56,848 --> 00:00:58,016
‫אני יושב פה,‬

13
00:00:58,099 --> 00:01:01,728
‫ומעשן סיגריה מגולגלת עם טבק של "סקפרלטי".‬

14
00:01:04,773 --> 00:01:05,607
‫אוי ואבוי.‬

15
00:01:07,150 --> 00:01:10,403
‫כן, אנחנו הורסים לעצמנו את הבריאות.‬

16
00:01:11,863 --> 00:01:14,532
‫טוב, כולם חייבים למות ממשהו, לא?‬

17
00:01:14,616 --> 00:01:18,119
‫- סרט תיעודי של NETFLIX -‬

18
00:01:23,875 --> 00:01:30,423
‫הבוקר, סוהר נחמד הואיל בטובו להשאיל לי‬
‫את "ניוז אוף דה וורלד",‬

19
00:01:30,507 --> 00:01:33,676
‫צהובון שמתחזה לעיתון,‬

20
00:01:36,429 --> 00:01:40,475
‫והפנה את תשומת ליבי לעמוד 21.‬

21
00:01:42,102 --> 00:01:45,105
‫"דניס נילסן לועג לפשעים שלו בצורה חולנית‬

22
00:01:45,188 --> 00:01:51,402
‫באמצעות תליית פוסטר של כוכב‬
‫'שתיקת הכבשים', חניבעל לקטר, בתא שלו.‬

23
00:01:53,071 --> 00:01:58,409
‫והוא מאמין שיום אחד,‬
‫מעלליו הזוועתיים יונצחו לעד בסרט קולנוע."‬

24
00:02:00,537 --> 00:02:01,454
‫סוף הסיפור.‬

25
00:02:02,455 --> 00:02:04,457
‫איזה שטויות!‬

26
00:02:05,166 --> 00:02:06,042
‫ערב טוב.‬

27
00:02:06,126 --> 00:02:10,130
‫סקוטלנד יארד פצחה היום‬
‫בחקירת הרצח הגדולה ביותר בתולדותיה…‬

28
00:02:10,213 --> 00:02:11,089
‫- בית האימה -‬

29
00:02:11,172 --> 00:02:13,341
‫…לאחר שהתגלו גופות בלונדון.‬

30
00:02:13,424 --> 00:02:14,968
‫בשעות הקרובות,‬

31
00:02:15,051 --> 00:02:18,263
‫יתחיל להתבהר קנה המידה של הפשע הזה.‬

32
00:02:21,307 --> 00:02:22,142
‫ובכן,‬

33
00:02:22,225 --> 00:02:24,894
‫עד כמה הכתבה הזאת מדויקת?‬

34
00:02:25,645 --> 00:02:28,273
‫כן, בהחלט הורשעתי ברצח,‬

35
00:02:29,691 --> 00:02:32,777
‫אבל חוץ מזה, הרוב פשוט שקרי לחלוטין.‬

36
00:02:36,739 --> 00:02:39,284
‫התביעה טענה שניתן לזהות דפוס של רציחות.‬

37
00:02:39,367 --> 00:02:42,871
‫יציע הקהל של אולם מספר אחת‬
‫בבית המשפט היה מלא בכל יום.‬

38
00:02:44,038 --> 00:02:47,208
‫מי שציפה לשמוע סיפורי זוועות קיבל‬
‫את מבוקשו.‬

39
00:02:48,626 --> 00:02:51,171
‫מעולה. "דז נילסן המפלצת."‬

40
00:02:51,880 --> 00:02:55,800
‫"אה, נילסן." ברגע שמזכירים את השם,‬
‫לאנשים כבר יש דעה לגביו.‬

41
00:02:56,384 --> 00:02:58,678
‫דניס נילסן, האיש שפעם כינה את עצמו‬

42
00:02:58,761 --> 00:03:00,013
‫"רוצח המאה"…‬

43
00:03:01,764 --> 00:03:04,142
‫הם עדיין מנסים למכור את הדימוי הזה‬

44
00:03:04,225 --> 00:03:07,395
‫של היצור המסוכן שכל כך אהוב עלינו‬
‫מיצירות בדיוניות.‬

45
00:03:08,521 --> 00:03:10,148
‫המפלצות הקולנועיות.‬

46
00:03:12,734 --> 00:03:17,155
‫כעת, נילסן רוצה לפרסם את האוטוביוגרפיה שלו‬
‫ממקום מושבו מאחורי הסורגים.‬

47
00:03:23,995 --> 00:03:26,206
‫…זה סיפור בלתי נתפס.‬

48
00:03:33,630 --> 00:03:35,673
‫טוב, קדימה.‬

49
00:03:38,718 --> 00:03:41,679
‫לונדון, 1983.‬

50
00:03:43,681 --> 00:03:46,851
‫אחר צוהריים טובים. קריר למדי, בלשון המעטה,‬

51
00:03:46,935 --> 00:03:52,815
‫ולא עומד להתחמם בימים הקרובים כי הרוחות‬
‫הצפוניות עד צפון-מזרחיות האלה יישארו…‬

52
00:03:52,899 --> 00:03:54,400
‫אני זוכר טוב את היום הזה,‬

53
00:03:54,901 --> 00:03:57,487
‫כי היה מזג אוויר קר ונוראי…‬

54
00:03:57,570 --> 00:03:59,072
‫- מפקח סטיב מקוסקר, בלש -‬

55
00:03:59,155 --> 00:04:00,323
‫וישבתי במשרד שלי‬

56
00:04:01,616 --> 00:04:03,534
‫כשמישהו שעבד איתי אמר לי‬

57
00:04:03,618 --> 00:04:06,246
‫שקראו לו להגיע לקרנלי גארדנס‬

58
00:04:06,746 --> 00:04:11,626
‫כי הוציאו שם מפתח ביוב משהו‬
‫שחשדו שהוא שרידי גופות.‬

59
00:04:12,794 --> 00:04:17,215
‫- קרנלי גארדנס, צפון לונדון -‬

60
00:04:21,678 --> 00:04:25,181
‫כשהגענו לשם,‬
‫הדיירים עמדו מסביב לפתח הביוב.‬

61
00:04:25,932 --> 00:04:27,767
‫השירותים נסתמו,‬

62
00:04:27,850 --> 00:04:31,813
‫והם הזמינו שרברב כדי שיפנה את הביוב,‬

63
00:04:32,480 --> 00:04:36,276
‫והוא מצא כמויות אדירות של בשר ועצמות.‬

64
00:04:36,901 --> 00:04:38,403
‫אני לא מאוד בקיא בזה,‬

65
00:04:38,486 --> 00:04:40,071
‫אבל היה לי חשד די מבוסס…‬

66
00:04:40,154 --> 00:04:41,781
‫- מייק קטרן, שרברב, דיינו-רוד -‬

67
00:04:41,864 --> 00:04:44,367
‫שלא מדובר בחיה כלשהי, בואו נגיד את זה ככה.‬

68
00:04:44,450 --> 00:04:47,412
‫מישהו התעניין במיוחד במה שמצאת?‬

69
00:04:47,495 --> 00:04:51,165
‫כן, הבחור שגר בדירה בקומה העליונה,‬
‫אני חושב.‬

70
00:04:55,628 --> 00:04:58,298
‫ואז הדיירים סיפרו לי שערב קודם,‬

71
00:04:58,381 --> 00:04:59,716
‫סביב חצות,‬

72
00:05:00,341 --> 00:05:02,719
‫הם שמעו רעש של שפשוף בחוץ.‬

73
00:05:02,802 --> 00:05:05,305
‫כשהם ניגשו לדלת הכניסה ופתחו אותה,‬

74
00:05:05,388 --> 00:05:10,101
‫הם ראו את האיש שגר בדירה שבקומה העליונה.‬
‫הוא לבש רק אפודה פשוטה,‬

75
00:05:10,601 --> 00:05:13,771
‫ואל תשכחו שזה היה בפברואר, בשיא הקור,‬

76
00:05:13,855 --> 00:05:15,732
‫והם שאלו אותו אם הוא בסדר,‬

77
00:05:16,274 --> 00:05:18,776
‫והוא אמר, "כן, רק יצאתי להשתין".‬

78
00:05:21,529 --> 00:05:23,906
‫עשיתי בירורים נוספים בקרנלי גארדנס‬

79
00:05:23,990 --> 00:05:28,286
‫וגיליתי שהוא נמצא בלשכת התעסוקה המקומית,‬
‫שבה הוא עבד.‬

80
00:05:28,369 --> 00:05:32,248
‫- לשכת התעסוקה -‬

81
00:05:36,711 --> 00:05:41,174
‫והוא בדרך כלל חזר מהעבודה‬
‫בחמש וחצי אחר הצוהריים.‬

82
00:05:45,428 --> 00:05:49,223
‫אחר כך גילינו שחתיכות העצמות מהביוב‬

83
00:05:49,849 --> 00:05:52,477
‫באמת שייכות לגופה אנושית,‬

84
00:05:52,560 --> 00:05:55,396
‫והפתולוג אמר שנראה שעל חתיכות הבשר‬

85
00:05:55,480 --> 00:05:58,399
‫יש סימני חניקה.‬

86
00:06:03,029 --> 00:06:03,905
‫ולפתע פתאום,‬

87
00:06:03,988 --> 00:06:06,699
‫ראינו איש הולך ברחוב לעברנו.‬

88
00:06:11,996 --> 00:06:14,957
‫"הגיע הזמן‬

89
00:06:15,708 --> 00:06:18,044
‫הגיע הזמן"‬

90
00:06:18,961 --> 00:06:21,005
‫הוא היה מאוד רגוע.‬

91
00:06:25,510 --> 00:06:28,054
‫כשהגעתי לקרנלי גארדנס,‬

92
00:06:28,137 --> 00:06:30,473
‫המשטרה הייתה שרויה בחוסר ודאות.‬

93
00:06:30,556 --> 00:06:31,724
‫- דז נילסן -‬

94
00:06:31,808 --> 00:06:36,229
‫הם גיששו בזהירות בתקווה לגלות משהו‬

95
00:06:36,312 --> 00:06:40,191
‫בקשר לפיסות הבשר האנושי שהם מצאו בבניין,‬
‫בתוך ה…‬

96
00:06:40,274 --> 00:06:41,359
‫ביוב.‬

97
00:06:42,402 --> 00:06:43,486
‫ואז נילסן אמר,‬

98
00:06:43,569 --> 00:06:47,407
‫"איזה מוזר זה ששוטרים באו‬
‫כדי לדבר איתי על הביוב שלי".‬

99
00:06:49,534 --> 00:06:51,536
‫אבל הוא הכניס אותנו לתוך הבניין,‬

100
00:06:52,995 --> 00:06:54,831
‫ועלינו לדירה שבעליית הגג.‬

101
00:06:57,834 --> 00:06:59,710
‫וברגע שהוא פתח את הדלת,‬

102
00:07:01,087 --> 00:07:02,755
‫הריח פשוט הכה בנו.‬

103
00:07:09,637 --> 00:07:11,931
‫הכרתי את הריח הנוראי הזה.‬

104
00:07:12,849 --> 00:07:14,058
‫אז אמרנו לו…‬

105
00:07:14,559 --> 00:07:16,144
‫"תפסיק עם השטויות."‬

106
00:07:16,644 --> 00:07:18,229
‫"איפה שאר הגופה?"‬

107
00:07:18,855 --> 00:07:21,274
‫והוא הסתכל עליי, והצביע‬

108
00:07:22,775 --> 00:07:23,985
‫על ארון הבגדים.‬

109
00:07:27,572 --> 00:07:28,823
‫וכשפתחתי אותו,‬

110
00:07:29,323 --> 00:07:33,453
‫ראיתי שתי שקיות זבל שחורות ענקיות,‬
‫כורעות תחת העומס.‬

111
00:07:36,539 --> 00:07:38,082
‫אז תפסתי אותו בשרוול,‬

112
00:07:38,583 --> 00:07:42,086
‫ואמרנו לו שאנחנו עוצרים אותו בחשד לרצח.‬

113
00:07:47,341 --> 00:07:49,594
‫בדרך חזרה לתחנת המשטרה‬

114
00:07:50,094 --> 00:07:51,179
‫ישבתי לידו,‬

115
00:07:53,055 --> 00:07:54,390
‫אבל משהו הטריד אותי.‬

116
00:07:56,559 --> 00:07:58,936
‫שתי שקיות הזבל האלה היו ענקיות.‬

117
00:08:03,316 --> 00:08:06,527
‫במכונית, בדרך לתחנת המשטרה, שאלו אותי…‬

118
00:08:07,153 --> 00:08:10,031
‫"מדובר פה בגופה אחת או שתיים?"‬

119
00:08:13,117 --> 00:08:15,495
‫מייד השבתי ואמרתי…‬

120
00:08:17,079 --> 00:08:18,664
‫"בחמש עשרה או שש עשרה."‬

121
00:08:21,167 --> 00:08:23,920
‫זה עשה לי צמרמורת.‬

122
00:08:27,632 --> 00:08:32,553
‫וראיתי שהבלש שהיה פקד מסתכל עליי‬
‫דרך המראה.‬

123
00:08:35,097 --> 00:08:39,810
‫והייתי צריך להגיד לו שיתרכז בנהיגה,‬
‫כי הוא התחיל לסטות לצד השני של הכביש.‬

124
00:08:40,853 --> 00:08:42,188
‫ואז נפלה עליי ההבנה‬

125
00:08:42,271 --> 00:08:43,981
‫שיש לנו פה רוצח סדרתי.‬

126
00:08:49,278 --> 00:08:53,741
‫- תחנת המשטרה בהורנסי -‬

127
00:08:54,867 --> 00:08:58,287
‫נעתי במורד מסדרון ארוך לצד המלווה שלי,‬

128
00:08:59,330 --> 00:09:02,875
‫ושוכנתי בתא הראשון שבקצה הטור.‬

129
00:09:04,669 --> 00:09:08,381
‫השאירו אותי שם, בחדר העתיק הזה,‬

130
00:09:08,464 --> 00:09:13,010
‫לצד ספסל קטן ושולחן גבוה ועלוב‬
‫בגודל של שרפרף קטן.‬

131
00:09:13,970 --> 00:09:17,890
‫ישבתי שם, הדלקתי סיגריה וחיכיתי.‬

132
00:09:21,727 --> 00:09:26,232
‫לא ידענו בוודאות‬
‫אם מה שנילסן אמר לנו היה אמת.‬

133
00:09:27,233 --> 00:09:29,110
‫חשבנו לעצמנו, "15 או 16 אנשים?"‬

134
00:09:29,735 --> 00:09:33,656
‫אבל הייתה לנו סמכות לעצור אותו‬
‫רק ל-48 שעות,‬

135
00:09:33,739 --> 00:09:35,074
‫וזהו.‬

136
00:09:35,157 --> 00:09:38,953
‫היינו חייבים להצליח להוציא‬
‫ממנו כל מה שיכולנו.‬

137
00:09:39,036 --> 00:09:40,997
‫- המשטרה העירונית, סיכום תחקיר -‬

138
00:09:41,080 --> 00:09:41,998
‫- תחקיר של: -‬

139
00:09:42,081 --> 00:09:43,165
‫- דניס אנדרו נילסן -‬

140
00:09:43,249 --> 00:09:45,042
‫אבל אסור להלחיץ אותו יותר מדי,‬

141
00:09:45,126 --> 00:09:47,044
‫כי אז הוא לא ירצה לדבר איתנו.‬

142
00:09:47,128 --> 00:09:48,921
‫- אני עומד לשאול כמה שאלות -‬

143
00:09:49,005 --> 00:09:51,841
‫- אתה תהיה מוכן לענות עליהן? -‬

144
00:09:51,924 --> 00:09:55,219
‫מאחר שרציתי להימנע מהתחקיר הארוך שציפה לי,‬

145
00:09:56,095 --> 00:09:58,764
‫הפתעתי את שלישיית החוקרים הפליליים‬

146
00:09:58,848 --> 00:10:02,435
‫כשהפרעתי לדבריהם‬
‫ואמרתי שאני אספר להם הכול.‬

147
00:10:04,645 --> 00:10:06,439
‫נילסן לא הפסיק לדבר.‬

148
00:10:07,815 --> 00:10:09,108
‫הוא התחיל לספר לנו‬

149
00:10:09,191 --> 00:10:11,902
‫בדיוק מה קרה.‬

150
00:10:11,986 --> 00:10:14,739
‫- איפה הכרת את האנשים האלה? -‬

151
00:10:14,822 --> 00:10:15,656
‫- נילסן: בבר -‬

152
00:10:15,740 --> 00:10:16,741
‫הוא היה נכנס לבר…‬

153
00:10:16,824 --> 00:10:17,950
‫- הייתי שותה -‬

154
00:10:18,034 --> 00:10:19,035
‫- בירה אחר בירה -‬

155
00:10:19,118 --> 00:10:19,952
‫מדבר עם מישהו…‬

156
00:10:20,036 --> 00:10:21,120
‫- הלכנו לקרנלי גארדנס -‬

157
00:10:21,203 --> 00:10:22,038
‫ומזמין אותו אליו.‬

158
00:10:22,121 --> 00:10:24,498
‫הם היו שותים, הם היו שומעים מוזיקה…‬

159
00:10:24,582 --> 00:10:27,793
‫למוחרת בבוקר, נילסן היה מתעורר,‬

160
00:10:27,877 --> 00:10:29,920
‫והייתה גופה לידו.‬

161
00:10:30,004 --> 00:10:32,506
‫- עניבה סביב הצוואר שלו -‬

162
00:10:32,590 --> 00:10:34,258
‫- פשוט ישבתי שם המום -‬

163
00:10:34,342 --> 00:10:35,676
‫- מזועזע -‬

164
00:10:35,760 --> 00:10:37,803
‫וכשלחצנו עליו בקשר לזה, הוא רק אמר…‬

165
00:10:37,887 --> 00:10:39,096
‫- אני לא זוכר כלום -‬

166
00:10:39,180 --> 00:10:40,556
‫שהוא לא זוכר מה קרה.‬

167
00:10:42,183 --> 00:10:44,894
‫- כשיוצאים ומשתכרים, לא זוכרים כלום -‬

168
00:10:45,603 --> 00:10:47,063
‫בדרך כלל, בחקירות רצח,‬

169
00:10:47,146 --> 00:10:48,189
‫יש קורבן,‬

170
00:10:48,689 --> 00:10:51,233
‫ואז הולכים לחפש את הרוצח.‬

171
00:10:51,317 --> 00:10:54,528
‫במקרה הזה, היה לנו רוצח…‬

172
00:10:54,612 --> 00:10:55,613
‫- הראשון -‬

173
00:10:55,696 --> 00:10:57,865
‫אבל הוא לא ידע מי היו הקורבנות שלו.‬

174
00:10:57,948 --> 00:10:59,659
‫- שכחתי איך קראו לו -‬

175
00:10:59,742 --> 00:11:01,202
‫- השני -‬

176
00:11:01,285 --> 00:11:02,703
‫- לא ידעתי איך קראו לו -‬

177
00:11:02,787 --> 00:11:06,123
‫אז נאלצנו ללכת אחורה, במובן מסוים,‬
‫ולאתר את כל הקורבנות.‬

178
00:11:06,207 --> 00:11:08,459
‫- בוא נראה אם נצליח לרענן את זיכרונך -‬

179
00:11:09,585 --> 00:11:12,088
‫לא סירבתי לענות לאף שאלה…‬

180
00:11:12,171 --> 00:11:14,507
‫- מס' ארבע? -‬

181
00:11:14,590 --> 00:11:15,549
‫- נילסן: גובה 1.73 -‬

182
00:11:15,633 --> 00:11:17,259
‫- שיער די מתולתל, עם קעקועים -‬

183
00:11:18,010 --> 00:11:19,804
‫ונכנסתי לפרטי פרטים.‬

184
00:11:20,471 --> 00:11:22,640
‫- מס' שבע, בערך 1.75, מבטא אירי -‬

185
00:11:23,849 --> 00:11:25,351
‫אם כבר…‬

186
00:11:25,434 --> 00:11:27,853
‫- מס' עשר, חיוור, מבט ריק, סגור, כחוש -‬

187
00:11:27,937 --> 00:11:30,981
‫אף רוצח בריטי…‬

188
00:11:31,065 --> 00:11:32,066
‫- ספר לי על מס' 12 -‬

189
00:11:32,149 --> 00:11:33,818
‫לא התמודד בצורה כל כך גלויה…‬

190
00:11:33,901 --> 00:11:35,403
‫- שיער חום, בן 30-25 -‬

191
00:11:35,486 --> 00:11:36,362
‫- בגדים משומשים -‬

192
00:11:36,445 --> 00:11:39,740
‫עם העבירות שלו כמו שאני התמודדתי עם שלי.‬

193
00:11:39,824 --> 00:11:41,242
‫- מס' 13, בן 28-27 -‬

194
00:11:41,325 --> 00:11:43,077
‫- חבר לשעבר במשמר המלכה, הוא עישן -‬

195
00:11:43,160 --> 00:11:44,161
‫- עישן מה? -‬

196
00:11:44,245 --> 00:11:45,329
‫- את מה שלי היה -‬

197
00:11:45,413 --> 00:11:47,206
‫הוא נתן לנו מידע מאוד מוגבל,‬

198
00:11:47,289 --> 00:11:49,375
‫אבל אלה היו בעיקר גברים צעירים.‬

199
00:11:52,378 --> 00:11:53,212
‫אבל חשבתי,‬

200
00:11:53,295 --> 00:11:56,340
‫שאם מה שנילסן אמר לנו זו האמת,‬

201
00:11:56,424 --> 00:11:59,009
‫איך לכל הרוחות, במקום כמו לונדון,‬

202
00:11:59,093 --> 00:12:02,972
‫נרצחו 15 איש בלי שאף אחד שם לב?‬

203
00:12:06,434 --> 00:12:10,062
‫היה למשטרה את כל מה שהיא הייתה צריכה‬
‫כדי להגיש נגדי כתב אישום.‬

204
00:12:11,564 --> 00:12:15,359
‫ככה, כל הסיפור היה מוגן‬
‫תחת עיקרון הסוב-יודיצה,‬

205
00:12:15,860 --> 00:12:18,779
‫ומורחק מהישג ידה‬
‫של התקשורת הצמאה לשערוריות.‬

206
00:12:21,157 --> 00:12:24,618
‫זו עמדה להיות החקירה הגדולה ביותר בקריירה‬
‫של כל אחד מהם,‬

207
00:12:24,702 --> 00:12:28,497
‫וכדי לתפוס יותר מקום‬
‫באור הזרקורים המקצועי והציבורי…‬

208
00:12:28,581 --> 00:12:29,415
‫- רחוב פליט -‬

209
00:12:29,498 --> 00:12:31,792
‫הם וידאו שכל תושבי המדינה ישמעו על כך…‬

210
00:12:31,876 --> 00:12:32,710
‫- סאנדיי אקספרס -‬

211
00:12:32,793 --> 00:12:34,378
‫כשהם יושבים לאכול ארוחת בוקר.‬

212
00:12:34,462 --> 00:12:40,217
‫- דיילי טלגרף, דיילי מירור, סאנדיי מירור,‬
‫סאנדיי פיפל, ספורטינג לייף -‬

213
00:12:42,720 --> 00:12:44,305
‫הייתי במשרד,‬

214
00:12:45,139 --> 00:12:48,642
‫ודסק החדשות קרא לי ונתן לי דף‬

215
00:12:48,726 --> 00:12:53,272
‫שעליו היה כתוב ששרברב‬
‫שעובד בדיינו-רוד מצא…‬

216
00:12:53,355 --> 00:12:55,441
‫- דאגלס בנס, עיתונאי, דיילי מירור -‬

217
00:12:55,524 --> 00:12:57,067
‫חתיכות בשר אדם בתוך ביוב.‬

218
00:12:58,903 --> 00:13:02,114
‫התקשרתי לסקוטלנד יארד,‬
‫אבל הם לא ידעו על זה כלום.‬

219
00:13:03,115 --> 00:13:04,742
‫אז פשוט כתבתי את הכתבה.‬

220
00:13:07,161 --> 00:13:09,455
‫אבל הייתה התנגדות לפרסום של הכתבה,‬

221
00:13:09,538 --> 00:13:13,501
‫כי באותה תקופה, לא רצינו להעיק על אנשים‬
‫בזמן שהם אכלו ארוחת בוקר,‬

222
00:13:13,584 --> 00:13:14,877
‫ואין שום ספק‬

223
00:13:14,960 --> 00:13:18,380
‫שהפרטים על מה שקטרן גילה‬

224
00:13:18,464 --> 00:13:22,051
‫היו גורמים לאנשים כמעט להקיא‬
‫על הקורנפלקס שלהם.‬

225
00:13:25,596 --> 00:13:29,099
‫אז לא היה לי מושג אם יפרסמו את הכתבה.‬

226
00:13:30,100 --> 00:13:31,977
‫- חמישי, עשרה בפברואר, 1983 -‬

227
00:13:34,146 --> 00:13:35,314
‫אמרו לי שיש…‬

228
00:13:35,397 --> 00:13:37,024
‫- גופה מבותרת נמצאה בביוב -‬

229
00:13:37,107 --> 00:13:38,567
‫חקירת רצח בקרנלי גארדנס,‬

230
00:13:39,235 --> 00:13:42,029
‫ושאלו אם אני יכול להגיע לשם בהקדם האפשרי.‬

231
00:13:42,112 --> 00:13:44,281
‫לא התלהבתי מזה במיוחד. חשבתי שזה…‬

232
00:13:44,365 --> 00:13:45,866
‫- ביל המילטון, כתב, BBC -‬

233
00:13:45,950 --> 00:13:50,579
‫סיפור די שגרתי, ושאם יהיה לי מזל אולי אני‬
‫אגלה משהו שישיג לי כתבה בחדשות של שש,‬

234
00:13:50,663 --> 00:13:52,331
‫ואז כולם ישכחו מזה.‬

235
00:13:56,001 --> 00:13:58,796
‫בדרך כלל, כשמגיעים לזירת פשע כזאת,‬

236
00:13:58,879 --> 00:14:01,966
‫הכביש כבר חסום. עזבו את הבית, הכביש.‬

237
00:14:02,049 --> 00:14:04,969
‫הפעם לא היה זכר לזה.‬
‫הגענו עד לכניסה של הבניין.‬

238
00:14:06,887 --> 00:14:08,973
‫אבל כן ריאיינו כמה אנשים‬

239
00:14:09,056 --> 00:14:14,687
‫ששמו לב אליו, שראו אותו,‬
‫שחשבו שהוא קצת מוזר, קצת שקט.‬

240
00:14:14,770 --> 00:14:17,356
‫כבר ראיתם אותו באזור הזה פעם?‬

241
00:14:17,439 --> 00:14:20,734
‫כן, ראיתי אותו מטייל עם הכלב שלו,‬
‫ופשוט הנהנתי לו לשלום.‬

242
00:14:21,235 --> 00:14:24,947
‫ואז, אחרי חצי שעה, שמענו‬

243
00:14:25,948 --> 00:14:30,953
‫שהרוצח הזה לא רצח רק מישהו אחד.‬

244
00:14:31,745 --> 00:14:33,831
‫הוא רצח 15 או 16 אנשים.‬

245
00:14:33,914 --> 00:14:34,874
‫מה?!‬

246
00:14:39,420 --> 00:14:41,505
‫במובן מסוים, זה נשמע נורא,‬

247
00:14:41,589 --> 00:14:45,217
‫אבל התמלאתי באדרנלין באותו רגע.‬

248
00:14:45,301 --> 00:14:49,471
‫אני חייב להודות שזה ריתק אותי לחלוטין.‬

249
00:14:49,555 --> 00:14:51,515
‫עד כה, רק מעטים בקרנלי גארדנס…‬

250
00:14:51,599 --> 00:14:52,516
‫- ביל המילטון -‬

251
00:14:52,600 --> 00:14:55,436
‫הצליחו לקלוט את גודל הזוועה שהתרחשה פה,‬

252
00:14:55,519 --> 00:14:58,731
‫מפני שבתוך שעות ספורות,‬
‫מה שנראה כסתם עוד חקירה,‬

253
00:14:58,814 --> 00:15:02,359
‫התפתח לאחת מהחקירות הגדולות ביותר‬
‫של רציחות סדרתיות‬

254
00:15:02,443 --> 00:15:03,986
‫שנערכו אי פעם בבריטניה.‬

255
00:15:04,069 --> 00:15:08,490
‫עורכי החדשות שאלו, "איזה עוד מידע יש לך?‬
‫מה עוד אתה יכול לספר לנו כרגע?"‬

256
00:15:10,618 --> 00:15:14,997
‫אף אחד לא ידע את הפרטים שפורסמו,‬
‫חוץ מהשוטרים שחקרו את הפשע וממני.‬

257
00:15:15,080 --> 00:15:19,668
‫מאחר שלא יכולתי ליצור קשר עם אף אחד,‬
‫אני לא הדלפתי כלום לתקשורת.‬

258
00:15:20,920 --> 00:15:26,675
‫המשטרה הייתה זו שנתנה לתקשורת את כל המידע‬
‫שהופיע בכותרות בימים הבאים.‬

259
00:15:28,636 --> 00:15:31,013
‫ואז שמענו שהאיש הזה‬

260
00:15:31,096 --> 00:15:35,935
‫עובד בתפקיד בכיר בלשכת תעסוקה,‬

261
00:15:36,018 --> 00:15:37,603
‫ומראיין אנשים!‬

262
00:15:37,686 --> 00:15:41,398
‫בששת החודשים האחרונים הוא עבד פה,‬
‫בשירותי התעסוקה הציבוריים,‬

263
00:15:41,482 --> 00:15:44,068
‫ומי שעבד איתו הכיר אותו פשוט כדז.‬

264
00:15:44,818 --> 00:15:46,487
‫טוב, חשבתי לעצמי,‬

265
00:15:47,446 --> 00:15:49,531
‫"הבחור הזה הוא חתיכת פסיכופת".‬

266
00:15:51,200 --> 00:15:55,329
‫אפשרו לתמונה משוחדת לחלוטין להיווצר‬
‫בתודעה הציבורית,‬

267
00:15:55,412 --> 00:16:01,168
‫עוד לפני שהאשימו אותי בכלל בפשע כלשהו,‬
‫ונתנו לתקשורת חירות מלאה לנצל את המצב הזה.‬

268
00:16:01,251 --> 00:16:05,005
‫זה אפשר לדימויים המפלצתיים לצבור תאוצה‬

269
00:16:05,089 --> 00:16:08,801
‫ולעורר את הדמיון הרווחי של הציבור.‬

270
00:16:09,635 --> 00:16:12,304
‫- שש עשרה רציחות בבתי האימה,‬
‫נמצאו שני ראשים -‬

271
00:16:12,388 --> 00:16:15,683
‫ככתב בעיתון,‬
‫שום דבר לא ממש מזעזע או מפתיע אותי.‬

272
00:16:16,266 --> 00:16:19,228
‫כבן אדם, דברים כן מזעזעים ומפתיעים אותי.‬

273
00:16:20,062 --> 00:16:23,899
‫כששמעתי שהוא הרג 15 או 16 איש‬
‫תוך ארבע שנים,‬

274
00:16:23,983 --> 00:16:28,070
‫חשבתי, "איך זה יכול לקרות במשך ארבע שנים,‬
‫במדינה שאמורה להיות מתורבתת,‬

275
00:16:29,029 --> 00:16:30,572
‫בלי שיהיה לנו מושג?"‬

276
00:16:34,159 --> 00:16:37,955
‫כולנו דיברנו על זה שהבעיה הכי גדולה‬
‫עבור כל רוצח‬

277
00:16:38,664 --> 00:16:40,249
‫היא להיפטר מהגופה.‬

278
00:16:41,333 --> 00:16:43,585
‫אבל איך הוא נפטר מ-15 או 16 גופות?‬

279
00:16:46,505 --> 00:16:49,842
‫בקרנלי גארדנס מצאנו שרידים‬
‫רק של שלוש גופות.‬

280
00:16:51,635 --> 00:16:56,015
‫אז שאלתי אותו איפה הוא הרג את שאר האנשים.‬

281
00:16:59,476 --> 00:17:01,437
‫שבתי ונזכרתי בעובדה‬

282
00:17:01,520 --> 00:17:03,981
‫שרצחתי שלושה בקרנלי גארדנס,‬

283
00:17:05,566 --> 00:17:06,400
‫ואת השאר…‬

284
00:17:07,568 --> 00:17:09,987
‫במלרוז אווניו 195.‬

285
00:17:11,363 --> 00:17:14,241
‫- מלרוז אווניו -‬

286
00:17:14,867 --> 00:17:17,995
‫שזה רק כמה ק"מ מקרנלי גארדנס.‬

287
00:17:25,127 --> 00:17:27,254
‫היה פשוט קפוא.‬

288
00:17:27,755 --> 00:17:28,797
‫קור אימים.‬

289
00:17:30,799 --> 00:17:35,763
‫אבל הבלש שהיה פקד התקשר אלינו,‬
‫ואמר, "טוב, כולם לבוא לעבודה.‬

290
00:17:36,555 --> 00:17:38,390
‫אנחנו הולכים למלרוז אווניו.‬

291
00:17:40,893 --> 00:17:42,352
‫יתדרכו אותנו שם".‬

292
00:17:42,436 --> 00:17:44,563
‫קחו בחשבון שלא ידענו מה מחכה לנו שם.‬

293
00:17:44,646 --> 00:17:45,647
‫- קארן האנט, שוטרת -‬

294
00:17:45,731 --> 00:17:47,941
‫לא הכינו אותנו לזה. היינו הגל הראשון.‬

295
00:17:48,525 --> 00:17:49,443
‫אז יצאנו לדרך.‬

296
00:17:52,404 --> 00:17:54,698
‫אבל כשהגענו למלרוז אווניו,‬

297
00:17:54,782 --> 00:17:57,242
‫השוטרים שחקרו את הפשע אמרו לנו,‬

298
00:17:57,326 --> 00:17:59,578
‫"טוב, קיבלנו מידע לפיו‬

299
00:17:59,661 --> 00:18:02,998
‫דניס נילסן גר פעם במלרוז אווניו,‬

300
00:18:04,541 --> 00:18:07,044
‫והודה‬

301
00:18:07,127 --> 00:18:11,090
‫שהוא הרג לא מעט אנשים ושהם קבורים בחצר".‬

302
00:18:14,468 --> 00:18:16,678
‫כולם שתקו מרוב הלם,‬

303
00:18:17,513 --> 00:18:19,598
‫ואז נתנו לנו סרבלים ירוקים.‬

304
00:18:19,681 --> 00:18:21,934
‫"קחי, קארן, תלבשי סרבל.‬

305
00:18:22,017 --> 00:18:23,727
‫קחי קלשון ותתחילי לחפור."‬

306
00:18:23,811 --> 00:18:27,731
‫לפני כמה דקות,‬
‫ואן משטרתי עצר לפתע מחוץ לבית,‬

307
00:18:27,815 --> 00:18:32,903
‫וצוות של שישה שוטרים שמצוידים באתים,‬
‫מסננות וציוד חפירה נוסף,‬

308
00:18:32,986 --> 00:18:35,656
‫מיהר במורד המעבר הצדדי אל החצר האחורית.‬

309
00:18:36,156 --> 00:18:37,116
‫"תמצאו מה שאפשר.‬

310
00:18:37,199 --> 00:18:40,119
‫האם הבחור הזה משקר?‬
‫או שהוא אומר לנו את האמת?‬

311
00:18:40,202 --> 00:18:42,037
‫יכול להיות שהוא מדמיין."‬

312
00:18:45,916 --> 00:18:51,088
‫נילסן סיפר לנו על השיטה שבה הוא היה נפטר‬
‫מהגופות במלרוז אווניו.‬

313
00:18:56,051 --> 00:19:00,055
‫הנחתי את הגופות מתחת לרצפה,‬

314
00:19:02,474 --> 00:19:05,060
‫אבל בסופו של דבר הן התחילו להסריח,‬

315
00:19:05,727 --> 00:19:08,480
‫ולהירקב, והגיעו רימות.‬

316
00:19:09,857 --> 00:19:11,650
‫ובשלב מסוים,‬

317
00:19:11,733 --> 00:19:15,195
‫כבר לא נשאר מקום מתחת לרצפה,‬
‫כי היו שם כל כך הרבה גופות.‬

318
00:19:17,614 --> 00:19:19,533
‫אז הוא היה חייב למצוא פתרון.‬

319
00:19:22,870 --> 00:19:24,371
‫דיברתי עם שכנה,‬

320
00:19:25,080 --> 00:19:28,000
‫שאמרה שהיא זוכרת שהוא הדליק כמה מדורות.‬

321
00:19:28,500 --> 00:19:29,626
‫- טס מהוני -‬

322
00:19:29,710 --> 00:19:31,128
‫בעיקר בערב,‬

323
00:19:31,795 --> 00:19:33,338
‫כי פעם עבדתי בערבים,‬

324
00:19:34,089 --> 00:19:35,382
‫ו… זהו.‬

325
00:19:36,216 --> 00:19:38,760
‫חשבת שהוא שורף זבל?‬
‫-כן.‬

326
00:19:38,844 --> 00:19:42,014
‫נראה שהגופות נשרפו בחצר האחורית‬
‫לפני שהן נקברו?‬

327
00:19:42,097 --> 00:19:43,390
‫- רב-פקד נורמן בריירס, בלש -‬

328
00:19:43,473 --> 00:19:44,308
‫יכול להיות.‬

329
00:19:46,435 --> 00:19:48,770
‫התחלנו לשמוע על מה שהוא עשה.‬

330
00:19:50,647 --> 00:19:52,649
‫הוא שרף אותן בחצר האחורית,‬

331
00:19:54,484 --> 00:19:56,278
‫וכשנשאר רק אפר,‬

332
00:19:57,070 --> 00:20:00,657
‫הוא פיזר אותו בחצר וקבר אותו באדמה.‬

333
00:20:01,700 --> 00:20:04,620
‫אבל היו מדורות בחצר הזאת באופן קבוע.‬

334
00:20:05,120 --> 00:20:08,498
‫למיטב ידיעתי, אף אחד לא התלונן.‬

335
00:20:09,583 --> 00:20:12,336
‫כל האזור נחסם לחלוטין עכשיו,‬

336
00:20:12,419 --> 00:20:14,838
‫והורו על עיתונאים להתרחק מזירת הפשע.‬

337
00:20:14,922 --> 00:20:16,089
‫קדימה, תתרחקו.‬

338
00:20:17,966 --> 00:20:20,802
‫זו הייתה עבודה מייגעת,‬
‫כי האדמה הייתה קפואה,‬

339
00:20:21,303 --> 00:20:26,225
‫ואמרתי, "אנחנו בחיים לא נסיים את זה".‬
‫חשבנו שייקח לנו שנה לחפור בכל החצר.‬

340
00:20:27,351 --> 00:20:31,563
‫בשעות אחר הצוהריים המאוחרות,‬
‫הצוות הקודר והמיואש מעט ארז את הציוד ועזב,‬

341
00:20:31,647 --> 00:20:35,317
‫וחבריו נענעו בראשם לשלילה‬
‫כשנשאלו אם עבודתם הניבה תוצאות היום.‬

342
00:20:36,985 --> 00:20:38,737
‫ואז התחלנו לשאול,‬

343
00:20:38,820 --> 00:20:43,533
‫למה לא התעוררה מחאה גדולה של אנשים שאמרו,‬
‫"כן, הבן שלי…‬

344
00:20:43,617 --> 00:20:44,993
‫אבא שלי נעלם"?‬

345
00:20:45,494 --> 00:20:46,411
‫זה לא קרה.‬

346
00:20:48,997 --> 00:20:50,874
‫נדמה היה שלאף אחד לא אכפת מהם.‬

347
00:20:57,464 --> 00:20:58,799
‫מי היו האנשים האלה?‬

348
00:20:59,841 --> 00:21:01,426
‫זו משימה כמעט בלתי אפשרית.‬

349
00:21:01,927 --> 00:21:04,471
‫- נילסן: חיפשתם בשאר הדירה? -‬

350
00:21:04,554 --> 00:21:07,641
‫אבל נילסן אמר לנו שאנחנו צריכים לחפש‬
‫בקרנלי גארדנס‬

351
00:21:08,308 --> 00:21:09,226
‫תיבה להובלת תה.‬

352
00:21:09,309 --> 00:21:10,143
‫- למה? -‬

353
00:21:10,852 --> 00:21:14,064
‫- קרנלי גארדנס -‬

354
00:21:23,156 --> 00:21:26,034
‫ושם, מצאנו עוד חלקי גופות,‬

355
00:21:26,702 --> 00:21:28,620
‫שאותם לקחנו לחדר המתים.‬

356
00:21:29,121 --> 00:21:31,748
‫אחד מהחלקים שנלקחו מהדירה‬

357
00:21:31,832 --> 00:21:33,125
‫היה זרוע,‬

358
00:21:33,709 --> 00:21:34,584
‫עם כף יד.‬

359
00:21:38,213 --> 00:21:41,133
‫לקחנו טביעות אצבעות מכף היד הזאת,‬

360
00:21:42,217 --> 00:21:43,927
‫ופשוט נדהמנו‬

361
00:21:45,053 --> 00:21:46,263
‫כשמצאנו התאמה.‬

362
00:21:50,017 --> 00:21:53,312
‫זה היה בחור צעיר בשם סטיבן סינקלייר.‬

363
00:21:56,106 --> 00:21:57,649
‫היה לו תיק במשטרה‬

364
00:21:58,150 --> 00:22:02,154
‫כי הוא הסתבך בכל מיני עבירות פליליות קלות,‬

365
00:22:02,988 --> 00:22:04,865
‫אבל אף פעם לא דיווחו שהוא נעדר.‬

366
00:22:05,449 --> 00:22:09,161
‫אז עשינו כל מאמץ אפשרי‬
‫כדי ליצור קשר עם קרובי המשפחה שלו.‬

367
00:22:10,245 --> 00:22:13,790
‫- פרת', סקוטלנד -‬

368
00:22:16,376 --> 00:22:19,463
‫לילה אחד דיברנו על כל מיני דברים והוא אמר‬

369
00:22:19,546 --> 00:22:22,382
‫שהוא רוצה לנסוע ללונדון,‬
‫שהוא עומד לנסוע ללונדון…‬

370
00:22:22,466 --> 00:22:25,010
‫- מרי מקדונלד,‬
‫אם האומנה של סטיבן סינקלייר -‬

371
00:22:25,093 --> 00:22:29,014
‫ובעלי אמר, "סטיבן, זה טיפשי מצידך,‬
‫כי זה לא מקום שמתאים לנער כמוך".‬

372
00:22:29,848 --> 00:22:31,141
‫הוא אמר, "אבל אני נוסע".‬

373
00:22:36,688 --> 00:22:40,776
‫סינקלייר היה מחוסר בית שהגיע מסקוטלנד,‬

374
00:22:40,859 --> 00:22:43,487
‫והוא נבלע אל תוך לונדון.‬

375
00:22:45,113 --> 00:22:48,450
‫- תחנת המשטרה בהורנסי -‬

376
00:22:50,327 --> 00:22:54,081
‫- אתה יכול לספר לי איך הכרת את סינקלייר? -‬

377
00:22:54,164 --> 00:22:56,625
‫- נילסן: שתינו ביחד והתחלנו לדבר -‬

378
00:22:58,210 --> 00:23:00,962
‫- הוא אמר, "לא אכלתי כל היום" -‬

379
00:23:01,046 --> 00:23:02,172
‫התחיל‬

380
00:23:02,798 --> 00:23:05,384
‫להסתמן שרוב הקורבנות האלה היו…‬

381
00:23:05,467 --> 00:23:06,885
‫- חיוור, מבט ריק, סגור -‬

382
00:23:06,968 --> 00:23:08,136
‫צעירים דרי רחוב…‬

383
00:23:08,220 --> 00:23:09,137
‫- לבוש ברישול -‬

384
00:23:09,221 --> 00:23:10,222
‫חסרי בית.‬

385
00:23:10,305 --> 00:23:11,264
‫- נראה מוזנח -‬

386
00:23:11,348 --> 00:23:12,307
‫- כחוש -‬

387
00:23:12,391 --> 00:23:13,225
‫- גווע ברעב -‬

388
00:23:13,308 --> 00:23:15,477
‫אנשים מהשכבה הזאת.‬

389
00:23:19,231 --> 00:23:21,650
‫צריך לזכור מה קרה בבריטניה באותה תקופה.‬

390
00:23:21,733 --> 00:23:23,360
‫- צעדה נגד אבטלה, מאי 81' -‬

391
00:23:23,443 --> 00:23:25,821
‫היו שיעורי אבטלה גבוהים בכל המדינה.‬

392
00:23:26,780 --> 00:23:29,324
‫שיעורי אבטלה גבוהים מובילים לכך שאנשים‬

393
00:23:29,408 --> 00:23:31,243
‫נמשכים ללונדון כמו מגנט.‬

394
00:23:32,119 --> 00:23:34,329
‫הם חושבים שצומח שם כסף על העצים.‬

395
00:23:35,288 --> 00:23:36,706
‫אבל אין כסף על העצים,‬

396
00:23:38,375 --> 00:23:39,918
‫והם מתרוששים.‬

397
00:23:41,128 --> 00:23:42,504
‫- המשרות שזמינות היום -‬

398
00:23:42,587 --> 00:23:45,215
‫נילסן הסתובב עם שואב האבק שלו,‬

399
00:23:45,715 --> 00:23:47,759
‫ואסף את הקורבנות האלה,‬

400
00:23:47,843 --> 00:23:50,053
‫את הגברים הצעירים והפגיעים האלה.‬

401
00:23:53,432 --> 00:23:55,475
‫הניסיונות לזהות את הקורבנות מתמקדים‬

402
00:23:55,559 --> 00:23:58,228
‫באוכלוסיית דרי הרחוב הצעירים ההולכת וגדלה‬
‫של לונדון.‬

403
00:23:58,311 --> 00:24:02,357
‫המשטרה משערת שהקורבנות היו גברים‬
‫מתחת לגיל 21 שברחו מבתיהם,‬

404
00:24:02,441 --> 00:24:05,735
‫ושהתפתו להיכנס אל הבית‬
‫כי הובטחו להם אוכל ומקום לינה ללילה.‬

405
00:24:11,324 --> 00:24:13,368
‫נניח רגע לאוטוביוגרפיה.‬

406
00:24:14,286 --> 00:24:17,122
‫אני חושב שהגיע הזמן ללכת לאסוף‬
‫את ארוחת הצוהריים.‬

407
00:24:17,831 --> 00:24:18,790
‫סליחה.‬

408
00:24:26,298 --> 00:24:29,217
‫ברוכים השבים.‬
‫הרגע לקחתי את ארוחת הצוהריים שלי.‬

409
00:24:30,302 --> 00:24:31,511
‫זה קארי כלשהו.‬

410
00:24:32,012 --> 00:24:34,514
‫אני חושב שלטבחים האלה אין הרבה מושג.‬

411
00:24:34,598 --> 00:24:40,520
‫נראה שהוסיפו לקארי חלבון מעובד מסויה,‬

412
00:24:40,604 --> 00:24:42,063
‫בשר מלאכותי.‬

413
00:24:42,147 --> 00:24:45,567
‫אני אזרוק קצת רוטב הודי חריף מעל,‬

414
00:24:45,650 --> 00:24:47,944
‫ואולי הוא יוסיף לזה קצת טעם.‬

415
00:24:49,488 --> 00:24:50,780
‫טוב, בואו נטעם את זה.‬

416
00:24:58,288 --> 00:25:00,665
‫זה לא רע. אני מופתע.‬

417
00:25:01,166 --> 00:25:04,127
‫זה בטח הרוטב ההודי שהוספתי.‬
‫הוא נתן לזה קצת טעם.‬

418
00:25:06,505 --> 00:25:08,089
‫בכל אופן, איפה הייתי? כן.‬

419
00:25:14,012 --> 00:25:15,388
‫1983.‬

420
00:25:18,475 --> 00:25:22,938
‫- 48 שעות לאחר המעצר -‬

421
00:25:23,021 --> 00:25:23,939
‫ערב טוב.‬

422
00:25:24,022 --> 00:25:26,316
‫עובד מדינה בן 37‬

423
00:25:26,399 --> 00:25:29,528
‫הואשם ברצח של גבר בן 20,‬

424
00:25:29,611 --> 00:25:33,281
‫שגופתו נמצאה בבית בצפון לונדון‬
‫מוקדם יותר השבוע.‬

425
00:25:34,157 --> 00:25:37,452
‫דניס אנדרו נילסן יתייצב מחר בבית המשפט.‬

426
00:25:38,203 --> 00:25:40,330
‫אני דחוס בתוך מכונית מסחרית מאובטחת,‬

427
00:25:40,413 --> 00:25:41,581
‫בדרכי מהכלא.‬

428
00:25:42,082 --> 00:25:46,169
‫זהו היום הראשון שבו אתייצב חשוף‬
‫אל מול בני עמי.‬

429
00:25:51,049 --> 00:25:52,592
‫ידענו איך קוראים לו,‬

430
00:25:53,593 --> 00:25:56,638
‫אבל אף פעם לא ראינו אותו.‬
‫לא ידענו איך הוא נראה.‬

431
00:26:01,351 --> 00:26:03,645
‫ציפינו לבחור גדול ושרירי.‬

432
00:26:04,437 --> 00:26:05,272
‫חזק.‬

433
00:26:05,355 --> 00:26:07,774
‫ציפינו למתאגרף במשקל כבד כמעט.‬

434
00:26:13,363 --> 00:26:15,115
‫הכול היה מלא בעיתונאים,‬

435
00:26:15,198 --> 00:26:18,493
‫שחיכו לצלם את התמונה הראשונה‬
‫של המפלצת הזאת.‬

436
00:26:21,204 --> 00:26:22,539
‫אמרתי לצלם,‬

437
00:26:22,622 --> 00:26:24,541
‫"הוא יצא עם סדין על הראש.‬

438
00:26:24,624 --> 00:26:25,834
‫אנחנו לא נראה אותו".‬

439
00:26:28,795 --> 00:26:33,925
‫- רק מי שאשם מסתיר את פניו -‬

440
00:26:35,427 --> 00:26:37,470
‫אבל לא היה לו סדין על הראש.‬

441
00:26:42,017 --> 00:26:43,268
‫אני בן אדם,‬

442
00:26:44,227 --> 00:26:45,270
‫לא מפלצת.‬

443
00:26:47,772 --> 00:26:48,982
‫זה לא נעים, נכון?‬

444
00:26:52,485 --> 00:26:53,903
‫הרגשתי כמעט…‬

445
00:26:54,696 --> 00:26:56,323
‫זה נורא לנסח את זה ככה,‬

446
00:26:56,406 --> 00:26:57,616
‫אבל קצת מאוכזב.‬

447
00:26:57,699 --> 00:26:59,367
‫באמת יכול להיות שזה הוא?‬

448
00:27:01,036 --> 00:27:05,040
‫הוא פשוט לא נראה‬
‫כמו שאנחנו מדמיינים רוצח סדרתי.‬

449
00:27:06,499 --> 00:27:10,503
‫איך מישהו כזה יכול לעשות את מה שהוא עשה?‬
‫הבחור הזה, שנראה רגיל לגמרי,‬

450
00:27:11,463 --> 00:27:13,131
‫שהיינו חולפים על פניו ברחוב‬

451
00:27:13,715 --> 00:27:14,966
‫בלי ממש לשים לב אליו.‬

452
00:27:16,134 --> 00:27:20,263
‫המכונית המסחרית נסעה לתחנת המשטרה בהורנסי,‬
‫שבה נמשכות החקירות.‬

453
00:27:21,598 --> 00:27:25,185
‫עכשיו, רצינו לדעת משהו‬
‫על הילדות של נילסן, מן הסתם.‬

454
00:27:26,227 --> 00:27:29,814
‫האנשים היחידים שהיו יכולים לספר לנו‬
‫עליה הם בני המשפחה שלו.‬

455
00:27:29,898 --> 00:27:32,776
‫- בריטיש טלקום סקוטלנד,‬
‫אברדין וצפון-מזרח סקוטלנד, 1982 -‬

456
00:27:32,859 --> 00:27:34,653
‫ידענו שהוא מאברדינשייר…‬

457
00:27:34,736 --> 00:27:35,737
‫- ספר טלפונים אלפביתי -‬

458
00:27:36,655 --> 00:27:38,782
‫אז חיפשתי בספר הטלפונים של אברדינשייר,‬

459
00:27:40,200 --> 00:27:42,744
‫והייתה רק רשומה אחת תחת השם נילסן.‬

460
00:27:42,827 --> 00:27:44,829
‫- נילסן, או.אם, לורן רואד 38 -‬

461
00:27:44,913 --> 00:27:49,042
‫והתקשרתי לאימא שלו ואמרתי,‬

462
00:27:49,125 --> 00:27:53,296
‫"את יודעת הרי שאנחנו חייבים‬
‫לצלם ראיון על זה",‬

463
00:27:53,380 --> 00:27:56,883
‫והיא אמרה, "לא היום.‬
‫אני לא מסוגלת להתמודד עם זה".‬

464
00:27:56,966 --> 00:28:00,178
‫אמרתי, "אבל אני במקרה נמצא‬
‫באברדינשייר היום.‬

465
00:28:01,096 --> 00:28:03,515
‫יהיה חבל אם נצטרך לבוא שוב במיוחד",‬

466
00:28:03,598 --> 00:28:05,517
‫והיא אמרה, "טוב, בסדר".‬

467
00:28:09,229 --> 00:28:13,733
‫מחוץ לבית שלה היה שלט קטן‬
‫שהכריז שהגינה שלה‬

468
00:28:14,234 --> 00:28:17,320
‫היא הגינה הכי טובה בכל האזור.‬

469
00:28:19,447 --> 00:28:21,491
‫בפנים, הבית היה מצוחצח.‬

470
00:28:22,826 --> 00:28:25,620
‫לא הייתה טיפת אבק בשום מקום.‬

471
00:28:27,747 --> 00:28:30,667
‫היא נכנסה למטבח והביאה מגש מכסף.‬

472
00:28:30,750 --> 00:28:32,585
‫עוגיות שורטברד שהיא אפתה.‬

473
00:28:34,671 --> 00:28:36,297
‫- אימא -‬

474
00:28:39,551 --> 00:28:43,638
‫ואמרתי לה, "איך…‬

475
00:28:43,722 --> 00:28:46,057
‫איך הרגשת כששמעת ש…"‬

476
00:28:47,600 --> 00:28:48,852
‫והיא אמרה…‬

477
00:28:48,935 --> 00:28:52,355
‫ניסיתי לחשוב מה השתבש,‬

478
00:28:52,439 --> 00:28:58,319
‫ולמה האנשים שעבדו איתו‬
‫בלונדון לא שמו לב למשהו?‬

479
00:28:58,403 --> 00:28:59,446
‫- אליזבת סקוט, אימו של נילסן -‬

480
00:29:01,322 --> 00:29:03,324
‫לפני שזה נמשך כל כך הרבה זמן.‬

481
00:29:03,408 --> 00:29:07,203
‫אני חושבת שאם הוא היה בבית,‬
‫הייתי שמה לב שמשהו לא בסדר.‬

482
00:29:08,163 --> 00:29:09,289
‫כי בדרך כלל,‬

483
00:29:09,789 --> 00:29:14,294
‫אי אפשר לגור עם מישהו‬
‫אם לא יכולים לזהות שמשהו מטריד אותו.‬

484
00:29:15,044 --> 00:29:19,466
‫כי איכשהו, מי שעשה את זה,‬
‫זה לא דניס שאני הכרתי.‬

485
00:29:20,216 --> 00:29:21,843
‫- מעמידה פנים כהרגלה -‬

486
00:29:21,926 --> 00:29:24,679
‫אוי ואבוי. אוי ואבוי לי.‬

487
00:29:27,849 --> 00:29:32,604
‫הוא היה ילד שקט. לא היה בו‬
‫שום דבר יוצא דופן כשהוא היה צעיר,‬

488
00:29:32,687 --> 00:29:34,564
‫הוא פשוט היה ילד רגיל ושקט.‬

489
00:29:37,150 --> 00:29:39,486
‫הייתי ילד שנמצא במצוקה פנימית,‬

490
00:29:40,111 --> 00:29:41,780
‫ואף אחד לא שם לב.‬

491
00:29:49,746 --> 00:29:52,499
‫אני זוכר,‬

492
00:29:53,875 --> 00:29:57,378
‫כאילו שמוקרן לי סרט בתוך הראש.‬

493
00:30:02,509 --> 00:30:04,511
‫אני רואה ילד קטן ושברירי.‬

494
00:30:05,553 --> 00:30:10,141
‫הוא נמצא בסביבה חדשה‬
‫של כוחות עוצמתיים שפועלים עליו.‬

495
00:30:15,522 --> 00:30:18,733
‫הרגשתי שאני שונה באיזשהו אופן.‬

496
00:30:21,528 --> 00:30:24,531
‫ייתכן שהעובדה שהייתי עני, רזה‬
‫ולבוש בבגדים מרופטים‬

497
00:30:25,031 --> 00:30:27,158
‫הייתה המתקפה המוגדרת הראשונה‬

498
00:30:27,242 --> 00:30:29,452
‫על הביטחון העצמי שלי, שרק החל להתעצב.‬

499
00:30:31,120 --> 00:30:34,791
‫ייתכן שהעובדה שלא היה לי אבא להתפאר‬
‫בו הייתה מתקפה נוספת.‬

500
00:30:38,878 --> 00:30:40,505
‫- ממזר -‬

501
00:30:44,676 --> 00:30:46,010
‫- המשפחה התביישה בי -‬

502
00:30:49,138 --> 00:30:51,516
‫- לא קיימים תצלומים שלי -‬

503
00:30:58,356 --> 00:31:03,152
‫אבא שלו אף פעם לא היה קרוב למשפחה וכל זה.‬

504
00:31:03,653 --> 00:31:05,488
‫נאלצתי לגדל אותם לבד.‬

505
00:31:06,531 --> 00:31:09,158
‫והייתה גם תהום ענקית ביני לבין אימא שלי.‬

506
00:31:09,242 --> 00:31:12,120
‫- היא הייתה מאוד קרה כלפיי מבחינה רגשית -‬

507
00:31:12,203 --> 00:31:15,540
‫הייתי אישה חמה, ועשיתי כל מה שיכולתי.‬

508
00:31:16,040 --> 00:31:18,334
‫גידלתי אותו בדיוק כמו את שאר הילדים.‬

509
00:31:19,919 --> 00:31:20,962
‫ובכן…‬

510
00:31:22,130 --> 00:31:22,964
‫שקרים ארורים.‬

511
00:31:23,047 --> 00:31:23,882
‫- שקרים -‬

512
00:31:28,386 --> 00:31:29,929
‫כשהייתי בן שמונה או תשע,‬

513
00:31:30,013 --> 00:31:33,725
‫לקיתי לראשונה בתופעה שמכונה אהבה.‬

514
00:31:34,225 --> 00:31:37,437
‫היא הייתה כלפי ילד אחר,‬
‫שאיתו מעולם לא דיברתי אפילו.‬

515
00:31:39,063 --> 00:31:42,775
‫ראשי התמלא בדמותו,‬
‫כפי שחזיתי בה בבית הספר.‬

516
00:31:45,945 --> 00:31:49,991
‫זה היה מצב משונה, עז ומסקרן,‬

517
00:31:51,409 --> 00:31:56,414
‫אבל עקרונותיהן המוסריים הנוקשים‬
‫של החברה והכנסייה היו כה חזקים‬

518
00:31:56,497 --> 00:32:01,127
‫שנאלצתי להסתיר את ההנאות‬
‫והכמיהות הפנימיות שלי מהעולם.‬

519
00:32:03,379 --> 00:32:07,634
‫גברים שמחליטים לאהוב גברים אחרים‬
‫לא רק סובלים מדעות קדומות ומבוז,‬

520
00:32:07,717 --> 00:32:11,137
‫אלא גם מועמדים לדין ונשלחים לכלא.‬
‫רבים מאיתנו נגעלים מזה,‬

521
00:32:11,220 --> 00:32:12,847
‫מגברים שרוקדים עם גברים.‬

522
00:32:12,931 --> 00:32:16,476
‫רוב ההומוסקסואלים נאלצים‬
‫לחיות חיים סודיים ואפלים.‬

523
00:32:20,438 --> 00:32:25,318
‫- הרגשתי שונה, זר, נחות, מבויש -‬

524
00:32:25,401 --> 00:32:26,861
‫זה סבל גדול‬

525
00:32:26,945 --> 00:32:30,239
‫לגלות שהאישיות הגנטית שלך‬

526
00:32:30,740 --> 00:32:33,701
‫נתפסת כמפלצתית ובזויה.‬

527
00:32:34,786 --> 00:32:38,039
‫מצאתי את עצמי עדיין לא בן עשר,‬

528
00:32:38,122 --> 00:32:39,916
‫וכבר נחשב לפושע,‬

529
00:32:39,999 --> 00:32:42,377
‫זר, יצור מתועב.‬

530
00:32:43,002 --> 00:32:46,130
‫הורשעתי ונגזר עליי להיענש‬

531
00:32:47,215 --> 00:32:50,009
‫בגין פשע שהטבע הוא האשם בו.‬

532
00:32:50,927 --> 00:32:54,973
‫נכפה עליי לא להיות מי שאני באמת‬
‫מחוץ למחשבותיי.‬

533
00:32:59,894 --> 00:33:02,230
‫- תחנת המשטרה בהורנסי -‬

534
00:33:02,313 --> 00:33:06,567
‫לחוקרים לא הייתה בעיה לאפשר לנילסן לספר‬
‫את הסיפור שלו‬

535
00:33:06,651 --> 00:33:10,446
‫בלי ללחוץ עליו יותר מדי,‬
‫כי הוא דיבר בחופשיות.‬

536
00:33:10,530 --> 00:33:14,409
‫- למה הזמנת אותם לדירה שלך? -‬

537
00:33:14,492 --> 00:33:16,536
‫- נילסן: הם רצו לשתות משהו.‬
‫לא היה להם לאן ללכת -‬

538
00:33:16,619 --> 00:33:17,745
‫- אני לא ממש יודע -‬

539
00:33:17,829 --> 00:33:22,875
‫אז חשבתי להיפגש עם נילסן בעצמי.‬
‫רציתי לראות אם הוא יצליח להיזכר בעוד משהו‬

540
00:33:24,252 --> 00:33:27,338
‫על הברים שבהם הוא הכיר את חלק מהקורבנות,‬

541
00:33:28,256 --> 00:33:29,966
‫והוא סיפר לנו שהרבה מהם‬

542
00:33:31,968 --> 00:33:33,469
‫היו ברים של הומוסקסואלים…‬

543
00:33:33,553 --> 00:33:35,013
‫- דה גולדן ליון -‬

544
00:33:35,096 --> 00:33:36,389
‫- דה סולסברי פי.אייץ' -‬

545
00:33:36,472 --> 00:33:37,598
‫- בעיקר בווסט אנד -‬

546
00:33:37,682 --> 00:33:39,058
‫בווסט אנד בלונדון.‬

547
00:33:39,559 --> 00:33:40,977
‫- אתה הומוסקסואל? -‬

548
00:33:41,060 --> 00:33:42,645
‫ברור שאני הומוסקסואל,‬

549
00:33:43,813 --> 00:33:45,732
‫אבל אני שומר את זה לעצמי.‬

550
00:33:45,815 --> 00:33:49,068
‫הדבר האחרון שאנשים מוכנים להודות בו‬
‫זה שהם הומוסקסואלים.‬

551
00:33:51,070 --> 00:33:54,615
‫אז ריכזתי את הפעילות של הצוות שלי‬
‫בווסט אנד בלונדון.‬

552
00:33:57,785 --> 00:34:00,955
‫ואז גילינו שהוא התחיל עם גברים‬
‫בברים של הומוסקסואלים,‬

553
00:34:01,456 --> 00:34:04,333
‫וברגע שאפשר להצמיד לזה משהו,‬

554
00:34:04,917 --> 00:34:07,587
‫"הרוצח ההומוסקסואל", זה יתפוס.‬

555
00:34:09,380 --> 00:34:11,257
‫לא משנה אם זה נכון, אם זו האמת,‬

556
00:34:12,300 --> 00:34:13,259
‫זה יתפוס.‬

557
00:34:15,803 --> 00:34:16,888
‫"בלעדי!‬

558
00:34:17,680 --> 00:34:20,767
‫הרוצח ההומוסקסואל, דני הגיי השובבני."‬

559
00:34:21,517 --> 00:34:22,351
‫כן.‬

560
00:34:24,729 --> 00:34:26,856
‫- האגודה ההומו-לסבית של וימבלדון -‬

561
00:34:26,939 --> 00:34:27,899
‫למרות שב-1983,‬

562
00:34:27,982 --> 00:34:31,861
‫מבוגרים בני 21 ומעלה שקיימו יחסים בהסכמה‬
‫כבר לא הועמדו לדין,‬

563
00:34:32,737 --> 00:34:35,031
‫הומוסקסואלים ולסביות נודו מהחברה.‬

564
00:34:35,782 --> 00:34:38,284
‫הייתה הרבה הומופוביה ממסדית‬

565
00:34:38,367 --> 00:34:42,038
‫בהרבה חלקים של החברה הבריטית,‬
‫כולל בתקשורת ובמשטרה.‬

566
00:34:43,289 --> 00:34:46,459
‫וכמו שעמדנו לגלות, נילסן ידע את זה‬

567
00:34:46,542 --> 00:34:47,668
‫טוב מאוד.‬

568
00:34:51,714 --> 00:34:56,427
‫אני זוכר שישבתי ושתיתי כוס תה עם מישהו‬
‫שעבד בלשכת הדוברות של סקוטלנד יארד,‬

569
00:34:57,136 --> 00:34:59,222
‫והוא אמר, "זה סיפור מדהים,‬

570
00:34:59,305 --> 00:35:01,808
‫אבל זה אפילו יותר מדהים כי הוא אחד משלנו".‬

571
00:35:04,435 --> 00:35:05,645
‫הוא היה פעם שוטר!‬

572
00:35:11,943 --> 00:35:14,570
‫כשגילינו שהוא היה שוטר, אנחנו…‬

573
00:35:14,654 --> 00:35:19,117
‫טוב, אני חשבתי, שבגלל זה הוא הצליח‬
‫לא להיתפס במשך כל כך הרבה זמן.‬

574
00:35:20,785 --> 00:35:23,287
‫הוא שוטר. הוא תמיד צעד אחד קדימה.‬

575
00:35:24,497 --> 00:35:26,207
‫הכרתי שני שוטרים,‬

576
00:35:26,290 --> 00:35:27,875
‫שלא היו בלשים, שעבדו איתו.‬

577
00:35:31,420 --> 00:35:34,465
‫הבלש שניהל את החקירה, סגן הניצב,‬

578
00:35:35,007 --> 00:35:37,593
‫הורה לי לגשת למשרד שלו,‬

579
00:35:39,178 --> 00:35:41,597
‫כי הוא רצה שאני אבוא ואספר להם על…‬

580
00:35:41,681 --> 00:35:43,266
‫- סמל שני בוב ברנטון, בלש -‬

581
00:35:43,349 --> 00:35:44,267
‫החבר שלי, דניס.‬

582
00:35:47,103 --> 00:35:49,605
‫הוא היה אחד מהאנשים האלה שכשמדברים איתם,‬

583
00:35:49,689 --> 00:35:53,192
‫הם מרכינים את הראש ונמנעים מקשר עין.‬

584
00:35:53,276 --> 00:35:54,986
‫מתבודד במלוא מובן המילה.‬

585
00:35:56,529 --> 00:35:57,446
‫- אהבו אותי -‬

586
00:35:57,530 --> 00:36:00,950
‫הוא לבש מדים,‬
‫אבל הוא לא ממש הצליח להשיג משהו.‬

587
00:36:01,033 --> 00:36:03,077
‫אני לא חושב שזה עניין אותו.‬

588
00:36:03,870 --> 00:36:05,705
‫- התפטרתי -‬

589
00:36:05,788 --> 00:36:07,665
‫הוא עזב לפני שיפטרו אותו.‬

590
00:36:09,041 --> 00:36:10,960
‫- ההומופוביה הייתה מאוד נפוצה -‬

591
00:36:11,043 --> 00:36:13,462
‫נראה לי שאף אחד לא הניד עפעף.‬

592
00:36:14,297 --> 00:36:16,465
‫- הם ביקשו ממני לשקול להישאר -‬

593
00:36:17,133 --> 00:36:18,676
‫לא הייתה מסיבת פרידה.‬

594
00:36:20,970 --> 00:36:23,347
‫ואז, אחרי כמה שנים,‬

595
00:36:23,431 --> 00:36:25,141
‫לפני שהוא התחיל להרוג אנשים,‬

596
00:36:25,224 --> 00:36:27,810
‫התקשרו אליי ושלחו אותי לבית כלשהו‬

597
00:36:27,894 --> 00:36:29,937
‫כדי לחקור תקיפה חמורה.‬

598
00:36:30,605 --> 00:36:35,526
‫הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה‬
‫שהקירות היו צבועים בשחור,‬

599
00:36:36,903 --> 00:36:39,071
‫וזה לא ממש מצא חן בעיניי.‬

600
00:36:42,241 --> 00:36:45,745
‫החלון בסלון היה שבור לגמרי,‬

601
00:36:45,828 --> 00:36:47,830
‫והכול היה מכוסה בדם.‬

602
00:36:49,290 --> 00:36:54,170
‫קטין צעיר נלקח משם לבית החולים.‬

603
00:36:54,795 --> 00:36:58,507
‫והוא היה פשוט ילד עזוב, חיוור ורזה.‬

604
00:36:59,091 --> 00:37:02,178
‫אם אני זוכר נכון, עשו לו יותר מ-100 תפרים.‬

605
00:37:04,180 --> 00:37:06,224
‫מישהו התחיל איתו בבר,‬

606
00:37:08,226 --> 00:37:12,355
‫גבר עם מבטא סקוטי כבד,‬

607
00:37:14,273 --> 00:37:16,275
‫שהזמין אותו לבוא דירה שלו…‬

608
00:37:20,404 --> 00:37:21,822
‫והשקה אותו באלכוהול,‬

609
00:37:22,490 --> 00:37:23,908
‫ואז הוא התעורר,‬

610
00:37:24,784 --> 00:37:27,286
‫וגילה שהוא ערום לחלוטין,‬

611
00:37:27,787 --> 00:37:30,122
‫ושהאיש הזה מתקרב לעברו.‬

612
00:37:31,499 --> 00:37:36,295
‫אז הוא היה יכול או להילחם או לברוח,‬
‫והוא פשוט זרק את עצמו דרך החלון.‬

613
00:37:39,924 --> 00:37:44,220
‫חזרתי לתחנת המשטרה,‬
‫והיה שם איזה בחור סקוטי,‬

614
00:37:44,720 --> 00:37:45,554
‫וזה היה…‬

615
00:37:46,806 --> 00:37:47,974
‫החבר שלי, דניס.‬

616
00:37:50,434 --> 00:37:51,519
‫אז שאלתי אותו,‬

617
00:37:51,602 --> 00:37:55,731
‫"למה הקטין הזה זרק את עצמו דרך החלון?"‬

618
00:37:56,565 --> 00:37:59,527
‫והוא אמר, "אני לא יודע למה הוא עשה את זה.‬

619
00:38:01,570 --> 00:38:05,992
‫אבל אם יש לכם ראיות, תאשימו אותי במשהו.‬
‫אם אין לכם, אתם חייבים לשחרר אותי".‬

620
00:38:07,827 --> 00:38:09,203
‫זה דניס.‬

621
00:38:09,287 --> 00:38:10,288
‫הוא הכיר את החוק.‬

622
00:38:16,419 --> 00:38:20,131
‫אחר כך גילינו שהקטין הזה דווח כנעדר,‬

623
00:38:20,631 --> 00:38:22,425
‫ודיברנו עם ההורים שלו,‬

624
00:38:23,259 --> 00:38:25,219
‫אבל אבא שלו פשוט אמר,‬

625
00:38:25,303 --> 00:38:26,887
‫"הוא לא הולך לבית משפט".‬

626
00:38:28,973 --> 00:38:33,060
‫ואני זוכר שאמרתי לאבא שלו, "אתה מבין‬

627
00:38:34,103 --> 00:38:40,067
‫מה יקרה אם לא תגישו תלונה?‬

628
00:38:40,735 --> 00:38:42,528
‫הוא יעשה את זה לעוד מישהו".‬

629
00:38:43,237 --> 00:38:45,489
‫לא, הם היו נחושים בדעתם.‬

630
00:38:46,240 --> 00:38:47,074
‫רתחתי מכעס.‬

631
00:38:49,493 --> 00:38:51,620
‫לא אמרתי לו הרבה, רק אמרתי,‬

632
00:38:51,704 --> 00:38:54,582
‫"אין לך מושג כמה מזל יש לך, דניס".‬

633
00:38:54,665 --> 00:38:56,584
‫כי הוא היה הולך לכלא.‬

634
00:38:58,002 --> 00:38:59,545
‫על חבלה גופנית חמורה במזיד‬

635
00:39:00,046 --> 00:39:01,797
‫אפשר לקבל מאסר עולם.‬

636
00:39:05,134 --> 00:39:10,389
‫כשטיפלנו במישהו, נדרשנו למלא דוח מודיעין,‬

637
00:39:10,473 --> 00:39:14,143
‫ובראש הדוח הקלדתי,‬

638
00:39:14,226 --> 00:39:15,269
‫"לדעתי,‬

639
00:39:15,353 --> 00:39:17,396
‫האיש הזה הוא פסיכופת מסוכן".‬

640
00:39:22,360 --> 00:39:26,489
‫אני כל הזמן תוהה מה היה קורה‬
‫אם הם היו אומרים, "אנחנו נגיש נגדו תלונה".‬

641
00:39:27,448 --> 00:39:28,908
‫מי עדיין היה בחיים היום?‬

642
00:39:30,576 --> 00:39:32,286
‫אבל הבושה שיחקה פה תפקיד.‬

643
00:39:32,953 --> 00:39:33,996
‫הם התביישו.‬

644
00:39:34,872 --> 00:39:39,085
‫והם רצו לקחת אותו הביתה ולשכוח מזה.‬

645
00:39:41,629 --> 00:39:44,673
‫הוא בטח חשב שיש לו הכי הרבה מזל בעולם.‬

646
00:39:47,009 --> 00:39:48,844
‫והוא בחיים לא שכח את זה.‬

647
00:39:54,767 --> 00:39:58,521
‫- שבועיים לאחר המעצר -‬

648
00:39:58,604 --> 00:39:59,688
‫לווסט אנד‬

649
00:40:00,439 --> 00:40:01,524
‫הייתה אווירה משלו.‬

650
00:40:02,441 --> 00:40:04,693
‫הרבה אקשן, המון אנשים,‬

651
00:40:05,194 --> 00:40:07,113
‫זו הייתה דרך ללכת לאיבוד.‬

652
00:40:09,532 --> 00:40:12,701
‫הוא היה פשוט מלא בכל טיפוס אפשרי,‬
‫מעשירים לעניים.‬

653
00:40:17,248 --> 00:40:20,334
‫אבל אחד מהשוטרים בצוות שלי חזר אליי ואמר,‬

654
00:40:20,418 --> 00:40:23,254
‫"הלכתי לבר ודיברתי עם כמה אנשים שם,‬

655
00:40:23,754 --> 00:40:25,881
‫והם תיארו בחור בשם ג'ון,‬

656
00:40:25,965 --> 00:40:27,883
‫שהם מכנים 'ג'ון ממשמר המלכה'".‬

657
00:40:27,967 --> 00:40:30,845
‫- מס' 13 -‬

658
00:40:30,928 --> 00:40:34,515
‫נילסן כבר סיפר לנו על בחור בשם ג'ון…‬

659
00:40:34,598 --> 00:40:35,641
‫- שמו הפרטי היה ג'ון -‬

660
00:40:35,724 --> 00:40:38,269
‫שחבש כובע צמר שנראה‬
‫כמו הכובע של משמר המלכה.‬

661
00:40:38,352 --> 00:40:39,228
‫- חבר לשעבר במשמר המלכה -‬

662
00:40:39,311 --> 00:40:42,273
‫- איך הכרת אותו? -‬

663
00:40:46,569 --> 00:40:50,489
‫אבל גילינו‬
‫שג'ון ממשמר המלכה היה ידוע באזור‬

664
00:40:51,490 --> 00:40:52,324
‫כנער ליווי.‬

665
00:40:58,414 --> 00:41:02,209
‫זו הייתה הפעם הראשונה‬
‫ששמעתי את הביטוי "נער ליווי".‬

666
00:41:06,964 --> 00:41:09,884
‫הלילה מביא עימו את המחול הפרוע.‬

667
00:41:10,426 --> 00:41:13,596
‫זוהי הברית שלפני הסעודה,‬

668
00:41:13,679 --> 00:41:15,848
‫שבה משביעים כל תיאבון שהוא.‬

669
00:41:16,724 --> 00:41:19,935
‫זנק מהר אל ליבו של המחול האלים,‬

670
00:41:20,019 --> 00:41:22,980
‫והשבע את התשוקות הללו.‬

671
00:41:29,737 --> 00:41:31,030
‫זה היה גן שעשועים, לא?‬

672
00:41:33,949 --> 00:41:35,409
‫ונילסן יכול היה להשיג מה שבא לו.‬

673
00:41:36,619 --> 00:41:38,120
‫זה היה פשוט שוק בשר.‬

674
00:41:41,123 --> 00:41:46,253
‫הלכנו לתחנת המשטרה המרכזית בווסט אנד,‬
‫והיה להם אינדקס של כל נערי הליווי,‬

675
00:41:46,337 --> 00:41:47,171
‫והיו מאות.‬

676
00:41:50,883 --> 00:41:53,385
‫הצלחנו לזהות שג'ון ממשמר המלכה‬

677
00:41:53,469 --> 00:41:55,930
‫הוא גבר בשם ג'ון האולט,‬

678
00:41:57,139 --> 00:41:58,766
‫ודיברתי עם אימא שלו.‬

679
00:41:59,266 --> 00:42:03,646
‫האולט עזב את הבית מרצונו‬
‫והתחיל להשתמש בסמים,‬

680
00:42:04,146 --> 00:42:07,775
‫והיא פשוט יצאה מתוך נקודת הנחה‬
‫שהבן שלה מת.‬

681
00:42:11,529 --> 00:42:15,449
‫נילסן ידע מן הסתם‬
‫שכשנערי הליווי הצעירים האלה נעדרים,‬

682
00:42:17,034 --> 00:42:20,496
‫לרוב, הם פשוט נבלעים ללא זכר בתוך לונדון.‬

683
00:42:30,256 --> 00:42:33,008
‫- מלרוז אווניו -‬

684
00:42:36,679 --> 00:42:39,557
‫החפירה בחצר הקטנה הזאת נעשתה קלה יותר,‬

685
00:42:40,558 --> 00:42:43,102
‫אבל התחיל להתברר שהוא לא שיקר.‬

686
00:42:44,436 --> 00:42:48,023
‫מצאנו עשרות על גבי עשרות של עצמות קטנטנות.‬

687
00:42:51,277 --> 00:42:56,574
‫אבל אף אחת מהן לא הייתה במצב מספיק טוב‬
‫כדי שנוכל לזהות אנשים בעזרתה.‬

688
00:42:58,075 --> 00:43:00,953
‫ואז התחלתי לחשוב שאולי לעולם לא נגלה‬

689
00:43:01,036 --> 00:43:02,288
‫מי האנשים האלה היו.‬

690
00:43:03,706 --> 00:43:06,500
‫וחשבתי לעצמי,‬
‫"איך לכל הרוחות מגיעים למצב הזה?‬

691
00:43:07,001 --> 00:43:08,836
‫איזו מין דרך צריך לעבור‬

692
00:43:10,129 --> 00:43:11,380
‫כדי להגיע למצב הזה?"‬

693
00:43:15,259 --> 00:43:17,011
‫המשטרה פנתה אליי.‬

694
00:43:17,595 --> 00:43:21,599
‫הם מצאו את כרטיס הביטוח הלאומי שלי‬
‫בדירה של דז.‬

695
00:43:22,391 --> 00:43:27,563
‫אני מניח שהמשטרה חשדה בי בהתחלה,‬
‫מהבחינה של מי אני ולמה לא…‬

696
00:43:27,646 --> 00:43:28,731
‫- מרטין -‬

697
00:43:28,814 --> 00:43:30,399
‫למה הוא לא חיסל אותי?‬

698
00:43:37,031 --> 00:43:40,784
‫- חמש שנים לפני המעצר -‬

699
00:43:44,622 --> 00:43:45,914
‫זה היה לילה חמים.‬

700
00:43:50,127 --> 00:43:51,503
‫שיחקתי במכונת הימורים,‬

701
00:43:52,713 --> 00:43:55,341
‫ובחור שעמד מאחוריי הסתכל עליי.‬

702
00:43:56,216 --> 00:43:58,677
‫ראיתי את ההשתקפות שלו במכונה.‬

703
00:43:59,178 --> 00:44:01,597
‫הוא אמר, "אתה לא תזכה בהרבה במכונה הזאת".‬

704
00:44:02,723 --> 00:44:07,061
‫אמרתי, "עכשיו אתה אומר לי",‬
‫והוא אמר, "נראה לי שהיא פשוט כבר מרוקנת".‬

705
00:44:07,686 --> 00:44:10,606
‫והוא אמר, "אתה רוצה לבוא איתי הביתה?"‬

706
00:44:13,108 --> 00:44:15,402
‫חזרנו למלרוז אווניו,‬

707
00:44:16,945 --> 00:44:19,198
‫והוא השמיע מוזיקה קלאסית.‬

708
00:44:22,326 --> 00:44:24,703
‫מיהו האדם הזה?‬

709
00:44:28,874 --> 00:44:30,709
‫פרט אחד מתוך העדר.‬

710
00:44:32,586 --> 00:44:34,672
‫רוח רפאים בקרב החברה.‬

711
00:44:36,548 --> 00:44:37,925
‫כיצד הוא נוצר?‬

712
00:44:38,425 --> 00:44:42,680
‫מי ומה כיוונו אותו אל עבר הגורל הזה?‬

713
00:44:43,972 --> 00:44:45,641
‫הוא שאל אותי מאיפה אני,‬

714
00:44:45,724 --> 00:44:48,894
‫הוא שאל אותי על המשפחה שלי,‬
‫אז חשבתי שאכפת לו‬

715
00:44:49,561 --> 00:44:50,854
‫וזה הרשים אותי,‬

716
00:44:50,938 --> 00:44:54,066
‫וחשבתי לעצמי, "אה! טוב, אני מחבב אותך".‬

717
00:44:54,149 --> 00:44:56,777
‫אבל לא אמרתי את זה.‬
‫רק חשבתי שאני מחבב אותו.‬

718
00:45:02,241 --> 00:45:05,744
‫אמרתי לו שאני מאקסטר, לא מלונדון.‬

719
00:45:07,079 --> 00:45:10,749
‫כשהייתי צעיר יותר,‬
‫היו כמה אנשים שידעו שאני הומוסקסואל,‬

720
00:45:11,583 --> 00:45:13,919
‫אבל הם פשוט חשבו שזה יעבור לי עם הזמן.‬

721
00:45:15,587 --> 00:45:17,673
‫כל הילדים חשבו שאני די מגוחך,‬

722
00:45:19,842 --> 00:45:22,177
‫אז הייתי הולך לחדר השינה שלי.‬

723
00:45:22,970 --> 00:45:24,805
‫רק רציתי להיות בחושך.‬

724
00:45:31,061 --> 00:45:32,688
‫הייתי בן 14 כשברחתי מהבית.‬

725
00:45:34,106 --> 00:45:37,484
‫נראה לי שלא היו לי הרבה יותר מעשרה פאונד‬
‫או משהו כזה,‬

726
00:45:37,985 --> 00:45:41,280
‫אבל זה היה מספיק כדי להגיע ללונדון.‬

727
00:45:46,952 --> 00:45:48,871
‫אני זוכר שחשבתי, "אז זו לונדון".‬

728
00:45:51,457 --> 00:45:54,042
‫"אני בלונדון! אף אחד פה לא יודע מי אני.‬

729
00:45:54,126 --> 00:45:55,627
‫אני יכול ללכת לאיבוד פה."‬

730
00:45:56,962 --> 00:45:59,840
‫אבל לא היה לי איך להתפרנס,‬
‫לא ידעתי מה לעשות,‬

731
00:45:59,923 --> 00:46:01,091
‫וקפאתי מקור.‬

732
00:46:01,675 --> 00:46:03,719
‫אז מצאתי מקום לישון בו,‬

733
00:46:03,802 --> 00:46:07,139
‫בחניון מאחורי כיכר פיקדילי,‬

734
00:46:08,474 --> 00:46:12,186
‫אבל אז ראיתי שיש שם עוד נערים,‬
‫שפשוט מסתובבים שם.‬

735
00:46:12,269 --> 00:46:13,937
‫"מעניין מה קורה שם?"‬

736
00:46:14,021 --> 00:46:16,023
‫ראיתי שמשלמים להם.‬

737
00:46:16,607 --> 00:46:18,859
‫ראיתי גברים מנשקים נערים.‬

738
00:46:19,902 --> 00:46:24,072
‫אבל אז איזה גבר זקן עבר לידי,‬
‫והוא הסביר לי שאנחנו נמצאים ב"מדף הבשר",‬

739
00:46:26,325 --> 00:46:28,911
‫שבו כל פנס רחוב היה שייך לנער ליווי כלשהו.‬

740
00:46:30,120 --> 00:46:31,914
‫ולכולם היו כינויים.‬

741
00:46:31,997 --> 00:46:34,792
‫לא קראו להם בשמות האמיתיים שלהם. זה ברור.‬

742
00:46:35,292 --> 00:46:38,295
‫לא כולם היו הומוסקסואלים,‬
‫הם עשו את זה רק בשביל הכסף.‬

743
00:46:41,340 --> 00:46:44,384
‫חלק מהלקוחות לא היו הכי נחמדים לפעמים,‬

744
00:46:45,010 --> 00:46:47,805
‫אבל עשינו את זה כדי לשרוד.‬

745
00:46:50,974 --> 00:46:53,894
‫אבל דז היה די נחמד. מאוד נחמד, האמת.‬

746
00:46:55,103 --> 00:46:56,772
‫עוד לא ראיתם כלום.‬

747
00:46:57,356 --> 00:47:00,984
‫לפני כמה שבועות קנינו את הטלוויזיה הזאת,‬
‫360 פאונד,‬

748
00:47:01,068 --> 00:47:03,654
‫את מערכת הסטריאו, ב-200 פאונד,‬

749
00:47:04,780 --> 00:47:08,450
‫ואת התוכן פה למעלה, האמיש.‬
‫תראו את האמיש. הוא יקר מפז.‬

750
00:47:10,160 --> 00:47:11,703
‫הוא אפילו הראה לי את החצר.‬

751
00:47:19,169 --> 00:47:22,339
‫כשעברנו לפה,‬
‫החצר האחורית הזאת הייתה מגרש גרוטאות,‬

752
00:47:22,422 --> 00:47:26,343
‫עם מלא תנורי בישול וצמיגים ישנים, ופסולת,‬

753
00:47:26,426 --> 00:47:30,597
‫וחתיכות גבס ועץ, ואלוהים יודע מה עוד.‬
‫היא הייתה מכוסה לחלוטין בזבל,‬

754
00:47:31,098 --> 00:47:34,685
‫ואנחנו, כי אנחנו דיירים טובים‬
‫שמנסים לשפר את הבית,‬

755
00:47:35,394 --> 00:47:37,604
‫גרמנו לה להיראות ככה‬
‫תוך שלושה חודשים. תראו.‬

756
00:47:37,688 --> 00:47:40,148
‫היא יחסית נקייה ומסודרת. יש שם גדר קטנה.‬

757
00:47:40,232 --> 00:47:41,984
‫צומחים פה הרבה ירקות,‬

758
00:47:42,484 --> 00:47:43,735
‫ומה עוד יש להגיד…‬

759
00:47:43,819 --> 00:47:46,780
‫אבל היה לו בקבוק בקרדי,‬

760
00:47:47,364 --> 00:47:49,324
‫והוא שתה ממנו בזמן שדיברנו.‬

761
00:47:50,325 --> 00:47:51,243
‫ואז…‬

762
00:47:52,578 --> 00:47:53,495
‫הלכנו למיטה.‬

763
00:47:58,333 --> 00:48:00,085
‫מאחר שזוהי תשוקתי,‬

764
00:48:00,168 --> 00:48:03,213
‫היצור היפהפה ביותר בעולמי‬

765
00:48:03,839 --> 00:48:07,968
‫הוא נער רזה וחלק.‬

766
00:48:08,927 --> 00:48:12,180
‫מראהו, עם יופיו הרב והנצחי,‬

767
00:48:12,931 --> 00:48:17,769
‫מכה בי בגלים פראיים של תשוקה.‬

768
00:48:18,854 --> 00:48:20,564
‫האדם כפייתי.‬

769
00:48:21,231 --> 00:48:22,774
‫הדחף עוצמתי.‬

770
00:48:24,318 --> 00:48:26,320
‫הלב פועם בעוז.‬

771
00:48:27,571 --> 00:48:30,490
‫אין הוא יודע מה צופן לו עתידו.‬

772
00:48:32,159 --> 00:48:34,578
‫כנראה בערך שעתיים לאחר מכן,‬

773
00:48:34,661 --> 00:48:37,706
‫פקחתי את העיניים וראיתי מולי עשן,‬

774
00:48:38,415 --> 00:48:40,125
‫והוא ישב רכוב עליי.‬

775
00:48:41,168 --> 00:48:43,295
‫ופשוט דחפתי אותו אחורה.‬

776
00:48:44,004 --> 00:48:46,006
‫אמרתי, "מה קורה? מה קרה?"‬

777
00:48:46,506 --> 00:48:48,800
‫והוא אמר, "הפלת את התנור".‬

778
00:48:51,929 --> 00:48:55,557
‫הבאתי מים, שפכתי אותם על הרצפה, והלכתי,‬

779
00:48:55,641 --> 00:48:59,895
‫כי מאוד נלחצתי‬
‫כי חשבתי שהרסתי לו את הדירה.‬

780
00:49:02,272 --> 00:49:04,066
‫אבל זה לא היה הגיוני.‬

781
00:49:04,149 --> 00:49:07,277
‫התנור לא היה אמור להיות דלוק,‬
‫כי זה היה לילה חמים.‬

782
00:49:08,612 --> 00:49:11,782
‫ואז הבנתי שהוא ניסה להרוג אותי באותו לילה.‬

783
00:49:23,251 --> 00:49:26,296
‫אבל לא ידעתי עם מי לדבר,‬
‫לא ידעתי למי לפנות.‬

784
00:49:28,382 --> 00:49:32,636
‫לונדון הייתה מאוד הומופובית באותה תקופה.‬
‫זה בהחלט היה נכון לגבי המשטרה,‬

785
00:49:33,178 --> 00:49:38,058
‫וזה בהחלט היה נכון לגבי התקשורת,‬
‫אז שתקתי, בתוך חדר,‬

786
00:49:38,141 --> 00:49:40,560
‫כמו שהייתי עושה כשהייתי צעיר יותר, בחושך.‬

787
00:49:41,144 --> 00:49:46,692
‫דממה.‬

788
00:49:46,775 --> 00:49:49,861
‫במבט לאחור,‬
‫אני מבין שהייתי אמור להיות הקורבן הראשון.‬

789
00:49:50,362 --> 00:49:52,489
‫זו הייתה רק ההתחלה בשבילו.‬

790
00:50:14,594 --> 00:50:17,556
‫בלונדון, שוטרים שמחפשים‬
‫את שרידיהם של קורבנות רצח‬

791
00:50:17,639 --> 00:50:20,892
‫מצאו היום לדבריהם,‬
‫"כמות משמעותית של עצמות אדם".‬

792
00:50:22,144 --> 00:50:24,271
‫זה היה… פשוט בית קברות.‬

793
00:50:26,523 --> 00:50:29,776
‫מצאנו כמות גדולה של עצמות אדם.‬

794
00:50:30,277 --> 00:50:36,408
‫ספציפית, חתיכה של עצם ירך‬
‫שאורכה להערכתי הוא כ-15 ס"מ.‬

795
00:50:36,491 --> 00:50:38,702
‫מצאנו אותן כל הזמן.‬

796
00:50:38,785 --> 00:50:42,039
‫זה לא שכל שלוש או ארבע שעות מצאנו אחת.‬

797
00:50:42,664 --> 00:50:44,458
‫מצאנו אחת כל כמה דקות.‬

798
00:50:44,541 --> 00:50:47,127
‫חתיכה כזאת, חתיכה אחרת, שיניים.‬

799
00:50:57,846 --> 00:51:00,640
‫השוטרים שמחפשים בחצר האחורית‬
‫של בית בצפון לונדון‬

800
00:51:00,724 --> 00:51:05,562
‫מאמינים שייתכן שהם התקרבו מעט‬
‫לזיהוי חלק משרידי הגופות שהם מצאו שם.‬

801
00:51:08,982 --> 00:51:12,194
‫הסיפור הזה היה כמו סרט אימה שהפך למציאות.‬

802
00:51:12,944 --> 00:51:13,779
‫אבל…‬

803
00:51:13,862 --> 00:51:14,696
‫- שיין -‬

804
00:51:14,780 --> 00:51:18,575
‫כשקורה משהו כזה, זה גם מרגש בצורה משונה.‬

805
00:51:18,658 --> 00:51:23,663
‫יש לנו משיכה מקאברית לדברים כאלה,‬
‫ואנחנו רוצים לדעת עוד פרטים.‬

806
00:51:23,747 --> 00:51:25,624
‫אנחנו לא רוצים פחות מידע, אלא עוד מידע.‬

807
00:51:28,293 --> 00:51:30,587
‫אימא שלי מספרת סיפור מאוד שונה.‬

808
00:51:31,088 --> 00:51:34,716
‫למשטרה יש שמות של כשישה אנשים‬
‫שלדעתה עשויים להיות קורבנות…‬

809
00:51:35,425 --> 00:51:38,678
‫טוב, זה הופיע בכל הכותרות ו…‬

810
00:51:38,762 --> 00:51:39,596
‫- לזלי -‬

811
00:51:39,679 --> 00:51:42,307
‫לא יודעת. ברור שזה עניין אותי.‬

812
00:51:42,390 --> 00:51:46,311
‫כלומר, את מי לא? זה היה מזעזע,‬
‫וחשבתי, "אלוהים, איזה הורים מסכנים",‬

813
00:51:47,187 --> 00:51:48,522
‫וזהו.‬

814
00:51:51,358 --> 00:51:53,860
‫אבל אז מישהו דפק בדלת,‬

815
00:51:53,944 --> 00:51:57,197
‫וזה היה שוטר שאמר, "אפשר להיכנס?"‬
‫שאלתי, "מה קרה?"‬

816
00:51:57,280 --> 00:52:00,826
‫הוא אמר, "אנחנו יכולים להיכנס?‬
‫כדאי שתשבי", וחשבתי, "אלוהים".‬

817
00:52:01,535 --> 00:52:02,828
‫זה עדיין לא עלה בדעתי בכלל.‬

818
00:52:03,578 --> 00:52:07,332
‫כשנכנסנו פנימה הוא הראה לי תמונה.‬
‫הוא אמר, "את מכירה אותו?"‬

819
00:52:09,835 --> 00:52:11,628
‫ואמרתי, "כן, ברור".‬

820
00:52:12,295 --> 00:52:14,589
‫זה היה גרהם, אהבת חיי.‬

821
00:52:15,507 --> 00:52:16,424
‫ואז הוא אמר,‬

822
00:52:16,508 --> 00:52:18,885
‫"שמעת על מישהו בשם נילסן?"‬

823
00:52:19,386 --> 00:52:21,388
‫אפילו אז עדיין לא הבנתי,‬

824
00:52:21,888 --> 00:52:26,309
‫כי אמרו שנילסן תקף‬
‫רק הומוסקסואלים חסרי בית.‬

825
00:52:28,228 --> 00:52:32,065
‫אז זה הרגיע אותי קצת שהוא…‬

826
00:52:32,149 --> 00:52:34,568
‫שזה לא יכול להיות הוא. הוא לא הומוסקסואל.‬

827
00:52:36,153 --> 00:52:40,031
‫ואז הם שאלו אותי‬
‫אם הוא עבר טיפולי שיניים לאחרונה.‬

828
00:52:40,115 --> 00:52:41,032
‫חשבתי לעצמי,‬

829
00:52:41,116 --> 00:52:45,453
‫"למה אתם כל הזמן שואלים אותי‬
‫על צילומי שיניים, ושיניים ולסתות?"‬

830
00:52:45,954 --> 00:52:46,997
‫ואז קלטתי.‬

831
00:52:53,128 --> 00:52:54,838
‫גרהם אהב לקנות לי תקליטים.‬

832
00:52:54,921 --> 00:52:58,300
‫אני זוכרת שהוא קנה לי תקליט‬
‫של "פאט לארי'ז בנד", קראו לו "זום",‬

833
00:52:58,800 --> 00:53:01,761
‫ואיך שאני שומעת את התקליט הזה,‬
‫אני ישר חוזרת לשם.‬

834
00:53:06,600 --> 00:53:09,436
‫וזה היה התקליט האחרון שהוא קנה לי.‬

835
00:53:10,562 --> 00:53:13,106
‫אבל אי אפשר להגיד שהיינו משפחה מאושרת,‬
‫כי לא היינו.‬

836
00:53:15,984 --> 00:53:18,653
‫לא היה לנו הרבה כסף כשהיינו ילדים,‬
‫היינו מאוד עניים,‬

837
00:53:19,487 --> 00:53:21,907
‫אבל הרגשנו שאנחנו משפחה‬
‫ואהבנו את אימא שלנו,‬

838
00:53:22,490 --> 00:53:23,867
‫אבל רוב הזיכרונות לא טובים.‬

839
00:53:24,910 --> 00:53:26,745
‫לרוב, זה היה בגלל סמים.‬

840
00:53:29,206 --> 00:53:31,208
‫זה היה ב-31 באוקטובר,‬

841
00:53:31,875 --> 00:53:33,710
‫וגרהם הבטיח לי באותו בוקר‬

842
00:53:33,793 --> 00:53:35,712
‫שהוא לא ייקח סמים.‬

843
00:53:36,546 --> 00:53:37,631
‫וידעתי,‬

844
00:53:38,131 --> 00:53:40,717
‫ברגע שהוא דיבר איתי, ידעתי שהוא לקח משהו,‬

845
00:53:41,218 --> 00:53:42,928
‫ומאוד התעצבנתי עליו מן הסתם.‬

846
00:53:43,637 --> 00:53:46,306
‫ואלוהים, אמרתי משהו פשוט נוראי.‬

847
00:53:46,389 --> 00:53:48,058
‫באמת.‬

848
00:53:48,808 --> 00:53:50,685
‫אמרתי, "אם תצא ותשיג עוד מנה,‬

849
00:53:50,769 --> 00:53:52,729
‫שלא תעז לחזור לפה בחיים".‬

850
00:53:52,812 --> 00:53:54,439
‫זה בדיוק מה שקרה.‬

851
00:53:55,023 --> 00:53:56,483
‫הוא בחיים לא חזר.‬

852
00:53:57,734 --> 00:53:58,568
‫אז…‬

853
00:54:00,278 --> 00:54:01,112
‫כן.‬

854
00:54:05,242 --> 00:54:06,326
‫הייתי בדרך הביתה‬

855
00:54:07,661 --> 00:54:09,788
‫מחנות הממתקים הקטנה שבקצה הרחוב,‬

856
00:54:10,664 --> 00:54:12,832
‫וכשהלכתי במורד הרחוב שמעתי צעקות,‬

857
00:54:14,542 --> 00:54:19,256
‫ומשום מה, ידעתי שזה הקול של אימא שלי‬
‫ושזו אימא שלי שסובלת,‬

858
00:54:20,131 --> 00:54:23,843
‫וכשנכנסנו הביתה, אימא שלי בכתה במטבח.‬

859
00:54:25,971 --> 00:54:29,683
‫אבא שלי נרצח על ידי דניס נילסן.‬

860
00:54:30,976 --> 00:54:33,353
‫העיתונאים היו ברברים.‬

861
00:54:33,436 --> 00:54:38,066
‫הם אמרו שכולם היו חסרי בית,‬
‫שכולם היו הומוסקסואלים. זה לא נכון.‬

862
00:54:38,149 --> 00:54:41,653
‫אל תכניסו את כולם לאותה משבצת.‬
‫כל אחד מהם היה אדם בפני עצמו.‬

863
00:54:41,736 --> 00:54:44,406
‫התקשרתי לעיתונים וצעקתי עליהם.‬

864
00:54:46,157 --> 00:54:48,535
‫ואז התקשורת הגיעה אל מחוץ לדלת שלנו.‬

865
00:54:49,035 --> 00:54:50,245
‫אלוהים, זה היה נורא.‬

866
00:54:52,038 --> 00:54:54,708
‫ואחד מהעיתונאים שאל‬
‫אם אני יודעת את כל הפרטים.‬

867
00:54:54,791 --> 00:54:57,419
‫אמרתי, "אני יודעת את מה שהמשטרה סיפרה לי".‬

868
00:54:58,586 --> 00:55:02,549
‫והוא אמר, "הם לא סיפרו לך מה קרה אחר כך?"‬
‫אמרתי, "לא, למה?" הוא אמר,‬

869
00:55:04,092 --> 00:55:07,470
‫"זה לא מאוד נעים. את רוצה שאני אספר לך?"‬
‫אמרתי, "כן".‬

870
00:55:07,554 --> 00:55:10,390
‫- המשטרה העירונית, סיכום תחקיר -‬

871
00:55:10,473 --> 00:55:11,308
‫- תחקיר של: -‬

872
00:55:11,391 --> 00:55:12,726
‫פשוט היה לי צורך כפייתי.‬

873
00:55:12,809 --> 00:55:13,852
‫- דניס אנדרו נילסן -‬

874
00:55:13,935 --> 00:55:14,936
‫הייתי חייבת לדעת.‬

875
00:55:15,437 --> 00:55:17,731
‫- מס' 14 -‬

876
00:55:17,814 --> 00:55:19,607
‫נילסן היה בווסט אנד…‬

877
00:55:19,691 --> 00:55:22,110
‫- פניתי בפינת הרחוב -‬

878
00:55:22,193 --> 00:55:23,153
‫- נתקלתי בבחור -‬

879
00:55:23,236 --> 00:55:25,280
‫והוא ראה את גרהם מנסה לתפוס מונית,‬

880
00:55:25,363 --> 00:55:29,034
‫אבל אף מונית לא עצרה לו‬
‫כי הוא לא הפסיק להתנדנד.‬

881
00:55:29,117 --> 00:55:30,744
‫- עצרתי מונית -‬

882
00:55:30,827 --> 00:55:32,954
‫ונילסן לקח אותו לדירה שלו…‬

883
00:55:33,038 --> 00:55:34,581
‫- לקרנלי גארדנס -‬

884
00:55:34,664 --> 00:55:36,041
‫שם הוא נעמד מאחוריו…‬

885
00:55:36,124 --> 00:55:38,126
‫- תמשיך -‬

886
00:55:38,209 --> 00:55:39,919
‫- אני זוכר שהתקדמתי קדימה -‬

887
00:55:40,003 --> 00:55:40,879
‫וחנק אותו.‬

888
00:55:40,962 --> 00:55:43,298
‫- אני זוכר שהוא היה מת -‬

889
00:55:43,381 --> 00:55:45,008
‫- כנראה שאני עשיתי את זה -‬

890
00:55:45,091 --> 00:55:46,134
‫זה מה שהוא אמר.‬

891
00:55:48,720 --> 00:55:50,597
‫ואז הוא הושיב אותו בכורסה,‬

892
00:55:51,097 --> 00:55:53,391
‫למשך יומיים, בזמן שהוא הלך לעבודה.‬

893
00:55:53,975 --> 00:55:59,064
‫הוא חזר וישב לידו על הספה,‬
‫והם צפו בטלוויזיה ביחד.‬

894
00:56:00,648 --> 00:56:03,234
‫בערב השלישי, הוא הפשיט אותו,‬

895
00:56:03,860 --> 00:56:08,615
‫העמיד אותו מול מעין מראה של שולחן טואלט,‬
‫החזיק אותו מאחור,‬

896
00:56:09,866 --> 00:56:12,827
‫כיסה אותו בטלק, ואז אונן עליו.‬

897
00:56:17,165 --> 00:56:20,502
‫פשוט רציתי להעמיד פנים שזה לא קרה.‬

898
00:56:21,002 --> 00:56:23,588
‫"הוא לקח מנת יתר ומת איפשהו. לא!"‬

899
00:56:25,131 --> 00:56:27,008
‫אבל אי אפשר לעצור את המחשבות.‬

900
00:56:27,675 --> 00:56:28,885
‫זה בלתי אפשרי.‬

901
00:56:34,724 --> 00:56:36,434
‫למה שמישהו יעשה משהו כזה?‬

902
00:56:36,976 --> 00:56:38,978
‫אפילו לחיה, למה שמישהו יעשה את זה?‬

903
00:56:43,483 --> 00:56:45,151
‫טוויטלס, אתה מרגיש יותר טוב?‬

904
00:56:46,361 --> 00:56:48,905
‫אני חושב שיש לו זיהום בדרכי הנשימה.‬

905
00:56:50,198 --> 00:56:51,032
‫כן.‬

906
00:56:53,284 --> 00:56:57,705
‫אתמול נראה לי, קיבלתי מכתב‬
‫מעיתונאי שניסה למצוא משהו לכתוב עליו.‬

907
00:56:58,665 --> 00:57:00,875
‫"אני מבין שאתה עובד על אוטוביוגרפיה…"‬

908
00:57:00,959 --> 00:57:02,210
‫בלה, בלה, בלה.‬

909
00:57:02,710 --> 00:57:04,129
‫"מה אתה מספר בה?"‬

910
00:57:04,212 --> 00:57:05,255
‫בלה, בלה, בלה.‬

911
00:57:12,137 --> 00:57:15,390
‫הייתי צעיר ורציתי להיות עיתונאי חוקר.‬

912
00:57:15,473 --> 00:57:17,725
‫הייתי לגמרי חסר ניסיון.‬

913
00:57:18,560 --> 00:57:20,895
‫ובוקר אחד קראתי בעיתון…‬

914
00:57:20,979 --> 00:57:22,230
‫- ספר הרצח של נילסן -‬

915
00:57:22,313 --> 00:57:24,607
‫שהיה איזה רוצח סדרתי אחד,‬

916
00:57:25,108 --> 00:57:26,734
‫שהרג 15 אנשים,‬

917
00:57:28,236 --> 00:57:31,364
‫ושעכשיו כותב את האוטוביוגרפיה שלו בכלא…‬

918
00:57:31,448 --> 00:57:32,699
‫- ראס קופי, עיתונאי -‬

919
00:57:32,782 --> 00:57:34,325
‫וזה סקרן אותי.‬

920
00:57:34,409 --> 00:57:37,704
‫- עמודי הרוע: הספר שבו מפלצת מספרת‬
‫מדוע היא רצחה 12 איש -‬

921
00:57:37,787 --> 00:57:41,332
‫אז התחלתי לכתוב לנילסן.‬
‫"מר נילסן היקר, אני מאמין שהספר שלך‬

922
00:57:41,416 --> 00:57:45,170
‫יהפוך לאבן דרך בתחום הקרימינולוגיה,‬

923
00:57:45,253 --> 00:57:46,546
‫ואני רוצה לסקר אותו‬

924
00:57:46,629 --> 00:57:50,049
‫עבור עיתון חדשותי בריטי רציני."‬

925
00:57:52,385 --> 00:57:55,096
‫אחרי שבוע, הגיע מכתב.‬

926
00:57:57,474 --> 00:58:03,146
‫הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה‬
‫שהעט נלחץ מאוד חזק על הדף,‬

927
00:58:03,771 --> 00:58:06,691
‫כמו שעושה אדם שמת לספר את הסיפור שלו.‬

928
00:58:07,984 --> 00:58:12,447
‫"ראס היקר, תודה על מכתבך. אתה משתוקק‬
‫לדעת איך אני מצדיק את הפרסום של ספרי?‬

929
00:58:12,947 --> 00:58:15,825
‫הדחף הראשוני שלי הוא לצטט את אוסקר היקר:‬

930
00:58:15,909 --> 00:58:21,080
‫'אין ספר מוסרי או לא מוסרי. ספר יכול להיות‬
‫או כתוב היטב או לא כתוב היטב.'"‬

931
00:58:21,164 --> 00:58:26,294
‫כשקיבלתי לראשונה חלקים מהאוטוביוגרפיה שלו,‬
‫קופסאות ארכיון מלאות בקלטות ובכתבי יד,‬

932
00:58:26,377 --> 00:58:30,131
‫התקשרתי לעורך שלי‬
‫ב"דה סאנדיי טיימס מגזין" ואמרתי,‬

933
00:58:30,965 --> 00:58:32,509
‫"אתה לא תאמין מה השגתי".‬

934
00:58:34,260 --> 00:58:37,847
‫מה שהיה מעניין היה מה שקשור לסבא שלו.‬

935
00:58:39,182 --> 00:58:41,226
‫לאורך ימי חיי…‬

936
00:58:41,309 --> 00:58:44,312
‫אני שב וחוזר לתעלומה של סבי,‬

937
00:58:44,395 --> 00:58:45,522
‫אנדרו וייט.‬

938
00:58:46,272 --> 00:58:48,650
‫התבוננתי בתצלום שלו מנעוריו…‬

939
00:58:50,944 --> 00:58:54,489
‫שצולם כשהוא שירת כמש"ק‬
‫במלחמת העולם הראשונה.‬

940
00:58:55,615 --> 00:59:01,496
‫אני זוכר שנהגתי לשחק עם שלוש המדליות שהוא‬
‫קיבל על כך ששירת את מלכו, ג'ורג' החמישי.‬

941
00:59:04,749 --> 00:59:07,085
‫הוא כל כך אהב את סבא שלו.‬

942
00:59:07,168 --> 00:59:10,463
‫אני ממש רואה את שניהם ביחד.‬

943
00:59:13,591 --> 00:59:16,511
‫לכל מקום שהוא הלך, הוא לקח את דניס איתו.‬

944
00:59:18,179 --> 00:59:20,640
‫אני חושבת שהיה להם קשר נהדר.‬

945
00:59:23,643 --> 00:59:26,271
‫הוא היה אדם מופלא בעיניי.‬

946
00:59:27,397 --> 00:59:30,024
‫מלוא 62 שנותיו‬

947
00:59:30,108 --> 00:59:32,443
‫נרחבות מדי עבור הסיפור הקצר הזה,‬

948
00:59:32,944 --> 00:59:35,613
‫אבל הוא הטביע בי חותם בל יימחה.‬

949
00:59:39,117 --> 00:59:42,787
‫סבא מת במפתיע כשהייתי בן חמש.‬

950
00:59:44,205 --> 00:59:47,500
‫הוא ראה את סבא שלו שוכב בארון קבורה,‬

951
00:59:48,751 --> 00:59:52,005
‫ואנשים דתיים הרי אף פעם לא אומרים‬
‫שמישהו מת.‬

952
00:59:52,088 --> 00:59:54,716
‫הם פשוט אמרו שהוא עבר לעולם הבא.‬

953
00:59:56,217 --> 00:59:58,720
‫הוא אמר, "הוא תמיד לקח אותי איתו לכל מקום.‬

954
00:59:59,220 --> 01:00:02,140
‫למה הוא לא יכול היה לקחת אותי איתו‬
‫לעולם הבא הזה?"‬

955
01:00:04,392 --> 01:00:07,645
‫הוא אמר שכשהוא ראה את הגופה של סבא שלו,‬

956
01:00:07,729 --> 01:00:11,899
‫מושג האהבה ומושג המוות התאחדו עבורו.‬

957
01:00:23,453 --> 01:00:25,204
‫- כשהתבגרתי -‬

958
01:00:26,914 --> 01:00:28,750
‫- חיפשתי -‬

959
01:00:32,295 --> 01:00:33,588
‫- סבא -‬

960
01:00:33,671 --> 01:00:37,008
‫היעלמותו הפתאומית פערה חור בתודעתי,‬

961
01:00:38,885 --> 01:00:41,679
‫שהתמלא באמצעות דמיוני הפרוע.‬

962
01:00:48,436 --> 01:00:50,188
‫איזו דרך לחגוג את חג המולד.‬

963
01:00:51,606 --> 01:00:54,442
‫ואני חושב שמאחר שזו עונת החגים,‬

964
01:00:54,525 --> 01:00:57,862
‫אני אעשן סיגריה קסומה.‬

965
01:00:57,945 --> 01:00:59,280
‫שנים רבות לאחר מכן,‬

966
01:00:59,364 --> 01:01:03,660
‫לנילסן הייתה תקופה‬
‫שבה הוא בחן מחדש את החיים שלו.‬

967
01:01:03,743 --> 01:01:05,620
‫בואו נהנה מקצת קסם.‬

968
01:01:05,703 --> 01:01:09,791
‫הוא אמר שזה קרה כי הוא היה יכול‬
‫להשיג מריחואנה בקלות בכלא.‬

969
01:01:15,588 --> 01:01:16,547
‫אוי ואבוי.‬

970
01:01:17,548 --> 01:01:18,549
‫אלוהים.‬

971
01:01:18,633 --> 01:01:20,551
‫אני מסטול על כל הראש.‬

972
01:01:23,012 --> 01:01:25,598
‫אה, האורגן שלי פה מולי.‬

973
01:01:32,605 --> 01:01:35,858
‫מונח לפני אורגן נייד קטן‬

974
01:01:35,942 --> 01:01:37,610
‫משנות ה-80.‬

975
01:01:40,363 --> 01:01:43,783
‫כאן, בבידוד הנפלא הזה שאליו אני כבר מורגל,‬

976
01:01:43,866 --> 01:01:46,369
‫אני יכול להשתמש במכחול הצלילים הזה‬

977
01:01:46,452 --> 01:01:49,706
‫כדי לצייר את כל גוני רגשותיי.‬

978
01:01:51,165 --> 01:01:55,169
‫אני מושיט את ידיי אל האורגן,‬
‫והן רועדות קלות.‬

979
01:02:08,558 --> 01:02:10,977
‫"משם החל טריפ שנמשך שמונה שעות."‬

980
01:02:14,021 --> 01:02:16,524
‫"אני צופה במה שמתגולל מולי, כמו בסרט,‬

981
01:02:16,607 --> 01:02:19,986
‫עם מסך רחב וסאונד סטריאופוני,‬

982
01:02:20,486 --> 01:02:22,113
‫בצבעוניות חדה."‬

983
01:02:28,786 --> 01:02:33,332
‫"במשך שנים, הסוגיה של סבי רחשה‬
‫מתחת לפני השטח, בלתי פתורה,‬

984
01:02:33,416 --> 01:02:35,376
‫מוסתרת בתוך תת-המודע שלי."‬

985
01:02:38,713 --> 01:02:42,258
‫"אני זוכר במעורפל את עמדת הירי‬
‫מהבטון עם החרכים‬

986
01:02:42,341 --> 01:02:45,595
‫שבה דברים משונים קרו בין סבי לביני."‬

987
01:02:47,096 --> 01:02:49,891
‫"היה מזעזע במיוחד להודות בכך‬

988
01:02:50,516 --> 01:02:55,021
‫שהמגע היחיד שחוויתי‬
‫במהלך שנות ההתפתחות המוקדמות של חיי‬

989
01:02:56,063 --> 01:02:59,233
‫היה חיבוקו המכאיב, המבלבל והפרדוקסלי‬

990
01:03:00,359 --> 01:03:01,402
‫של פדופיל."‬

991
01:03:01,486 --> 01:03:03,029
‫- פדופיל -‬

992
01:03:03,112 --> 01:03:08,868
‫דממה.‬

993
01:03:15,875 --> 01:03:19,086
‫אבל נקודת המפנה הכי משמעותית בחייו‬

994
01:03:20,004 --> 01:03:22,298
‫התרחשה כשהוא הפך לטבח בצבא,‬

995
01:03:24,300 --> 01:03:27,970
‫וזה היה הרגע שבו‬
‫לנילסן היה חדר משלו בפעם הראשונה.‬

996
01:03:30,640 --> 01:03:32,517
‫והוא היה מתפשט…‬

997
01:03:32,600 --> 01:03:33,434
‫- טלק -‬

998
01:03:33,518 --> 01:03:36,646
‫ומפזר טלק על הגוף שלו,‬

999
01:03:38,064 --> 01:03:40,107
‫ומסתכל על עצמו במראה‬

1000
01:03:40,191 --> 01:03:42,652
‫כאילו שהוא רואה גופה.‬

1001
01:03:44,946 --> 01:03:49,617
‫הדמות הדמיונית הזאת שנאלצתי ליצור.‬

1002
01:03:50,451 --> 01:03:53,246
‫אני הוא והוא אני.‬

1003
01:03:56,457 --> 01:04:02,088
‫וכמעט בטוח שהוא פנטז‬
‫על איך לגרום לזה לקרות במציאות.‬

1004
01:04:10,847 --> 01:04:14,934
‫- שמונה חודשים לאחר המעצר -‬

1005
01:04:16,018 --> 01:04:19,438
‫משפטו של דניס נילסן הועבר לאולד ביילי.‬

1006
01:04:19,522 --> 01:04:22,525
‫ארבעה אישומי רצח נוספים הוגשו נגדו החודש.‬

1007
01:04:23,401 --> 01:04:25,903
‫עד שהתחיל המשפט באולד ביילי,‬

1008
01:04:25,987 --> 01:04:27,864
‫זיהינו‬

1009
01:04:27,947 --> 01:04:29,991
‫בסך הכול שבעה קורבנות.‬

1010
01:04:31,909 --> 01:04:36,664
‫גילינו שחלקם היו גברים חסרי בית.‬
‫חלקם היו הומוסקסואלים, אבל לא כולם.‬

1011
01:04:36,747 --> 01:04:39,292
‫הם היו פשוט בחורים שנסחפו ממקום למקום,‬

1012
01:04:40,334 --> 01:04:41,919
‫אבל היה ביניהם קשר אחד.‬

1013
01:04:42,628 --> 01:04:45,631
‫נילסן ידע שאם הם ייעלמו,‬

1014
01:04:45,715 --> 01:04:48,426
‫אף אחד לא ימהר לשים לב.‬

1015
01:04:50,261 --> 01:04:52,138
‫כל הקורבנות היו גברים צעירים.‬

1016
01:04:53,472 --> 01:04:55,308
‫מרטין דאפי מוויראל,‬

1017
01:04:56,350 --> 01:04:58,144
‫מלקולם בארלו מרוטרהאם,‬

1018
01:04:59,186 --> 01:05:02,607
‫קנת אוקנדן, סטודנט קנדי בן 26‬

1019
01:05:02,690 --> 01:05:05,318
‫שהגיע לביקור במדינה הזאת לפני שלוש שנים,‬

1020
01:05:05,860 --> 01:05:07,737
‫וויליאם סאת'רלנד מאדינבורו…‬

1021
01:05:09,572 --> 01:05:11,365
‫אני פשוט לא מצליחה לעבור הלאה.‬

1022
01:05:11,449 --> 01:05:13,618
‫- פרנסס סאת'רלנד,‬
‫אימו של ויליאם סאת'רלנד -‬

1023
01:05:13,701 --> 01:05:15,202
‫יש לך אזהרה כלשהי‬

1024
01:05:16,203 --> 01:05:21,292
‫להורים של צעירים ששוקלים לנסוע ללונדון?‬

1025
01:05:21,918 --> 01:05:23,336
‫שלא ייסעו.‬

1026
01:05:24,045 --> 01:05:27,340
‫זה מקום פשוט אכזרי ונוראי.‬

1027
01:05:29,800 --> 01:05:32,136
‫השוטרים סיפרו לי שהמשפט מתחיל,‬

1028
01:05:32,219 --> 01:05:36,307
‫והם אמרו,‬
‫"תקשיבי, רק באנו כדי לייעץ לך לא ללכת,‬

1029
01:05:36,891 --> 01:05:38,893
‫כי הם ידברו על גרהם,‬

1030
01:05:38,976 --> 01:05:40,770
‫ויהיו להם את חלק מה…‬

1031
01:05:41,437 --> 01:05:44,231
‫בעצם, הכלים המקצועיים שבהם הוא השתמש".‬

1032
01:05:44,315 --> 01:05:46,108
‫ואני חשבתי, "לא, אני הולכת".‬

1033
01:05:46,692 --> 01:05:49,487
‫פשוט היה לי צורך כפייתי,‬
‫הרגשתי שאני חייבת ללכת.‬

1034
01:05:49,570 --> 01:05:53,449
‫במובן מסוים, ככה אני…‬
‫לפי התפיסה שלי, בעצם,‬

1035
01:05:53,532 --> 01:05:56,786
‫חלקתי לגרהם כבוד אחרון.‬

1036
01:05:59,330 --> 01:06:00,581
‫פחות או יותר.‬

1037
01:06:02,166 --> 01:06:03,876
‫ככה נפרדתי ממנו, בעצם,‬

1038
01:06:05,294 --> 01:06:06,337
‫ולא רציתי…‬

1039
01:06:07,463 --> 01:06:09,882
‫לא רציתי שהם ידברו עליו ו…‬

1040
01:06:11,550 --> 01:06:13,344
‫שלא יהיה שם אף אחד בשבילו,‬

1041
01:06:13,427 --> 01:06:15,221
‫אז פשוט הרגשתי צורך ל…‬

1042
01:06:16,097 --> 01:06:18,391
‫הרגשתי שאני חייבת ללכת, וזה מה שעשיתי.‬

1043
01:06:22,770 --> 01:06:27,900
‫יום שני בבוקר, ה-24 באוקטובר.‬
‫אני נמצא בתוך מכונית מסחרית מאובטחת‬

1044
01:06:27,984 --> 01:06:32,113
‫בדרך לאולם מספר אחת‬
‫בבית המשפט הפלילי המרכזי, אולד ביילי.‬

1045
01:06:33,531 --> 01:06:38,077
‫כעת, היום, אני אעמוד לדין.‬

1046
01:06:42,748 --> 01:06:47,586
‫בית המשפט הפלילי המרכזי הוא‬
‫ללא ספק בית המשפט הכי מפורסם בעולם.‬

1047
01:06:48,295 --> 01:06:49,463
‫זה תיאטרון.‬

1048
01:06:52,133 --> 01:06:54,635
‫…זה תיאטרון אבסורדי.‬

1049
01:06:55,761 --> 01:06:57,013
‫התפקידים נכתבו.‬

1050
01:06:57,513 --> 01:07:02,393
‫השחקנים מכחכחים בגרונם‬
‫לקראת ההקראה הדרמטית שלהם.‬

1051
01:07:03,436 --> 01:07:07,690
‫אני זוכר את הפעם הראשונה שבה הוא עלה‬
‫במדרגות באולם מספר אחת באולד ביילי…‬

1052
01:07:07,773 --> 01:07:11,235
‫…ונעמד, וכולם הסתכלו עליו.‬

1053
01:07:11,318 --> 01:07:14,822
‫כולנו ציפינו שהוא יודה באשמה.‬

1054
01:07:17,408 --> 01:07:21,078
‫אני מדמיין מצלמה של "פנוויז'ן",‬

1055
01:07:21,579 --> 01:07:25,499
‫על מנוף, מסתובבת ברחבי בית המשפט.‬

1056
01:07:26,625 --> 01:07:29,336
‫אם הוא היה מודה באשמה, לא היה נערך משפט,‬

1057
01:07:29,837 --> 01:07:33,090
‫אבל העיתונאים היו מאוד מתאכזבים‬
‫כי לא היה להם על מה לכתוב.‬

1058
01:07:33,174 --> 01:07:35,301
‫זהו זה, הסיפור היה נגמר.‬

1059
01:07:37,428 --> 01:07:38,304
‫באולד ביילי,‬

1060
01:07:38,387 --> 01:07:41,766
‫עובד המדינה דניס נילסן כפר באשמה.‬

1061
01:07:41,849 --> 01:07:44,769
‫- כפרתי באשמה -‬

1062
01:07:44,852 --> 01:07:47,605
‫לא האמנתי. הוא אפילו לא מצמץ, כלום.‬

1063
01:07:47,688 --> 01:07:50,608
‫חשבתי לעצמי, "אתה בן אדם בכלל?"‬

1064
01:07:50,691 --> 01:07:53,152
‫דממה בבית המשפט!‬

1065
01:07:54,153 --> 01:08:00,034
‫דממה.‬

1066
01:08:08,375 --> 01:08:11,462
‫עד אז, הגנת פעם על רוצח סדרתי?‬

1067
01:08:12,588 --> 01:08:13,422
‫לא.‬

1068
01:08:14,507 --> 01:08:15,382
‫וגם לא מאז.‬

1069
01:08:15,466 --> 01:08:17,802
‫- איוואן לורנס, מפרקליטי המלכה, סנגור -‬

1070
01:08:17,885 --> 01:08:19,970
‫כלומר, אם לא מחשיבים את האחים קריי.‬

1071
01:08:23,307 --> 01:08:26,519
‫כשמסתכלים על זה מנקודת מבט של בן אדם רגיל,‬

1072
01:08:27,019 --> 01:08:29,355
‫כל ההתנהגות הזאת משוגעת.‬

1073
01:08:30,189 --> 01:08:32,358
‫לא חשבנו שאפשר לטעון‬

1074
01:08:33,067 --> 01:08:35,027
‫שהוא לא מטורף.‬

1075
01:08:37,071 --> 01:08:38,948
‫אבל השאלה מבחינתי,‬

1076
01:08:39,031 --> 01:08:40,616
‫הייתה אם הוא היה משוגע מדי‬

1077
01:08:41,325 --> 01:08:43,702
‫מכדי שיגזרו עליו מאסר עולם בגין רצח.‬

1078
01:08:46,080 --> 01:08:49,458
‫היו שאמרו שאם הוא התנהג בצורה נורמלית…‬

1079
01:08:50,501 --> 01:08:52,586
‫הוא היה עובד מדינה, אחרי הכול,‬

1080
01:08:52,670 --> 01:08:54,296
‫שעבד בלשכת התעסוקה,‬

1081
01:08:54,380 --> 01:08:55,631
‫והוא היה שוטר.‬

1082
01:08:56,132 --> 01:08:59,218
‫אז אם הוא היה מסוגל להתנהג בצורה רציונלית,‬

1083
01:08:59,301 --> 01:09:01,303
‫הוא לא יכול להיות משוגע.‬

1084
01:09:03,556 --> 01:09:05,724
‫אבל לפי החוק,‬

1085
01:09:05,808 --> 01:09:10,688
‫אפשר להתנהג בצורה נורמלית לחלוטין‬
‫במשך רוב הזמן,‬

1086
01:09:11,355 --> 01:09:16,152
‫ואז בתקרית מסוימת‬
‫שבה הורגים מישהו להיות מטורפים,‬

1087
01:09:17,486 --> 01:09:19,321
‫ואז לחזור להיות נורמלים.‬

1088
01:09:20,197 --> 01:09:25,286
‫במקרה כזה יש נסיבות של אחריות מופחתת,‬
‫ולכן, מואשמים בהריגה.‬

1089
01:09:28,038 --> 01:09:31,917
‫אני לא רוצה שהוא יהיה משוגע.‬
‫אני רוצה שהוא ייענש. שייענש.‬

1090
01:09:32,001 --> 01:09:34,545
‫שיישא באחריות למה שהוא עשה.‬

1091
01:09:36,088 --> 01:09:38,257
‫"הוא לא בלתי שפוי", התעקשה התביעה,‬

1092
01:09:38,340 --> 01:09:40,134
‫"והוא גם לא סובל ממחלת נפש.‬

1093
01:09:40,217 --> 01:09:42,011
‫יש לו מבנה נפשי חריג,‬

1094
01:09:42,094 --> 01:09:46,682
‫אבל זה לא פוגם באופן משמעותי‬
‫באחריות שלו למעשיו.‬

1095
01:09:46,765 --> 01:09:48,517
‫הוא ידע מה הוא עושה".‬

1096
01:09:48,601 --> 01:09:50,102
‫נילסן אמר לכאורה למשטרה,‬

1097
01:09:50,186 --> 01:09:52,438
‫"הזמנתי הרבה אנשים לדירה שלי,‬

1098
01:09:52,521 --> 01:09:53,981
‫ולא הרגתי את כולם".‬

1099
01:09:54,565 --> 01:09:57,193
‫היינו צריכים להוכיח‬
‫שהייתה לו כוונה פלילית‬

1100
01:09:57,276 --> 01:10:00,571
‫ושהוא תכנן ללכת לווסט אנד‬
‫כדי להתחיל עם הקורבנות האלה,‬

1101
01:10:00,654 --> 01:10:02,948
‫וזה קצת הלחיץ אותנו.‬

1102
01:10:03,032 --> 01:10:08,120
‫היינו יסודיים, מן הסתם, וחיפשנו את כל מי‬
‫שפגש אותו בבר וסתם שתה איתו משהו.‬

1103
01:10:08,204 --> 01:10:11,040
‫"פגשת את הבחור הזה? הלכת לבית שלו?"‬

1104
01:10:11,749 --> 01:10:13,042
‫אבל ב-1983?‬

1105
01:10:13,918 --> 01:10:14,919
‫זה היה מבוי סתום.‬

1106
01:10:18,797 --> 01:10:21,342
‫לא ממש רציתי לעמוד בתיאטרון הזה,‬

1107
01:10:21,425 --> 01:10:24,303
‫כי זה מה שזה היה מבחינתי.‬
‫כל העולם יצפה בזה.‬

1108
01:10:25,429 --> 01:10:27,848
‫לא רציתי שכולם ידעו שאני הומוסקסואל.‬

1109
01:10:27,932 --> 01:10:29,266
‫לא רציתי שזה יקרה.‬

1110
01:10:29,767 --> 01:10:31,727
‫למה אני מוכרח לעבור את זה‬

1111
01:10:31,810 --> 01:10:34,563
‫בגלל משהו שמישהו אחר עשה?‬
‫למה שנעבור את זה?‬

1112
01:10:35,564 --> 01:10:37,191
‫אנשים כבר הזהירו אותי‬

1113
01:10:37,274 --> 01:10:41,237
‫שעורך הדין של הצד השני יקרע אותי לגזרים‬
‫ויחשוף את החיים שלי,‬

1114
01:10:41,737 --> 01:10:44,990
‫אז לא רציתי להיות מעורב‬
‫יותר ממה שכבר הייתי.‬

1115
01:10:47,201 --> 01:10:49,745
‫כשמצאנו בסוף חלק מהגברים האלה,‬

1116
01:10:49,828 --> 01:10:52,122
‫הם פחדו שאנשים יחשבו שהם הומוסקסואלים.‬

1117
01:10:53,123 --> 01:10:54,875
‫וזו הייתה הבעיה בכך שהתקשורת‬

1118
01:10:54,959 --> 01:10:57,670
‫התמקדה בהיבט האחד הזה של החקירה הזאת.‬

1119
01:11:01,632 --> 01:11:04,635
‫אני נזכר עכשיו בלילה אחד.‬

1120
01:11:05,219 --> 01:11:06,720
‫- ב-1982, פגשתי את… -‬

1121
01:11:06,804 --> 01:11:09,723
‫פגשתי עוד נפש אבודה, כמוני.‬

1122
01:11:09,807 --> 01:11:11,892
‫- קרל סטוטור -‬

1123
01:11:11,976 --> 01:11:15,229
‫נילסן דיבר על גבר צעיר בשם קרל סטוטור,‬

1124
01:11:15,312 --> 01:11:17,231
‫שדווקא ניצל ממנו.‬

1125
01:11:19,858 --> 01:11:23,696
‫ראיתי את השם קרל סטוטור‬
‫מופיע באוטוביוגרפיה,‬

1126
01:11:24,738 --> 01:11:26,615
‫והחלטתי שמאוד חשוב‬

1127
01:11:26,699 --> 01:11:30,035
‫שאני אשמע את הסיפור‬
‫מהצד של אחד מהאנשים שניצלו מנילסן.‬

1128
01:11:32,579 --> 01:11:36,292
‫אז קבענו שאני אבוא לפגוש אותו‬
‫בדירה שלו ליד הים.‬

1129
01:11:37,918 --> 01:11:41,547
‫אני מנסה להכניס אותך‬
‫לתוך ההקשר של הסיפור של נילסן.‬

1130
01:11:42,965 --> 01:11:46,552
‫כמה אתה זוכר מאותו לילה‬
‫לפני שהתרחשה התקרית?‬

1131
01:11:48,679 --> 01:11:50,180
‫הייתי לבד.‬

1132
01:11:50,264 --> 01:11:55,686
‫זה היה בר של הומוסקסואלים, והוא ניגש אליי‬
‫ושאל אם אכפת לי שהוא יצטרף אליי.‬

1133
01:11:57,104 --> 01:11:59,523
‫היה לי די נחמד לדבר איתו,‬

1134
01:12:00,024 --> 01:12:02,609
‫ועצרנו מונית ונסענו לקרנלי גארדנס.‬

1135
01:12:06,488 --> 01:12:09,700
‫סתם דיברנו, והוא מזג משהו לשתות, בקרדי,‬

1136
01:12:10,200 --> 01:12:12,619
‫ובסוף הלכנו למיטה.‬

1137
01:12:17,875 --> 01:12:19,501
‫אבל לפני שנכנסנו למיטה,‬

1138
01:12:19,585 --> 01:12:23,630
‫הוא אמר,‬
‫"תיזהר שלא תיתפס ברוכסן של שק השינה".‬

1139
01:12:23,714 --> 01:12:25,841
‫הרוכסן נשבר.‬
‫-כן.‬

1140
01:12:26,675 --> 01:12:30,471
‫אבל הייתי עייף, אז התכרבלנו, ונרדמתי.‬

1141
01:12:34,099 --> 01:12:36,185
‫ופתאום, היה לי קר.‬

1142
01:12:39,688 --> 01:12:42,566
‫ואז הבנתי שאני נמצא‬
‫בתוך אמבטיה של מים קרים.‬

1143
01:12:53,327 --> 01:12:55,829
‫ניסיתי לצאת, והוא דחף אותי בחזרה פנימה.‬

1144
01:12:55,913 --> 01:12:59,375
‫שלוש פעמים עליתי מעל פני המים,‬
‫והצלחתי להגיד,‬

1145
01:12:59,458 --> 01:13:01,543
‫"תפסיק. בבקשה, די".‬

1146
01:13:04,046 --> 01:13:07,299
‫ואני זוכר שפשוט שכבתי שם.‬
‫לא הייתי מסוגל להילחם יותר.‬

1147
01:13:08,467 --> 01:13:10,594
‫אני זוכר שפשוט שאפתי את המים.‬

1148
01:13:12,304 --> 01:13:15,641
‫הרגשתי כאילו שאני נושם אוויר מוצק.‬

1149
01:13:19,353 --> 01:13:21,397
‫ואני זוכר שחשבתי, "אתה גוסס,‬

1150
01:13:22,189 --> 01:13:24,066
‫וככה זה מרגיש.‬

1151
01:13:25,359 --> 01:13:26,402
‫המאבק נגמר".‬

1152
01:13:30,364 --> 01:13:32,074
‫אנחנו בני תמותה‬

1153
01:13:32,157 --> 01:13:34,535
‫בעלי דחפים ומצפון.‬

1154
01:13:35,702 --> 01:13:38,497
‫אני גם חזק וגם חלש.‬

1155
01:13:39,081 --> 01:13:42,042
‫גם מלאך וגם שטן.‬

1156
01:13:42,668 --> 01:13:46,755
‫גם היד הקרירה שמרגיעה את המצח הקודח,‬

1157
01:13:47,589 --> 01:13:51,260
‫וגם היד הנואשת, מלאת הזעם,‬
‫שלופתת את הגרון.‬

1158
01:13:52,010 --> 01:13:56,432
‫אני מבשר החיים והמוות כאחד.‬

1159
01:14:02,563 --> 01:14:05,899
‫- החייתי אותו -‬

1160
01:14:05,983 --> 01:14:08,944
‫אני זוכר שחזרתי להכרה ואת הכאב.‬

1161
01:14:10,404 --> 01:14:12,531
‫בקושי הצלחתי לנשום. זה היה נורא.‬

1162
01:14:13,031 --> 01:14:15,701
‫אבל הייתי מבולבל. לא זכרתי כלום.‬

1163
01:14:17,202 --> 01:14:19,371
‫אבל ידעתי שמישהו ניסה להרוג אותי,‬

1164
01:14:20,414 --> 01:14:21,915
‫אז הלכתי למשטרה.‬

1165
01:14:23,959 --> 01:14:25,127
‫הם לא האמינו לי.‬

1166
01:14:25,919 --> 01:14:31,216
‫הם לא התייחסו אליי בכלל.‬
‫מבחינתם הייתי סתם קוקסינל מטופש ודרמטי.‬

1167
01:14:35,220 --> 01:14:37,764
‫קרל סטוטור הלך למשטרה,‬
‫אבל היא לא עשתה כלום,‬

1168
01:14:38,265 --> 01:14:40,851
‫ואז גילינו שיש רצף של בערך חמישה כאלה.‬

1169
01:14:40,934 --> 01:14:43,437
‫הם פנו למשטרה והגישו תלונות‬

1170
01:14:43,520 --> 01:14:46,815
‫או ניסו להגיש תלונות, ודי זלזלו בהם, האמת.‬

1171
01:14:47,316 --> 01:14:48,609
‫אז לא עשו כלום.‬

1172
01:14:52,154 --> 01:14:55,949
‫חשבתי, "אולי הם צודקים.‬
‫הם יודעים מה הם עושים. זו העבודה שלהם.‬

1173
01:14:57,326 --> 01:14:58,202
‫זה הייתי אני.‬

1174
01:14:59,536 --> 01:15:00,496
‫דמיינתי את זה".‬

1175
01:15:03,999 --> 01:15:07,878
‫נילסן נתן להם מידע שבעזרתו הם מצאו אותך.‬

1176
01:15:13,091 --> 01:15:17,429
‫הבלש שריאיין אותי אמר,‬
‫"אנחנו רק רוצים לשאול אותך כמה שאלות.‬

1177
01:15:17,513 --> 01:15:19,890
‫אתה מכיר מישהו בשם דניס נילסן?"‬

1178
01:15:19,973 --> 01:15:20,933
‫אמרתי, "לא".‬

1179
01:15:23,101 --> 01:15:26,605
‫הוא אמר, "היית פעם בקרנלי גארדנס?"‬
‫אמרתי, "איפה זה?"‬

1180
01:15:27,856 --> 01:15:30,484
‫הוא ענה, "טוב, רק עוד שאלה אחת",‬

1181
01:15:31,026 --> 01:15:32,569
‫ואמר, "שק שינה",‬

1182
01:15:33,779 --> 01:15:35,072
‫ואני התחלתי לרעוד.‬

1183
01:15:37,449 --> 01:15:38,784
‫והכול חזר אליי.‬

1184
01:15:39,826 --> 01:15:40,827
‫הכול.‬

1185
01:15:42,329 --> 01:15:43,163
‫לפרטי פרטים.‬

1186
01:15:44,665 --> 01:15:45,791
‫זה היה נילסן!‬

1187
01:15:47,834 --> 01:15:50,170
‫הוא חנק אותי עם הרוכסן של שק השינה.‬

1188
01:15:50,671 --> 01:15:52,214
‫אבל לפני שנכנסנו למיטה,‬

1189
01:15:52,297 --> 01:15:56,385
‫הוא אמר,‬
‫"תיזהר שלא תיתפס ברוכסן של שק השינה".‬

1190
01:15:56,468 --> 01:15:59,888
‫בכך שהוא הזהיר אותי מראש,‬
‫הוא כבר תכנן את המוות שלי.‬

1191
01:16:00,389 --> 01:16:03,183
‫אם הוא לא היה מצליח, היה לו אליבי.‬

1192
01:16:03,267 --> 01:16:05,936
‫הוא ידע מה הוא עושה.‬
‫הוא לא היה פסיכוטי בכלל.‬

1193
01:16:06,937 --> 01:16:08,564
‫הוא היה בשליטה מלאה.‬

1194
01:16:10,774 --> 01:16:12,651
‫אני חי פשוט מאוד‬

1195
01:16:13,318 --> 01:16:16,905
‫כי לנילסן לא נשאר מקום מתחת לרצפה‬
‫כדי לאחסן את הגופה שלי.‬

1196
01:16:19,908 --> 01:16:23,870
‫הסיפור של קרל סטוטור הוכיח‬
‫שלנילסן הייתה כוונה פלילית,‬

1197
01:16:24,538 --> 01:16:27,207
‫אבל רוב הקורבנות האלה סיפרו לנו דברים,‬

1198
01:16:27,291 --> 01:16:30,168
‫ולא היו מוכנים להעיד בשום אופן.‬

1199
01:16:32,129 --> 01:16:37,384
‫להיחשף היה דבר פשוט נוראי‬
‫בשביל הבחורים הצעירים האלה.‬

1200
01:16:39,928 --> 01:16:41,847
‫היו מכפישים אותם.‬

1201
01:16:41,930 --> 01:16:44,224
‫הייתי מאות פעמים בבתי משפט‬

1202
01:16:44,308 --> 01:16:47,853
‫וראיתי איך קורעים לגזרים קורבנות ועדים.‬

1203
01:16:48,770 --> 01:16:51,315
‫אז אנשים לא מוכנים להציב את עצמם במצב הזה.‬

1204
01:16:52,899 --> 01:16:57,654
‫שנאתי את זה שהתקשורת טענה‬
‫שכל הקורבנות של נילסן היו‬

1205
01:16:57,738 --> 01:17:01,950
‫חסרי בית והומוסקסואלים פתטים.‬

1206
01:17:02,034 --> 01:17:03,118
‫זה היה נורא.‬

1207
01:17:04,077 --> 01:17:07,914
‫אני זוכר שחשבתי, "לא. אני שווה משהו",‬

1208
01:17:07,998 --> 01:17:11,793
‫ובמובן מסוים, זה בזכות נילסן,‬

1209
01:17:11,877 --> 01:17:15,839
‫כי אם לא הייתי כמעט מת,‬
‫בחיים לא הייתי יודע.‬

1210
01:17:16,715 --> 01:17:19,384
‫אין ממה לפחד חוץ מהפחד עצמו.‬

1211
01:17:19,468 --> 01:17:22,638
‫אם נפטרים מהפחד, לא נשאר ממה לפחד יותר.‬

1212
01:17:24,431 --> 01:17:29,519
‫ביום השני למשפטו של דניס נילסן,‬
‫התביעה המשיכה לבנות את התיק שלה.‬

1213
01:17:34,024 --> 01:17:36,860
‫קרל סטוטור סיפר שהוא הלך למיטה עם נילסן,‬

1214
01:17:36,943 --> 01:17:39,571
‫והתעורר באמצע הלילה כשהוא לא מסוגל לנשום‬

1215
01:17:39,655 --> 01:17:41,448
‫ומרגיש לחץ סביב הצוואר שלו.‬

1216
01:17:42,074 --> 01:17:47,079
‫בקול חלש מאוד, הוא סיפר לבית המשפט‬
‫שהוא שמע את נילסן לוחש, "אל תזוז".‬

1217
01:17:47,621 --> 01:17:49,998
‫אני מאוד מעריכה‬

1218
01:17:51,124 --> 01:17:54,878
‫את האומץ שלהם להיחשף ואת החוסן הנפשי שלהם.‬

1219
01:17:55,504 --> 01:17:58,215
‫מה שעבר לי בראש זה,‬

1220
01:17:58,840 --> 01:18:04,262
‫"אתה טובע, האיש הזה רוצח אותך,‬
‫וככה זה מרגיש, ואתה עומד למות".‬

1221
01:18:04,346 --> 01:18:05,681
‫- ליל האימה בדירתו של נילסן -‬

1222
01:18:05,764 --> 01:18:08,475
‫באולד ביילי,‬
‫כמה מהפרטנרים שהיו לדניס נילסן בעבר‬

1223
01:18:08,558 --> 01:18:11,478
‫סיפרו על ניסיונותיו‬
‫של נילסן לרצוח אותם לכאורה.‬

1224
01:18:11,561 --> 01:18:13,105
‫- "עכשיו ניצחתי את השדים שלי" -‬

1225
01:18:15,857 --> 01:18:18,902
‫אני זוכר שחשבתי לעצמי,‬
‫"אני חייב להצליח לעבור את זה.‬

1226
01:18:19,403 --> 01:18:20,612
‫פשוט לשרוד".‬

1227
01:18:21,488 --> 01:18:22,781
‫חשבתי לעצמי,‬

1228
01:18:22,864 --> 01:18:26,284
‫"קדימה, אני יכול להתמודד עם כל אתגר‬
‫שהחיים יציבו בפניי. נראה אתכם".‬

1229
01:18:29,246 --> 01:18:31,289
‫אז כן השתתפתי במשפט.‬

1230
01:18:32,457 --> 01:18:35,711
‫נרדמתי, ובערך בשלוש וחצי לפנות בוקר,‬

1231
01:18:35,794 --> 01:18:38,672
‫התעוררתי, והוא היה ממש לידי.‬

1232
01:18:38,755 --> 01:18:42,384
‫וצחקתי עליו ואמרתי, "מה אתה עושה?"‬
‫והוא אמר, "הפלת את התנור".‬

1233
01:18:43,218 --> 01:18:44,970
‫אז מצאתי חופש מסוים.‬

1234
01:18:45,470 --> 01:18:49,307
‫אני יכול לבטא את עצמי יותר.‬
‫אני לא חייב להסתיר תמיד את מה שאני מרגיש.‬

1235
01:18:51,601 --> 01:18:52,602
‫זה נהדר.‬

1236
01:18:54,104 --> 01:18:56,773
‫אבל קודם, באולד ביילי,‬
‫חבר המושבעים פרש מהאולם‬

1237
01:18:56,857 --> 01:18:59,317
‫כדי לקבוע את פסק הדין במשפט של דניס נילסן.‬

1238
01:18:59,901 --> 01:19:02,320
‫ואם נקבל עוד עדכונים מהמשפט של נילסן,‬

1239
01:19:02,404 --> 01:19:05,532
‫נדווח לכם עליהם בהקדם האפשרי‬
‫בהמשך התוכנית.‬

1240
01:19:05,615 --> 01:19:08,493
‫איך אפשר לבטא את תוכנו של משפט?‬

1241
01:19:09,327 --> 01:19:11,288
‫עשרה ימים של קשקושים‬

1242
01:19:11,371 --> 01:19:14,541
‫שמתחזים לעשרה ימים של עדויות רלוונטיות.‬

1243
01:19:15,333 --> 01:19:16,877
‫כשהם שבו לבסוף לבית המשפט,‬

1244
01:19:16,960 --> 01:19:20,672
‫הם הגיעו לפסק דין בכל אישומי הרצח‬
‫ובשני אישומים של ניסיון רצח.‬

1245
01:19:21,840 --> 01:19:23,091
‫עשרה מושבעים הסכימו,‬

1246
01:19:23,175 --> 01:19:27,554
‫ושניים חלקו עליהם. יו"ר חבר המושבעים ענה‬
‫שהם הגיעו לפסקי דין ע"פ דעת הרוב,‬

1247
01:19:27,637 --> 01:19:30,182
‫ומצאו אותו אשם בששת אישומי הרצח.‬

1248
01:19:35,312 --> 01:19:39,399
‫חבר המושבעים החליט למעשה‬
‫שהוא אחראי לחלוטין למעשיו…‬

1249
01:19:39,483 --> 01:19:40,692
‫- דיילי מירור: אשם -‬

1250
01:19:40,776 --> 01:19:41,610
‫ולא בלתי שפוי.‬

1251
01:19:41,693 --> 01:19:43,779
‫- "סיפורים משונים" בראשו של נילסן -‬

1252
01:19:43,862 --> 01:19:47,282
‫כל מי שמעורב בסיפור של נילסן מגיע‬
‫לבסוף לשלב‬

1253
01:19:47,365 --> 01:19:50,911
‫שבו הוא מחליט שנילסן היה רע ולא משוגע.‬

1254
01:19:52,871 --> 01:19:55,040
‫פשוט צריך להכיר אותו מספיק זמן.‬

1255
01:19:55,624 --> 01:20:02,214
‫זה כמו הקוסם מארץ עוץ שמסתתר מאחורי‬
‫הווילון. בסוף נשארת רק חתיכה קטנה של כלום.‬

1256
01:20:04,090 --> 01:20:06,802
‫נילסן ידע ליצור דימוי כל כך מוחשי‬

1257
01:20:06,885 --> 01:20:09,721
‫של דמות אאוטסיידר רומנטית,‬

1258
01:20:09,805 --> 01:20:15,811
‫שזה הקשה על אנשים להאמין‬
‫שהוא הרג מתוך רוע טהור.‬

1259
01:20:19,189 --> 01:20:23,068
‫הוא היה צריך לראות את עצמו בצורה מסוימת.‬

1260
01:20:24,194 --> 01:20:26,947
‫והסיפור על הסבא, יכול להיות שהוא נכון,‬

1261
01:20:27,447 --> 01:20:29,115
‫אבל אין עדויות לכך.‬

1262
01:20:29,616 --> 01:20:34,830
‫אז אני לא יכול שלא לחשוב‬
‫שנילסן פשוט ניסה למצוא נבל אחר,‬

1263
01:20:34,913 --> 01:20:36,039
‫מלבד עצמו,‬

1264
01:20:36,122 --> 01:20:38,083
‫כדי שיהיה לו מישהו אחר להאשים.‬

1265
01:20:40,460 --> 01:20:42,212
‫בשעת התה היום,‬

1266
01:20:42,295 --> 01:20:46,758
‫נתנו לי את טופס הסיווג שלי,‬
‫וסיווגו אותי כאסיר מסוכן ביותר.‬

1267
01:20:47,968 --> 01:20:51,263
‫"ההתנהגות שלך בכלא משביעת רצון,‬

1268
01:20:51,346 --> 01:20:57,102
‫אך הדיווחים מתארים אותך כאדם קר ומחושב,‬

1269
01:20:57,978 --> 01:21:00,856
‫שלא גילה כמעט שום נכונות להתמודד‬

1270
01:21:00,939 --> 01:21:02,983
‫עם עבירותיו.‬

1271
01:21:03,066 --> 01:21:05,569
‫איננו ממליצים להוריד את רמת הסיווג,‬

1272
01:21:05,652 --> 01:21:08,655
‫עקב היעדרה של חרטה אמיתית."‬

1273
01:21:09,781 --> 01:21:10,615
‫טוב,‬

1274
01:21:11,324 --> 01:21:16,997
‫אז לקחתי על עצמי לחבר הערה קצרצרה.‬

1275
01:21:17,914 --> 01:21:22,961
‫"הדוח הזה הוא דוגמה מובהקת‬
‫להשמצות המשוחדות ומלאות התקינות הפוליטית‬

1276
01:21:23,044 --> 01:21:26,089
‫שניתן להניח שיכתבו פקידים זוטרים‬

1277
01:21:26,172 --> 01:21:29,092
‫הנואשים לנפח את מיתוס המפלצת‬

1278
01:21:29,175 --> 01:21:30,802
‫במקום לנהוג באובייקטיביות…"‬

1279
01:21:33,054 --> 01:21:38,018
‫החברה לא יצרה את נילסן.‬
‫זה מה שהוא היה רוצה שתחשבו.‬

1280
01:21:41,980 --> 01:21:44,316
‫אבל אנחנו עדיין צריכים לשאת באחריות‬

1281
01:21:44,399 --> 01:21:46,943
‫על כך שיצרנו את החברה מלאת הדעות הקדומות‬

1282
01:21:47,027 --> 01:21:49,905
‫שאפשרה לו להרוג אנשים שוב ושוב.‬

1283
01:21:52,866 --> 01:21:53,867
‫זה היה קל.‬

1284
01:21:54,659 --> 01:21:57,829
‫הוא פשוט ידע, על סמך החוויות והנסיבות שלו,‬

1285
01:21:58,496 --> 01:22:00,332
‫שלאף אחד לא באמת אכפת.‬

1286
01:22:02,959 --> 01:22:05,086
‫אני נשבעת לכם, בקרנלי גארדנס,‬

1287
01:22:05,170 --> 01:22:08,214
‫אם הגופות לא היו נתקעות בביוב‬

1288
01:22:08,298 --> 01:22:11,426
‫ומשפיעות על האנשים שגרו מתחתיו,‬

1289
01:22:11,509 --> 01:22:13,470
‫הוא היה ממשיך להרוג עוד כמה שנים.‬

1290
01:22:14,596 --> 01:22:16,181
‫הסיבה היחידה שעצרו אותו‬

1291
01:22:16,264 --> 01:22:20,852
‫זה כי הפעילויות שלו הפריעו למישהו אחר.‬

1292
01:22:21,686 --> 01:22:23,605
‫זה לא היה קשור בכלל לקורבנות.‬

1293
01:22:25,398 --> 01:22:32,197
‫- רק שמונה מקורבנותיו של נילסן זוהו‬
‫על ידי המשטרה -‬

1294
01:22:33,073 --> 01:22:35,033
‫- גרהם אלן (27) -‬

1295
01:22:35,116 --> 01:22:37,118
‫- מלקולם בארלו (23) -‬

1296
01:22:37,202 --> 01:22:39,162
‫- מרטין דאפי (16) -‬

1297
01:22:39,245 --> 01:22:41,206
‫- סטיבן הולמס (14) -‬

1298
01:22:41,289 --> 01:22:43,166
‫- ג'ון האולט (23) -‬

1299
01:22:43,249 --> 01:22:45,085
‫- קנת אוקנדן (23) -‬

1300
01:22:45,168 --> 01:22:46,962
‫- סטיבן סינקלייר (20) -‬

1301
01:22:47,045 --> 01:22:52,467
‫- ויליאם סאת'רלנד (26) -‬

1302
01:22:58,682 --> 01:23:00,141
‫שיין נכנס לחדר וסיפר לי.‬

1303
01:23:00,225 --> 01:23:02,602
‫הייתי במיטה, והוא נכנס ואמר, "נילסן מת".‬

1304
01:23:02,686 --> 01:23:05,522
‫ואמרתי, "אל תשקר",‬
‫והוא אמר, "אני אומר לך, הוא מת".‬

1305
01:23:11,152 --> 01:23:13,488
‫ואף פעם לא דיברתי על זה יותר כי…‬

1306
01:23:15,198 --> 01:23:16,950
‫פשוט לא הייתה לזה משמעות מבחינתי.‬

1307
01:23:20,453 --> 01:23:22,497
‫והעיתונים שוב, אתם יודעים,‬

1308
01:23:22,580 --> 01:23:24,791
‫"מה את חושבת עכשיו שהמפלצת מתה?"‬

1309
01:23:24,874 --> 01:23:27,377
‫אמרתי, "כלום. אני לא חושבת עליו".‬

1310
01:23:27,460 --> 01:23:30,463
‫אפילו כשהוא מת,‬
‫אני לא אתן לו להפוך אותי לקורבן.‬

1311
01:23:32,173 --> 01:23:35,719
‫אתם מבינים? אני רק מקווה שלאן שהוא ילך,‬
‫הוא לא יפגוש את גרהם,‬

1312
01:23:35,802 --> 01:23:37,429
‫כי גרהם לא יהיה שיכור הפעם.‬

1313
01:24:20,555 --> 01:24:25,685
‫תרגום כתוביות: דנה עומר‬