1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:08,425 --> 00:00:12,137
‫- מיי מרטין: מתוק מעז -‬

4
00:00:34,200 --> 00:00:36,286
‫אלוהים! מאמא מיה, מיי! בחיי!‬
‫-סליחה.‬

5
00:00:36,953 --> 00:00:37,829
‫יופי.‬

6
00:00:37,912 --> 00:00:39,622
‫מרשמלו?‬
‫-לא, אני בסדר.‬

7
00:00:40,707 --> 00:00:42,292
‫גומייה?‬
‫-בטח, אני אקח אחת.‬

8
00:00:42,375 --> 00:00:43,793
‫בסדר.‬
‫-תודה.‬

9
00:00:50,341 --> 00:00:52,093
‫שעת סיפור.‬

10
00:00:52,177 --> 00:00:54,596
‫נחמד. טוב, אני אתיישב בנוחות.‬
‫-בסדר.‬

11
00:01:03,772 --> 00:01:05,440
‫מיי, החלפתי את שלי לא ממזמן.‬

12
00:01:13,281 --> 00:01:15,658
‫אני מקווה שגיבית את התמונות מהחתונה שלך.‬

13
00:01:17,410 --> 00:01:19,454
‫אתה יכול להציג אותי?‬
‫-בסדר.‬

14
00:01:19,537 --> 00:01:22,332
‫תוכל לעשות את ה"ועכשיו"?‬
‫-ה"ועכשיו"? טוב, הבנתי.‬

15
00:01:22,415 --> 00:01:23,541
‫תודה.‬

16
00:01:24,417 --> 00:01:29,214
‫ועכשיו, בבקשה מחאו כפיים,‬

17
00:01:30,090 --> 00:01:35,178
‫וקבלו לבמה את האחד.ת והיחיד.ה,‬

18
00:01:35,261 --> 00:01:38,890
‫מיי מרטין!‬

19
00:01:48,691 --> 00:01:49,526
‫היי!‬

20
00:01:53,488 --> 00:01:54,614
‫מה שלומכם?‬

21
00:02:00,036 --> 00:02:00,954
‫היי.‬

22
00:02:02,789 --> 00:02:03,748
‫היי.‬

23
00:02:05,500 --> 00:02:06,876
‫טוב לראות אתכם.‬

24
00:02:08,461 --> 00:02:11,214
‫אלוהים. זה הכי טוב.‬

25
00:02:11,297 --> 00:02:13,716
‫תודה רבה שבאתם.‬

26
00:02:13,800 --> 00:02:16,177
‫מה… בסדר.‬

27
00:02:16,761 --> 00:02:18,972
‫יש לי כל כך הרבה מה לספר לכם, באמת.‬

28
00:02:19,472 --> 00:02:22,350
‫איך קוראים לכולם? שנתחיל ב…‬

29
00:02:22,433 --> 00:02:26,437
‫בספירה לשלוש, שכולם יגידו את שמם.‬
‫מוכנים? אחת, שתיים, שלוש.‬

30
00:02:28,314 --> 00:02:31,234
‫שלום, אני מיי.‬

31
00:02:31,860 --> 00:02:35,029
‫אני כל כך נרגש.ת‬
‫להיות עכשיו בקנדה. אני באמת…‬

32
00:02:38,449 --> 00:02:41,578
‫אני קנדי.ת. אני מאוד קנדי.ת.‬

33
00:02:41,661 --> 00:02:45,290
‫אבל אני גר.ה באנגליה ב-12 השנים האחרונות.‬

34
00:02:45,373 --> 00:02:49,419
‫אני גר.ה בלונדון.‬
‫אז אני נשמע.ת קצת כמו מניאק.ית.‬

35
00:02:49,502 --> 00:02:51,296
‫יש לי קצת…‬

36
00:02:51,963 --> 00:02:55,049
‫מבטא כמו של מדונה.‬
‫ואני מנסה כל כך להילחם בזה.‬

37
00:02:55,133 --> 00:02:56,134
‫אני ממש מצטער.ת.‬

38
00:02:56,217 --> 00:03:00,555
‫אבל זה… אבא שלי בריטי. ממש ממש בריטי.‬

39
00:03:00,638 --> 00:03:04,767
‫הוא כאילו…‬
‫אבא שלי הוא כמו ג'נטלמן בריטי מיסטי.‬

40
00:03:04,851 --> 00:03:07,353
‫הוא איש קסום.‬

41
00:03:07,437 --> 00:03:11,482
‫הוא ממש בקטע של מופעי הירח.‬
‫הוא טיפוס של ירח. הוא בעניין של…‬

42
00:03:12,609 --> 00:03:14,986
‫הוא מכיר את כל הציפורים שביקרו בגינה שלו‬

43
00:03:15,069 --> 00:03:18,740
‫ויש לו מערכת יחסים ספציפית עם כל ציפור.‬

44
00:03:19,616 --> 00:03:23,328
‫והילדות שלי, כל הילדות שלי,‬
‫הייתה די מיסטית.‬

45
00:03:23,411 --> 00:03:25,747
‫למשל, הדוגמה הכי טובה‬
‫שאני יכול.ה לחשוב עליה…‬

46
00:03:25,830 --> 00:03:27,916
‫טוב, כשהייתי בערך בת שמונה,‬

47
00:03:27,999 --> 00:03:31,211
‫אבא שלי הסיע את אחי ואותי לשיעור קרטה.‬

48
00:03:31,294 --> 00:03:33,046
‫וזו הייתה סצנה מאוד קנדית.‬

49
00:03:33,129 --> 00:03:36,591
‫השעה 17:00, השמש כבר שוקעת.‬

50
00:03:36,674 --> 00:03:40,053
‫יורד שלג, אנחנו על הכביש המהיר.‬
‫אנחנו נוסעים לדוג'ו הקרטה.‬

51
00:03:40,136 --> 00:03:43,431
‫אני ואחי במושב האחורי.‬
‫אני בת שמונה, אחי בן 12.‬

52
00:03:43,514 --> 00:03:46,893
‫לי הייתה חגורה ירוקה בקרטה,‬
‫לאחי הייתה חגורה צהובה.‬

53
00:03:47,393 --> 00:03:51,105
‫הוא היה מבוגר ממני בארבע שנים,‬
‫שתי דרגות חגורת קרטה נמוכות ממני.‬

54
00:03:52,190 --> 00:03:55,735
‫שזה לא חשוב, אבל חשבתי להזכיר את זה.‬

55
00:03:57,070 --> 00:03:59,781
‫אנחנו נוסעים לאורך הכביש המהיר,‬

56
00:03:59,864 --> 00:04:04,994
‫ופתאום אבא שלי סוטה‬
‫לצד הכביש המהיר בתמרון מבוהל.‬

57
00:04:05,078 --> 00:04:07,372
‫הצמיגים צורחים, אנשים צופרים.‬

58
00:04:07,455 --> 00:04:10,458
‫ממש מסוכן. הוא עוצר, כולו נסער, ואומר,‬

59
00:04:10,541 --> 00:04:14,045
‫"אני כל כך מצטער, ילדים,‬
‫אבל אנחנו חייבים לצאת מהמכונית."‬

60
00:04:14,128 --> 00:04:16,923
‫היינו כאילו, "מה?" ויצאנו מהמכונית.‬

61
00:04:17,006 --> 00:04:19,467
‫אנחנו עומדים לצד הכביש המהיר, בשלג.‬

62
00:04:19,550 --> 00:04:22,553
‫אחי, בן 12, כל כך נבוך,‬

63
00:04:22,637 --> 00:04:26,891
‫הוא במדי הקרטה. אנשים חולפים על פנינו,‬
‫כאילו, "הוא חגורה צהובה?"‬

64
00:04:27,976 --> 00:04:30,728
‫"רק רגע. הוא נראה מבוגר יותר מ…"‬

65
00:04:32,230 --> 00:04:34,732
‫"נסובב את המכונית כדי לבדוק את זה."‬

66
00:04:34,816 --> 00:04:40,280
‫ואנחנו כאילו, "מה קורה?" ואבא שלי אומר,‬
‫"ראיתי את הירח החדש מבעד לשמשת המכונית".‬

67
00:04:41,531 --> 00:04:45,994
‫הוא ראה את מולד הירח החדש‬
‫דרך השמשה הקדמית,‬

68
00:04:46,077 --> 00:04:48,037
‫והיה עלינו לעצור, לצאת מהמכונית,‬

69
00:04:48,121 --> 00:04:50,707
‫והוא הכריח אותנו להשתחוות לירח שלוש פעמים.‬

70
00:04:50,790 --> 00:04:53,209
‫היינו צריכים לעשות את כל הטקס הזה.‬

71
00:04:53,293 --> 00:04:55,962
‫היינו צריכים לומר, "ערב טוב, ליידי מון".‬

72
00:04:57,130 --> 00:05:00,550
‫זה היה מיסטי. הוא איש ירח.‬
‫הוא עמוק בקטע של הירח.‬

73
00:05:00,633 --> 00:05:05,179
‫לא מזמן ביקרתי בבית.‬

74
00:05:05,263 --> 00:05:07,598
‫זה בית הילדות שלי שגדלתי בו,‬

75
00:05:07,682 --> 00:05:10,685
‫היה להם אותו הרבה לפני שנולדתי.‬

76
00:05:10,768 --> 00:05:12,312
‫אני במטבח עם אימי ואבי,‬

77
00:05:12,395 --> 00:05:16,399
‫ואבא שלי ניגש אליי ואמר, "תפגוש.תפגשי‬
‫אותי בחדר העבודה עם רדת החשכה".‬

78
00:05:17,150 --> 00:05:20,445
‫"אבל אני…" ניגשתי לאימא שלי,‬
‫"באיזו שעה זה רדת החשכה?"‬

79
00:05:20,528 --> 00:05:23,406
‫היא אמרה, "אני לא יודעת".‬

80
00:05:23,489 --> 00:05:29,245
‫עליתי לחדר העבודה, שהיה…‬
‫הרבה דברים במהלך השנים, זה היה חדר פנוי.‬

81
00:05:29,329 --> 00:05:32,040
‫ואבא שלי שם עם כוס יין, מביט מהחלון.‬

82
00:05:32,123 --> 00:05:38,463
‫הוא רצה להראות לי שיש משפחה‬
‫של דביבונים שגרה בעץ בחצר של השכן.‬

83
00:05:38,546 --> 00:05:43,509
‫ובכל לילה עם רדת החשכה,‬
‫הם יוצאים, ויש לו מערכת יחסים עם כולם.‬

84
00:05:44,469 --> 00:05:46,763
‫אז אנחנו עומדים, מחכים לדביבונים,‬

85
00:05:47,263 --> 00:05:49,599
‫והוא פשוט אומר בחולמניות,‬

86
00:05:50,350 --> 00:05:53,019
‫"ידעת שנוצרת בחדר הזה?"‬

87
00:05:56,898 --> 00:05:58,232
‫אז אמרתי, "אה…"‬

88
00:05:58,316 --> 00:06:02,320
‫אני לא אוהב.ת להפסיק אותו כשהוא פגיע, אז…‬

89
00:06:03,154 --> 00:06:08,242
‫שאלתי אותו, "אתה זוכר‬
‫את הלילה הספציפי שבו נוצרתי?"‬

90
00:06:08,326 --> 00:06:11,329
‫והוא אמר את המשפט הזה, שבאמת רודף אותי…‬

91
00:06:12,288 --> 00:06:13,873
‫מאז אותו רגע. הוא אמר,‬

92
00:06:13,956 --> 00:06:17,418
‫"כן, כמובן שאני זוכר אותו.‬
‫אני זוכר אותו היטב."‬

93
00:06:19,295 --> 00:06:20,546
‫זה מה שהוא אמר.‬

94
00:06:20,630 --> 00:06:23,383
‫"אור הירח האיר פנימה מעל ישבנה שלך אימך."‬

95
00:06:33,559 --> 00:06:35,436
‫מעל…‬

96
00:06:35,520 --> 00:06:38,147
‫אני מרגיש.ה שאתם לא לגמרי קולטים, כאילו…‬

97
00:06:39,649 --> 00:06:42,777
‫אני עכשיו יודע.ת באיזו תנוחה נוצרתי.‬

98
00:06:43,319 --> 00:06:45,321
‫אני מזועזע.ת.‬

99
00:06:47,323 --> 00:06:50,701
‫אף אחד לא רוצה‬
‫שייצרו אותו בתנוחת דוגי-סטייל.‬

100
00:06:50,785 --> 00:06:53,079
‫זה כל כך עגום.‬

101
00:06:54,372 --> 00:06:57,125
‫אתם לא… אתם רוצים‬
‫שייצרו אתכם פנים מול פנים.‬

102
00:06:57,708 --> 00:06:59,252
‫קשר עין.‬

103
00:06:59,335 --> 00:07:02,088
‫ברגע השפיכה, בדיוק כפי שאנחנו…‬

104
00:07:02,630 --> 00:07:04,090
‫"אנחנו בוחרים‬

105
00:07:04,715 --> 00:07:05,883
‫לברוא חיים."‬

106
00:07:07,301 --> 00:07:09,887
‫לא כמו, "תנשכי את הכרית!" זה נורא.‬

107
00:07:12,098 --> 00:07:13,766
‫זה עגום. זה כאילו…‬

108
00:07:14,267 --> 00:07:17,353
‫זה שינה את האופן שבו אני‬
‫רואה את עצמי, כאילו איך אני…‬

109
00:07:18,646 --> 00:07:20,565
‫אני תינוק.ת של תנוחת דוגי-סטייל.‬

110
00:07:22,233 --> 00:07:24,068
‫זה הגיוני מאוד.‬

111
00:07:24,777 --> 00:07:25,820
‫זה מסביר הרבה.‬

112
00:07:26,320 --> 00:07:28,990
‫זה כנראה השפיע על היציבה שלי.‬
‫אני קצת יותר…‬

113
00:07:29,532 --> 00:07:30,867
‫קצת שפוף.ה.‬

114
00:07:33,661 --> 00:07:36,789
‫אני מרגיש.ה שאני יכול.ה לזהות‬
‫תינוקות דוגי-סטייל אחרים‬

115
00:07:36,873 --> 00:07:40,168
‫כשאני ברחוב, לגמרי, יש…‬

116
00:07:40,710 --> 00:07:42,962
‫אני עולה על הרכבת התחתית, ויש מישהו…‬

117
00:07:44,755 --> 00:07:47,008
‫מעשן ברכבת התחתית. ואני כאילו, "ברור".‬

118
00:07:48,801 --> 00:07:50,803
‫או בבר, והברמן כאילו,‬

119
00:07:50,887 --> 00:07:53,764
‫"מישהו הזמין לך משקה."‬
‫אני מסתכל.ת לאורך הבר, ו…‬

120
00:07:54,974 --> 00:07:56,476
‫עוד תינוק דוגי-סטייל.‬

121
00:07:56,559 --> 00:07:59,562
‫יש כאן כמה הערב. אני רואה אותנו. כמה.‬

122
00:08:03,357 --> 00:08:07,111
‫הם… בכל פעם שאני מגיע.ה‬
‫הביתה לביקור, משהו כזה קורה.‬

123
00:08:07,195 --> 00:08:10,531
‫משהו שמשבש את אחיזתי במציאות.‬

124
00:08:10,615 --> 00:08:14,118
‫כאילו, להורים שלי יש אנקדוטה,‬

125
00:08:14,202 --> 00:08:16,579
‫וזה סיפור שהם מספרים לי כל חיי.‬

126
00:08:16,662 --> 00:08:21,167
‫פעם בשנה, הם ישתו כמה משקאות‬
‫ויספרו את הסיפור הזה בארוחת הערב.‬

127
00:08:21,709 --> 00:08:24,045
‫וזה מחרפן אותי,‬

128
00:08:24,128 --> 00:08:26,756
‫כי אני כאילו, "זה לא יכול להיות נכון".‬

129
00:08:26,839 --> 00:08:29,800
‫אז, למה אתם עושים לי את זה? מה זה?‬

130
00:08:29,884 --> 00:08:32,136
‫ואחי ואני ממש מתעצבנים.‬

131
00:08:32,220 --> 00:08:36,516
‫אספר לכם את הסיפור ותוכלו להחליט‬
‫אם אתם חושבים שהוא אמיתי או לא. בסדר?‬

132
00:08:37,016 --> 00:08:40,853
‫טוב, אז ההורים שלי נשבעים‬

133
00:08:41,479 --> 00:08:45,650
‫כשהיו בסוף שנות העשרים לחייהם,‬
‫הם נסעו בצפון אונטריו‬

134
00:08:45,733 --> 00:08:48,236
‫במורד כביש מפותל דרך יער,‬

135
00:08:48,319 --> 00:08:51,781
‫והם נסעו מתחת לאייל.‬

136
00:08:57,745 --> 00:08:58,955
‫הם נשבעים.‬

137
00:09:00,081 --> 00:09:01,040
‫הם נשבעים.‬

138
00:09:02,708 --> 00:09:05,878
‫אימא שלי אומרת שהם נסעו בכביש המפותל הזה,‬

139
00:09:05,962 --> 00:09:07,964
‫האייל היה אופקי לכביש,‬

140
00:09:08,047 --> 00:09:10,049
‫והם נסעו מתחת לבטן שלו.‬

141
00:09:11,217 --> 00:09:12,843
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת…‬

142
00:09:12,927 --> 00:09:15,012
‫אני כאילו, "על מה אתם מדברים?"‬

143
00:09:15,555 --> 00:09:18,140
‫זה… וכך…‬

144
00:09:18,224 --> 00:09:21,811
‫היא עושה אפקטים קוליים של צליל פרוות הבטן‬

145
00:09:21,894 --> 00:09:24,730
‫של האייל משפשפת בעדינות את גג המכונית.‬

146
00:09:24,814 --> 00:09:25,690
‫כאילו…‬

147
00:09:26,732 --> 00:09:28,025
‫אתם יכולים לדמיין?‬

148
00:09:28,818 --> 00:09:32,113
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת.‬
‫זה גורם לי להרגיש משוגע.ת.‬

149
00:09:32,697 --> 00:09:35,449
‫וזה גם מטריף את אחי.‬

150
00:09:35,533 --> 00:09:40,246
‫אז בפעם האחרונה שביקרתי, אני ואחי דיברנו,‬
‫"אנחנו צריכים לרדת לשורש העניין.‬

151
00:09:40,329 --> 00:09:42,707
‫"אנחנו צריכים לברר אם זה אפשרי."‬

152
00:09:42,790 --> 00:09:47,253
‫חקרנו וגילינו מה הגובה של טויוטה טרסל.‬

153
00:09:47,336 --> 00:09:49,213
‫זו המכונית שבה הם נסעו.‬

154
00:09:49,297 --> 00:09:51,173
‫אז גובה גג המכונית.‬

155
00:09:51,257 --> 00:09:54,218
‫חיפשנו בגוגל את האייל‬
‫הגדול ביותר שאי פעם תועד.‬

156
00:09:56,554 --> 00:09:58,723
‫והדבר המרגיז הוא…‬

157
00:09:59,807 --> 00:10:02,643
‫זה יכול היה לקרות.‬

158
00:10:07,815 --> 00:10:10,484
‫זה יכול היה לקרות.‬

159
00:10:11,193 --> 00:10:14,989
‫אם הם במקרה נתקלו‬
‫באייל הכי גדול שאי פעם תועד,‬

160
00:10:15,656 --> 00:10:18,826
‫אני מניח.ה שזה אפשרי.‬
‫זה גורם לי להרגיש מטורפ.ת.‬

161
00:10:21,120 --> 00:10:23,331
‫תשמיעו קול אם אתם חושבים שזה נכון?‬

162
00:10:25,750 --> 00:10:26,751
‫באמת?‬

163
00:10:27,251 --> 00:10:29,170
‫תשמיעו קול אם אתם חושבים שזה בולשיט?‬

164
00:10:30,129 --> 00:10:31,172
‫רואים?‬

165
00:10:31,964 --> 00:10:32,882
‫אני לא יודע.ת.‬

166
00:10:32,965 --> 00:10:35,593
‫אני חושב.ת שזה אומר הרבה‬
‫על השקפת העולם שלכם.‬

167
00:10:35,676 --> 00:10:39,764
‫כאילו, אם אתם מאמינים באייל,‬
‫אתם צעירים ברוחכם.‬

168
00:10:41,098 --> 00:10:45,353
‫שמרתם על שמץ של התלהבות ילדותית‬

169
00:10:45,853 --> 00:10:46,812
‫לגבי החיים.‬

170
00:10:46,896 --> 00:10:50,900
‫ואם אתם לא מאמינים באייל…‬
‫תקשיבו, אלו היו כמה שנים קשות.‬

171
00:10:52,193 --> 00:10:54,945
‫היה קשה, נכון? אלוהים.‬

172
00:10:55,571 --> 00:10:58,658
‫הן באמת היו. אנו צריכים לעשות‬
‫כל מה שצריך כדי להסתדר.‬

173
00:10:58,741 --> 00:11:00,618
‫כל מה שגורם לכם להרגיש טוב.‬

174
00:11:00,701 --> 00:11:04,830
‫אז, אבא שלי שלח לי לא ממזמן כתבה.‬

175
00:11:04,914 --> 00:11:08,000
‫הוא שלח לי כתבה, "חשבתי שתאהב.י את זה".‬

176
00:11:08,084 --> 00:11:10,878
‫"חשבתי שתתחבר.י לזה."‬
‫אלו המילים שהוא השתמש בהן.‬

177
00:11:10,961 --> 00:11:12,630
‫"חשבתי שממש תתחבר.י לכתבה."‬

178
00:11:12,713 --> 00:11:15,508
‫זאת הייתה הכתבה, ולא הפסקתי לחשוב עליה.‬

179
00:11:15,591 --> 00:11:16,926
‫אני אספר לכם את סיפור הכתבה.‬

180
00:11:17,009 --> 00:11:19,178
‫זה קרה בהולנד.‬

181
00:11:19,261 --> 00:11:21,347
‫בעיירה קטנה בהולנד,‬

182
00:11:21,430 --> 00:11:25,935
‫משפחה שמה לב שהם לא מקבלים דואר.‬

183
00:11:26,018 --> 00:11:28,896
‫הם כאילו, "מזמן לא קיבלנו דואר".‬

184
00:11:28,979 --> 00:11:30,648
‫שבועות מתחילים לעבור.‬

185
00:11:30,731 --> 00:11:35,444
‫והם, "אנו אפילו לא מקבלים את החשבונות שלנו‬
‫או עלונים בדואר. זה ממש מוזר".‬

186
00:11:35,528 --> 00:11:38,614
‫אז הם הולכים לשכנים שלהם.‬
‫"אתם מקבלים את הדואר שלכם?"‬

187
00:11:38,698 --> 00:11:41,826
‫והשכנים, "לא. זה כל כך מוזר.‬
‫כבר הרבה זמן שלא".‬

188
00:11:41,909 --> 00:11:46,038
‫אז הם הולכים לדואר ומדברים עם הבוס.‬

189
00:11:46,122 --> 00:11:47,748
‫בוס הדואר, אתם יודעים.‬

190
00:11:48,249 --> 00:11:49,709
‫אתם יודעים, בוס הדואר.‬

191
00:11:50,543 --> 00:11:52,253
‫שעליכם להביס‬

192
00:11:53,838 --> 00:11:55,339
‫כדי לעבור את שלב 10.‬

193
00:11:56,632 --> 00:11:57,800
‫הוא כזה…‬

194
00:11:59,135 --> 00:12:01,512
‫הם כאילו, "אנו לא מקבלים דואר. מה קורה?"‬

195
00:12:01,595 --> 00:12:03,222
‫הוא אמר, "אני אבדוק את זה".‬

196
00:12:03,305 --> 00:12:06,559
‫והוא הולך לדבר עם הדוור‬
‫שאחראי על הרחוב הזה.‬

197
00:12:06,642 --> 00:12:11,230
‫אני לא זוכרת את שמו של הדוור,‬
‫אז נקרא לו גארי.‬

198
00:12:11,897 --> 00:12:16,902
‫הוא אמר, "גארי, האנשים האלה אומרים‬
‫שהם לא מקבלים את הדואר שלהם. מה קורה?"‬

199
00:12:16,986 --> 00:12:19,697
‫וגארי, באופן מוזר,‬
‫מייד מתנהג בצורה הגנתית.‬

200
00:12:19,780 --> 00:12:22,700
‫הוא אומר, "אני לא יודע מה להגיד לך.‬
‫אני הדוור, אני מוסר את הדואר.‬

201
00:12:22,783 --> 00:12:25,619
‫"אם הם לא מקבלים דואר,‬
‫אז אף אחד לא כותב להם. מצטער."‬

202
00:12:25,703 --> 00:12:27,121
‫הם כאילו, "בסדר".‬

203
00:12:27,705 --> 00:12:29,623
‫אז בוס הדואר אומר, "בסדר, גארי".‬

204
00:12:29,707 --> 00:12:33,335
‫אבל באופן פרטי הוא פונה‬
‫לחבריו לעבודה ושואל, "מה קורה עם גארי?‬

205
00:12:33,419 --> 00:12:35,004
‫"גארי מתנהג ממש מוזר."‬

206
00:12:35,087 --> 00:12:38,924
‫אז הם מחליטים לפקוח עין‬
‫על גארי ולחקור את המצב.‬

207
00:12:39,008 --> 00:12:40,468
‫וכך, למחרת,‬

208
00:12:40,551 --> 00:12:43,512
‫גארי מגיע לעבודה וכבר דגל אדום ראשון,‬

209
00:12:43,596 --> 00:12:46,056
‫הוא אוסף את הדואר ונכנס לרכב האישי שלו.‬

210
00:12:46,140 --> 00:12:47,975
‫לא למשאית הדואר או משהו.‬

211
00:12:48,058 --> 00:12:50,436
‫והוא נוסע מחוץ לעיר.‬

212
00:12:51,645 --> 00:12:56,025
‫אז הם כאילו, "לעזאזל". והם עוקבים אחריו,‬

213
00:12:56,108 --> 00:12:58,652
‫והוא נוסע לתוך היער בהולנד.‬

214
00:12:58,736 --> 00:13:00,946
‫והם עוקבים אחריו מרחוק.‬

215
00:13:01,030 --> 00:13:03,908
‫הם רואים אותו חונה.‬
‫הם חונים. הם פוקחים עליו עין.‬

216
00:13:03,991 --> 00:13:05,659
‫הם רואים אותו יוצא מהמכונית.‬

217
00:13:05,743 --> 00:13:09,371
‫הוא לוקח את שק הדואר.‬
‫נכנס ליער ונעלם ל-45 דקות.‬

218
00:13:09,455 --> 00:13:11,457
‫הוא חוזר בלי תיק.‬

219
00:13:12,124 --> 00:13:13,918
‫נכנס למכונית שלו ונוסע.‬

220
00:13:14,001 --> 00:13:17,296
‫הם נכנסים אל היער להיכן שהוא היה.‬

221
00:13:17,797 --> 00:13:20,716
‫תדמיינו את זה. זה המראה שהם רואים, בסדר?‬

222
00:13:20,800 --> 00:13:23,761
‫נקודות אור שמש יפהפיות.‬

223
00:13:23,844 --> 00:13:25,638
‫ערפל עולה מהטחב.‬

224
00:13:25,721 --> 00:13:29,558
‫יש אייל בודד. אייל ענק ברקע.‬

225
00:13:29,642 --> 00:13:31,811
‫פשוט מתנשא מעל העצים, באמת.‬

226
00:13:33,604 --> 00:13:36,232
‫והם רואים, עד כמה שהעין יכולה לראות,‬

227
00:13:36,315 --> 00:13:39,443
‫מאות ערימות קטנות של אדמה שזה עתה נחפרה.‬

228
00:13:39,527 --> 00:13:42,696
‫בשורות מסודרות לאורך היער.‬

229
00:13:42,780 --> 00:13:44,907
‫הם חופרים מעט את האדמה.‬

230
00:13:44,990 --> 00:13:47,076
‫גארי קבר את הדואר.‬

231
00:13:48,744 --> 00:13:50,246
‫הוא קובר אותו כבר שנים.‬

232
00:13:50,329 --> 00:13:54,166
‫ברור שזה קורה כבר הרבה זמן,‬
‫ולאחרונה זה התגבר.‬

233
00:13:54,250 --> 00:13:55,626
‫אז הם כאילו, "לעזאזל".‬

234
00:13:56,210 --> 00:13:58,587
‫הם ניגשים אליו למחרת בעבודה.‬

235
00:13:58,671 --> 00:13:59,797
‫בעדינות.‬

236
00:13:59,880 --> 00:14:02,216
‫הם אומרים, "היי, גאר.‬

237
00:14:04,635 --> 00:14:07,137
‫"שמנו לב שאתה קובר את הדואר.‬

238
00:14:09,223 --> 00:14:12,184
‫"פשוט תהינו, למה אתה עושה את זה?"‬

239
00:14:12,268 --> 00:14:19,024
‫ובכתבה, היה את הציטוט המדויק של תשובת‬
‫הדוור לשאלה, "למה אתה קובר את הדואר?"‬

240
00:14:19,108 --> 00:14:20,067
‫וזה מה שהוא אמר…‬

241
00:14:20,568 --> 00:14:21,485
‫הוא אמר…‬

242
00:14:21,569 --> 00:14:24,280
‫"עשיתי את זה פעם אחת, זה הרגיש טוב.‬

243
00:14:27,408 --> 00:14:30,578
‫"ועכשיו זה פשוט מה שאני עושה."‬

244
00:14:32,538 --> 00:14:34,665
‫אני אוהב.ת אותו.‬

245
00:14:35,583 --> 00:14:37,334
‫הוא הגיבור שלי, אני…‬

246
00:14:37,418 --> 00:14:39,545
‫חבר'ה, גארי נכנס לכלא.‬

247
00:14:39,628 --> 00:14:42,172
‫הוא נכנס לכלא לשמונה חודשים. כן.‬

248
00:14:42,256 --> 00:14:45,301
‫אי אפשר להתעסק עם הדואר, זו עבירה פדרלית.‬

249
00:14:45,384 --> 00:14:48,470
‫הוא נכנס לכלא. ורציתי לכתוב לו‬
‫מכתב ממעריצ.ה לכלא,‬

250
00:14:48,554 --> 00:14:50,222
‫אבל אני לא רוצה להלחיץ אותו.‬

251
00:14:50,306 --> 00:14:52,808
‫כי הוא יהיה כאילו, "אני רוצה לקבור את זה".‬

252
00:14:57,104 --> 00:15:00,941
‫אבל, לא. לראשונה הרגשתי‬
‫שאבא שלי באמת מבין אותי.‬

253
00:15:02,234 --> 00:15:03,068
‫זה…‬

254
00:15:04,403 --> 00:15:07,823
‫זה היה קשה. אני מנסה לחזור לחיים‬

255
00:15:07,907 --> 00:15:11,035
‫ולהרגיש שוב את ההתלהבות‬
‫שהייתה בחיים שלפני המגפה.‬

256
00:15:11,118 --> 00:15:15,956
‫במיוחד, אני מתקשה להרגיש‬
‫את ההתלהבות הזאת בחיי הרומנטיים.‬

257
00:15:16,040 --> 00:15:18,375
‫אני לא יודע.ת אם מישהו באותו מצב כמוני.‬

258
00:15:18,459 --> 00:15:21,211
‫דייטים אחרי מגפה.‬

259
00:15:21,295 --> 00:15:23,964
‫כי אני בן.ת 35, כאילו…‬

260
00:15:24,048 --> 00:15:26,634
‫בשנות העשרים המוקדמות שלי, כל כך רומנטי.ת.‬

261
00:15:26,717 --> 00:15:28,594
‫באובססיה למצוא את האחד.ת.‬

262
00:15:28,677 --> 00:15:31,972
‫ההורים שלי מאוהבים מאוד‬
‫וזו הייתה הדוגמה שלי.‬

263
00:15:32,056 --> 00:15:35,684
‫היו שואלים אותי, "מה השעה?"‬
‫והייתי עונה, "גם אני אוהב.ת אותך".‬

264
00:15:36,477 --> 00:15:37,645
‫האם זה…‬

265
00:15:38,228 --> 00:15:39,355
‫"ואני…‬

266
00:15:39,438 --> 00:15:41,190
‫"ואני רוצה ללכת איתך.‬

267
00:15:42,816 --> 00:15:44,151
‫"לאן אנחנו הולכים.ות?"‬

268
00:15:45,653 --> 00:15:48,322
‫ועכשיו אני קצת, אני לא יודע.ת.‬

269
00:15:48,405 --> 00:15:52,618
‫בקיץ שעבר יצאתי עם גבר,‬
‫גבר מקסים, אם תוכלו להאמין.‬

270
00:15:52,701 --> 00:15:54,745
‫רגע, לא אם…‬

271
00:15:55,829 --> 00:15:58,832
‫לא אם אתם יכולים להאמין‬
‫שגברים יכולים להיות מקסימים.‬

272
00:15:58,916 --> 00:16:00,334
‫כמובן שהם יכולים.‬

273
00:16:00,417 --> 00:16:02,336
‫אבל אם הייתם יכולים להאמין שאני…‬

274
00:16:03,796 --> 00:16:07,424
‫כן, אז יצאנו במשך שישה חודשים,‬
‫אני והבחור הזה ו…‬

275
00:16:07,508 --> 00:16:10,844
‫וזה היה ממש נחמד,‬
‫אבל אני בן.ת 35, והוא 36.‬

276
00:16:10,928 --> 00:16:13,973
‫בשלב הזה לשנינו‬
‫יש אקסים מיתולוגיים בעברנו.‬

277
00:16:14,056 --> 00:16:17,768
‫אתם מבינים את כוונתי?‬
‫לעולם לא נהיה האקסים המיתולוגיים זה לזה.‬

278
00:16:17,851 --> 00:16:21,981
‫אנחנו אף פעם לא נגרום‬
‫לטראומה ממשית זה לזה, אז זה בערך…‬

279
00:16:22,481 --> 00:16:23,482
‫מה הטעם?‬

280
00:16:25,526 --> 00:16:26,402
‫ו…‬

281
00:16:26,944 --> 00:16:30,197
‫לילה אחד היינו במיטה, ופשוט דיברנו,‬

282
00:16:30,280 --> 00:16:33,701
‫ניהלנו שיחה קלילה ונעימה.‬
‫הוא לא ניסה להיות כבד.‬

283
00:16:33,784 --> 00:16:37,287
‫הוא אמר, "אם יהיו לנו יום אחד ילדים,‬
‫איך היינו קוראים לילדים שלנו?"‬

284
00:16:37,371 --> 00:16:38,664
‫אמרתי, "אני לא…"‬

285
00:16:38,747 --> 00:16:40,708
‫אני לא יודע.ת.‬

286
00:16:40,791 --> 00:16:44,420
‫בשלב הזה, ניהלתי כבר‬
‫את השיחה הזו עם כל כך הרבה אנשים.‬

287
00:16:44,962 --> 00:16:47,339
‫אמרתי, "אני לא יודע.ת.‬

288
00:16:48,048 --> 00:16:52,553
‫"תן לי לפלס את הדרך בבית הקברות‬
‫הזה של ילדים היפותטיים מתים‬

289
00:16:53,846 --> 00:16:56,432
‫"כדי לנסות להגיע‬
‫לילדים ההיפותטיים החדשים."‬

290
00:16:56,515 --> 00:17:01,603
‫אני חולף.ת על פני הרוחות… אני כאילו,‬
‫"הו, תראה! הנה אוליב ובזיל, התאומים".‬

291
00:17:03,439 --> 00:17:06,567
‫הם שם. הם אומרים, "שכחת אותנו".‬

292
00:17:07,651 --> 00:17:09,319
‫אני כאילו, "תסתלקו!"‬

293
00:17:09,862 --> 00:17:14,074
‫יש את קלמנטיין הקטנה,‬
‫שלחתי אותה לבית ספר פרטי.‬

294
00:17:14,742 --> 00:17:17,161
‫תקוע לה קלרינט בראש.‬

295
00:17:17,703 --> 00:17:20,414
‫"בוא.י לשחק איתי." אני כאילו, "לא!"‬

296
00:17:22,166 --> 00:17:25,085
‫לבסוף מצאתי את הילדים ההיפותטיים החדשים,‬

297
00:17:25,169 --> 00:17:28,047
‫אמרתי. "לא נשארה לי אנרגייה יצירתית‬

298
00:17:28,130 --> 00:17:31,800
‫להעניק לילדים האלה שמות.‬
‫אפשר לקרוא לשניהם איאן?"‬

299
00:17:34,762 --> 00:17:37,723
‫ידעתם? זה נכון.‬

300
00:17:37,806 --> 00:17:41,560
‫ב-2018 לא נולדו ילדים חדשים‬
‫עם השם איאן. לא היו…‬

301
00:17:42,311 --> 00:17:48,025
‫זה סיפור אמיתי. ב -2018, לא נרשם‬
‫על כדור הארץ אף איאן חדש. זה נכון.‬

302
00:17:49,443 --> 00:17:51,236
‫ואם אתם צופים בזה,‬

303
00:17:51,862 --> 00:17:54,865
‫ואתם שונאים את המופע,‬
‫לפחות קחו את הידיעה הזאת אתכם.‬

304
00:17:55,866 --> 00:17:59,369
‫רגע, אתם יודעים למה אני מתכוונת‬
‫כשאני אומרת "אקס מיתולוגי"?‬

305
00:17:59,453 --> 00:18:02,206
‫כאילו יש לכם את האקסים שלכם.‬

306
00:18:02,289 --> 00:18:04,083
‫בסדר. באמת.‬

307
00:18:04,166 --> 00:18:05,959
‫אתם כאילו, "כן, אנחנו יודעים".‬

308
00:18:08,128 --> 00:18:12,674
‫כאילו יש לכם את האקסים הרגילים שלכם‬
‫ויש לכם את האקסים המיתולוגיים שלכם.‬

309
00:18:13,926 --> 00:18:16,887
‫שבו אתם מגיעים לדף מסוים בסיפור חייכם… לא.‬

310
00:18:18,055 --> 00:18:22,684
‫אני מרגיש.ה, שכאשר מגיעים לגיל מסוים,‬
‫פשוט צריכים לקבל את זה שלשארית חייכם,‬

311
00:18:22,768 --> 00:18:24,103
‫יש שמות מסוימים,‬

312
00:18:24,186 --> 00:18:28,107
‫שכל פעם שתשמעו אותם,‬
‫כל האיברים שלכם יתמוססו.‬

313
00:18:29,024 --> 00:18:32,444
‫ופשוט ייפלו מהוואגינה שלכן.‬

314
00:18:33,821 --> 00:18:35,614
‫או חור הישבן שלכם אם אין לכם…‬

315
00:18:36,824 --> 00:18:41,537
‫ואתם צריכים להסתובב עם שקית ניילון‬
‫למקרה שתצטרכו לאסוף את…‬

316
00:18:43,497 --> 00:18:44,623
‫זה מגעיל.‬

317
00:18:46,166 --> 00:18:50,129
‫יש לי כמה אקסים מיתולוגיים,‬
‫אבל יש לי אחת ש…‬

318
00:18:50,212 --> 00:18:52,047
‫אני רוצה לספר לכם את הסיפור.‬

319
00:18:52,131 --> 00:18:57,427
‫אז בעצם, האקסית הזאת, זו הייתה מערכת יחסים‬
‫מאוד אינטנסיבית, משהו כמו ארבע שנים.‬

320
00:18:57,511 --> 00:18:59,346
‫וזו הייתה מערכת יחסים סודית‬

321
00:18:59,429 --> 00:19:02,558
‫כי זו הייתה מערכת היחסים‬
‫הלא הטרוסקסואלית הראשונה שלה.‬

322
00:19:02,641 --> 00:19:07,771
‫היא כאילו, "איננו יכולות לספר". וגרנו יחד.‬
‫זה היה כל כך מלחיץ. והיא נפרדה ממני,‬

323
00:19:07,855 --> 00:19:09,314
‫שאת זה אסור לעשות.‬

324
00:19:10,774 --> 00:19:13,861
‫מה שחשבתי שהבהרתי.‬

325
00:19:17,447 --> 00:19:19,241
‫וזו הייתה פרידה ארוכה וממושכת.‬

326
00:19:19,324 --> 00:19:21,952
‫בכל אופן, בשלב שבו הסיפור הזה מתרחש,‬

327
00:19:22,035 --> 00:19:24,663
‫לא ראיתי אותה כבר שנה וחצי‬
‫וגם לא היה לי כל קשר איתה.‬

328
00:19:24,746 --> 00:19:29,751
‫הופעתי בלונדון והרגשתי טוב בלילה ההוא.‬

329
00:19:29,835 --> 00:19:32,212
‫יודעים למה אני מתכוון.ת?‬
‫הייתה לי תספורת חדשה.‬

330
00:19:32,296 --> 00:19:34,298
‫קיצרתי את השיער, מכירים את ההרגשה?‬

331
00:19:35,132 --> 00:19:38,385
‫לבשתי חולצה שחורה מגוהצת ו…‬

332
00:19:40,053 --> 00:19:42,681
‫יותר מגוהצת מזאת, אני מצטער.ת על זאת.‬

333
00:19:42,764 --> 00:19:45,601
‫זאת… מקומטת.‬

334
00:19:45,684 --> 00:19:47,686
‫כיווץ לי גוץ לי כאן.‬

335
00:19:51,190 --> 00:19:52,941
‫זוכרים את עוץ לי גוץ לי?‬

336
00:19:54,985 --> 00:19:57,779
‫מה קרה לו? הוא היה בכל מקום.‬

337
00:19:59,406 --> 00:20:02,117
‫היינו תמיד מדברים עליו. כשאתם ילדים,‬

338
00:20:02,201 --> 00:20:04,411
‫עוץ לי גוץ לי זה, עוץ לי גוץ לי…‬

339
00:20:04,995 --> 00:20:06,997
‫עכשיו בכלל לא שומעים עליו.‬

340
00:20:08,582 --> 00:20:09,833
‫אני מבין.ה את זה.‬

341
00:20:10,959 --> 00:20:13,170
‫קשה להישאר רלוונטי.‬

342
00:20:13,253 --> 00:20:16,256
‫הוא כאילו התפוגג לאלמוניות.‬

343
00:20:17,299 --> 00:20:22,346
‫בכל מקרה, אני מרגיש.ה טוב בלילה הזה,‬
‫מרגיש.ה מגוהץ.ת, מרגיש.ה גזוז.ה ו…‬

344
00:20:23,222 --> 00:20:25,933
‫וגם החבר הכי טוב שלי, ג'ו,‬
‫היה איתי באותו לילה.‬

345
00:20:26,016 --> 00:20:27,976
‫הוא היה עם הקהל במופע שלי.‬

346
00:20:28,060 --> 00:20:30,687
‫אני אוהב.ת שג'ו בקהל, הוא צחקן נדיב.‬

347
00:20:30,771 --> 00:20:33,148
‫הוא מלאך אמיתי, הוא החבר הכי טוב שלי.‬

348
00:20:33,232 --> 00:20:35,442
‫ואני עושה את המופע, זה הולך טוב.‬

349
00:20:35,525 --> 00:20:39,613
‫לאחר מכן אני הולך.ת לחדר המנוחה.‬
‫מחוץ לחדר המנוחה אני פוגש.ת את ג'ו.‬

350
00:20:39,696 --> 00:20:42,491
‫ואני כאילו, "היי, בנאדם. הופעה כיפית".‬

351
00:20:42,574 --> 00:20:44,201
‫אבל הוא לגמרי חיוור.‬

352
00:20:44,284 --> 00:20:48,038
‫כאילו כל הצבע אזל מפניו,‬
‫והוא פשוט אומר, "היא כאן".‬

353
00:20:48,956 --> 00:20:50,415
‫ואני כאילו, "לעזאזל!"‬

354
00:20:50,499 --> 00:20:53,460
‫אני מייד יודע.ת למי הוא התכוון.‬
‫אז אמרתי, "בסדר".‬

355
00:20:53,543 --> 00:20:55,128
‫והוא אמר, "היא למעלה.‬

356
00:20:55,212 --> 00:21:00,217
‫"היא לא יודעת שאת.ה כאן. היא באה לבר‬
‫לשתות משהו עם כמה חברים משותפים."‬

357
00:21:00,300 --> 00:21:02,386
‫הוא אמר, "בוא.י נתגנב החוצה מאחור".‬

358
00:21:02,469 --> 00:21:05,764
‫"אנחנו אמורים לכייף,‬
‫בוא.י נבלה ערב כיפי. נלך לבר אחר."‬

359
00:21:05,847 --> 00:21:07,557
‫וחשבתי על זה.‬

360
00:21:10,227 --> 00:21:12,479
‫ואז חשבתי, "לא".‬

361
00:21:15,107 --> 00:21:16,900
‫"אני לא רוצה לבלות ערב כיפי."‬

362
00:21:22,364 --> 00:21:23,907
‫אמרתי, "נעלה למעלה".‬

363
00:21:23,991 --> 00:21:28,412
‫אז אנחנו עולים, אני מרגיש.ה בטוח.ה.‬
‫הנה היא עם החברים המשותפים שלנו ו…‬

364
00:21:28,495 --> 00:21:31,999
‫אתם הייתם מאוד גאים בי.‬
‫אני הולך.ת לכיוונה מאוד רגוע.ה.‬

365
00:21:32,541 --> 00:21:33,917
‫מה זה אומר?‬

366
00:21:34,001 --> 00:21:35,043
‫אני הולך.ת…‬

367
00:21:37,963 --> 00:21:40,465
‫לא, אני הולך.ת לשם‬
‫מרגיש.ה בטוח.ה בעצמי. ו…‬

368
00:21:40,549 --> 00:21:44,636
‫וגם… לי יש את גורם ההפתעה.‬
‫היא לא יודעת שאני נמצא.ת כאן.‬

369
00:21:44,720 --> 00:21:47,723
‫אני חושב.ת שזה יעבוד לטובתי.‬
‫אני הולך.ת לשם, "היי".‬

370
00:21:47,806 --> 00:21:49,266
‫החברים המשותפים שלנו,‬

371
00:21:49,349 --> 00:21:52,561
‫הם יודעים כמה הפרידה‬
‫הייתה גרועה, הם רואים אותי מגיע.ה.‬

372
00:21:55,230 --> 00:21:56,815
‫אמרתי, "היי, מה נשמע?"‬

373
00:21:56,898 --> 00:21:59,901
‫היא אומרת, "אלוהים, היי".‬
‫היא עומדת, אנו מתחבקים.ות.‬

374
00:21:59,985 --> 00:22:02,821
‫זה נחמד. אמרתי, "נהדר לראות אותך".‬

375
00:22:02,904 --> 00:22:05,490
‫"היי, שמעתי שקיבלת‬
‫את התפקיד ההוא, זה נהדר."‬

376
00:22:05,574 --> 00:22:08,660
‫היא אמרה, "כן. ברכותיי".‬
‫ואני כאילו, "כן, נהדר".‬

377
00:22:08,744 --> 00:22:10,412
‫זה הולך טוב, ואז אני חושב.ת,‬

378
00:22:10,495 --> 00:22:13,790
‫"אני צריך.ה להיות מי שיסיים.שתסיים‬
‫את האינטראקציה." נכון?‬

379
00:22:13,874 --> 00:22:16,710
‫אני צריך.ה לשמור על השליטה במצב.‬

380
00:22:16,793 --> 00:22:20,172
‫דיברנו קצת, ואני אומר.ת, "טוב לראות אותך…"‬

381
00:22:20,255 --> 00:22:22,007
‫והיא אומרת, "את.ה רוצה לשבת?"‬

382
00:22:22,090 --> 00:22:24,551
‫אמרתי, "לא, אני הולך.ת לבלות‬
‫עם החברים שלי בבר,‬

383
00:22:24,634 --> 00:22:27,429
‫"אבל ממש נחמד לראות אותך."‬
‫אנו שוב מתחבקים.ות, היא מתיישבת.‬

384
00:22:27,512 --> 00:22:33,393
‫אני הולך.ת לבר והיא עדיין‬
‫מציצה לעברי מעבר לכתפה.‬

385
00:22:34,061 --> 00:22:37,189
‫וכשאני הולך.ת לבר, פתאום אני מבין.ה,‬

386
00:22:37,856 --> 00:22:39,566
‫"איזה חברים בבר?"‬

387
00:22:41,693 --> 00:22:44,279
‫אין חברים בבר.‬

388
00:22:45,197 --> 00:22:47,657
‫ג'ו התיישב ליד השולחן שלה.‬

389
00:22:49,034 --> 00:22:50,535
‫הוא חתיכת נחש.‬

390
00:22:51,453 --> 00:22:52,829
‫בשבילי הוא מת.‬

391
00:22:54,581 --> 00:22:56,666
‫אז, אני נלחץ.ת כי היא עדיין מסתכלת.‬

392
00:22:56,750 --> 00:22:58,627
‫ואני הולך.ת לבר.‬

393
00:22:58,710 --> 00:23:02,881
‫ותודה לאל, ברגע האחרון,‬
‫ראיתי שלוש בנות שהיו בהופעה שלי.‬

394
00:23:02,964 --> 00:23:04,925
‫הן היו בשורה הראשונה במופע שלי.‬

395
00:23:05,008 --> 00:23:06,593
‫אז אני מתקרב.ת לבר.‬

396
00:23:06,676 --> 00:23:10,389
‫תודה לאל, אחת מהן אומרת,‬
‫"היי, הופעה נהדרת הערב". אז אני חושב.ת…‬

397
00:23:12,933 --> 00:23:16,103
‫אני חושב.ת שמה שהיא רצתה‬
‫מהאינטראקציה הזאת,‬

398
00:23:16,186 --> 00:23:19,147
‫מה שהיא ציפתה מהאינטראקציה הזאת,‬
‫היה משהו כמו,‬

399
00:23:19,231 --> 00:23:22,025
‫"זו הייתה הופעה נהדרת הערב."‬
‫"אחלה, תודה שבאת."‬

400
00:23:26,863 --> 00:23:31,076
‫מה שהיא קיבלה היה כל כך אינטנסיבי.‬

401
00:23:32,202 --> 00:23:35,997
‫הייתי כאילו, "היי, מה שלומכן?‬
‫איך קוראים לכן? במה אתן עובדות?"‬

402
00:23:36,498 --> 00:23:39,251
‫עם כל כך הרבה מגע. מגע מוגזם.‬

403
00:23:39,334 --> 00:23:43,088
‫כאילו הזרוע שלי סביב הכתפיים שלהן,‬
‫הראש שלי על הכתף שלהן.‬

404
00:23:46,091 --> 00:23:48,844
‫הן כאילו, "ואו, בסדר". אנחנו מדברות.‬

405
00:23:48,927 --> 00:23:52,556
‫ואז, תודה לאל, אנחנו מתחילים.ות לדבר,‬
‫זה הולך טוב, אנחנו מסתדרים.ות.‬

406
00:23:52,639 --> 00:23:53,849
‫אז המשבר נמנע.‬

407
00:23:53,932 --> 00:23:57,102
‫הן שואלות, "רוצה משקה?"‬
‫אמרתי, "כן". אנו שותים.ות יחד‬

408
00:23:57,185 --> 00:24:01,731
‫ופתאום אני מרגיש.ה טפיחה על הכתף שלי,‬
‫אני מסתובב.ת וזאת האקסית המיתולוגית שלי.‬

409
00:24:01,815 --> 00:24:05,527
‫הפעם, לה יש את גורם ההפתעה,‬
‫כי לא ציפיתי לזה.‬

410
00:24:05,610 --> 00:24:10,031
‫והיא אמרה, "סליחה על ההפרעה,‬
‫אני רוצה להגיד ביי, אני עוזבת עכשיו".‬

411
00:24:10,115 --> 00:24:13,076
‫אמרתי, "כן". ואנחנו מתחבקים.ות.‬

412
00:24:13,660 --> 00:24:15,579
‫היא אמרה משהו נורא, כמו…‬

413
00:24:16,872 --> 00:24:21,960
‫"אני בטוחה שדרכינו יצטלבו יום אחד."‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת? משהו כזה.‬

414
00:24:22,043 --> 00:24:25,338
‫כל האיברים שלי מתמוססים.‬
‫תוציא.י את שקית הניילון.‬

415
00:24:27,966 --> 00:24:29,968
‫ואנחנו מתחבקים.ות, והיא עוזבת.‬

416
00:24:30,051 --> 00:24:32,804
‫היא פונה הלאה ועדיין נפרדת מכמה אנשים בבר,‬

417
00:24:32,888 --> 00:24:34,890
‫ואני חוזר.ת ל"חברות" שלי,‬

418
00:24:36,224 --> 00:24:39,478
‫ופתאום, אני משער.ת, שפשוט הייתי המום.ה.‬

419
00:24:39,561 --> 00:24:41,688
‫וסכרי הדמעות פשוט נפתחו‬

420
00:24:41,771 --> 00:24:43,273
‫ואני מתחיל.ה להתייפח.‬

421
00:24:43,982 --> 00:24:46,735
‫לא, הפנים שלי מתפוררות, הכתפיים שלי…‬

422
00:24:46,818 --> 00:24:48,612
‫אני ממש כאילו…‬

423
00:24:48,695 --> 00:24:51,656
‫הן כאילו, "אלוהים, את.ה בסדר?"‬
‫ואני פשוט אומר.ת,‬

424
00:24:51,740 --> 00:24:52,824
‫"תצחקו, תצחקו!"‬

425
00:24:55,243 --> 00:24:56,286
‫"תצחקו!"‬

426
00:24:57,537 --> 00:25:01,625
‫זו הייתה התנהגות פסיכוטית.‬

427
00:25:02,125 --> 00:25:04,377
‫אני ממש כאילו, "תצחקו לעזאזל".‬

428
00:25:06,129 --> 00:25:07,380
‫והן כאילו…‬

429
00:25:14,721 --> 00:25:17,265
‫אין שום שורת מחץ אמיתית‬
‫לסיפור הזה, זה פשוט…‬

430
00:25:18,099 --> 00:25:20,310
‫וינייטה, אם תרצו.‬

431
00:25:21,645 --> 00:25:24,981
‫כדי להמחיש את רמת הרגש שבה אני מתפקד.ת.‬

432
00:25:25,565 --> 00:25:28,485
‫יש לי הרבה רגשות.‬
‫חבר'ה, לכם יש הרבה רגשות?‬

433
00:25:33,698 --> 00:25:36,743
‫אני מלא.ה ברגשות עד אפס מקום.‬

434
00:25:36,826 --> 00:25:38,828
‫אני תמיד מדמיין.ת‬

435
00:25:39,621 --> 00:25:43,333
‫את מרק העגבניות של קמפבל.‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

436
00:25:43,416 --> 00:25:46,086
‫מרק העגבניות של קמפבל.‬
‫אני כולי מלא.ה בו. עד גדותיי.‬

437
00:25:46,169 --> 00:25:49,214
‫עד לקצה הגולגולת שלי,‬
‫ואני מנסה להכיל את זה.‬

438
00:25:49,297 --> 00:25:52,008
‫אני פשוט מנסה למנוע מהמרק‬
‫לנזול מהנקבים שלי‬

439
00:25:52,092 --> 00:25:55,762
‫כשאני מפלס.ת את דרכי בחיים.‬
‫ככה אני מרגיש.ה לגבי הרגשות שלי.‬

440
00:25:55,845 --> 00:25:59,641
‫ולפעמים כל מה שצריך זה אדם אחד,‬
‫שישאל, "מה שלומך?" וזה כאילו…‬

441
00:25:59,724 --> 00:26:01,351
‫זה נורה לי מהאוזן.‬

442
00:26:01,434 --> 00:26:03,937
‫הם אומרים, "אלוהים". ואני, "מצטער.ת".‬

443
00:26:05,313 --> 00:26:07,315
‫"זה לא קשור אליכם."‬

444
00:26:10,026 --> 00:26:12,529
‫לא, אני בסדר.‬
‫לאחרונה אני הולך.ת לפסיכולוג.‬

445
00:26:12,612 --> 00:26:14,322
‫כן.‬

446
00:26:15,824 --> 00:26:18,952
‫כן, אתם חייבים, חבר'ה. כן.‬

447
00:26:20,412 --> 00:26:23,623
‫טוב, אם אתם מתלוננים כפי שאני מתלונן.ת,‬

448
00:26:23,707 --> 00:26:26,001
‫לצערי, אתם חייבים ללכת לאחד.‬

449
00:26:26,626 --> 00:26:27,502
‫כן.‬

450
00:26:28,878 --> 00:26:31,131
‫אני מרגיש.ה שהחברים שלי התחילו להיות,‬

451
00:26:31,214 --> 00:26:34,342
‫"את.ה צריך.ה לשלם למישהו‬
‫שיעשה מה שאת.ה מצפה מאיתנו לעשות."‬

452
00:26:35,385 --> 00:26:37,053
‫אמרתי, "בסדר".‬

453
00:26:37,554 --> 00:26:41,766
‫מצאתי פסיכולוג והוא ממש חכם‬
‫ואנחנו מתקשרים בזום.‬

454
00:26:41,850 --> 00:26:45,729
‫הוא אמר משהו מעניין,‬
‫"תזכור.תזכרי, את.ה לא הרגש.‬

455
00:26:45,812 --> 00:26:49,858
‫"ברור שאת.ה מרגיש.ה שהרגש‬
‫מכלה אותך, אבל את.ה לא הרגש."‬

456
00:26:49,941 --> 00:26:56,239
‫הוא אמר, "בתוכך, ובתוך כל אחד,‬
‫יש עצמי שקט, ניטרלי ונצחי".‬

457
00:26:56,323 --> 00:27:00,327
‫ואת.ה חווה את הרגשות,‬
‫אבל הם לא מכלים אותך.‬

458
00:27:00,410 --> 00:27:03,747
‫הוא אמר, "במקום להזדהות כל כך עם הרגש,‬

459
00:27:03,830 --> 00:27:08,126
‫"כאילו, 'אני חרד.ה, אני ככה.'"‬
‫הוא אמר, "אל תיתן.תתני לרגש לכלות אותך.‬

460
00:27:08,209 --> 00:27:12,213
‫"פשוט תתבונן.י ברגשות כשהם צפים, בסקרנות."‬

461
00:27:14,549 --> 00:27:17,344
‫שמעתם את זה בעבר? מסתבר שזה…‬

462
00:27:17,427 --> 00:27:19,929
‫אני חושב.ת שאתם אמורים להיות כאילו, "אהה".‬

463
00:27:24,684 --> 00:27:26,144
‫"אני חווה…‬

464
00:27:27,354 --> 00:27:28,229
‫"זעם.‬

465
00:27:31,566 --> 00:27:33,109
‫"כמה מסקרן.‬

466
00:27:34,861 --> 00:27:36,404
‫"כמה מסקרן."‬

467
00:27:42,077 --> 00:27:45,664
‫היה לי משהו ממש מוזר‬

468
00:27:45,747 --> 00:27:48,750
‫בזמן המגפה…‬
‫לאורך כל זמן המגפה הייתי בלונדון.‬

469
00:27:48,833 --> 00:27:53,088
‫הייתי פשוט בדירה שלי,‬
‫בגשם, בלונדון במשך… שנים.‬

470
00:27:54,339 --> 00:27:58,635
‫ושמתי לב לרגש לא צפוי מבעבע ועולה,‬

471
00:27:58,718 --> 00:28:00,845
‫הייתי, "למה אני מרגיש.ה נבוך.ה?"‬

472
00:28:00,929 --> 00:28:02,972
‫הייתי מתעורר.ת בתחושת מבוכה.‬

473
00:28:03,056 --> 00:28:06,768
‫וביליתי הרבה זמן, כמובן, בדירה שלי.‬

474
00:28:06,851 --> 00:28:09,896
‫בסלון שלי ובחדר השינה שלי, במיוחד.‬

475
00:28:09,979 --> 00:28:12,691
‫וחשבתי, "רגע, אולי זה זה".‬

476
00:28:13,274 --> 00:28:14,359
‫בסדר, תישארו איתי.‬

477
00:28:14,442 --> 00:28:17,737
‫אתם לא חושבים שזה מביך שאנחנו מבוגרים‬

478
00:28:17,821 --> 00:28:19,406
‫ועדיין יש לנו חדרים?‬

479
00:28:20,740 --> 00:28:22,534
‫טוב, רגע.‬

480
00:28:22,617 --> 00:28:25,537
‫שאנחנו כאילו, "זה החדר שלי".‬

481
00:28:28,331 --> 00:28:29,708
‫"זה החדר שלי."‬

482
00:28:31,084 --> 00:28:32,544
‫"אל תיכנסו לחדר שלי."‬

483
00:28:33,878 --> 00:28:37,173
‫זה מביך. "אני צריך.ה לנקות את החדר שלי".‬

484
00:28:37,924 --> 00:28:42,887
‫בבקשה. אני, כמובן,‬
‫מקבל.ת ומבין.ה שאנחנו צריכים חדרים.‬

485
00:28:42,971 --> 00:28:47,851
‫אנחנו צריכים ארבעה קירות‬
‫בהם נוכל להניח את ראשנו העייף כל לילה.‬

486
00:28:48,560 --> 00:28:51,187
‫אבל אני חושב.ת שמה שאני מוצא.ת כל כך מביך‬

487
00:28:51,271 --> 00:28:55,984
‫זה האופן שבו אנחנו מעצבים את החדרים שלנו‬
‫כדי שישקפו את האישיות שלנו.‬

488
00:28:56,735 --> 00:28:58,737
‫ואנחנו כאילו, "אני עצמי". נכון?‬

489
00:29:00,113 --> 00:29:02,449
‫"אני עצמי בחדר שלי."‬

490
00:29:02,532 --> 00:29:04,534
‫זה כל כך מביך.‬

491
00:29:05,076 --> 00:29:07,078
‫"יש לי מנורת מלח הימלאיה אחת.‬

492
00:29:08,163 --> 00:29:09,748
‫"כן, יש לי, ואני עצמי."‬

493
00:29:10,749 --> 00:29:13,126
‫"יש לי תמונה על הקיר ואני…"‬

494
00:29:13,209 --> 00:29:16,004
‫וכשאתם מסיימים לקרוא ספר,‬
‫אתם אף פעם לא נפטרים ממנו.‬

495
00:29:16,087 --> 00:29:21,134
‫אתם, כאילו, "הנחתי אותו על המדף.‬
‫זו האישיות שלי שמוצגת כדי שכולם יראו".‬

496
00:29:24,929 --> 00:29:26,347
‫"אף אחד אחר הוא לא אני."‬

497
00:29:27,849 --> 00:29:30,977
‫ואז חשבתי… טוב, זה קצת מופשט,‬

498
00:29:31,060 --> 00:29:34,314
‫אבל אתם לא חושבים, שבמובן מסוים,‬
‫המוח שלנו והמחשבות שלנו‬

499
00:29:34,397 --> 00:29:35,774
‫הם כמו החדרים שלנו,‬

500
00:29:35,857 --> 00:29:39,861
‫ואנחנו מרהטים את המחשבות שלנו‬
‫בחוויות שאנחנו אוספים‬

501
00:29:39,944 --> 00:29:42,781
‫ואז בונים את מה שאנחנו מחשיבים‬
‫כזהות והעצמי שלנו?‬

502
00:29:42,864 --> 00:29:44,199
‫זה כל מה שאנחנו עושים.‬

503
00:29:44,282 --> 00:29:48,119
‫אנו ציידי חוויות קטנים שאוספים אותן‬
‫כדי להניח אותן על המדפים במוח שלנו‬

504
00:29:48,203 --> 00:29:49,871
‫ולהיות כאילו, "אני עצמי".‬

505
00:29:49,954 --> 00:29:53,166
‫ואני תמיד מדמיין.ת שכל חוויה שאנחנו אוספים‬

506
00:29:53,249 --> 00:29:55,293
‫היא כמו כדור שלג מזכוכית.‬

507
00:29:55,376 --> 00:29:57,378
‫ואנחנו מסתובבים וכאילו,‬

508
00:29:57,462 --> 00:30:00,840
‫"פעם אחת ראיתי את אנטוניו בנדרס‬
‫בשדה התעופה. כן, ראיתי."‬

509
00:30:01,466 --> 00:30:03,676
‫"אני עצמי. ואף אחד אחר הוא לא אני."‬

510
00:30:05,678 --> 00:30:06,513
‫ואז…‬

511
00:30:07,263 --> 00:30:10,517
‫כל התקשורת האנושית היא למעשה…‬

512
00:30:10,600 --> 00:30:15,104
‫באמת שמתי לב לזה כשיצאנו מהמגפה.‬
‫כל התקשורת האנושית היא בעיקרון…‬

513
00:30:15,188 --> 00:30:18,733
‫אנחנו, כל אחד בתורו, מראים זה לזה‬
‫את כדורי השלג מזכוכית שלנו.‬

514
00:30:19,943 --> 00:30:22,987
‫פשוט באופן פתטי, כל אחד בתורו.‬

515
00:30:23,571 --> 00:30:26,783
‫מישהו יראה לכם את כדור השלג מזכוכית שלו,‬

516
00:30:26,866 --> 00:30:28,701
‫ואתם מנסים להיות קשובים.‬

517
00:30:28,785 --> 00:30:31,246
‫זה סיפור על מסיבה שהם‬
‫הלכו אליה לפני חמש שנים.‬

518
00:30:31,329 --> 00:30:33,873
‫ואתם כאילו, "כן, ואתם גם כן עצמכם".‬

519
00:30:36,000 --> 00:30:38,044
‫כאילו, "כן, בדיוק, כן.‬

520
00:30:38,127 --> 00:30:40,505
‫"כמה נפלא להיות גם כן עצמך."‬

521
00:30:41,214 --> 00:30:45,009
‫אבל לאורך כל הזמן,‬
‫העיניים שלכם מתרוצצות אל המדף שלכם.‬

522
00:30:45,093 --> 00:30:49,097
‫לגמרי, כל הזמן.‬
‫אתם כאילו, "כן. טוב, לא. כן".‬

523
00:30:49,180 --> 00:30:50,723
‫מחכים לרגע שלכם…‬

524
00:30:51,724 --> 00:30:54,018
‫להיות, "וגם אני. יש לי…"‬

525
00:30:57,605 --> 00:30:58,523
‫תודה.‬

526
00:31:09,409 --> 00:31:11,703
‫זה כל כך מרגש. אתם יודעים מה?‬

527
00:31:12,453 --> 00:31:13,413
‫חשבתי…‬

528
00:31:14,247 --> 00:31:16,374
‫אני צופה בהרבה ספיישלים של סטנד-אפ.‬

529
00:31:16,457 --> 00:31:18,501
‫ספיישל של ידידה שלי יצא לאחרונה,‬

530
00:31:18,585 --> 00:31:20,295
‫והם שחררו לשידור את הטריילר.‬

531
00:31:20,378 --> 00:31:22,505
‫אמרתי, "לעזאזל, זה כל כך דינמי".‬

532
00:31:22,589 --> 00:31:24,841
‫היא כל כך פיזית על הבמה ועושה…‬

533
00:31:24,924 --> 00:31:27,844
‫ואני כאילו, "אני לא זז.ה הרבה". אני מאוד…‬

534
00:31:27,927 --> 00:31:29,095
‫מה אם…‬

535
00:31:29,178 --> 00:31:33,182
‫כי אני באמת רוצה שהטריילר שלי יהיה דינמי.‬
‫אז חשבתי, "מה אם אני פשוט…"‬

536
00:31:33,683 --> 00:31:36,603
‫בראש שלי אני יודע.ת‬
‫מה אני רוצה לראות בטריילר שלי.‬

537
00:31:36,686 --> 00:31:39,856
‫פשוט לא כתבתי את הבדיחות שמתאימות לתנועות.‬

538
00:31:39,939 --> 00:31:42,317
‫אז חשבתי, "אולי פשוט אעשה את התנועות".‬

539
00:31:42,400 --> 00:31:45,194
‫ואז אשים את זה בטריילר וכאילו…‬

540
00:31:47,530 --> 00:31:51,159
‫זה בטריילר. כמה טוב זה הולך להיות?‬
‫אני כאילו, "אני חייב.ת לצפות בזה".‬

541
00:31:55,872 --> 00:31:59,417
‫אני פשוט צריך.ה 100 כלבים מאולפים‬

542
00:31:59,500 --> 00:32:01,669
‫שכולם יכנסו ככה לבמה.‬

543
00:32:01,753 --> 00:32:07,842
‫וכולם קופצים על הרגליים האחוריות,‬
‫נכניס את זה לטריילר ולא לתוכנית.‬

544
00:32:12,639 --> 00:32:14,515
‫כן, רגשות. יש לי הרבה רגשות.‬

545
00:32:17,310 --> 00:32:20,897
‫אז… זעם, מבוכה. אלה חלק מהרגשות.‬

546
00:32:21,814 --> 00:32:26,569
‫רגש נוסף שמאוד דומיננטי בחיי,‬
‫ואני חושב.ת שהרבה אנשים מזדהים עם זה,‬

547
00:32:26,653 --> 00:32:29,155
‫זאת נוסטלגיה. אני מאוד נוסטלגי.ת.‬

548
00:32:29,238 --> 00:32:32,992
‫אתם מבינים את כוונתי?‬
‫ואני יודע.ת שזה רגש חסר תועלת,‬

549
00:32:33,076 --> 00:32:36,746
‫אני נוסטלגי.ת לזמנים שלפני המגיפה‬
‫כשלא הערכנו כמה טוב היה לנו.‬

550
00:32:36,829 --> 00:32:40,708
‫אני נוסטלגי.ת מאוד לתקופה‬
‫של לפני גיל ההתבגרות, אם לומר את האמת.‬

551
00:32:41,376 --> 00:32:43,795
‫מאז הכול השתבש.‬

552
00:32:44,420 --> 00:32:45,338
‫כאילו…‬

553
00:32:45,964 --> 00:32:49,133
‫והחברים שלי אומרים,‬
‫"את.ה מתגעגע.ת לשנות ה-90".‬

554
00:32:49,217 --> 00:32:51,344
‫זה כל כך מקורי.‬

555
00:32:51,427 --> 00:32:54,973
‫"את.ה מתגעגע.ת לכך שלכל‬
‫ההורים שלנו היו בבתים הרבה גומיות?"‬

556
00:32:57,767 --> 00:32:59,811
‫זוכרים שלכולם היו גומיות?‬

557
00:32:59,894 --> 00:33:04,565
‫אפשר היה למצוא אותם סביב ידיות מגירה.‬
‫יהיה להם כדור שלם מהן. למה הן נועדו?‬

558
00:33:04,649 --> 00:33:06,275
‫אין לי גומיות עכשיו.‬

559
00:33:09,946 --> 00:33:13,574
‫"את.ה מתגעגע.ת לזה שלכל ההורים‬
‫הייתה קונכייה גדולה בשירותים?"‬

560
00:33:13,658 --> 00:33:15,451
‫"כן, אני מתגעגע.ת לזה."‬

561
00:33:15,952 --> 00:33:16,911
‫כן.‬

562
00:33:16,995 --> 00:33:20,915
‫ואני מתגעגע.ת לגישה קלה יותר‬
‫לבצע הפלה ופחות פופוליזם.‬

563
00:33:20,999 --> 00:33:22,917
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת? כן.‬

564
00:33:23,710 --> 00:33:28,589
‫אני חושב.ת שמעולם‬
‫לא התגברתי על גיל ההתבגרות.‬

565
00:33:28,673 --> 00:33:30,174
‫טוב, משתי סיבות.‬

566
00:33:30,258 --> 00:33:32,593
‫אני חושב.ת שגיל ההתבגרות‬
‫הכה בי כרעם ביום בהיר.‬

567
00:33:32,677 --> 00:33:37,181
‫ראשית, אני בדיוק חתך האוכלוסייה…‬

568
00:33:37,265 --> 00:33:43,062
‫שגיל ההתבגרות התרחש בדיוק בתקופה‬
‫בה האינטרנט והפופולריות שלו הופיעו.‬

569
00:33:43,146 --> 00:33:44,313
‫יש לי מזל.‬

570
00:33:44,397 --> 00:33:46,357
‫מגיל שנה עד 13, זה לא היה בסביבה.‬

571
00:33:46,441 --> 00:33:50,319
‫אני זוכר.ת שהמחשב היחיד‬
‫בכיתה שלנו התחבר לאינטרנט.‬

572
00:33:50,403 --> 00:33:54,407
‫ובן לילה, העולם פשוט התפוצץ, הכול השתנה,‬

573
00:33:54,490 --> 00:33:56,993
‫כולנו קיבלנו את כתובת האימייל‬
‫הראשונה שלנו.‬

574
00:33:57,076 --> 00:34:00,079
‫שלי היה הוט-מיי-יל@הוטמייל.קום.‬

575
00:34:02,248 --> 00:34:03,082
‫תודה.‬

576
00:34:03,583 --> 00:34:06,753
‫אלה היו הימים שיכולתם להשיג‬
‫את כתובות האימייל הטובות.‬

577
00:34:07,587 --> 00:34:11,299
‫אבל בן לילה העולם הפך‬
‫מלהיות מאוד נוח לניהול…‬

578
00:34:11,382 --> 00:34:16,971
‫כל מה שהייתי צריך.ה לדעת‬
‫היה באנציקלופדיה בריטניקה במרתף של הוריי.‬

579
00:34:17,055 --> 00:34:20,641
‫זה היה כל כך מרגיע.‬
‫זאת הייתה כמות מוגבלת של עובדות.‬

580
00:34:20,725 --> 00:34:21,726
‫וזה הכול.‬

581
00:34:21,809 --> 00:34:24,520
‫הנייר הדק והיפה.‬
‫אתם יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

582
00:34:24,604 --> 00:34:27,023
‫היה אפשר להתמודד עם זה. זה לא היה…‬

583
00:34:27,106 --> 00:34:29,150
‫כמו כן, זו הייתה אמת אובייקטיבית.‬

584
00:34:29,233 --> 00:34:33,780
‫אף אחד לא פרסם סדרת אנציקלופדיות‬
‫סותרות כדי לעורר דיון.‬

585
00:34:33,863 --> 00:34:36,657
‫אתם מבינים את כוונתי? כאילו, "ובכן…‬

586
00:34:37,784 --> 00:34:40,286
‫"אתם בטוחים שלימה היא בירת פרו?"‬

587
00:34:43,164 --> 00:34:45,291
‫ואז בן לילה זה היה…‬

588
00:34:45,374 --> 00:34:48,294
‫והייתי אובססיבי.ת עם זה.‬
‫אני זוכר.ת שחבריי לארוחת הצהריים היו,‬

589
00:34:48,377 --> 00:34:50,505
‫"אנחנו יוצאים בהפסקה לשחק. רוצה לבוא?"‬

590
00:34:50,588 --> 00:34:54,675
‫הייתי אומר.ת, "לא, יש כל כך‬
‫הרבה עבודה לעשות באינטרנט.‬

591
00:34:54,759 --> 00:34:56,260
‫"קורים כל כך הרבה דברים."‬

592
00:34:56,344 --> 00:34:57,470
‫אמרתי, "אני צריך.ה…‬

593
00:34:58,262 --> 00:35:01,224
‫"להעתיק ולהדביק תמונות‬
‫של באפי ציידת הערפדים‬

594
00:35:02,809 --> 00:35:04,519
‫"למסמך וורד.‬

595
00:35:06,562 --> 00:35:09,107
‫"ואז אני צריך.ה להדפיס את מסמך הוורד."‬

596
00:35:09,899 --> 00:35:12,401
‫"הנייר יהיה ספוג בדיו.‬

597
00:35:13,694 --> 00:35:16,280
‫"כבד מרוב דיו.‬

598
00:35:17,865 --> 00:35:21,661
‫"עליי לגזור את התמונות האלה‬
‫וזה יהיה כמו לגזור נייר טואלט רטוב.‬

599
00:35:22,161 --> 00:35:26,124
‫"ואז עליי להדביק את התמונות האלה‬
‫ביומן שיעורי הבית שלי, אני עסוק.ה."‬

600
00:35:27,792 --> 00:35:31,629
‫אני באמת מרגיש.ה שמאז‬
‫אני לא מפסיק.ה להיות עסוקה. אני מותש.ת.‬

601
00:35:32,713 --> 00:35:36,759
‫ועוד סיבה שאני חושב.ת‬
‫שגיל ההתבגרות הימם אותי היה…‬

602
00:35:36,843 --> 00:35:39,095
‫כן. אז דברים רגילים של גיל ההתבגרות.‬

603
00:35:39,178 --> 00:35:42,557
‫ואז הגיע האינטרנט‬
‫וכל הדברים שזה הביא איתו.‬

604
00:35:42,640 --> 00:35:46,894
‫ובשבילי, גיל ההתבגרות עורר‬
‫גם סוג של דיספוריה מגדרית פרועה,‬

605
00:35:46,978 --> 00:35:48,187
‫את כל הקטע של המגדר.‬

606
00:35:48,271 --> 00:35:50,273
‫אתם יודעים על מה אני מדבר.ת?‬
‫-כן.‬

607
00:35:53,025 --> 00:35:54,068
‫שקט מוחלט.‬

608
00:35:56,571 --> 00:35:58,614
‫לא, אבל באמת, לפני גיל ההתבגרות,‬

609
00:35:58,698 --> 00:36:01,200
‫הרגשתי שאני ילדה אנדרוגינית קופצנית,‬

610
00:36:01,284 --> 00:36:04,912
‫מאוד בטוחה בעצמה,‬
‫עשיתי המון חיקויים של אייס ונטורה.‬

611
00:36:05,621 --> 00:36:08,416
‫ופתאום גיל ההתבגרות הגיע והגוף שלי השתנה,‬

612
00:36:08,499 --> 00:36:10,835
‫הרגשתי מאוד… וזה היה גם בשנות ה-90.‬

613
00:36:10,918 --> 00:36:13,671
‫זה היה העידן של להקות בנות‬
‫ולהקות בנים, נכון?‬

614
00:36:13,754 --> 00:36:16,883
‫הייתה תפיסה בינארית שהוכתבה בעזרת פופ.‬

615
00:36:16,966 --> 00:36:20,595
‫הלכתי לבית ספר לבנות בלבד, ואני פשוט…‬

616
00:36:20,678 --> 00:36:25,016
‫השאלה הנפוצה ביותר… השאלה שהייתם‬
‫צריכים לדעת את התשובה עליה בבית הספר שלי‬

617
00:36:25,099 --> 00:36:26,767
‫הייתה, "איזו ספייס גירל את?"‬

618
00:36:26,851 --> 00:36:30,104
‫ויש רק חמש תשובות אפשריות.‬

619
00:36:30,188 --> 00:36:33,065
‫הייתם צריכים לדעת. הייתם במסדרון,‬

620
00:36:33,149 --> 00:36:35,818
‫וקבוצת בנות הייתה דוחקת אותך לפינה,‬
‫"איזה מהן את?"‬

621
00:36:36,319 --> 00:36:38,321
‫כי הן ארגנו ליפסינקים.‬

622
00:36:38,404 --> 00:36:41,908
‫הן היו צריכות לדעת, אני לא שופט.ת.‬
‫הן באמת היו צריכות לדעת‬

623
00:36:41,991 --> 00:36:44,410
‫איפה את משתלבת במערך.‬

624
00:36:45,578 --> 00:36:49,582
‫זה היה כאילו, "מי מהן את?"‬
‫אמרתי, "ג'סטין טימברלייק. אני לא יודעת".‬

625
00:36:50,917 --> 00:36:51,876
‫"ניק קרטר?"‬

626
00:36:54,212 --> 00:36:58,257
‫אני חושב.ת שבלי קשר‬
‫לאם חוויתם עניינים מגדריים,‬

627
00:36:58,341 --> 00:37:02,261
‫גיל ההתבגרות הוא בכל מקרה סיוט מזוין,‬
‫כאילו, אתם מרגישים כמו חייזר,‬

628
00:37:02,345 --> 00:37:05,932
‫וכל מה שהיה מדליק בקשר אליכם‬
‫הופך בן לילה לחסר ערך.‬

629
00:37:06,015 --> 00:37:09,143
‫כאילו, היה לי את הטריק הזה.‬

630
00:37:09,227 --> 00:37:12,480
‫טוב, זה צליל שאני יכול.ה לעשות עם היד שלי.‬

631
00:37:12,563 --> 00:37:15,399
‫ואני נשבע.ת, זה היה ממש פופולרי.‬

632
00:37:15,483 --> 00:37:18,319
‫אנשים אהבו כשעשיתי את זה, זה כיכב במסיבות.‬

633
00:37:18,945 --> 00:37:20,780
‫אני אעשה את זה בשבילכם עכשיו.‬

634
00:37:21,405 --> 00:37:25,034
‫טוב, אולי חלקכם זוכרים את זה. זה הצליל.‬

635
00:37:32,333 --> 00:37:33,584
‫אתם זוכרים את זה?‬

636
00:37:35,211 --> 00:37:38,172
‫חבר'ה, אני נשבע.ת זה היה מככב במסיבות.‬

637
00:37:38,256 --> 00:37:42,051
‫אנשים היו מבקשים את זה, "תעשה.י את הצליל".‬
‫והייתי אומר.ת, "בסדר".‬

638
00:37:42,551 --> 00:37:46,681
‫עשיתי את זה פעם באספת בית הספר,‬
‫זה היה קצת יותר מדי, אבל…‬

639
00:37:48,140 --> 00:37:51,018
‫זה היה ממש מגניב,‬
‫ואז לפתע, גיל ההתבגרות הגיע,‬

640
00:37:51,102 --> 00:37:56,565
‫ואני במסיבה בבית של מישהו, בארון עם ילד‬
‫בן 13 מחוצ'קן שיש לו חצי זקפה, ואני כאילו…‬

641
00:37:58,859 --> 00:38:00,861
‫והוא כאילו, "מה לעזאזל?"‬

642
00:38:04,365 --> 00:38:07,702
‫הוא אמר, "חשבתי שתעשי לי ביד".‬
‫אני כאילו, "לא".‬

643
00:38:08,995 --> 00:38:14,834
‫"אמרתי שאוכל לעשות משהו מגניב עם היד שלי."‬

644
00:38:17,545 --> 00:38:21,549
‫הוא משאיר אותי לבד בארון.‬
‫אני שם בחושך לבד…‬

645
00:38:32,101 --> 00:38:33,394
‫באמת עצוב.‬

646
00:38:36,564 --> 00:38:39,233
‫קשה לחיות בגיל הזה. זה באמת…‬

647
00:38:40,651 --> 00:38:43,237
‫אתם לא חושבים שהדרך היחידה לפלרטט בגיל 13,‬

648
00:38:43,321 --> 00:38:46,532
‫הדרך המקובלת היחידה היא להגיד,‬
‫"כמה גדולות הידיים שלך?"‬

649
00:38:46,615 --> 00:38:49,076
‫זה… אתם לא חושבים? אתם זוכרים את זה?‬

650
00:38:49,160 --> 00:38:52,955
‫"כמה גדולות הידיים שלך?"‬
‫אני עדיין חושב.ת שזה מהלך נהדר‬

651
00:38:53,456 --> 00:38:56,167
‫ליצור קשר פיזי עם מישהו שאתם מחבבים.‬

652
00:38:56,250 --> 00:38:58,336
‫רק שהייתי בבית ספר רק לבנות,‬

653
00:38:58,419 --> 00:39:02,048
‫קצת לא ממש הבנתי.‬
‫"כן, הידיים שלי די ענקיות".‬

654
00:39:03,132 --> 00:39:05,176
‫"כן, שלך קטנטנות, כמובן."‬

655
00:39:06,969 --> 00:39:10,056
‫להסתובב במגרש המשחקים‬
‫ולהגיד, "אתן יודעות מה אומרים".‬

656
00:39:17,563 --> 00:39:19,940
‫"ידיים גדולות, שפתי פות ענקיות."‬

657
00:39:27,615 --> 00:39:28,449
‫אבל…‬

658
00:39:29,116 --> 00:39:33,788
‫אז כל זה התרחש, ואני חושב.ת שלכולם‬

659
00:39:33,871 --> 00:39:35,456
‫בגיל ההתבגרות, אתם סוג של…‬

660
00:39:35,956 --> 00:39:41,462
‫אתם מפתחים חשיבה ביקורתית‬
‫ופתאום העובדות הקשות של החיים מכות בכם.‬

661
00:39:41,545 --> 00:39:44,131
‫אני חושב.ת שאם אתם שונים באופן כלשהו,‬

662
00:39:44,215 --> 00:39:48,052
‫כאילו, אם הנרטיב הדומיננטי‬
‫שכולם מספרים לכם‬

663
00:39:48,135 --> 00:39:50,638
‫לא מתאים למה שאתם חווים…‬

664
00:39:50,721 --> 00:39:52,848
‫למשל עם מגדר, אנשים אומרים,‬

665
00:39:52,932 --> 00:39:57,478
‫"יש שניים, את אישה וזה מה שזה."‬
‫ואת.ה כאילו. "בסדר".‬

666
00:39:57,561 --> 00:40:00,523
‫אבל את.ה חווה משהו אחר לגמרי.‬

667
00:40:00,606 --> 00:40:02,358
‫אז יש לך שתי אפשרויות.‬

668
00:40:02,441 --> 00:40:05,694
‫את.ה יכול.ה לפקפק בתוקף‬
‫של עצמך ובניסיון שלך‬

669
00:40:05,778 --> 00:40:10,616
‫או שתוכל.י לפקפק בתוקף‬
‫של כל השאר ושל כל המערכת.‬

670
00:40:10,699 --> 00:40:13,411
‫ברגע שאתם מתחילים‬
‫למשוך את החוט הזה, נדפקתם.‬

671
00:40:14,078 --> 00:40:15,287
‫מונוגמיה.‬

672
00:40:15,371 --> 00:40:19,083
‫"אפשר להביא שני אנשים לנשף הסיום?‬
‫למה לא? אני לא מבין.ה למה לא."‬

673
00:40:19,959 --> 00:40:22,044
‫וממש הרגשתי, וגם…‬

674
00:40:22,128 --> 00:40:26,632
‫עבורי, התחלתי לעשות קומדיה‬
‫כשהייתי בן.ת 13 ואני…‬

675
00:40:26,715 --> 00:40:30,678
‫וגיליתי… ממש נכנסתי לסמים, סמים פסיכדליים.‬

676
00:40:30,761 --> 00:40:34,390
‫אז זה החמיר את תחושת הקיומיות הכללית שלי.‬

677
00:40:34,473 --> 00:40:38,185
‫כאילו הרגשתי שאני מקלף.ת את הטפט מהמציאות,‬

678
00:40:38,269 --> 00:40:42,398
‫וראיתי את הפיגומים הדקים האלה‬
‫מחזיקים את הכול.‬

679
00:40:42,481 --> 00:40:43,732
‫כאילו, "מה קורה?"‬

680
00:40:43,816 --> 00:40:46,694
‫אתם פתאום מבינים שההורים שלכם פגומים,‬

681
00:40:46,777 --> 00:40:49,405
‫המורים שלכם בודדים או משהו.‬

682
00:40:50,531 --> 00:40:52,825
‫אני זוכר.ת שאמרתי,‬
‫"אני חושב.ת שגברת ביוקנן בודדה.‬

683
00:40:52,908 --> 00:40:56,537
‫"אני מרגיש.ה הרבה לחץ‬
‫לצחוק מהבדיחות שלה. אני לא יודע.ת."‬

684
00:40:59,206 --> 00:41:02,751
‫וכן, אני זוכר.ת שהייתי ממש לחוץ.ה‬

685
00:41:02,835 --> 00:41:06,672
‫ממדוע אנחנו, בתור חברה,‬
‫לא מדברים יותר על העובדה‬

686
00:41:06,755 --> 00:41:09,300
‫שהסרט "עבודת נמלים" והסרט "באג לייף"‬

687
00:41:10,593 --> 00:41:12,595
‫יצאו באותה שנה.‬

688
00:41:14,972 --> 00:41:18,559
‫אין ספק שכוחות חזקים התערבו בעניין הזה,‬

689
00:41:19,185 --> 00:41:22,354
‫ואנחנו לא נתייחס לזה? כאילו מה…‬

690
00:41:27,860 --> 00:41:28,694
‫כן.‬

691
00:41:30,070 --> 00:41:33,532
‫אז כן, הייתי בלחץ ו…‬

692
00:41:34,950 --> 00:41:38,204
‫בנוסף, אני חושב.ת שבעזרת הסמים,‬
‫זו הייתה דרך לברוח מהגוף שלי.‬

693
00:41:38,287 --> 00:41:41,790
‫הרגשתי מאוד לא בנוח עם הגוף שלי,‬
‫וזו הייתה כאילו בריחה דרך דלת סתרים.‬

694
00:41:41,874 --> 00:41:44,627
‫כך שנכנסתי עמוק לעולם הסמים, וממש בקצרה,‬

695
00:41:44,710 --> 00:41:47,588
‫עברתי מסמים פסיכדליים לסמים ממש קשים.‬

696
00:41:47,671 --> 00:41:50,508
‫זרקו אותי מהבית. נשרתי מבית הספר.‬

697
00:41:50,591 --> 00:41:53,177
‫נדלג קדימה, הגעתי לגמילה.‬

698
00:41:53,260 --> 00:41:57,348
‫כשהייתי בן.ת 19, הצטרפתי‬
‫לתוכנית גמילה יומית במשך תשעה חודשים.‬

699
00:41:58,098 --> 00:42:00,976
‫תוכנית גמילה יומית לבני נוער,‬

700
00:42:01,060 --> 00:42:02,728
‫אובייקטיבית זה רעיון רע.‬

701
00:42:02,811 --> 00:42:05,856
‫טוב, במובן מסוים.‬
‫כלומר אתם מקבצים יחד קבוצה של בני נוער.‬

702
00:42:05,940 --> 00:42:08,025
‫כל מה שיש להם במשותף זה שהם אוהבים סמים.‬

703
00:42:08,108 --> 00:42:11,237
‫כל יום ב-15:00 מסתיים היום,‬

704
00:42:11,320 --> 00:42:13,989
‫והם אומרים, "לכו עם החברים החדשים שלכם.‬

705
00:42:15,032 --> 00:42:17,910
‫"רוצו לכם. תתחברו זה עם זה בסמטאות.‬

706
00:42:18,536 --> 00:42:20,538
‫"הדרך היחידה שאתם מכירים."‬

707
00:42:22,081 --> 00:42:25,334
‫אבל זה פקח את עיניי.‬
‫זו הייתה נקודת מפנה גדולה.‬

708
00:42:25,417 --> 00:42:28,879
‫הצטרפתי לתוכנית הזאת בה היו עוד 12 ילדים.‬

709
00:42:28,963 --> 00:42:30,589
‫ולפתע הייתי, "לעזאזל".‬

710
00:42:30,673 --> 00:42:33,342
‫הילדים האלה הגיעו מרקע חיים קשה‬

711
00:42:33,425 --> 00:42:36,178
‫וממצבים משפחתיים קשים. כאילו מי אני ש…?‬

712
00:42:36,262 --> 00:42:39,890
‫אני ילד.ת שמנת ממעמד הביניים.‬
‫כנגד מה אני באמת מורד.ת?‬

713
00:42:39,974 --> 00:42:42,434
‫אבל הייתי צריך.ה להיות שם, וזה היה טוב.‬

714
00:42:42,518 --> 00:42:46,730
‫רציתי להשתלב עם הילדים האלה.‬
‫הם היו שם כבר זמן מה, הם היו ממש מגובשים.‬

715
00:42:46,814 --> 00:42:48,816
‫והיו להם כינויים זה לזה.‬

716
00:42:48,899 --> 00:42:52,194
‫מעולם לא היה לי כינוי‬
‫ורציתי גם להיות בקטע.‬

717
00:42:52,278 --> 00:42:55,656
‫והתרגשתי מאוד כי אחרי חודשיים בתוכנית,‬

718
00:42:55,739 --> 00:42:59,118
‫בוקר אחד נכנסתי ואחד הבחורים‬
‫אמר, "מי אמבט, מה קורה?"‬

719
00:43:00,911 --> 00:43:02,997
‫אמרתי, "מי אמבט?"‬

720
00:43:03,706 --> 00:43:06,584
‫וכולם התחילו לקרוא לי "מי אמבט".‬

721
00:43:07,376 --> 00:43:09,962
‫ואז המורה מתחילה לקרוא לי… כך זה נקלט.‬

722
00:43:10,045 --> 00:43:11,880
‫המורים אומרים, "בוקר, מי אמבט".‬

723
00:43:11,964 --> 00:43:13,424
‫אמרתי, "מה קורה?"‬

724
00:43:13,924 --> 00:43:17,636
‫אבל די נכנסתי לזה. אני לא רוצה להודות‬
‫שאני לא יודע.ת למה הם קוראים לי ככה.‬

725
00:43:17,720 --> 00:43:19,805
‫אמרתי, "לא הרבה. הכול טוב".‬

726
00:43:19,888 --> 00:43:25,519
‫כן. לבסוף, אני מרגיש.ה מספיק‬
‫בנוח איתם וכולנו מתקרבים.‬

727
00:43:25,603 --> 00:43:28,355
‫אמרתי, "חבר'ה, התכוונתי‬
‫לשאול אתכם כבר חודשים.‬

728
00:43:28,439 --> 00:43:30,399
‫"למה אתם קוראים לי, מי אמבט?"‬

729
00:43:30,482 --> 00:43:35,029
‫והם אמרו, "כשהגעת, כולנו ניהלנו שיחה‬

730
00:43:35,112 --> 00:43:39,825
‫"והחלטנו שאת.ה נראה.נראית‬
‫כמו מסוג הילדים שישתו את מי האמבט שלהם."‬

731
00:43:41,410 --> 00:43:42,286
‫זה…‬

732
00:43:43,912 --> 00:43:45,539
‫כל כך ספציפי.‬

733
00:43:47,207 --> 00:43:48,876
‫כל כך מעליב.‬

734
00:43:49,543 --> 00:43:51,128
‫ויצירתי, כן.‬

735
00:43:52,379 --> 00:43:56,258
‫לשתות את שלהם… כלומר, פעם שתיתי מי אמבט.‬

736
00:43:56,342 --> 00:43:57,259
‫בטח.‬

737
00:43:57,968 --> 00:43:59,470
‫כולנו שתינו, לא?‬

738
00:44:01,555 --> 00:44:03,599
‫כלומר, לא כמו עם…‬

739
00:44:05,225 --> 00:44:06,685
‫עם קש. פשוט…‬

740
00:44:09,021 --> 00:44:10,272
‫לא, אבל כולנו…‬

741
00:44:11,190 --> 00:44:13,067
‫כולנו שתינו קצת, נכון?‬

742
00:44:13,150 --> 00:44:15,235
‫טוב, רגע. זוכרים את "זמן לאמבטיה"?‬

743
00:44:15,736 --> 00:44:20,532
‫זוכרים את "זמן לאמבטיה"? האם אי פעם,‬
‫ב"זמן לאמבטיה", לקחתם את הפלנל הרטוב…‬

744
00:44:20,616 --> 00:44:22,660
‫קראתם לזה פלנל או מגבת פנים?‬

745
00:44:22,743 --> 00:44:24,870
‫פלנל? כן. קנדה, כן.‬

746
00:44:25,746 --> 00:44:27,539
‫לקחתם פעם את הפלנל הרטוב שלכם‬

747
00:44:27,623 --> 00:44:30,417
‫והנחתם אותו על הפנים שלכם ונשמתם דרכו?‬

748
00:44:30,501 --> 00:44:33,337
‫ופתאום הרגשתם שאתם מטביעים את עצמכם?‬

749
00:44:33,420 --> 00:44:34,838
‫אתם כאילו, "אוי לא!"‬

750
00:44:35,923 --> 00:44:38,634
‫או האם מצצתם את המים מהפלנל שלכם?‬

751
00:44:39,134 --> 00:44:39,968
‫נכון?‬

752
00:44:40,469 --> 00:44:43,597
‫זה מרגיש כל כך צייצני. איזו הרגשה.‬

753
00:44:45,891 --> 00:44:46,809
‫"זמן לאמבטיה".‬

754
00:44:47,434 --> 00:44:48,852
‫יודעים למה אני מתכוון.ת?‬

755
00:44:49,853 --> 00:44:51,146
‫יודעים למה אני הכי מתגעגע.ת?‬

756
00:44:51,230 --> 00:44:55,025
‫אני אעבור הלאה מ"זמן לאמבטיה",‬
‫אבל רק אגיד בקצרה‬

757
00:44:55,109 --> 00:44:57,111
‫מה שהכי חסר לי ב"זמן לאמבטיה" הוא פשוט‬

758
00:44:57,194 --> 00:44:59,446
‫שפעם ביום, מישהו אומר,‬
‫"הגיע הזמן לאמבטיה".‬

759
00:45:00,572 --> 00:45:03,992
‫כמה זה טוב? אני חושב.ת שאנו‬
‫לא מעריכים את זה כשאנו צעירים,‬

760
00:45:04,076 --> 00:45:06,620
‫אבל דמיינו שאתם בדייט טינדר מחורבן,‬

761
00:45:06,704 --> 00:45:08,122
‫והמלצר בא, הוא כאילו,‬

762
00:45:08,205 --> 00:45:12,543
‫"מצטער להפריע. זה זמן לאמבטיה עבורך."‬

763
00:45:13,252 --> 00:45:14,670
‫אתם תעופו משם.‬

764
00:45:18,090 --> 00:45:20,342
‫הנעורים מבוזבזים על הצעירים.‬

765
00:45:21,677 --> 00:45:23,470
‫הנעורים מבוזבזים על הצעירים.‬

766
00:45:25,347 --> 00:45:27,015
‫כן, אז…‬

767
00:45:27,099 --> 00:45:30,352
‫אני חושב.ת שהסיבה שאני אובססיבי.ת‬
‫לגבי תקופת הנעורים שלי‬

768
00:45:30,436 --> 00:45:35,899
‫וכל הזמן מעבד.ת אותה בראשי היא מפני‬
‫שאני מרגיש.ה כמו אדם אחר לגמרי עכשיו.‬

769
00:45:35,983 --> 00:45:38,861
‫היה לי גיל התבגרות כאוטי,‬

770
00:45:38,944 --> 00:45:41,196
‫הוא היה ממש אפל, כאילו זה היה מטורף.‬

771
00:45:41,280 --> 00:45:45,784
‫ועכשיו אני באמת מרגיש.ה כמו אדם אחר לגמרי.‬
‫עכשיו אני מאוד נמנע.ת מסיכונים.‬

772
00:45:45,868 --> 00:45:47,077
‫אתם… כן.‬

773
00:45:48,162 --> 00:45:51,039
‫אתם צריכים לראות אותי‬
‫במדרגות נעות, זה מטורף.‬

774
00:45:51,123 --> 00:45:53,208
‫אני מחזיק.ה במעקה כל כך חזק.‬

775
00:45:53,292 --> 00:45:54,877
‫אני מאוד…‬

776
00:45:54,960 --> 00:45:56,962
‫כשהמדרגה מתקרבת, "אלוהים".‬

777
00:45:57,045 --> 00:45:59,006
‫אני, "אחת, שתיים, שלוש, קדימה".‬

778
00:45:59,089 --> 00:46:00,215
‫מחכה לרגע שלי.‬

779
00:46:02,259 --> 00:46:05,095
‫אם אני לא מוכן.ה והמדרגה מגיעה,‬
‫אני הולך.ת אחורה.‬

780
00:46:05,179 --> 00:46:06,221
‫אני, "בסדר…"‬

781
00:46:07,973 --> 00:46:09,975
‫כן.‬

782
00:46:11,643 --> 00:46:13,645
‫אבל אני מרגיש.ה שונה.‬

783
00:46:13,729 --> 00:46:17,399
‫אני מניח.ה שאני עדיין מרגיש.ה‬
‫תחושה של הרס עצמי.‬

784
00:46:17,483 --> 00:46:19,234
‫כמו שהלחץ הזה מצטבר.‬

785
00:46:19,318 --> 00:46:21,695
‫אני מרגיש.ה שלכולנו יש את הדחפים האלה,‬

786
00:46:21,779 --> 00:46:25,073
‫ופשוט צריך למצוא דרך בריאה‬
‫להתמודד עם הרגשות האלה.‬

787
00:46:25,657 --> 00:46:27,659
‫אני משתתף.ת בהרבה חדרי בריחה.‬

788
00:46:28,285 --> 00:46:30,537
‫אני תמיד בורח.ת מחדר.‬

789
00:46:31,413 --> 00:46:32,956
‫כל הזמן.‬

790
00:46:33,540 --> 00:46:37,836
‫לאחרונה עשיתי סיבוב הופעות,‬
‫שהוא דבר אינטנסיבי.‬

791
00:46:37,920 --> 00:46:42,925
‫את סיבוב ההופעות שלי אני עושה לבדי.‬
‫לרוב אין לי מופע חימום או מנהל הופעות.‬

792
00:46:43,008 --> 00:46:44,384
‫אני פשוט נוסע.ת לבדי.‬

793
00:46:44,468 --> 00:46:47,471
‫אני עובר.ת ימים ארוכים‬
‫בערים האקראיות האלה בבריטניה.‬

794
00:46:47,554 --> 00:46:49,556
‫ועשיתי הופעה באדינבורו.‬

795
00:46:49,640 --> 00:46:52,017
‫אז, הייתי בסקוטלנד,‬
‫באדינבורו, לבדי במשך היום,‬

796
00:46:52,100 --> 00:46:55,521
‫והייתה לי את התחושה של לחץ מצטבר.‬

797
00:46:55,604 --> 00:46:56,814
‫מבינים את כוונתי?‬

798
00:46:56,897 --> 00:46:59,733
‫ובדיוק ראיתי את "טריינספוטינג", אז חשבתי,‬

799
00:46:59,817 --> 00:47:01,151
‫אנחנו בסכנת הידרדרות.‬

800
00:47:01,235 --> 00:47:03,278
‫וחשבתי, "מה עליי לעשות?"‬

801
00:47:03,362 --> 00:47:06,573
‫אז נכנסתי לאינטרנט ומצאתי‬
‫שהצינוקים של אדינבורו פתוחים.‬

802
00:47:06,657 --> 00:47:10,285
‫הם כמו הצינוקים של לונדון,‬
‫שזה כמו חוויית אימה,‬

803
00:47:10,369 --> 00:47:12,079
‫חווית אימה סוחפת,‬

804
00:47:12,162 --> 00:47:15,082
‫שבה שחקנים מתלבשים‬
‫כמו בתקופה הוויקטוריאנית ומפחידים אותך.‬

805
00:47:15,165 --> 00:47:18,252
‫ואתם הולכים במבוך של גיהינום.‬
‫אמרתי, "נהדר".‬

806
00:47:19,461 --> 00:47:23,507
‫וגם רכשתי את חבילת ה-VIP,‬
‫שזה רק עוד 20 דולר,‬

807
00:47:23,590 --> 00:47:28,428
‫וכל מה שזה אומר היה, כשהגעתי,‬
‫הם צילמו תמונה שלי לפני מסך ירוק.‬

808
00:47:28,512 --> 00:47:30,931
‫הם נותנים מפתח, והם מקרינים בית קברות…‬

809
00:47:31,014 --> 00:47:32,641
‫הם נתנו את צרור המפתחות של…‬

810
00:47:32,724 --> 00:47:36,478
‫אז קלטתי שזה משהו שעושים עם חברים.‬

811
00:47:38,564 --> 00:47:40,190
‫חברים או אהובים.‬

812
00:47:40,274 --> 00:47:43,193
‫יש לי עכשיו צרור מפתחות…‬

813
00:47:47,614 --> 00:47:48,490
‫אז…‬

814
00:47:49,491 --> 00:47:52,661
‫אני יורד.ת למטה,‬
‫אני וקבוצה של אנשים שאינני מכיר.ה,‬

815
00:47:52,744 --> 00:47:56,373
‫ואנחנו נלך ביחד כקבוצה במבוך האימה הזה.‬

816
00:47:56,456 --> 00:47:59,084
‫אלה תיירים ומשפחות, אנחנו בערך עשרה.‬

817
00:47:59,585 --> 00:48:02,379
‫אנחנו עומדים לעבור את זה,‬
‫ואיזה בחור יוצא אלינו,‬

818
00:48:02,462 --> 00:48:05,048
‫והוא לבוש כמו קצב ויקטוריאני.‬

819
00:48:05,132 --> 00:48:08,427
‫הוא מכוסה בדם ויש לו‬
‫סכין קצבים גדולה, זקן עבות,‬

820
00:48:08,510 --> 00:48:10,929
‫בחור סקוטי, והוא אומר, "אני הקצב!"‬

821
00:48:11,013 --> 00:48:13,348
‫אני לא יכול.ה לעשות את המבטא כל כך טוב.‬

822
00:48:13,432 --> 00:48:17,394
‫הוא אמר, "ברוכים הבאים לצינוקים‬
‫של אדינבורו, אנו הולכים להרוג אתכם".‬

823
00:48:17,477 --> 00:48:18,729
‫ואני כזה, "כן!"‬

824
00:48:19,354 --> 00:48:21,481
‫"כן, התפללתי למוות!"‬

825
00:48:22,858 --> 00:48:26,403
‫ואז הוא אמר, "אבל קודם‬
‫יש לי כמה הוראות בטיחות.‬

826
00:48:27,404 --> 00:48:31,742
‫"אם אתן בהיריון או סובלים‬
‫מאפילפסיה, אל תיכנסו לצינוק."‬

827
00:48:33,243 --> 00:48:35,245
‫אמרתי, "בסדר". ואז הוא אמר,‬

828
00:48:35,746 --> 00:48:39,833
‫"בשום שלב אף אחד מהשחקנים‬
‫בצינוק לא ייגע בך או יתפוס אותך."‬

829
00:48:39,917 --> 00:48:41,835
‫אמרתי, "זה טוב".‬

830
00:48:41,919 --> 00:48:44,922
‫אף אחד לא רוצה שיתפסו‬
‫אותו בצינוק. אז אני כאילו,‬

831
00:48:45,464 --> 00:48:46,423
‫"סבבה."‬

832
00:48:47,424 --> 00:48:51,053
‫אז אנחנו מתחילים ללכת,‬
‫וחבר'ה, זה כל כך מפחיד.‬

833
00:48:51,136 --> 00:48:53,388
‫כאילו, זה פשוט…‬

834
00:48:53,472 --> 00:48:57,059
‫אני רועד.ת מפחד.‬
‫אני עם אנשים זרים עובר.ת במבוך.‬

835
00:48:57,142 --> 00:49:00,687
‫הם עושים את הדבר הזה שבו הם‬
‫אוהבים לכבות את כל האורות, חשכה מוחלטת.‬

836
00:49:00,771 --> 00:49:05,776
‫כשהאורות נדלקים שוב, יש אישה‬
‫שעומדת סנטימטר מהפנים שלך והיא כאילו…‬

837
00:49:06,401 --> 00:49:09,029
‫זה כל כך מפחיד, אבל אני אוהב.ת את זה.‬

838
00:49:09,112 --> 00:49:12,407
‫ויש מעין הקשר סיפורי, ממש בהתחלה,‬

839
00:49:12,491 --> 00:49:16,995
‫הקצב אמר, "אתם תפגשו‬
‫את הקניבל האגדי סוני בין".‬

840
00:49:17,079 --> 00:49:20,999
‫מישהו מכיר את סוני בין?‬
‫מסתבר שהוא קניבל אגדי,‬

841
00:49:21,917 --> 00:49:25,921
‫ואנחנו כאילו, "אנחנו לא רוצים‬
‫לפגוש אותו. אנחנו מפחדים".‬

842
00:49:26,004 --> 00:49:28,173
‫והוא כאילו, "הוא יאהב אתכם".‬

843
00:49:28,256 --> 00:49:30,050
‫אנחנו יודעים שזה מתפתח למשהו.‬

844
00:49:30,133 --> 00:49:34,972
‫הגענו לחלק הזה שבו יש‬
‫מעין סירה מתחת לאדמה,‬

845
00:49:35,055 --> 00:49:40,227
‫אנחנו כאילו במעמקי אדינבורו, נכון?‬
‫ויש סירה על מסילה וכולנו נכנסים אליה.‬

846
00:49:40,310 --> 00:49:44,147
‫ואנחנו יכולים לשמוע את סוני בין בחשכה,‬
‫מהכיוון אליו אנחנו מתקדמים.‬

847
00:49:44,231 --> 00:49:46,566
‫"אני סוני בין." צעקנו, "לא!"‬

848
00:49:47,067 --> 00:49:50,654
‫והקצב אומר, "בסדר,‬
‫אתם לבדכם עכשיו. אני עוזב אתכם".‬

849
00:49:50,737 --> 00:49:54,241
‫אנחנו כאילו, "לא, חכה.‬
‫למדנו לאהוב אותך, אנחנו צריכים אותך".‬

850
00:49:54,324 --> 00:49:56,576
‫הוא כזה, "תזדיינו, חבר'ה". והוא עוזב.‬

851
00:49:56,660 --> 00:49:59,329
‫עכשיו, אני והקבוצה שלי נמצאים בסירה הקטנה.‬

852
00:49:59,413 --> 00:50:01,999
‫האורות כבים ואנחנו נמצאים בחושך מוחלט.‬

853
00:50:02,082 --> 00:50:06,294
‫אי אפשר לראות את היד שלכם‬
‫מול הפנים, זה כל כך חשוך, זה לח וקר.‬

854
00:50:06,378 --> 00:50:09,297
‫ואנחנו יכולים לשמוע, "אני סוני בין".‬
‫אני מתחרפן.ת.‬

855
00:50:09,381 --> 00:50:13,885
‫ואז אני מרגיש.ה ידיים על הגב שלי.‬

856
00:50:13,969 --> 00:50:16,179
‫מטפסות מעלה לאורך הגב שלי.‬

857
00:50:16,263 --> 00:50:18,265
‫ומגיעות מסביב לצוואר שלי.‬

858
00:50:18,348 --> 00:50:20,976
‫ואני מתחרפן.ת כי אני נזכר.ת‬

859
00:50:21,059 --> 00:50:23,937
‫שאסור להם לגעת בך בצינוק. נכון?‬

860
00:50:24,688 --> 00:50:27,816
‫אמרתי, "מה קורה?"‬
‫האורות נדלקים, אני מסתובב.ת,‬

861
00:50:27,899 --> 00:50:32,195
‫וזאת אישה בגיל העמידה‬
‫שהיא חלק מהקבוצה שלנו.‬

862
00:50:35,282 --> 00:50:36,575
‫והיא פשוט עושה…‬

863
00:50:39,119 --> 00:50:39,953
‫זה היה…‬

864
00:50:41,246 --> 00:50:42,289
‫מטורף.‬

865
00:50:46,251 --> 00:50:49,087
‫היא הייתה עם שתי הבנות המתבגרות שלה‬

866
00:50:49,171 --> 00:50:51,590
‫שישבו משני צידיה, והן אמרו,‬

867
00:50:51,673 --> 00:50:53,842
‫"אימא, מה לעזאזל את עושה?"‬

868
00:50:54,843 --> 00:50:55,677
‫היא כאילו…‬

869
00:50:58,138 --> 00:51:00,515
‫אני חושב.ת עליה כל הזמן.‬

870
00:51:02,768 --> 00:51:05,562
‫היא כמו הדוור. היא גיבורה.‬

871
00:51:05,645 --> 00:51:06,730
‫גיבורה של כולנו.‬

872
00:51:13,111 --> 00:51:17,532
‫אבל אני עושה דברים כאלה כדי להרגיש חי.ה ו…‬

873
00:51:19,451 --> 00:51:23,872
‫אני מנסה להיות ערני.ת מאוד לגבי המוח שלי‬

874
00:51:23,955 --> 00:51:26,833
‫כי יש בי הרבה בושה לגבי שנות הנעורים שלי.‬

875
00:51:26,917 --> 00:51:31,296
‫התנהגתי רע מאוד.‬
‫היו לי נטיות חזקות להרס עצמי…‬

876
00:51:32,214 --> 00:51:36,134
‫והדבר המוזר הוא שכל כך כעסתי, ממש כעסתי.‬

877
00:51:36,635 --> 00:51:39,596
‫הדבר המוזר הוא שמאז 2016…‬

878
00:51:39,679 --> 00:51:44,309
‫אני זוכר.ת שכאשר טראמפ נבחר.‬
‫אמרתי, "אז אנחנו לא יכולים להכחיש יותר‬

879
00:51:44,392 --> 00:51:48,271
‫"שהעולם קצת לא מאוזן." הוא קצת דפוק, נכון?‬

880
00:51:48,355 --> 00:51:51,233
‫יש לנו עכשיו כל כך הרבה מידע זמין,‬

881
00:51:51,316 --> 00:51:56,154
‫שקשה להכחיש שהמערכת לא עובדת עבור כולם.‬
‫כאילו… מיליארדרים לא משלמים מיסים,‬

882
00:51:56,238 --> 00:52:00,867
‫ואנחנו יודעים כל כך הרבה דברים.‬
‫אז אני כאילו, "בסדר, הכעס שלי היה תקף".‬

883
00:52:00,951 --> 00:52:04,746
‫ואני חושב.ת שהרבה מתבגרים מרגישים‬
‫את הזעם המוצדק הזה.‬

884
00:52:04,830 --> 00:52:08,083
‫אבל אופן המרידה שלי היה דפוק.‬

885
00:52:08,166 --> 00:52:12,629
‫הוא היה כל כך מלא בהרס עצמי ומרוכז בעצמי.‬

886
00:52:12,712 --> 00:52:16,174
‫זה היה לא ממומש, בסופו של דבר.‬
‫למשל, עשיתי את הקעקוע הזה‬

887
00:52:16,258 --> 00:52:18,593
‫בגיל 16. כתוב "שיבולת שועל".‬

888
00:52:20,303 --> 00:52:21,972
‫כתוב "שיבולת שועל", פעמיים.‬

889
00:52:23,306 --> 00:52:26,309
‫אני זוכר.ת שחשבתי, "שיזדיין הממסד".‬

890
00:52:26,393 --> 00:52:28,186
‫כאילו, מה?‬

891
00:52:36,903 --> 00:52:38,321
‫אז זה שם לתמיד.‬

892
00:52:43,535 --> 00:52:44,536
‫אני…‬

893
00:52:45,495 --> 00:52:47,164
‫אני זוכר.ת שהרגשתי…‬

894
00:52:47,873 --> 00:52:51,626
‫הרגשתי שהעולם הוא בית שנמכר לי‬

895
00:52:51,710 --> 00:52:54,963
‫בגיל צעיר מאוד כשהייתי צעיר.ה‬
‫מכדי לחתום על משכנתה.‬

896
00:52:55,046 --> 00:53:01,261
‫בית שנמכר לי על ידי סוכן נדל"ן מאוד חשוד,‬
‫קצת מפוקפק. כמו מתווך תינוק דוגי-סטייל.‬

897
00:53:02,804 --> 00:53:05,557
‫"תחתמי כאן, ילד.ה." ואני כאילו, "בסדר".‬

898
00:53:05,640 --> 00:53:09,686
‫"כל החלומות שלך יתגשמו."‬
‫אני חותם.ת על זה, ופתאום אני בבית הזה.‬

899
00:53:09,769 --> 00:53:12,647
‫אתם מפתחים חשיבה ביקורתית.‬
‫אתם מתעוררים בבית בגיל העשרה.‬

900
00:53:12,731 --> 00:53:13,982
‫אתם כאילו, "רגע".‬

901
00:53:14,482 --> 00:53:16,860
‫רק רגע, יסודות הבית רקובים,‬

902
00:53:16,943 --> 00:53:19,696
‫החצר האחורית בוערת כי הבעלים הקודמים‬

903
00:53:19,779 --> 00:53:22,365
‫המשיכו לחמם רק בדלק מאובנים.‬

904
00:53:22,449 --> 00:53:27,704
‫אז התגובה שלי הייתה,‬
‫"פשוט אהרוס את הבית עם עצמי בתוכו".‬

905
00:53:28,455 --> 00:53:32,083
‫וכמובן, עכשיו אני מבין.ה‬
‫שמה שהייתי צריך.ה לעשות‬

906
00:53:32,584 --> 00:53:36,630
‫זה להשקיע איזושהי כמות של אנרגייה כדי לתקן‬
‫את הבית, נכון? זה מה שאנו צריכים לעשות…‬

907
00:53:36,713 --> 00:53:39,674
‫בתקווה שזה מה שאנו מנסים לעשות.‬
‫אנו חייבים, נכון?‬

908
00:53:39,758 --> 00:53:44,721
‫תשקיעו קצת אנרגייה כדי להפוך את הבית למקום‬
‫נחמד יותר לגור בו. כי הוא לא יעשה זאת… כן.‬

909
00:53:47,307 --> 00:53:51,144
‫אני מרגיש.ה שאנחנו צריכים באופן מודע‬
‫לעשות את זה, אחרת זה לא יקרה.‬

910
00:53:51,770 --> 00:53:53,688
‫ולכן אני… אני אוהב.ת…‬

911
00:53:54,189 --> 00:53:56,691
‫אני חושב.ת שבני דור ה-Z הם מדהימים.‬

912
00:53:56,775 --> 00:53:59,402
‫אל תאמינו לכך שהם רק בטיק-טוק. הם מגניבים.‬

913
00:53:59,486 --> 00:54:01,571
‫הם שם בחוץ. הם עושים דברים.‬

914
00:54:02,197 --> 00:54:06,076
‫כמו מחאה על שינוי האקלים‬
‫ופירוק בינאריות מגדרית נוקשה.‬

915
00:54:06,159 --> 00:54:07,202
‫מה אני עשיתי?‬

916
00:54:07,285 --> 00:54:10,830
‫התחמקתי מהכול וכאילו, "למישהו יש אסיד?"‬

917
00:54:11,706 --> 00:54:14,000
‫פשוט התנהגות חסרת תועלת.‬

918
00:54:16,795 --> 00:54:18,296
‫והם מגניבים.‬

919
00:54:19,214 --> 00:54:20,757
‫אני רוצה לדבר על…‬

920
00:54:20,840 --> 00:54:24,386
‫אני רוצה לדבר על עניין המגדר לרגע.‬

921
00:54:25,387 --> 00:54:26,221
‫אז…‬

922
00:54:28,056 --> 00:54:31,643
‫רק כי הייתי בבריטניה, ועכשיו אני בארה"ב,‬

923
00:54:31,726 --> 00:54:37,065
‫ובשני המקומות יש כרגע‬
‫היסטריה אמיתית סביב מגדר וזהות מגדרית.‬

924
00:54:37,148 --> 00:54:40,443
‫ואני חושב.ת שחלק מזה נובע מההבנה המוטעית‬

925
00:54:40,527 --> 00:54:43,905
‫שזה הטרנד האחרון של דור ה-Z.‬
‫או קטע של דור המילניום, נכון?‬

926
00:54:43,989 --> 00:54:47,075
‫שיש נזילות סביב נושא המגדר, זה כאילו…‬

927
00:54:47,158 --> 00:54:50,412
‫מאז ערש התרבות האנושית,‬

928
00:54:50,495 --> 00:54:52,622
‫אנחנו יודעים שיש שונות במגדר.‬

929
00:54:52,706 --> 00:54:56,793
‫היו תרבויות שזיהו מגדר שלישי ורביעי.‬

930
00:54:56,876 --> 00:54:58,878
‫לא רק זיהו, העריצו.‬

931
00:54:59,546 --> 00:55:01,464
‫כאילו יכולתי להיות נערץ.ת.‬

932
00:55:02,048 --> 00:55:03,675
‫יכולתי להיות נערץ.ת.‬

933
00:55:04,217 --> 00:55:05,135
‫זה מבאס.‬

934
00:55:05,218 --> 00:55:08,388
‫ובמקום זה אני כאילו,‬
‫"באיזה שירותים מותר לי להשתמש?"‬

935
00:55:10,974 --> 00:55:16,021
‫והאמת שזה טרנד קולוניאליסטי של העת האחרונה‬
‫שיש את הבינאריות המגדרית הנוקשה הזאת.‬

936
00:55:16,104 --> 00:55:22,569
‫זה כאילו פשוט הסתובבנו בעולם‬
‫ודרסנו את הדקויות של כל הדברים היפים האלה.‬

937
00:55:22,652 --> 00:55:25,739
‫בבריטניה, שם גרתי, אני זוכר.ת,‬

938
00:55:25,822 --> 00:55:29,826
‫ב-2018, הודו נתנה מעמד חוקי‬
‫להומוסקסואליות, וזה היה נהדר.‬

939
00:55:29,909 --> 00:55:33,621
‫כמו חגיגה גדולה, באמת מרגש,‬
‫אבל זה היה ממש מתסכל‬

940
00:55:33,705 --> 00:55:37,500
‫כי הסיקור בחדשות בבריטניה‬
‫היה כל כך זחוח, זה היה כאילו,‬

941
00:55:38,043 --> 00:55:39,627
‫"הגיע הזמן, הודו."‬

942
00:55:39,711 --> 00:55:46,259
‫וזה כאילו, אנגליה נכנסה להודו והפכה‬
‫את ההומוסקסואליות ללא חוקית ב-1896,‬

943
00:55:46,760 --> 00:55:49,262
‫זה כאילו ערעור תפיסת המציאות האולטימטיבית.‬

944
00:55:49,804 --> 00:55:52,640
‫זה כמו להצית את הבית של מישהו ולהגיד,‬

945
00:55:52,724 --> 00:55:55,935
‫"זה ממש מביך כמה זמן לוקח לך לכבות את זה.‬

946
00:55:56,603 --> 00:55:58,063
‫"זה כל כך מביך."‬

947
00:55:59,439 --> 00:56:00,857
‫כן. תודה.‬

948
00:56:06,654 --> 00:56:07,489
‫כן.‬

949
00:56:07,572 --> 00:56:09,574
‫והדבר המעצבן הוא…‬

950
00:56:10,533 --> 00:56:13,328
‫אני לא באמת רוצה לדבר על מגדר,‬

951
00:56:13,411 --> 00:56:15,205
‫כי זה סוג של הפסד לכל הצדדים.‬

952
00:56:15,288 --> 00:56:19,959
‫במיוחד אם זה משהו שמשפיע עליכם באופן אישי,‬
‫ואכפת לכם מזה, קשה להתווכח עם זה.‬

953
00:56:20,043 --> 00:56:22,879
‫כי אתם נהיים רגשניים, כבר הפסדתם.‬
‫כי אתם כאילו…‬

954
00:56:23,588 --> 00:56:27,008
‫זה קשה, אבל אני מרגיש.ה שעליי לדבר על זה‬

955
00:56:27,092 --> 00:56:30,178
‫כי כל השאר הם… קומיקאים.‬

956
00:56:30,261 --> 00:56:34,724
‫קומיקאים מולטי-מיליונרים גדולים,‬
‫במופעי הסטנד-אפ שלהם,‬

957
00:56:34,808 --> 00:56:36,810
‫עוקצים ויורדים‬

958
00:56:36,893 --> 00:56:39,854
‫בזמן שזכויות הטרנס הן כל כך שבריריות,‬

959
00:56:39,938 --> 00:56:43,024
‫ומתדרדרות לאחור, זה פשוט לא… כן.‬

960
00:56:43,608 --> 00:56:45,610
‫לא, לא. אבל אני מרגיש.ה…‬

961
00:56:46,694 --> 00:56:48,696
‫הן מתדרדרות לאחור, כן.‬

962
00:56:48,780 --> 00:56:49,864
‫לא, אני צוחק.ת.‬

963
00:56:50,365 --> 00:56:51,825
‫פתאום חשבתי, "לעזאזל".‬

964
00:56:54,035 --> 00:56:58,039
‫אני צופה במופעים האלה כדי להיות מעודכן.ת‬

965
00:56:58,123 --> 00:57:01,459
‫לרגע שישאלו אותי בראיון‬
‫על המופעים של אותם אנשים.‬

966
00:57:01,543 --> 00:57:04,337
‫אבל הדבר שהמשיך לעלות‬

967
00:57:04,421 --> 00:57:08,258
‫היה, "מגדר זה עובדה". זה היה הפזמון‬
‫של אחד מהם, "מגדר זה עובדה".‬

968
00:57:08,341 --> 00:57:12,345
‫ואז הם חתכו לקהל.‬
‫הם אוהבים את זה. וזה כאילו…‬

969
00:57:12,429 --> 00:57:15,515
‫ואני מרגיש.ה שאני קצת‬
‫משכנע.ת את המשוכנעים, אבל…‬

970
00:57:16,182 --> 00:57:21,688
‫רק להגיד בזריזות. כמובן,‬
‫המין הביולוגי הוא אמיתי. זה משהו.‬

971
00:57:21,771 --> 00:57:25,024
‫בתוך זה, יש המון וריאציות, זה מאוד כאילו…‬

972
00:57:25,108 --> 00:57:29,237
‫מדעית, זה לא בינארי כפי שאנחנו חושבים.‬
‫יש אנשים שהם אינטרסקס,‬

973
00:57:29,320 --> 00:57:31,406
‫יש שונות הורמונלית, כל מיני דברים.‬

974
00:57:31,489 --> 00:57:34,451
‫אבל, בטח, מין ביולוגי,‬
‫אף אחד לא מכחיש שזה אמיתי,‬

975
00:57:34,534 --> 00:57:39,831
‫אבל מגדר הוא הרבה יותר בר חלוף‬
‫והרבה יותר קשור למה שיש כאן וכאן.‬

976
00:57:39,914 --> 00:57:42,584
‫בדומה מאוד להבניה חברתית.‬

977
00:57:42,667 --> 00:57:43,585
‫ויותר נזיל.‬

978
00:57:43,668 --> 00:57:46,212
‫והאופן שבו אני מסביר.ה את זה‬
‫לאנשים שרוצים להבין‬

979
00:57:46,296 --> 00:57:51,634
‫את ההבדל בין מין ביולוגי למגדר,‬
‫אני מתאר.ת את הספקטרום המגדרי.‬

980
00:57:52,427 --> 00:57:54,429
‫אתם מכירים את הסרט "היפה והחיה"?‬

981
00:57:54,971 --> 00:57:56,097
‫בסדר.‬

982
00:57:56,181 --> 00:58:00,018
‫אז תארו לעצמכם שאם בקצה אחד‬
‫של הספקטרום המגדרי, יש לכם את גסטון.‬

983
00:58:00,101 --> 00:58:02,604
‫זוכרים אותו? הוא כזה,‬
‫"אף אחד לא נלחם כמו…"‬

984
00:58:02,687 --> 00:58:03,855
‫הוא חתיך.‬

985
00:58:03,938 --> 00:58:06,608
‫הוא מייצג גבריות קיצונית.‬

986
00:58:06,691 --> 00:58:08,902
‫בצד השני של הספקטרום יש לכם את בל,‬

987
00:58:08,985 --> 00:58:11,029
‫שיש לה תסמונת סטוקהולם.‬

988
00:58:11,654 --> 00:58:13,573
‫כל כך אפל, אבל…‬

989
00:58:14,324 --> 00:58:17,035
‫אבל חבר'ה, היא עדיין מודל מצוין לחיקוי‬

990
00:58:17,118 --> 00:58:18,745
‫כי היא יודעת לקרוא.‬

991
00:58:20,371 --> 00:58:21,623
‫היא נהנית מספר טוב.‬

992
00:58:22,499 --> 00:58:23,958
‫חייבים לזקוף זאת לזכותה.‬

993
00:58:25,043 --> 00:58:28,880
‫ואז באמצע הספקטרום, יש לכם את הפמוט, נכון?‬

994
00:58:29,672 --> 00:58:31,049
‫יש לכם את לומייר.‬

995
00:58:31,674 --> 00:58:34,385
‫ואני ממש מזדהה עם לומייר.‬

996
00:58:34,469 --> 00:58:36,054
‫אני מתחבר.ת ללומייר.‬

997
00:58:36,846 --> 00:58:39,516
‫וברור שככל שנעצים את לומייר,‬

998
00:58:39,599 --> 00:58:41,601
‫כך לבל ולגסטון יהיה יותר כיף.‬

999
00:58:41,684 --> 00:58:44,896
‫לומייר עושה מסיבות.‬
‫הם כאילו, "תהיו האורחים שלי!"‬

1000
00:58:45,605 --> 00:58:46,439
‫כן.‬

1001
00:58:47,357 --> 00:58:48,566
‫יש לי פנטזיה.‬

1002
00:58:49,275 --> 00:58:51,152
‫יש לי פנטזיה ש…‬

1003
00:58:52,028 --> 00:58:54,030
‫בראש שלי זו תמונה ברורה…‬

1004
00:58:54,113 --> 00:58:57,116
‫יש לכם את דייב שאפל,‬
‫ריקי ג'רווייס, לואי סי. קיי.‬

1005
00:58:57,617 --> 00:59:01,371
‫תצרפו לשם את ג'ו רוגן.‬
‫והם אוכלים צלי חזיר.‬

1006
00:59:01,454 --> 00:59:05,333
‫בפנטזיה הזו, זה חזיר ענק,‬
‫והם קורעים ממנו את הבשר.‬

1007
00:59:05,416 --> 00:59:08,169
‫הם שותים גביעי יין דבש.‬

1008
00:59:08,253 --> 00:59:10,755
‫המשקה מימי הביניים.‬
‫הם זורקים את הכסף שלהם.‬

1009
00:59:10,838 --> 00:59:12,924
‫ואז הם מדליקים את הטלוויזיה‬

1010
00:59:13,007 --> 00:59:16,010
‫והם רואים אותי עושה‬
‫את קטע המגדר של היפה והחיה…‬

1011
00:59:16,094 --> 00:59:17,637
‫כאילו… "אני פמוט".‬

1012
00:59:18,972 --> 00:59:22,684
‫והם צופים בזה ואומרים,‬
‫"אלוהים, אנחנו… חבר'ה.‬

1013
00:59:23,184 --> 00:59:24,185
‫"אנחנו טעינו."‬

1014
00:59:26,271 --> 00:59:28,606
‫ואז הם פשוט… זאת הפנטזיה שלי.‬

1015
00:59:29,107 --> 00:59:32,068
‫ואז הם פשוט… אתם יודעים‬
‫מה אני רוצה? אני רוצה שהם…‬

1016
00:59:32,860 --> 00:59:34,362
‫יערסלו זה את זה.‬

1017
00:59:34,445 --> 00:59:38,199
‫אני רוצה שהם יחזיקו זה את זה בעדינות,‬
‫ופשוט יתנדנדו בעדינות.‬

1018
00:59:38,283 --> 00:59:40,994
‫אני בעצם רוצה שהם יהיו ההורים של עצמם.‬

1019
00:59:41,536 --> 00:59:42,870
‫פשוט לתת קצת, את זה.‬

1020
00:59:43,454 --> 00:59:48,459
‫כי אני מבין.ה. אני קולט.ת את זה.‬
‫קשה ללמוד שפה חדשה.‬

1021
00:59:48,543 --> 00:59:50,545
‫למרות ש…? זה באמת קשה?‬

1022
00:59:51,170 --> 00:59:53,339
‫אומיקרון?‬

1023
00:59:54,382 --> 00:59:56,175
‫קלטנו את זה די מהר.‬

1024
00:59:58,052 --> 00:59:59,387
‫אבל ה…‬

1025
01:00:00,138 --> 01:00:02,640
‫הבדיחה שאני תמיד שומע.ת, וזאת הייתה בדיחה…‬

1026
01:00:02,724 --> 01:00:04,767
‫סיפרו את הבדיחה הזאת בשנות ה-90.‬

1027
01:00:04,851 --> 01:00:07,437
‫והיא חזרה ביתר שאת אל חוגי הסטנד-אפ.‬

1028
01:00:07,520 --> 01:00:12,859
‫היא בסגנון, "אני מזדהה כקקטוס,‬
‫או שאני מזדהה כעמוד מנורה…"‬

1029
01:00:12,942 --> 01:00:15,111
‫או איזה עצם דומם אחר. וזה כאילו…‬

1030
01:00:16,571 --> 01:00:20,199
‫אני א-בינארי.ת,‬
‫וזה נמצא תחת דגל הזהות הטרנסית.‬

1031
01:00:20,283 --> 01:00:24,662
‫והמין שהוקצה לי בלידה לא מרגיש מתאים…‬

1032
01:00:26,039 --> 01:00:26,873
‫ו…‬

1033
01:00:27,540 --> 01:00:31,878
‫אבל אני לא רוצה בהכרח‬
‫להזדהות כא-בינארי.ת או טרנס.ית,‬

1034
01:00:31,961 --> 01:00:35,340
‫אני פשוט כזה.זאת, ולומר אחרת יהיה מוזר.‬

1035
01:00:35,423 --> 01:00:37,800
‫זה יהיה כמו לנהוג באלימות כנגד עצמי.‬

1036
01:00:37,884 --> 01:00:41,179
‫ככה זה ירגיש. זה יהיה, מרק העגבניות חם,‬

1037
01:00:41,262 --> 01:00:43,556
‫כפול מאה, פשוט מלא במרק עגבניות.‬

1038
01:00:43,640 --> 01:00:45,475
‫זה מסובך כי זה כאילו…‬

1039
01:00:46,184 --> 01:00:48,895
‫אתם פשוט צריכים להאמין לי‬
‫שאני יודע.ת מי אני.‬

1040
01:00:48,978 --> 01:00:51,397
‫וכל כך קשה להגיד את זה לאנשים.‬

1041
01:00:51,481 --> 01:00:53,441
‫אתם פשוט צריכים להאמין לי.‬

1042
01:00:53,524 --> 01:00:55,526
‫אני בטוח.ה בזה.‬

1043
01:00:55,610 --> 01:00:59,822
‫אני אולי לא בטוח.ה אם טויוטה טרסל‬
‫יכולה להיכנס מתחת לאייל.‬

1044
01:01:00,948 --> 01:01:02,325
‫מאוד לא בטוח.ה.‬

1045
01:01:03,701 --> 01:01:05,203
‫אבל אני כן יודע.ת את זה.‬

1046
01:01:05,286 --> 01:01:08,915
‫חוץ מזה, אתם אפילו לא צריכים להבין את זה.‬

1047
01:01:08,998 --> 01:01:10,792
‫אתם מבינים את כוונתי?‬

1048
01:01:10,875 --> 01:01:13,544
‫אני לא מבין.ה Wi-Fi. איך זה עובד? מה זה?‬

1049
01:01:13,628 --> 01:01:16,756
‫אבל אני יודע.ת שזה אמיתי.‬
‫אני יודע.ת שזה קיים בינינו.‬

1050
01:01:17,256 --> 01:01:19,592
‫אני פשוט מקבל.ת את זה שהוא שם.‬

1051
01:01:20,385 --> 01:01:22,470
‫אני לא נותן.ת לזה להטריד אותי.‬

1052
01:01:23,971 --> 01:01:24,972
‫אני לא…‬

1053
01:01:25,556 --> 01:01:26,432
‫כן.‬

1054
01:01:27,892 --> 01:01:31,979
‫כן, אז עברתי ניתוח‬
‫השטחת חזה בדצמבר האחרון,‬

1055
01:01:32,063 --> 01:01:35,566
‫ובשנה האחרונה‬
‫אני על מנה נמוכה של טסטוסטרון.‬

1056
01:01:35,650 --> 01:01:38,945
‫וזו הייתה השנה הכי טובה בחיי. באמת.‬

1057
01:01:39,028 --> 01:01:42,323
‫ואני בן.ת 35. זו הייתה השנה הכי טובה בחיי.‬

1058
01:01:42,865 --> 01:01:43,783
‫תודה.‬

1059
01:01:44,951 --> 01:01:46,202
‫וזה כאילו…‬

1060
01:01:48,121 --> 01:01:50,915
‫מה שמוזר זה שאני לא עד כדי כך שמח.ה.‬

1061
01:01:50,998 --> 01:01:55,044
‫אני לא מדלג.ת לי מסביב.‬
‫זה באמת רק היעדר הייסורים.‬

1062
01:01:55,128 --> 01:01:56,254
‫זה כל מה שזה.‬

1063
01:01:56,337 --> 01:01:58,339
‫וזה רף נמוך ו…‬

1064
01:01:58,423 --> 01:02:01,926
‫מי אנחנו שנמנע זאת? את היעדר הייסורים, כן.‬

1065
01:02:02,009 --> 01:02:05,012
‫זה יהיה שם האלבום שלי.‬

1066
01:02:08,349 --> 01:02:09,350
‫כן, טוב.‬

1067
01:02:10,017 --> 01:02:12,019
‫וגם אני ממש…‬

1068
01:02:13,020 --> 01:02:16,190
‫אסיר.ת תודה על השפה.‬

1069
01:02:16,274 --> 01:02:18,901
‫כי כשגדלתי לא הייתה לי את השפה הזאת.‬

1070
01:02:18,985 --> 01:02:21,404
‫תמיד הרגשתי ככה, ואני זוכר.ת שהייתי…‬

1071
01:02:21,487 --> 01:02:25,950
‫זוכרים כשהייתם בני ארבע או חמש‬
‫וההורים שלכם סיפרו לכם את סיפור לידתכם?‬

1072
01:02:26,033 --> 01:02:27,702
‫אני מרגיש.ה שההורים שלי…‬

1073
01:02:27,785 --> 01:02:31,414
‫זה נשמע שהם תמיד דיברו‬
‫על איך נוצרתי ועל הלידה שלי.‬

1074
01:02:31,497 --> 01:02:33,958
‫אני נשבע.ת שגם היו לנו שיחות רגילות.‬

1075
01:02:34,041 --> 01:02:36,377
‫אבל אני זוכר.ת שאבא שלי אמר לי,‬

1076
01:02:36,461 --> 01:02:39,505
‫"לאימא שלך היו צירים, והלכנו לבית החולים."‬

1077
01:02:39,589 --> 01:02:43,968
‫והוא אמר שאולי יהיו לך ילדים משלך יום אחד.‬
‫ואני מדמיין.ת שיש לי ילדים משלי.‬

1078
01:02:44,051 --> 01:02:48,681
‫בפנטזיה שלי של להביא ילדים לעולם,‬
‫מעולם לא הייתי מי שילדה את הילדים.‬

1079
01:02:49,182 --> 01:02:54,479
‫זו הייתה פנטזיה ממש ספציפית,‬
‫שבה הייתי איש עסקים משנות ה-50 שהופך לאב.‬

1080
01:02:54,562 --> 01:02:57,231
‫כאילו צועד בעצבנות במסדרונות בית החולים.‬

1081
01:02:59,233 --> 01:03:01,486
‫לגמרי האווירה של 101 דלמטים.‬

1082
01:03:01,569 --> 01:03:03,821
‫ואז איזו אחות הייתה אומרת, "זה בן".‬

1083
01:03:03,905 --> 01:03:05,740
‫ואני הייתי כזה, "לחיים, רבותיי.‬

1084
01:03:07,408 --> 01:03:08,951
‫"אני אקרא לו באסטר.‬

1085
01:03:10,161 --> 01:03:11,996
‫"שלחו אותו למכרות."‬

1086
01:03:13,122 --> 01:03:15,333
‫כן, אנחנו כמעט בסוף.‬

1087
01:03:15,416 --> 01:03:18,961
‫יש לי עוד דבר אחד לספר לכם.‬
‫אביא את מעמד המיקרופון שלי.‬

1088
01:03:19,045 --> 01:03:20,963
‫כן, תארו לעצמכם אם איבדתי אותו?‬

1089
01:03:22,965 --> 01:03:24,425
‫אז אני מרגיש.ה כאילו…‬

1090
01:03:24,509 --> 01:03:28,513
‫ואגב, תודה רבה לכם.‬
‫זה באמת היה… אתם הייתם מדהימים.‬

1091
01:03:32,600 --> 01:03:35,102
‫אני מרגיש.ה שעברנו…‬

1092
01:03:35,186 --> 01:03:39,023
‫מבחינת תפיסות העולם שלנו,‬
‫עברנו פסימיות ואופטימיות.‬

1093
01:03:39,106 --> 01:03:41,108
‫ואני ממש רוצה לסיים בנימה חיובית.‬

1094
01:03:41,192 --> 01:03:44,612
‫אז אני רוצה לספר לכם‬
‫את המשל הבודהיסטי שאני אוהב.ת.‬

1095
01:03:44,695 --> 01:03:46,697
‫זה… תישארו איתי.‬

1096
01:03:47,573 --> 01:03:49,075
‫אני אוהב.ת את הסיפור הזה.‬

1097
01:03:49,826 --> 01:03:51,160
‫ואז אני אלך.‬

1098
01:03:51,244 --> 01:03:54,330
‫הוא מתרחש ביער. חזרנו ליער.‬

1099
01:03:54,413 --> 01:03:58,459
‫ובעצם, במשל הזה, האדם הזה נרדף,‬

1100
01:03:58,543 --> 01:04:03,506
‫רודפת אחריו ביער מה שאני‬
‫רק יכול.ה לתאר כחיה מהגיהינום.‬

1101
01:04:03,589 --> 01:04:06,092
‫כמו יצור ממש מפחיד‬

1102
01:04:06,175 --> 01:04:09,929
‫עם מלתעות של אריה וגוף מפלצתי.‬

1103
01:04:10,012 --> 01:04:12,890
‫טבעו הוא רעב טהור.‬
‫הוא רק רוצה לטרוף את האיש הזה,‬

1104
01:04:12,974 --> 01:04:16,102
‫והוא רודף אחריו במשך ימים. והאיש בורח.‬

1105
01:04:16,185 --> 01:04:18,062
‫הוא מתחיל להיות מותש.‬

1106
01:04:18,145 --> 01:04:20,565
‫בשלב מסוים הוא ייכנע לחיה.‬

1107
01:04:20,648 --> 01:04:24,443
‫ובדיוק כשהוא חושב‬
‫שהוא יתעלף והחיה תתפוס אותו,‬

1108
01:04:24,527 --> 01:04:27,780
‫הוא רואה באר אבן קטנה באמצע היער,‬

1109
01:04:27,864 --> 01:04:28,906
‫באר מעגלית קטנה.‬

1110
01:04:28,990 --> 01:04:31,492
‫והוא חושב, "אני אסתתר מהחיה בבאר".‬

1111
01:04:31,576 --> 01:04:34,161
‫הוא קופץ פנימה. ואכן, החיה לא עוקבת אחריו‬

1112
01:04:34,245 --> 01:04:36,163
‫היא נעצרת למעלה ו…‬

1113
01:04:36,247 --> 01:04:39,709
‫והוא כאילו, "נהדר".‬
‫הוא נופל במורד הבאר, וכשהוא נופל,‬

1114
01:04:39,792 --> 01:04:43,296
‫הוא מרגיש מים ניתזים על רגליו.‬

1115
01:04:43,379 --> 01:04:45,590
‫הוא אמר, "זה מוזר". והוא מסתכל למטה.‬

1116
01:04:46,090 --> 01:04:48,384
‫ומתחתיו, להיכן שהוא נופל,‬

1117
01:04:48,467 --> 01:04:50,261
‫המים שם סוערים בפראות,‬

1118
01:04:50,344 --> 01:04:53,055
‫והוא מבין… מה יש בתחתית הבאר?‬

1119
01:04:53,639 --> 01:04:54,515
‫חיה נוספת.‬

1120
01:04:54,599 --> 01:04:56,893
‫כן. זה מצב של חיה כפולה.‬

1121
01:04:57,643 --> 01:04:59,729
‫רע. חדשות רעות.‬

1122
01:04:59,812 --> 01:05:01,397
‫חיה למעלה, חיה למטה.‬

1123
01:05:03,274 --> 01:05:07,069
‫ככה. ובשנייה האחרונה, הוא רואה ענף‬

1124
01:05:07,153 --> 01:05:09,655
‫צומח מקיר הבאר. ענף מסועף…‬

1125
01:05:09,739 --> 01:05:13,492
‫אז הוא תופס אותו, ומשתמש בכוחותיו האחרונים‬

1126
01:05:13,576 --> 01:05:16,370
‫להרים את עצמו על הענף.‬

1127
01:05:16,454 --> 01:05:18,664
‫השרירים שלו רועדים.‬

1128
01:05:18,748 --> 01:05:21,292
‫והוא אומר, "ניצלתי".‬
‫החיה שם למעלה, החיה שם למטה.‬

1129
01:05:21,375 --> 01:05:24,295
‫והענף חורק תחת כובד משקלו,‬

1130
01:05:24,378 --> 01:05:27,006
‫זה לא פתרון קבוע.‬

1131
01:05:27,089 --> 01:05:29,926
‫בשלב מסוים, הענף יישבר.‬

1132
01:05:30,009 --> 01:05:33,512
‫והוא מזיע… הוא מזיע בקפל הזה. אתם יודעים?‬

1133
01:05:35,139 --> 01:05:38,684
‫אם אתם מזיעים בקפל הזה, אתם בצרות.‬

1134
01:05:39,977 --> 01:05:45,650
‫ופתאום הוא מסתכל לקצה הענף,‬
‫ורואה משהו נוצץ בקצה הענף.‬

1135
01:05:45,733 --> 01:05:48,110
‫והוא כאילו, "מה זה?" אז הוא מאזן את עצמו‬

1136
01:05:48,194 --> 01:05:51,405
‫ומושיט את היד לקצה הענף,‬

1137
01:05:51,489 --> 01:05:55,326
‫והוא תופס את זה בקצה האצבע,‬
‫וזה שרף עצים זהוב ונוצץ.‬

1138
01:05:55,409 --> 01:05:59,205
‫זה שרף עצים מתוק ועז.‬
‫והוא שם את זה בפה והוא כאילו,‬

1139
01:06:00,373 --> 01:06:01,582
‫"זה טעים."‬

1140
01:06:04,335 --> 01:06:06,754
‫חבר'ה, זה חיובי. רגע.‬

1141
01:06:07,296 --> 01:06:09,298
‫זה… זהו זה. לא.‬

1142
01:06:11,217 --> 01:06:12,093
‫הלו?‬

1143
01:06:13,970 --> 01:06:14,804
‫בסדר.‬

1144
01:06:18,182 --> 01:06:19,225
‫בסדר.‬

1145
01:06:20,643 --> 01:06:23,312
‫תאמינו לי, אני מוצא.ת את זה חיובי מאוד.‬

1146
01:06:24,021 --> 01:06:26,941
‫אתם חייבים להסכים איתי.‬
‫בבקשה, קראתי למופע "שרף מתוק ועז".‬

1147
01:06:27,024 --> 01:06:29,193
‫אתם באמת חייבים להסכים איתי.‬

1148
01:06:29,276 --> 01:06:32,655
‫כאילו, זה לא היה זול.‬

1149
01:06:35,992 --> 01:06:39,245
‫לא, אבל אני באמת‬
‫מוצא.ת את זה חיובי, כי זה…‬

1150
01:06:39,328 --> 01:06:42,540
‫החיים עשויים להיות מצב של חיה כפולה.‬

1151
01:06:42,623 --> 01:06:46,335
‫אלה אולי החיים. במובן מסוים, הם לא כך?‬

1152
01:06:46,419 --> 01:06:48,295
‫אבל למרבה המזל יש כל כך הרבה שרף עצים.‬

1153
01:06:48,379 --> 01:06:52,258
‫ואנחנו פשוט צריכים לקחת את הזמן,‬
‫זה שווה את זה, ליהנות מהשרף.‬

1154
01:06:52,341 --> 01:06:54,176
‫ולטפח אותו איפה שאנחנו יכולים.‬

1155
01:06:54,260 --> 01:06:57,096
‫ולמרבה המזל, אני חושב.ת‬
‫שיש שפע של שרף מתוק ועז.‬

1156
01:06:57,179 --> 01:07:00,057
‫בכל מקום שמסתכלים, אם מסתכלים היטב.‬

1157
01:07:00,141 --> 01:07:01,434
‫יש לכם, כלבים.‬

1158
01:07:03,644 --> 01:07:06,814
‫כל כלב בכדור הארץ הזה.‬

1159
01:07:06,897 --> 01:07:09,859
‫כמו זוג ג'ינס טוב. זה יכול להיות שרף.‬

1160
01:07:09,942 --> 01:07:12,194
‫הביטלס, בשבילי, הם שרף.‬

1161
01:07:12,820 --> 01:07:16,490
‫החברים שלכם. תוכנית הטלוויזיה "חברים".‬
‫לא… זה שיש חברים.‬

1162
01:07:17,533 --> 01:07:19,952
‫סקס זה טוב. סקס עם החברים שלכם זה די טוב.‬

1163
01:07:21,495 --> 01:07:23,789
‫להפחיד אנשים… כן, אם זה…‬

1164
01:07:25,708 --> 01:07:28,919
‫אני אוהבת מדורות, לצלות מרשמלו,‬

1165
01:07:29,003 --> 01:07:31,422
‫השיר "בני והג'טס" של אלטון ג'ון.‬

1166
01:07:33,466 --> 01:07:38,763
‫כן, חיבוקים ונצנצים,‬
‫אורות חג המולד, כל הדברים האלה.‬

1167
01:07:38,846 --> 01:07:39,847
‫לגמרי שרף.‬

1168
01:07:39,930 --> 01:07:41,891
‫כל הדברים האלה יכולים להיות שרף.‬

1169
01:07:41,974 --> 01:07:43,976
‫באמת, זה אולי נדוש.‬

1170
01:07:44,060 --> 01:07:48,647
‫אבל באמת, זה שרף בשבילי.‬
‫לעשות את זה משמח אותי מאוד.‬

1171
01:07:48,731 --> 01:07:50,357
‫וזה שרף בשבילי.‬

1172
01:07:50,441 --> 01:07:52,651
‫ואני אסיר.ת תודה לכם שבאתם.‬

1173
01:07:53,986 --> 01:07:55,112
‫תודה רבה.‬

1174
01:08:16,342 --> 01:08:19,178
‫תודה רבה.‬

1175
01:08:21,597 --> 01:08:22,556
‫לעזאזל.‬

1176
01:08:24,600 --> 01:08:27,436
‫אלוהים.‬

1177
01:08:27,520 --> 01:08:29,605
‫רגע. אתה בוכה?‬

1178
01:08:30,564 --> 01:08:32,858
‫כן, זה היה כל כך עצוב.‬

1179
01:08:34,568 --> 01:08:36,112
‫זה אמור להיות מצחיק.‬

1180
01:08:36,695 --> 01:08:39,990
‫לא, זה לא היה.‬
‫-כן. זה היה מצחיק. הכול.‬

1181
01:08:40,741 --> 01:08:41,951
‫באמת?‬

1182
01:08:45,371 --> 01:08:47,540
‫אני מניח שיש לנו חוש הומור שונה.‬

1183
01:08:48,374 --> 01:08:50,251
‫טוב, תודה שהקשבת בכל מקרה.‬

1184
01:08:51,210 --> 01:08:53,212
‫זה טוב לשפוך את הלב.‬

1185
01:08:56,340 --> 01:08:57,925
‫לא, זה…‬

1186
01:08:59,135 --> 01:09:01,262
‫זה.זאת אני. אני עצמי.‬

1187
01:09:04,348 --> 01:09:05,349
‫את.ה עצמך.‬

1188
01:09:06,142 --> 01:09:07,268
‫זה נפלא.‬

1189
01:09:10,646 --> 01:09:13,274
‫טוב, שנתחיל?‬
‫-כן.‬

1190
01:09:15,317 --> 01:09:18,070
‫את.ה מתרגש.ת?‬
‫-כן, אני קצת לחוץ.ה. אני מתרגש.ת.‬

1191
01:09:18,154 --> 01:09:21,824
‫זה נורמלי. זה קצת כבד.‬
‫משפחת ביוקנן מקבלת הרבה דואר בעונה הזאת.‬

1192
01:09:21,907 --> 01:09:24,160
‫באמת? הם פופולריים.‬
‫-את.ה תאהב.י את זה.‬

1193
01:09:24,243 --> 01:09:25,327
‫בסדר.‬
‫-אתי חפירה?‬

1194
01:09:25,411 --> 01:09:26,328
‫כן.‬

1195
01:09:28,622 --> 01:09:31,125
‫אני כל כך שמח שבאת.‬
‫-כן, תודה על האירוח.‬

1196
01:09:31,208 --> 01:09:33,210
‫אני לא מאמין שזה היה אמור להיות מצחיק.‬

1197
01:09:33,294 --> 01:09:34,503
‫כן, טוב…‬
‫-זה מטורף.‬

1198
01:09:34,587 --> 01:09:36,797
‫אני מניח.ה שהיו חלקים די נוקבים, אבל…‬

1199
01:09:36,881 --> 01:09:40,050
‫כן. בסדר, הנה. נעשה פה בור קטן.‬
‫-בסדר.‬

1200
01:09:40,134 --> 01:09:43,554
‫הנה. תכניס.י את את החפירה.‬
‫את.ה תאהב.י את זה, מיי.‬

1201
01:09:43,637 --> 01:09:45,472
‫כן.‬
‫-רוצה שאעיף את זה מעבר לכתף?‬

1202
01:09:45,556 --> 01:09:48,058
‫כן, מוכן.ה.‬
‫-אחת, שתיים, שלוש. כן!‬

1203
01:09:48,684 --> 01:09:50,102
‫זה מרגיש טוב, מה?‬
‫-מטריף.‬

1204
01:09:50,603 --> 01:09:52,021
‫כן, קח.י קצת דואר.‬

1205
01:09:53,105 --> 01:09:55,149
‫מה אתה בדרך כלל… זה בסדר?‬

1206
01:10:00,946 --> 01:10:02,948
‫תרגום כתוביות: רון סגל ארכא‬