1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:25,567 --> 00:00:28,737
‫זה אמיתי. זה שוד. תתרחקו מהכלובים שלכם.‬

4
00:00:30,155 --> 00:00:34,034
‫הוא היה שודד הבנקים הפורה ביותר‬
‫באזור הפסיפיק נורת' וסט.‬

5
00:00:35,035 --> 00:00:36,786
‫הוא כל הזמן מחליף תחפושות.‬

6
00:00:36,786 --> 00:00:40,707
{\an8}‫הוא נראה כמו מתוך סרט, שודד בנק אחר בנק.‬

7
00:00:41,207 --> 00:00:44,711
‫שלושה או ארבעה בנקים,‬
‫בזה אחר זה באותו ערב.‬

8
00:00:44,711 --> 00:00:48,798
‫באף-בי-איי אנחנו אוהבים‬
‫לתת כינויים לשודדי בנקים.‬

9
00:00:48,798 --> 00:00:50,467
‫הכינוי שלו היה "הוליווד".‬

10
00:00:51,259 --> 00:00:52,093
{\an8}‫די הולם,‬

11
00:00:52,093 --> 00:00:56,723
‫בייחוד כשגילינו שהוא קיבל השראה‬
‫מבודהי מהסרט "נקודת שבירה".‬

12
00:00:56,723 --> 00:00:59,809
‫למה להיות משרת של החוק‬
‫כשאפשר להיות האדון שלו?‬

13
00:01:01,061 --> 00:01:03,730
{\an8}‫אתה רוצה לפתוח את הכספת, או שאני אעשה זאת?‬

14
00:01:03,730 --> 00:01:05,940
{\an8}‫היו לו הצלחות במשך ארבע שנים.‬

15
00:01:06,441 --> 00:01:10,528
{\an8}‫לכן הוא הפך ליעד העיקרי שלנו.‬
‫הוא לא היה שודד בנקים טיפש.‬

16
00:01:10,528 --> 00:01:14,365
‫הוליווד כנראה היה אחד מהאנשים‬
‫המסוכנים ביותר שהתמודדתי נגדם,‬

17
00:01:14,365 --> 00:01:16,076
‫כי הוא היה מקצוען אמיתי.‬

18
00:01:16,076 --> 00:01:18,745
{\an8}‫הוא רצה להשמיד את סיאטל,‬

19
00:01:18,745 --> 00:01:21,581
{\an8}‫וזה לא רק היה אפשרי,‬
‫אלא גם משהו שאפשר לצאת ממנו מנצחים.‬

20
00:01:22,165 --> 00:01:24,793
‫הם ידעו שהוא צבר‬
‫מיליוני דולרים במהלך השנים.‬

21
00:01:24,793 --> 00:01:27,128
‫הם ידעו שהוא השפיל אותם.‬

22
00:01:27,921 --> 00:01:30,590
{\an8}‫כשהוא נכנס לסניף של לייק סיטי‬
‫כדי לשדוד אותנו,‬

23
00:01:30,590 --> 00:01:33,218
{\an8}‫הוא חלף ממש על פני כרזת המבוקש שלו.‬

24
00:01:33,218 --> 00:01:36,513
{\an8}‫אל תיבהלו. זה שוד. תתרחקו מהדלפקים שלכם.‬

25
00:01:36,513 --> 00:01:39,432
‫מה שקרה כאן היה כמו מתוך תסריט של סרט.‬

26
00:01:39,432 --> 00:01:41,142
‫הוא מאופר בכבדות, חובש פאה...‬

27
00:01:41,142 --> 00:01:43,686
‫השותף הנאמן שלו הוא אקדח תשעה מ"מ.‬

28
00:01:43,686 --> 00:01:45,855
{\an8}‫שודד הבנקים הפורה ביותר במדינה.‬

29
00:01:45,855 --> 00:01:49,025
{\an8}‫הוא מספר אחת‬
‫ברשימת המבוקשים של האף-בי-איי.‬

30
00:01:49,609 --> 00:01:52,195
‫הם לא הצליחו לגלות מי הבחור הזה,‬

31
00:01:52,195 --> 00:01:54,447
‫ואיפה הוא יתקוף בפעם הבאה.‬

32
00:01:54,447 --> 00:01:56,533
‫הבחור הזה הוא רוח רפאים?‬

33
00:01:57,158 --> 00:01:59,369
‫איך הוא מצליח לחמוק ככה?‬

34
00:02:00,954 --> 00:02:05,333
‫- שוד נוסח הוליווד -‬

35
00:02:14,551 --> 00:02:18,763
‫- סיאטל‬
‫תחילת שנות ה-90 -‬

36
00:02:30,608 --> 00:02:34,237
{\an8}‫הוליווד היה מקרה ייחודי עבורנו בסיאטל.‬

37
00:02:34,821 --> 00:02:36,531
‫הבנו מתוך העדויות‬

38
00:02:36,531 --> 00:02:39,409
‫שהוא מתמצא בנהלי אבטחה.‬

39
00:02:39,909 --> 00:02:43,788
‫הוא ידע כמה זמן יש לו‬
‫לפני שיצטרך להימלט משם.‬

40
00:02:43,788 --> 00:02:45,832
‫הוא היה שודד בנקים חכם.‬

41
00:02:47,292 --> 00:02:49,210
‫הוא הפך לעדיפות הראשונה שלנו‬

42
00:02:49,210 --> 00:02:51,921
‫אחרי שהתמניתי להוביל את כוח המשימה שלנו.‬

43
00:02:53,464 --> 00:02:55,216
‫- צוות כוח המשימה -‬

44
00:02:55,216 --> 00:02:59,387
‫שון ג'ונסון היה סוכן האף-בי-איי‬
‫שהוביל את החקירה.‬

45
00:02:59,888 --> 00:03:03,016
‫הוא היה אנציקלופדיה מהלכת על שתיים‬
‫בכל הקשור להוליווד.‬

46
00:03:03,516 --> 00:03:08,104
‫אין עוד שודד בנקים‬
‫שגנב כל כך הרבה כסף כמוהו.‬

47
00:03:08,688 --> 00:03:10,565
‫הוליווד היה שודד בנקים מקצועי.‬

48
00:03:10,565 --> 00:03:13,318
‫הוא עבד על זה. הוא שכלל את האמנות שלו.‬

49
00:03:14,027 --> 00:03:16,446
‫אני חושב שהוא נהנה ממה שהוא עשה.‬

50
00:03:16,446 --> 00:03:18,781
‫כסף היה חלק מזה, אבל באותה נקודת זמן,‬

51
00:03:18,781 --> 00:03:21,576
‫זה היה פרץ האדרנלין, האתגר.‬

52
00:03:23,745 --> 00:03:28,541
‫כשמיניתי את מייק‬
‫להוביל את צוות התגובה של משטרת סיאטל,‬

53
00:03:28,541 --> 00:03:31,961
‫ידעתי שזו תהיה מערכת יחסים סוערת.‬

54
00:03:32,545 --> 00:03:36,966
‫שון ואני היינו יום ולילה,‬
‫שמן ומים, שני סגנונות שונים.‬

55
00:03:37,717 --> 00:03:40,553
‫השותף שלי בזמנו הגדיר זאת היטב.‬

56
00:03:40,553 --> 00:03:44,349
‫"שון ג'ונסון היה האש,‬
‫ומייק מגאן היה פחית הבנזין."‬

57
00:03:45,016 --> 00:03:47,435
‫שמעתי תיאור שאני לא בטוח שאני מסכים איתו,‬

58
00:03:47,435 --> 00:03:49,646
‫שאומר שאני הייתי המוח והוא היה הכוח.‬

59
00:03:49,646 --> 00:03:52,774
‫אני לא מסכים עם זה לגמרי,‬
‫אבל אני מסכים שהייתי המוח.‬

60
00:03:54,692 --> 00:03:58,446
‫אלן גלסר הייתה מפקחת מוכשרת מאוד‬

61
00:03:58,446 --> 00:04:01,741
‫שהאמינה בשיטת ה-KISS,‬
‫"תשאיר את זה פשוט, טמבל".‬

62
00:04:01,741 --> 00:04:05,036
‫כאחת מהנשים הראשונות‬
‫ששירתו כסוכנות באף-בי-איי,‬

63
00:04:05,536 --> 00:04:10,625
‫היכולת לפקח על יחידת הפשעים האלימים‬
‫וכוח המשימה‬

64
00:04:10,625 --> 00:04:12,293
‫הייתה דבר מדהים עבורי.‬

65
00:04:13,795 --> 00:04:17,507
‫לא רק שמילאתי תפקיד קשוח כל כך,‬

66
00:04:17,507 --> 00:04:20,677
‫אלא גם התברכתי בארבעה ילדים קטנים,‬

67
00:04:20,677 --> 00:04:24,347
‫ולפעמים נדמה לי שהייתי שני אנשים שונים.‬

68
00:04:25,098 --> 00:04:27,141
‫הרבה קראו לי "הסוכנת אימא".‬

69
00:04:33,773 --> 00:04:35,316
‫- מרכז השוק הציבורי -‬

70
00:04:35,900 --> 00:04:39,904
‫בשנות התשעים,‬
‫סיאטל הייתה עיר בתהליך שינוי משמעותי.‬

71
00:04:44,033 --> 00:04:48,329
‫מעיר שבה שתי חברות עיקריות,‬
‫"ויירהאוזר" ו"בואינג",‬

72
00:04:48,329 --> 00:04:49,872
‫ברגע שמיקרוסופט הצטרפה,‬

73
00:04:49,872 --> 00:04:52,542
‫נוספו סביבה עוד המון חברות.‬

74
00:04:53,960 --> 00:04:59,007
‫בזוס מאמזון, סטארבקס צמחה בקצב אדיר.‬

75
00:05:00,300 --> 00:05:03,386
‫סיאטל הוצפה במבול של כסף.‬

76
00:05:03,386 --> 00:05:04,345
‫- בנק סיפירסט -‬

77
00:05:04,345 --> 00:05:07,015
‫זה היה מדהים כמה בנקים צצו.‬

78
00:05:07,682 --> 00:05:09,475
‫לא הצלחתי להבין בזמנו‬

79
00:05:09,475 --> 00:05:12,854
‫שכל הכסף שהגיע מהתנופה הטכנולוגית‬
‫עודד את זה,‬

80
00:05:12,854 --> 00:05:17,483
‫אבל אפשר היה למצוא‬
‫בנק במכולת וכמעט בכל פינה.‬

81
00:05:18,276 --> 00:05:22,363
‫מדינת וושינגטון חווה זינוק‬
‫במספר מקרי שוד בנקים.‬

82
00:05:22,363 --> 00:05:26,284
‫אמרתי לאשתי שאף פעם לא תלך לבנק בסיאטל,‬
‫כי סביר להניח שישדדו אותו.‬

83
00:05:26,284 --> 00:05:29,912
‫שלושה גברים פרצו לסניף בנק בוודינוויל‬
‫כשהם חמושים ברובה ציד.‬

84
00:05:29,912 --> 00:05:31,372
‫אדם נכנס לבנק,‬

85
00:05:31,372 --> 00:05:33,958
‫ובדרך כלל מוסר פתק לפקידה בדרישה לכסף.‬

86
00:05:33,958 --> 00:05:35,960
‫היו הרבה מקרי שוד בנקים בסיאטל.‬

87
00:05:35,960 --> 00:05:38,963
‫לא בטוח אם דיווחנו על שוד בכל ערב,‬
‫אבל היו מקרים רבים.‬

88
00:05:38,963 --> 00:05:41,507
‫נעבור לעדכון מדברה הורן שנמצאת בזירה.‬

89
00:05:41,507 --> 00:05:43,593
‫נכון, דיוויד. לפני כמה רגעים...‬

90
00:05:43,593 --> 00:05:45,470
‫סיאטל הייתה מקום מלהיב.‬

91
00:05:45,970 --> 00:05:48,222
‫התחלנו לפתח זהות ייחודית משלנו כעיר,‬

92
00:05:48,222 --> 00:05:50,725
‫במיוחד מבחינת המוניטין שלנו ברחבי המדינה.‬

93
00:05:50,725 --> 00:05:53,770
‫היה לנו את נירוונה, אז היה את הגראנג'.‬

94
00:05:53,770 --> 00:05:56,397
‫גראנג' בשבילי, במידה מסוימת,‬

95
00:05:56,397 --> 00:05:59,859
‫סימל את התסכול שהרבה אנשים חשו‬

96
00:05:59,859 --> 00:06:03,613
‫לגבי השינויים שעומדים להתרחש בקהילות שלהם.‬

97
00:06:03,613 --> 00:06:06,366
‫כל עניין הגראנג' היה כל כך אנטי-תאגידים‬

98
00:06:06,366 --> 00:06:09,827
‫ואנטי-מותגים, ושמות גדולים ותהילה היו רק...‬

99
00:06:09,827 --> 00:06:12,121
‫לאף אחד לא היה אכפת.‬
‫אף אחד לא רצה את החרא הזה.‬

100
00:06:12,121 --> 00:06:14,957
‫אנשים היו אנטי-ממסדיים מכל הסיבות הנכונות.‬

101
00:06:14,957 --> 00:06:17,919
‫הם שנאו את הדיכוי,‬
‫הם שנאו את הקולוניאליזם,‬

102
00:06:17,919 --> 00:06:20,797
‫הם שנאו את המתקפה‬
‫על זכויות אדם ואיכות הסביבה.‬

103
00:06:20,797 --> 00:06:23,007
‫אז לעשוק בנקים ולהצליח להתחמק?‬

104
00:06:23,007 --> 00:06:24,092
‫אנשים מתו על זה.‬

105
00:06:24,092 --> 00:06:27,011
‫הוא שדד 14 בנקים בסיאטל מאז יוני 1992.‬

106
00:06:27,011 --> 00:06:27,929
‫ואו.‬

107
00:06:27,929 --> 00:06:29,222
‫הוא די חכם.‬

108
00:06:30,223 --> 00:06:31,349
‫ממש חכם.‬

109
00:06:31,349 --> 00:06:33,184
‫זה ה"לכו תזדיינו" האולטימטיבי לממסד.‬

110
00:06:34,018 --> 00:06:36,312
‫זה מר הוליווד.‬
‫-הוליווד, כן.‬

111
00:06:36,312 --> 00:06:39,148
‫ידענו שיש בחור עם כל מיני תחפושות‬

112
00:06:39,148 --> 00:06:41,692
‫ששדד בנקים, לא פגע באף אחד,‬

113
00:06:41,692 --> 00:06:43,027
‫לא נורו יריות.‬

114
00:06:43,027 --> 00:06:44,529
‫נשמע נועז מאוד.‬

115
00:06:45,321 --> 00:06:50,993
‫ייתכן שהייתה מידה של תמיכה בו,‬
‫ודיבור על רובין הוד...‬

116
00:06:52,412 --> 00:06:55,581
{\an8}‫המיסטיקה של שודד הבנקים‬
‫חוזרת לעניין של רובין הוד.‬

117
00:06:55,581 --> 00:06:58,084
{\an8}‫אתה גונב מהעשירים ונותן לעניים.‬

118
00:06:58,084 --> 00:07:00,002
‫הרי זה הכי אצילי שיש.‬

119
00:07:01,254 --> 00:07:03,923
‫הוא היה די אגדי במונחים של שודדי בנקים.‬

120
00:07:05,091 --> 00:07:09,095
‫אבל מבחינת מי שהוליווד באמת היה,‬
‫היינו רחוקים מאוד מהאמת.‬

121
00:07:17,228 --> 00:07:18,062
‫היי, באבה!‬

122
00:07:21,232 --> 00:07:22,650
‫ואו, גבר בלי חולצה.‬

123
00:07:24,318 --> 00:07:25,153
‫תחזרו!‬

124
00:07:28,072 --> 00:07:29,490
‫בואו נלך, חבר'ה. קדימה.‬

125
00:07:31,576 --> 00:07:34,245
‫אתה עדיין מצלם?‬
‫-כן, אנחנו מצלמים את כל הטיול.‬

126
00:07:35,746 --> 00:07:39,459
‫תחזיק את המצלמה יציבה.‬
‫-קצת יותר קל להגיד מאשר לעשות.‬

127
00:07:40,501 --> 00:07:43,713
‫כפי שאתם רואים, אנחנו עמוק ביער.‬

128
00:07:46,382 --> 00:07:47,675
‫אין כאן הרבה אור.‬

129
00:07:58,769 --> 00:08:01,564
‫טוב, טרזן. מה אתה רוצה לעשות?‬
‫-לעלות למעלה.‬

130
00:08:01,564 --> 00:08:03,274
‫לעלות למעלה?‬
‫-כן.‬

131
00:08:04,358 --> 00:08:06,235
‫אנחנו נכנסים לשטח של סקרלוק.‬

132
00:08:07,361 --> 00:08:08,779
‫מה הגובה כאן, אחי?‬

133
00:08:09,363 --> 00:08:11,908
‫עשרים ושלושה מטרים.‬
‫-מעל מה?‬

134
00:08:11,908 --> 00:08:13,409
‫מעל עצי הארז.‬

135
00:08:14,410 --> 00:08:15,369
‫שם למטה.‬

136
00:08:18,080 --> 00:08:21,459
‫ספר לנו את הסיפור, אחי.‬
‫כמה זמן זה לקח לך? מה הקטע כאן?‬

137
00:08:21,459 --> 00:08:23,628
‫בניתי את כל זה בשבועיים בערך.‬

138
00:08:23,628 --> 00:08:26,589
‫שבועיים לבנות את זה. אלוהים.‬
‫-שש קומות.‬

139
00:08:27,965 --> 00:08:32,470
‫חמישים ושמונה טונות של עץ. עבדתי קצת.‬
‫אכלתי ארוחת בוקר לפני שבניתי את זה.‬

140
00:08:35,264 --> 00:08:36,182
‫בסדר.‬

141
00:08:36,182 --> 00:08:38,392
‫לא, האמת שזה לקח לי אולי... לא יודע.‬

142
00:08:40,102 --> 00:08:42,438
‫שלושה או ארבעה חודשים?‬
‫-שלושה או ארבעה חודשים.‬

143
00:08:47,318 --> 00:08:50,196
‫בית העץ היה מקום מדהים במיוחד.‬

144
00:08:51,113 --> 00:08:54,992
‫מקום שאפשר ללכת אליו‬
‫כדי לברוח מהנורמות של החברה.‬

145
00:08:57,703 --> 00:09:01,082
‫בפעם הראשונה שהלכתי לבית העץ,‬
‫סקוט פתח את הדלת.‬

146
00:09:01,666 --> 00:09:04,335
‫הוא היה עירום לגמרי למעט חגורת הכלים שלו.‬

147
00:09:06,087 --> 00:09:08,339
‫אף פעם לא פתח לי מישהו‬
‫את הדלת לביתו בצורה כזו.‬

148
00:09:08,339 --> 00:09:11,467
‫אבל העמדתי פנים שזה עניין שגרתי.‬

149
00:09:12,677 --> 00:09:16,013
‫היו שם רהיטים, כמו בכל בית רגיל,‬

150
00:09:16,514 --> 00:09:21,644
‫וכשחוצים את משטח העץ,‬
‫אפשר היה לראות שם שירותים ומקלחת.‬

151
00:09:22,687 --> 00:09:26,774
‫ממש כמו חדר אמבטיה אמיתי,‬
‫אבל עם חוויה נהדרת בטבע.‬

152
00:09:28,484 --> 00:09:32,989
‫הוא נבנה סביב שבעה עצים ובמקצועיות.‬

153
00:09:32,989 --> 00:09:35,866
‫עם לוחות מעצי ארז וחלונות ענקיים.‬

154
00:09:35,866 --> 00:09:37,827
‫זה היה בית עץ ראוותני.‬

155
00:09:38,411 --> 00:09:40,037
‫היה שם תנור-כיריים ענק‬

156
00:09:40,621 --> 00:09:43,457
‫שסחבנו במעלה המדרגות,‬

157
00:09:43,457 --> 00:09:45,418
‫בערך 20 מטרים עד לקומה הראשונה.‬

158
00:09:46,419 --> 00:09:48,921
‫אחי היה חבר טוב של סקוט,‬

159
00:09:48,921 --> 00:09:51,549
{\an8}‫והוא אמר שיגייס אותי לבוא לבנות את ביתו.‬

160
00:09:51,549 --> 00:09:53,301
{\an8}‫ואמרתי, "כן, למה לא?"‬

161
00:09:53,968 --> 00:09:56,762
‫עשינו עבודות בנייה מטורפות לגמרי.‬

162
00:09:56,762 --> 00:09:58,973
‫היינו תלויים על חבלים מהקרסוליים‬

163
00:09:58,973 --> 00:10:01,726
‫כדי שנוכל למסמר ולחבר דברים במקומם. ו...‬

164
00:10:02,435 --> 00:10:03,936
‫זה היה מסוכן בטירוף.‬

165
00:10:03,936 --> 00:10:06,147
‫הכול היה מסוכן, אבל לא היה לנו אכפת.‬

166
00:10:10,234 --> 00:10:13,863
{\an8}‫בית העץ היה האישיות הפנימית של סקוט‬
‫שהתעוררה לחיים.‬

167
00:10:14,488 --> 00:10:17,658
{\an8}‫הוא הרגיש בטוח בו.‬
‫זה היה מקום המבטחים שלו, העוגן שלו.‬

168
00:10:18,242 --> 00:10:19,702
{\an8}‫הוא היה חופשי מהכול.‬

169
00:10:22,288 --> 00:10:24,790
{\an8}‫אני יושב ליד השולחן,‬
‫בגובה עשרה מטרים בין העצים.‬

170
00:10:24,790 --> 00:10:25,708
{\an8}‫- יומנו של סקוט -‬

171
00:10:26,959 --> 00:10:30,838
‫הדֶּק נמתח מהקצה‬
‫כמו חצאית טוטו של בלרינה בסחרור מלא.‬

172
00:10:31,964 --> 00:10:35,051
‫הוא רחב מספיק כדי שאפשר יהיה להשתזף עליו‬

173
00:10:35,051 --> 00:10:37,970
‫ואולי אפילו לתפוס תנומה‬
‫אם אינך מפחד ליפול למטה.‬

174
00:10:38,971 --> 00:10:39,972
‫מה קורה, חבר?‬

175
00:10:39,972 --> 00:10:43,684
‫אני אוהב לשבת על הקצה,‬
‫ולהתבונן מעבר לעצים לעבר הר ריינייר.‬

176
00:10:43,684 --> 00:10:44,602
‫דבר אלינו.‬

177
00:10:44,602 --> 00:10:46,812
‫יש מקבל תחושה עדינה של התרוממות רוח.‬

178
00:10:48,606 --> 00:10:50,149
‫אני רוצה הרבה מהחיים האלה.‬

179
00:10:51,651 --> 00:10:55,321
‫אני חושב שזה יהיה חיפוש ארוך‬
‫עד שאמצא את המקום שבו אלוהים רוצה שאהיה.‬

180
00:10:56,405 --> 00:10:59,533
{\an8}‫המוח שלי הוא כמו ילד לא ממושמע‬
‫שיצא מכלל שליטה.‬

181
00:11:00,701 --> 00:11:02,244
{\an8}‫אצטרך לתפוס אותו.‬

182
00:11:07,416 --> 00:11:09,585
‫כולם אהבו את סקוט.‬

183
00:11:09,585 --> 00:11:11,629
‫כולם אהבו את בית העץ.‬

184
00:11:11,629 --> 00:11:13,089
‫שניהם היו מחוברים.‬

185
00:11:14,507 --> 00:11:17,301
‫התחברנו מייד כשנפגשנו לראשונה בבית הספר‬

186
00:11:17,301 --> 00:11:20,596
‫ולשנינו הייתה המון אנרגייה פראית וחופשייה.‬

187
00:11:20,596 --> 00:11:22,098
‫אנחנו אוהבים לשתות בירה.‬

188
00:11:23,474 --> 00:11:25,351
‫מארק ביגינס הוא דמות מעניינת.‬

189
00:11:25,351 --> 00:11:28,229
‫הוא וסקוט למדו יחד במכללת אוורגרין.‬

190
00:11:29,855 --> 00:11:34,151
‫אנשים שלמדו באוורגרין‬
‫היו בלתי שגרתיים במובנים מסוימים.‬

191
00:11:34,151 --> 00:11:35,361
‫וגם אני.‬

192
00:11:35,361 --> 00:11:37,196
‫האנשים שם היו די פרוגרסיביים.‬

193
00:11:37,196 --> 00:11:43,744
‫זה לא שכולם לקחו סמים מטורפים,‬
‫שתו והשתוללו. זה היה מאוד מחובר לטבע.‬

194
00:11:43,744 --> 00:11:47,998
‫אנשים ניגנו בתופים,‬
‫לקחו פטריות וישבו מסביב למדורות.‬

195
00:11:47,998 --> 00:11:50,710
‫זו גם הייתה קהילה מגובשת מאוד.‬

196
00:11:51,836 --> 00:11:53,546
‫הגורל פשוט חיבר בינינו.‬

197
00:11:53,546 --> 00:11:56,632
‫סקוט היה בחור פרוע וחופשי.‬

198
00:11:56,632 --> 00:11:59,427
‫אפילו יותר משאר הסטודנטים באוורגרין‬

199
00:11:59,427 --> 00:12:01,679
‫שנחשבו פרועים וחופשיים.‬

200
00:12:01,679 --> 00:12:06,267
‫מארק הוא נשמה עדינה מאוד.‬

201
00:12:06,267 --> 00:12:10,187
‫הוא ניגן בגיטרה וכתב שירה.‬

202
00:12:11,063 --> 00:12:13,983
‫אבל היה לו קשה מאוד. הוא חווה קשיים.‬

203
00:12:14,483 --> 00:12:16,944
‫אני חושבת שסקוטי עזר לו מאוד.‬

204
00:12:16,944 --> 00:12:18,946
‫התקשרתי אליו פעם.‬

205
00:12:18,946 --> 00:12:23,159
‫ואמרתי, "גבר, הנישואים שלי הסתיימו.‬
‫אני לא יודע מה אעשה, לאן אלך."‬

206
00:12:23,159 --> 00:12:26,704
‫והוא אמר, "טוב, אז בוא לגור איתי".‬

207
00:12:27,705 --> 00:12:30,166
‫מארק ביגינס היה איש גדול ומחוספס.‬

208
00:12:30,166 --> 00:12:34,253
‫הוא עישן סיגריות צ'סטרפילד רגילות.‬
‫הוא עישן חבילה או שתיים ביום.‬

209
00:12:34,253 --> 00:12:37,047
‫הוא נהג לשתות בורבון כאילו זה שום דבר.‬

210
00:12:37,047 --> 00:12:39,133
‫זה הדבר שחיבר בינו לבין סקוט.‬

211
00:12:39,759 --> 00:12:41,677
‫ביגינס היה מסוגל לשתות הרבה יותר מסקוט.‬

212
00:12:49,101 --> 00:12:51,270
‫גרתי בבית העץ שנים רבות.‬

213
00:12:51,270 --> 00:12:52,605
‫גם הבת שלי.‬

214
00:12:53,105 --> 00:12:56,108
‫אנשים זרים לגמרי היו דופקים על הדלת‬

215
00:12:56,108 --> 00:12:57,985
{\an8}‫והם היו אומרים...‬

216
00:12:57,985 --> 00:12:59,278
‫- מארק ביגינס‬
‫חבר של סקוט -‬

217
00:12:59,278 --> 00:13:02,656
{\an8}‫"שמענו שיש בסביבה בית עץ ממש מגניב.‬

218
00:13:02,656 --> 00:13:05,493
{\an8}‫"אפשר ללכת לראות?" והיינו צריכים לסרב.‬

219
00:13:05,493 --> 00:13:09,538
‫זה החמיר כל כך‬
‫שנאלצנו לבנות שער לדרך הגישה.‬

220
00:13:11,207 --> 00:13:14,001
‫בית העץ לא נבנה רק על ידי סקוט,‬

221
00:13:14,835 --> 00:13:16,837
‫על אף שנכתב כך במקומות רבים.‬

222
00:13:17,713 --> 00:13:21,217
‫עשרות אנשים עבדו על המקום הזה.‬

223
00:13:23,385 --> 00:13:25,763
‫אחי סקוט לא הסכים בשום אופן שישלטו בו‬

224
00:13:25,763 --> 00:13:27,097
‫והוא רצה להיות חופשי.‬

225
00:13:27,723 --> 00:13:31,477
‫הוא היה מכור לאדרנלין.‬
‫הוא אהב לעשות דברים נועזים.‬

226
00:13:32,144 --> 00:13:35,064
‫אנחנו יושבים 18 מטר באוויר,‬
‫בגובה של שש קומות, ו...‬

227
00:13:35,773 --> 00:13:37,733
‫זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה.‬

228
00:13:39,318 --> 00:13:42,571
‫הוא הולך לטפס במהופך בגובה של כ-30 מטר.‬

229
00:13:43,572 --> 00:13:45,991
‫בזמנך החופשי, רמבו, טרזן.‬

230
00:13:54,416 --> 00:13:57,378
‫הוא תמיד שאף גבוה יותר ויותר,‬

231
00:13:57,378 --> 00:13:59,797
‫והוא היה זקוק לעוד ועוד.‬

232
00:13:59,797 --> 00:14:02,508
‫אם הוא יחליק, הוא ייפול לקרקע...‬

233
00:14:04,176 --> 00:14:05,386
‫מגובה של 18 מטר.‬

234
00:14:05,386 --> 00:14:06,595
‫זה קשה!‬

235
00:14:06,595 --> 00:14:08,889
‫אמרתי לך, זה מעשה התאבדות, ידידי.‬

236
00:14:08,889 --> 00:14:10,558
‫הוא היה הרפתקן.‬

237
00:14:10,558 --> 00:14:15,938
‫הוא אהב את הריגושים שבחיים,‬
‫ורצה דברים חדשים וחוויות חדשות,‬

238
00:14:16,981 --> 00:14:19,984
‫אבל הוא עשה כמה בחירות מכריעות‬

239
00:14:19,984 --> 00:14:23,279
‫שהובילו אותו לכיוונים‬
‫שמהם הוא לא יכול היה לחזור לאחור.‬

240
00:14:35,875 --> 00:14:38,377
‫במהלך הלימודים שלי, סטיתי מהדרך הנכונה‬

241
00:14:38,377 --> 00:14:41,213
‫והתעמקתי בתחומים שהזיקו‬
‫לצמיחה הרוחנית שלי.‬

242
00:14:44,008 --> 00:14:46,176
‫קול מדבר באופן ברור וצלול.‬

243
00:14:46,176 --> 00:14:48,220
‫"זכור למה אתה כאן."‬

244
00:14:49,471 --> 00:14:52,182
‫אני מבין, אבל לא משנה מסלול.‬

245
00:14:53,475 --> 00:14:57,187
‫הוא תמיד היה במרדף אחר משהו מהעולם שלו.‬

246
00:15:02,318 --> 00:15:06,363
‫כשפגשתי אותו לראשונה,‬
‫הוא שאף להוציא תואר ברפואה,‬

247
00:15:06,864 --> 00:15:11,452
‫אבל הוא ויתר‬
‫ברגע שהתחיל לעבוד במעבדת הכימיה‬

248
00:15:11,452 --> 00:15:13,996
‫וראה הזדמנות להרוויח הרבה כסף.‬

249
00:15:15,706 --> 00:15:18,000
‫- מכללת אוורגרין סטייט -‬

250
00:15:21,712 --> 00:15:25,633
‫סקוט היה יצרן הקריסטל מת'‬
‫הראשון שהכרתי בחיי.‬

251
00:15:26,550 --> 00:15:31,180
‫במהלך הלילה הוא היה זוחל‬
‫דרך התקרות לתוך המעבדה.‬

252
00:15:31,722 --> 00:15:33,682
‫המרצים של סקוטי גילו אותו,‬

253
00:15:33,682 --> 00:15:35,351
‫והעיפו אותו מהקמפוס.‬

254
00:15:35,351 --> 00:15:38,812
‫הם אמרו, "שלא תעז להראות שוב את פניך כאן".‬

255
00:15:39,980 --> 00:15:41,941
‫הוא היה חכם מספיק להיות רופא.‬

256
00:15:41,941 --> 00:15:42,942
‫- מילון רפואי -‬

257
00:15:42,942 --> 00:15:46,862
‫היה חסר לו קורס אחד‬
‫כדי להשלים את התואר בכימיה וביולוגיה.‬

258
00:15:46,862 --> 00:15:49,782
‫הוא היה יכול להתקבל ללימודי רפואה.‬
‫אבל הוא לא רצה להיות רופא.‬

259
00:15:49,782 --> 00:15:52,117
‫זה לא היה מי שהוא, והוא ידע זאת.‬

260
00:15:53,035 --> 00:15:55,537
‫ומשם הוא פשוט המשיך להידרדר באותו כיוון.‬

261
00:15:58,082 --> 00:16:01,085
‫העסק גדל והתרחב, הוא נעשה פורה כל כך,‬

262
00:16:01,085 --> 00:16:04,421
‫והמוצר שלו היה טהור לחלוטין.‬

263
00:16:04,421 --> 00:16:06,924
‫אם אי פעם היית מנסה את המוצר שהוא מכר...‬

264
00:16:06,924 --> 00:16:10,594
‫אני אומר לך, זה היה משהו בלתי ייאמן.‬

265
00:16:10,594 --> 00:16:15,307
‫היה לו מוניטין של יצרן‬
‫שהפיק חומרים מהטובים ביותר שיש.‬

266
00:16:15,307 --> 00:16:17,434
‫- אלבן "סנופי" פיסטרר‬
‫חבר של סקוט -‬

267
00:16:17,434 --> 00:16:21,105
‫לא שמעתי אף אחד אומר‬
‫שהמת' של מישהו אחר היה טוב יותר.‬

268
00:16:23,899 --> 00:16:28,529
‫סקוט השתמש בקריסטל מת'‬
‫במידה מתונה ומבוקרת מאוד.‬

269
00:16:29,363 --> 00:16:33,325
‫הוא פשוט נהנה מזה‬
‫וזה נתן לו השראה ליצירתיות.‬

270
00:16:34,743 --> 00:16:35,744
‫עם הזמן,‬

271
00:16:35,744 --> 00:16:37,997
‫הוא רכש נכס עם אסם בשטחו.‬

272
00:16:37,997 --> 00:16:40,416
‫אני הגעתי לשם כדי לשפץ את האסם.‬

273
00:16:40,916 --> 00:16:44,003
‫בעליית הגג של האסם הייתה המעבדה שלו.‬

274
00:16:45,879 --> 00:16:49,258
‫קפטן פאט היה איש הקשר.‬
‫הוא היה אחראי על הכספים.‬

275
00:16:49,258 --> 00:16:51,593
‫הם נפגשו רק ביער,‬

276
00:16:51,593 --> 00:16:54,013
‫לצורך מסירת סחורה וכסף.‬

277
00:16:54,013 --> 00:16:56,890
‫סקוט נהג למסור 80 ק"ג לקפטן פאט‬

278
00:16:56,890 --> 00:16:59,143
‫ובתמורה מקבל ממנו שני מיליון דולר.‬

279
00:16:59,143 --> 00:17:03,063
‫פאט היה האיש שהכיר לסקוט את עולם המת'.‬

280
00:17:03,063 --> 00:17:05,566
‫"הקפטן", זה היה הכינוי של פאט,‬

281
00:17:05,566 --> 00:17:09,403
‫נהג לקחת את המת' לברסטו‬
‫ומוכר אותו ל"מלאכי הגיהינום".‬

282
00:17:09,403 --> 00:17:11,905
‫וסקוט היה חוזר לבית העץ‬

283
00:17:11,905 --> 00:17:14,283
‫עם קופסאות מלאות בשטרות של 20 דולר.‬

284
00:17:14,283 --> 00:17:18,328
‫סקוט ואני היינו יושבים וסופרים.‬
‫היינו ערים כל הלילה וסופרים כסף.‬

285
00:17:18,328 --> 00:17:20,998
‫אבל זה נהיה מסוכן. ממש מסוכן.‬

286
00:17:22,041 --> 00:17:25,586
‫קפטן פאט נרצח על ידי מישהו‬
‫שניסה לשדוד אותו‬

287
00:17:25,586 --> 00:17:27,171
‫והוא נרצח בשנתו.‬

288
00:17:28,505 --> 00:17:30,632
‫סקוט הזדעזע כשזה נודע לו.‬

289
00:17:31,925 --> 00:17:35,637
‫אבל זה מה שאנשים עושים בעולם הזה‬
‫והוא לא רצה להיות חלק מכך.‬

290
00:17:36,513 --> 00:17:38,015
‫ואז הוא החליט לפרוש.‬

291
00:17:39,391 --> 00:17:41,727
‫ההכנסה שלו הייתה מקריסטל מת', וזהו.‬

292
00:17:41,727 --> 00:17:46,148
‫לכן כשהוא הפסיק לייצר,‬
‫הוא נזקק לדרך חדשה לעשות כסף.‬

293
00:17:48,650 --> 00:17:49,777
‫- נקודת פריצה -‬

294
00:17:49,777 --> 00:17:51,570
{\an8}‫באותה תקופה בשנות ה-90,‬

295
00:17:51,570 --> 00:17:54,198
{\an8}‫"נקודת פריצה" היה אחד‬
‫מסרטי שוד הבנקים הגדולים.‬

296
00:17:54,198 --> 00:17:56,533
‫היד הקטנה אומרת שהגיע הזמן לרוקנרול.‬

297
00:17:56,533 --> 00:18:00,579
‫סקוט היה צופה בסרטים‬
‫ומקבל מהם כל מיני רעיונות.‬

298
00:18:01,747 --> 00:18:03,916
‫סקוט שנא את הבנקים ואת חברות הביטוח.‬

299
00:18:03,916 --> 00:18:06,418
‫נדמה שכולם שנאו אותם באותה תקופה.‬

300
00:18:06,418 --> 00:18:07,669
‫על הרצפה, מניאק.‬

301
00:18:07,669 --> 00:18:10,506
‫הכסף מבוטח, אז לא שווה למות בשבילו.‬

302
00:18:11,590 --> 00:18:17,262
‫הוא תמיד שאף למצוא דרך לנצח את המערכת.‬

303
00:18:17,262 --> 00:18:19,723
‫הוא תמיד מחפש.‬
‫-מה הוא מחפש?‬

304
00:18:19,723 --> 00:18:22,017
‫את המסע. המסע האולטימטיבי.‬

305
00:18:22,017 --> 00:18:25,229
‫מה שהוא אהב ב"נקודת פריצה"‬
‫היה האינדיבידואליזם של בודהי‬

306
00:18:25,229 --> 00:18:26,814
‫וחוסר הפחד כלפי החיים,‬

307
00:18:26,814 --> 00:18:30,734
‫בין אם זה היה בשוד בנקים‬
‫או בגלישה על גלים פראיים.‬

308
00:18:32,111 --> 00:18:34,196
‫לכן כשהוא סיים עם עסקי הסמים,‬

309
00:18:35,197 --> 00:18:37,449
‫הוא החליט, "אני אהיה שודד בנקים".‬

310
00:18:37,449 --> 00:18:40,953
‫תודה רבה, גבירותיי ורבותיי,‬
‫ובבקשה אל תשכחו להצביע!‬

311
00:18:41,578 --> 00:18:45,582
‫- 25 ביוני, 1992‬
‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬

312
00:18:48,001 --> 00:18:49,586
{\an8}‫לפני שוד הבנק הראשון שלנו...‬

313
00:18:49,586 --> 00:18:50,963
{\an8}‫- מארק ביגינס‬
‫השותף של סקוט -‬

314
00:18:50,963 --> 00:18:53,882
{\an8}‫סתם דיברנו על זה, גלגלנו את הרעיון.‬
‫איך נעשה זאת?‬

315
00:18:53,882 --> 00:18:55,926
{\an8}‫האם אפשר לבצע זאת ולהתחמק מעונש?‬

316
00:18:56,426 --> 00:18:58,220
‫סקוט אמר למארק לפני השוד,‬

317
00:18:58,220 --> 00:19:01,098
‫"אל תגיד כלום.‬
‫פשוט תיכנס פנימה ותשמור על הסדר."‬

318
00:19:01,098 --> 00:19:03,350
‫"טוב". הוא קרא לו "בוס". "טוב, בוס".‬

319
00:19:03,892 --> 00:19:07,146
{\an8}‫ידידה שלי הורידה אותנו במרחק רחוב מהבנק,‬

320
00:19:07,146 --> 00:19:10,607
{\an8}‫והיא הייתה אמורה לפגוש אותנו‬
‫במקום שקבענו מראש.‬

321
00:19:10,607 --> 00:19:12,484
{\an8}‫- ניפגש כאן - גיבוי -‬

322
00:19:13,986 --> 00:19:18,157
{\an8}‫התוכנית שלנו הייתה‬
‫לחכות עד שלקוח יגיע לבנק,‬

323
00:19:18,157 --> 00:19:20,075
{\an8}‫ולהשתמש ברכב שלו כרכב מילוט.‬

324
00:19:20,075 --> 00:19:20,993
‫- רכב מילוט -‬

325
00:19:22,077 --> 00:19:24,872
{\an8}‫ביגינס עטה מסכה של רונלד רייגן.‬

326
00:19:26,081 --> 00:19:27,583
‫רוקנרול!‬

327
00:19:29,751 --> 00:19:31,086
{\an8}‫סקוט נכנס ראשון.‬

328
00:19:31,086 --> 00:19:32,921
{\an8}‫הוא אמור היה להכריז על השוד,‬

329
00:19:32,921 --> 00:19:35,799
{\an8}‫ואז אני הייתי אמור להיכנס‬
‫ולוודא שאף אחד לא יצא.‬

330
00:19:37,176 --> 00:19:39,761
{\an8}‫הייתי מבוהל כל כך.‬

331
00:19:39,761 --> 00:19:44,308
{\an8}‫חשבתי, "אני לא מאמין שזה באמת קורה‬
‫ושאני באמת עושה את זה".‬

332
00:19:45,267 --> 00:19:46,935
{\an8}‫ביגינס מחזיק בידו את האקדח‬

333
00:19:46,935 --> 00:19:49,062
‫ואומר, "כולם על הרצפה, בני זונות!"‬

334
00:19:49,062 --> 00:19:53,150
‫סקוט מסתובב ואומר, "כולם לעמוד! לעמוד!"‬

335
00:19:53,901 --> 00:19:57,237
‫כי הוא לא רוצה שמישהו בחוץ‬
‫יראה אנשים שוכבים על הרצפה.‬

336
00:19:58,655 --> 00:20:03,869
{\an8}‫אני חושב שסקוט הורה לכולם לשכב על הרצפה.‬
‫אני חושב שכולם היו על הרצפה כשנכנסתי לבנק.‬

337
00:20:05,829 --> 00:20:08,999
{\an8}‫אם אי פעם היית ברכב שאיבדת את השליטה בו,‬

338
00:20:08,999 --> 00:20:10,918
{\an8}‫והכול מסביב פתאום מאט...‬

339
00:20:11,627 --> 00:20:13,462
{\an8}‫זה מה שחוויתי בבנק.‬

340
00:20:13,462 --> 00:20:15,005
{\an8}‫הכול התרחש בהילוך איטי.‬

341
00:20:16,006 --> 00:20:17,549
{\an8}‫לבסוף הגיע הזמן לצאת משם,‬

342
00:20:17,549 --> 00:20:19,885
{\an8}‫וסקוט אמר, "מארק, הבאת את המפתחות?"‬

343
00:20:20,469 --> 00:20:22,638
{\an8}‫הוא הזכיר את השם שלי.‬

344
00:20:23,972 --> 00:20:28,060
{\an8}‫התכופפתי ושאלתי, "אדוני,‬
‫אפשר לקבל את מפתחות המכונית שלך?"‬

345
00:20:28,060 --> 00:20:31,563
{\an8}‫והאיש המסכן היה ממש מפוחד.‬

346
00:20:32,397 --> 00:20:36,235
{\an8}‫זו הייתה מכונית חדשה לגמרי‬
‫ולא יכולתי לשמוע שהיא התניעה.‬

347
00:20:41,114 --> 00:20:43,617
{\an8}‫ותוך כדי שעשיתי את זה, הגיעה מכונית נוספת.‬

348
00:20:47,287 --> 00:20:49,748
{\an8}‫בסופו של דבר סקוט אמר,‬
‫"נראה שהמכונית התניעה.‬

349
00:20:49,748 --> 00:20:51,750
{\an8}‫"תעביר לרוורס ובוא נסתלק מכאן."‬

350
00:20:52,251 --> 00:20:54,253
{\an8}‫נסענו דרך הפרברים.‬

351
00:20:55,254 --> 00:20:58,632
{\an8}‫יצאנו מהמכונית במקום שקבענו מראש,‬
‫ואין שום מסחרית.‬

352
00:20:58,632 --> 00:21:00,133
‫- המסחרית שנעלמה -‬

353
00:21:00,133 --> 00:21:03,095
{\an8}‫הידידה שלי נלחצה ועברה לתוכנית החלופית.‬
‫היה לנו גיבוי.‬

354
00:21:06,098 --> 00:21:09,226
{\an8}‫מצאנו את עצמנו חוצים מגרש גולף בריצה.‬

355
00:21:11,186 --> 00:21:13,814
{\an8}‫שמענו ניידות מתקרבות. היו סירנות.‬

356
00:21:14,690 --> 00:21:17,442
{\an8}‫והנה הידידה שלי, חונה במקום שקבענו מראש.‬

357
00:21:20,821 --> 00:21:22,739
‫ככה זה היה, קומדיה של טעויות.‬

358
00:21:22,739 --> 00:21:24,992
‫אין לי מושג איך הם לא נתפסו.‬

359
00:21:24,992 --> 00:21:29,371
{\an8}‫ואז התחלתי לחשוב‬
‫על כל הרמזים שייתכן שהשארנו מאחור.‬

360
00:21:29,871 --> 00:21:31,290
{\an8}‫השתמשנו במסחרית של סקוט.‬

361
00:21:31,290 --> 00:21:33,625
{\an8}‫אם מישהו רשם את מספר לוחית הרישוי,‬

362
00:21:33,625 --> 00:21:36,795
{\an8}‫חשבתי, "הם יגיעו הנה בכל רגע".‬

363
00:21:36,795 --> 00:21:38,672
{\an8}‫בשלב מסוים, התיישבתי ואמרתי,‬

364
00:21:38,672 --> 00:21:41,091
{\an8}‫"אני לעולם לא אעשה את זה שוב."‬

365
00:21:41,591 --> 00:21:45,262
{\an8}‫סקוט אומר, "אתה בטוח?‬
‫בוא נעשה עוד אחד! עכשיו!"‬

366
00:21:47,931 --> 00:21:50,600
{\an8}‫אחרי השוד, ביגינס ממש נבהל וברח למונטנה.‬

367
00:21:50,600 --> 00:21:52,477
{\an8}‫- שוד מס' אחת‬
‫שלל 19,971 דולר -‬

368
00:21:54,855 --> 00:21:58,608
{\an8}‫אבל כל הכישלונות‬
‫רק דרבנו את סקוט להתעמק בזה יותר.‬

369
00:22:00,652 --> 00:22:03,322
{\an8}‫הוא הבין שיוכל להתמודד עם הבנקים בעצמו,‬

370
00:22:03,322 --> 00:22:05,741
{\an8}‫כל עוד ההתנהלות בחוץ תהיה מפוקחת.‬

371
00:22:06,241 --> 00:22:07,659
{\an8}‫ולכן הוא פנה אליי.‬

372
00:22:08,785 --> 00:22:10,954
‫הוא היה מאוד מדעי, אנליטי.‬

373
00:22:11,580 --> 00:22:14,416
‫אני הייתי יותר מאלתר ואמנותי.‬

374
00:22:15,125 --> 00:22:19,046
‫עסקתי בפיסול ברחבי אירופה,‬
‫גרמניה ונורווגיה.‬

375
00:22:21,131 --> 00:22:23,759
‫לא היה אכפת לי מהבנקים עצמם.‬
‫זה לא שינה לי.‬

376
00:22:23,759 --> 00:22:27,220
‫"נהדר. תפיל אותם.‬
‫קח כל אגורה שיש להם בבנק.‬

377
00:22:27,220 --> 00:22:29,181
‫"אין לי בעיה עם זה."‬

378
00:22:29,181 --> 00:22:34,394
‫אבל לא יכולתי לדמיין את עצמי עושה את זה.‬
‫זה היה מטורף בעיניי.‬

379
00:22:35,187 --> 00:22:38,148
‫אבל סקוט הוא כזה. הוא טיפוס משכנע.‬

380
00:22:38,648 --> 00:22:42,027
‫הוא אמר, "זה הכי קל שיש.‬
‫זה כמו לקחת ממתקים מילדים".‬

381
00:22:42,986 --> 00:22:44,738
‫אפשר להרוויח מזה מיליונים.‬

382
00:22:47,783 --> 00:22:49,159
‫אבל כמו שתמיד אמרנו,‬

383
00:22:49,159 --> 00:22:51,995
‫אין בית ספר להכשרת שודדי בנקים.‬

384
00:22:53,497 --> 00:22:54,956
‫מה שסקוט ואני עשינו‬

385
00:22:54,956 --> 00:22:57,417
‫היה הדבר היצירתי ביותר שעשיתי בחיי.‬

386
00:22:57,417 --> 00:22:59,169
‫הרבה יותר מעולם האמנות.‬

387
00:23:01,213 --> 00:23:04,883
‫מציאת הבנק המושלם‬
‫הייתה רגע של התרוממות רוח.‬

388
00:23:05,384 --> 00:23:08,929
‫זה כמו למצוא גוש שיש שמתאים באופן מושלם‬

389
00:23:08,929 --> 00:23:11,848
‫לפיסול דמות שאני רוצה ליצור.‬

390
00:23:12,724 --> 00:23:15,977
‫נהגתי לשבת ברחוב,‬
‫קרוב מספיק כדי לצפות בסביבה.‬

391
00:23:16,478 --> 00:23:19,689
‫הייתי רושם את זמן ההגעה‬
‫של המכוניות המשוריינות.‬

392
00:23:20,399 --> 00:23:22,609
‫המשלוחים היו זמן חשוב במהלך היום,‬

393
00:23:22,609 --> 00:23:24,903
‫כי אז יש הכי הרבה כסף בבנק.‬

394
00:23:27,280 --> 00:23:29,533
‫בקיץ הייתי פותח את החלונות ברכב‬

395
00:23:29,533 --> 00:23:31,868
‫ומאזין למוזיקה של באך או לג'אז.‬

396
00:23:34,413 --> 00:23:37,332
{\an8}‫הייתי צמוד לסורק כל היום‬
‫ומקשיב לקריאות של המשטרה.‬

397
00:23:40,168 --> 00:23:43,088
{\an8}‫הייתי גם עוקב אחרי הסיורים באזור הבנק‬

398
00:23:43,088 --> 00:23:46,341
‫כדי לדעת מתי הם מגיעים ורושם את הזמנים.‬

399
00:23:48,301 --> 00:23:49,803
‫בכמה מהבנקים ששדדנו,‬

400
00:23:49,803 --> 00:23:52,806
‫למשטרה היה נתיב סיור עקבי מאוד‬

401
00:23:52,806 --> 00:23:55,725
‫בזמנים קבועים במהלך היום.‬

402
00:23:57,018 --> 00:23:58,103
‫למדנו את הנתיבים,‬

403
00:23:58,103 --> 00:24:00,605
‫וכך ידענו שחמש דקות‬
‫אחרי שהשוטרים עוזבים את האזור‬

404
00:24:00,605 --> 00:24:02,399
‫זה העיתוי המתאים לשדוד את הבנק.‬

405
00:24:04,651 --> 00:24:07,529
‫ביליתי חודשים בנהיגה ברחובות‬
‫כדי לבצע מעקבים.‬

406
00:24:13,743 --> 00:24:17,414
‫אתה לא יכול להיכנס לבנק כדי לשדוד אותו‬
‫כשאתה עוטה מסכה מטופשת.‬

407
00:24:17,414 --> 00:24:18,874
‫זה מגוחך.‬

408
00:24:19,458 --> 00:24:23,003
{\an8}‫אז הייתי יוצר תותבות כמו שעושים בהוליווד.‬

409
00:24:23,003 --> 00:24:25,005
‫- תעלול קטלני -‬

410
00:24:28,008 --> 00:24:32,929
{\an8}‫רצינו רק רכיבים, כמו אף, סנטר, לחיים.‬

411
00:24:37,976 --> 00:24:44,274
‫הוא חבש כובע של התוכנית למלחמה בסמים‬
‫משתי סיבות. ראשית, כדי שיחשבו שהוא שוטר,‬

412
00:24:44,274 --> 00:24:45,984
‫וגם כדי לעקוץ את המשטרה.‬

413
00:24:45,984 --> 00:24:49,029
‫כי זה כאילו להגיד,‬
‫"הנה אני. בוא נראה אתכם".‬

414
00:24:53,074 --> 00:24:55,952
‫כשראיתי אותו לראשונה, הוא יצא מהיער‬

415
00:24:55,952 --> 00:24:57,746
‫ואני פשוט עמדתי שם ללא תזוזה.‬

416
00:24:57,746 --> 00:25:02,375
‫אמרתי, "אלוהים אדירים. מה זה, לעזאזל?"‬

417
00:25:03,668 --> 00:25:07,506
‫לא הייתה שום דרך לזהות שזהו סקוט סקרלוק.‬

418
00:25:08,715 --> 00:25:11,718
‫אני מרגיש שאני עובר‬
‫טרנספורמציה קסומה ומוזרה.‬

419
00:25:13,178 --> 00:25:15,555
‫אני משתנה במהירות בשלב הזה של חיי.‬

420
00:25:17,724 --> 00:25:19,226
‫אני מרגיש כמו בן אדם אחר.‬

421
00:25:22,896 --> 00:25:27,108
{\an8}‫- 14 באוגוסט, 1992‬
‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬

422
00:25:30,487 --> 00:25:33,073
‫שוד הבנק הראשון שביצעתי‬

423
00:25:33,073 --> 00:25:35,909
‫היה באותו בנק שהוא שדד עם מארק‬
‫שישה שבועות לפני כן.‬

424
00:25:37,869 --> 00:25:42,249
‫הדבר החשוב בשוד בנק הם 15 השניות הראשונות,‬

425
00:25:42,249 --> 00:25:44,417
‫כשאף אחד עוד לא מבין שקורה משהו.‬

426
00:25:46,628 --> 00:25:49,047
‫הוא נראה כמו בן אדם שסובל ממחלת עור.‬

427
00:25:50,340 --> 00:25:52,884
‫וכך אנשים נמנעו מלהביט בו.‬

428
00:25:55,470 --> 00:25:56,596
‫היי, איך אוכל לעזור לך?‬

429
00:25:56,596 --> 00:25:58,598
‫זה שוד. שאף אחד לא יזוז.‬

430
00:25:59,099 --> 00:26:01,393
‫הוא היה שולף את האקדח באגביות.‬

431
00:26:03,270 --> 00:26:06,314
‫אף בן אדם שפוי לא יעז לסרב לאיש הזה.‬

432
00:26:07,148 --> 00:26:09,901
‫שניכם! שימו את הכסף בשק.‬
‫כולם להישאר רגועים.‬

433
00:26:11,695 --> 00:26:14,155
‫ישבתי עם הסורק ועם הרדיו.‬

434
00:26:14,155 --> 00:26:15,365
‫וזהו זה.‬

435
00:26:15,365 --> 00:26:19,703
‫לא הסתכנתי בשום צורה‬
‫כי היה לי אליבי מושלם.‬

436
00:26:19,703 --> 00:26:23,039
‫הייתה לי סיבה מוצדקת להיות שם,‬
‫ולא היו תופסים אותי,‬

437
00:26:23,039 --> 00:26:25,500
‫אלא אם כן הייתי צריך לקרוא לו שיצא מהבנק.‬

438
00:26:25,500 --> 00:26:27,127
‫והיופי בכל הסיפור‬

439
00:26:27,127 --> 00:26:31,214
‫היה תכנון ופיתוח מעשי השוד‬

440
00:26:31,214 --> 00:26:35,010
‫באופן שיבטיח שהכול יעבוד בצורה חלקה ובטוחה‬

441
00:26:35,010 --> 00:26:37,053
‫ושנשיג את התוצאה שרצינו,‬

442
00:26:37,053 --> 00:26:38,346
‫כלומר את הכסף.‬

443
00:26:39,889 --> 00:26:41,516
‫לא דיברנו כל הדרך.‬

444
00:26:42,517 --> 00:26:45,395
‫כשהגענו לבית העץ והתחלנו לספור את הכסף,‬

445
00:26:46,521 --> 00:26:48,898
‫גילינו שמדובר ב-5,000 או 10,000 דולר בלבד.‬

446
00:26:49,774 --> 00:26:51,484
‫אמרתי, "בחיי, זה מגוחך.‬

447
00:26:51,484 --> 00:26:54,487
‫"מי יסכים ללכת לכלא בשביל הפירורים האלה?"‬

448
00:26:58,700 --> 00:27:01,536
‫בתחילת שנות ה-90‬
‫עצרתי את שודד הבנקים הראשון שלי,‬

449
00:27:01,536 --> 00:27:04,831
‫וחשבתי, "לעזאזל, זה כמו לירות בדגים באגם".‬

450
00:27:04,831 --> 00:27:06,875
‫אין לי כוונה להשתחצן,‬

451
00:27:07,626 --> 00:27:10,670
‫אבל בתוך חמישה או שישה חודשים,‬

452
00:27:10,670 --> 00:27:14,716
‫פענחתי קרוב ל-80 תיקים,‬
‫וזה הפך להיות ממכר מאוד.‬

453
00:27:15,884 --> 00:27:20,180
‫בהמשך הוצבתי בכוח המשימה‬
‫ללחימה בפשעים אלימים של האף-בי-איי.‬

454
00:27:21,056 --> 00:27:23,767
‫שני מקרי השוד הראשונים של הוליווד‬
‫לא משכו תשומת לב‬

455
00:27:23,767 --> 00:27:25,310
‫בגלל הסכומים הקטנים שנשדדו.‬

456
00:27:25,310 --> 00:27:28,521
‫כשהחשוד עולה על הדלפק ומתחיל להתרוצץ‬

457
00:27:28,521 --> 00:27:29,939
‫בניסיון להשתלט על הסיטואציה,‬

458
00:27:29,939 --> 00:27:32,734
‫וצריך לגנוב קאדילק מאיש זקן,‬

459
00:27:33,234 --> 00:27:35,570
‫זה מראה שמדובר בצמד אידיוטים מגושמים.‬

460
00:27:35,570 --> 00:27:38,907
‫הם בטח התחילו לשאול את עצמם,‬
‫"איפה אנחנו טועים?"‬

461
00:27:38,907 --> 00:27:41,743
‫- שוד מס' 3‬
‫שלל 9,613 דולר -‬

462
00:27:41,743 --> 00:27:46,081
{\an8}‫אמרתי, "סקוט, אני לא אעשה את זה‬
‫תמורת עשרת אלפים, 15 או 20 אלף דולר.‬

463
00:27:46,081 --> 00:27:47,290
‫"זה מטופש.‬

464
00:27:47,290 --> 00:27:51,461
‫"נעשה את זה כמו שצריך ונלך על הכספת,‬
‫או שלא אעשה את זה יותר.‬

465
00:27:51,461 --> 00:27:53,880
‫"אני לא רוצה להסתבך בשטויות האלה."‬

466
00:27:53,880 --> 00:27:56,800
‫הוא אמר, "זה בלתי אפשרי,‬
‫כי אין לי מספיק מידע".‬

467
00:27:56,800 --> 00:27:58,343
‫אז הוא גייס את מוסטנג.‬

468
00:27:59,886 --> 00:28:04,391
‫מוסטנג הייתה אישה צעירה ומיוחדת.‬
‫מעולם לא פגשתי אישה כמוה.‬

469
00:28:07,102 --> 00:28:10,480
‫היא התקבלה לעבודה בבנק סיפירסט ככספרית.‬

470
00:28:11,439 --> 00:28:14,609
‫היא השיגה את כל ספרי ההדרכה ונוהלי הבנק‬

471
00:28:14,609 --> 00:28:18,697
‫לגבי עמדות הכספרים, הכספות,‬
‫משלוחי הכסף ברכבים המשוריינים.‬

472
00:28:18,697 --> 00:28:20,407
‫- "ציית להוראות בשלווה" -‬

473
00:28:20,407 --> 00:28:23,243
‫ברגע שהשגנו את כל המידע הפנימי ממוסטנג,‬

474
00:28:23,243 --> 00:28:25,245
‫ידענו שנוכל לבצע את מה שצריך.‬

475
00:28:34,295 --> 00:28:37,590
‫- 19 בנובמבר 1992‬
‫בנק סיפירסט, סניף הות'ורן הילס -‬

476
00:28:37,590 --> 00:28:39,259
‫למדנו מתוך הנהלים מה צריך לומר.‬

477
00:28:40,844 --> 00:28:43,096
‫זה אמיתי. זה שוד.‬

478
00:28:43,680 --> 00:28:46,558
‫יש מונחים מסוימים‬
‫שיש להשתמש בהם מול הבנקאים,‬

479
00:28:46,558 --> 00:28:49,686
‫וכשהם שומעים אותם,‬
‫הם מבינים שאתה מתמצא בעניינים.‬

480
00:28:51,604 --> 00:28:53,022
‫מי כספר הכספת?‬

481
00:28:53,690 --> 00:28:54,524
‫אני.‬

482
00:28:56,484 --> 00:28:58,278
‫זה היה הייחוד של סקוט.‬

483
00:28:58,862 --> 00:29:00,613
‫הייתה לו יכולת לשלוט בלובי‬

484
00:29:00,613 --> 00:29:03,366
‫ובמקביל להתעסק עם הכספת.‬

485
00:29:08,288 --> 00:29:09,122
‫בזריזות.‬

486
00:29:13,752 --> 00:29:15,462
‫הוא רצה שהם יהיו רגועים.‬

487
00:29:15,462 --> 00:29:17,589
‫"לכי לשם, תפתחי את הכספת.‬

488
00:29:17,589 --> 00:29:20,425
‫"אין בעיה. אל תדאגי. הכול יהיה בסדר.‬

489
00:29:20,425 --> 00:29:22,218
‫"תני לי רק להיכנס ולצאת."‬

490
00:29:33,438 --> 00:29:36,941
‫זה כאילו שהוא נכנס‬
‫לתוך קטקומבה מסיפורי פנטזיה.‬

491
00:29:48,328 --> 00:29:49,370
‫יש לך עוד תיק?‬

492
00:29:53,124 --> 00:29:54,209
‫כולם על הרצפה.‬

493
00:29:54,959 --> 00:29:55,794
‫קדימה!‬

494
00:30:00,381 --> 00:30:03,676
‫כשחזרנו הביתה, נכנסנו עם הרכב‬
‫לחלק האחורי של הסטודיו.‬

495
00:30:03,676 --> 00:30:06,846
‫שאלתי, "איך הלך?" הוא ענה, "זה לא היה טוב.‬

496
00:30:06,846 --> 00:30:10,767
‫"זה היה עוד שוד רע".‬
‫אמרתי, "לעזאזל. אתה רציני איתי?"‬

497
00:30:10,767 --> 00:30:13,061
‫נכנסנו ואז הוא רוקן תיק גדול.‬

498
00:30:13,061 --> 00:30:15,146
‫והיה בו... ואני אומר, "אלוהים".‬

499
00:30:17,857 --> 00:30:19,192
‫- שוד מס' 6‬
‫שלל 252,000 דולר -‬

500
00:30:19,192 --> 00:30:21,528
‫זו הייתה המכה הגדולה מכולן. זה שינה הכול.‬

501
00:30:21,528 --> 00:30:22,779
‫- סך הכול 322,870 דולר -‬

502
00:30:22,779 --> 00:30:24,781
‫לא רק מבחינתנו, אלא גם מבחינת האף-בי-איי.‬

503
00:30:29,577 --> 00:30:31,454
‫הצטרפתי לאף-בי-איי ב-1987.‬

504
00:30:32,038 --> 00:30:34,290
‫עד החקירה סביב הוליווד,‬

505
00:30:34,290 --> 00:30:37,418
‫הייתי הסוכן המנוסה ביותר ביחידה בסיאטל‬

506
00:30:37,418 --> 00:30:38,878
‫שעבד על מקרי שוד בנקים.‬

507
00:30:39,879 --> 00:30:44,217
‫אני מנסה להיזכר בפרשיות שעבדתי עליהן‬
‫בהן מישהו פעל כמוהו,‬

508
00:30:44,217 --> 00:30:45,885
‫משוד של מגירות כספרים,‬

509
00:30:45,885 --> 00:30:49,639
‫שהמשיך לשוד מזוין ועד להשתלטות על כספות.‬

510
00:30:50,223 --> 00:30:53,893
‫אני לא מצליח לחשוב‬
‫על אף אחד אחר שהתנהל במסלול דומה.‬

511
00:30:53,893 --> 00:30:54,936
‫- כובע בייסבול שחור -‬

512
00:30:54,936 --> 00:30:58,731
‫חקירת התיק של הוליווד‬
‫הייתה כמו הרכבת פאזל.‬

513
00:30:58,731 --> 00:31:02,735
‫היו לנו רמזים קטנים פה ושם,‬
‫וניסינו להרכיב את התמונה הגדולה.‬

514
00:31:03,319 --> 00:31:05,989
‫אני חושב שהוליווד נהנה ממה שהוא עשה.‬

515
00:31:06,906 --> 00:31:10,451
‫בארבעת מקרי השוד הראשונים,‬
‫הוא השיג יותר כסף משודד בנק ממוצע.‬

516
00:31:12,203 --> 00:31:14,205
‫אבל אז הוא התחיל להיכנס לכספות.‬

517
00:31:14,789 --> 00:31:17,417
‫לשדוד כספת באופן עצמאי זה סיכון גדול מאוד,‬

518
00:31:17,417 --> 00:31:20,962
‫כי אין לך מושג מה קורה בשאר האזורים בבנק.‬

519
00:31:20,962 --> 00:31:24,799
‫זו חשיפה גדולה יותר,‬
‫סיכון גדול יותר שהאזעקות יופעלו.‬

520
00:31:25,925 --> 00:31:29,512
‫בשלב הזה, רמת התחכום שלו עלתה.‬

521
00:31:30,179 --> 00:31:31,139
‫רמת האיום עלתה.‬

522
00:31:32,140 --> 00:31:34,809
‫זה היה אתגר בשבילו, והוא רצה לאתגר אותנו.‬

523
00:31:35,727 --> 00:31:40,857
‫אבל התמונה הגדולה יותר‬
‫הייתה "מיהו הוליווד?"‬

524
00:31:43,151 --> 00:31:44,193
‫טוב. מוכן?‬

525
00:31:44,193 --> 00:31:46,738
‫ברוכים הבאים לבית העץ. בואו תיכנסו.‬

526
00:31:48,948 --> 00:31:51,367
‫ההורים שלי התפעלו מבית העץ,‬

527
00:31:51,868 --> 00:31:54,621
‫כי אבא שלי אהב לבנות דברים.‬

528
00:31:56,748 --> 00:31:59,125
‫זה יהיה חדר האוכל.‬
‫-כן.‬

529
00:31:59,125 --> 00:32:02,462
‫זה היה אחד המבנים המרשימים ביותר אי פעם.‬

530
00:32:03,046 --> 00:32:06,841
‫הם ממש העריצו את סקוט ואת מה שהוא בנה.‬

531
00:32:06,841 --> 00:32:08,593
‫- סוזן סקרלוק‬
‫אחותו של סקוט -‬

532
00:32:11,179 --> 00:32:13,348
‫גדלנו בבית אוהב.‬

533
00:32:13,348 --> 00:32:17,352
‫אבא שלי היה כומר אהוב מאוד.‬

534
00:32:17,352 --> 00:32:20,730
‫אימא שלי הייתה‬
‫מורה לילדים עם לקויות למידה.‬

535
00:32:22,398 --> 00:32:26,361
‫היינו ילדים של כומר, וכבר מגיל צעיר‬

536
00:32:26,361 --> 00:32:29,447
‫היינו נחושים להוכיח לכולם‬
‫שאנחנו לא ילדים טובים.‬

537
00:32:30,281 --> 00:32:33,993
‫שנינו היינו הרפתקנים מאוד.‬
‫בזכות זה נהיינו חברים.‬

538
00:32:33,993 --> 00:32:37,288
‫היה בו משהו שונה, חוסר פחד.‬

539
00:32:38,665 --> 00:32:41,834
‫היו דירות תצוגה‬
‫בכל רחבי רסטון שבווירג'יניה.‬

540
00:32:42,335 --> 00:32:44,712
‫ידענו איך להיכנס לכולן.‬

541
00:32:45,588 --> 00:32:49,300
‫סקוטי ואני למדנו איך לפרוץ מנעולים.‬

542
00:32:49,300 --> 00:32:52,428
‫לא למדנו איך לפרוץ מנעולים כדי לגנוב.‬

543
00:32:52,428 --> 00:32:54,555
‫למדנו איך לפרוץ מנעולים‬

544
00:32:54,555 --> 00:32:57,308
‫כדי שנוכל להגיע לצד השני של הדלת.‬

545
00:32:59,477 --> 00:33:02,313
‫בשנים הראשונות של גיל ההתבגרות‬

546
00:33:02,313 --> 00:33:04,732
‫הוא התנהל בחשאיות יותר ויותר.‬

547
00:33:04,732 --> 00:33:07,568
‫נהגנו לכנות אותו "אלוף הדיסאינפורמציה",‬

548
00:33:07,568 --> 00:33:09,988
‫כי הוא אף פעם לא היה משקר באופן ישיר,‬

549
00:33:09,988 --> 00:33:14,909
‫אלא תמיד אומר משהו‬
‫שהרגשת שלא היה לגמרי מדויק,‬

550
00:33:14,909 --> 00:33:16,494
‫או שהוא היה משמיט פרטים.‬

551
00:33:18,579 --> 00:33:22,250
‫כשהוא התחיל לעשות דברים מטורפים,‬

552
00:33:22,250 --> 00:33:26,462
‫באחד המקרים, בסביבות גיל 15 או 16,‬

553
00:33:26,462 --> 00:33:29,841
‫הוא וחבר שלו גנבו רכב,‬

554
00:33:29,841 --> 00:33:32,885
‫נדמה לי שזו הייתה מסחרית, ממעון יום מקומי,‬

555
00:33:32,885 --> 00:33:34,345
‫ונסעו איתה לחוף.‬

556
00:33:34,345 --> 00:33:35,763
‫והם נתפסו.‬

557
00:33:36,973 --> 00:33:39,851
‫אני חושבת שזו הייתה נקודת מפנה מבחינת אבי,‬

558
00:33:39,851 --> 00:33:42,520
‫כי בעקבות האירוע הזה‬

559
00:33:42,520 --> 00:33:45,356
‫הוא הבין שמשהו ממש השתבש אצל סקוטי.‬

560
00:33:47,400 --> 00:33:53,239
‫הוא התבגר, אבל לא הפסיק להציג התנהגות‬
‫שהזכירה את תקופת הילדות או ההתבגרות.‬

561
00:33:53,906 --> 00:33:56,284
‫הוא פשוט שכלל אותה והמשיך הלאה.‬

562
00:33:57,368 --> 00:34:00,079
‫כל דבר אצל סקוט היה מקפצה לדבר אחר.‬

563
00:34:00,079 --> 00:34:04,333
‫הבנק בהות'ורן הילס פתח עבורנו עולם חדש.‬

564
00:34:05,251 --> 00:34:07,754
{\an8}‫ברגע שאתה נכנס לכספת, אתה ברמה אחרת לגמרי.‬

565
00:34:09,422 --> 00:34:10,256
{\an8}‫בשלב הזה,‬

566
00:34:10,256 --> 00:34:13,551
{\an8}‫כשהיינו משאירים רכב למשטרה בכוונה,‬

567
00:34:13,551 --> 00:34:15,344
{\an8}‫היינו מגייסים מישהו,‬

568
00:34:15,344 --> 00:34:19,474
{\an8}‫לעיתים אישה או בחור‬
‫שנראה שונה לגמרי מאיתנו,‬

569
00:34:19,474 --> 00:34:23,561
{\an8}‫נניח מישהו בגובה 1.90 מטר‬
‫בעל שיער ארוך ופרוע,‬

570
00:34:24,228 --> 00:34:25,646
{\an8}‫ונותנים לו אלף דולר.‬

571
00:34:25,646 --> 00:34:29,275
{\an8}‫הוא היה קונה את המכונית,‬
‫מביא אותה אליי ואני הייתי לוקח אותה.‬

572
00:34:31,611 --> 00:34:34,197
{\an8}‫נהגנו לחטא אותה עם אלכוהול מינרלי.‬

573
00:34:34,947 --> 00:34:39,202
{\an8}‫היינו שמים שיער של אישה במושב האחורי.‬

574
00:34:39,202 --> 00:34:41,996
{\an8}‫השתדלנו תמיד שזה יהיה מבלבל כמה שיותר.‬

575
00:34:42,580 --> 00:34:44,165
‫לפעמים היו כמה נתיבים‬

576
00:34:44,165 --> 00:34:46,459
‫ששימשו את המשטרה כדי להגיע לבנק.‬

577
00:34:46,459 --> 00:34:49,003
‫אז היינו מגייסים מישהו שישמש כתצפיתן.‬

578
00:34:49,003 --> 00:34:53,591
‫בשני המקרים שלקחתי בהם חלק,‬
‫תפקידי היה לפקח על האזור.‬

579
00:34:53,591 --> 00:34:56,761
‫הוא נתן לי מכשיר קשר, אמר לי לחנות כאן.‬

580
00:34:57,345 --> 00:35:00,014
‫"כשתראה את המשטרה מגיעה, תגיד, 'אימא באה'.‬

581
00:35:00,973 --> 00:35:02,225
‫"זה כל מה שעליך לעשות."‬

582
00:35:02,225 --> 00:35:04,936
‫לא היססתי לרגע לעזור לסקוט.‬

583
00:35:04,936 --> 00:35:07,480
‫זו פשוט הייתה עזרה לחבר.‬

584
00:35:08,064 --> 00:35:11,859
‫אחת השיטות העיקריות של סקוט‬
‫הייתה לשדוד שוב את אותו בנק.‬

585
00:35:12,360 --> 00:35:14,612
‫אף אחד לא יאמין שאתה תחזור‬

586
00:35:14,612 --> 00:35:17,073
‫כדי לעשות דבר זהה בתוך כמה ימים.‬

587
00:35:17,073 --> 00:35:20,326
‫- סך הכול 551,244 דולר -‬

588
00:35:21,536 --> 00:35:23,704
‫קודם כול, היינו מפזרים את כל השטרות‬

589
00:35:23,704 --> 00:35:26,833
‫ומעבירים מעליהם אור אולטרה סגול‬

590
00:35:26,833 --> 00:35:29,001
‫כדי לאתר שטרות שנראים מסומנים.‬

591
00:35:29,502 --> 00:35:32,964
‫שטרות חדשים היו הכי מסוכנים‬
‫בגלל המספר הסידורי שלהם,‬

592
00:35:32,964 --> 00:35:35,049
‫לכן היינו מפזרים אותם.‬

593
00:35:36,300 --> 00:35:40,263
‫נעלנו את כל הציוד במכלים צבאיים‬

594
00:35:40,263 --> 00:35:42,181
‫שאותם קברנו באדמה.‬

595
00:35:42,181 --> 00:35:44,517
‫אחרי זה היינו לוקחים את הבגדים ליער‬

596
00:35:44,517 --> 00:35:46,644
‫ושורפים שם את כולם במדורה.‬

597
00:35:47,311 --> 00:35:49,355
‫אחרי זה הייתי צריך להלבין את הכסף.‬

598
00:35:51,691 --> 00:35:53,943
‫סקוט היה מהמר כבד על משחקי ספורט,‬

599
00:35:53,943 --> 00:35:56,737
‫והרעיון של הלבנת כספים היה שלו.‬

600
00:35:56,737 --> 00:35:59,991
‫זה היה הרעיון שלו. רעיון גאוני.‬

601
00:36:01,075 --> 00:36:02,660
‫אתה מהמר באותו סכום‬

602
00:36:02,660 --> 00:36:05,580
‫על שתי קבוצות בשני בתי קזינו שונים,‬

603
00:36:05,580 --> 00:36:07,915
‫ואחת מהקבוצות חייבת לנצח.‬

604
00:36:09,250 --> 00:36:11,294
‫וכך אתה זוכה בחזרה בכל הכסף שלך,‬

605
00:36:11,294 --> 00:36:15,214
‫חוץ מהחלק שהקזינו לוקח‬
‫עבור הקבוצה שהפסידה, שזה חמישה אחוזים.‬

606
00:36:16,090 --> 00:36:17,925
‫לא הפסדנו כלום, בעצם.‬

607
00:36:19,552 --> 00:36:21,846
‫סקוט עשה הרבה עם הכסף שלו‬

608
00:36:21,846 --> 00:36:24,390
‫וחי את חייו כפי שרצה לחיות אותם.‬

609
00:36:28,186 --> 00:36:30,897
‫טייל, ראה את העולם, פגש אנשים שונים.‬

610
00:36:30,897 --> 00:36:32,023
‫זה מה שהוא אהב.‬

611
00:36:32,732 --> 00:36:36,068
‫לאחרונה התחלתי להבין‬
‫את היתרונות של לטייל לבד.‬

612
00:36:37,153 --> 00:36:39,989
‫כל החוויות הפרועות ביותר שלי‬
‫קרו בזמן שהייתי לבד.‬

613
00:36:40,907 --> 00:36:42,700
‫סקוט בהחלט היה איש מסתורין.‬

614
00:36:43,576 --> 00:36:45,453
‫הוא נהג להיעלם לזמן מה.‬

615
00:36:45,453 --> 00:36:49,874
‫פעם חשבתי שאולי הוא עובד עבור הסי-איי-איי.‬
‫אולי הוא מגדל מריחואנה.‬

616
00:36:52,376 --> 00:36:54,503
‫אף פעם לא שאלתי אותו איך הוא מתפרנס.‬

617
00:36:55,922 --> 00:36:57,882
‫הוא בטח קבלן. אני לא יודע.‬

618
00:36:57,882 --> 00:36:59,967
‫לכן הוא היה טוב כל כך בבנייה.‬

619
00:37:04,972 --> 00:37:09,435
‫גיליתי שהוא רוצה מאוד‬
‫לעצור את כריתת היערות.‬

620
00:37:10,311 --> 00:37:14,857
‫הוא עבד עם "כדור הארץ תחילה",‬
‫ונהג לתרום לפעילים הסביבתיים האלה.‬

621
00:37:14,857 --> 00:37:18,361
‫שאלתי, "למה אתה עושה את זה, סקוט?‬
‫למה לבזבז כסף על ההיפים האלה?"‬

622
00:37:18,945 --> 00:37:22,823
‫סקוט ראה את עצמו‬
‫כדמות שמזכירה את רובין הוד,‬

623
00:37:22,823 --> 00:37:26,410
‫ואני חושב שזה ניכר‬
‫בדרך שבה הוא השיג את הכסף‬

624
00:37:26,410 --> 00:37:28,496
‫וגם בדרך שבה הוא פיזר אותו.‬

625
00:37:28,496 --> 00:37:29,914
‫- רובין הוד מאת פול קרסוויק -‬

626
00:37:29,914 --> 00:37:32,583
‫לגבי הדימוי שלו כרובין הוד,‬
‫אני יודע שזה נכון.‬

627
00:37:32,583 --> 00:37:35,586
‫הוא נתן כסף לי,‬
‫לאנשים אחרים ולמטרות שונות.‬

628
00:37:35,586 --> 00:37:37,171
‫ראיתי אותו נותן כסף.‬

629
00:37:38,214 --> 00:37:39,382
‫כן, הוא עזר לאנשים.‬

630
00:37:39,382 --> 00:37:43,094
‫אם הם היו צריכים משהו,‬
‫הוא היה נותן כמה אלפי דולרים לכל מטרה.‬

631
00:37:43,636 --> 00:37:45,012
‫הוא פיזר את הכסף.‬

632
00:37:46,180 --> 00:37:48,224
‫הוא ניהל מערכת יחסים מוזרה עם כסף.‬

633
00:37:48,224 --> 00:37:50,685
‫הוא לא הרוויח אותו. הוא גנב אותו.‬

634
00:37:50,685 --> 00:37:53,187
‫הוא בזבז אותו באופן חופשי,‬
‫ואז הלך להשיג עוד.‬

635
00:37:53,938 --> 00:37:55,648
‫הוא לא היה רובין הוד.‬

636
00:37:55,648 --> 00:37:57,400
‫רובין הוד היה אידיאליסט.‬

637
00:37:57,400 --> 00:38:00,361
‫הוא גנב מהעשירים ונתן... כל השטויות האלה.‬

638
00:38:00,361 --> 00:38:01,737
‫וסקוט לא היה כזה.‬

639
00:38:01,737 --> 00:38:03,614
{\an8}‫הוא עזר לאנשים שהוא ידע‬

640
00:38:03,614 --> 00:38:06,284
{\an8}‫שאם יזדקק לעזרה בעתיד,‬

641
00:38:06,284 --> 00:38:08,703
{\an8}‫הוא יוכל לקרוא להם והם יעזרו לו.‬

642
00:38:18,796 --> 00:38:21,674
‫ללא קשר למידת ההצלחה שהייתה לו,‬

643
00:38:21,674 --> 00:38:24,302
‫מגיע שלב שבו אתה מאתגר את גורלך‬

644
00:38:24,302 --> 00:38:28,014
‫והתוצאה איננה תמיד הרצויה מבחינתך.‬

645
00:38:29,849 --> 00:38:31,600
{\an8}‫היה שוד שנאלצנו לבטל‬

646
00:38:31,600 --> 00:38:34,353
{\an8}‫כי לקוח זיהה אותו כשהוא נכנס לבנק.‬

647
00:38:36,981 --> 00:38:39,817
{\an8}‫שמעתי את השיחה למוקד‬
‫והייתי חייב להוציא אותו משם.‬

648
00:38:40,609 --> 00:38:42,737
‫נחשפנו. בוא נזוז.‬

649
00:38:43,612 --> 00:38:46,324
{\an8}‫בפעם הבאה, ברגע שהוא נכנס לרכב המילוט,‬

650
00:38:46,324 --> 00:38:49,785
{\an8}‫אריזת הצבע התפוצצה והוא זרק את הכול החוצה.‬

651
00:38:54,582 --> 00:38:57,752
{\an8}‫מצאנו את הרכב במרחק כמה רחובות מהבנק.‬

652
00:38:58,919 --> 00:39:02,340
‫ישבתי ברכב הסטיישן בזירה במשך כמה דקות.‬

653
00:39:02,340 --> 00:39:03,758
‫פשוט קולט את הכול.‬

654
00:39:04,675 --> 00:39:07,511
‫זה היה הרגע הכי קרוב שהגעתי אליו עד אז,‬

655
00:39:07,511 --> 00:39:10,389
‫כשישבתי ברכב ההוא בציפייה לשוד הבא.‬

656
00:39:11,807 --> 00:39:13,601
‫הצלחנו לאתר את הבעלים הקודמים של הרכב.‬

657
00:39:13,601 --> 00:39:14,560
‫- חשוד אפשרי -‬

658
00:39:14,560 --> 00:39:17,438
‫וכך הצלחנו ליצור קלסתרונים‬

659
00:39:17,438 --> 00:39:19,774
‫של אנשים שקנו מכוניות.‬

660
00:39:20,816 --> 00:39:22,735
‫הזמנו פרופיילר של המשטרה‬

661
00:39:22,735 --> 00:39:25,363
{\an8}‫לתדרך את כל האנשים שעבדו על התיק,‬

662
00:39:25,363 --> 00:39:27,531
{\an8}‫והוא העלה אפשרות שהחשוד הוא שוטר.‬

663
00:39:28,199 --> 00:39:32,745
‫שקלנו זאת לאור המיומנויות‬
‫שהוא הפגין במהלך מקרי השוד.‬

664
00:39:32,745 --> 00:39:35,581
‫הבלש מגאן העלה אפשרות‬

665
00:39:35,581 --> 00:39:37,958
‫שהוליווד עשוי להיות שוטר.‬

666
00:39:37,958 --> 00:39:41,670
‫שון ג'ונסון האמין‬
‫שיכול להיות שהוליווד הוא שוטר.‬

667
00:39:42,254 --> 00:39:44,840
‫האם האמנתי שהוא שוטר? לא.‬

668
00:39:44,840 --> 00:39:46,842
‫לא קניתי את התאוריה הזאת.‬

669
00:39:46,842 --> 00:39:48,260
‫בהחלט שקלנו את זה,‬

670
00:39:48,260 --> 00:39:50,721
‫וחשבנו שזה הפך אותו למסוכן יותר.‬

671
00:39:51,514 --> 00:39:54,642
‫רצינו להפיץ את המידע‬
‫כדי שנוכל לפענח את המקרה הזה.‬

672
00:39:54,642 --> 00:39:55,893
‫אז נעזרנו בתקשורת,‬

673
00:39:55,893 --> 00:39:59,188
‫וזה היה חלק מתוכנית שנקבעה בקפידה.‬

674
00:39:59,980 --> 00:40:02,566
‫סיפרנו לכם על שודד בנקים שמכונה "הוליווד".‬

675
00:40:02,566 --> 00:40:05,694
‫הוא מספר אחת‬
‫ברשימת המבוקשים של האף-בי-איי.‬

676
00:40:05,694 --> 00:40:08,489
‫התחפושות הן הסיבה‬
‫לכך שהאף-בי-איי מכנה אותו "הוליווד".‬

677
00:40:08,489 --> 00:40:12,034
‫הוא הצליח לשדוד מעל תריסר בנקים‬
‫בארבע השנים האחרונות.‬

678
00:40:12,034 --> 00:40:14,495
‫הסיפור השתנה באופן דרמטי‬

679
00:40:14,495 --> 00:40:17,123
‫כשהאף-בי-איי הכריזו על הכינוי "הוליווד",‬

680
00:40:17,123 --> 00:40:21,001
‫כי ידענו שהם מתקשים לאתר אותו,‬

681
00:40:21,001 --> 00:40:22,503
‫ונראה היה שזה מתרחש במחזוריות,‬

682
00:40:22,503 --> 00:40:26,882
‫כל חצי שנה בנק היה נשדד,‬
‫ואז עלתה השאלה, "זה שוב הוליווד?"‬

683
00:40:26,882 --> 00:40:29,176
‫המשימה של סוכן האף-בי-איי שון ג'ונסון‬

684
00:40:29,176 --> 00:40:31,846
‫היא למצוא מישהו שיודע משהו על הוליווד.‬

685
00:40:31,846 --> 00:40:37,393
‫אני חושב שנתחיל לעבור מדלת לדלת,‬
‫חצי מאיתנו בצד אחד, חצי בצד השני.‬

686
00:40:37,393 --> 00:40:40,813
‫לא היה נהוג לראות‬
‫סוכן אף-בי-איי שמסתובב בשכונה‬

687
00:40:40,813 --> 00:40:43,774
‫ושואל, "אתם יודעים משהו על שוד הבנק הזה?"‬

688
00:40:43,774 --> 00:40:48,404
‫זה היה חריג ביותר לראות סוכן‬
‫שמתנהל באופן פתוח וגלוי כל כך.‬

689
00:40:48,404 --> 00:40:51,615
‫זה גם רמז לכך שלא היה להם שום מושג.‬

690
00:40:52,199 --> 00:40:56,537
‫אולי רציתי שהוא ידע שאני שם, מבינים?‬

691
00:40:56,537 --> 00:40:59,707
‫גם אני שם. הנה אני בטלוויזיה.‬

692
00:41:02,251 --> 00:41:04,712
‫רוב החשודים עקבו‬
‫אחר הפרסומים עליהם בתקשורת.‬

693
00:41:04,712 --> 00:41:07,673
‫למעשה, אני חושב שהם אהבו את זה.‬

694
00:41:07,673 --> 00:41:09,550
{\an8}‫הפעם הראשונה ששמענו על הוליווד‬

695
00:41:09,550 --> 00:41:11,886
‫הייתה בכתבה בת שני עמודים עם שון ג'ונסון.‬

696
00:41:11,886 --> 00:41:12,803
‫הוא אמר,‬

697
00:41:12,803 --> 00:41:15,389
‫"מישהו מכיר את האיש הזה,‬
‫ואנחנו זקוקים לעזרתכם."‬

698
00:41:15,389 --> 00:41:18,100
‫הוא מכונה "הוליווד".‬
‫-קוראים לו "הוליווד".‬

699
00:41:18,100 --> 00:41:19,560
‫"הוליווד" עוטה איפור כבד...‬

700
00:41:19,560 --> 00:41:21,896
‫השם הזה השפיע עליו מאוד.‬

701
00:41:21,896 --> 00:41:24,773
‫אני חושב שזה בנה אותו עוד יותר.‬
‫לדעתי זה ריגש אותו,‬

702
00:41:24,773 --> 00:41:26,775
‫הוא לא אמר או הודה בזה,‬

703
00:41:26,775 --> 00:41:29,862
‫אבל מתוך היכרותי עם אישיותו,‬
‫עמוק בפנים הוא היה גאה.‬

704
00:41:29,862 --> 00:41:33,699
‫חשבנו שהוא ישדוד שוב‬
‫בעקבות תשומת הלב הגדולה שהוא קיבל.‬

705
00:41:38,537 --> 00:41:41,123
‫- 27 בינואר, 1995‬
‫בנק סיפירסט, סניף מדיסון -‬

706
00:41:41,123 --> 00:41:44,335
‫כל שוד היה הזדמנות לנסות משהו חדש.‬

707
00:41:45,753 --> 00:41:50,007
‫מבחינת תוכנית המילוט,‬
‫ניסינו לחשוב מה האף-בי-איי מצפה שנעשה,‬

708
00:41:50,007 --> 00:41:51,884
‫ואז היינו עושים את ההפך.‬

709
00:41:52,468 --> 00:41:54,637
‫כדי להימלט מאזור הבנק שרצינו לשדוד,‬

710
00:41:54,637 --> 00:41:57,556
‫היינו צריכים לנסוע‬
‫במורד רחוב מדיסון לקראת השוטרים שיגיעו,‬

711
00:41:57,556 --> 00:41:59,975
‫או להקיף את האגם.‬

712
00:42:00,476 --> 00:42:03,187
‫הצעתי, "למה שלא תיכנס למסחרית‬
‫ופשוט תישאר פה?‬

713
00:42:03,187 --> 00:42:04,813
‫"ואני אלך למסעדה,‬

714
00:42:04,813 --> 00:42:07,066
‫"אשב שם ואחכה עד שהעניינים יירגעו.‬

715
00:42:07,066 --> 00:42:09,735
‫"כשהמשטרה כבר לא תהיה,‬
‫אני אצא ואלך למכונית,‬

716
00:42:09,735 --> 00:42:12,780
‫"ואעדכן אותך בקשר שאתה יכול לצאת."‬

717
00:42:14,615 --> 00:42:17,826
{\an8}‫הייתה לו מסחרית שהתאמנו אותה במיוחד‬
‫כדי שיוכל להתחבא מתחת לרצפה,‬

718
00:42:17,826 --> 00:42:20,538
‫כך שלא יבחינו בו אם יאירו בפנסים פנימה.‬

719
00:42:24,124 --> 00:42:26,252
‫אמרתי לסקוט, "בחיי, זה יהיה אדיר.‬

720
00:42:26,752 --> 00:42:28,212
‫"חלמתי אתמול בלילה‬

721
00:42:28,212 --> 00:42:30,422
‫"שנשיג יותר מרבע מיליון דולר‬

722
00:42:30,422 --> 00:42:32,299
‫"ואתה תצליח להימלט.‬

723
00:42:32,299 --> 00:42:33,592
‫"לא תהיה בעיה".‬

724
00:42:45,271 --> 00:42:48,816
{\an8}‫עברו 45 דקות. חיכיתי במסעדה.‬

725
00:42:50,276 --> 00:42:52,278
{\an8}‫היו בחוץ ארבע או חמש ניידות,‬

726
00:42:52,278 --> 00:42:56,657
‫ופשוט יכולתי לראות מעבר לחלון‬
‫מתי כולם מתפזרים מהמקום.‬

727
00:42:57,324 --> 00:43:01,453
{\an8}‫הגעתי לזירה וחשבתי,‬

728
00:43:02,454 --> 00:43:07,042
‫"הבחור הזה הוא רוח רפאים?‬
‫איך הוא מצליח לחמוק ככה?"‬

729
00:43:12,047 --> 00:43:14,383
{\an8}‫במהלך השהות שלו במסחרית הוא הבחין‬

730
00:43:14,383 --> 00:43:16,677
{\an8}‫שהנשימה שלו יוצרת אדים.‬

731
00:43:17,636 --> 00:43:21,098
{\an8}‫אילו המשטרה הייתה מבחינה,‬
‫הם היו מבינים שיש שם מישהו.‬

732
00:43:23,100 --> 00:43:25,060
‫הלכתי לחנות יינות מעבר לרחוב,‬

733
00:43:25,060 --> 00:43:27,980
‫וכשיצאתי, כולם כבר נעלמו.‬

734
00:43:27,980 --> 00:43:29,440
‫ניגשתי לרכב,‬

735
00:43:29,440 --> 00:43:32,484
‫הוצאתי את מכשיר הקשר וקראתי לסקוט.‬

736
00:43:32,484 --> 00:43:34,028
‫אמרתי, "בוס, בוא נזוז".‬

737
00:43:36,030 --> 00:43:38,574
‫- שוד מס' 14‬
‫שלל 252,466 דולר -‬

738
00:43:39,074 --> 00:43:42,786
‫- סך הכול 938,077 דולר -‬

739
00:43:42,786 --> 00:43:44,455
‫זה היה משחק של חתול ועכבר.‬

740
00:43:44,455 --> 00:43:47,875
‫היה ברור שהמשטרה‬
‫ורשויות אכיפת החוק מתוסכלים.‬

741
00:43:47,875 --> 00:43:50,336
‫הם לא הצליחו להבין מי היה האדם הזה.‬

742
00:43:50,336 --> 00:43:52,254
‫נראה שהדבר שכולם זוכרים לגביו‬

743
00:43:52,254 --> 00:43:55,090
‫הוא האופן שבו הוא נותן פקודות לאנשים‬
‫ומאיים לירות בהם.‬

744
00:43:55,090 --> 00:43:56,925
‫סוכני האף-בי-איי מתוסכלים‬

745
00:43:56,925 --> 00:44:00,262
‫שהוליווד הצליח להתחמק במשך כל כך הרבה זמן.‬

746
00:44:00,846 --> 00:44:03,724
‫הם חוששים שהוא ינקוט באלימות‬
‫לפני שיספיקו ללכוד אותו.‬

747
00:44:03,724 --> 00:44:06,644
‫אני חושב שזה הדבר‬
‫ששינה את הסיפור של הוליווד.‬

748
00:44:06,644 --> 00:44:12,816
‫עד שהתחלנו לשמוע סיפורים מחרידים מהכספרים,‬
‫הוא לא פגע באף אחד.‬

749
00:44:14,401 --> 00:44:16,278
‫הוא נהיה נואש יותר לעיתים.‬

750
00:44:16,779 --> 00:44:18,113
‫הוא ניסה להיכנס לכספת,‬

751
00:44:18,113 --> 00:44:21,283
‫אבל לא היו שם כספרי כספת‬
‫שיוכלו להכניס אותו, והוא ממש התרגז.‬

752
00:44:21,283 --> 00:44:25,871
‫הוא אמר, "אני לא רוצה להרוג בחג המולד",‬
‫ואז השתמש באקדח הלם על אחד העובדים.‬

753
00:44:25,871 --> 00:44:28,040
‫אז הוא היה מוכן להשתמש בנשק.‬

754
00:44:28,999 --> 00:44:31,126
‫ראיתי אנשים בוכים,‬

755
00:44:31,126 --> 00:44:35,673
‫נרגשים מאוד, ואתה מנסה להרגיע אותם‬

756
00:44:35,673 --> 00:44:37,591
‫כדי שיוכלו לתאר את מה שקרה.‬

757
00:44:38,342 --> 00:44:42,179
‫זה לא היה דומה לשום שוד‬
‫שמישהו מהם חווה בעבר.‬

758
00:44:42,721 --> 00:44:46,558
{\an8}‫לא יכולנו לדעת‬
‫מה הוא מתכנן לעשות בשנייה הבאה.‬

759
00:44:46,558 --> 00:44:48,894
{\an8}‫הוא היה מאיים בצורה קיצונית.‬

760
00:44:49,478 --> 00:44:52,064
‫שוד בנק איננו פשע ללא קורבנות.‬

761
00:44:52,606 --> 00:44:55,234
‫האנשים שנמצאים בבנק נותרים עם טראומה,‬

762
00:44:55,234 --> 00:44:57,403
‫הכספרים נותרים עם טראומה.‬

763
00:44:57,403 --> 00:45:01,907
‫כשמכוונים אליך אקדח לפנים,‬
‫כשמאיימים להרוג אותך,‬

764
00:45:01,907 --> 00:45:04,368
‫זה משפיע לרעה על בני אדם.‬

765
00:45:04,368 --> 00:45:06,787
‫שדדו אותי 14 פעם,‬

766
00:45:06,787 --> 00:45:09,665
‫ובאחת מהן השודד היה הוליווד.‬

767
00:45:10,207 --> 00:45:12,459
‫הייתה לו נוכחות דומיננטית,‬

768
00:45:12,459 --> 00:45:16,130
‫והוא הורה לכולם לא לזוז וכולם באמת לא זזו.‬

769
00:45:16,630 --> 00:45:20,134
‫זה לא שכיח שלשודד תהיה שליטה כזו.‬

770
00:45:20,676 --> 00:45:22,678
‫זה אף פעם לא עוזב אותך.‬

771
00:45:23,178 --> 00:45:27,891
‫את יכולה להמשיך בחייך,‬
‫אבל זה לא עוזב אותך. אף פעם.‬

772
00:45:28,559 --> 00:45:31,729
{\an8}‫חייב להיות משהו נוסף‬
‫שאפשר לעשות כדי לעצור אותם.‬

773
00:45:31,729 --> 00:45:33,063
{\an8}‫מישהו ייפגע.‬

774
00:45:33,564 --> 00:45:38,444
‫הוא חשב שהוא פשוט‬
‫חי את החיים הכי טובים שאפשר.‬

775
00:45:40,446 --> 00:45:45,701
‫אבל הרעיון שהוא יצליח להתחמק מזה לעד‬
‫התבסס על הנחת יסוד שגויה.‬

776
00:45:47,995 --> 00:45:50,080
‫כשאתה נכנס לעולם כזה,‬

777
00:45:50,080 --> 00:45:52,666
‫אין לך מושג איזה מחיר זה יגבה ממך.‬

778
00:45:52,666 --> 00:45:53,625
‫זה בלתי אפשרי.‬

779
00:45:55,377 --> 00:45:57,629
‫אחרי כל כך הרבה שנים של מעשי שוד,‬

780
00:45:57,629 --> 00:46:01,175
‫אתה כבר לא אותו בן אדם שהיית לפני שהתחלת.‬

781
00:46:03,177 --> 00:46:05,679
‫סקוט התחיל להיות לחוץ.‬

782
00:46:06,221 --> 00:46:09,892
‫הוא כבר לא היה‬
‫הבחור הקליל וחסר הדאגות שהיה פעם.‬

783
00:46:09,892 --> 00:46:11,101
‫האדם ההוא נעלם.‬

784
00:46:12,603 --> 00:46:14,938
‫האווירה בבית העץ השתנתה.‬

785
00:46:14,938 --> 00:46:19,067
‫הוא נהיה סגור ומבודד יותר‬
‫והרבה פחות חברתי.‬

786
00:46:19,067 --> 00:46:20,444
‫- טי-ג'יי לוסי‬
‫חברה של סקוט -‬

787
00:46:21,612 --> 00:46:25,908
‫סקוט ביקש שאגור בבית הקדמי‬
‫כדי שארחיק אנשים משם.‬

788
00:46:26,617 --> 00:46:31,580
‫החיים שלו נעשו חשאיים יותר ויותר,‬
‫והוא רצה שאנשים ישמרו מרחק ממנו.‬

789
00:46:31,580 --> 00:46:33,874
‫הוא לא רצה שאנשים סביבו ידעו מה הוא עושה.‬

790
00:46:36,668 --> 00:46:40,964
‫ברגע שאתה חוצה את הרוביקון‬
‫ומתחיל לחיות את החיים האלה,‬

791
00:46:40,964 --> 00:46:44,510
‫אתה חייב לשקר לכולם על הכול.‬

792
00:46:44,510 --> 00:46:47,596
‫לכל מי שחשוב לך. לכל מי שאתה פוגש.‬

793
00:46:49,306 --> 00:46:51,266
‫אני כל הזמן הולך בכיוון הלא נכון.‬

794
00:46:51,934 --> 00:46:55,229
‫אני מתחיל דברים ואז עוצר‬
‫לפני שניתן יהיה להשיג את התועלת.‬

795
00:46:55,729 --> 00:46:57,981
‫נשים רבות חוו את חוסר ההמשכיות שלי.‬

796
00:46:59,233 --> 00:47:03,070
‫האם אני סתם "רוצה לרצות"?‬
‫האם בגלל זה אני אף פעם לא מסופק?‬

797
00:47:04,154 --> 00:47:08,116
‫פעם התבדחתי איתו‬
‫כשראיתי איך הוא מתנהג עם נשים מסוימות.‬

798
00:47:08,116 --> 00:47:11,245
‫אמרתי, "למה אתה‬
‫מתייחס לנשים כמו תבלינים? נו, באמת".‬

799
00:47:12,246 --> 00:47:15,040
‫הוא רווק או מה? יש לך נשים במיטה?‬

800
00:47:16,375 --> 00:47:18,585
‫דברים כבר לא מסתדרים לי בראש כמו פעם.‬

801
00:47:18,585 --> 00:47:21,630
‫אני בדרך כלל מרגיש חופשי ובטוח‬
‫לגבי התוכניות לחיים,‬

802
00:47:22,381 --> 00:47:25,259
‫אבל עכשיו אני מתחיל להרגיש כלוא.‬

803
00:47:26,009 --> 00:47:27,010
‫לחיים!‬

804
00:47:27,010 --> 00:47:30,597
‫הוא התייצב בכניסה ואמר,‬
‫"אני חייב לדבר איתך".‬

805
00:47:31,348 --> 00:47:34,017
‫ובזמן שאנחנו יושבים שם, הוא יושב מולי‬

806
00:47:34,017 --> 00:47:37,020
‫ופשוט מתחיל לבכות, דמעות זלגו על פניו.‬

807
00:47:37,020 --> 00:47:40,357
‫הוא אמר, "סוז, אני לא יודע מה קורה.‬

808
00:47:40,357 --> 00:47:44,069
‫"כשאני מביט במראה,‬
‫הפרצוף שמביט בי הוא לא שלי.‬

809
00:47:44,069 --> 00:47:45,404
‫"מה זה?"‬

810
00:47:46,488 --> 00:47:48,866
‫בשלב הזה הבנתי שהוא ממש בצרות.‬

811
00:47:49,366 --> 00:47:53,620
‫הוא הפסיד בקרב הפנימי‬
‫בין האור לחושך שהתחולל בתוכו.‬

812
00:47:54,496 --> 00:47:58,709
‫הוא התחיל לשתות יותר ויותר‬
‫כדי לשכך את החרדות.‬

813
00:47:59,251 --> 00:48:02,296
‫אבל סקוט רצה מערכה אחת אחרונה,‬

814
00:48:02,296 --> 00:48:06,383
‫שתכלול שלושה או ארבעה בנקים‬
‫בזה אחר זה באותו ערב.‬

815
00:48:06,884 --> 00:48:09,678
‫נשיג 10 עד 15 מיליון דולר‬
‫ונסיים את כל העניין.‬

816
00:48:09,678 --> 00:48:12,014
‫כל אחד מאיתנו ילך לדרכו.‬

817
00:48:13,515 --> 00:48:15,350
‫החלטנו על שלושה בנקים.‬

818
00:48:16,852 --> 00:48:20,022
‫קודם נשדוד בנק קטן, נכנסים ויוצאים,‬

819
00:48:20,022 --> 00:48:21,523
‫והסכום לא משנה.‬

820
00:48:21,523 --> 00:48:24,735
‫העיקר הוא למשוך‬
‫את תשומת הלב של המשטרה לבנק הקטן הזה.‬

821
00:48:24,735 --> 00:48:26,987
‫ואז משם ממשיכים לשדוד בנק גדול יותר.‬

822
00:48:26,987 --> 00:48:30,782
‫וברגע שהם יגיעו אליו, נהיה כבר בבנק שלישי.‬
‫מה הם יוכלו לעשות?‬

823
00:48:31,700 --> 00:48:34,036
‫רצינו להשמיד את סיאטל,‬

824
00:48:34,036 --> 00:48:36,747
‫וזה לא רק היה אפשרי,‬
‫אלא גם משהו שאפשר לצאת ממנו מנצחים.‬

825
00:48:39,625 --> 00:48:42,711
‫התחלתי להיות קצת מתוסכל במהלך החקירה הזאת.‬

826
00:48:42,711 --> 00:48:45,047
‫הצלחנו לאתר כמה רכבי מילוט,‬

827
00:48:45,047 --> 00:48:47,841
‫אבל על אף שהיינו קרובים,‬
‫לא היינו קרובים מספיק.‬

828
00:48:48,508 --> 00:48:51,887
‫נמאס לי להמתין ורק להגיב למעשי השוד שלו.‬

829
00:48:53,305 --> 00:48:55,641
‫התחלתי לחפור שוב בתיקים,‬

830
00:48:55,641 --> 00:48:57,976
‫להתעמק בדרכי הפעולה שלו,‬

831
00:48:58,477 --> 00:49:00,479
‫השעה ביום, היום בשבוע,‬

832
00:49:00,479 --> 00:49:03,607
‫מיקום הבנקים, כמה כסף הוא לקח.‬

833
00:49:04,691 --> 00:49:06,109
‫ידעתי שיש לו אגו.‬

834
00:49:06,610 --> 00:49:09,196
‫לכן ידעתי שהוא יחזור בשלב מסוים.‬

835
00:49:10,572 --> 00:49:12,240
‫ישבתי וחישבתי,‬

836
00:49:13,158 --> 00:49:17,746
‫והבנתי שהוא מבזבז כ-21,000 דולר בחודש.‬

837
00:49:19,498 --> 00:49:20,666
‫אז בהתחשב בכך,‬

838
00:49:20,666 --> 00:49:24,044
‫חזיתי שהוא ינסה לשדוד באחד משלושה ימים‬

839
00:49:24,044 --> 00:49:25,629
‫בינואר של השנה הבאה.‬

840
00:49:27,673 --> 00:49:29,967
‫ידעתי שהוא יחזור למקומות מסוימים‬

841
00:49:29,967 --> 00:49:32,010
‫שלדעתי היו מטרות סבירות.‬

842
00:49:33,011 --> 00:49:37,557
‫זה היה עניין של המתנה לרגע שבו הם יחזרו‬
‫בתקווה שנהיה במקום הנכון ובזמן הנכון.‬

843
00:49:43,063 --> 00:49:45,691
‫אחרי השוד הגדול האחרון,‬
‫לקחנו הפסקה של שנה.‬

844
00:49:46,775 --> 00:49:49,111
‫לבסוף התחלנו לתכנן את שוד שלושת הבנקים,‬

845
00:49:49,111 --> 00:49:50,904
‫אבל נזקקנו לאדם נוסף‬

846
00:49:50,904 --> 00:49:54,116
‫בגלל הלוגיסטיקה של המבצע הזה.‬

847
00:49:58,120 --> 00:49:59,538
‫אחרי שוד הבנק הראשון,‬

848
00:49:59,538 --> 00:50:02,749
‫נסעתי למונטנה והתחבאתי שם,‬

849
00:50:02,749 --> 00:50:06,169
‫ואז סקוט הופיע ומשך אותי בחזרה לעניינים.‬

850
00:50:07,045 --> 00:50:09,589
‫סקוט נהג להיכנס לתוך הבנקים לבדו,‬

851
00:50:09,589 --> 00:50:12,509
‫והוא התקשה להשתלט על כל האנשים.‬

852
00:50:12,509 --> 00:50:15,345
‫אז הוא אמר לי, "פשוט תצטרך לעמוד בלובי.‬

853
00:50:15,345 --> 00:50:18,140
‫"תוודא שאף אחד לא יוצא.‬
‫זה כל מה שתצטרך לעשות."‬

854
00:50:20,058 --> 00:50:22,436
‫חלפה שנה מאז שחזיתי‬

855
00:50:22,436 --> 00:50:24,855
‫שהוא יכה באחד משלושת הימים בינואר.‬

856
00:50:25,564 --> 00:50:28,108
‫אז אני ואחד מחברי כוח המשימה‬

857
00:50:28,108 --> 00:50:31,194
‫עקבנו אחר בנקים‬
‫שלדעתי היו מטרות סבירות עבור הוליווד.‬

858
00:50:31,695 --> 00:50:33,947
‫ביום הראשון לא קרה כלום.‬

859
00:50:34,698 --> 00:50:37,367
‫ביום השני לא קרה כלום.‬

860
00:50:38,118 --> 00:50:41,204
‫ביום השלישי חיכיתי לו שם לבדי.‬

861
00:50:42,247 --> 00:50:44,291
‫אחרי שמארק חזר, החלטנו לשדוד בנק אחד‬

862
00:50:44,291 --> 00:50:46,835
‫רק כדי לקבל את התחושה,‬
‫לפני שניגש לשדוד שלושה.‬

863
00:50:49,504 --> 00:50:52,924
‫השוד השני שלי היה שונה מאוד מהראשון.‬

864
00:50:53,467 --> 00:50:55,594
‫יותר בשליטה, הלך חלק בהרבה.‬

865
00:50:55,594 --> 00:50:58,096
‫זה הרגיש יותר כמו עבודה מאשר הרפתקה.‬

866
00:51:04,394 --> 00:51:06,605
‫בהתבסס על התיאור, הבנתי מייד,‬

867
00:51:07,105 --> 00:51:08,398
‫"לעזאזל, זה הוליווד."‬

868
00:51:08,982 --> 00:51:11,735
‫הוא שודד בנק‬
‫שנמצא ק"מ וחצי מהמקום שבו חיכיתי.‬

869
00:51:11,735 --> 00:51:15,197
‫הוא חזר בדיוק כמו שאמרתי.‬
‫הוא חזר ביום השלישי.‬

870
00:51:17,199 --> 00:51:20,660
‫התקרבתי והרגשתי, "אני רק כמה דקות מאחוריך.‬

871
00:51:20,660 --> 00:51:23,288
‫"לא חודשים, לא שבועות.‬
‫רק כמה דקות מאחוריך."‬

872
00:51:25,290 --> 00:51:28,168
‫הגעתי לבנק. אבטחנו את הזירה.‬

873
00:51:29,294 --> 00:51:32,297
‫הייתי הראשון מבין אנשי היחידה שהגיע לזירה.‬

874
00:51:33,048 --> 00:51:35,842
‫הגעתי לבנק ואני רואה שם את שון ג'ונסון,‬

875
00:51:35,842 --> 00:51:37,886
‫כאילו, "איך הגעת הנה מהר כל כך?"‬

876
00:51:37,886 --> 00:51:41,723
‫וגיליתי שהוא וסוכני אף-בי-איי בלבד‬

877
00:51:41,723 --> 00:51:45,435
‫מנהלים מעקב משלהם בחיפוש אחר הוליווד.‬

878
00:51:45,977 --> 00:51:48,939
‫הוא מידר את כל אנשי כוח המשימה.‬

879
00:51:48,939 --> 00:51:53,193
‫היו אנשים בכוח המשימה‬
‫שהחליטו שההתנהלות שלי מטורפת.‬

880
00:51:53,193 --> 00:51:55,112
‫"הוא לא יחזור. לא יהיה כאן."‬

881
00:51:55,821 --> 00:52:00,617
‫אני זוכרת שזה המריץ‬
‫את הרצון של כולם לעבוד על התיק,‬

882
00:52:00,617 --> 00:52:03,286
‫כי עבר זמן מה מאז השוד הקודם שלו.‬

883
00:52:04,121 --> 00:52:06,581
‫כל חברי כוח המשימה חשבו בשלב זה‬

884
00:52:06,581 --> 00:52:09,835
‫שאין ספק שמשהו רע עומד לקרות.‬

885
00:52:10,335 --> 00:52:12,420
‫ויאמר לזכותה של אלן‬

886
00:52:12,420 --> 00:52:16,341
‫שהיא הבחינה שהתיק יוצא קצת משליטה,‬

887
00:52:16,341 --> 00:52:18,677
‫ושצריך לשים לזה סוף.‬

888
00:52:23,265 --> 00:52:25,100
‫הוליווד היה די צפוי‬

889
00:52:25,100 --> 00:52:28,145
‫מבחינת השעות והמקומות שאותם הוא ישדוד.‬

890
00:52:28,645 --> 00:52:30,939
‫רקמנו תוכנית לביצוע מעקבים‬

891
00:52:30,939 --> 00:52:34,192
‫בתקווה שאחד מהאנשים שלנו יהיה ברחוב‬

892
00:52:34,192 --> 00:52:35,694
‫כשהוא ישדוד בנק.‬

893
00:52:35,694 --> 00:52:39,906
‫נזקקנו למשטרת סיאטל.‬
‫נזקקנו ליחידת הסיור המיוחדת שלהם.‬

894
00:52:39,906 --> 00:52:42,033
‫נזקקנו לכוחות אוויריים.‬

895
00:52:42,033 --> 00:52:44,619
‫הוספנו כוחות של האף-בי-איי.‬

896
00:52:44,619 --> 00:52:50,000
‫נדרש מאמץ עילאי כדי להשיג את כל זה.‬

897
00:52:50,000 --> 00:52:54,254
‫לכן התחייבנו לאחד את כל המשאבים האלה‬

898
00:52:54,254 --> 00:52:56,173
‫לתקופה בלתי מוגבלת.‬

899
00:52:59,384 --> 00:53:03,180
‫זו הייתה תקופה‬
‫שבה "פרו-נט" הייתה אחת הטכניקות החדשות.‬

900
00:53:03,180 --> 00:53:08,268
‫היא כללה שימוש‬
‫במשדרים אלקטרוניים שהוצמדו לשטרות.‬

901
00:53:08,268 --> 00:53:10,312
‫המשדרים שלחו אותות למגדלים.‬

902
00:53:10,312 --> 00:53:14,232
‫ואז נזקקנו למנגנון שיאפשר לעקוב אחר התג.‬

903
00:53:14,232 --> 00:53:16,401
‫לכן הרכבנו אותו במספר רב של ניידות.‬

904
00:53:16,985 --> 00:53:20,280
‫הייתי צריך לעבור שוב על מקרי השוד הקודמים‬

905
00:53:20,280 --> 00:53:23,033
‫כדי לאתר מטרות סבירות לביצוע שוד‬

906
00:53:23,033 --> 00:53:24,910
‫ואז להציב מכשירים באותם בנקים.‬

907
00:53:25,744 --> 00:53:29,998
‫הצבנו שני משדרים אלקטרוניים‬
‫בכמה בנקים שיכולנו.‬

908
00:53:31,583 --> 00:53:33,585
‫הכול היה סביב גורם הזמן.‬

909
00:53:34,085 --> 00:53:36,713
‫ככל שיש יותר משדרים כאלה בכספת,‬

910
00:53:36,713 --> 00:53:39,132
‫זה העניק לי יותר זמן להגיע לשם.‬

911
00:53:39,132 --> 00:53:42,594
{\an8}‫אם זה בינך לבין איזה ממזר מסכן‬

912
00:53:42,594 --> 00:53:44,888
{\an8}‫שאת אשתו תהפוך לאלמנה,‬

913
00:53:46,056 --> 00:53:48,934
‫אחי, אתה תיפול.‬

914
00:53:50,227 --> 00:53:54,022
‫סקוט ואני צפינו ב"היט",‬
‫שהיה סרט די אינטנסיבי.‬

915
00:53:56,524 --> 00:53:58,026
‫אל תזוז! אל תזוז, לעזאזל!‬

916
00:53:58,026 --> 00:54:00,862
‫סצנות שוד הבנקים בסרט הזה מדויקות לגמרי.‬

917
00:54:01,363 --> 00:54:05,700
‫ואז סצנת חילופי הירי הפחידה אותנו בטירוף.‬

918
00:54:08,995 --> 00:54:11,373
‫אני זוכר שסקוט ואני‬
‫הסתכלנו זה על זה, ואמרנו,‬

919
00:54:11,373 --> 00:54:14,334
‫"אלוהים, מה אם זה יקרה?"‬

920
00:54:17,712 --> 00:54:20,090
‫זה היה המשחק ששיחקנו.‬

921
00:54:21,007 --> 00:54:22,300
‫זו הייתה אפשרות אמיתית‬

922
00:54:22,300 --> 00:54:24,719
‫שעוררה בנו פחד מוות‬

923
00:54:25,762 --> 00:54:27,514
‫ופחד שנמצא את מותנו.‬

924
00:54:30,475 --> 00:54:32,978
‫לאורך כל הזמן שבו עבדתי על התיק הזה,‬

925
00:54:32,978 --> 00:54:36,982
‫תמיד חשבתי שיש סיכוי גדול שמישהו ייפגע.‬

926
00:54:37,899 --> 00:54:41,361
‫במהלך שירותי באף-בי-איי‬
‫הייתי קרובה למקרי שוד בנקים,‬

927
00:54:41,361 --> 00:54:48,368
‫ובאחד מהם נהרגו קולגות שלי‬
‫במהלך קרב יריות גדול במיאמי ב-1986.‬

928
00:54:49,202 --> 00:54:51,538
‫בקרב יריות שנמשך מעל ארבע דקות,‬

929
00:54:51,538 --> 00:54:56,418
‫שני סוכני אף-בי-איי נהרגו‬
‫וחמישה נוספים נפצעו.‬

930
00:54:56,918 --> 00:55:00,046
‫לא ידענו מיהו הוליווד,‬

931
00:55:00,046 --> 00:55:03,717
‫אבל ידענו שאם נתעמת מולו ברחוב,‬

932
00:55:03,717 --> 00:55:06,052
‫הוא לא ייכנע ללא קרב.‬

933
00:55:11,975 --> 00:55:14,853
‫בשלב מסוים באמצע כל זה,‬

934
00:55:14,853 --> 00:55:17,480
‫חלמתי חלום מציאותי מאוד.‬

935
00:55:18,106 --> 00:55:20,775
‫זחלתי מתוך המים לעבר חוף,‬

936
00:55:20,775 --> 00:55:23,278
‫אחרי שכריש כרת בנשיכה את שתי הרגליים שלי.‬

937
00:55:28,533 --> 00:55:30,535
‫התייחסתי לחלום כעצה.‬

938
00:55:31,161 --> 00:55:33,663
‫העצה הייתה לצאת מזה.‬

939
00:55:35,373 --> 00:55:39,336
‫יכולתי לחוש שסקוט מרגיש שמשהו מתקרב.‬

940
00:55:41,504 --> 00:55:45,258
‫יצאנו לטיולים בהרי האולימפיק‬
‫שהיו מקום מיוחד עבור סקוט.‬

941
00:55:46,384 --> 00:55:48,386
‫זה היה הזמן שלנו לשקט נפשי.‬

942
00:55:49,304 --> 00:55:52,265
‫ניקינו את הראש מהעיר, מהכאוס,‬

943
00:55:52,265 --> 00:55:55,560
‫יוצאים להיות בטבע ולאתגר את עצמנו.‬

944
00:55:57,062 --> 00:55:58,730
‫כשהיינו בפסגת הר וושינגטון,‬

945
00:55:58,730 --> 00:56:02,776
‫סקוט אמר לי, "תקשיב. לא משנה מה יקרה,‬
‫תדאג שהיד שלך תהיה יד הגורל,‬

946
00:56:02,776 --> 00:56:05,653
‫"ולעולם אל תיתן לאויבך להכתיב את גורלך.‬

947
00:56:06,613 --> 00:56:09,949
‫"תדאג לשלוט במה שאתה עושה עם החיים שלך."‬

948
00:56:11,368 --> 00:56:13,536
‫בנק אחד לא הספיק לסקוט.‬

949
00:56:13,536 --> 00:56:15,163
‫הוא רצה לשדוד שלושה בנקים.‬

950
00:56:15,663 --> 00:56:17,374
‫אמרתי, "אתה מטורף, בנאדם".‬

951
00:56:17,874 --> 00:56:19,793
‫דיברתי עם סטיב ואמרתי לו‬

952
00:56:19,793 --> 00:56:23,004
‫"תקשיב, הבחור יוצא משליטה.‬

953
00:56:23,004 --> 00:56:26,591
‫"אני נוסע לקליפורניה ואני מציע לך להצטרף."‬

954
00:56:26,591 --> 00:56:29,928
‫הוא באמת שקל את זה,‬

955
00:56:29,928 --> 00:56:32,013
‫אבל הוא לא רצה לאכזב את סקוט.‬

956
00:56:33,056 --> 00:56:36,351
‫ידעתי שאני צריך לקחת חלק בשוד האחרון,‬

957
00:56:36,351 --> 00:56:40,021
‫כי משהו היה צריך להגיע לשיאו.‬
‫משהו היה חייב להסתיים.‬

958
00:56:41,815 --> 00:56:43,858
‫בפעם האחרונה שראיתי את סקוט,‬

959
00:56:43,858 --> 00:56:45,944
‫היה לי חלום נורא.‬

960
00:56:47,570 --> 00:56:50,073
‫בחלום היו רובים, קרב יריות.‬

961
00:56:50,073 --> 00:56:52,659
‫זה היה בסיאטל. אנשים רצו.‬

962
00:56:52,659 --> 00:56:56,621
‫תוך כדי שסיפרתי לו על החלום,‬
‫הוא החוויר לגמרי.‬

963
00:56:57,956 --> 00:57:00,917
‫הוא לקח נשימה עמוקה ואמר,‬
‫"סביר להניח שלא תראי אותי שוב.‬

964
00:57:00,917 --> 00:57:03,962
‫"אני כנראה אסע לאיי סיישל."‬

965
00:57:03,962 --> 00:57:06,381
‫ואני כזה, "באמת? אתה תחזור, נכון?"‬

966
00:57:06,381 --> 00:57:08,800
‫הוא אומר, "אני חושב שלא תראי אותי שוב".‬

967
00:57:13,721 --> 00:57:17,517
‫אני צועד אל תוך הלילה‬
‫וצורח לאל שיחשוף את המסר שלו בפניי.‬

968
00:57:18,893 --> 00:57:21,062
‫האל לא עונה ועוטפת אותי תחושת דחייה.‬

969
00:57:22,313 --> 00:57:25,525
‫זה זמן של כאב, כעס וטינה.‬

970
00:57:26,484 --> 00:57:30,905
‫לאן לעזאזל אלך מכאן,‬
‫הו פרש לבן ומכונף בנבכי מחשבותיי?‬

971
00:57:32,615 --> 00:57:35,243
‫זו תהיה הרשומה האחרונה לעוד זמן רב.‬

972
00:57:41,207 --> 00:57:43,751
‫התכוננו במשך שנים לשדוד את הבנקים האלה.‬

973
00:57:44,711 --> 00:57:47,297
‫וכשבועיים לפני חג ההודיה,‬

974
00:57:47,297 --> 00:57:49,591
‫סקוט אמר שיש חדשות טובות וחדשות רעות.‬

975
00:57:50,258 --> 00:57:53,845
‫החדשות הרעות הן‬
‫שעכשיו הטמינו תגי פרו-נט בשטרות שבכספות.‬

976
00:57:54,554 --> 00:57:57,932
‫אין דרך להיפטר מהתגים בזמן‬
‫באופן שיאפשר לבצע את התוכנית המקורית.‬

977
00:57:58,725 --> 00:58:00,977
‫לכן נאלצנו לוותר‬
‫על תרחיש השוד של כמה בנקים.‬

978
00:58:02,145 --> 00:58:06,024
‫החדשות הטובות הן שנשדוד את הבנק ברחוב 125.‬

979
00:58:06,608 --> 00:58:08,526
‫מוסטנג סיפרה שאמורים להיות‬

980
00:58:08,526 --> 00:58:11,029
‫חמישה עד שבעה מיליון דולר בתוך הבנק.‬

981
00:58:11,654 --> 00:58:13,698
‫אז כל האסטרטגיה שלנו השתנתה.‬

982
00:58:13,698 --> 00:58:15,033
‫- משדר -‬

983
00:58:15,033 --> 00:58:18,328
‫אבל היינו חייבים למצוא פתרון מהיר למשדרים.‬

984
00:58:18,328 --> 00:58:19,245
‫- וולס פארגו -‬

985
00:58:19,245 --> 00:58:22,415
‫שדדנו בנק רק כדי לבחון‬
‫איך נוכל להתמודד איתם.‬

986
00:58:23,917 --> 00:58:26,503
‫החלפנו את התחפושת של סקוט במסכת סקי.‬

987
00:58:26,503 --> 00:58:29,672
‫לא רצינו שהם יחשבו‬
‫שהוליווד הוא זה שהוציא את המשדרים.‬

988
00:58:30,757 --> 00:58:34,719
‫אמרתי, "תקשיב, פשוט תיכנס לשם.‬
‫אל תתעסק עם הכספרים.‬

989
00:58:36,012 --> 00:58:37,597
‫"תיכנס לכספת, קח את הכסף,‬

990
00:58:37,597 --> 00:58:39,516
‫"וכשתצא, המשדרים יהיו ברשותנו.‬

991
00:58:40,350 --> 00:58:42,519
‫"ואז נגלה איך השתילו אותם בשטרות.‬

992
00:58:44,771 --> 00:58:48,483
‫כל התגים הוטמנו בין שטרות של 20 דולר‬

993
00:58:48,483 --> 00:58:50,818
‫כי אפשר לממש אותם ולהרגיש בליטה.‬

994
00:58:52,028 --> 00:58:55,448
‫תוך זמן קצר מאוד‬
‫מצאנו שניים שזרקנו מהחלון.‬

995
00:58:56,699 --> 00:58:57,742
‫ואחרי כל זה,‬

996
00:58:57,742 --> 00:59:00,745
‫שנינו הרגשנו בנוח ובטוחים שנוכל לבצע זאת.‬

997
00:59:06,251 --> 00:59:11,130
‫- 27 בנובמבר, 1996‬
‫ערב חג ההודיה -‬

998
00:59:14,092 --> 00:59:17,595
‫התעוררתי בבוקר ערב חג ההודיה 1996.‬

999
00:59:18,221 --> 00:59:22,016
‫אשתי אמרה לי‬
‫באותו בוקר לפני שהלכתי, "זה היום.‬

1000
00:59:22,016 --> 00:59:23,935
‫"היום תתפוס את הוליווד."‬

1001
00:59:23,935 --> 00:59:27,522
‫ואני חשבתי, "אני לא ממש בטוח לגבי זה".‬

1002
00:59:27,522 --> 00:59:29,691
‫שבוע חג ההודיה תמיד היה שבוע קצר‬

1003
00:59:29,691 --> 00:59:32,277
‫ורוב האנשים בכלל לא במשרד.‬

1004
00:59:33,611 --> 00:59:35,446
‫התעוררנו בערב חג ההודיה.‬

1005
00:59:35,446 --> 00:59:38,366
‫הבטנו דרך החלונות. ירד גשם שוטף.‬

1006
00:59:38,366 --> 00:59:40,827
‫היה בחוץ אפור וחשוך. זה היה יפהפה. נפלא.‬

1007
00:59:40,827 --> 00:59:42,870
‫יום שהתאים לנו באופן מושלם.‬

1008
00:59:43,997 --> 00:59:47,500
‫התחלתי לנקות, ארגנתי הכול,‬
‫דאגתי שהכול יהיה מושלם.‬

1009
00:59:48,167 --> 00:59:52,505
‫נכנסנו לחדר האיפור‬
‫ושמנו על עצמנו את התותבות ואת הפאות,‬

1010
00:59:52,505 --> 00:59:54,716
‫בלי לדבר יותר מדי.‬

1011
00:59:55,717 --> 00:59:59,137
‫נכנסתי לסטודיו.‬
‫סקוט כבר פתח את נרתיק הגיטרה.‬

1012
00:59:59,137 --> 01:00:02,849
‫הוא הוציא את רובה הסער ואת רובה הציד שלו.‬

1013
01:00:03,516 --> 01:00:06,477
‫הרעיון היה שאם ניידת תתקרב אלינו,‬

1014
01:00:07,020 --> 01:00:12,358
‫ניקח את רובה הציד, נקפוץ החוצה,‬
‫ונרסס את מנוע הניידת כדי לנטרל אותה.‬

1015
01:00:13,651 --> 01:00:14,819
‫הכול היה סגור.‬

1016
01:00:14,819 --> 01:00:17,614
‫היינו מוכנים להיכנס למסחרית‬
‫ולצאת לכיוון סיאטל.‬

1017
01:00:19,073 --> 01:00:21,993
‫מוסטנג הייתה בתצפית על הגבעה.‬

1018
01:00:22,827 --> 01:00:24,162
‫הגיע הזמן לעשות את זה.‬

1019
01:00:24,704 --> 01:00:30,043
‫- בנק סיפירסט‬
‫סניף לייק סיטי -‬

1020
01:00:31,002 --> 01:00:34,714
‫הוכשרנו במיוחד להתמודדות‬
‫עם "הוליווד השודד".‬

1021
01:00:34,714 --> 01:00:36,591
‫- סקוט לוין‬
‫מנהל בנק סיפירסט לייק סיטי -‬

1022
01:00:37,216 --> 01:00:40,720
‫כשהוא נכנס לסניף של לייק סיטי‬
‫כדי לשדוד אותנו,‬

1023
01:00:40,720 --> 01:00:43,264
‫הוא חלף על פני כרזת המבוקש שלו.‬

1024
01:00:43,264 --> 01:00:44,724
‫אל תיבהלו. זה שוד.‬

1025
01:00:46,517 --> 01:00:47,685
‫סקוט נכנס ראשון,‬

1026
01:00:47,685 --> 01:00:50,563
‫מארגן את כל הנוכחים במקומות הרצויים,‬

1027
01:00:50,563 --> 01:00:52,023
‫ואז מארק נכנס,‬

1028
01:00:52,023 --> 01:00:54,567
‫ומתחיל לכוון את הלקוחות שנמצאים שם.‬

1029
01:00:55,068 --> 01:00:56,569
‫אתה בכלל לא מפחד.‬

1030
01:00:56,569 --> 01:00:59,280
‫תרגלת את זה בראש ועשית את זה בעבר,‬

1031
01:00:59,280 --> 01:01:00,490
‫אז אתה עושה את זה.‬

1032
01:01:01,324 --> 01:01:02,575
‫הסיוט הכי גרוע שלי.‬

1033
01:01:02,575 --> 01:01:05,036
‫במקום הוליווד אחד, נכנסו שניים לבנק.‬

1034
01:01:06,079 --> 01:01:07,955
‫ומשם הכול התחיל להשתבש.‬

1035
01:01:08,623 --> 01:01:12,418
‫אז התחלתי למשוך‬
‫במחזיק השטרות שמפעיל אזעקה.‬

1036
01:01:13,586 --> 01:01:14,587
‫מי כספר הכספת?‬

1037
01:01:16,464 --> 01:01:17,799
‫אז אמרתי, "זה אני".‬

1038
01:01:18,633 --> 01:01:20,093
‫שנינו הלכנו מאחור,‬

1039
01:01:20,093 --> 01:01:24,889
‫והכספת יכולה להיפתח עם קוד איום ייחודי‬

1040
01:01:26,599 --> 01:01:28,601
‫שהפעיל אזעקה נוספת.‬

1041
01:01:30,645 --> 01:01:36,109
‫רציתי שכל כוחות אכיפת החוק בסיאטל‬

1042
01:01:36,109 --> 01:01:39,112
‫יגיעו לשם כמה שיותר מהר.‬

1043
01:01:39,696 --> 01:01:43,408
‫המשרד היה שומם.‬
‫לא היה שם אף אחד. האורות היו כבויים.‬

1044
01:01:44,117 --> 01:01:47,245
‫אני יושבת ליד השולחן,‬
‫מנסה לסיים כמה דברים אחרונים.‬

1045
01:01:47,245 --> 01:01:49,914
‫אנחנו מאזינים לרדיו של משטרת סיאטל,‬

1046
01:01:49,914 --> 01:01:51,499
‫ואז הצלילים נשמעו.‬

1047
01:01:51,499 --> 01:01:53,543
‫אתה שומע, "ביפ, ביפ, ביפ".‬

1048
01:01:54,252 --> 01:01:56,963
‫הם בפנים כבר שתיים, שלוש, חמש דקות.‬

1049
01:01:56,963 --> 01:02:01,384
‫לא שמעתי כלום ממוסטנג. הכול רגוע.‬
‫ואז סוף סוף אני קולט את הקשר.‬

1050
01:02:01,384 --> 01:02:04,178
‫יש לנו שני חשודים‬
‫חבושים בכובעים שנכנסו לבנק.‬

1051
01:02:04,178 --> 01:02:08,850
‫מעילים ירוקים ארוכים,‬
‫עם איפור לבן על הפרצופים שלהם.‬

1052
01:02:08,850 --> 01:02:12,812
‫אני שומע מישהו צועק בקשר, "ראו אתכם".‬

1053
01:02:15,690 --> 01:02:16,649
‫הוא לא היה רגוע.‬

1054
01:02:16,649 --> 01:02:20,278
‫הוא כעס. הוא רצה להיכנס, הוא רצה לצאת.‬

1055
01:02:20,278 --> 01:02:21,696
‫הוא היה רציני.‬

1056
01:02:21,696 --> 01:02:22,947
‫בוא נזוז.‬

1057
01:02:26,117 --> 01:02:28,286
‫זרקתי את הפרו-נט לתוך התיק.‬

1058
01:02:28,286 --> 01:02:31,914
‫ותוך כדי שהוא כיוון אליי אקדח,‬

1059
01:02:31,914 --> 01:02:35,877
‫חשבתי, "הוא יחזור כדי לירות בי?"‬

1060
01:02:36,627 --> 01:02:40,673
‫מייק הגיע בריצה ואמר,‬
‫"שוד בנק בפעולה. אני חושב שזה הוליווד".‬

1061
01:02:40,673 --> 01:02:43,092
‫רצנו למכונית, הדלקנו את האורות,‬

1062
01:02:43,092 --> 01:02:46,220
‫הפעלנו את הסירנה‬
‫ודהרנו לאורך השדרה השנייה.‬

1063
01:02:47,054 --> 01:02:50,141
‫יצאתי מהמשרד בסביבות חמש‬
‫במחשבה שהיום הסתיים.‬

1064
01:02:50,641 --> 01:02:52,101
‫נכנסתי למטבח בבית שלי.‬

1065
01:02:52,101 --> 01:02:55,521
‫האיתורית שלי צלצלה.‬
‫הסתכלתי. זה היה הוליווד.‬

1066
01:02:56,773 --> 01:03:00,318
‫סקוט שהה בכספת יותר מדי זמן לטעמי.‬

1067
01:03:00,318 --> 01:03:02,820
‫אבל אז הוא פתאום יצא משם במהירות‬

1068
01:03:03,404 --> 01:03:06,616
‫עם תיק גב ענק שלקחתי ממנו מייד.‬

1069
01:03:07,909 --> 01:03:11,287
‫אני מחזיק בתיק גב‬
‫שמכיל מיליון ושמונים אלף דולר.‬

1070
01:03:14,999 --> 01:03:17,877
‫בשלב הזה כבר שמענו את הסירנות.‬

1071
01:03:18,544 --> 01:03:22,340
‫ואז שמנו לב שיש שוטרים בכל מקום.‬

1072
01:03:22,340 --> 01:03:23,674
‫רבים כמו זבובים.‬

1073
01:03:26,135 --> 01:03:28,888
‫סקוט צועק, "סטיב,‬
‫אולי כדאי שנבטל את הכול.‬

1074
01:03:28,888 --> 01:03:30,014
‫"בוא נפרוש."‬

1075
01:03:30,014 --> 01:03:32,099
‫אמרתי, "על מה לעזאזל אתה מדבר?‬

1076
01:03:32,099 --> 01:03:34,602
‫"קדימה. תעשה מה שצריך. תוציא את המשדרים."‬

1077
01:03:34,602 --> 01:03:36,854
‫נהגתי במכונית המזוינת הזאת‬
‫כאילו גנבתי אותה.‬

1078
01:03:36,854 --> 01:03:40,817
‫קיבלנו עדכונים כל הזמן מהמוקדן הראשי.‬

1079
01:03:40,817 --> 01:03:42,902
‫שני חשודים חמושים באקדחים,‬

1080
01:03:43,444 --> 01:03:46,447
‫בעוד שאני מנסה להתמקד‬
‫במכשירי המעקב שיצאו מהבנק.‬

1081
01:03:46,447 --> 01:03:48,950
‫יש לנו אותות פעילים כלשהם?‬

1082
01:03:49,450 --> 01:03:51,661
‫האותות של וודג'ווד ולייק סיטי פעילים.‬

1083
01:03:52,161 --> 01:03:53,913
‫עקבתי אחרי מכשיר המעקב.‬

1084
01:03:53,913 --> 01:03:58,084
‫הוא מתריע על אזורים שונים בעיר,‬
‫אנטנות שונות, האות נע בין חזק לחלש.‬

1085
01:03:58,084 --> 01:03:59,919
‫ניסיתי לעקוב אחרי האות.‬

1086
01:03:59,919 --> 01:04:01,838
‫לבסוף סקוט צעק, "מצאתי אחד!"‬

1087
01:04:01,838 --> 01:04:05,508
‫הוא מסר לי שני שטרות של 20 דולר‬
‫שהודבקו זה לזה עם תג פרו-נט,‬

1088
01:04:05,508 --> 01:04:08,094
‫זרקתי אותם מהחלון והמשכתי לנסוע.‬

1089
01:04:08,094 --> 01:04:10,471
‫שוטר צץ בקשר ואומר,‬

1090
01:04:10,471 --> 01:04:13,140
‫"אני מתחיל לקבל אות חזק מאוד פה."‬

1091
01:04:13,140 --> 01:04:14,433
‫הגעתי למקום,‬

1092
01:04:14,433 --> 01:04:18,187
‫ומצאתי את מכשיר המעקב זרוק ברחוב.‬

1093
01:04:18,187 --> 01:04:20,481
‫מייד אמרתי, "לעזאזל".‬

1094
01:04:21,399 --> 01:04:24,318
‫אבל ידעתי שנותר מכשיר מעקב נוסף אי שם.‬

1095
01:04:24,861 --> 01:04:26,445
‫הם המשיכו לעבוד שם מאחור,‬

1096
01:04:26,445 --> 01:04:28,656
‫ואמרתי, "ביגינס, תתאפס על עצמך.‬

1097
01:04:28,656 --> 01:04:31,909
‫"תזיז את העניינים.‬
‫אל תפחד. פשוט תעשה את זה."‬

1098
01:04:32,451 --> 01:04:36,581
‫הייתה היסטריה שלמה עם כל השוטרים מסביב.‬

1099
01:04:36,581 --> 01:04:38,583
‫ידענו שהם רודפים אחרינו.‬

1100
01:04:38,583 --> 01:04:42,503
‫לקחנו מיליון ושמונים אלף דולר מהבנק,‬

1101
01:04:42,503 --> 01:04:46,048
‫והיה לנו קשה מדי לאתר את מכשירי המעקב.‬

1102
01:04:49,385 --> 01:04:54,223
‫פתאום התצוגה שלי נדלקת, "פוף!".‬
‫זה הולך לקרות. רגע האמת.‬

1103
01:04:58,185 --> 01:05:01,188
‫סקוט אמר, "עצור בצד.‬
‫אני רוצה לנהוג. אני יודע לאן..."‬

1104
01:05:01,188 --> 01:05:03,941
‫אמרתי, "אני יודע לאן אני נוסע.‬
‫פשוט תעשה מה שאתה צריך".‬

1105
01:05:03,941 --> 01:05:04,901
‫הוא התעקש.‬

1106
01:05:06,152 --> 01:05:09,280
‫לבסוף אמרתי, "בסדר".‬
‫והסתכלתי מאחורי מושב הנהג.‬

1107
01:05:09,280 --> 01:05:11,115
‫הייתה שם ערמה של כסף.‬

1108
01:05:11,115 --> 01:05:13,826
‫הם עשו הכול בלי שום סדר,‬

1109
01:05:13,826 --> 01:05:16,662
‫אז אני אומר, "אלוהים. אלוהים אדירים".‬

1110
01:05:17,622 --> 01:05:19,790
‫תמשיך לנהוג! מה אתה עושה? סע!‬

1111
01:05:19,790 --> 01:05:23,336
‫אני עדיין רחוק משם וחייב להגיע לשם.‬
‫זה התיק שלי. עליי להיות שם.‬

1112
01:05:24,420 --> 01:05:26,547
‫אני מקשיב לצליל והוא כזה...‬

1113
01:05:27,131 --> 01:05:30,551
‫אני עוקב אחרי התצוגה‬
‫שמובילה אותי למסחרית לבנה.‬

1114
01:05:31,344 --> 01:05:33,220
‫כיביתי את כל אורות הרכב‬

1115
01:05:33,220 --> 01:05:34,847
‫והתקדמתי בהתאם לתצוגה‬

1116
01:05:34,847 --> 01:05:37,683
‫לעבר הצד האחורי של המסחרית הזאת.‬

1117
01:05:38,976 --> 01:05:42,188
‫הבחנתי באדים על החלונות האחוריים.‬

1118
01:05:42,772 --> 01:05:45,733
‫ראינו אורות מבעד לחלון האחורי.‬

1119
01:05:45,733 --> 01:05:46,984
‫זה נראה מוזר מאוד.‬

1120
01:05:47,568 --> 01:05:50,237
‫אז הבנו שהם מחפשים בין השטרות.‬

1121
01:05:51,280 --> 01:05:53,824
‫קראתי בקשר, "אנחנו עומדים לבצע‬
‫מעצר בסיכון גבוה".‬

1122
01:05:53,824 --> 01:05:55,993
‫אנחנו נבצע מעצר בסיכון גבוה.‬

1123
01:05:55,993 --> 01:05:57,620
‫אני מבקש ניידות נוספות.‬

1124
01:05:58,120 --> 01:06:01,123
‫אז סקוט המשיך... היינו על גבעה קטנה,‬

1125
01:06:01,123 --> 01:06:03,542
‫הוא המשיך במעלה הרחוב כדי לפנות שמאלה.‬

1126
01:06:03,542 --> 01:06:05,836
‫וברגע שהוא פנה, ראיתי את הניידות.‬

1127
01:06:05,836 --> 01:06:07,296
‫שלוש ניידות מאחורינו.‬

1128
01:06:08,130 --> 01:06:11,342
‫המסחרית נעצרה צמוד לשפת המדרכה.‬

1129
01:06:11,342 --> 01:06:15,888
‫תוך כדי שיצאתי מהמכונית‬
‫באקדח שלוף לעבר המטרה,‬

1130
01:06:16,931 --> 01:06:21,811
‫הבנתי שהחשוד כבר יצא מהמסחרית.‬

1131
01:06:21,811 --> 01:06:24,814
‫המשטרה תמיד טענה שירינו ראשונים.‬
‫זה לא מה שקרה.‬

1132
01:06:24,814 --> 01:06:27,650
‫הם אלה שארבו לנו והתחילו לירות עלינו.‬

1133
01:06:27,650 --> 01:06:30,861
‫הפה של מאיירס זז, אז ברור שהוא משקר.‬

1134
01:06:30,861 --> 01:06:32,989
‫תקשיבו לי.‬

1135
01:06:34,240 --> 01:06:38,995
‫הבחנתי בצללית לצד דלת הנהג.‬

1136
01:06:39,620 --> 01:06:42,832
‫היה חשוך, אבל הבחנתי שהדמות מחזיקה רובה.‬

1137
01:06:43,332 --> 01:06:46,961
‫וראיתי את הרובה מכוון לעברי.‬

1138
01:06:46,961 --> 01:06:48,045
‫לא ראיתי את זה.‬

1139
01:06:48,045 --> 01:06:50,840
‫יכולתי לראות רק דרך השמשה הקדמית.‬

1140
01:06:50,840 --> 01:06:53,676
‫אז לא ראיתי אף אחד יוצא מהמסחרית.‬

1141
01:06:55,678 --> 01:06:58,764
‫הרובים האלה לא נועדו‬
‫לנהל קרב יריות מול המשטרה.‬

1142
01:06:58,764 --> 01:07:00,141
‫אלא לנטרל את הרכב.‬

1143
01:07:01,058 --> 01:07:03,644
‫לא. הרובה היה מכוון לעברי.‬

1144
01:07:03,644 --> 01:07:06,230
‫כל מה שלימדו אותי נכנס לפעולה.‬

1145
01:07:06,814 --> 01:07:09,108
‫הוא הוריד את הרובה כדי לכוון לעברי,‬

1146
01:07:09,108 --> 01:07:10,776
‫וחשבתי, "לעזאזל".‬

1147
01:07:10,776 --> 01:07:13,404
‫מסיבה כלשהי הרובה לא ירה.‬

1148
01:07:13,404 --> 01:07:16,240
‫ואז "קליק, קליק, קליק". שלושה קליקים.‬

1149
01:07:16,240 --> 01:07:17,825
‫אמרתי, "אלוהים אדירים".‬

1150
01:07:18,826 --> 01:07:22,038
‫פתאום השוטרים התחילו לירות‬
‫לעבר החלק האחורי של הוואן.‬

1151
01:07:23,289 --> 01:07:25,916
‫הבחנתי שהקליעים שלי חוררו את הדלת האחורית.‬

1152
01:07:25,916 --> 01:07:30,087
‫כל מה שאני זוכר זה שחטפתי קליע ונפלתי.‬

1153
01:07:30,588 --> 01:07:33,716
‫פתאום, הזרוע השמאלית שלי‬
‫מתחילה להתעופף מול הפנים שלי.‬

1154
01:07:33,716 --> 01:07:37,136
‫"הם פוצצו לי את הזרוע!"‬

1155
01:07:37,136 --> 01:07:38,054
‫צרחתי.‬

1156
01:07:38,054 --> 01:07:41,682
‫ואז בהמשך הדרך‬
‫סקוט שוב עוצר ולוקח רובה ציד.‬

1157
01:07:42,266 --> 01:07:46,020
‫כשהגענו למיקום השני,‬
‫התחולל קרב יריות של ממש.‬

1158
01:07:46,020 --> 01:07:49,940
‫כשיצאתי מהמכונית כדי לכוון שוב‬
‫לעבר המסחרית,‬

1159
01:07:50,566 --> 01:07:52,568
‫שמעתי שלושה פיצוצים אדירים.‬

1160
01:07:54,737 --> 01:07:57,782
‫קליעים שרקו ליד הראש שלי.‬

1161
01:07:57,782 --> 01:08:00,201
‫כל מה שראיתי היה זכוכית מתנפצת.‬

1162
01:08:00,201 --> 01:08:05,873
‫לא היה לי את אפוד המגן שלי,‬
‫ואני באמצע בלגן שלם.‬

1163
01:08:06,624 --> 01:08:09,627
‫ניסיתי לתקשר עם משרד האף-בי-איי.‬

1164
01:08:09,627 --> 01:08:11,754
‫אמרתי להם, "יורים עלינו".‬

1165
01:08:13,380 --> 01:08:15,049
‫המסחרית שוב פותחת בנסיעה.‬

1166
01:08:15,049 --> 01:08:17,468
‫הזרוע השמאלית שלי פשוט מתעופפת באוויר.‬

1167
01:08:17,468 --> 01:08:19,553
‫ביגינס חטף כדור בבטן.‬

1168
01:08:19,553 --> 01:08:21,055
‫דם בכל מקום.‬

1169
01:08:21,055 --> 01:08:23,849
‫ופתאום המסחרית נעצרת בחריקה.‬

1170
01:08:27,728 --> 01:08:30,147
‫בזמן שאני שוכב מאחורה במסחרית, סקוט בורח.‬

1171
01:08:30,147 --> 01:08:32,483
‫ואני חושב, "בדיוק על זה דיברנו תמיד".‬

1172
01:08:32,483 --> 01:08:34,527
‫כולנו היינו לגמרי לבד בסיפור הזה.‬

1173
01:08:35,236 --> 01:08:37,488
‫ובזמן שאני רץ לכיוון הרכב,‬

1174
01:08:37,488 --> 01:08:41,742
‫אני מבחין בצללית אדם‬
‫שרץ בסמטה לכיוון דרום.‬

1175
01:08:43,202 --> 01:08:45,579
‫המגבים פעלו, המסחרית הייתה עדיין בהילוך,‬

1176
01:08:46,080 --> 01:08:47,832
‫וביגינס לא הוציא מילה,‬

1177
01:08:47,832 --> 01:08:50,209
‫כך שלא ידעתי אם הוא חי או מת.‬

1178
01:08:50,709 --> 01:08:51,710
‫סקוט נעלם,‬

1179
01:08:51,710 --> 01:08:54,130
‫וכל מה ששמעתי זה את צעקות השוטרים,‬

1180
01:08:54,130 --> 01:08:57,716
‫"הוא נעלם. הוא רץ לשם.‬
‫תירה בבן זונה! תהרוג אותו!"‬

1181
01:08:59,426 --> 01:09:01,262
‫הלכתי לסמטה ועצרתי.‬

1182
01:09:01,262 --> 01:09:04,807
‫חשבתי, "אל תלך לסמטה הזאת".‬
‫זה מה שאנחנו מכנים "המשפך הקטלני".‬

1183
01:09:05,933 --> 01:09:08,894
‫בשלב הזה הבנתי שעליי לסגת ולחזור למסחרית‬

1184
01:09:08,894 --> 01:09:11,856
‫היכן שהשוטרים עצרו שני חשודים.‬

1185
01:09:12,356 --> 01:09:14,942
‫ראיתי גבר לבן באזיקים על הקרקע.‬

1186
01:09:14,942 --> 01:09:16,902
‫שאלתי, "מי אתה? אתה הוליווד?"‬

1187
01:09:16,902 --> 01:09:19,405
‫והוא אמר, "לא, הוא רץ לסמטה".‬

1188
01:09:19,405 --> 01:09:22,158
‫אמרתי, "תירה בי, בן זונה.‬
‫ירית לעברי לפני דקה.‬

1189
01:09:22,158 --> 01:09:24,034
‫"פשוט תהרוג אותי ותגמור עם זה."‬

1190
01:09:24,535 --> 01:09:28,080
‫הוא אמר, "אל תדאג. בית המשפט יטפל בך".‬

1191
01:09:28,080 --> 01:09:31,458
‫כשהוא אמר לי לירות בו,‬
‫אמרתי, "אתה לא תצא מזה.‬

1192
01:09:31,458 --> 01:09:32,960
‫"ניצחנו אותך במשחק שלך."‬

1193
01:09:35,045 --> 01:09:36,589
‫לא רציתי ללכת לכלא.‬

1194
01:09:36,589 --> 01:09:40,050
‫בשלב הזה שום דבר לא היה חשוב.‬
‫החיים נגמרו מבחינתי.‬

1195
01:09:41,385 --> 01:09:44,346
‫ופתאום, הפחד והכאב נעלמו,‬

1196
01:09:44,346 --> 01:09:47,224
‫ואז הסתכלתי לתוך המסחרית וראיתי ערמת כסף‬

1197
01:09:47,224 --> 01:09:49,727
‫וכל חורי הקליעים שהשוטרים ירו במסחרית‬

1198
01:09:49,727 --> 01:09:51,729
‫נראו כמו קרני לייזר.‬

1199
01:09:53,105 --> 01:09:56,567
‫ופתאום, מוזיקה אלוהית יפהפייה‬
‫נכנסה לי לראש.‬

1200
01:09:56,567 --> 01:09:58,777
‫מעולם לא שמעתי מוזיקה כזאת.‬

1201
01:10:00,196 --> 01:10:03,616
‫והכסף נהיה כמעט כמו מעין קמע של...‬

1202
01:10:04,325 --> 01:10:07,870
‫"מה זה? סתם חבילה של ניירות. למי אכפת?‬

1203
01:10:07,870 --> 01:10:13,292
‫"למה אנשים עושים את כל הדברים האלה‬
‫בשביל הדבר הטיפשי הזה שאין לו שום משמעות?"‬

1204
01:10:19,506 --> 01:10:22,092
‫הכבאים הגיעו לזירה וטיפלו בביגינס‬

1205
01:10:22,092 --> 01:10:24,595
‫ששכב על הקרקע בחוסר תנועה כאילו הוא מת.‬

1206
01:10:25,804 --> 01:10:26,764
‫כשהסתכלתי עליו,‬

1207
01:10:26,764 --> 01:10:28,933
‫הכבאי הרים אליי מבט וסימן...‬

1208
01:10:29,433 --> 01:10:33,229
‫הוא סימן אגודל כלפי מטה.‬
‫חשבתי לעצמי, "לעזאזל, הרגתי מישהו".‬

1209
01:10:33,854 --> 01:10:35,898
‫לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי,‬

1210
01:10:35,898 --> 01:10:38,067
‫"מעולם לא חשבתי שדבר כזה יקרה."‬

1211
01:10:39,109 --> 01:10:43,530
‫הייתי מעורב בתקרית ירי בעבר,‬
‫אבל אף פעם לא בכזאת.‬

1212
01:10:43,530 --> 01:10:44,823
‫זה היה קרב יריות.‬

1213
01:10:47,243 --> 01:10:50,454
‫מחוץ למסחרית נעתי בין הכרה לאובדן הכרה.‬

1214
01:10:51,497 --> 01:10:54,667
‫אני זוכר שמייק מגאן פותח לי את העפעף‬

1215
01:10:54,667 --> 01:10:56,961
‫כדי לבדוק אם אני חי או מת.‬

1216
01:10:57,670 --> 01:11:02,216
‫אני זוכר שחוויתי תחושת הקלה‬
‫שזה סוף כל סוף הסתיים.‬

1217
01:11:02,758 --> 01:11:07,388
‫אני יכול להרפות מזה עכשיו.‬
‫אני לא צריך לחיות ככה יותר.‬

1218
01:11:10,349 --> 01:11:13,102
‫שני הגברים שנורו נלקחו למעצר‬

1219
01:11:13,102 --> 01:11:14,937
‫ואז נלקחו לבית החולים.‬

1220
01:11:14,937 --> 01:11:16,647
‫אדם אחד עדיין במנוסה.‬

1221
01:11:16,647 --> 01:11:19,483
‫עשרות שוטרים, סוכני אף-בי-איי,‬
‫יחידות כלבנים,‬

1222
01:11:19,483 --> 01:11:22,486
‫ואפילו צוות הימ"מ הוזעקו לחפש אחר הנמלט.‬

1223
01:11:22,486 --> 01:11:27,408
‫אם מישהו עדיין מסתובב חופשי, זה מפחיד.‬
‫הוא יכול להיות בכל מקום.‬

1224
01:11:29,410 --> 01:11:32,913
‫נסעתי בעקבות האמבולנס‬
‫לבית החולים הרבורוויו.‬

1225
01:11:33,831 --> 01:11:36,583
‫החלטתי שאטפל בזירת הפשע אחר כך.‬
‫רציתי לדבר עם סטיב‬

1226
01:11:36,583 --> 01:11:39,086
‫כדי להבין מי האדם שאנחנו מחפשים.‬

1227
01:11:39,086 --> 01:11:41,380
‫זהו זה. אני לא מוכן לסבול את זה יותר.‬

1228
01:11:41,380 --> 01:11:42,339
‫כאן זה יסתיים.‬

1229
01:11:44,425 --> 01:11:46,552
‫בחדר ההמתנה בבית החולים,‬

1230
01:11:46,552 --> 01:11:49,346
‫שון ג'ונסון שאל אותי שאלות.‬

1231
01:11:49,346 --> 01:11:53,309
‫דמיינו איך זה להיות‬
‫בסיטואציה הזאת אחרי שנוריתי,‬

1232
01:11:53,309 --> 01:11:56,312
‫סקוט חופשי, אני לא יודע אם הוא חי או מת.‬

1233
01:11:57,021 --> 01:11:58,230
‫ביגינס עלול למות.‬

1234
01:11:59,148 --> 01:12:00,607
‫הייתי מבולבל.‬

1235
01:12:01,608 --> 01:12:03,944
‫אז ניסיתי להגן על עצמי.‬

1236
01:12:05,237 --> 01:12:07,448
‫אחרי שעתיים, סטיב מאיירס סוף סוף מספר‬

1237
01:12:07,448 --> 01:12:10,326
‫שהאדם שאני מחפש הוא סקוט סקרלוק.‬

1238
01:12:10,951 --> 01:12:12,619
‫הוא מספר שסקוט הוא הוליווד.‬

1239
01:12:13,871 --> 01:12:15,456
‫משטרת סיאטל ומכבי אש.‬

1240
01:12:15,456 --> 01:12:18,667
‫אני יודע שמתנהלים חיפושים בשכונה שלנו.‬

1241
01:12:18,667 --> 01:12:21,211
‫כן.‬
‫-מישהו דפק חזק על הדלת שלנו.‬

1242
01:12:21,211 --> 01:12:23,547
‫יש סירת קאנו מכוסה בברזנט.‬

1243
01:12:24,256 --> 01:12:26,592
‫ואולי מישהו צריך לבדוק אותה.‬

1244
01:12:26,592 --> 01:12:27,760
‫לא ראיתי אף אחד,‬

1245
01:12:27,760 --> 01:12:31,764
‫אבל אני חושבת‬
‫שמישהו יכול להסתתר מתחת לדק שלי.‬

1246
01:12:31,764 --> 01:12:35,142
‫אני שומע שהשוטרים עוברים מדלת לדלת‬

1247
01:12:35,142 --> 01:12:37,478
‫כל הלילה וכל היום,‬

1248
01:12:37,478 --> 01:12:40,397
‫בניסיון למצוא קצה חוט.‬
‫אבל הם לא מגלים כלום.‬

1249
01:12:40,397 --> 01:12:44,318
‫אני פשוט תוהה,‬
‫יש המון משטרה ומסוקים באזור שלי...‬

1250
01:12:44,318 --> 01:12:46,570
‫כן, את צריכה להישאר בפנים, גברתי,‬

1251
01:12:46,570 --> 01:12:50,115
‫ותשתדלי לא ליצור עומס על קווי החירום.‬

1252
01:12:50,115 --> 01:12:53,243
‫כשגיליתי שהוליווד ברח, כעסתי,‬

1253
01:12:53,243 --> 01:12:56,080
‫לאור כמות העבודה‬
‫שהושקעה בניסיון לעצור אותו.‬

1254
01:12:56,080 --> 01:12:59,708
‫המילה היחידה שקפצה לי לראש‬
‫הייתה, "פאק. באמת?"‬

1255
01:12:59,708 --> 01:13:03,337
‫הוליווד היה ממש שם. איך הוא הצליח לברוח?‬

1256
01:13:03,337 --> 01:13:04,671
‫- החיפוש אחר הוליווד -‬

1257
01:13:09,635 --> 01:13:10,928
‫במשך השעות הבאות,‬

1258
01:13:10,928 --> 01:13:15,140
‫הסתובבתי בעצבנות רבה‬
‫ואז האיתורית שלי צפצפה.‬

1259
01:13:15,849 --> 01:13:20,020
‫אני חושב ששודד הבנק‬
‫מסתתר בקרוון שלי בחצר האחורית.‬

1260
01:13:20,020 --> 01:13:21,730
‫למה אתה חושב כך?‬

1261
01:13:21,730 --> 01:13:24,108
‫כי ראיתי שם מישהו למרות שהוא נעול‬

1262
01:13:24,108 --> 01:13:26,110
‫ואף אחד לא אמור להיות שם.‬

1263
01:13:26,110 --> 01:13:29,530
‫זה היה השותף שלי לשעבר שאמר לי,‬

1264
01:13:29,530 --> 01:13:33,409
‫"הם מכתרים את החשוד שלך ליד זירת הירי."‬

1265
01:13:33,992 --> 01:13:37,704
‫הבחנת אם מדובר בגבר או אישה?‬
‫-לא, הבחנתי רק בשיער כהה.‬

1266
01:13:38,205 --> 01:13:39,373
‫בסדר. לפני כמה זמן?‬

1267
01:13:39,373 --> 01:13:41,208
‫רק עכשיו נכנסתי.‬

1268
01:13:43,669 --> 01:13:46,213
‫השוטרים נשלחו לקרוון.‬

1269
01:13:46,713 --> 01:13:49,049
‫הם דופקים עליו ומנסים לראות מי בתוכו.‬

1270
01:13:49,049 --> 01:13:51,760
‫הם ניפצו את החלון וריססו פנימה תרסיס פלפל.‬

1271
01:13:52,344 --> 01:13:54,805
‫רגע לאחר מכן הם שומעים ירייה אחת.‬

1272
01:13:55,556 --> 01:13:58,100
‫השוטרים יורים בחזרה לתוך הקרוון.‬

1273
01:14:06,275 --> 01:14:09,820
‫נאמר לי ש-76 קליעים נורו לתוך הקרוון‬

1274
01:14:09,820 --> 01:14:11,738
‫על ידי שוטרים שהיו בזירה.‬

1275
01:14:14,491 --> 01:14:16,660
{\an8}‫ערב טוב. חג ההודיה נקטע‬

1276
01:14:16,660 --> 01:14:17,995
{\an8}‫עבור עשרות משפחות.‬

1277
01:14:17,995 --> 01:14:22,416
‫מדובר בעימות משטרתי, וייתכן שהחשוד‬
‫הוא שודד הבנקים המכונה "הוליווד".‬

1278
01:14:22,416 --> 01:14:24,460
‫נראה כי מזלו של "הוליווד",‬

1279
01:14:24,460 --> 01:14:27,463
‫אחד משודדי הבנקים המצליחים במדינה,‬

1280
01:14:27,463 --> 01:14:29,214
‫אזל כעת.‬

1281
01:14:32,885 --> 01:14:34,052
‫כשהגעתי לשם,‬

1282
01:14:34,052 --> 01:14:36,472
‫משטרת סיאטל הגיעה במקביל‬

1283
01:14:36,472 --> 01:14:39,266
‫עם הרכבים המשוריינים שלהם‬
‫והקימה עמדת פיקוד.‬

1284
01:14:39,892 --> 01:14:42,603
‫היו לנו מסוקים. היו לנו רכבים משוריינים.‬

1285
01:14:43,270 --> 01:14:48,734
‫היו שם כנראה כמה מאות שוטרים באותו יום.‬
‫מעולם לא ראיתי תגובה עצומה כל כך.‬

1286
01:14:48,734 --> 01:14:50,152
‫זהו יום ההודיה.‬

1287
01:14:50,152 --> 01:14:53,447
‫כל תושבי העיר בבתיהם עם המשפחות‬

1288
01:14:53,447 --> 01:14:56,408
‫וצופים בהתרחשויות בטלוויזיה.‬

1289
01:14:57,326 --> 01:14:59,536
‫לא רק שהשכונה כולה יוצאת החוצה,‬

1290
01:14:59,536 --> 01:15:01,455
‫אלא גם כל מי שגר בקרבת מקום.‬

1291
01:15:02,372 --> 01:15:04,541
‫אנשים באו לראות מה קורה,‬

1292
01:15:04,541 --> 01:15:07,211
‫בייחוד כשמשהו שנראה כמו סרט קולנוע‬

1293
01:15:07,211 --> 01:15:08,921
‫מתרחש קרוב כל כך לבתיהם.‬

1294
01:15:08,921 --> 01:15:12,424
‫מדובר בשכונה שקטה בצפון סיאטל,‬

1295
01:15:12,424 --> 01:15:16,303
‫שלפתע יש בה מאות שוטרים וצוות ימ"מ.‬

1296
01:15:17,179 --> 01:15:19,014
‫וכל זה מתרחש בחג ההודיה.‬

1297
01:15:19,014 --> 01:15:21,141
‫חג הודיה שאף אחד לא ישכח.‬

1298
01:15:21,850 --> 01:15:24,102
‫האחרונים מבין האורחים שלנו היו בדרכם החוצה‬

1299
01:15:24,102 --> 01:15:27,397
‫כשקיבלתי שיחה מדודתי הלן שגרה בסיאטל.‬

1300
01:15:27,397 --> 01:15:29,608
‫היא הייתה היסטרית.‬

1301
01:15:29,608 --> 01:15:30,692
‫הסיפור המרכזי שלנו...‬

1302
01:15:30,692 --> 01:15:34,196
‫כל מהדורות החדשות של סיאטל‬
‫סיפרו על קרב יריות‬

1303
01:15:34,196 --> 01:15:36,823
‫מול שודד ששמו סקוט סקרלוק,‬

1304
01:15:36,823 --> 01:15:40,285
‫ושצוות ימ"מ מקיף קרוון קטן‬

1305
01:15:40,285 --> 01:15:42,287
‫בחצר אחורית של אישה.‬

1306
01:15:42,287 --> 01:15:46,959
‫ובשלב זה, התיישבתי‬

1307
01:15:46,959 --> 01:15:50,963
‫ופשוט אמרתי, "ואו".‬

1308
01:15:50,963 --> 01:15:52,631
‫זה היה בלתי נתפס לחלוטין‬

1309
01:15:53,340 --> 01:15:57,594
‫לגלות שהוא שדד בנקים במשך חמש שנים.‬

1310
01:15:57,594 --> 01:15:58,512
{\an8}‫- מעל סיאטל -‬

1311
01:15:58,512 --> 01:16:00,180
{\an8}‫אנשים עדיין מחוץ לבתיהם,‬

1312
01:16:00,180 --> 01:16:03,642
{\an8}‫חג ההודיה שלהם שובש בעקבות מצוד משטרתי‬

1313
01:16:03,642 --> 01:16:07,479
{\an8}‫שנמשך כבר למעלה מ-24 שעות בשכונה.‬

1314
01:16:07,479 --> 01:16:10,607
{\an8}‫שוטרים וסוכני אף-בי-איי נמצאים בכוננות‬

1315
01:16:10,607 --> 01:16:13,110
{\an8}‫עם נשקים שלופים ומתווכים נמצאים במקום.‬

1316
01:16:13,110 --> 01:16:15,237
‫העימות עדיין בעיצומו.‬

1317
01:16:15,237 --> 01:16:17,447
‫אנחנו יודעים שנורו יריות.‬

1318
01:16:17,447 --> 01:16:20,951
‫הם דופקים על הדלת.‬
‫הם ניסו ליצור איתו קשר ולא הצליחו.‬

1319
01:16:22,244 --> 01:16:26,164
‫הם רצו שזה יסתיים באופן שהם רוצים,‬
‫והם לא היו מוכנים להסתכן.‬

1320
01:16:28,083 --> 01:16:32,546
{\an8}‫כעבור שעתיים ללא תגובה,‬
‫החלטנו לפרוץ לקרוון.‬

1321
01:16:36,925 --> 01:16:39,011
‫אני נכנס עם הצוות הטקטי.‬

1322
01:16:40,053 --> 01:16:41,847
‫מצאנו גופה מתחת לשולחן.‬

1323
01:16:43,557 --> 01:16:45,892
‫הייתה לי תמונה איתי. הסתכלתי למטה.‬

1324
01:16:49,187 --> 01:16:50,022
‫זה סקוט.‬

1325
01:16:50,981 --> 01:16:53,609
‫בשלב הזה הבנתי שהוא בידינו.‬

1326
01:16:54,234 --> 01:16:56,737
‫והתברר שהוא התאבד.‬

1327
01:16:56,737 --> 01:16:59,948
‫הירייה הראשונה שהשוטרים שמעו‬
‫הייתה כאשר הוא ירה בעצמו.‬

1328
01:17:05,370 --> 01:17:06,496
‫ערב טוב לכולם.‬

1329
01:17:06,496 --> 01:17:10,000
{\an8}‫מתברר כי החשוד בשוד בנקים‬
‫שמת אתמול במהלך עימות עם המשטרה,‬

1330
01:17:10,000 --> 01:17:11,877
‫הרג את עצמו.‬

1331
01:17:11,877 --> 01:17:15,922
{\an8}‫סקוט סקרלוק, שהמשטרה כינתה "הוליווד",‬
‫נמצא מת בקרוון אתמול בלילה...‬

1332
01:17:15,922 --> 01:17:19,092
{\an8}‫למחרת התעוררתי בבית החולים‬
‫והטלוויזיה הייתה דלוקה‬

1333
01:17:19,092 --> 01:17:23,680
‫ומהדורות החדשות עסקו בנו ללא הרף,‬

1334
01:17:23,680 --> 01:17:28,977
‫והזכירו את השם שלי ואת שמו של ההרוג‬
‫סקוט סקרלוק מאולימפיה שבוושינגטון.‬

1335
01:17:29,770 --> 01:17:31,271
‫מת כתוצאה מפגיעה עצמית.‬

1336
01:17:32,689 --> 01:17:35,067
‫הסתכלתי על זה ואמרתי...‬

1337
01:17:37,194 --> 01:17:39,154
‫"תודה לאל". פשוט אמרתי, "תודה לאל".‬

1338
01:17:41,615 --> 01:17:43,241
‫קרב היריות היה הסוף.‬

1339
01:17:43,867 --> 01:17:48,121
‫לא רק סוף המעללים שלנו,‬
‫אלא גם סופם של החיים שניהלתי.‬

1340
01:17:50,874 --> 01:17:53,168
‫היינו כמו שני כוכבי שביט שנפגשו,‬

1341
01:17:53,168 --> 01:17:57,589
‫התחלנו לעוף ביחד דרך היקום המזוין הזה,‬

1342
01:17:57,589 --> 01:18:00,884
‫ופתאום, בום! הכול התפוצץ בשנייה אחת.‬

1343
01:18:00,884 --> 01:18:02,010
‫הכול נעלם.‬

1344
01:18:06,181 --> 01:18:09,851
‫אני מרגישה שהתקרית הזאת‬
‫הייתה מבחן עבורי בכל דרך אפשרית.‬

1345
01:18:11,520 --> 01:18:14,564
‫חשבתי על הילדים שלי במהלך היריות,‬

1346
01:18:15,065 --> 01:18:17,776
‫ותהיתי האם זהו הדבר הנכון‬

1347
01:18:17,776 --> 01:18:22,489
‫למלא את התפקיד הזה,‬
‫בעוד שיש שפע של תפקידים אחרים באף-בי-איי?‬

1348
01:18:25,450 --> 01:18:28,662
‫אין יום שעובר בלי שאני חושב על זה.‬

1349
01:18:30,122 --> 01:18:34,584
‫השאלה היחידה שלי אליו תהיה כנראה,‬
‫"למה בחרת להתאבד?"‬

1350
01:18:36,086 --> 01:18:37,504
‫אני אצטט את מארק טוויין,‬

1351
01:18:37,504 --> 01:18:41,133
‫שאמר שהוא לא מאחל מוות לאף אחד,‬

1352
01:18:41,133 --> 01:18:43,593
‫אבל היו מודעות אבל שהוא קרא בהנאה מרובה.‬

1353
01:18:46,304 --> 01:18:48,724
‫החרטה הגדולה שיש לי לגבי החקירה הזאת‬

1354
01:18:48,724 --> 01:18:51,560
‫היא שמעולם לא יצא לי לשבת עם סקוט‬

1355
01:18:51,560 --> 01:18:54,604
‫ולדבר איתו פנים אל פנים, גבר אל גבר.‬

1356
01:18:56,690 --> 01:18:59,901
‫אילו הייתי חלק מצוות המרדף‬
‫ברכב באותו לילה,‬

1357
01:18:59,901 --> 01:19:02,738
‫האם הייתי יורה לתוך המסחרית‬
‫כפי שמייק עשה? לא.‬

1358
01:19:02,738 --> 01:19:04,656
‫תמיד יהיה יום נוסף ללכוד אותו.‬

1359
01:19:04,656 --> 01:19:06,950
‫באמת, תמיד יהיה יום נוסף.‬

1360
01:19:13,206 --> 01:19:15,417
‫זה שבר את הלב לכל המשפחה.‬

1361
01:19:15,417 --> 01:19:18,128
‫זו הייתה ממש חבטה כפולה, כלומר,‬

1362
01:19:18,128 --> 01:19:22,215
‫"ואו. זה מה שהוא עשה? הוא סיים ככה?"‬

1363
01:19:23,759 --> 01:19:28,138
‫אבא שלי העריץ את סקוט וליבו נשבר.‬

1364
01:19:28,138 --> 01:19:31,725
‫לא רק שאיבדנו אותו,‬
‫אלא גם איבדנו את מי שחשבנו שהוא היה.‬

1365
01:19:32,476 --> 01:19:34,311
‫אני מתגעגע ליכולת לאהוב אותו.‬

1366
01:19:35,228 --> 01:19:37,731
‫אני מתגעגע לאהבה שלו כלפיי.‬

1367
01:19:38,732 --> 01:19:41,234
‫והוא באמת אהב אותי.‬

1368
01:19:41,234 --> 01:19:43,570
‫אני לא חושב שיש ספק בכך.‬

1369
01:19:43,570 --> 01:19:46,656
‫ואהבתי אותו מאוד. ללא קשר לאיך שהוא היה.‬

1370
01:19:47,157 --> 01:19:50,160
‫כמות הסודות שהיו לו על החיים שהוא ניהל‬

1371
01:19:50,160 --> 01:19:51,578
‫הייתה עצומה כל כך,‬

1372
01:19:52,412 --> 01:19:57,542
‫שאילו הוא היה‬
‫יוצא מהקרוון בידיים מורמות ונכנע,‬

1373
01:19:58,043 --> 01:20:01,421
‫הוא היה נאלץ להתמודד עם כל העולם שלו.‬

1374
01:20:02,339 --> 01:20:06,343
‫ואני באמת מאמינה שבעשור האחרון בחייו‬

1375
01:20:06,968 --> 01:20:11,306
‫הוא עשה בחירות‬
‫שידע שיביאו אותו לכדי מבוי סתום.‬

1376
01:20:14,100 --> 01:20:15,811
‫התקשרו אליי.‬

1377
01:20:16,394 --> 01:20:18,772
‫"סקוטי מת. הוא מת בשוד בנק."‬

1378
01:20:19,397 --> 01:20:22,150
‫המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה,‬

1379
01:20:22,150 --> 01:20:25,320
‫"הוא ניסה לעצור את שוד הבנק.‬
‫הוא היה הגיבור."‬

1380
01:20:25,320 --> 01:20:26,822
‫אז שאלתי את השאלה.‬

1381
01:20:26,822 --> 01:20:28,865
‫"איך הוא מת בשוד הבנק?"‬

1382
01:20:28,865 --> 01:20:31,993
‫והתשובה הייתה שהוא היה השודד.‬

1383
01:20:32,661 --> 01:20:35,247
‫הרגשתי כאילו הלב והמוח שלי התפוצצו.‬

1384
01:20:35,831 --> 01:20:39,584
‫כשהייתי בכלא, מוסטנג ביקרה אותי‬
‫ארבע או חמש פעמים.‬

1385
01:20:39,584 --> 01:20:43,046
‫היא תמיד באה ביום השנה,‬
‫יום לפני חג ההודיה.‬

1386
01:20:43,046 --> 01:20:44,714
‫היא תמיד חשבה על סקוט.‬

1387
01:20:45,924 --> 01:20:49,219
‫קיבלתי מכתב מאחותה שסיפרה שהיא התאבדה.‬

1388
01:20:50,095 --> 01:20:53,640
‫היא לא הצליחה לשאת את העובדה‬
‫שאחרי כל מה שהיא הייתה מעורבת בו‬

1389
01:20:53,640 --> 01:20:55,976
‫במהלך השנים עם סקוט ואיתי,‬

1390
01:20:55,976 --> 01:20:59,813
‫הוא פתאום מת ואני בכלא לכל כך הרבה שנים,‬

1391
01:20:59,813 --> 01:21:02,190
‫בעוד שהיא חופשייה.‬

1392
01:21:02,190 --> 01:21:07,445
‫כלומר, היא לא חופשייה בתוך נשמתה.‬
‫אני לא חושב שהיא האמינה שהיא באמת חופשייה.‬

1393
01:21:08,572 --> 01:21:12,742
{\an8}‫סטיב מאיירס, שנהג ללכת‬
‫עם בעלי ואיתי למחזות של שייקספיר‬

1394
01:21:13,243 --> 01:21:14,578
{\an8}‫נשלח לכלא.‬

1395
01:21:14,578 --> 01:21:16,246
‫יש לנו את מארק ביגינס.‬

1396
01:21:16,788 --> 01:21:19,875
‫בחור רגיש. משורר, נגן גיטרה.‬

1397
01:21:20,542 --> 01:21:22,752
‫הוא נשלח לכלא. לא הצלחתי להאמין.‬

1398
01:21:24,129 --> 01:21:26,798
‫אנשים שואלים, "הכרת את האיש מבית העץ?"‬

1399
01:21:26,798 --> 01:21:30,385
‫"הכרת את הוליווד?"‬
‫אני עונה, "אני לא הכרתי את הוליווד".‬

1400
01:21:30,385 --> 01:21:31,928
‫"הכרתי את סקוט סקרלוק."‬

1401
01:21:34,890 --> 01:21:39,728
‫סקוט ואני דיברנו כמה פעמים‬
‫על מה נעשה אם יתפסו אותנו.‬

1402
01:21:41,146 --> 01:21:43,565
‫והוא תמיד היה אומר,‬

1403
01:21:43,565 --> 01:21:47,402
‫"אני לא אלך לכלא. אני אלך לעבר האור הלבן."‬

1404
01:21:49,613 --> 01:21:51,615
‫קראתי כמה הצהרות של הקורבנות,‬

1405
01:21:51,615 --> 01:21:57,495
‫וכמה מהכספרים בבנקים ולקוחות אחרים‬
‫נותרו עם טראומה קשה‬

1406
01:21:57,495 --> 01:22:02,876
‫כתוצאה מכל החוויה, ואני מתחרט על כך מאוד.‬

1407
01:22:07,422 --> 01:22:10,467
‫לסקוט הייתה חולצה‬
‫שנכתב עליה "לחיות כחופשי או למות".‬

1408
01:22:10,467 --> 01:22:14,095
‫אני חושבת שהוא בילה שנים רבות‬
‫בניסיון להבין איך לחיות כחופשי.‬

1409
01:22:15,305 --> 01:22:20,560
‫אבל בסופו של דבר,‬
‫הוא מת והוא לא היה חופשי.‬

1410
01:22:25,565 --> 01:22:26,858
‫אחרי מותו,‬

1411
01:22:27,359 --> 01:22:29,861
‫בית העץ מת בתוך שנה, שנה וחצי.‬

1412
01:22:29,861 --> 01:22:31,279
‫הוא התפורר וקרס.‬

1413
01:22:31,780 --> 01:22:36,368
‫בית העץ וסקוט היו נשמה אחת, בלתי נפרדים.‬

1414
01:22:37,077 --> 01:22:39,287
‫ומותו של סקוט היה גם מותו של בית העץ.‬

1415
01:22:40,997 --> 01:22:42,457
‫וכך זה היה צריך להיות.‬

1416
01:22:45,585 --> 01:22:49,297
‫אחרי ששוחררתי מהכלא, חזרתי לבית העץ.‬

1417
01:22:50,173 --> 01:22:51,675
‫הוא נראה כמו ספינה טרופה.‬

1418
01:22:52,175 --> 01:22:54,719
‫לא יותר מערמה של קורות עץ.‬

1419
01:22:55,470 --> 01:23:00,058
‫לקחתי קצת מהאפר של סקוט,‬
‫פיזרתי אותו ונפרדתי ממנו סוף כל סוף.‬

1420
01:23:03,520 --> 01:23:07,649
‫בדיוק סיימתי לקרוא את כל היומן שלי‬
‫וזה נראה כדבר ששייך לעבר.‬

1421
01:23:09,192 --> 01:23:11,069
‫אני מרגיש כמו אדם שונה לגמרי.‬

1422
01:23:12,862 --> 01:23:14,406
‫כל כך הרבה דברים קרו לי,‬

1423
01:23:14,406 --> 01:23:16,658
‫שאין שום מצב שאוכל לכתוב את כולם.‬

1424
01:23:19,244 --> 01:23:22,414
‫נראה שהמוח שלי‬
‫רחוק מגופי יותר מאשר האדמה שתחתיי.‬

1425
01:23:24,457 --> 01:23:26,793
‫אני נרגש אבל מפוחד.‬

1426
01:23:30,880 --> 01:23:32,841
‫זו תקופה של התחלות חדשות.‬

1427
01:23:43,476 --> 01:23:48,273
{\an8}‫- בין 1992 ל-1996‬
‫שודדי ההוליווד שדדו 19 בנקים. -‬

1428
01:23:48,273 --> 01:23:52,861
{\an8}‫- הם גנבו יותר מ-2.3 מיליון דולר. -‬

1429
01:23:53,945 --> 01:24:00,326
{\an8}‫- ב-1997, סטיב מאיירס ומארק ביגינס‬
‫נידונו ל-21 שנה ושלושה חודשים בכלא. -‬

1430
01:24:00,326 --> 01:24:04,330
{\an8}‫- אף שותף אחר לא הואשם -‬

1431
01:26:34,898 --> 01:26:40,653
‫תרגום כתוביות: לאה שרמן-קיש‬