1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:11,745 --> 00:00:15,115
‫אני מוודא שההקלטות פועלות. תני לי שנייה.‬

4
00:00:16,816 --> 00:00:17,650
‫מוכנה?‬

5
00:00:26,493 --> 00:00:27,327
‫בסדר.‬

6
00:00:29,529 --> 00:00:31,865
‫תתחילי בזמן שלך,‬

7
00:00:31,865 --> 00:00:34,200
‫מאיפה שנוח לך,‬

8
00:00:34,200 --> 00:00:37,504
‫ואז נתקדם הלאה. בסדר?‬

9
00:00:44,077 --> 00:00:45,812
‫קחי נשימה עמוקה, ג'ניפר.‬

10
00:00:47,514 --> 00:00:49,883
‫וספרי לי מה קרה הערב.‬

11
00:01:02,028 --> 00:01:04,631
‫מוקד חירום. זקוקים לעזרה?‬
‫-עזרו לי, בבקשה, אני צריכה עזרה!‬

12
00:01:04,731 --> 00:01:06,599
‫גברתי.‬
‫-אני לא יודעת איפה ההורים שלי!‬

13
00:01:06,599 --> 00:01:08,334
‫גברתי, תירגעי. מה קורה?‬

14
00:01:08,334 --> 00:01:11,204
‫אנשים פרצו לבית שלנו וגנבו מלא כסף.‬

15
00:01:11,204 --> 00:01:12,105
‫בסדר, גברתי...‬

16
00:01:12,105 --> 00:01:15,175
‫שמעתי את ההורים שלי צועקים למטה.‬
‫בבקשה, תשלחו עזרה!‬

17
00:01:18,278 --> 00:01:20,046
‫ואז שמעתי שני בומים.‬

18
00:01:21,147 --> 00:01:22,282
‫אימא שלי צעקה.‬

19
00:01:23,383 --> 00:01:24,918
‫קראתי לה.‬

20
00:01:26,920 --> 00:01:28,555
‫ואז היו עוד שני בומים.‬

21
00:01:35,361 --> 00:01:38,131
‫קחי את הזמן.‬

22
00:01:38,932 --> 00:01:40,700
‫איפה את?‬
‫-אבניו.‬

23
00:01:40,700 --> 00:01:44,170
‫אבניו רוד?‬
‫את יכולה לאיית לי את שם הרחוב, בבקשה?‬

24
00:01:44,170 --> 00:01:45,205
‫אבא?‬

25
00:01:46,639 --> 00:01:50,510
‫אני רק מתקשרת למוקד החירום!‬
‫-גברתי. שלום?‬

26
00:01:50,510 --> 00:01:52,579
‫אני בסדר! אני בסדר!‬

27
00:01:56,049 --> 00:01:58,785
{\an8}‫הפרשה הזו הייתה משהו שלא ראינו קודם לכן.‬

28
00:02:00,687 --> 00:02:04,424
‫זה היה מצב שלא הייתי מדמיין לעצמי בכלל.‬

29
00:02:05,258 --> 00:02:07,861
‫שמעתי רק את אבא שלי צועק מהרחוב.‬

30
00:02:07,861 --> 00:02:10,296
‫קראתי לו, אבל הוא לא נכנס.‬

31
00:02:10,296 --> 00:02:12,799
‫אני לא יודעת אם הוא שמע אותי,‬
‫אבל הוא לא נכנס.‬

32
00:02:14,234 --> 00:02:19,072
‫זה התפתח במהירות‬
‫למשהו שאף אחד לא צפה מראש.‬

33
00:02:19,606 --> 00:02:21,708
‫את יודעת מה? תישארי על הקו. בסדר?‬

34
00:02:23,943 --> 00:02:24,878
‫ג'ניפר?‬

35
00:02:27,147 --> 00:02:28,114
‫ג'ניפר?‬

36
00:02:32,452 --> 00:02:33,386
‫- יציאה -‬

37
00:02:35,088 --> 00:02:38,558
‫תעשי את הכי טוב שלך,‬
‫בהתחשב במה שאת מתמודדת איתו.‬

38
00:02:39,626 --> 00:02:41,594
‫תזכרי שאנחנו כאן כדי לעזור לך.‬

39
00:02:44,597 --> 00:02:45,798
‫את בסדר?‬

40
00:02:48,168 --> 00:02:50,637
‫את יודעת מה? אבל אל תתני לזה להדאיג אותך.‬

41
00:02:51,337 --> 00:02:53,006
‫כלומר, אנחנו לומדים.‬

42
00:02:54,874 --> 00:02:57,110
‫אבל עשית מה שהיית צריכה לעשות, בסדר?‬

43
00:02:59,546 --> 00:03:00,947
‫זה מה שחשוב.‬

44
00:03:08,288 --> 00:03:15,295
‫- מה עשתה ג'ניפר -‬

45
00:03:27,774 --> 00:03:30,243
{\an8}‫- מרקהם, אונטריו -‬

46
00:03:35,782 --> 00:03:37,383
‫מאוחר, אני במיטה.‬

47
00:03:37,951 --> 00:03:39,786
{\an8}‫בדיוק נרדמתי. הטלפון מצלצל.‬

48
00:03:39,786 --> 00:03:41,187
{\an8}‫- הבלש ביל קורטיס‬
‫חוקר ראשי -‬

49
00:03:41,187 --> 00:03:42,755
{\an8}‫אני חושב: "אתם צוחקים עליי."‬

50
00:03:44,691 --> 00:03:47,961
‫מרקהם הוא אזור של משפחות.‬

51
00:03:47,961 --> 00:03:49,662
‫אחוז פשיעה נמוך מאוד.‬

52
00:03:50,630 --> 00:03:54,033
‫פחות ממה שרואים בשאר קנדה.‬

53
00:03:55,935 --> 00:03:59,239
‫אבל עכשיו אומרים לי: "היה לנו ירי כפול.‬

54
00:03:59,239 --> 00:04:01,007
‫"זו זירה אלימה מאוד.‬

55
00:04:01,774 --> 00:04:04,143
‫"ואתה תהיה החוקר הראשי בפרשה."‬

56
00:04:07,280 --> 00:04:11,317
{\an8}‫השיחה הגיעה בסביבות 22:30 בלילה.‬
‫היא הגיעה מדיירת בבית.‬

57
00:04:11,417 --> 00:04:12,685
{\an8}‫- המפקח פרד מופט‬
‫משטרת יורק -‬

58
00:04:12,685 --> 00:04:16,389
‫יש לנו מוות מאומת. יש לנו הרוגה אחת.‬

59
00:04:16,389 --> 00:04:19,292
‫יש לנו קורבן שני שנורה גם הוא,‬

60
00:04:19,826 --> 00:04:21,561
‫ואושפז.‬

61
00:04:22,362 --> 00:04:24,297
‫חוץ מזה, אין לי הרבה מידע.‬

62
00:04:28,534 --> 00:04:32,639
‫המשימה הראשונה שלנו‬
‫היא לזהות מה באמת קרה בבית.‬

63
00:04:33,206 --> 00:04:34,607
{\an8}‫- הבלש אלן קוק‬
‫חוקר מקרי מוות -‬

64
00:04:34,707 --> 00:04:38,544
{\an8}‫התרחש כאן פשע אלים.‬
‫יש לנו אישה אחת שנהרגה, ביק פן,‬

65
00:04:38,544 --> 00:04:43,049
‫ויש לנו גבר נוסף, האן פן, שנפגע בראשו.‬

66
00:04:51,090 --> 00:04:54,627
‫משפחת פן היגרה מווייטנאם לפני שנים,‬

67
00:04:54,627 --> 00:04:57,430
‫ובני המשפחה תוארו בפשטות כאנשים חרוצים,‬

68
00:04:57,430 --> 00:05:02,935
‫ואין שום סיבה ברורה‬
‫שתהפוך אותם למטרות לתקיפה איומה מהסוג הזה.‬

69
00:05:09,776 --> 00:05:12,679
‫התחלנו לקבל דיווחים מבית החולים.‬

70
00:05:12,679 --> 00:05:15,581
‫האן הועבר לשם במסוק.‬

71
00:05:15,581 --> 00:05:18,618
‫הוא נפגע בעינו מקליע‬

72
00:05:18,618 --> 00:05:22,055
‫שחדר לגולגולת וירד אל הלסת והצוואר.‬

73
00:05:23,056 --> 00:05:25,425
‫והוא הורדם והונשם.‬

74
00:05:29,462 --> 00:05:32,598
‫אנחנו חוששים שהאן פן לא ישרוד את הפציעות‬

75
00:05:32,598 --> 00:05:35,902
‫ושתהיה לנו רק עדה אחת שנוכל לראיין.‬

76
00:05:37,337 --> 00:05:39,706
‫וזו הבת שלו, ג'ניפר פן.‬

77
00:06:07,266 --> 00:06:13,473
‫- יום 01‬
‫ריאיון ראשון -‬

78
00:06:14,774 --> 00:06:15,608
‫תודה.‬

79
00:06:16,809 --> 00:06:18,044
‫שקט, בבקשה.‬

80
00:06:20,313 --> 00:06:21,748
‫רק תסגרי את הדלת בבקשה.‬

81
00:06:23,082 --> 00:06:25,351
{\an8}‫- 2:44 לפנות בוקר -‬

82
00:06:25,351 --> 00:06:27,754
{\an8}‫היי, ג'ניפר. שמי רנדי סלייד.‬

83
00:06:27,754 --> 00:06:29,822
{\an8}‫הצגתי את עצמי בפנייך בבית החולים.‬

84
00:06:29,822 --> 00:06:32,325
‫אני ממחלקת הרצח של משטרת יורק.‬

85
00:06:34,060 --> 00:06:37,363
‫כחוקר הראשי, זו האחריות שלי.‬

86
00:06:37,964 --> 00:06:40,733
‫אי אפשר להתרשל או להסתפק בבדיקה שטחית.‬

87
00:06:40,733 --> 00:06:44,904
‫חייבים לעשות ניתוח מלא‬
‫של חייהם של בני משפחת פן, בעצם.‬

88
00:06:46,038 --> 00:06:48,141
‫מה קדם לאירוע?‬

89
00:06:48,141 --> 00:06:51,210
‫האם היו להם אויבים? מי יודע.‬

90
00:06:53,379 --> 00:06:58,384
‫אז אני רוצה שתחזירי את עצמך למה שקרה היום.‬

91
00:06:59,085 --> 00:07:00,953
‫ספרי לי מה קרה משם.‬

92
00:07:01,921 --> 00:07:05,725
‫אז אימא שלי הכינה ארוחת ערב,‬
‫כי היא תכננה לצאת לרקוד באותו ערב.‬

93
00:07:05,725 --> 00:07:06,926
‫ריקודי שורות.‬

94
00:07:06,926 --> 00:07:08,661
‫היא תמיד הולכת בימי שני.‬

95
00:07:08,661 --> 00:07:11,497
‫אז אני והיא ישבנו לאכול ארוחת ערב קודם,‬

96
00:07:12,198 --> 00:07:15,268
‫ואז אני... למעלה, בחדר שלי,‬

97
00:07:16,169 --> 00:07:17,403
‫אמרתי לילה טוב,‬

98
00:07:17,403 --> 00:07:21,307
‫הדלקתי את הטלוויזיה,‬
‫דיברתי בטלפון עם חברה.‬

99
00:07:22,341 --> 00:07:25,344
‫ואז, זמן קצר לאחר מכן,‬

100
00:07:25,344 --> 00:07:29,348
‫אימא שלי חזרה הביתה,‬
‫אני מאמינה שהשעה הייתה בסביבות 21:30.‬

101
00:07:29,949 --> 00:07:33,653
‫פתאום שמעתי את אימא שלי‬
‫קוראת לאבא שלי שירד למטה.‬

102
00:07:33,653 --> 00:07:36,422
‫ואז הצצתי מחוץ לחדר שלי.‬

103
00:07:36,422 --> 00:07:39,091
‫היה שם מישהו, והוא בא אליי ו...‬

104
00:07:39,091 --> 00:07:42,728
‫קשר לי את הידיים מאחורי הגב‬
‫ואמר: "יש לי אקדח מאחורי הגב שלך.‬

105
00:07:42,728 --> 00:07:46,165
‫"אם תעשי מה שאני אומר לך,‬
‫אף אחד לא ייפגע."‬

106
00:07:46,165 --> 00:07:48,401
‫"איפה הכסף? תראי לי איפה הכסף שלכם."‬

107
00:07:51,537 --> 00:07:54,373
‫ואז שלושה גברים גררו אותי למטה,‬

108
00:07:55,308 --> 00:07:57,510
‫ושאלו את אימא שלי איפה הארנק שלה.‬

109
00:08:00,446 --> 00:08:04,517
‫אימא שלי כל הזמן ניסתה לקום,‬
‫והם כל הזמן אמרו לה "שבי."‬

110
00:08:04,517 --> 00:08:08,020
‫לא רציתי שהיא תיפגע,‬
‫אז אמרתי לה "אימא, שבי."‬

111
00:08:09,055 --> 00:08:10,656
‫הם ניסו למצוא את הארנק שלה,‬

112
00:08:10,656 --> 00:08:14,660
‫אבל היא... האנגלית שלה לא טובה,‬
‫אז היא חזרה כל הזמן על המילה "ארנק".‬

113
00:08:14,660 --> 00:08:17,797
‫הם המשיכו להושיב אותה על הכיסא.‬

114
00:08:17,797 --> 00:08:18,798
‫בסדר.‬

115
00:08:19,999 --> 00:08:21,334
‫לאט לאט.‬

116
00:08:21,334 --> 00:08:22,768
‫קחי את הזמן.‬

117
00:08:23,536 --> 00:08:26,272
‫כל זה חשוב מאוד, אז קחי את הזמן.‬

118
00:08:29,308 --> 00:08:33,079
‫באותו שלב הם לקחו אותי‬
‫וקשרו אותי לחלק העליון של המעקה.‬

119
00:08:34,113 --> 00:08:39,352
‫עדיין יכולתי לזוז, אבל...‬
‫פחדתי, כי לאחד מהגברים היה אקדח...‬

120
00:08:45,958 --> 00:08:49,195
‫הדבר הבא ששמעתי‬
‫הוא את ההורים שלי יורדים במדרגות,‬

121
00:08:49,195 --> 00:08:52,064
‫ואימא שלי ביקשה ממנו שייתן לי לבוא איתם.‬

122
00:08:52,965 --> 00:08:55,201
‫והוא לא נתן לי לבוא איתם.‬

123
00:08:57,370 --> 00:09:01,541
‫ו... אחרי שהם אמרו...‬
‫הדבר האחרון ששמעתי אותם אומרים היה...‬

124
00:09:03,509 --> 00:09:07,547
‫"שיקרת. שיקרת לנו."‬

125
00:09:09,649 --> 00:09:11,784
‫ואז שמעתי שני בומים.‬

126
00:09:13,286 --> 00:09:14,687
‫אימא שלי צרחה.‬

127
00:09:15,588 --> 00:09:16,989
‫קראתי לה.‬

128
00:09:19,125 --> 00:09:20,660
‫ואז היו עוד שתי יריות.‬

129
00:09:27,500 --> 00:09:28,401
‫קחי את הזמן.‬

130
00:09:29,101 --> 00:09:30,002
‫קחי את הזמן.‬

131
00:09:34,874 --> 00:09:38,945
‫קשה מאוד לנסות לדובב מישהו‬
‫בקשר לאירוע טראומטי.‬

132
00:09:39,512 --> 00:09:42,148
‫ייתכן שהיא רוצה להדחיק את הזיכרון.‬

133
00:09:43,249 --> 00:09:46,419
‫אז בראש ובראשונה, חשוב לוודא שהיא בסדר.‬

134
00:09:46,419 --> 00:09:50,690
‫אבל בו זמנית, אני רוצה‬
‫שהיא תמשיך לדבר עם החוקרים שלנו.‬

135
00:09:53,359 --> 00:09:55,828
‫ופשוט... קחי לך רגע.‬

136
00:10:03,936 --> 00:10:07,440
‫אני אשת הקשר עם הקורבנות.‬

137
00:10:08,107 --> 00:10:10,943
{\an8}‫אם הם מתקשים בכל שלב,‬

138
00:10:10,943 --> 00:10:12,979
{\an8}‫אני תמיד בכוננות עבורם.‬

139
00:10:12,979 --> 00:10:15,748
{\an8}‫אם הם מתקשים עם כל דבר שהוא,‬

140
00:10:15,748 --> 00:10:17,917
‫אני זו שהם יוצרים איתה קשר.‬

141
00:10:23,689 --> 00:10:26,692
‫אבל בו זמנית, זה מאוד טראומטי.‬

142
00:10:27,259 --> 00:10:31,430
‫לא יכולתי לתאר לעצמי מה עובר על ג'ניפר.‬

143
00:10:32,965 --> 00:10:37,903
‫אז חשבתי לעצמי: "תמשיכי לאט לאט."‬

144
00:10:37,903 --> 00:10:40,940
‫"פשוט תפקחי על העדות שלה.‬

145
00:10:40,940 --> 00:10:45,378
‫"תגרמי לה להמשיך לדבר על מה שקרה."‬

146
00:10:48,214 --> 00:10:49,982
{\an8}‫טוב. אז בואי נחזור אחורה שוב.‬

147
00:10:49,982 --> 00:10:50,883
{\an8}‫- 03:17 -‬

148
00:10:50,883 --> 00:10:54,186
{\an8}‫חוץ מההורים שלך, שמעת עוד קולות למטה?‬

149
00:10:55,721 --> 00:10:59,792
‫אני חושבת ששמעתי את אימא שלי‬
‫אומרת משהו או נאנחת,‬

150
00:10:59,792 --> 00:11:02,261
‫ואז היה עוד בום אחד לפני שהם הלכו.‬

151
00:11:02,261 --> 00:11:04,296
‫ואז אחד מהגברים אמר:‬

152
00:11:04,296 --> 00:11:07,066
‫"חייבים ללכת. עבר יותר מדי זמן."‬

153
00:11:08,768 --> 00:11:11,070
‫ואז הם ברחו החוצה. ואני חושבת...‬

154
00:11:11,070 --> 00:11:14,206
‫אני צופה בג'ניפר, וכואב לי עליה.‬

155
00:11:14,840 --> 00:11:19,412
‫קשרו אותה‬
‫והפרידו אותה לחלוטין מההורים שלה.‬

156
00:11:20,646 --> 00:11:24,083
‫עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬
‫-תירגעי, גברתי. מה קורה שם?‬

157
00:11:24,083 --> 00:11:27,086
‫היו להם אקדחים, והם איימו על ההורים שלי.‬

158
00:11:27,086 --> 00:11:31,090
‫את יכולה לנעול את הדלת שלך?‬
‫-לא. אני קשורה. הידיים שלי קשורות.‬

159
00:11:33,359 --> 00:11:38,130
‫היא לא יכולה ללכת לעזור להם בשום צורה.‬

160
00:11:39,799 --> 00:11:43,669
‫אני יודע שזה קשה,‬
‫אבל את מבינה את חשיבות העדות הזאת.‬

161
00:11:44,370 --> 00:11:46,605
‫ספרי לי על הגבר שקשר אותך.‬

162
00:11:48,841 --> 00:11:50,743
‫את יכולה לתאר את הגזע שלו?‬

163
00:11:51,877 --> 00:11:53,879
‫כן, הוא היה שחור, עם ראסטות.‬

164
00:11:54,480 --> 00:11:56,615
‫אוקיי, והגבר השני?‬

165
00:11:56,615 --> 00:12:01,253
‫הוא היה עם קפוצ'ון,‬
‫אבל ראיתי שהוא כהה יותר מהגבר הראשון.‬

166
00:12:01,253 --> 00:12:03,389
‫אז גם הוא גבר שחור.‬

167
00:12:03,389 --> 00:12:05,624
‫אבל רזה יותר.‬
‫-אבל רזה יותר.‬

168
00:12:05,624 --> 00:12:09,128
‫והיה עוד אחד עם מבטא ג'מייקני.‬

169
00:12:09,128 --> 00:12:10,029
‫אוקיי.‬

170
00:12:11,363 --> 00:12:14,633
‫שמעת איך הם נכנסו לבית?‬

171
00:12:15,534 --> 00:12:17,169
‫לא.‬
‫-צלצול פעמון,‬

172
00:12:17,670 --> 00:12:18,738
‫לא.‬
‫-בעיטה בדלת?‬

173
00:12:19,371 --> 00:12:20,439
‫שום דבר כזה?‬

174
00:12:21,774 --> 00:12:24,944
‫אני לא זוכרת איך הם נכנסו. לא ראיתי כלום.‬

175
00:12:25,511 --> 00:12:26,345
‫אוקיי.‬

176
00:12:29,381 --> 00:12:31,016
‫מה עם ההורים שלך?‬

177
00:12:32,118 --> 00:12:36,021
‫מה לדעתך יגרום לאנשים לתקוף אותם?‬

178
00:12:36,655 --> 00:12:39,825
‫האם ידוע שהם מחזיקים‬
‫סכומים גדולים של כסף מזומן בבית?‬

179
00:12:41,193 --> 00:12:45,831
‫יש להם... סכומים גדולים של כסף בבנק?‬

180
00:12:47,133 --> 00:12:52,505
‫לא הייתי אומרת שזה היה‬
‫סכום מספיק גדול כדי לעורר תשומת לב.‬

181
00:12:52,505 --> 00:12:54,774
‫זה מספיק כדי לשלם את החשבונות.‬

182
00:12:54,774 --> 00:12:55,674
‫בסדר.‬

183
00:12:56,776 --> 00:13:00,980
‫אימא שלי ממש מקפידה לוודא...‬
‫שיש מספיק ולא יותר.‬

184
00:13:00,980 --> 00:13:02,047
‫מספיק ולא יותר.‬

185
00:13:03,115 --> 00:13:06,418
‫בסדר. ומה עם אבא שלך?‬

186
00:13:07,253 --> 00:13:09,054
‫איזה רכב יש לו?‬

187
00:13:09,054 --> 00:13:11,757
‫יש לו מרצדס, והוא ממש אוהב אותה.‬

188
00:13:12,358 --> 00:13:13,192
‫כן?‬

189
00:13:13,859 --> 00:13:17,396
‫אז לאימא שלך יש לקסוס, ולאבא שלך יש מרצדס.‬

190
00:13:22,935 --> 00:13:24,703
‫אלה מכוניות די יקרות.‬

191
00:13:25,204 --> 00:13:26,906
‫הן לא זולות.‬

192
00:13:29,108 --> 00:13:32,912
‫יש פה משפחה שהיגרה לקנדה מווייטנאם.‬

193
00:13:32,912 --> 00:13:36,615
‫הם עבדו קשה, חיו חיים צנועים.‬

194
00:13:38,450 --> 00:13:40,586
‫ביק הייתה מפקחת‬
‫בחברה של חלקי חילוף לרכב,‬

195
00:13:40,586 --> 00:13:43,722
‫שבה האן עבד כמכונאי.‬

196
00:13:45,591 --> 00:13:49,795
‫הבית שלהם היה נחמד, אם כי לא מפואר.‬

197
00:13:49,795 --> 00:13:51,463
‫אבל הם סיימו לשלם עליו.‬

198
00:13:55,134 --> 00:13:57,970
‫האן פן, איך סגנון החיים שלו?‬

199
00:13:57,970 --> 00:14:02,975
‫האם הוא מעורב בעסקאות מפוקפקות כלשהן?‬

200
00:14:02,975 --> 00:14:06,378
‫האם זה היה שוד שקשור לחובות הימורים,‬

201
00:14:06,378 --> 00:14:08,013
‫או כלי נשק, או סמים?‬

202
00:14:08,013 --> 00:14:10,482
‫או סכסוך עם שכן?‬

203
00:14:10,482 --> 00:14:13,319
‫משהו שגרם לו להפוך לקורבן.‬

204
00:14:15,087 --> 00:14:19,458
‫הם אמרו לאבא שלי: "שיקרת לנו.‬

205
00:14:19,458 --> 00:14:21,594
‫"בסך הכול היית צריך לשתף פעולה."‬

206
00:14:22,862 --> 00:14:24,230
‫ואז הם ירו בו.‬

207
00:14:34,707 --> 00:14:36,775
‫אני מסתכל על חדר שנבזז,‬

208
00:14:36,775 --> 00:14:39,245
‫וזה מראה טיפוסי של חדר כזה.‬

209
00:14:40,446 --> 00:14:41,714
‫בגדים מוכתמים בדם.‬

210
00:14:42,581 --> 00:14:43,716
‫פיג'מות.‬

211
00:14:44,483 --> 00:14:47,987
‫האזור שביק עשתה בו אמבט לרגליים‬
‫אחרי ריקודי השורות.‬

212
00:14:50,256 --> 00:14:53,092
‫אבל יש גם דברים שהיו אמורים להילקח.‬

213
00:14:53,092 --> 00:14:55,261
‫חפצי ערך שלא נגעו בהם.‬

214
00:14:56,061 --> 00:14:59,531
‫יש כספת ומצלמה יקרה מאוד בארון.‬

215
00:14:59,531 --> 00:15:02,067
‫יש ארנק עם כמה שטרות של 20 דולר‬

216
00:15:02,067 --> 00:15:05,371
‫שבהחלט היה נלקח אם הפשע היה קשור לכסף.‬

217
00:15:07,506 --> 00:15:12,578
‫כלומר, נשמע שמשפחת פן‬
‫ניהלה חיים רגילים למדי מכל הבחינות.‬

218
00:15:13,479 --> 00:15:15,447
‫אבל מראה חיצוני זה דבר אחד,‬

219
00:15:15,447 --> 00:15:18,651
‫והדברים שבאמת קורים בתוך הבית‬

220
00:15:18,651 --> 00:15:21,320
‫הם דבר אחר לגמרי, נכון?‬

221
00:15:24,790 --> 00:15:25,691
{\an8}‫- 4:29 בבוקר -‬

222
00:15:25,691 --> 00:15:29,662
{\an8}‫את יכולה לחשוב על עוד משהו‬
‫שעשוי לעזור בחקירה הזו?‬

223
00:15:35,367 --> 00:15:36,969
‫לא משהו שעולה לי כרגע.‬

224
00:15:38,604 --> 00:15:41,874
‫בסדר. אז אנחנו סוגרים את ההקלטה.‬

225
00:15:41,874 --> 00:15:45,244
‫השעה כעת 4:30 בבוקר. סיימנו.‬

226
00:15:45,244 --> 00:15:47,980
‫אפשר להשתמש בשירותים?‬
‫-כמובן.‬

227
00:15:54,386 --> 00:15:57,523
‫ברגע שהריאיון נגמר, לקחתי את ג'ניפר החוצה‬

228
00:15:57,523 --> 00:16:00,759
‫והלכנו בדממה.‬

229
00:16:00,759 --> 00:16:03,329
‫לא באמת אמרנו הרבה זו לזו.‬

230
00:16:04,196 --> 00:16:05,497
‫וחשבתי לעצמי:‬

231
00:16:05,497 --> 00:16:09,001
‫"ואו, אימא שלך נרצחה,‬

232
00:16:09,001 --> 00:16:11,337
‫"ואבא שלך בבית חולים בתרדמת."‬

233
00:16:13,806 --> 00:16:16,475
‫איך מתאוששים מכזה דבר?‬

234
00:16:23,949 --> 00:16:27,853
{\an8}‫אישה נהרגה, ובעלה נפצע בפלישה לבית במרקהם.‬

235
00:16:27,853 --> 00:16:31,523
{\an8}‫על פי המשטרה,‬
‫הייתה דפיקה בדלת בדירתם של בני הזוג,‬

236
00:16:31,523 --> 00:16:33,826
{\an8}‫ולאחריה פרצו פנימה שלושה חמושים.‬

237
00:16:33,826 --> 00:16:36,061
‫למה לבית משפחת פן?‬

238
00:16:36,061 --> 00:16:37,863
‫למה באלימות כזו?‬

239
00:16:37,863 --> 00:16:41,567
‫הבלשים מוסרים‬
‫כי עדיין אין להם תשובות לשאלות אלו.‬

240
00:16:43,302 --> 00:16:47,039
‫- יום 2 -‬

241
00:16:48,874 --> 00:16:50,909
‫השעה כרגע שמונה בבוקר,‬

242
00:16:50,909 --> 00:16:56,582
‫ואני עורך תדרוך מלא לחוקרי מחלק הרצח.‬

243
00:16:57,950 --> 00:17:02,021
‫יש לנו סצנת פשע אלימה,‬
‫אז אי אפשר לחכות עם זה.‬

244
00:17:09,028 --> 00:17:11,263
‫אין שום דבר נורמלי ברצח.‬

245
00:17:13,065 --> 00:17:16,468
‫אבל המקרה הזה מטריד במיוחד.‬

246
00:17:17,803 --> 00:17:22,174
{\an8}‫אני מייד מתחיל לחשוב על המשפחה שלי,‬
‫ועל איך הכול יכול להשתנות...‬

247
00:17:22,274 --> 00:17:24,009
{\an8}‫- הבלש דייוויד מקדונלד‬
‫חוקר שטח - ‬

248
00:17:24,109 --> 00:17:24,977
{\an8}‫...בן רגע.‬

249
00:17:27,479 --> 00:17:29,214
‫ולהשתנות לנצח.‬

250
00:17:33,052 --> 00:17:34,787
‫המטלה הראשונה שלי‬

251
00:17:34,787 --> 00:17:40,259
‫היא עריכת סריקה רחבה של האזור‬
‫סביב מקום המגורים של משפחת פן.‬

252
00:17:44,296 --> 00:17:46,932
‫אנחנו מחפשים מידע מעדי ראייה,‬

253
00:17:46,932 --> 00:17:51,303
‫או כל ראיה אחרת‬
‫שעשויה להיות רלוונטית או בעלת חשיבות.‬

254
00:17:53,639 --> 00:17:56,375
‫אם יש לכם מידע כלשהו,‬
‫גם אם לא נראה לכם שהוא חיוני,‬

255
00:17:56,375 --> 00:17:58,811
‫צרו קשר עם משטרת יורק‬

256
00:17:58,811 --> 00:18:01,780
‫או התקשרו למשטרה המקומית‬
‫או ל"קריימסטופרס".‬

257
00:18:01,780 --> 00:18:08,153
‫ייתכן שפיסת המידע האחת הזו‬
‫תוביל ללכידתם של שלושה אנשים אלימים.‬

258
00:18:10,756 --> 00:18:13,258
‫אין לנו הרבה מקרי רצח במרקהם.‬

259
00:18:14,126 --> 00:18:16,495
‫זה אזור בטוח מאוד.‬

260
00:18:16,995 --> 00:18:19,865
‫רקע תרבותי מגוון מאוד.‬

261
00:18:19,865 --> 00:18:25,604
‫יש אנשים מהקריביים, מאסיה, דרום מזרח אסיה.‬

262
00:18:25,604 --> 00:18:28,307
‫זו פשוט שכונה מאוד שקטה.‬

263
00:18:32,377 --> 00:18:35,314
‫אז כשמשהו כזה קורה...‬

264
00:18:36,949 --> 00:18:41,186
‫זה כמו רימון שמתפוצץ.‬

265
00:18:51,230 --> 00:18:54,466
‫לא הבנתי למה ביק נרצחה.‬

266
00:18:55,167 --> 00:18:58,470
{\an8}‫- הונג נגו‬
‫חברה של משפחת פן -‬

267
00:19:00,339 --> 00:19:05,544
‫הייתי ממש נסערת. סירבתי להאמין שזה קרה.‬

268
00:19:07,779 --> 00:19:14,119
‫היו פעמים שהייתי באה אליה הביתה לבקר‬

269
00:19:14,119 --> 00:19:18,056
‫ולאכול איתם ארוחת ערב.‬

270
00:19:22,161 --> 00:19:23,896
‫הם היו אנשים מסבירי פנים.‬

271
00:19:25,864 --> 00:19:27,933
‫רחבי לב...‬

272
00:19:29,001 --> 00:19:30,435
‫שאהבו את החברים שלהם.‬

273
00:19:33,906 --> 00:19:37,142
‫האן עבד חמישה ימים בשבוע ושעות נוספות.‬

274
00:19:38,177 --> 00:19:43,582
‫הוא בהחלט לא הסתבך עם המאפיה‬
‫ולא היה מעורב בהימורים או בשתייה.‬

275
00:19:45,584 --> 00:19:48,420
‫הוא פשוט אדם צנוע ומעשי.‬

276
00:19:51,390 --> 00:19:55,160
‫הם היו אנשים ממש שקטים.‬
‫הם לא הפריעו לאף אחד.‬

277
00:19:55,160 --> 00:19:56,295
‫זה ממש עצוב.‬

278
00:19:56,295 --> 00:19:58,897
‫האקראיות פה ממש מפחידה אותי.‬

279
00:19:58,897 --> 00:20:01,266
‫אם היה מניע או סיבה,‬

280
00:20:01,266 --> 00:20:05,904
‫אז היינו אומרים:‬
‫"הייתה להם סיבה לעשות את זה."‬

281
00:20:05,904 --> 00:20:08,073
{\an8}‫- פריצה קטלנית ואקראית לבית ‬
‫מטלטלת את העיר -‬

282
00:20:08,073 --> 00:20:10,909
{\an8}‫אני מבטיח שנהפוך כל אבן‬

283
00:20:10,909 --> 00:20:13,345
{\an8}‫כדי לזהות ולהביא לצדק‬

284
00:20:13,345 --> 00:20:16,548
{\an8}‫את החשודים‬
‫שרצחו באכזריות את ביק הא פן‬

285
00:20:16,548 --> 00:20:18,951
{\an8}‫והטילו אתמול בלילה טרור על בעלה ועל בתה.‬

286
00:20:20,419 --> 00:20:23,555
‫מר פן עדיין במצב קשה.‬

287
00:20:23,555 --> 00:20:27,092
‫למרבה המזל, הבת לא נפגעה פיזית בתקרית.‬

288
00:20:27,092 --> 00:20:30,696
‫אנו מבקשים מכל מי שיודע משהו‬

289
00:20:30,696 --> 00:20:34,099
‫או שעשוי לדעת את זהות החשודים,‬
‫למסור לנו מידע.‬

290
00:20:43,875 --> 00:20:46,878
‫חלפו כשש שעות של סריקה.‬

291
00:20:51,883 --> 00:20:54,486
‫בהתחלה, לא מצאנו שום דבר מועיל.‬

292
00:21:00,292 --> 00:21:02,728
‫אבל אז קיבלנו סוף סוף מידע.‬

293
00:21:05,230 --> 00:21:09,134
‫ונודע לנו על אדם שהיה מקושר למשפחת פן.‬

294
00:21:12,404 --> 00:21:14,172
‫שמו דני וונג.‬

295
00:21:14,806 --> 00:21:17,142
‫הוא סוחר סמים,‬

296
00:21:17,142 --> 00:21:21,179
‫והוא היה לא מזמן בקשר רומנטי עם ג'ניפר פן.‬

297
00:21:29,454 --> 00:21:34,726
‫חבר לשעבר בעל עיסוק מפוקפק‬
‫של סחר בסמים, זה פרט חשוב.‬

298
00:21:35,694 --> 00:21:38,196
‫היא הייתה צריכה ליידע אותנו על כך.‬

299
00:21:40,932 --> 00:21:43,135
‫עכשיו אנחנו חושבים, הדני וונג הזה...‬

300
00:21:46,104 --> 00:21:49,007
‫הוא עלול להיות הסיבה שהמשפחה הותקפה.‬

301
00:21:50,042 --> 00:21:52,411
‫האם זה קשור איכשהו לסחר בסמים?‬

302
00:21:59,084 --> 00:22:00,218
‫- יום 3 -‬

303
00:22:00,218 --> 00:22:02,521
‫אתה בסדר? אני אעבור על הטופס.‬

304
00:22:02,521 --> 00:22:03,522
‫בסדר.‬

305
00:22:03,522 --> 00:22:06,391
‫טוב. אעבור על הטופס. ההקלטה פועלת, ‬

306
00:22:06,391 --> 00:22:10,262
‫לידיעתך. אני אעבור איתך על הטופס.‬
‫זה טופס למתן עדות מצולמת תחת שבועה.‬

307
00:22:10,262 --> 00:22:13,665
‫"האם אתה מבין‬
‫את ההשלכות הפליליות של מתן עדות שווא?"‬

308
00:22:13,665 --> 00:22:16,234
‫כן.‬
‫-אז קח את השם שלך ותאמר...‬

309
00:22:16,234 --> 00:22:18,870
‫שמי דניאל וונג...‬
‫-דבר בקול קצת יותר רם.‬

310
00:22:18,870 --> 00:22:22,808
‫שמי דניאל וונג,‬
‫ואני נותן את הסכמתי לצילום.‬

311
00:22:22,808 --> 00:22:23,709
‫בסדר. יופי.‬

312
00:22:30,315 --> 00:22:31,717
{\an8}‫- 16:19 -‬

313
00:22:31,717 --> 00:22:34,186
{\an8}‫בערב שבו זה קרה, מה עשית?‬

314
00:22:34,186 --> 00:22:36,421
{\an8}‫אני חייב לשאול את כולם...‬
‫-ישנתי בבית.‬

315
00:22:36,421 --> 00:22:38,857
‫היית בבית. באיזה שעה הגעת הביתה?‬

316
00:22:39,925 --> 00:22:40,892
‫זה היה יום שני.‬

317
00:22:41,526 --> 00:22:45,097
‫ביום שני הגעתי הביתה בתשע בערך...‬

318
00:22:45,097 --> 00:22:47,866
‫בין 21:00 ל-22:30. מתישהו בשעות האלה.‬

319
00:22:47,866 --> 00:22:50,869
‫אוקיי. אז הסתבכת עם המשטרה בגלל סמים?‬

320
00:22:51,703 --> 00:22:55,707
‫נעצרתי על החזקה וסחר בסמים.‬

321
00:22:55,707 --> 00:22:58,009
‫אבל הפסקתי עם זה.‬

322
00:22:58,009 --> 00:23:02,447
‫מייד אחרי שהסתבכתי, לא עשיתי עוד משהו כזה.‬

323
00:23:04,116 --> 00:23:07,085
‫בסדר. אז ספר לי על הקשר שלך עם ג'ן...‬

324
00:23:07,085 --> 00:23:09,821
‫אני האקס שלה.‬
‫-אוקיי.‬

325
00:23:09,821 --> 00:23:12,758
‫כן, היינו בזוגיות לקראת סוף התיכון.‬

326
00:23:12,758 --> 00:23:13,658
‫אוקיי.‬

327
00:23:13,658 --> 00:23:18,130
‫והמשכנו בקשר עד לפני כשנתיים.‬

328
00:23:18,130 --> 00:23:21,533
‫בסדר.‬
‫-אז פשוט... לא יכולנו...‬

329
00:23:21,533 --> 00:23:23,402
‫לא ממש...‬

330
00:23:23,402 --> 00:23:25,404
‫תכננו להישאר ביחד,‬

331
00:23:25,404 --> 00:23:31,042
‫אבל... היה איזה עניין גדול עם ההורים שלה.‬

332
00:23:31,042 --> 00:23:33,378
‫ומה הוא היה?‬
‫-ההורים שלה היו נוקשים מאוד.‬

333
00:23:33,378 --> 00:23:37,416
‫הם כיוונו אותה‬
‫למקום שבו אין זמן לקשרים רומנטיים.‬

334
00:23:38,283 --> 00:23:39,718
‫היו עוד סיבות?‬

335
00:23:39,718 --> 00:23:42,320
‫כנראה בגלל שלא הרווחתי מספיק.‬

336
00:23:42,320 --> 00:23:44,222
‫עבדתי בפיצריה,‬

337
00:23:45,056 --> 00:23:46,958
‫וזה לא היה לרוחם.‬

338
00:23:47,492 --> 00:23:51,496
‫היינו ביחד שבע שנים,‬
‫ולא באמת באתי באופן רשמי‬

339
00:23:51,496 --> 00:23:54,399
‫ואכלתי איתם ארוחת ערב או משהו כזה.‬

340
00:23:54,399 --> 00:23:55,801
‫אוקיי. אז... ו...‬

341
00:23:55,801 --> 00:23:58,904
‫ואז היא רצתה להמשיך את הקשר,‬

342
00:23:58,904 --> 00:24:00,338
‫ואמרתי לה:‬

343
00:24:00,338 --> 00:24:01,840
‫"טוב, את יודעת,‬

344
00:24:01,840 --> 00:24:04,743
‫"ההורים שלך לא רוצים שנהיה ביחד."‬

345
00:24:04,743 --> 00:24:07,946
‫"ואין לנו מה לעשות בקשר לזה."‬

346
00:24:07,946 --> 00:24:09,781
‫ופשוט... פשוט המשכתי הלאה.‬

347
00:24:10,348 --> 00:24:13,552
‫בסדר. יש לך חברה?‬

348
00:24:13,552 --> 00:24:15,020
‫סליחה?‬
‫-יש לך חברה חדשה?‬

349
00:24:15,020 --> 00:24:17,756
‫כרגע? אני יוצא עם מישהי.‬
‫-בסדר. מה שמה?‬

350
00:24:17,756 --> 00:24:19,858
‫כריסטין.‬
‫-כריסטין. בסדר.‬

351
00:24:19,858 --> 00:24:23,161
‫אבל אתה וג'ן עדיין מדברים בטלפון בקביעות.‬
‫-היא מתקשרת אליי,‬

352
00:24:23,161 --> 00:24:26,665
‫ואני מתקשר אליה פעם בכמה זמן,‬
‫לראות מה שלומה,‬

353
00:24:26,665 --> 00:24:32,437
‫כי שנינו קיבלנו שיחות טלפון מטרידות.‬

354
00:24:32,437 --> 00:24:34,372
‫אתה וג'ן?‬
‫-כן, אני וג'ן.‬

355
00:24:35,707 --> 00:24:38,710
‫בסדר. וקיבלת את השיחות האלה במהלך...‬

356
00:24:38,710 --> 00:24:41,746
‫עד לפני יומיים, בעצם.‬

357
00:24:41,746 --> 00:24:43,114
‫יומיים-שלושה.‬

358
00:24:44,449 --> 00:24:47,819
‫הם היו מתקשרים, והייתי עונה,‬

359
00:24:47,819 --> 00:24:52,090
‫ואז היה שקט איזה עשר שניות,‬
‫ואז היו מנתקים.‬

360
00:24:52,591 --> 00:24:54,693
‫וזה היה קורה שוב ושוב,‬

361
00:24:54,693 --> 00:24:56,094
‫זה כבר נהיה מגוחך.‬

362
00:24:56,094 --> 00:24:58,964
‫זה היה איזה 100 פעם. עד 100 פעם.‬

363
00:24:58,964 --> 00:25:00,765
‫ואז זה עבר מניתוקים ל...‬

364
00:25:00,765 --> 00:25:02,968
‫הודעות טקסט.‬
‫-ומה נכתב בהודעות?‬

365
00:25:02,968 --> 00:25:04,836
‫"אנחנו צופים בך."‬

366
00:25:10,475 --> 00:25:13,011
‫וגם ג'ן קיבלה שיחות טלפון מטרידות?‬

367
00:25:14,079 --> 00:25:14,913
‫כן.‬

368
00:25:16,548 --> 00:25:19,050
‫היא הייתה באה לבקר אותי בעבודה,‬

369
00:25:19,050 --> 00:25:22,854
‫מביאה לי ארוחת צהריים,‬
‫היינו יושבים ומדברים. היינו חברים.‬

370
00:25:22,854 --> 00:25:26,358
‫ו... הם היו אומרים "מה היא עושה פה?‬

371
00:25:26,358 --> 00:25:28,593
‫"אמרנו לה להתרחק."‬
‫-כן.‬

372
00:25:28,593 --> 00:25:31,730
‫ההודעות האחרונות שקיבלתי‬
‫היו: "בום, בום, בום."‬

373
00:25:36,101 --> 00:25:38,470
‫זה חשוב. כן?‬
‫-כן.‬

374
00:25:38,470 --> 00:25:40,972
‫זו הייתה הודעה?‬
‫-כן, הודעת טקסט.‬

375
00:25:40,972 --> 00:25:42,807
‫אה, טקסט.‬
‫-"הא הא, בום בום."‬

376
00:25:42,807 --> 00:25:45,243
‫"הא הא הא." דברים דפוקים.‬

377
00:25:45,243 --> 00:25:47,078
‫כן. דברים דפוקים.‬
‫-כן.‬

378
00:25:48,580 --> 00:25:49,481
‫בסדר.‬

379
00:25:52,317 --> 00:25:56,454
‫נראה שדני וונג היה קורבן‬
‫למאות שיחות מטרידות בחודשים האחרונים,‬

380
00:25:56,454 --> 00:25:59,591
‫וכך גם ג'ניפר.‬

381
00:26:08,133 --> 00:26:10,902
‫מקור לא ידוע‬
‫שלח את ההודעה: "בום, בום, בום."‬

382
00:26:10,902 --> 00:26:13,405
‫ואז, כעבור שבוע,‬

383
00:26:13,405 --> 00:26:16,374
‫ההורים של ג'ניפר נורו בביתם.‬

384
00:26:18,977 --> 00:26:21,012
{\an8}‫- 18:23 -‬

385
00:26:21,012 --> 00:26:24,049
{\an8}‫אז אתה חושב שמה שקרה באותו לילה‬

386
00:26:24,049 --> 00:26:26,351
{\an8}‫קשור אליך איכשהו?‬

387
00:26:26,351 --> 00:26:27,385
‫כי זה...‬

388
00:26:27,385 --> 00:26:34,092
‫אני בטוח ב-95-99% שזה לא קשור לסמים שלי.‬

389
00:26:34,092 --> 00:26:35,560
‫זו הצהרה די נועזת.‬

390
00:26:35,560 --> 00:26:38,096
‫כן. אני די בטוח...‬
‫-איך אתה יכול להגיד את זה?‬

391
00:26:38,096 --> 00:26:41,733
‫כי אף אחד לא יירה בך בשביל גרם מריחואנה.‬

392
00:26:41,733 --> 00:26:43,902
‫או אפילו בשביל חתיכה.‬

393
00:26:43,902 --> 00:26:45,704
‫כאילו, זהו. כאילו...‬

394
00:26:45,704 --> 00:26:48,540
‫תן לי... אני אצא לרגע.‬
‫-כן.‬

395
00:26:48,540 --> 00:26:51,409
‫ואם תחשוב על משהו... תעבור על הסיפור.‬

396
00:26:51,409 --> 00:26:53,478
‫תוודא שדייקת בתאריכים ובשעות...‬
‫-כן.‬

397
00:26:53,478 --> 00:26:55,213
‫ואשאל אותך שוב, בסדר?‬
‫-בסדר.‬

398
00:26:55,213 --> 00:26:58,516
‫אני רק יוצא לרגע כדי לעכל את זה.‬

399
00:27:16,434 --> 00:27:18,703
‫משהו לא בסדר בריאיון הזה.‬

400
00:27:20,005 --> 00:27:23,508
‫יש יותר שאלות מאשר תשובות.‬

401
00:27:25,143 --> 00:27:27,078
‫האם דני וונג היה המטרה?‬

402
00:27:29,147 --> 00:27:30,615
‫או אולי זו הייתה ג'ניפר?‬

403
00:27:33,918 --> 00:27:37,856
‫עכשיו אנחנו צריכים‬
‫ללמוד כל מה שניתן על ג'ניפר פן.‬

404
00:27:37,856 --> 00:27:41,092
‫עם מי היא מסתובבת,‬
‫מה מעגל החברים שלה עושה.‬

405
00:27:41,726 --> 00:27:43,495
‫האם יש משהו ברקע שלה‬

406
00:27:43,495 --> 00:27:46,765
‫שיכול לשפוך אור על הסיבה לאירוע הזה?‬

407
00:27:54,439 --> 00:27:57,442
‫הכרתי את ג'ניפר כשהייתי בן 13.‬

408
00:27:58,677 --> 00:28:01,012
{\an8}‫יצאנו יחד להרבה טיולי בית ספר,‬

409
00:28:01,012 --> 00:28:02,480
{\an8}‫- נאם נגויין‬
‫ידיד מהתיכון -‬

410
00:28:02,480 --> 00:28:06,051
{\an8}‫ולפעמים היינו הולכים להחליק ביחד‬
‫או לראות סרט עם חברים.‬

411
00:28:07,318 --> 00:28:08,920
‫היה כיף לדבר איתה.‬

412
00:28:14,893 --> 00:28:19,431
‫ג'ניפר הייתה אנרגטית,‬
‫שמחה, בטוחה בעצמה, ואמיתית מאוד.‬

413
00:28:21,766 --> 00:28:24,502
‫היא דיברה על דניאל מדי פעם.‬

414
00:28:25,370 --> 00:28:28,773
‫הם היו נראים מאושרים בהתחלה,‬

415
00:28:28,773 --> 00:28:32,043
‫אבל היו גם הרבה דרמות בקשר שלהם.‬

416
00:28:32,043 --> 00:28:33,912
‫מישהו תמיד עובר טלטלה,‬

417
00:28:33,912 --> 00:28:37,682
‫מישהו תמיד שבור לב, נפרדים, חוזרים לקשר.‬

418
00:28:40,585 --> 00:28:45,690
‫למען האמת,‬
‫אני לא חושב שדניאל היה חבר טוב במיוחד.‬

419
00:28:46,991 --> 00:28:53,331
‫אני זוכר שג'ניפר עבדה‬
‫קיץ שלם כדי לחסוך כסף.‬

420
00:28:54,632 --> 00:28:58,303
‫והיא אמרה שהיא הוציאה הכול‬
‫על רובה פיינטבול בשבילו.‬

421
00:29:00,905 --> 00:29:06,211
‫נראה לי בלתי נתפס‬
‫לבזבז אלפיים דולר על חפץ אחד.‬

422
00:29:06,745 --> 00:29:10,115
‫אבל היא אמרה‬
‫שאין לה מישהו טוב יותר לבזבז עליו את הכסף.‬

423
00:29:11,049 --> 00:29:12,283
‫גם לא על עצמה.‬

424
00:29:16,287 --> 00:29:18,857
‫משטרת יורק עדיין מחפשת רמזים‬

425
00:29:18,857 --> 00:29:22,727
‫בפרשת הפריצה האלימה לבית‬
‫שגבתה את חייה של אישה במרקהם.‬

426
00:29:23,294 --> 00:29:26,431
‫החוקרים לא פוסלים שום תרחיש כרגע,‬

427
00:29:26,431 --> 00:29:28,867
‫ובכלל זה את האפשרות שהפורצים התבלבלו‬

428
00:29:28,867 --> 00:29:31,069
‫ופרצו לבית הלא נכון.‬

429
00:29:31,069 --> 00:29:34,706
‫ג'ון ונוואלי-ראו,‬
‫חדשות סי-טי-וי, מרקהם, אונטריו.‬

430
00:29:40,478 --> 00:29:44,616
‫אז בשלב הזה‬
‫אנחנו אוספים שיחות משכנים ומהקהילה,‬

431
00:29:44,616 --> 00:29:46,618
‫והם קצת בפניקה.‬

432
00:29:46,618 --> 00:29:49,320
‫הם חוששים שהם עלולים להיות קורבנות.‬

433
00:29:52,323 --> 00:29:53,758
‫מצטער. שאלה אחת בכל פעם.‬

434
00:29:54,325 --> 00:29:55,593
‫הם רוצים תשובות.‬

435
00:29:58,396 --> 00:30:02,200
{\an8}‫אנחנו מנסים להבין‬
‫למה הם ירו באישה חפה מפשע‬

436
00:30:02,200 --> 00:30:08,306
{\an8}‫וניסו להרוג את בעלה,‬
‫וגנבו סכום קטן של מזומנים.‬

437
00:30:08,306 --> 00:30:09,741
{\an8}‫זה פשוט לא הגיוני.‬

438
00:30:11,876 --> 00:30:14,712
{\an8}‫משטרת יורק פונה הערב לעדים.‬

439
00:30:14,712 --> 00:30:17,382
{\an8}‫עד כה, יש רק קצה חוט אחד לעבוד איתו.‬

440
00:30:17,949 --> 00:30:20,919
{\an8}‫קצה החוט‬
‫מגיע בצורה של תמונות אבטחה מגורענות.‬

441
00:30:20,919 --> 00:30:24,589
{\an8}‫תמונות שהמשטרה השיגה‬
‫ממצלמת האבטחה של שכן.‬

442
00:30:24,589 --> 00:30:29,093
{\an8}‫בנוסף, יש תמונות שהמשטרה מקווה‬
‫שעשויות לעזור בזיהוי שלושת החמושים,‬

443
00:30:29,093 --> 00:30:32,030
{\an8}‫שהטילו טרור על משפחה.‬

444
00:30:38,703 --> 00:30:40,705
‫זה רגע גדול בפרשה.‬

445
00:30:43,074 --> 00:30:47,545
‫הסרטון צולם בצידו השני של הרחוב,‬
‫ומופנה ישירות לבית משפחת פן.‬

446
00:30:50,849 --> 00:30:52,150
‫למרבה המזל,‬

447
00:30:52,150 --> 00:30:55,753
‫ניתן לראות שלושה חשודים שנכנסים לבית.‬

448
00:30:57,755 --> 00:31:01,559
‫ואז, כחצי שעה לאחר מכן, רואים אותם יוצאים.‬

449
00:31:03,061 --> 00:31:04,963
‫אחד מהם יצא בחיפזון רב,‬

450
00:31:04,963 --> 00:31:08,399
‫ואז זמן קצר לאחר מכן,‬
‫יצאו גם השניים האחרים מהבית בריצה.‬

451
00:31:12,804 --> 00:31:15,707
‫כל שלושת החשודים נכנסו דרך הדלת הראשית.‬

452
00:31:21,412 --> 00:31:23,615
‫אבל מה שקריטי בעיניי הוא...‬

453
00:31:28,586 --> 00:31:29,787
‫שלא הייתה כניסה בכוח.‬

454
00:31:31,689 --> 00:31:33,458
‫מישהו פלש לבית שלך, גברתי?‬

455
00:31:33,458 --> 00:31:35,927
‫פרצו לנו לבית, ושמעתי יריות, בומים.‬

456
00:31:35,927 --> 00:31:38,663
‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה למעלה.‬

457
00:31:39,230 --> 00:31:41,299
‫הם פשוט פרצו פנימה וקשרו אותך?‬

458
00:31:42,567 --> 00:31:43,401
‫כן.‬

459
00:31:50,875 --> 00:31:54,112
‫שמעת במקרה איך הם נכנסו לבית?‬

460
00:31:54,946 --> 00:31:56,514
‫היה צלצול פעמון?‬
‫-לא.‬

461
00:31:56,514 --> 00:31:58,716
‫בעיטה בדלת? לא היה משהו כזה?‬
‫-לא.‬

462
00:31:59,484 --> 00:32:00,385
‫בסדר.‬

463
00:32:00,385 --> 00:32:03,554
‫את יכולה לחשוב על עוד משהו‬
‫שעשוי לעזור בחקירה הזו?‬

464
00:32:03,554 --> 00:32:06,591
‫עכשיו אני צריך לזמן את ג'ניפר לריאיון נוסף‬

465
00:32:07,091 --> 00:32:09,928
‫ולשאול אותה את השאלות היותר קשות.‬

466
00:32:11,195 --> 00:32:13,631
‫אני רוצה לדעת עם מי היא הייתה בקשר,‬

467
00:32:13,631 --> 00:32:15,633
‫מה קורה עם דני וונג.‬

468
00:32:15,633 --> 00:32:17,802
‫לא שעולה לי כרגע.‬

469
00:32:18,870 --> 00:32:20,738
‫אני רוצה לדעת עליה הכול.‬

470
00:32:29,914 --> 00:32:30,748
‫מוכנה?‬

471
00:32:32,951 --> 00:32:38,756
{\an8}‫- יום 4‬
‫ריאיון שני -‬

472
00:32:46,831 --> 00:32:48,800
{\an8}‫טוב, ג'ניפר. אנחנו מקליטים.‬

473
00:32:48,800 --> 00:32:49,734
{\an8}‫- 9:34 בבוקר -‬

474
00:32:49,734 --> 00:32:52,470
{\an8}‫זה לא חדש לך. עשינו את זה כבר פעם.‬

475
00:32:52,470 --> 00:32:54,939
‫אין אף אחד בחדר חוץ ממני וממך,‬

476
00:32:54,939 --> 00:32:58,676
‫ושוב, דבורה גלדינג מפקחת על העדות.‬

477
00:32:59,310 --> 00:33:04,716
‫אני רואה שקשה לג'ניפר לחזור לריאיון שני.‬

478
00:33:05,550 --> 00:33:11,489
‫אבל אנחנו מקווים שזה מרחב בטוח עבורה‬
‫ושהיא יכולה לדבר איתנו בפתיחות אחד על אחד,‬

479
00:33:11,489 --> 00:33:18,529
‫ושזה ייתן לה הזדמנות‬
‫לספר לנו מה באמת קורה.‬

480
00:33:22,467 --> 00:33:24,002
‫אני פשוט קצת מתוחה.‬

481
00:33:25,470 --> 00:33:28,039
‫אל תהיי מתוחה. בסדר?‬

482
00:33:28,039 --> 00:33:30,108
‫אני יודע שזה קשה.‬

483
00:33:30,108 --> 00:33:36,314
‫האמת היא תמיד‬
‫הדרך הטובה ביותר להקלה על חרדה. בסדר?‬

484
00:33:38,716 --> 00:33:41,486
‫ספרי לי על הקשר שלך עם דניאל.‬

485
00:33:43,755 --> 00:33:46,891
‫זה... זה היה קשר קשה.‬

486
00:33:49,394 --> 00:33:52,196
‫למדנו בתיכון ביחד.‬
‫-כן.‬

487
00:33:52,196 --> 00:33:56,334
‫הקשר נמשך כשש שנים,‬
‫אבל לא היה אמור להיות לי חבר.‬

488
00:33:57,301 --> 00:34:01,239
‫בעצם, יצאת איתו‬
‫ללא ידיעתם והסכמתם של ההורים שלך.‬

489
00:34:01,239 --> 00:34:02,140
‫כן.‬

490
00:34:02,140 --> 00:34:05,410
‫ויצא לך לגלות אם דניאל הפסיק לסחור בסמים...‬

491
00:34:05,410 --> 00:34:10,381
‫זה לא היה יכול למשוך לבית שלך אנשים רעים‬
‫בחיפוש אחרי סכומים גדולים של כסף?‬

492
00:34:10,381 --> 00:34:12,216
‫אני...‬
‫-שזו שאלה מתבקשת.‬

493
00:34:12,216 --> 00:34:13,117
‫אני לא...‬

494
00:34:14,685 --> 00:34:18,222
‫שאלתי אותו מה הוא עושה,‬
‫והוא אמר "מוכר". עושה מכירות.‬

495
00:34:19,390 --> 00:34:21,492
‫אבל לא ביקשתי ממנו לפרט.‬

496
00:34:21,492 --> 00:34:24,228
‫פשוט התעלמתי מזה כי אנחנו כבר לא ביחד.‬

497
00:34:26,064 --> 00:34:32,937
‫האם חווית איזושהי‬
‫התנהגות מאיימת בתקופה האחרונה?‬

498
00:34:33,438 --> 00:34:35,440
‫כן.‬
‫-ספרי לי על זה.‬

499
00:34:36,774 --> 00:34:38,509
‫ה... אני לא...‬

500
00:34:38,509 --> 00:34:40,812
‫טוב, הוא אומר שזה סתם חבר,‬

501
00:34:40,812 --> 00:34:43,448
‫אבל כולם אומרים שזו החברה שלו.‬

502
00:34:44,715 --> 00:34:46,717
‫היא שלחה לי הודעות,‬

503
00:34:46,717 --> 00:34:50,188
‫ואמרה לי לתפוס מרחק, להתרחק מדניאל.‬

504
00:34:50,188 --> 00:34:51,789
‫למה ייחסת את זה?‬

505
00:34:53,291 --> 00:34:55,359
‫סתם לקנאה.‬

506
00:34:56,027 --> 00:34:58,463
‫את עדיין מייחסת את זה לחברה.‬

507
00:34:58,463 --> 00:35:00,164
‫טוב, אני לא רוצה...‬

508
00:35:00,832 --> 00:35:04,302
‫אני לא יודעת בוודאות,‬
‫אז אני לא רוצה להאשים אף אחד.‬

509
00:35:04,302 --> 00:35:07,672
‫אם את לא יודעת בוודאות,‬
‫ואת לא רוצה להאשים,‬

510
00:35:07,672 --> 00:35:09,674
‫למה את חושבת שזו היא?‬

511
00:35:10,708 --> 00:35:15,680
‫כי היא אישית שלחה לי הודעות בפייסבוק,‬
‫וכתבה לי שאני טיפשה.‬

512
00:35:15,680 --> 00:35:18,616
‫והיו פעמים ששלחתי לו הודעה,‬

513
00:35:19,450 --> 00:35:21,986
‫והיא ענתה לי עם הטלפון שלו,‬

514
00:35:21,986 --> 00:35:24,889
‫ואמרה לי שהוא עם החברה שלו כריסטין‬

515
00:35:24,889 --> 00:35:26,324
‫ושאעזוב אותו במנוחה.‬

516
00:35:30,394 --> 00:35:33,297
‫עכשיו, למה לא סיפרת לי על זה‬

517
00:35:33,297 --> 00:35:35,366
‫בפעם הקודמת שדיברנו?‬

518
00:35:37,268 --> 00:35:41,772
‫אני... הכול פשוט קרה.‬
‫לא ממש התייחסתי לזה אז.‬

519
00:35:45,109 --> 00:35:46,444
‫ג'ניפר כעת רומזת‬

520
00:35:46,444 --> 00:35:50,014
‫שהחברה החדשה של דני וונג‬
‫מעורבת בסיפור איכשהו.‬

521
00:35:50,781 --> 00:35:52,583
‫- אנחנו צופים בך -‬

522
00:35:52,583 --> 00:35:57,255
‫שאולי שיחות הטלפון המטרידות‬
‫שהוא וג'ניפר קיבלו‬

523
00:35:57,889 --> 00:36:00,591
‫הגיעו מכריסטין,‬

524
00:36:02,093 --> 00:36:03,861
‫כדי להוציא אותה מהתמונה.‬

525
00:36:06,164 --> 00:36:09,133
‫האם יש שם משולש אהבה?‬

526
00:36:10,201 --> 00:36:14,272
‫ואם זה המצב, איך ההורים הפכו לקורבנות?‬

527
00:36:17,275 --> 00:36:20,044
‫ההורים שלך גילו שאת יוצאת עם דניאל?‬
‫-בסופו של דבר.‬

528
00:36:20,044 --> 00:36:21,812
‫ואיך הם קיבלו את זה?‬

529
00:36:24,215 --> 00:36:25,483
‫לא טוב.‬

530
00:36:25,483 --> 00:36:27,585
‫תסבירי לי מה זה "לא טוב".‬

531
00:36:28,085 --> 00:36:30,621
‫כאילו, מי התנגד לכך שיהיה לך חבר?‬

532
00:36:30,621 --> 00:36:31,622
‫אבא שלי.‬

533
00:36:31,622 --> 00:36:32,523
‫אבא שלך?‬

534
00:36:33,324 --> 00:36:35,092
‫בסדר. ספרי לי על זה.‬

535
00:36:37,862 --> 00:36:39,764
‫טוב, הוא הציב לי אולטימטום.‬

536
00:36:40,264 --> 00:36:43,434
‫שאבחר בדניאל או בהם,‬

537
00:36:43,434 --> 00:36:46,103
‫ובחרתי להישאר בבית עם המשפחה שלי.‬

538
00:36:46,737 --> 00:36:49,907
‫אבל... למרות שהוא המשיך הלאה...‬

539
00:36:49,907 --> 00:36:53,244
‫עדיין רצינו להישאר חברים.‬

540
00:36:53,811 --> 00:36:56,347
‫בסדר. ומה קרה אז?‬

541
00:36:56,347 --> 00:37:01,452
‫בהתחלה המשכתי להיות עם דניאל בקשר טלפוני,‬

542
00:37:01,452 --> 00:37:02,987
‫אבל נתפסתי.‬

543
00:37:04,088 --> 00:37:05,356
‫ו...‬

544
00:37:06,224 --> 00:37:09,727
‫אז הם לקחו לי את הטלפון.‬

545
00:37:09,727 --> 00:37:12,430
‫והם אמרו שהם יסיעו אותי למקומות.‬

546
00:37:13,831 --> 00:37:17,535
‫אז הייתי מתעוררת, מתאמנת על הפסנתר,‬

547
00:37:18,236 --> 00:37:21,239
‫לפעמים הולכת למורה שלי לשיעורים,‬

548
00:37:21,739 --> 00:37:24,175
‫אבל זהו בערך.‬

549
00:37:30,314 --> 00:37:34,051
‫ג'ניפר הגיעה אליי הביתה‬
‫לשיעורים אחת לשבוע,‬

550
00:37:34,051 --> 00:37:37,989
{\an8}‫ואבא שלה היה מסיע אותה עד לפתח הבית.‬

551
00:37:37,989 --> 00:37:39,390
{\an8}‫- פרננדו בלדסיני‬
‫מורה לפסנתר -‬

552
00:37:40,891 --> 00:37:43,661
‫כפסנתרנית צעירה, היא הייתה יוצאת דופן.‬

553
00:37:44,562 --> 00:37:48,266
‫היא ניצחה בכל התחרויות, שנה אחרי שנה.‬

554
00:37:48,266 --> 00:37:50,735
‫היא הייתה הטובה מכולן.‬

555
00:37:51,936 --> 00:37:55,740
‫המסירות שקיבלה מההורים שלה‬

556
00:37:55,740 --> 00:37:59,677
‫ואלפי הדולרים‬
‫שהוציאו כל שנה על התחרויות שלה,‬

557
00:37:59,677 --> 00:38:02,079
‫זה היה פשוט מדהים.‬

558
00:38:06,651 --> 00:38:09,387
‫ואז יום אחד, באחד השיעורים,‬

559
00:38:10,154 --> 00:38:11,622
‫היא פשוט התחילה להתייפח.‬

560
00:38:11,622 --> 00:38:13,190
‫היא התחילה להישבר.‬

561
00:38:13,190 --> 00:38:16,260
‫ומעולם לא ראיתי אותה ככה.‬

562
00:38:17,428 --> 00:38:22,066
‫והיא אמרה:‬
‫"פרננדו, ההורים שלי לא סומכים עליי.‬

563
00:38:22,066 --> 00:38:24,568
‫"הם עוקבים אחרי לכל מקום.‬

564
00:38:24,568 --> 00:38:27,838
‫"הם לא רוצים שאצא עם החבר שלי.‬

565
00:38:27,838 --> 00:38:30,441
‫"אבא שלי לא מוכן לקבל אותו.‬

566
00:38:31,008 --> 00:38:34,078
‫"הוא לא מרשה לי לבזבז זמן‬

567
00:38:34,912 --> 00:38:36,514
‫"על יציאה עם טבח.‬

568
00:38:38,282 --> 00:38:42,653
‫"הם פשוט מוציאים אותי מדעתי."‬

569
00:38:45,222 --> 00:38:47,992
‫איזו ביקורת אבא שלך מתח עליו?‬

570
00:38:51,796 --> 00:38:55,533
‫הוא אמר שהוא לא מתאים לי.‬

571
00:38:56,033 --> 00:38:58,469
‫הוא לא מתקדם לשום מקום בחיים, ו...‬

572
00:38:59,970 --> 00:39:03,274
‫הוא לא יהיה מסוגל לתמוך במשפחה.‬

573
00:39:04,275 --> 00:39:08,245
‫טוב, ספרי לי עוד עליו.‬
‫ספרי לי מה את מרגישה כרגע.‬

574
00:39:11,682 --> 00:39:15,753
‫הוא עזר לי בתקופה קשה בתיכון,‬
‫כשהייתי צעירה יותר.‬

575
00:39:17,555 --> 00:39:19,023
{\an8}‫יש לי אסתמה,‬

576
00:39:19,023 --> 00:39:23,027
{\an8}‫וכשנסענו לאירופה היה לי התקף,‬

577
00:39:23,027 --> 00:39:24,895
{\an8}‫והוא טיפל בי שם.‬

578
00:39:29,033 --> 00:39:31,369
{\an8}‫עדיין יש לך רגשות כלפי דניאל, נכון?‬

579
00:39:32,903 --> 00:39:33,738
{\an8}‫כן.‬

580
00:39:38,442 --> 00:39:41,011
{\an8}‫- 11:27 בבוקר -‬

581
00:39:41,011 --> 00:39:42,813
{\an8}‫אז איך היו החיים שלך בבית?‬

582
00:39:43,447 --> 00:39:45,883
‫מה עשית אחרי שסיימת את התיכון?‬

583
00:39:49,220 --> 00:39:50,221
‫הייתי...‬

584
00:39:50,721 --> 00:39:54,625
‫רציתי ללמוד... קינזיולוגיה, ‬

585
00:39:54,625 --> 00:40:00,431
‫אבל אבא שלי התעקש מאוד‬
‫שאלמד משהו בתחום הרפואי‬

586
00:40:00,431 --> 00:40:04,335
‫שהוא קצת יותר מצליח.‬

587
00:40:04,335 --> 00:40:05,636
‫אני מניחה שאפשר לומר‬

588
00:40:05,636 --> 00:40:08,672
‫שהוא ידע שאני רגישה מדי בשביל להיות רופאה,‬

589
00:40:08,672 --> 00:40:11,041
‫אז הוא רצה שאהיה רוקחת.‬

590
00:40:17,581 --> 00:40:23,320
‫ביק הא אמרה שבתם למדה רוקחות,‬

591
00:40:23,320 --> 00:40:29,093
‫אבל אחרי סיום הלימודים,‬
‫היא עדיין לא מצאה עבודה.‬

592
00:40:29,093 --> 00:40:32,530
‫אז היא דאגה ודיברה על זה הרבה.‬

593
00:40:33,864 --> 00:40:38,102
‫היא רק רצתה שהיא תצליח.‬

594
00:40:39,170 --> 00:40:42,940
‫ושהחברה לא תתייחס אליה בזלזול.‬

595
00:40:48,112 --> 00:40:50,481
‫במבט לאחור על התיכון,‬

596
00:40:50,481 --> 00:40:55,686
‫ציפו מכולם להיות רופאים,‬
‫רופאי שיניים, עורכי דין או מהנדסים.‬

597
00:40:55,686 --> 00:40:57,922
‫אין עוד אפשרויות. אולי ראיית חשבון.‬

598
00:40:59,190 --> 00:41:01,592
‫כלומר, היו לנו הרבה משפחות של מהגרים,‬

599
00:41:01,592 --> 00:41:05,763
‫אנשים מהונג קונג,‬
‫טייוואן, וייטנאם, מכל מקום.‬

600
00:41:05,763 --> 00:41:09,934
‫ועל כולנו היה לחץ דומה מצד ההורים.‬

601
00:41:09,934 --> 00:41:14,004
‫זה גם ככה קשה, אבל אצל ג'ניפר...‬

602
00:41:14,939 --> 00:41:18,275
‫היא לא הייתה קרובה בכלל להצטיינות.‬

603
00:41:19,076 --> 00:41:20,678
‫אפילו לא קרובה.‬

604
00:41:21,312 --> 00:41:23,981
‫וזה היה בית ספר‬
‫שבו הסטנדרט הוא לקבל רק מאיות.‬

605
00:41:29,787 --> 00:41:34,058
‫אז הלכת ללמוד רוקחות?‬
‫למדת רוקחות באוניברסיטה?‬

606
00:41:34,058 --> 00:41:34,959
‫לא?‬
‫-לא.‬

607
00:41:37,094 --> 00:41:40,798
‫ואיך אבא שלך קיבל את זה? איך הוא...‬

608
00:41:40,798 --> 00:41:42,933
‫הוא לא ידע. שיקרתי לו.‬

609
00:41:42,933 --> 00:41:46,737
‫מה סיפרת לו?‬
‫-שאני לומדת.‬

610
00:41:47,771 --> 00:41:48,606
‫לומדת מה?‬

611
00:41:49,373 --> 00:41:52,710
‫טרום רפו... לא טרום-רפואה. מדעים. סליחה.‬

612
00:41:52,710 --> 00:41:54,512
‫מדעים.‬
‫-תואר ראשון במדעים.‬

613
00:41:55,479 --> 00:41:59,550
‫ו... אימא שלך ידעה שאת לא הולכת לאוניברסיטה?‬

614
00:41:59,550 --> 00:42:00,751
‫לא.‬

615
00:42:00,751 --> 00:42:04,121
‫אז שני ההורים חשבו שאת לומדת באוניברסיטה.‬
‫-כן.‬

616
00:42:07,925 --> 00:42:09,293
‫את צוחקת עליי.‬

617
00:42:15,065 --> 00:42:17,635
‫איפה הם חשבו שאת לומדת?‬
‫-בריירסון.‬

618
00:42:18,402 --> 00:42:19,236
‫בסדר.‬

619
00:42:21,238 --> 00:42:26,577
‫הם היו מסיעים אותי לטורונטו,‬
‫וחשבו שאני הולכת ללימודים.‬

620
00:42:26,577 --> 00:42:27,611
‫כן.‬

621
00:42:27,611 --> 00:42:28,913
‫אבל לא הלכתי.‬

622
00:42:32,883 --> 00:42:33,884
‫זה מטורף.‬

623
00:42:34,385 --> 00:42:38,522
‫זה ברמה של סוכן חשאי שמשתמש בסיפור כיסוי.‬

624
00:42:40,391 --> 00:42:42,560
‫ואיך הרגשת בקשר לזה?‬

625
00:42:42,560 --> 00:42:45,329
‫איך הרגשת‬
‫בקשר לזה שאת צריכה לשקר להורים שלך?‬

626
00:42:45,329 --> 00:42:49,099
‫הרגשתי אשמה,‬
‫אבל בכל פעם שניסיתי להעלות את הנושא...‬

627
00:42:52,036 --> 00:42:54,138
‫פשוט היו כל כך הרבה...‬

628
00:42:55,573 --> 00:42:57,474
‫כל כך הרבה ציפיות.‬

629
00:43:05,149 --> 00:43:10,020
‫ציפיות הן לא ספציפיות לתרבות הווייטנאמית,‬

630
00:43:11,055 --> 00:43:13,891
‫אבל בהחלט יש סגנון הורות נוקשה,‬

631
00:43:13,891 --> 00:43:16,427
‫וזה ללא ספק יכול לגרום‬
‫להצלחה או לקריסה של הילד.‬

632
00:43:16,427 --> 00:43:20,764
‫אם הסביבה שלך מצפה ממך‬
‫להיות הכי טוב כל פעם מחדש,‬

633
00:43:20,764 --> 00:43:22,967
‫ואתה נכשל לעמוד בציפיות האלה,‬

634
00:43:22,967 --> 00:43:25,903
‫אני חושב שהתוצאות עלולות להיות הרסניות.‬

635
00:43:31,041 --> 00:43:35,613
‫גילינו שג'ניפר לא רק שיקרה‬
‫להורים שלה על הלימודים באוניברסיטה,‬

636
00:43:35,613 --> 00:43:38,582
‫היא גם המשיכה בחיים האלה יותר מארבע שנים.‬

637
00:43:39,383 --> 00:43:42,286
‫היא גם זייפה תעודה מאוניברסיטת טורונטו.‬

638
00:43:44,588 --> 00:43:45,856
‫זה מזעזע.‬

639
00:43:47,658 --> 00:43:50,861
{\an8}‫והם מעולם לא פקפקו בזה?‬
‫-לא.‬

640
00:43:56,800 --> 00:44:00,504
‫אם ג'ניפר מספיק כנה כדי לומר:‬
‫"תשמע, שיקרתי במשך ארבע שנים",‬

641
00:44:00,504 --> 00:44:03,841
‫זה מהווה בסיס לשאר הסיפור.‬

642
00:44:06,677 --> 00:44:09,580
‫כלומר, על אילו שקרים אחרים‬
‫היא עדיין לא סיפרה לנו?‬

643
00:44:15,719 --> 00:44:19,023
‫בואי נדבר על השיחה למוקד החירום.‬

644
00:44:20,658 --> 00:44:21,959
‫בסדר.‬
‫-בסדר?‬

645
00:44:29,033 --> 00:44:31,535
‫מוקד חירום. אתם צריכים...‬
‫-עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬

646
00:44:31,535 --> 00:44:33,237
‫גברתי, תירגעי. מה קורה שם?‬

647
00:44:33,237 --> 00:44:35,873
‫פרצו לנו לבית, ושמעתי יריות. כאילו, בומים.‬

648
00:44:35,873 --> 00:44:37,941
‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה...‬

649
00:44:39,710 --> 00:44:42,079
‫שמענו את השיחה למוקד החירום כמה פעמים.‬

650
00:44:42,079 --> 00:44:44,848
‫אני קשורה למעלה!‬

651
00:44:44,848 --> 00:44:46,684
‫עברנו עליה בחלקים,‬

652
00:44:46,684 --> 00:44:50,187
‫האזנו, הרצנו אחורה, וניתחנו את מה שקרה.‬

653
00:44:50,287 --> 00:44:52,723
‫את יכולה לנעול את הדלתות?‬
‫-לא. אני קשורה. ‬

654
00:44:52,723 --> 00:44:56,193
‫הידיים שלי קשורות מאחורי הגב.‬
‫הטלפון היה לי בכיס!‬

655
00:44:56,193 --> 00:44:59,329
‫כל הזמן מה שהפריע לי הוא:‬

656
00:44:59,329 --> 00:45:03,400
‫איך היא הצליחה להתקשר‬

657
00:45:03,400 --> 00:45:07,538
‫כזמן שהידיים שלה קשורות למעקה מאחורי גבה?‬

658
00:45:10,574 --> 00:45:13,043
‫אז איך הגעת למצב שהידיים מאחורי הגב?‬

659
00:45:13,043 --> 00:45:17,681
‫הוא אמר לי לעמוד‬
‫כדי שהוא יוכל לקשור לי את הידיים.‬

660
00:45:18,982 --> 00:45:23,987
‫וניסיתי... לרופף את הקשרים כדי שאוכל...‬

661
00:45:25,222 --> 00:45:28,392
‫כדי שאוכל לעשות משהו,‬
‫אבל הוא קשר אותן ממש חזק.‬

662
00:45:30,294 --> 00:45:33,731
‫והוא וידא שצווחתי לפני ש...‬

663
00:45:34,765 --> 00:45:36,400
‫לפני שהוא הרפה.‬

664
00:45:36,400 --> 00:45:38,602
‫אז הן היו קשורות חזק מאחורי הגב שלך.‬

665
00:45:38,602 --> 00:45:42,039
‫ואז הוא תפס אותי והוביל אותי למטה במדרגות.‬

666
00:45:42,039 --> 00:45:44,575
‫הוא נגע בך או חיפש עלייך או משהו כזה?‬

667
00:45:44,575 --> 00:45:48,412
‫תודה לאל, לא. כי אם הוא היה‬
‫מחפש עליי, הוא היה מוצא את הטלפון.‬

668
00:45:51,515 --> 00:45:54,351
‫עכשיו את קשורה ל...‬
‫-למעקה.‬

669
00:45:55,219 --> 00:45:57,888
‫תוכלי להראות לי?‬
‫את יכולה לעמוד, להסתובב ולומר לי...‬

670
00:45:57,888 --> 00:46:00,691
‫פשוט תראי למצלמה איך הידיים שלך קשורות.‬

671
00:46:05,796 --> 00:46:06,997
‫אפשר פשוט לומר לך?‬

672
00:46:07,765 --> 00:46:10,100
‫אל תחשבי על זה‬
‫כעל אירוע טראומטי, שזה מה שזה,‬

673
00:46:10,100 --> 00:46:12,636
‫ותציבי את עצמך בעמדה מדעית יותר.‬

674
00:46:12,636 --> 00:46:16,707
‫כי אני רוצה לראות‬
‫איך יכולת להוציא את הטלפון מהמכנסיים.‬

675
00:46:17,441 --> 00:46:21,345
‫פשוט תעמדי ותתמקדי באיך שעשית את זה.‬

676
00:46:26,049 --> 00:46:28,819
‫אני רוצה שתשימי את זה במכנסיים כדוגמה.‬

677
00:46:28,819 --> 00:46:33,857
‫טוב? אז תורידי את הסוודר ותתקשרי.‬

678
00:46:36,026 --> 00:46:39,029
‫יכולתי לראות שזה קשה לה.‬

679
00:46:39,530 --> 00:46:43,133
‫היא לא רוצה‬
‫לחוות שוב את החלק הזה ולשחזר אותו.‬

680
00:46:43,133 --> 00:46:48,472
‫אבל בו זמנית, אנחנו צריכים לדעת‬
‫איך היא הצליחה לעשות את זה.‬

681
00:46:52,943 --> 00:46:54,845
‫קומי ותסתובבי.‬

682
00:46:55,979 --> 00:46:58,348
‫שימי את זה בצד שבו הטלפון היה.‬

683
00:47:00,317 --> 00:47:04,054
‫יופי. תסתובבי, כדי ש...‬
‫-את עם הגב אליי.‬

684
00:47:04,054 --> 00:47:05,489
‫את מסתכלת בדיוק...‬

685
00:47:05,489 --> 00:47:09,560
‫עכשיו, כאן נמצא המעקה.‬
‫שימי את הידיים מאחורי הגב.‬

686
00:47:10,294 --> 00:47:11,428
‫בסדר.‬

687
00:47:11,428 --> 00:47:13,697
‫עכשיו... את מנועה מלזוז?‬

688
00:47:13,697 --> 00:47:16,233
‫כמה את יכולה להזיז את הידיים מהמעקה?‬

689
00:47:17,401 --> 00:47:20,003
‫הם קשרו את הזרוע העליונה.‬
‫-כן?‬

690
00:47:20,003 --> 00:47:22,039
‫סביב המעקה.‬
‫-כן.‬

691
00:47:22,039 --> 00:47:24,775
‫אבל הידיים היו קשורות יחד.‬
‫-קשורות יחד.‬

692
00:47:24,775 --> 00:47:27,411
‫זו הזרוע שקשורה סביב המעקה?‬

693
00:47:27,411 --> 00:47:28,412
‫כן.‬
‫-טוב.‬

694
00:47:28,412 --> 00:47:30,814
‫אז עכשיו, איך הצלחת להוציא את הטלפון?‬

695
00:47:33,951 --> 00:47:35,519
‫ואיך ביצעת את השיחה?‬

696
00:47:39,189 --> 00:47:41,058
‫911.‬
‫-כן.‬

697
00:47:41,058 --> 00:47:43,126
‫ודיברת למטה ככה?‬

698
00:47:43,126 --> 00:47:45,362
‫כן, צעקתי על הטלפון עם זה.‬

699
00:47:45,362 --> 00:47:46,697
‫ואיך הצלחת לשמוע?‬

700
00:47:47,998 --> 00:47:49,733
‫הגברתי את הווליום עד הסוף.‬

701
00:47:49,733 --> 00:47:50,634
‫כן?‬

702
00:47:51,635 --> 00:47:55,272
‫אז בדיוק ככה דיברת איתה ליד המעקה.‬

703
00:47:56,039 --> 00:47:58,408
‫כן.‬
‫-בסדר. יופי. שבי.‬

704
00:47:58,408 --> 00:48:00,143
‫תלבשי את הסוודר בחזרה.‬

705
00:48:03,046 --> 00:48:05,349
‫כן. את יכולה ללבוש את הסוודר. כן.‬

706
00:48:09,553 --> 00:48:12,022
‫העובדה שהוא הצליחה להוציא את הטלפון‬

707
00:48:12,022 --> 00:48:13,724
‫ולבצע את השיחה,‬

708
00:48:14,224 --> 00:48:15,993
‫מעניינת אותנו מאוד.‬

709
00:48:16,994 --> 00:48:21,632
‫אבל לא מספיק כדי שהיא תסיח אותנו‬
‫מהתאוריה השנייה שאנחנו בוחנים.‬

710
00:48:23,700 --> 00:48:25,769
‫אז למה שהם ישאירו אותך לבד?‬

711
00:48:27,704 --> 00:48:30,574
‫הפיל בחדר הוא, למה להשאיר עדה?‬

712
00:48:30,574 --> 00:48:36,079
‫זה לא... זה לא הגיוני. אם אתם מתכוונים‬
‫לירות בשני אנשים, תירו גם בשלישי.‬

713
00:48:37,180 --> 00:48:39,149
‫למה שלא יעשו לך את אותו הדבר?‬

714
00:48:41,818 --> 00:48:44,421
‫הדבר היחיד שאני יכולה לומר‬
‫הוא ששיתפתי פעולה.‬

715
00:48:48,191 --> 00:48:53,297
{\an8}‫עכשיו, השאלה המתבקשת, ג'ניפר...‬
‫ברור ששיקרת.‬

716
00:48:53,297 --> 00:48:57,000
‫שיקרת להורים שלך בנוגע ללימודים.‬

717
00:48:58,201 --> 00:49:01,305
‫אני שואל אותך עכשיו,‬

718
00:49:01,305 --> 00:49:06,710
‫האם שיקרת לי‬
‫במקומות נוספים בהצהרה שלך היום?‬

719
00:49:11,481 --> 00:49:13,483
‫על הקשר עם דניאל?‬

720
00:49:14,584 --> 00:49:16,820
‫על ה"אני לא מעורבת בסמים,‬

721
00:49:16,820 --> 00:49:20,757
‫"אין לי שום קשר אליהם",‬
‫ו"אין לנו סכומים גדולים של כסף בבית"?‬

722
00:49:21,358 --> 00:49:22,826
‫מה בנוגע לביטוח חיים?‬

723
00:49:22,826 --> 00:49:25,195
‫להורים שלך יש ביטוח חיים?‬

724
00:49:28,732 --> 00:49:30,968
‫אני חושבת .אני לא יודעת.‬

725
00:49:30,968 --> 00:49:33,670
‫את לא יודעת...‬
‫-אני יודעת שהיה להם...‬

726
00:49:36,740 --> 00:49:39,309
‫לי יש ביטוח חיים.‬
‫-כן.‬

727
00:49:39,309 --> 00:49:42,379
‫ואימא שלי...‬

728
00:49:42,379 --> 00:49:45,015
‫הם עשו לי ביטוח כשהייתי קטנה.‬

729
00:49:45,015 --> 00:49:47,851
‫טוב.‬
‫-אבל חצי מזה הלך ללימודים.‬

730
00:49:47,851 --> 00:49:54,758
‫חצי הלך לביטוח חיים, כשהם גילו ש...‬

731
00:49:56,059 --> 00:49:58,462
‫שלא הלכתי לאוניברסיטה, הם...‬

732
00:49:58,962 --> 00:50:01,965
‫הם ביקשו שאחזיר להם את הכסף.‬
‫-רגע.‬

733
00:50:02,733 --> 00:50:05,869
‫אמרת לי שהם לא ידעו שלא למדת באוניברסיטה.‬

734
00:50:05,869 --> 00:50:08,438
‫מתי הם גילו שלא הלכת לאוניברסיטה?‬

735
00:50:09,740 --> 00:50:14,011
‫אמרתי להם שסיימתי את הלימודים‬
‫אבל שלא הלכתי לאוניברסיטה.‬

736
00:50:14,511 --> 00:50:17,180
‫שלמדתי שנתיים, אבל לא סיימתי את הלימודים.‬

737
00:50:17,180 --> 00:50:18,081
‫אוקיי.‬

738
00:50:18,849 --> 00:50:20,884
‫והם רצו את הכסף בחזרה כתוצאה מכך?‬

739
00:50:20,884 --> 00:50:21,785
‫כן.‬

740
00:50:28,592 --> 00:50:32,963
‫אז... אני חוזר לעוד שאלה קשה מאוד.‬

741
00:50:33,764 --> 00:50:36,700
‫הטינה שאולי הייתה לך כלפי ההורים‬

742
00:50:36,700 --> 00:50:39,436
‫על כך שהם התערבו בקשר שלך ובחייך‬

743
00:50:39,436 --> 00:50:42,406
‫ובעיקרון נעלו אותך בבית.‬

744
00:50:44,241 --> 00:50:48,045
‫בסופו של דבר,‬
‫אני אוהבת את ההורים שלי ובחרתי להיות איתם.‬

745
00:50:50,213 --> 00:50:54,418
‫ואם הייתי רוצה הייתי יכולה לעזוב,‬
‫אבל לא עשיתי את זה.‬

746
00:50:54,418 --> 00:50:57,387
‫רציתי להישאר איתם ולטפל בהם.‬

747
00:51:00,290 --> 00:51:03,293
‫אז אין קשר, אין אמונה.‬
‫לא היה לך קשר למה שקרה?‬

748
00:51:03,293 --> 00:51:04,461
‫לא.‬

749
00:51:04,461 --> 00:51:07,097
‫את לא מעורבת בפעילות לא חוקית כלשהי?‬
‫-לא.‬

750
00:51:09,766 --> 00:51:11,835
‫בסדר. שמעתי דפיקה בדלת. רק רגע.‬

751
00:51:36,493 --> 00:51:37,828
‫זו רק אני.‬

752
00:51:42,999 --> 00:51:44,301
‫את בסדר עדיין?‬

753
00:51:46,336 --> 00:51:47,771
‫הכול הולך... בסדר.‬

754
00:51:49,673 --> 00:51:51,241
‫את צריכה הפסקה לשירותים?‬

755
00:51:51,241 --> 00:51:52,442
‫כן, בבקשה.‬
‫-בסדר.‬

756
00:51:55,112 --> 00:51:57,080
‫מצטערת. אני קצת נסערת.‬

757
00:51:57,080 --> 00:51:59,116
‫בסדר. כן. את מתקדמת יפה.‬

758
00:51:59,116 --> 00:52:03,687
‫אני פשוט עושה כמיטב יכולתי.‬
‫הבחירות שעשיתי לא היו הכי מוצלחות.‬

759
00:52:03,687 --> 00:52:04,588
‫כן.‬

760
00:52:05,689 --> 00:52:07,424
‫אבל אל תתני לזה להדאיג אותך.‬

761
00:52:08,258 --> 00:52:12,496
‫כלומר, אנחנו לומדים,‬
‫ועשית מה שהיית צריכה לעשות, נכון?‬

762
00:52:12,496 --> 00:52:15,232
‫וזה היה משהו שהרגשת שאת צריכה לעשות.‬

763
00:52:15,232 --> 00:52:18,068
‫פשוט יש פיסות פה ופיסות שם, ו...‬

764
00:52:18,068 --> 00:52:22,372
‫אני לא רוצה להגיד... משהו לא נכון.‬

765
00:52:23,707 --> 00:52:28,678
‫כן, אבל את יודעת, כל הפיסות בסוף יתחברו,‬

766
00:52:28,678 --> 00:52:31,581
‫והכול יסתדר.‬

767
00:52:32,249 --> 00:52:35,552
‫בגלל שאת אומרת את האמת, נכון?‬

768
00:52:45,195 --> 00:52:47,931
‫די ברור שהיא לא מספרת לנו הכול.‬

769
00:52:51,201 --> 00:52:52,736
‫המשחק בשיער.‬

770
00:52:54,337 --> 00:52:55,305
‫העצבנות.‬

771
00:52:56,673 --> 00:52:58,108
‫הנגיעות בבטן.‬

772
00:52:58,909 --> 00:53:01,311
‫אני בטוח שהיא יודעת משהו.‬

773
00:53:04,381 --> 00:53:10,387
‫אבל יש רק עד ראייה אחד נוסף,‬
‫וזה אבא שלה, האן פן.‬

774
00:53:13,757 --> 00:53:17,594
‫כמובן שאנחנו לא יכולים‬
‫לראיין אותו כרגע מפני שהוא מורדם.‬

775
00:53:20,497 --> 00:53:22,399
‫אז בינתיים,‬

776
00:53:23,033 --> 00:53:25,535
‫כל האפשרויות עדיין מונחות על השולחן.‬

777
00:53:27,304 --> 00:53:31,374
‫אפנה את המסדרון‬
‫ואז אלווה אותך החוצה. בסדר?‬

778
00:53:40,584 --> 00:53:43,486
‫ג'ניפר הייתה שקטה מאוד במהלך הנסיעה הביתה.‬

779
00:53:45,689 --> 00:53:48,725
‫היא שיקרה. היא לא למדה באוניברסיטה.‬

780
00:53:49,226 --> 00:53:54,130
‫הכול היה רשת של שקרים‬
‫שהיא טוותה בארבע השנים האחרונות.‬

781
00:53:56,566 --> 00:54:01,605
‫אבל אני יכולה להתחבר לדרישה ולצורך להצליח.‬

782
00:54:02,272 --> 00:54:05,575
‫ההורים שלי היגרו למדינה הזו מהקריביים,‬

783
00:54:05,575 --> 00:54:08,445
‫ויש ציפייה‬

784
00:54:08,445 --> 00:54:12,616
‫להיות תמיד יותר טוב מכל השאר.‬

785
00:54:14,684 --> 00:54:19,256
‫אז מבחינתי, זה לא רק שחור ולבן.‬

786
00:54:23,293 --> 00:54:28,131
‫הדבר הראשון שעולה לי לראש‬
‫הוא כמה הייתי כועס במקום ההורים שלה.‬

787
00:54:28,131 --> 00:54:31,067
‫כלומר, זה די מזעזע שמישהו חי ככה.‬

788
00:54:31,067 --> 00:54:34,137
‫ומה היא עשתה בארבע השנים האלה?‬

789
00:54:34,137 --> 00:54:36,406
‫זה מה שצריך לברר.‬

790
00:54:39,643 --> 00:54:41,311
‫- יום 05 -‬

791
00:54:41,311 --> 00:54:44,481
‫משטרת יורק הציבה עמדת משמר בשכונה‬

792
00:54:44,481 --> 00:54:47,884
‫כדי לפוגג את חששות הדיירים ולקבל רמזים.‬

793
00:54:47,884 --> 00:54:50,020
‫ג'ק הית' הוא סגן ראש העיר של מרקהם.‬

794
00:54:50,020 --> 00:54:52,789
‫חשוב לדעת שזה היה אקראי,‬

795
00:54:52,789 --> 00:54:55,258
‫ושדברים כאלה לא קורים לעתים קרובות.‬

796
00:54:55,258 --> 00:54:56,926
‫ומרקהם היא קהילה בטוחה.‬

797
00:54:56,926 --> 00:54:59,663
‫יש לנו מחלקת משטרה יוצאת מן הכלל,‬

798
00:54:59,663 --> 00:55:01,531
‫והיא עושה את עבודתה.‬

799
00:55:11,207 --> 00:55:14,144
‫במקרי רצח, יש זרם אדרנלין בהתחלה.‬

800
00:55:15,245 --> 00:55:17,580
‫ואז הוא דועך כשאנשים מתעייפים.‬

801
00:55:19,949 --> 00:55:23,320
‫אבל חשוב לשמור על האנרגיה הזו,‬
‫לא רק בשבילי...‬

802
00:55:26,589 --> 00:55:28,258
‫אלא גם בשביל הצוות שלי.‬

803
00:55:30,994 --> 00:55:32,962
‫אז בדקנו בבית החולים,‬

804
00:55:35,965 --> 00:55:39,502
‫וגילינו שהאן פן התעורר מההרדמה.‬

805
00:55:43,239 --> 00:55:47,610
‫זה הרגע בחקירה שבו הכול משתנה.‬

806
00:55:50,080 --> 00:55:53,983
‫זו ההזדמנות להבין באמת מה קרה בבית.‬

807
00:55:55,285 --> 00:55:58,888
‫וזה יגיע מאדם‬

808
00:55:58,888 --> 00:56:03,793
‫שהסתכל למוות בעיניים ושרד.‬

809
00:56:17,674 --> 00:56:23,113
‫אפשר לשמוע רק את זמזום המכונות של מר פן.‬

810
00:56:24,748 --> 00:56:31,254
‫אחד מהדברים הראשונים שהבחנתי בהם‬
‫הוא שהעין הימנית שלו חבולה‬

811
00:56:31,254 --> 00:56:36,126
‫ויש נקודה קטנה מאוד‬

812
00:56:36,126 --> 00:56:38,495
‫ממש ליד האף שלו.‬

813
00:56:39,863 --> 00:56:42,298
‫ושם הוא נורה.‬

814
00:56:44,467 --> 00:56:48,471
‫מר פן סיפר מה קרה באותו לילה.‬

815
00:56:54,043 --> 00:56:55,311
‫הוא הלך לישון מוקדם.‬

816
00:56:58,882 --> 00:57:00,950
‫אשתו יצאה לריקודי שורות,‬

817
00:57:03,686 --> 00:57:05,789
‫וג'ניפר הייתה בבית.‬

818
00:57:11,795 --> 00:57:15,665
‫גבר עם אקדח העיר את מר פן,‬

819
00:57:15,665 --> 00:57:18,635
‫ואמר לו לקום ולרדת למטה.‬

820
00:57:20,103 --> 00:57:22,005
‫הוא ראה את אשתו בסלון.‬

821
00:57:22,839 --> 00:57:24,407
‫היא הייתה היסטרית.‬

822
00:57:24,407 --> 00:57:27,410
‫היא כל הזמן אמרה שוב ושוב: "אין לנו כסף."‬

823
00:57:27,410 --> 00:57:29,979
‫"אין לנו כסף. תשחררו אותנו."‬

824
00:57:31,214 --> 00:57:34,317
‫אחד הגברים בבית אמר לה לשתוק.‬

825
00:57:40,890 --> 00:57:45,328
‫הבלש מקדונלד התקשר ואמר לי: "אתה יושב?"‬

826
00:57:47,897 --> 00:57:52,469
‫מר פן סיפר לי‬
‫שהוא ישב על הספה והכו אותו עם האקדח.‬

827
00:57:53,503 --> 00:57:57,340
‫גב' פן ישבה על ספה נפרדת,‬

828
00:57:58,541 --> 00:58:00,210
‫והתחננה על חייה.‬

829
00:58:03,146 --> 00:58:05,582
‫ובזמן שזה קרה,‬

830
00:58:05,582 --> 00:58:10,520
‫ג'ניפר ירדה במדרגות, בחברת אחד החשודים.‬

831
00:58:12,922 --> 00:58:15,658
‫הידיים שלה לא היו קשורות,‬

832
00:58:15,658 --> 00:58:18,094
‫והיה נראה שהיא מנהלת שיחה ידידותית.‬

833
00:58:19,529 --> 00:58:22,765
‫עזרו לי, בבקשה. אני צריכה עזרה!‬
‫-גברתי, תירגעי. מה קורה שם?‬

834
00:58:22,765 --> 00:58:25,068
‫פרצו אלינו הביתה ושמעתי יריות. בומים.‬

835
00:58:25,068 --> 00:58:27,504
‫אני לא יודעת מה קורה. אני קשורה למעלה.‬

836
00:58:29,806 --> 00:58:31,541
‫אתם צוחקים עליי.‬

837
00:58:34,944 --> 00:58:39,249
‫הוא אמר לי לעמוד,‬
‫כדי שהוא יוכל לקשור לי את הידיים.‬

838
00:58:40,049 --> 00:58:43,219
‫ואז הוא תפס אותי והתחיל להוביל אותי למטה.‬

839
00:58:43,219 --> 00:58:45,488
‫ואז שמעתי שתי יריות.‬

840
00:58:47,390 --> 00:58:48,458
‫אימא שלי צרחה.‬

841
00:58:51,928 --> 00:58:53,229
‫שקר, שקר, שקר.‬

842
00:58:55,331 --> 00:58:56,266
‫לאט לאט.‬

843
00:58:56,866 --> 00:58:57,700
‫קחי את הזמן.‬

844
00:58:58,835 --> 00:59:01,704
‫באותה נקודה, הייתי משוכנע לחלוטין‬

845
00:59:01,704 --> 00:59:05,842
‫שהיא מעורבת ברצח של אימא שלה‬
‫ובניסיון לרצח של אבא שלה.‬

846
00:59:07,911 --> 00:59:11,047
‫אז מייד הצבתי‬
‫שוטרים בלבוש אזרחי בבית החולים.‬

847
00:59:12,181 --> 00:59:17,253
‫אסור בשום אופן‬
‫שג'ניפר תישאר לבד בחדר עם אבא שלה.‬

848
00:59:20,490 --> 00:59:25,662
‫- יום 09 -‬

849
00:59:29,198 --> 00:59:32,268
‫חזרתי לדבר עם מר פן שוב,‬

850
00:59:32,268 --> 00:59:36,873
‫רק כדי לבדוק‬
‫אם יש מידע נוסף שהוא רוצה לספר לנו.‬

851
00:59:38,541 --> 00:59:42,312
‫הפעם, הוא רוכן אליי, ואומר:‬

852
00:59:42,946 --> 00:59:44,847
‫"תשתמש בטקטיקות המשטרתיות שלך."‬

853
00:59:45,748 --> 00:59:50,053
‫"תשתמש בטקטיקות המשטרתיות שלך‬
‫כדי לגלות מה עשתה ג'ניפר."‬

854
01:00:03,433 --> 01:00:09,305
{\an8}‫- יום 14‬
‫ריאיון שלישי -‬

855
01:00:11,774 --> 01:00:13,876
{\an8}‫טוב. תיכנסי.‬

856
01:00:14,444 --> 01:00:15,278
{\an8}‫- 14:40 -‬

857
01:00:15,278 --> 01:00:16,646
{\an8}‫שבי שם.‬

858
01:00:17,647 --> 01:00:18,481
{\an8}‫כן.‬

859
01:00:20,483 --> 01:00:22,452
‫שבי כאן, אם לא אכפת לך. כן.‬

860
01:00:28,625 --> 01:00:29,459
‫בסדר.‬

861
01:00:31,628 --> 01:00:34,831
‫הריאיון השלישי עם ג'ניפר הוא קריטי לחקירה.‬

862
01:00:34,831 --> 01:00:36,799
‫אז אני רוצה להגיד לך כבר עכשיו...‬

863
01:00:36,799 --> 01:00:39,402
‫כלומר, אנחנו כבר לא צופים בו על המסך.‬

864
01:00:39,402 --> 01:00:42,071
‫...מוקלט בווידאו ובהקלטה קולית. בסדר?‬

865
01:00:42,071 --> 01:00:45,341
‫זה כדי להגן עלייך ועליי.‬
‫אם מישהו יבקש פעם...‬

866
01:00:45,341 --> 01:00:48,711
‫אנחנו נמצאים עכשיו בחדר הבקרה,‬
‫דבוקים לחלון‬

867
01:00:48,711 --> 01:00:52,048
‫ומחכים לראות איך יתפתח הריאיון.‬

868
01:00:52,915 --> 01:00:56,085
‫כמובן שאת לא צריכה לתת עדות אם את לא רוצה.‬

869
01:00:56,085 --> 01:00:57,520
‫את מבינה את זה?‬

870
01:00:59,055 --> 01:01:00,189
‫אני רוצה.‬

871
01:01:00,790 --> 01:01:02,625
‫בסדר. חכי רק רגע.‬

872
01:01:09,766 --> 01:01:11,267
‫ראינו את ג'ניפר מציגה‬

873
01:01:11,267 --> 01:01:13,936
‫יכולת מתוחכמת לשקר כדי לכסות את עקבותיה,‬

874
01:01:13,936 --> 01:01:16,472
‫כדי לשקר למשפחה שלה ולחברים במשך שנים.‬

875
01:01:17,340 --> 01:01:20,710
‫טוב, יש לנו פה בעיות טכניות.‬

876
01:01:20,710 --> 01:01:24,447
‫אנחנו פשוט נעביר את הציוד לחדר אחר.‬

877
01:01:24,447 --> 01:01:27,183
‫בסדר? ואז נעבור לשם. לחדר הסמוך. בסדר?‬

878
01:01:28,618 --> 01:01:31,421
‫אבל עכשיו היא מתמודדת מול ביל גץ,‬

879
01:01:31,421 --> 01:01:35,658
‫בלש שמיומן בזיהוי ואיתור שקרים.‬

880
01:01:37,627 --> 01:01:40,296
‫הוא היריב הראוי לג'ניפר.‬

881
01:01:41,864 --> 01:01:44,300
‫טוב. עכשיו, בואי נעבור לשם, בסדר?‬

882
01:01:54,911 --> 01:01:57,880
‫אז ספרי לי על הפסנתר.‬
‫מתי התחלת ללמוד נגינה?‬

883
01:02:00,316 --> 01:02:01,384
‫בגיל ארבע.‬

884
01:02:01,384 --> 01:02:02,652
‫ואו.‬

885
01:02:02,652 --> 01:02:06,889
‫כן, גם אני למדתי נגינה בחטיבה.‬
‫אני עדיין זוכר את "ברבורים באגם".‬

886
01:02:06,889 --> 01:02:08,925
‫זה מה שידעתי לנגן. וזהו בערך.‬

887
01:02:11,260 --> 01:02:13,563
‫עכשיו, ההורים שלך.‬

888
01:02:13,563 --> 01:02:19,235
‫הרגשת פעם שדי קשה לעמוד בציפיות שלהם?‬

889
01:02:19,235 --> 01:02:21,204
‫כן.‬
‫-אני מבין את ההרגשה הזו.‬

890
01:02:21,204 --> 01:02:25,241
‫שאולי את לא חכמה כמו שהם חשבו שאת.‬

891
01:02:25,241 --> 01:02:26,142
‫כן.‬

892
01:02:26,142 --> 01:02:29,011
‫מה עוד עשית כדי להעמיד פנים שאת לומדת?‬

893
01:02:29,946 --> 01:02:33,149
‫כשהם ביקשו משהו,‬
‫הייתי מנסה להכין להם מסמך.‬

894
01:02:33,149 --> 01:02:35,952
‫אוקיי. אז איזה סוג של מסמכים...‬

895
01:02:36,953 --> 01:02:40,022
‫הלוואות לסטודנטים... ותעודות.‬
‫-בסדר.‬

896
01:02:40,022 --> 01:02:41,858
‫בסדר. ואיך הכנת אותם?‬

897
01:02:42,458 --> 01:02:44,894
‫עם פוטושופ.‬

898
01:02:44,894 --> 01:02:48,064
‫פוטושופ. בסדר. והם פקפקו בזה אי פעם?‬

899
01:02:50,366 --> 01:02:51,701
‫לא ממש, לא.‬
‫לא?‬

900
01:02:52,702 --> 01:02:55,838
‫בטח היו ימים שבהם ממש תכננת:‬

901
01:02:55,838 --> 01:03:00,610
‫"היום אספר להם",‬
‫ואז... לא הצלחת להביא את עצמך לכך.‬

902
01:03:02,812 --> 01:03:03,646
‫בסדר.‬

903
01:03:08,518 --> 01:03:09,352
‫עכשיו...‬

904
01:03:11,120 --> 01:03:15,725
‫אם ההורים שלך היו מסכימים,‬
‫האם את ודניאל עדיין הייתם ביחד?‬

905
01:03:18,928 --> 01:03:21,531
‫אם הם לא היו מתערבים, מה היה קורה?‬

906
01:03:24,567 --> 01:03:27,103
‫אולי עדיין היינו ביחד. אני לא בטוחה.‬

907
01:03:27,103 --> 01:03:28,871
‫אבל הוא כבר המשיך הלאה.‬

908
01:03:28,871 --> 01:03:29,772
‫בסדר.‬

909
01:03:30,940 --> 01:03:32,575
‫ואיך זה גרם לך להרגיש?‬

910
01:03:36,012 --> 01:03:40,082
‫הוא היה האדם ש... מילא עבורי חלל ריק.‬

911
01:03:40,983 --> 01:03:44,020
‫אז הרגשתי שחלק ממני חסר.‬

912
01:03:45,888 --> 01:03:48,524
‫לא הייתי מאושרת עם שום חלק של חיי.‬

913
01:03:49,025 --> 01:03:50,960
‫החברים שלי המשיכו הלאה בחייהם,‬

914
01:03:50,960 --> 01:03:53,563
‫והרגשתי שאני לא הולכת לשום מקום.‬

915
01:03:53,563 --> 01:03:55,398
‫נשארתי מאחור.‬

916
01:03:56,599 --> 01:03:57,767
‫בסדר.‬

917
01:03:57,767 --> 01:04:00,436
‫ומה הייתה נקודת השפל?‬

918
01:04:03,105 --> 01:04:04,640
‫חתכתי את עצמי.‬

919
01:04:10,780 --> 01:04:13,983
‫נצטרך להתמודד עם זה צעד צעד, בסדר?‬

920
01:04:16,018 --> 01:04:17,920
{\an8}‫- 16:23 -‬

921
01:04:17,920 --> 01:04:21,791
{\an8}‫עכשיו, הסיבה שאני נמצא כאן היום‬

922
01:04:21,791 --> 01:04:27,663
{\an8}‫היא שאני מומחה למה שנקרא וידוא אמת.‬

923
01:04:29,599 --> 01:04:31,667
‫בסדר? אני לא בלש רצח.‬

924
01:04:35,438 --> 01:04:37,673
‫מה שג'ניפר לא יודעת הוא שבקנדה,‬

925
01:04:37,673 --> 01:04:40,710
‫לשוטרים מותר לשקר.‬

926
01:04:41,844 --> 01:04:45,915
‫כל עוד אנחנו לא מזלזלים‬
‫במערכת המשפט, זה מותר.‬

927
01:04:49,619 --> 01:04:55,324
‫אז העבודה שלי, בכל מקרה,‬
‫היא לעבור על כל הראיות הפורנזיות בתיק.‬

928
01:04:55,892 --> 01:04:56,726
‫בסדר?‬

929
01:04:58,094 --> 01:05:03,900
‫כלומר, הם סורקים את הבית היטב.‬
‫עכשיו, את יודעת מה לוויינים עושים?‬

930
01:05:03,900 --> 01:05:04,800
‫לא.‬

931
01:05:04,800 --> 01:05:08,070
‫יצא לך לראות‬
‫תוכניות טלוויזיה בנושאי במלחמה,‬

932
01:05:08,070 --> 01:05:11,374
‫שרואים בהן לוויינים מתמקדים על בניינים?‬

933
01:05:12,308 --> 01:05:16,279
‫ובעיקרון, אם אנשים מסתובבים בבית,‬

934
01:05:16,846 --> 01:05:18,915
‫זה כמו צילום רנטגן, כן?‬

935
01:05:18,915 --> 01:05:23,619
‫האם המיקומים של האנשים‬
‫תואמים למה שהעדים מספרים לנו?‬

936
01:05:26,022 --> 01:05:27,323
‫או שהם שונים?‬

937
01:05:30,793 --> 01:05:35,331
‫ביל גץ מעלה נושא באמצעות מידע על לוויינים.‬

938
01:05:35,331 --> 01:05:37,466
‫ברור שזה תכסיס,‬

939
01:05:38,100 --> 01:05:43,005
‫שנועד לגרום לג'ניפר לחשוב‬
‫שמה שהיא אומרת אולי הופרך,‬

940
01:05:43,005 --> 01:05:46,342
‫ושהיא תצטרך לשקר שוב‬
‫כדי לכסות על השקרים הקודמים.‬

941
01:05:52,315 --> 01:05:54,650
‫את יודעת מי היה בבית באותו לילה?‬

942
01:05:54,650 --> 01:05:55,551
‫אני לא יודעת.‬

943
01:05:55,551 --> 01:05:58,888
‫את יודעת, ג'ן. אין ספק לגבי זה, בסדר?‬

944
01:06:00,189 --> 01:06:02,892
‫העניין הוא כזה. ואת חייבת להסתכל עליי.‬

945
01:06:05,428 --> 01:06:07,830
‫אבא שלך לא היה אמור להיות עד.‬

946
01:06:09,198 --> 01:06:11,634
‫כאן כל הסיפור השתבש.‬

947
01:06:11,634 --> 01:06:14,236
‫בסדר? אבא שלך לא היה אמור לחיות.‬

948
01:06:15,237 --> 01:06:17,873
‫נתת לנו תיאור של גבר שחור עם רסטות.‬

949
01:06:17,873 --> 01:06:20,643
‫לא היה שם גבר שחור עם רסטות. בסדר?‬

950
01:06:20,643 --> 01:06:23,512
‫הוא נתן לנו תיאור לא רע של מי שהיית איתו,‬

951
01:06:23,512 --> 01:06:24,880
‫והוא בכלל לא שחור.‬

952
01:06:25,681 --> 01:06:27,450
‫אבל...‬
‫-למה אמרת את זה?‬

953
01:06:28,284 --> 01:06:30,353
‫זה מה שזכור לי.‬
‫-לא.‬

954
01:06:35,091 --> 01:06:36,525
‫את מעורבת בזה.‬

955
01:06:37,727 --> 01:06:38,561
‫נכון?‬

956
01:06:45,234 --> 01:06:46,268
‫מה קרה?‬

957
01:06:54,844 --> 01:06:55,678
‫מה קרה?‬

958
01:06:59,515 --> 01:07:00,516
‫ג'ן?‬

959
01:07:04,987 --> 01:07:07,156
‫לא חשבת כל כך רחוק, נכון?‬

960
01:07:09,191 --> 01:07:11,727
‫והגברים האלה לא באו לקחת את הכסף שלכם.‬

961
01:07:13,062 --> 01:07:16,832
‫הם באו לירות בהורים שלך.‬

962
01:07:19,502 --> 01:07:21,537
‫והם לא הגיעו לשם במקרה.‬

963
01:07:22,338 --> 01:07:23,939
‫זה היה מתוכנן.‬

964
01:07:26,942 --> 01:07:30,880
‫אבל ברגע שהם התחילו, ברגע שהם נכנסו‬
‫כבר לא יכולת לעצור את זה, נכון?‬

965
01:07:31,847 --> 01:07:32,681
‫נכון?‬

966
01:07:36,919 --> 01:07:38,087
‫ג'ן?‬

967
01:07:40,489 --> 01:07:41,590
‫רציתי שזה ייפסק.‬

968
01:07:41,590 --> 01:07:42,491
‫אני יודע.‬

969
01:07:43,059 --> 01:07:44,794
‫למה הם לא עצרו?‬

970
01:07:46,629 --> 01:07:47,463
‫מה?‬

971
01:07:48,364 --> 01:07:50,099
‫אני לא יודעת מי הם היו.‬

972
01:07:50,766 --> 01:07:53,169
‫אבל היה לך חלק בתכנון, נכון?‬

973
01:07:57,206 --> 01:07:58,040
‫נכון?‬

974
01:07:59,875 --> 01:08:00,709
‫ג'ן?‬

975
01:08:04,113 --> 01:08:05,581
‫את מתחרטת, נכון?‬

976
01:08:11,187 --> 01:08:12,021
‫סליחה?‬

977
01:08:17,226 --> 01:08:18,060
‫זה בסדר.‬

978
01:08:19,962 --> 01:08:21,931
‫היא לחשה,‬
‫אז הייתי צריך לרכון קדימה.‬

979
01:08:22,832 --> 01:08:24,133
‫אני לא שומע אותך.‬

980
01:08:27,169 --> 01:08:29,238
‫הם רק היו אמורים לחסל אותי.‬

981
01:08:32,074 --> 01:08:33,876
‫הם היו אמורים לחסל אותך?‬

982
01:08:34,677 --> 01:08:36,145
‫רציתי שיהרגו אותי.‬

983
01:08:37,012 --> 01:08:39,949
‫בשלב הזה, אני כמעט לא מאמין למה שאני שומע.‬

984
01:08:41,150 --> 01:08:41,984
‫למה?‬

985
01:08:43,052 --> 01:08:44,787
‫לא רציתי לחיות יותר.‬

986
01:08:46,021 --> 01:08:48,824
‫האם היא מספרת לנו את האמת?‬

987
01:08:51,594 --> 01:08:53,729
‫הם היו אמורים לחסל את המשפחה?‬

988
01:08:53,729 --> 01:08:54,997
‫לא, רק אותי.‬

989
01:08:55,998 --> 01:08:57,233
‫מה השתבש?‬

990
01:08:57,233 --> 01:08:58,267
‫אני לא יודעת.‬

991
01:09:00,136 --> 01:09:01,537
‫בסדר. מה כן ידוע לך?‬

992
01:09:03,472 --> 01:09:05,407
‫למה את היית אמורה להיות הקורבן?‬

993
01:09:07,910 --> 01:09:10,513
‫כי לא רציתי להיות כאן יותר.‬

994
01:09:10,513 --> 01:09:11,413
‫למה לא?‬

995
01:09:11,413 --> 01:09:13,849
‫כי הייתי כזאת אכזבה.‬

996
01:09:13,849 --> 01:09:16,285
‫אז איך התגלגלו העניינים?‬

997
01:09:17,786 --> 01:09:18,621
‫הא?‬

998
01:09:23,559 --> 01:09:25,294
‫זה לא היה אמור לקרות ככה.‬

999
01:09:25,294 --> 01:09:27,863
‫בסדר. אני מעריך את זה. איך זה קרה?‬

1000
01:09:28,597 --> 01:09:30,166
‫מה הייתה הבקשה שלך?‬

1001
01:09:31,400 --> 01:09:32,401
‫שיכנסו,‬

1002
01:09:33,202 --> 01:09:34,436
‫ושיחסלו אותי.‬

1003
01:09:35,437 --> 01:09:37,540
‫וכמה הוא עמד לגבות?‬

1004
01:09:39,575 --> 01:09:40,409
‫אלפיים.‬

1005
01:09:41,744 --> 01:09:42,578
‫בסדר.‬

1006
01:09:43,546 --> 01:09:45,915
‫ומה שמו? איך קראו לו?‬

1007
01:09:45,915 --> 01:09:47,449
‫הומי. הומבוי.‬

1008
01:09:50,786 --> 01:09:55,324
‫בסדר. הוא לא היה מופיע אצלך בבית באקראי.‬
‫היית צריכה לדעת בדיוק מתי הוא מגיע.‬

1009
01:09:56,091 --> 01:09:57,259
‫אז איך זה הלך?‬

1010
01:09:58,594 --> 01:09:59,695
‫הוא שלח לי הודעה.‬

1011
01:10:00,496 --> 01:10:01,964
‫סליחה?‬
‫-הוא שלח לי הודעה.‬

1012
01:10:02,731 --> 01:10:04,200
‫בסדר. אז מה סיכמתם?‬

1013
01:10:04,200 --> 01:10:06,602
‫אמרתי לך, 2,000 דולר,‬
‫והם היו אמורים להרוג אותי.‬

1014
01:10:06,602 --> 01:10:09,104
‫הם התקשרו אליי כדי לוודא שתהיה להם גישה.‬

1015
01:10:09,104 --> 01:10:11,340
‫בסדר. אז איך הם עשו את זה?‬

1016
01:10:11,974 --> 01:10:13,642
‫מה שאלו אותך בטלפון?‬

1017
01:10:14,143 --> 01:10:15,878
‫קיבלת הודעת טקסט או SMS?‬

1018
01:10:15,878 --> 01:10:17,580
‫הודעת טקסט. "כניסת VIP".‬

1019
01:10:18,080 --> 01:10:19,048
‫מה זה אומר?‬

1020
01:10:19,048 --> 01:10:20,716
‫שאוודא שיש להם איך להיכנס.‬

1021
01:10:26,722 --> 01:10:29,358
‫אז אחרי שאימא שלך הגיעה הביתה, מה עשית?‬

1022
01:10:30,693 --> 01:10:32,127
‫ירדתי למטה, אמרתי שלום.‬

1023
01:10:33,696 --> 01:10:35,531
‫העמדתי פנים שאני בודקת את הדלת.‬

1024
01:10:36,966 --> 01:10:39,268
‫תצטרכי להזדקף, כי אני לא שומע אותך.‬

1025
01:10:42,171 --> 01:10:45,874
‫איך הגעת להומבוי מלכתחילה?‬

1026
01:10:48,477 --> 01:10:49,511
‫שאלתי חבר.‬

1027
01:10:50,512 --> 01:10:51,480
‫אוקיי. את מי?‬

1028
01:10:54,116 --> 01:10:55,618
‫מישהו שאני כבר לא מוצאת.‬

1029
01:10:56,352 --> 01:10:57,319
‫מה שמו?‬

1030
01:11:02,992 --> 01:11:07,062
‫בנקודה הזו, ברור שאנחנו צריכים צו‬
‫כדי לפרוץ לטלפון של ג'ניפר.‬

1031
01:11:07,796 --> 01:11:10,332
‫כדי לגלות למי היא קשורה,‬

1032
01:11:11,834 --> 01:11:14,003
‫ואיך היא סידרה את זה.‬

1033
01:11:15,271 --> 01:11:16,105
‫ג'ן?‬

1034
01:11:35,624 --> 01:11:38,260
‫מהר מאוד זיהינו את תוכן הודעות הטקסט שלה.‬

1035
01:11:41,864 --> 01:11:45,434
{\an8}‫מייד, ראינו שהיא קיבלה הודעה מהומבוי.‬

1036
01:11:45,934 --> 01:11:50,572
‫- אני צריך את זמן הביצוע -‬

1037
01:11:50,572 --> 01:11:54,443
‫- תחשבי על זה? -‬

1038
01:11:54,443 --> 01:11:56,612
{\an8}‫- ג'ניפר:‬
‫היום לא ילך. ארוחת ערב. -‬

1039
01:11:56,612 --> 01:11:58,013
{\an8}‫זה די מסגיר.‬

1040
01:11:59,281 --> 01:12:01,884
‫אבל זו רק ההתחלה.‬

1041
01:12:04,787 --> 01:12:08,957
‫מה שמעניין במיוחד הוא חילופי ההודעות‬

1042
01:12:08,957 --> 01:12:11,927
‫בין דניאל וונג לג'ניפר.‬

1043
01:12:12,261 --> 01:12:16,031
{\an8}‫- ג'ניפר:‬
‫אתה אוהב אותי ורוצה להיות איתי? -‬

1044
01:12:16,031 --> 01:12:19,401
‫- דניאל: אני ממש מבואס כרגע ג'ן -‬

1045
01:12:19,401 --> 01:12:20,769
‫- אני מצטער -‬

1046
01:12:22,438 --> 01:12:25,274
‫ג'ניפר: "מה זאת אומרת? על מה אתה מצטער?"‬

1047
01:12:26,642 --> 01:12:28,610
‫"אתה יכול לענות בבקשה?"‬

1048
01:12:30,212 --> 01:12:33,349
‫דניאל ענה: "אני לא יודע איך לומר את זה.‬

1049
01:12:33,349 --> 01:12:35,417
‫"אני מרגיש כמוך,‬

1050
01:12:35,417 --> 01:12:37,119
‫"אבל כלפיה."‬

1051
01:12:40,089 --> 01:12:44,326
‫ג'ניפר: "אז אתה מרגיש כלפי כריסטין‬
‫כמו שאני מרגישה כלפיך?"‬

1052
01:12:45,794 --> 01:12:47,696
‫"אז תבטל עם הומבוי."‬

1053
01:12:50,399 --> 01:12:55,037
‫דניאל: "לבטל את הומבוי?‬
‫אמרת שאת רוצה את זה איתי או בלעדיי."‬

1054
01:12:56,271 --> 01:12:58,674
‫"אמרת שאת רוצה לעשות את זה בשביל עצמך."‬

1055
01:13:01,076 --> 01:13:03,345
‫ואז דני מתעצבן עליה.‬

1056
01:13:04,613 --> 01:13:07,516
‫- דניאל:‬
‫תמיד הלכתי בין הטיפות איתך -‬

1057
01:13:07,516 --> 01:13:12,488
‫- עשיתי הכול וסידרתי לך את זה -‬

1058
01:13:13,055 --> 01:13:15,591
‫- תתקשרי להומבוי -‬

1059
01:13:16,291 --> 01:13:18,694
‫זה המסמר האחרון בארון של דניאל וונג.‬

1060
01:13:19,027 --> 01:13:21,397
‫- מתקשר להומבוי -‬

1061
01:13:23,298 --> 01:13:27,503
{\an8}‫אין ספק שהוא סייע לג'ן‬
‫ליצור קשר עם הומבוי.‬

1062
01:13:29,371 --> 01:13:33,409
‫- הומבוי: שעת השין -‬

1063
01:13:33,409 --> 01:13:35,344
‫המידע פה הוא זהב טהור.‬

1064
01:13:37,479 --> 01:13:39,615
‫עכשיו תפסנו אחד מקושרי הקשר.‬

1065
01:13:41,583 --> 01:13:43,118
‫חייבים לאתר אותו.‬

1066
01:13:44,586 --> 01:13:47,322
‫מינינו צוות למעקב אחרי דני וונג‬

1067
01:13:47,322 --> 01:13:50,426
‫ובחנו את כל שיחות הטלפון.‬

1068
01:13:51,960 --> 01:13:54,930
‫ראינו שיחות חוזרות בכל מקום.‬

1069
01:13:55,531 --> 01:13:59,668
‫באופן שיטתי, הצלחנו לאתר את החשודים שלנו.‬

1070
01:13:59,668 --> 01:14:02,805
{\an8}‫הצלחנו לזהות את אריק קארטי כאחד החשודים,‬

1071
01:14:02,805 --> 01:14:04,973
{\an8}‫את דייוויד מילוואגנם כחשוד,‬

1072
01:14:04,973 --> 01:14:08,844
{\an8}‫כמו גם את הומבוי,‬
‫לנפורד קרופורד, כחשוד שלישי.‬

1073
01:14:09,812 --> 01:14:11,313
‫- דניאל: מה את עושה? -‬

1074
01:14:11,313 --> 01:14:13,515
‫- ג'ניפר: מחכה לשיחה מהומבוי -‬

1075
01:14:13,515 --> 01:14:14,616
‫- דניאל: אוקיי -‬

1076
01:14:15,184 --> 01:14:16,752
‫- תשמרי על עצמך -‬

1077
01:14:18,420 --> 01:14:21,657
‫לנפורד היה עמית שדני הסתובב איתו מדי פעם,‬

1078
01:14:21,657 --> 01:14:23,158
‫ושגם סחר בסמים.‬

1079
01:14:24,560 --> 01:14:26,395
‫הם עומדים להיעצר.‬

1080
01:14:29,498 --> 01:14:32,267
{\an8}‫שיט. טוב. אתה מכיר את הילד, נכון?‬

1081
01:14:32,267 --> 01:14:33,168
{\an8}‫כן.‬

1082
01:14:33,168 --> 01:14:36,672
{\an8}‫הגיעו אליו היום לעבודה מהמשטרה.‬
‫-ולקחו אותו?‬

1083
01:14:36,672 --> 01:14:37,706
‫כן.‬

1084
01:14:37,706 --> 01:14:40,742
‫מאשימים אותו בקשירת קשר.‬

1085
01:14:41,977 --> 01:14:43,979
‫ואו. אתה צוחק עליי.‬

1086
01:14:44,513 --> 01:14:46,548
‫פאק. אני לא יודע מה קורה, אחי.‬

1087
01:14:47,082 --> 01:14:48,283
‫מטורף.‬

1088
01:14:55,390 --> 01:14:57,593
‫הכול יצא החוצה, בסדר?‬

1089
01:14:57,593 --> 01:15:01,563
‫ואנחנו צריכים להגיע להחלטה פה,‬
‫כי זה לא היה בשבילך.‬

1090
01:15:01,563 --> 01:15:05,567
‫אוקיי? הבקשה הייתה‬
‫עבור ההורים שלך, ורק עבורם. בסדר?‬

1091
01:15:05,567 --> 01:15:07,135
‫זה מה שאתה רוצה שאומר?‬

1092
01:15:07,135 --> 01:15:09,404
‫אבל זה לא מה שקרה.‬
‫-ספרי לי מה קרה.‬

1093
01:15:09,404 --> 01:15:12,474
‫אני רוצה שתספרי לי ‬
‫שתכננת את זה להורים שלך.‬

1094
01:15:12,474 --> 01:15:13,375
‫אבל זה...‬

1095
01:15:13,375 --> 01:15:15,811
{\an8}‫אנחנו נגלה את שאר הסיפור ממילא.‬

1096
01:15:15,811 --> 01:15:17,579
‫בסדר? אנחנו כבר...‬

1097
01:15:17,579 --> 01:15:20,749
‫הריאיון נמשך יותר משלוש שעות.‬

1098
01:15:20,749 --> 01:15:25,754
‫ג'ניפר תיארה‬
‫שזו התאבדות על ידי רוצח שכיר שהשתבשה.‬

1099
01:15:25,754 --> 01:15:28,490
‫כן, פושעים הם לא תמיד חכמים במיוחד,‬

1100
01:15:28,490 --> 01:15:32,194
‫אבל לא נראה לי שהם היו מתבלבלים‬
‫והורגים את האנשים הלא נכונים.‬

1101
01:15:32,194 --> 01:15:34,796
‫זה בולשיט. היא תכננה הכול.‬

1102
01:15:35,664 --> 01:15:38,267
‫זו לא תחושה טובה לחיות עם סודות, נכון?‬

1103
01:15:39,101 --> 01:15:40,702
‫ועכשיו מגדל הקלפים יתמוטט.‬

1104
01:15:41,236 --> 01:15:42,070
‫ג'ן?‬

1105
01:15:45,207 --> 01:15:46,208
‫תני לי רגע.‬

1106
01:15:58,987 --> 01:16:02,457
‫זה הרגע שבו, בהתבסס על הראיות שהוצגו...‬

1107
01:16:03,592 --> 01:16:06,328
‫אנחנו יכולים להבין‬
‫בדיוק מה התרחש באותו לילה.‬

1108
01:16:12,801 --> 01:16:16,772
‫ג'ניפר קיבלה הודעת טקסט מהומבוי,‬
‫ובה נכתב "שעת השין".‬

1109
01:16:18,774 --> 01:16:22,311
‫ואז היא המתינה‬
‫שאימא שלה תחזור מריקודי השורות...‬

1110
01:16:23,445 --> 01:16:26,415
‫וירדה למטה כדי להגיד לאימא לילה טוב.‬

1111
01:16:32,854 --> 01:16:34,990
‫ואז היא הלכה לדלת‬

1112
01:16:37,059 --> 01:16:38,527
‫והשאירה אותה לא נעולה.‬

1113
01:16:42,798 --> 01:16:45,167
‫ובכך השאירה את הוריה כטרף.‬

1114
01:16:47,502 --> 01:16:49,204
‫ואז היא חזרה למעלה,‬

1115
01:16:49,204 --> 01:16:52,975
‫שם היא המשיכה להתכתב עם החשודים.‬

1116
01:16:59,615 --> 01:17:02,718
‫אנחנו מאמינים שהיא כיבתה והדליקה את האורות‬

1117
01:17:04,252 --> 01:17:06,622
‫כדי לסמן להם להיכנס לבית,‬

1118
01:17:06,622 --> 01:17:10,459
‫ואז חזרה לחדר שלה, כדי לחכות למה שיתרחש.‬

1119
01:17:15,998 --> 01:17:20,369
‫דמיינו לעצמכם את האימה וההלם שביק והאן חוו‬

1120
01:17:20,369 --> 01:17:22,838
‫כשהזרים האלה נכנסו לביתם.‬

1121
01:17:22,838 --> 01:17:23,839
‫אבא?‬

1122
01:17:24,973 --> 01:17:27,943
‫אני רק מתקשרת לשירותי חירום!‬
‫-גברתי.‬

1123
01:17:27,943 --> 01:17:29,011
‫הלו?‬

1124
01:17:29,011 --> 01:17:31,079
‫אני בסדר! אני בסדר!‬

1125
01:17:33,315 --> 01:17:34,349
‫זה מרושע.‬

1126
01:17:34,983 --> 01:17:37,085
‫זה הכי מרושע שיש.‬

1127
01:17:39,287 --> 01:17:42,290
‫- 18:59 -‬

1128
01:17:49,498 --> 01:17:50,332
‫טוב.‬

1129
01:17:52,067 --> 01:17:54,603
‫אני צריך שתקשיבי לי טוב. בסדר, ג'ן?‬

1130
01:17:56,238 --> 01:17:58,306
‫בשלב הזה של החקירה,‬

1131
01:18:00,208 --> 01:18:02,477
‫אני אעצור אותך באשמת רצח.‬

1132
01:18:04,346 --> 01:18:08,183
‫כמו כן, ניסיון לרצח, וקשירת קשר לרצח.‬

1133
01:18:09,384 --> 01:18:10,752
‫את מבינה את זה?‬

1134
01:18:13,155 --> 01:18:15,657
‫תגידי לי אם את מבינה את ההאשמות האלה.‬

1135
01:18:16,158 --> 01:18:17,359
‫כן או לא.‬
‫-כן.‬

1136
01:18:17,359 --> 01:18:18,493
‫כן. בסדר.‬

1137
01:18:19,594 --> 01:18:23,699
‫מחובתי ליידע אותך שזכותך לשמור...‬

1138
01:18:23,699 --> 01:18:26,968
{\an8}‫המשטרה ביצעה מעצר‬
‫בפרשת הפלישה הקטלנית לבית במרקהם,‬

1139
01:18:26,968 --> 01:18:30,572
{\an8}‫והערב, בטוויסט מזעזע,‬
‫בתה של הקורבן מואשמת‬

1140
01:18:30,572 --> 01:18:33,642
{\an8}‫בתזמור הפשע שגרם למוות של אימה.‬

1141
01:18:33,642 --> 01:18:37,612
{\an8}‫מהמשטרה נמסר כי בתה של הקורבן,‬
‫ג'ניפר פן, היא שעומדת מאחורי התכנון‬

1142
01:18:37,612 --> 01:18:40,348
{\an8}‫לרצוח את אימה, ביק הא פן,‬

1143
01:18:40,348 --> 01:18:43,018
{\an8}‫ומאחורי הירי באביה, הואיי האן פן.‬

1144
01:18:43,018 --> 01:18:45,020
‫- החיים הכפולים של ג'ניפר פן -‬

1145
01:18:45,020 --> 01:18:49,591
‫אשתי ואני הסתכלנו זה על זה.‬
‫לא יכולנו להאמין.‬

1146
01:18:49,591 --> 01:18:54,429
‫פספסתי משהו? יש משהו שלא ראיתי?‬

1147
01:18:54,429 --> 01:18:57,899
‫אנשים נחרדים ומבולבלים מהרעיון שמישהו‬

1148
01:18:57,899 --> 01:19:00,802
‫יהרוג את האנשים שהביאו אותו אל העולם.‬

1149
01:19:04,606 --> 01:19:09,311
‫מייד היה לי פלאשבק לרגע‬
‫שבו חיבקתי את ג'ניפר בלוויה של אימא שלה.‬

1150
01:19:09,811 --> 01:19:13,782
‫הרגשתי כל כך אותנטי וכל כך נסער,‬

1151
01:19:13,782 --> 01:19:16,785
‫שהרגשתי שכל המילים שאמרתי חלולות,‬

1152
01:19:16,785 --> 01:19:21,089
‫ופשוט הרגשתי נבגד איכשהו.‬

1153
01:19:21,590 --> 01:19:24,726
‫- מקורבן למואשמת -‬

1154
01:19:24,726 --> 01:19:29,097
‫אז חזרתי למחרת בבוקר, והייתי בהלם.‬

1155
01:19:29,097 --> 01:19:33,468
‫מתי זה... איך זה קרה?‬
‫מתי? מה? מה קורה?‬

1156
01:19:35,003 --> 01:19:38,373
‫באמת הייתי אמפתית אליה.‬

1157
01:19:39,407 --> 01:19:40,475
‫את בסדר.‬

1158
01:19:41,843 --> 01:19:45,614
‫איך היא הייתה יכולה לעשות כזה דבר?‬

1159
01:19:47,849 --> 01:19:50,285
‫אחרי המעצר, מצאנו את היומן שלה.‬

1160
01:19:51,753 --> 01:19:55,657
‫שהוביל להצצה מעניינת בחשיבה שלה.‬

1161
01:19:56,224 --> 01:20:00,295
‫הוא הראה שג'ניפר התלוננה‬
‫שההורים שלה מגבילים אותה,‬

1162
01:20:00,295 --> 01:20:03,698
‫אבל רק מפני שהם לא רצו‬
‫שהיא תצא עם סוחר סמים.‬

1163
01:20:04,766 --> 01:20:08,603
‫במילותיה של ג'ניפר,‬
‫הם פחדו שהוא יהרוס לה את החיים.‬

1164
01:20:09,104 --> 01:20:11,673
‫כל השאר עוסק בדניאל ובקשר איתו.‬

1165
01:20:11,673 --> 01:20:15,010
‫היא ציירה פרפרים וכלבלבים.‬

1166
01:20:17,379 --> 01:20:22,350
‫היא רצתה אהבה מהאגדות עם דני וונג.‬
‫זו הייתה המטרה הסופית שלה.‬

1167
01:20:23,685 --> 01:20:26,922
‫והיא ניסתה בכל כוחה לגרום לזה לקרות.‬

1168
01:20:30,525 --> 01:20:33,094
‫כעת אנחנו מאמינים שכל מאות הודעות הטקסט,‬

1169
01:20:33,094 --> 01:20:35,497
‫מאות האיומים שנשלחו לדניאל וונג...‬

1170
01:20:37,299 --> 01:20:38,466
‫הגיעו מג'ניפר.‬

1171
01:20:39,000 --> 01:20:41,670
‫זו הייתה ג'ניפר שיצרה איתו קשר בלי סוף,‬

1172
01:20:41,670 --> 01:20:45,740
‫ניסתה לחזור לחייו, ולסלק את כריסטינה.‬

1173
01:20:53,048 --> 01:20:54,983
‫זו התנהגות מופרזת.‬

1174
01:20:56,218 --> 01:20:59,454
‫התנהגות מוגזמת, שהיא רק רצתה להיות איתו.‬

1175
01:21:02,958 --> 01:21:07,362
‫מבחינתי, ג'ניפר רק חיפשה אהבה ואישור.‬

1176
01:21:08,830 --> 01:21:12,567
‫היא כנראה חשבה‬
‫שדניאל הוא היחיד שמבין מי היא באמת.‬

1177
01:21:13,268 --> 01:21:16,238
‫אז אם היא תאבד אותו, מה יישאר לה?‬

1178
01:21:17,339 --> 01:21:18,573
‫אתם מבינים?‬

1179
01:21:20,108 --> 01:21:22,577
‫אבל למה שדניאל ירצה להיות מעורב?‬

1180
01:21:22,577 --> 01:21:25,113
‫הוא כבר בקשר עם בחורה אחרת,‬

1181
01:21:25,113 --> 01:21:27,082
‫וסוג של ניתק את הקשר עם ג'ניפר.‬

1182
01:21:29,918 --> 01:21:32,120
‫יש את הרווח הכלכלי.‬

1183
01:21:32,120 --> 01:21:35,557
‫ביטוח החיים, הבית, חלק מזה היה עובר אליה.‬

1184
01:21:37,192 --> 01:21:41,096
‫ג'ניפר עמדה להשיג כחצי מיליון דולר.‬

1185
01:21:41,096 --> 01:21:42,364
{\an8}‫תחתום כאן.‬

1186
01:21:42,864 --> 01:21:47,435
{\an8}‫ודניאל כנראה חשב שהוא יכול‬
‫להשפיע על ג'ניפר ולקבל גישה לכסף.‬

1187
01:21:47,435 --> 01:21:48,336
{\an8}‫טוב. יופי.‬

1188
01:21:48,837 --> 01:21:51,873
{\an8}‫אני מאמין שכדי להרחיב את הסחר בסמים.‬

1189
01:21:54,843 --> 01:21:57,879
‫כשהאן פן גיל - האולטימטום.‬

1190
01:21:57,879 --> 01:22:02,050
‫"אמרתי לג'ניפר‬
‫שהיא צריכה לסיים את הקשר עם דני וונג.‬

1191
01:22:02,050 --> 01:22:05,253
‫"אם לא, תצטרכי לחכות עד אחרי שאמות."‬

1192
01:22:15,530 --> 01:22:19,601
{\an8}‫להפתעתנו הרבה, גילינו‬
‫שזה לא ניסיון הרצח הראשון שלה.‬

1193
01:22:20,168 --> 01:22:24,139
{\an8}‫ושהיא יצרה קשר עם ידיד שלה‬
‫כעשרה חודשים קודם לכן,‬

1194
01:22:24,139 --> 01:22:26,808
{\an8}‫וביקשה ממנו להרוג את אבא שלה.‬

1195
01:22:26,808 --> 01:22:30,412
‫היא אפילו שילמה לאדם הזה.‬

1196
01:22:33,715 --> 01:22:36,351
‫התוכנית הזו לא התממשה, כמובן.‬

1197
01:22:36,918 --> 01:22:40,722
‫אבל זה רק מראה לכם את הכוונה שהייתה לה.‬

1198
01:22:40,722 --> 01:22:44,426
‫את התוכנית הקרה והמחושבת שהיא עשתה.‬

1199
01:22:44,426 --> 01:22:45,860
‫לא פעם אחת, אלא פעמיים.‬

1200
01:22:47,329 --> 01:22:48,530
‫זה קרה?‬

1201
01:22:49,364 --> 01:22:50,532
‫אני לא חושבת.‬

1202
01:22:52,801 --> 01:22:54,869
‫אז היא תכננה את זה בעבר?‬

1203
01:22:57,539 --> 01:22:59,140
‫היא צריכה לשלם את המחיר.‬

1204
01:23:03,311 --> 01:23:06,982
‫החלק הכי שובר לב בסיפור‬
‫הוא שבלילה של הרצח,‬

1205
01:23:07,849 --> 01:23:10,352
‫אחד מהחמושים איים על ביק באקדח.‬

1206
01:23:11,419 --> 01:23:13,188
‫אילצו את ביק לרדת על ברכיה,‬

1207
01:23:13,188 --> 01:23:16,524
‫והמילים האחרונות שלה היו:‬
‫"אל תפגעו בבת שלי."‬

1208
01:23:19,728 --> 01:23:25,800
‫חבר מושבעים בטורונטו הרשיעה אישה‬
‫במזימה לשכור רוצח שיפגע בהוריה.‬

1209
01:23:25,800 --> 01:23:29,738
‫ג'ניפר פן הורשעה‬
‫ברצח ממדרגה ראשונה של אימה‬

1210
01:23:29,738 --> 01:23:32,307
‫ובניסיון לרצח של אביה.‬

1211
01:23:32,807 --> 01:23:36,211
{\an8}‫בתחילה היא לא הגיבה לגזר הדין,‬
‫אך כשהחדשות החלו לשקוע,‬

1212
01:23:36,211 --> 01:23:39,147
{\an8}‫היא נשברה והחלה להתייפח.‬

1213
01:23:42,784 --> 01:23:44,853
‫בסופו של דבר, היא בחרה בדניאל,‬

1214
01:23:45,520 --> 01:23:49,791
‫והייתה נחושה להיות עם דניאל.‬

1215
01:23:51,459 --> 01:23:52,427
‫בכל מחיר.‬

1216
01:23:56,297 --> 01:23:59,968
‫מבחינתה, זה היה סיפור אהבה שהשתבש.‬

1217
01:24:11,046 --> 01:24:13,214
‫זה היה חשוב.‬

1218
01:24:14,482 --> 01:24:16,184
‫מה שאנחנו עושים הוא חשוב.‬

1219
01:24:16,785 --> 01:24:17,619
‫ו...‬

1220
01:24:25,727 --> 01:24:27,862
‫היה צריך לצאת מזה משהו טוב.‬

1221
01:24:28,696 --> 01:24:29,998
‫וזה...‬

1222
01:24:30,932 --> 01:24:35,837
‫זה לא יעזור להחזיר אף אחד, אבל...‬

1223
01:24:37,639 --> 01:24:42,010
‫אני חושב שעשינו חסד עם גב' פן ומר פן.‬

1224
01:24:49,217 --> 01:24:52,887
‫- ג'ניפר פן, דניאל וונג ויתר הנאשמים‬
‫נידונו למאסר עולם -‬

1225
01:24:52,887 --> 01:24:56,858
‫- ללא אפשרות חנינה במשך 25 שנים. -‬

1226
01:24:57,659 --> 01:25:04,666
‫- האן פן קיבל‬
‫צו איסור קיום קשר לכל החיים נגד בתו. -‬

1227
01:25:05,667 --> 01:25:10,038
‫- לאחר ערעור מוצלח על הרשעתם‬
‫ברצח ממדרגה ראשונה של ביק הא פן, -‬

1228
01:25:10,038 --> 01:25:12,173
‫- כל הנאשמים קיבלו משפט חדש. -‬

1229
01:25:12,173 --> 01:25:17,545
‫- ג'ניפר ממשיכה לטעון לחפותה. -‬

1230
01:26:00,288 --> 01:26:02,290
‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬