1
00:00:02,000 --> 00:00:07,000
Downloaded from
YTS.MX

2
00:00:08,000 --> 00:00:13,000
Official YIFY movies site:
YTS.MX

3
00:00:13,000 --> 00:00:15,958
{\an8}‫- סנטו אנדרה, סאו פאולו -‬

4
00:00:17,416 --> 00:00:18,833
{\an8}‫שניים בפברואר,‬

5
00:00:19,416 --> 00:00:21,083
{\an8}‫היום שבו התחלנו לצאת.‬

6
00:00:21,166 --> 00:00:23,041
{\an8}‫- שניים בפברואר, 2008 -‬

7
00:00:25,250 --> 00:00:27,916
‫אני והחבר שלי קרובים מאוד.‬

8
00:00:29,208 --> 00:00:30,125
‫ומאושרים.‬

9
00:00:33,000 --> 00:00:34,333
‫אני אוהבת אותו‬

10
00:00:34,416 --> 00:00:36,208
‫בלי תנאים.‬

11
00:00:39,958 --> 00:00:41,375
‫אלואה ולינדמברג,‬

12
00:00:42,125 --> 00:00:43,458
‫אהבת נצח.‬

13
00:00:45,666 --> 00:00:49,166
‫- כעבור שמונה חודשים -‬

14
00:00:49,250 --> 00:00:52,000
‫הרגשה של נקמה.‬

15
00:00:54,583 --> 00:00:56,791
‫הרבה אנשים ישלמו על זה.‬

16
00:00:57,333 --> 00:01:00,000
‫הרבה אנשים יסבלו ויבכו.‬

17
00:01:09,666 --> 00:01:10,500
‫- משטרה -‬

18
00:01:10,583 --> 00:01:12,833
{\an8}‫- 13 באוקטובר, 2008‬
‫21:00 בערב -‬

19
00:01:18,083 --> 00:01:21,125
‫המשטרה התקשרה אליי מהטלפון של בעלי.‬

20
00:01:21,208 --> 00:01:23,083
‫נבהלתי.‬

21
00:01:23,166 --> 00:01:25,166
‫שאלתי: "מה קרה?‬
‫הוא היה מעורב בתאונה?‬

22
00:01:25,250 --> 00:01:27,958
‫"מישהו פגע בו? הוא בסדר? הוא יכול לדבר?"‬

23
00:01:28,041 --> 00:01:30,291
‫השוטר אמר: "לא, הוא בסדר.‬

24
00:01:30,375 --> 00:01:33,333
‫"אבל הבת שלך נעולה בדירה.‬

25
00:01:34,041 --> 00:01:38,000
‫"היא כלואה. החבר שלה כלא אותה שם."‬

26
00:01:44,375 --> 00:01:51,375
‫- אלואה: חטיפה בשידור חי -‬

27
00:01:55,166 --> 00:01:58,250
{\an8}‫- החברה לדיור ופיתוח עירוני‬
‫13 באוקטובר 2008, 14:00 -‬

28
00:01:58,333 --> 00:02:00,750
{\an8}‫ביום החטיפה,‬

29
00:02:02,916 --> 00:02:04,333
‫כשהגעתי הביתה,‬

30
00:02:05,250 --> 00:02:07,625
‫דפקתי על הדלת שוב ושוב,‬

31
00:02:11,166 --> 00:02:15,458
{\an8}‫קראתי בקול, ירדתי למטה,‬
‫צעקתי, אבל אף אחד לא ענה.‬

32
00:02:15,541 --> 00:02:17,875
‫חשבתי לעצמי: "אחותי בטח ישנה."‬

33
00:02:17,958 --> 00:02:19,500
‫לעזאזל, אין מצב.‬

34
00:02:25,333 --> 00:02:28,125
‫כשהגעתי הביתה, ראיתי את דוגלאס מרחוק,‬

35
00:02:28,208 --> 00:02:31,583
‫יושב בכניסה לבניין.‬

36
00:02:32,166 --> 00:02:34,625
{\an8}‫הוא אמר: "אלואה נעלמה."‬
‫אמרתי: "מה נעלמה?"‬

37
00:02:42,666 --> 00:02:46,791
‫ואז הוא צעק מבפנים:‬
‫"תתרחקו מהדלת, או שאני יורה בכם!"‬

38
00:02:47,291 --> 00:02:48,416
‫זיהינו את הקול…‬

39
00:02:48,500 --> 00:02:50,500
‫"לינדמברג, זה אתה?"‬

40
00:02:50,583 --> 00:02:54,541
‫"אני בפנים, ואצא מפה רק מת.‬

41
00:02:54,625 --> 00:02:57,208
‫"אני הולך לרצוח את אלואה.‬

42
00:02:57,291 --> 00:03:00,625
‫"ארצח את הילדים שכאן ואת ניארה."‬

43
00:03:01,958 --> 00:03:07,375
‫היו שם אחותי, ניארה, ויקטור ויגאו.‬

44
00:03:08,041 --> 00:03:10,333
‫כששמעתי שהם בפנים,‬

45
00:03:10,416 --> 00:03:12,083
‫לא האמנתי.‬

46
00:03:12,166 --> 00:03:14,791
‫לא האמנתי שזה קורה.‬

47
00:03:14,875 --> 00:03:19,583
{\an8}‫- חמש שעות לחטיפה -‬

48
00:03:19,666 --> 00:03:22,666
{\an8}‫הוא אמר: "אל תתקשר למשטרה."‬
‫אמרתי: "לא, לא אתקשר."‬

49
00:03:25,041 --> 00:03:28,750
‫אבא של ויקטור דאג לו, כי הוא נעדר יום שלם,‬

50
00:03:28,833 --> 00:03:31,250
‫ופנה לניידת משטרה לעזרה.‬

51
00:03:34,541 --> 00:03:38,666
{\an8}‫כשהוא לקח אותי לשכונה,‬
‫ידעתי שזה אזור בעייתי מאוד.‬

52
00:03:38,750 --> 00:03:41,416
{\an8}‫למעשה, פחות מ-200 או 300 מטרים משם,‬

53
00:03:41,500 --> 00:03:45,041
‫היו מספר תחנות סמים.‬

54
00:03:46,625 --> 00:03:48,958
‫הסמל אטוס עלה למעלה, ואמר:‬

55
00:03:49,041 --> 00:03:52,875
‫"אל תתקרב לדלת, או שהוא יירה."‬

56
00:03:54,583 --> 00:03:56,750
‫לינדמברג ראה את הניידת מגיעה,‬

57
00:03:56,833 --> 00:03:58,625
‫ונלחץ מאוד.‬

58
00:03:58,708 --> 00:04:02,333
‫"אמרתי לכם לא לקרוא למשטרה!‬
‫אני ארצח את כולם!"‬

59
00:04:06,083 --> 00:04:09,208
‫הרמתי את הטלפון‬
‫כדי להתחיל במשא ומתן, והוא התחיל לקלל.‬

60
00:04:09,291 --> 00:04:12,958
{\an8}‫חברה שלי, הכלבה הזאת…‬
‫-אני לא חברה שלך.‬

61
00:04:14,000 --> 00:04:15,083
{\an8}‫תסתמי ת'פה.‬

62
00:04:15,166 --> 00:04:16,500
{\an8}‫תסתמי ת'פה.‬

63
00:04:17,000 --> 00:04:21,000
‫אמרתי: "אל תעשה את זה. תירגע."‬
‫ניסיתי להרגיע אותו.‬

64
00:04:21,083 --> 00:04:24,125
‫"בוא נעצור כאן.‬
‫לא עשית שום דבר."‬

65
00:04:24,208 --> 00:04:26,166
‫"תן להם ללכת, והכול יהיה בסדר."‬

66
00:04:29,291 --> 00:04:30,916
‫הוא היה מאוד תנודתי.‬

67
00:04:31,000 --> 00:04:34,708
‫היו פעמים שהוא היה רגוע ודיבר איתי‬
‫כאילו שאנחנו חברים הכי טובים,‬

68
00:04:34,791 --> 00:04:36,041
‫והיו פעמים שהוא היה עצבני.‬

69
00:04:36,125 --> 00:04:42,583
‫ואז השוטרים החליטו להזעיק‬
‫את יחידת ההשתלטות. זו המומחיות שלה.‬

70
00:04:47,250 --> 00:04:49,750
{\an8}‫כשלתושבים יש בעיה, הם מזעיקים את המשטרה.‬

71
00:04:49,833 --> 00:04:53,083
‫כשלמשטרה יש בעיה,‬
‫היא מזעיקה את יחידת ההשתלטות.‬

72
00:04:53,583 --> 00:04:57,333
{\an8}‫במרבית המקרים,‬
‫ליחידת השתלטות יש תוצאות טובות.‬

73
00:04:58,125 --> 00:05:01,208
{\an8}‫צוות המו"מ הגיע, יצר קשר עם אטוס,‬

74
00:05:01,291 --> 00:05:03,833
‫והעריך את המצב.‬

75
00:05:03,916 --> 00:05:06,833
‫הצוות הטקטי חיפש איפה להתמקם,‬

76
00:05:06,916 --> 00:05:09,750
{\an8}‫מפני שהיינו עשויים להיכנס בכל רגע.‬

77
00:05:13,083 --> 00:05:18,000
‫תפקיד הצלף‬
‫לחסל את החוטף או לגרום לו לפציעה קשה.‬

78
00:05:18,958 --> 00:05:20,958
‫תפקיד מנהל המו"מ‬

79
00:05:21,041 --> 00:05:23,833
‫הוא להבהיר לחוטף‬

80
00:05:23,916 --> 00:05:26,333
‫שהפתרון שמוצע לו‬
‫הוא האפשרות הטובה ביותר.‬

81
00:05:26,416 --> 00:05:29,666
‫עדיף לו לשבת בכלא.‬
‫האפשרות השנייה גרועה יותר.‬

82
00:05:33,041 --> 00:05:37,583
{\an8}‫ובמקרה של אלואה הייתה הטיה מסוכנת במיוחד:‬

83
00:05:37,666 --> 00:05:39,666
{\an8}‫מצבו הנפשי המעורער של החוטף.‬

84
00:05:39,750 --> 00:05:44,041
‫זה מאפיין שהופך הכול לנפיץ מאוד.‬

85
00:05:46,125 --> 00:05:50,000
‫יחידת ההשתלטות הגיעה בוואן, מוכנה לפעולה.‬

86
00:05:50,083 --> 00:05:54,166
‫אני נכנסתי לוואן והמשכתי במו"מ משם.‬

87
00:05:54,250 --> 00:05:57,291
{\an8}‫מה אתה רוצה?‬
‫תגיד לי, כדי שאוכל לעזור לך.‬

88
00:05:57,375 --> 00:05:58,875
{\an8}‫מה אני רוצה?‬
‫-כן.‬

89
00:05:58,958 --> 00:06:02,333
{\an8}‫אני רוצה לרצוח את אלואה,‬
‫להתאבד, ולשחרר את ברבי.‬

90
00:06:06,666 --> 00:06:08,416
‫במהלך המשא ומתן,‬

91
00:06:08,500 --> 00:06:12,541
‫הוא אמר: "אני רוצה לדבר‬
‫עם אימא של אלואה, חמותי."‬

92
00:06:12,625 --> 00:06:13,708
‫טוב, נתקשר אליה.‬

93
00:06:13,791 --> 00:06:17,000
‫הוא הבטיח שברגע שידבר איתה,‬

94
00:06:17,083 --> 00:06:18,250
‫הוא ישחרר את אלואה.‬

95
00:06:21,166 --> 00:06:24,625
‫הביאו אותה למקום. חצינו את הרחוב.‬

96
00:06:24,708 --> 00:06:27,458
‫היה לי מגן בליסטי, העמדתי אותה…‬

97
00:06:27,541 --> 00:06:29,583
‫אני והיא עמדנו מאחורי המגן.‬

98
00:06:31,458 --> 00:06:33,750
‫העבירו לי את הטלפון, והוא אמר:‬

99
00:06:33,833 --> 00:06:38,125
‫"אמרתי לך שאעשה משהו מטורף,‬
‫אבל לא האמנת לי."‬

100
00:06:40,416 --> 00:06:43,208
{\an8}‫אמרתי: "האמנתי לך, ליזו.‬
‫אבל חשבתי שאתה מתכנן לפגוע בעצמך."‬

101
00:06:43,291 --> 00:06:44,958
{\an8}‫- אנה כריסטינה פימנטל‬
‫אימא של אלואה -‬

102
00:06:45,041 --> 00:06:48,250
{\an8}‫"אל תעשה את זה. למען השם."‬

103
00:06:50,041 --> 00:06:51,833
‫"תן לבנות ללכת, רד למטה.‬

104
00:06:51,916 --> 00:06:55,208
‫"אני אבוא איתך לאן שתלך.‬
‫לא אעזוב אותך לרגע."‬

105
00:06:57,000 --> 00:06:58,500
‫הוא השתנה.‬

106
00:06:59,041 --> 00:07:01,583
‫היה נראה שהוא… הוא אמר: "לא.‬

107
00:07:02,083 --> 00:07:04,833
‫"אם היא לא תהיה שלי,‬
‫היא לא תהיה של אף אחד.‬

108
00:07:04,916 --> 00:07:06,708
‫"היא לא תצא מפה בחיים."‬

109
00:07:08,541 --> 00:07:13,583
{\an8}‫- תשע שעות לחטיפה -‬

110
00:07:13,666 --> 00:07:18,458
{\an8}‫לקחתי את הטלפון ואמרתי: "טוב,‬
‫שחרר את הבחורה." "לא, אני לא משחרר אותה."‬

111
00:07:18,541 --> 00:07:20,833
‫"אבל אמרת שתשחרר אותה."‬
‫"התחרטתי."‬

112
00:07:20,916 --> 00:07:25,541
{\an8}‫- יחידת השתלטות -‬

113
00:07:25,625 --> 00:07:27,125
‫הייתי הכתב הראשון‬

114
00:07:27,208 --> 00:07:31,333
‫שהגיע לזירת ההתרחשות, ונתקלתי בקהל גדול.‬

115
00:07:31,416 --> 00:07:32,666
‫- מרסלו ביטנקורט‬
‫כתב חוקר -‬

116
00:07:32,750 --> 00:07:36,458
‫כל הדיירים של מתחם המגורים הזה‬

117
00:07:36,541 --> 00:07:38,666
‫היו בחוץ.‬

118
00:07:38,750 --> 00:07:39,875
‫והבנתי‬

119
00:07:40,500 --> 00:07:43,250
‫שיש כאן מצב חריג.‬

120
00:07:44,125 --> 00:07:47,708
‫אז ניתחתי את סיפור החטיפה שהתרחש,‬

121
00:07:47,791 --> 00:07:51,083
‫אבל גם את הדמויות המעורבות.‬

122
00:07:51,166 --> 00:07:52,833
‫מי היא אלואה?‬

123
00:07:52,916 --> 00:07:55,791
‫איזה מין אדם הוא לינדמברג?‬

124
00:07:55,875 --> 00:07:59,250
‫התייחסתי אליהם כאל חלק מהעלילה.‬

125
00:07:59,333 --> 00:08:02,041
{\an8}‫פעם אחת לקחתי אותם לשחק בסאו קייטנו,‬

126
00:08:02,125 --> 00:08:05,000
{\an8}‫והיה שם ריב. הוא הפריד בין הצדדים.‬

127
00:08:05,083 --> 00:08:06,708
‫הוא תמיד הגיע עם אלואה,‬

128
00:08:06,791 --> 00:08:09,500
‫היה רגוע, שקט, מעולם לא הייתה איתו בעיה.‬

129
00:08:09,583 --> 00:08:11,291
‫הוא התרועע עם טיפוסים מפוקפקים?‬
‫-לא.‬

130
00:08:11,375 --> 00:08:16,041
‫ככה זה באהבה. רק מי שחווה אותה יכול להעיד.‬

131
00:08:16,125 --> 00:08:19,375
‫הם היו ביחד שלוש שנים, לא חודש.‬

132
00:08:23,041 --> 00:08:24,833
{\an8}‫אירועים משמעותיים:‬

133
00:08:26,208 --> 00:08:29,041
{\an8}‫היום שבו לינדמברג ביקש שאהיה חברה שלו.‬

134
00:08:29,125 --> 00:08:30,791
{\an8}‫- קטעים אמיתיים מיומנה של אלואה -‬

135
00:08:30,875 --> 00:08:34,041
{\an8}‫היום שבו ליזו אמר שאני האישה של חייו,‬

136
00:08:34,625 --> 00:08:36,125
{\an8}‫ושהוא רוצה להינשא לי.‬

137
00:08:37,916 --> 00:08:41,416
‫מעולם לא חשבתי‬
‫שאוהב מישהו כפי שאני אוהבת אותו.‬

138
00:08:46,458 --> 00:08:48,583
‫היא הייתה מספרת לי הכול,‬

139
00:08:48,666 --> 00:08:51,791
‫אבל היא לא סיפרה שיש ביניהם משהו,‬

140
00:08:52,708 --> 00:08:55,625
‫כי היא ידעה שלעולם לא אאשר את זה.‬

141
00:08:55,708 --> 00:08:59,458
‫ואז הוא בא לדבר איתנו, והסברנו לו.‬

142
00:08:59,541 --> 00:09:02,416
‫אמרתי לו שהיא רק בת 12,‬

143
00:09:02,500 --> 00:09:04,250
‫שזו אהבת נעורים.‬

144
00:09:04,333 --> 00:09:07,708
‫הוא הסכים איתי.‬
‫ואז אמרתי: "בלי דייטים,‬

145
00:09:08,750 --> 00:09:10,208
‫"בלי בילויים.‬

146
00:09:10,916 --> 00:09:12,541
‫"תתראו רק כאן, בבית."‬

147
00:09:17,708 --> 00:09:19,208
‫הוא התחיל להתחבב עליי,‬

148
00:09:19,291 --> 00:09:22,625
{\an8}‫בזכות הכנות שלו איתי. התחלתי לחבב אותו.‬

149
00:09:22,708 --> 00:09:24,208
‫הוא היה כמו בן בשבילי.‬

150
00:09:25,416 --> 00:09:27,625
‫עשיתי בשבילו כל מה שיכולתי.‬

151
00:09:29,083 --> 00:09:30,791
‫לא היה לו עבר פלילי.‬

152
00:09:30,875 --> 00:09:32,458
‫הוא היה צעיר, הוא עבד.‬

153
00:09:32,541 --> 00:09:36,166
‫הוא לא היה שודד או רוצח סדרתי.‬

154
00:09:36,250 --> 00:09:39,166
‫ממש לא. לא הייתה לנו שום סיבה לחסל אותו.‬

155
00:09:39,250 --> 00:09:43,375
‫והוא לא רצה לאבד את הקשר, את האדם הזה.‬

156
00:09:43,458 --> 00:09:47,750
‫אנשים עושים דברים‬
‫שלא יעלו על הדעת בשם האהבה.‬

157
00:09:47,833 --> 00:09:52,958
‫פושע שמונע מתשוקה שוקל פעמים רבות‬
‫לפעול בדרך של "הכול או כלום".‬

158
00:09:56,083 --> 00:09:59,333
‫נצמדתי לאסטרטגיה שלי.‬

159
00:09:59,416 --> 00:10:02,916
‫אסור שיעבור הרבה זמן בלי שאדבר איתו,‬

160
00:10:03,000 --> 00:10:06,125
‫כי זה מאפשר לו לחשוב ולפעול.‬

161
00:10:06,208 --> 00:10:07,791
‫לא, אני חייב להמשיך להתקשר.‬

162
00:10:07,875 --> 00:10:10,375
‫וגם כדי שלא יוכל לנוח.‬

163
00:10:11,125 --> 00:10:15,375
‫בסופו של דבר הוא אמר:‬
‫"טוב. שכנעת אותי. אני אשחרר מישהו."‬

164
00:10:16,833 --> 00:10:18,458
{\an8}‫אנחנו רואים‬

165
00:10:18,541 --> 00:10:21,750
{\an8}‫פעילות משטרתית רבה סביב הבניין‬

166
00:10:21,833 --> 00:10:23,833
{\an8}‫שבו מתבצר לינדמברג.‬

167
00:10:23,916 --> 00:10:27,333
‫יש המולה רבה ומתח באוויר.‬

168
00:10:49,875 --> 00:10:52,083
‫- ויקטור לופז דה קמפוס‬
‫בן ערובה -‬

169
00:10:52,166 --> 00:10:54,250
‫עשינו שיעורים בגאוגרפיה.‬

170
00:10:54,333 --> 00:10:58,250
‫האמת שתכננו ללכת אליי הביתה‬
‫כדי לעשות את השיעורים.‬

171
00:10:58,333 --> 00:10:59,375
‫אבל היא אמרה:‬

172
00:10:59,458 --> 00:11:03,583
‫"אין אצלי אף אחד. בואו נלך לשם.‬
‫נוכל להדפיס הכול ולאכול צהריים."‬

173
00:11:03,666 --> 00:11:05,000
‫זה היה בצהריים.‬

174
00:11:07,250 --> 00:11:10,333
‫עשר או 20 דקות אחרי שהגענו לשם,‬

175
00:11:10,833 --> 00:11:13,750
‫לינדמברג הגיע.‬

176
00:11:16,208 --> 00:11:19,666
‫אני לא חושב שהוא ציפה שנהיה שם.‬

177
00:11:24,333 --> 00:11:26,791
‫ניארה ויאגו היו זוג.‬

178
00:11:27,416 --> 00:11:30,458
‫אז הוא חשב: "רגע."‬

179
00:11:33,000 --> 00:11:34,291
‫הוא חשב‬

180
00:11:34,375 --> 00:11:37,833
‫שאולי יש משהו ביני לבין אלואה.‬

181
00:11:42,375 --> 00:11:44,875
‫חשבתי שהוא יהרוג אותי.‬

182
00:11:46,375 --> 00:11:50,666
‫ואז הוא אמר שהמצב עומד להיות‬
‫עוד יותר גרוע. האימה עמדה להתחיל.‬

183
00:11:50,750 --> 00:11:51,958
‫ואז הוא אמר:‬

184
00:11:52,041 --> 00:11:54,833
‫"יש לי מספיק כדורים לחודש."‬

185
00:11:58,416 --> 00:12:00,041
‫הוא כל הזמן אמר לה שזו אשמתה.‬

186
00:12:00,125 --> 00:12:02,000
‫"החיים שלי נגמרו בגללך."‬

187
00:12:02,083 --> 00:12:08,416
‫"נהיית פרוצה‬
‫בגלל המחשב והאינטרנט המחורבנים."‬

188
00:12:14,291 --> 00:12:17,083
‫בכל פעם שהוא רצה לראות מה קורה בחוץ,‬

189
00:12:17,166 --> 00:12:20,208
‫הוא תפס את ניארה‬
‫וכיוון את האקדח לפרצוף שלה.‬

190
00:12:20,291 --> 00:12:23,833
‫הוא הזהיר אותנו:‬
‫"אם תנסו לעשות שטויות, אני ארצח אותה."‬

191
00:12:24,958 --> 00:12:28,875
‫לניארה הייתה אישיות חדקה מאוד.‬

192
00:12:28,958 --> 00:12:31,666
‫אז מבחינת לינדמברג, ניארה הייתה אשמה.‬

193
00:12:31,750 --> 00:12:32,833
‫הוא האשים אותה‬

194
00:12:32,916 --> 00:12:37,000
‫בכך שאלואה‬
‫לא חזרה איתו לקשר ולא התמסרה אליו.‬

195
00:12:37,083 --> 00:12:40,916
‫- אלואה התקרבה לניארה לאחר סיום הקשר -‬

196
00:12:41,000 --> 00:12:44,458
‫אלואה אמרה: "לא, אנחנו נחזור לקשר."‬

197
00:12:44,541 --> 00:12:47,958
‫"שחרר אותנו.‬
‫בוא נסיים עם זה. נחזור להיות ביחד."‬

198
00:12:48,041 --> 00:12:50,375
‫אבל הוא אמר: "את סתם אומרת את זה עכשיו.‬

199
00:12:50,458 --> 00:12:52,875
‫"כשכל הסיפור ייגמר, לא תרצי לחזור לקשר.‬

200
00:12:52,958 --> 00:12:55,416
‫"את תחזרי לידידים שלך."‬

201
00:12:57,333 --> 00:12:59,708
‫בשלב מסוים איבדתי את ההכרה.‬

202
00:13:03,000 --> 00:13:06,541
‫כשהתעוררתי, אלואה ניערה אותי.‬

203
00:13:06,625 --> 00:13:08,250
‫"תתעורר, ויצ'ינו."‬

204
00:13:08,833 --> 00:13:13,041
‫היא אמרה: "שחרר אותו. הוא לא מרגיש טוב."‬

205
00:13:13,125 --> 00:13:16,333
‫אחרי כמה דקות, הוא אמר:‬

206
00:13:16,416 --> 00:13:18,458
‫"היי, לך לסלון.‬

207
00:13:18,958 --> 00:13:20,208
‫"לך עכשיו."‬

208
00:13:30,625 --> 00:13:34,416
‫ויקטור יצא והתחיל לרדת במדרגות.‬
‫הלכתי לשם כדי לפגוש אותו.‬

209
00:13:40,500 --> 00:13:43,583
‫הרמתי את הטלפון והתקשרתי אליו.‬
‫"ירית עכשיו?"‬

210
00:13:43,666 --> 00:13:46,166
‫הוא אמר: "כן."‬
‫"אבל למה?"‬

211
00:13:46,250 --> 00:13:50,250
‫"כדי להוכיח שאני לא בנאדם טוב.‬
‫קיבלתם את הרושם הלא נכון."‬

212
00:13:51,041 --> 00:13:55,208
{\an8}‫- 10:30 שעות לחטיפה -‬

213
00:13:55,291 --> 00:13:56,750
{\an8}‫נתתי לו‬

214
00:13:56,833 --> 00:13:58,708
‫כ-20 דקות להירגע,‬

215
00:13:58,791 --> 00:14:02,833
‫התקשרתי שוב,‬
‫והמשכתי באסטרטגיה לשחרור בני הערובה.‬

216
00:14:02,916 --> 00:14:07,083
‫ואז, אחרי כשעה וחצי, שעתיים, הוא אמר:‬

217
00:14:07,166 --> 00:14:08,791
‫"טוב, אני אשחרר עוד מישהו."‬

218
00:14:11,583 --> 00:14:14,083
{\an8}‫לינדמברג שחרר שני נערים.‬

219
00:14:14,166 --> 00:14:18,416
{\an8}‫ניארה, חברה של חברתו לשעבר,‬
‫לא רצתה ללכת כשהיא שמעה‬

220
00:14:18,500 --> 00:14:21,958
{\an8}‫שהוא מתכנן לרצוח את אלואה ולשים קץ לחייו.‬

221
00:14:28,708 --> 00:14:31,583
‫ויקטור אמר: "אתה רואה מה החבר שלך עושה?"‬

222
00:14:31,666 --> 00:14:34,625
‫זה גמר אותי.‬

223
00:14:35,916 --> 00:14:37,416
‫- דוגלאס‬
‫לינדמברג -‬

224
00:14:37,500 --> 00:14:40,541
‫כי הוא באמת היה כמו אח בשבילי.‬

225
00:14:40,625 --> 00:14:43,625
‫היינו קרובים מאוד.‬
‫תמיד היינו משחקים כדורגל ביחד.‬

226
00:14:43,708 --> 00:14:48,250
‫כשהוא הבין שהוא רכש את אמוני,‬
‫הוא התחיל לשאול עליה.‬

227
00:14:48,333 --> 00:14:49,958
{\an8}‫- דוגלאס פימנטל‬
‫האח הצעיר של אלואה -‬

228
00:14:50,041 --> 00:14:51,666
{\an8}‫"מה שלום אחותך?"‬

229
00:14:51,750 --> 00:14:54,541
‫"היא יוצאת עם מישהו?‬
‫אתה יכול להכיר בינינו."‬

230
00:14:54,625 --> 00:14:58,541
‫ואז התחיל הקשר ביניהם.‬

231
00:15:01,750 --> 00:15:03,500
‫- רוניקסון פימנטל‬
‫האח הגדול של אלואה -‬

232
00:15:03,583 --> 00:15:06,791
‫מעולם לא חשבתי שהקשר הזה הוא רעיון טוב.‬

233
00:15:07,625 --> 00:15:11,541
‫אנשים גרים שם בקהילה,‬
‫אז כולם הכירו את כולם.‬

234
00:15:11,625 --> 00:15:15,583
‫היו שם חבר'ה שמתו מסמים, שנעצרו, כל מיני…‬

235
00:15:15,666 --> 00:15:19,583
‫וכולם שיחקו ביחד כדורגל ופינג פונג.‬

236
00:15:19,666 --> 00:15:22,541
‫ואני אף פעם לא התרועעתי עם הילדים האלה.‬

237
00:15:22,625 --> 00:15:24,833
‫אף פעם לא הייתי חבר שלהם.‬

238
00:15:24,916 --> 00:15:28,500
‫היו כמה פעמים שראיתי‬
‫את לינדמברג איתם, וזה הפריע לי.‬

239
00:15:28,583 --> 00:15:31,583
‫"הוא יוצא עם אחותי. לעזאזל."‬

240
00:15:35,333 --> 00:15:38,458
{\an8}‫כשהוא שחרר רק את שני הנערים, דאגתי.‬

241
00:15:38,541 --> 00:15:41,916
{\an8}‫היה לו קשה לשמור על כולם‬

242
00:15:42,000 --> 00:15:44,083
‫בזמן שהוא מסכן את חייו.‬

243
00:15:44,166 --> 00:15:47,875
‫מה אם שני הנערים‬
‫יעשו יד אחת נגדו וינסו לעשות משהו?‬

244
00:15:47,958 --> 00:15:50,541
‫עכשיו היו לו רק שתי בנות. זה הדאיג אותי.‬

245
00:15:54,000 --> 00:15:56,083
‫התקשרתי אליו והמשכתי לדבר.‬

246
00:15:56,166 --> 00:16:00,916
‫אמרתי: "בחייך, ליזו,‬
‫אני יכול לעלות? לא אתקרב לדלת."‬

247
00:16:01,625 --> 00:16:04,166
‫"אני רק רוצה לראות אותך כדי שנוכל לדבר."‬

248
00:16:04,708 --> 00:16:06,416
‫"אה, אתה רוצה לראות אותי?‬

249
00:16:06,500 --> 00:16:08,416
‫"תראה, אני כאן ליד החלון."‬

250
00:16:14,000 --> 00:16:16,500
‫שאלתי: "אתה מכוון אליי את האקדח?"‬

251
00:16:17,000 --> 00:16:19,791
‫"לא. אתה פוחד מאקדחים?‬
‫אתה לא אמור להיות שוטר?"‬

252
00:16:19,875 --> 00:16:23,458
‫אמרתי: "אתה מכוון את האקדח אליי."‬
‫"לא, לא אכוון אותו אליך."‬

253
00:16:30,708 --> 00:16:34,083
‫הקליע פגע במעקה, הוא כמעט פגע לי בפרצוף.‬

254
00:16:34,166 --> 00:16:37,291
‫שאלתי: "אתה יורה עליי?"‬
‫הוא אמר: "יש לך אפוד מגן, לא?"‬

255
00:16:37,375 --> 00:16:41,500
‫שאלתי: "ומה אם הקליע היה פוגע לי בפנים?"‬
‫הוא אמר: "אז היית מת", וניתק.‬

256
00:16:42,875 --> 00:16:44,875
‫הפרשה הזו לא תסתיים כל כך מהר.‬

257
00:16:46,041 --> 00:16:49,083
{\an8}‫- 18 שעות לחטיפה -‬

258
00:16:49,166 --> 00:16:53,208
{\an8}‫אנחנו בשידור חי מהבניין בסנטו אנדרה,‬

259
00:16:53,291 --> 00:16:55,833
‫שבו לינדמברג, צעיר בן 22,‬

260
00:16:55,916 --> 00:16:58,625
‫מחזיק שתי נערות כבנות ערובה.‬

261
00:17:00,541 --> 00:17:03,541
{\an8}‫למחרת, עם שחר, התחילו להגיע כתבי תקשורת.‬

262
00:17:03,625 --> 00:17:05,708
{\an8}‫אנשים התחילו להתאסף.‬

263
00:17:07,208 --> 00:17:11,125
{\an8}‫כשהגעתי לשם, הבלגן כבר התחיל.‬

264
00:17:11,208 --> 00:17:13,750
{\an8}‫האזור היה תחום, העיתונאים הורחקו,‬

265
00:17:13,833 --> 00:17:16,708
‫היו שוטרים בכל מקום, עולים ויורדים.‬

266
00:17:17,291 --> 00:17:21,125
‫האסטרטגיה שלנו הייתה לכוון מצלמה אל הדירה,‬

267
00:17:21,208 --> 00:17:23,916
‫כדי שלא נפספס שום דבר ממה שקורה בפנים.‬

268
00:17:24,000 --> 00:17:27,500
‫ידענו שנראה משם את החוטף ואת החטופות.‬

269
00:17:30,166 --> 00:17:31,208
‫בתוך הדירה,‬

270
00:17:31,291 --> 00:17:35,416
‫הם לא ידעו‬
‫מה סדר הגודל של ההתרחשויות בחוץ.‬

271
00:17:35,500 --> 00:17:40,916
‫הם הבינו את סדר הגודל‬
‫רק כשהתחילו לשדר את זה בטלוויזיה.‬

272
00:17:41,625 --> 00:17:44,666
‫אנחנו טסים מעל לזירת האירוע בסנטו אנדרה,‬

273
00:17:44,750 --> 00:17:49,541
‫המקום שבו צעיר בן 22‬
‫מחזיק שתי נערות כבנות ערובה.‬

274
00:17:49,625 --> 00:17:51,458
‫נמצא איתי כאן דומינגוס פריירה,‬

275
00:17:51,541 --> 00:17:54,791
‫חבר של לינדמברג שעבד איתו במשך שנה.‬

276
00:17:54,875 --> 00:17:58,625
‫דומינגוס סיפר לי‬
‫שלינדמברג הוא אדם רגוע ושלו.‬

277
00:17:58,708 --> 00:18:00,583
‫איך הוא היה בעבודה?‬

278
00:18:00,666 --> 00:18:04,250
‫הא היה בחור כן.‬
‫אף פעם לא פספס יום עבודה.‬

279
00:18:04,333 --> 00:18:08,416
‫עם הזמן, לינדמברג נוכח לדעת‬
‫שהוא הדמות הראשית‬

280
00:18:08,500 --> 00:18:12,875
‫בקרקס שנוצר בעקבות הפשע שביצע.‬

281
00:18:14,500 --> 00:18:17,416
‫היה לו קהל - כתבי התקשורת.‬

282
00:18:17,500 --> 00:18:21,250
‫והיה לו את "האישה של חייו"‬

283
00:18:21,333 --> 00:18:25,375
‫שהשתתפה גם היא כדמות הראשית במחזה‬

284
00:18:25,458 --> 00:18:27,833
‫שהתחולל שם.‬

285
00:18:47,458 --> 00:18:49,458
‫עוד ירייה נורתה.‬

286
00:18:49,541 --> 00:18:51,666
{\an8}‫זו הירייה הרביעית של לינדמברג.‬

287
00:18:51,750 --> 00:18:55,291
{\an8}‫מספר שוטרים מתקרבים כדי לראות מה קרה.‬

288
00:18:55,875 --> 00:18:58,250
‫הירייה נורתה על ידי לינדמברג‬

289
00:18:58,333 --> 00:19:00,625
‫מפני שהוא לא אהב את ההערה‬

290
00:19:00,708 --> 00:19:03,541
‫של אחד הכתבים, והכתב אישר זאת.‬

291
00:19:03,625 --> 00:19:05,041
‫באותו רגע ידענו‬

292
00:19:05,125 --> 00:19:09,375
‫שלינדמברג, שהיה קודם אלמוני,‬
‫כבר אינו אלמוני.‬

293
00:19:09,458 --> 00:19:12,208
‫עכשיו הוא פושע‬

294
00:19:12,291 --> 00:19:15,500
‫שמראה לכולם שיש לו כוח.‬

295
00:19:18,625 --> 00:19:20,041
‫למרבה הצער,‬

296
00:19:20,125 --> 00:19:23,750
‫אנשים מתעניינים בחדשות רעות.‬

297
00:19:27,166 --> 00:19:30,125
‫היו המוני אנשים,‬
‫סרט סימון ארוך של המשטרה,‬

298
00:19:30,208 --> 00:19:31,583
‫והמון ניידות משטרה.‬

299
00:19:31,666 --> 00:19:35,916
‫מעולם לא ראיתי כל כך הרבה שוטרים.‬
‫לא האמנתי שהוא מצליח לעשות את זה.‬

300
00:19:36,791 --> 00:19:38,250
‫כולם במתח.‬

301
00:19:38,333 --> 00:19:42,583
‫אנשים לא יכולים לעבוד או להוציא‬
‫את האוטו מהמוסך. לא יכולים לעשות כלום.‬

302
00:19:42,666 --> 00:19:46,208
‫כל השכונה קפאה במקום. היא נעצרה.‬

303
00:19:46,291 --> 00:19:48,541
‫למען השם, ליזו.‬

304
00:19:48,625 --> 00:19:49,625
‫שחרר את אלואה.‬

305
00:19:49,708 --> 00:19:51,750
‫למען השם, ליזו.‬

306
00:19:52,541 --> 00:19:57,916
{\an8}‫- 27 שעות לחטיפה -‬

307
00:20:00,583 --> 00:20:02,916
‫עברו יותר מ-24 שעות.‬

308
00:20:03,458 --> 00:20:06,541
‫האירוע לא הסתיים.‬

309
00:20:06,625 --> 00:20:10,458
‫המצב התחיל לצאת משליטה.‬

310
00:20:11,125 --> 00:20:14,041
‫החליטו להחליף אותי.‬

311
00:20:14,125 --> 00:20:16,375
‫קודם כול, מפני שלא הצלחתי להתקדם עוד,‬

312
00:20:16,458 --> 00:20:19,250
‫ושנית, מפני שהייתי עייף. הייתי צריך לנוח.‬

313
00:20:19,333 --> 00:20:22,208
‫וקפטן ז'יובאניני,‬

314
00:20:22,291 --> 00:20:26,166
‫שהיה באותה עת מפקד יחידת ההשתלטות,‬
‫לקח לידיו את המשא ומתן.‬

315
00:20:26,666 --> 00:20:30,333
{\an8}‫הוא רואה משם הכול, יש לו עמדת תצפית טובה.‬

316
00:20:30,416 --> 00:20:33,583
{\an8}‫יש לו אקדח ושפע תחמושת.‬

317
00:20:33,666 --> 00:20:37,833
{\an8}‫יש שתי נשים שנמצאות בסכנה.‬

318
00:20:37,916 --> 00:20:40,375
{\an8}‫אז המצב מסובך מאוד.‬

319
00:20:43,541 --> 00:20:46,791
{\an8}‫תשמע, ליזו, אל תסבך לעצמך את העניינים.‬

320
00:20:46,875 --> 00:20:49,125
‫אחי, אני לא פוחד מזה.‬

321
00:20:49,208 --> 00:20:52,750
‫באתי לכאן בידיעה שאל אצא מפה בחיים.‬

322
00:20:52,833 --> 00:20:55,208
‫מי קבע את זה? אתה תצא משם בחיים.‬

323
00:20:55,291 --> 00:20:58,750
‫אתה דואג רק לבנות.‬

324
00:20:58,833 --> 00:21:02,541
‫לא, אני רוצה שכולכם תצאו משם בחיים.‬
‫-לא אכפת לך ממני.‬

325
00:21:02,625 --> 00:21:06,458
‫לפני שבאתי לכאן, ידעתי כבר שאני הולך למות.‬

326
00:21:07,416 --> 00:21:10,500
‫אם לא היה אכפת לי ממך, כבר לא הייתי פה.‬

327
00:21:10,583 --> 00:21:11,916
‫אני עשיתי את זה לעצמי.‬

328
00:21:12,000 --> 00:21:16,416
‫קיבלתי החלטה,‬
‫נכנסתי לפה בחיים, ואצא מכאן מת.‬

329
00:21:16,916 --> 00:21:18,708
‫לחוטפים יש דפוס.‬

330
00:21:18,791 --> 00:21:20,625
‫הם תמיד רוצים משהו.‬

331
00:21:20,708 --> 00:21:23,000
‫במקרה הזה, הוא לא רצה כלום.‬

332
00:21:23,541 --> 00:21:26,500
‫הדבר היחיד שהוא רצה‬
‫היה לבלות איתה עוד קצת זמן.‬

333
00:21:26,583 --> 00:21:30,083
‫אין מה לעשות. אין לאן להתקדם.‬
‫הבנאדם לא רוצה כלום.‬

334
00:21:31,541 --> 00:21:35,083
‫החשש הוא שחלפו שעות רבות מדי.‬

335
00:21:35,166 --> 00:21:39,625
‫נראה שההתשה מצד המשטרה לא פעלה.‬

336
00:21:39,708 --> 00:21:44,291
‫עדיין לא ברור להם‬
‫איך הצעיר הצליח לעמוד על שלו עד עכשיו,‬

337
00:21:44,375 --> 00:21:47,041
‫על אף כל הלחץ מצד המשטרה.‬

338
00:21:49,916 --> 00:21:51,458
‫הבחור מערים עלינו קשיים.‬

339
00:21:51,541 --> 00:21:55,041
‫הוא חושב שהוא מעל כולם ומעל הכול.‬

340
00:21:55,125 --> 00:21:58,875
‫ואז נאלצתי להראות לו מי הבוס כאן.‬

341
00:21:58,958 --> 00:22:01,250
‫"נתקו את החשמל ואת קו הטלפון."‬

342
00:22:08,000 --> 00:22:10,875
‫הפסקת החשמל היא כבר סימן לא טוב.‬

343
00:22:10,958 --> 00:22:14,125
‫המשטרה לא הצליחה להתקדם במשא ומתן.‬

344
00:22:14,208 --> 00:22:15,291
‫היא הגבירה את הלחץ.‬

345
00:22:15,375 --> 00:22:19,458
‫אין ספק שזה ישפיע על מי שנמצא בפנים.‬
‫הוא ירגיש שהלחץ עליו גובר.‬

346
00:22:19,541 --> 00:22:21,750
‫תחזיר את החשמל.‬

347
00:22:21,833 --> 00:22:25,708
‫אני מבקש, דורש ממך,‬
‫ואין לך ברירה, אחרת המצב יתדרדר.‬

348
00:22:25,791 --> 00:22:26,791
‫ומי יסבול מזה?‬

349
00:22:26,875 --> 00:22:28,416
‫לא אתה.‬

350
00:22:28,500 --> 00:22:30,416
‫לא ההורים שלך.‬

351
00:22:30,500 --> 00:22:33,958
‫הבנות פה יסבלו. המשפחות שלהן יסבלו.‬

352
00:22:35,000 --> 00:22:37,916
‫הוא התחיל לנזוף במשטרה. הוא התחיל…‬

353
00:22:38,458 --> 00:22:39,333
‫להתרגז.‬

354
00:22:39,416 --> 00:22:41,375
‫ובמצב כזה,‬

355
00:22:41,458 --> 00:22:44,625
‫אי אפשר לבטוח במישהו שאיבד שליטה,‬

356
00:22:44,708 --> 00:22:47,500
‫תחת לחץ, כשכל כתבי התקשורת בחוץ.‬

357
00:22:49,000 --> 00:22:52,291
‫הוא ביקש מאחותי להתקשר.‬

358
00:22:52,375 --> 00:22:56,041
‫היא אמרה: "אימא, בבקשה. את סומכת עליי?"‬

359
00:22:56,125 --> 00:22:57,875
‫אמרתי לה: "בטח, מתוקה."‬

360
00:22:57,958 --> 00:23:00,250
‫שמחתי שאני יכולה לדבר איתה.‬

361
00:23:00,333 --> 00:23:03,708
‫אני חושבת שכל התחושות הרעות שלי‬

362
00:23:04,208 --> 00:23:05,666
‫נעלמו בין רגע.‬

363
00:23:05,750 --> 00:23:08,000
‫אז אמרתי: "בטח שאני סומכת עלייך."‬

364
00:23:08,083 --> 00:23:11,375
‫"אימא, תבקשי מהם להחזיר את החשמל. בבקשה."‬

365
00:23:11,958 --> 00:23:13,958
‫"תבקשי מהם להחזיר אותו."‬

366
00:23:14,041 --> 00:23:18,541
‫לא חשבתי פעמיים. אמרתי:‬
‫"תגידו להם שיחזירו את החשמל!"‬

367
00:23:18,625 --> 00:23:23,125
‫ובעלי התרגז ואמר: "אנחנו לא יכולים‬
‫לבקש מהם להחזיר את החשמל."‬

368
00:23:23,208 --> 00:23:24,791
‫וניתק.‬

369
00:23:30,791 --> 00:23:32,750
‫אני ארצח את הנערה ואתאבד.‬

370
00:23:33,250 --> 00:23:35,791
‫מה יצא לך מזה? לא יצא מזה כלום.‬

371
00:23:35,875 --> 00:23:39,666
‫כן, אבל…‬
‫-לא יצא מזה שום דבר טוב, ליזו.‬

372
00:23:40,250 --> 00:23:42,416
‫אני ארצח אותה, אתה לא מבין כלום.‬

373
00:23:42,500 --> 00:23:44,833
‫אני אקשור אותה ואדקור אותה.‬

374
00:23:44,916 --> 00:23:47,208
‫אני לא צריך לירות בה כדי לרצוח אותה.‬

375
00:23:47,291 --> 00:23:49,625
‫הוא היה החלטי בדבריו.‬

376
00:23:49,708 --> 00:23:52,583
‫"אם לא תחזירו את החשמל, ארצח את שתיהן."‬

377
00:23:53,458 --> 00:23:58,625
{\an8}‫- 32 שעות לחטיפה -‬

378
00:24:04,791 --> 00:24:06,625
‫היו פעמים ששמעתי:‬

379
00:24:06,708 --> 00:24:09,708
‫"הוא בטווח. יש לי אישור לירות?"‬

380
00:24:09,791 --> 00:24:11,625
‫"לא, אין אישור."‬

381
00:24:11,708 --> 00:24:15,500
{\an8}‫ערב טוב. כרגע,‬
‫המשטרה מתעקשת על ניהול משא ומתן.‬

382
00:24:15,583 --> 00:24:18,291
{\an8}‫המטרה היא להביא את לינדמברג לסף תשישות,‬

383
00:24:18,375 --> 00:24:21,125
‫כלומר, לנצל את העייפות כדי להתגבר עליו.‬

384
00:24:21,916 --> 00:24:24,916
‫בסדר, ואז מה? אני יכול להחזיר את החשמל.‬

385
00:24:25,000 --> 00:24:28,958
‫אבל אתה גם צריך לבוא לקראתי.‬
‫כרגע אתה לא עושה את זה.‬

386
00:24:32,708 --> 00:24:37,166
{\an8}‫בשעות האחרונות,‬
‫החוטף מתחיל להראות סימני עייפות.‬

387
00:24:37,666 --> 00:24:41,000
{\an8}‫ממש דחקו אותו לפינה.‬

388
00:24:41,083 --> 00:24:45,833
‫ממש היינו בשוויון כוחות, כמעט.‬

389
00:24:45,916 --> 00:24:47,041
‫הוא הבין את זה.‬

390
00:24:47,750 --> 00:24:49,541
{\an8}‫- לוסיאנו ויירה דה סילבה‬
‫אבא של ניארה -‬

391
00:24:49,625 --> 00:24:52,666
{\an8}‫אבא של אחת הנערות קיבל מידע מלינדמברג‬

392
00:24:52,750 --> 00:24:54,250
{\an8}‫שהוא מתכוון לשחרר אותה.‬

393
00:24:54,333 --> 00:24:58,083
{\an8}‫אנחנו מצפים שזה יקרה בקרוב מאוד.‬

394
00:24:59,833 --> 00:25:01,541
{\an8}‫היו יותר מדי שמועות‬

395
00:25:01,625 --> 00:25:03,416
‫שהוא מנהל משא ומתן,‬

396
00:25:03,500 --> 00:25:05,791
‫שהוא עומד לשחרר מישהי.‬

397
00:25:05,875 --> 00:25:08,916
‫באותו שלב, לא היה לנו הרבה מידע.‬

398
00:25:35,750 --> 00:25:37,666
{\an8}‫אנחנו רואים את הנערה יוצאת.‬

399
00:25:37,750 --> 00:25:40,500
{\an8}‫זו תוצאה משמחת לניארה,‬

400
00:25:40,583 --> 00:25:44,000
{\an8}‫שנלקחת כעת לבית החולים.‬

401
00:25:48,083 --> 00:25:51,250
{\an8}‫היה לי ביטחון באסטרטגיה המשטרתית.‬

402
00:25:51,333 --> 00:25:54,625
‫חשבתי שהוא יצא‬
‫כשהוא מחבק אותה, או יבקש מאיתנו…‬

403
00:25:54,708 --> 00:25:58,000
‫שהוא יבקש ממני או מטינה לגשת,‬

404
00:25:58,083 --> 00:26:00,916
‫או אולי מדוגלאס,‬
‫כדי שכולנו נוכל לרדת למטה ביחד.‬

405
00:26:02,875 --> 00:26:04,750
‫כשניארה יצאה,‬

406
00:26:05,666 --> 00:26:08,333
‫הייתה תחושה שיש התקדמות,‬

407
00:26:08,416 --> 00:26:13,750
‫אבל הייתי מודאג שהוא יעשה משהו ויפגע בה.‬

408
00:26:13,833 --> 00:26:16,541
‫פחדתי שהוא יאנוס אותה,‬

409
00:26:16,625 --> 00:26:18,625
‫או יפגע בה בצורה אחרת.‬

410
00:26:19,375 --> 00:26:24,125
{\an8}‫- 43 שעות לאירוע -‬

411
00:26:24,208 --> 00:26:27,000
‫אנחנו בשידור חי מהמסוק.‬

412
00:26:27,083 --> 00:26:30,208
‫נראית ירידה ברכבים של כתבי התקשורת‬

413
00:26:30,291 --> 00:26:35,375
‫סביב בניין הדירות שבו מתרחש האירוע.‬

414
00:26:36,333 --> 00:26:41,041
{\an8}‫ניארה סיפרה למשטרה‬
‫שארבעת בני הנוער נקשרו והוכו.‬

415
00:26:41,125 --> 00:26:44,500
{\an8}‫הערוצים הגדולים כבר היו ממוקמים היטב.‬

416
00:26:44,583 --> 00:26:46,791
{\an8}‫הם כבר שכרו דירות בבניין.‬

417
00:26:47,375 --> 00:26:51,875
‫אז הייתה הרגשה שכל אחד לעצמו.‬
‫הייתה שם ערבוביה.‬

418
00:26:51,958 --> 00:26:54,791
‫סקרנים, כתבי תקשורת, שוטרים…‬

419
00:26:56,250 --> 00:27:00,041
‫הקהל רצה לראות את זה.‬
‫כשדיברו על האירוע,‬

420
00:27:00,708 --> 00:27:02,875
‫כל אלה שסיקרו אותו ללא הפסקה,‬

421
00:27:02,958 --> 00:27:04,666
‫הקהל לא נשאר אדיש.‬

422
00:27:04,750 --> 00:27:07,166
‫אנשים לא עוזבים את המתחם.‬

423
00:27:07,250 --> 00:27:10,166
‫הם רוצים שלפרשה הזו יהיה סוף טוב.‬

424
00:27:10,250 --> 00:27:12,916
‫לינדמברג נמצא שם בפנים עם אלואה.‬

425
00:27:13,000 --> 00:27:15,750
‫יש לנו טלוויזיה נוספת,‬

426
00:27:15,833 --> 00:27:19,041
‫אז לא פספסנו אף סיקור של הפרשה,‬

427
00:27:19,125 --> 00:27:23,250
‫כי הייתה תחנה‬
‫שסיקרה את האירוע 24 שעות ביממה.‬

428
00:27:23,333 --> 00:27:25,333
‫זה הפך לסוג של תוכנית ריאליטי.‬

429
00:27:25,416 --> 00:27:28,875
‫היום ניתן לראות שינוי במיקום הניידות‬

430
00:27:28,958 --> 00:27:30,291
‫סביב הבניין.‬

431
00:27:30,375 --> 00:27:33,458
‫אתמול יכולנו רק לראות את רכב החירום הזה…‬

432
00:27:33,541 --> 00:27:37,666
‫הכתבים הפכו כל אבן,‬
‫ניסו להיכנס לדירות אחרות,‬

433
00:27:37,750 --> 00:27:40,666
‫ועברו מבניין אחד לשני.‬

434
00:27:40,750 --> 00:27:44,583
‫הייתה שם גבעה קטנה,‬
‫הם הסתתרו שם בניסיון לראות משהו.‬

435
00:27:44,666 --> 00:27:46,291
‫זה הפריע למבצע.‬

436
00:27:46,791 --> 00:27:48,958
‫כל האסטרטגיות הטקטיות שלנו‬

437
00:27:49,041 --> 00:27:53,250
‫נפגעו בגלל אנשי התקשורת‬

438
00:27:53,333 --> 00:27:55,458
‫והחשיפה שהפרשה קיבלה.‬

439
00:27:56,875 --> 00:27:59,833
‫הנוכחות שלנו במקרה כזה לא מפריעה.‬

440
00:27:59,916 --> 00:28:02,791
‫המשטרה טוענת את זה כשהיא מאבדת שליטה.‬

441
00:28:02,875 --> 00:28:04,916
‫אז קל יותר לטפול את האשמה‬

442
00:28:05,000 --> 00:28:07,791
‫על משהו אחר.‬

443
00:28:07,875 --> 00:28:10,000
‫הם יכולים להרחיק את הכתבים.‬

444
00:28:10,083 --> 00:28:13,500
‫"אתם מפריעים.‬
‫אני מבקש שתתרחקו עוד."‬

445
00:28:13,583 --> 00:28:14,916
‫זה יהיה קשה,‬

446
00:28:15,000 --> 00:28:16,708
‫אנחנו נתלונן,‬

447
00:28:16,791 --> 00:28:19,291
‫אבל תרחיקו את הכתבים. זה פשוט.‬

448
00:28:21,416 --> 00:28:24,416
‫על אף הבידוד הנרחב…‬

449
00:28:24,500 --> 00:28:28,166
‫היה מסוק במרחק‬

450
00:28:28,250 --> 00:28:31,416
‫עם מצלמות עוצמתיות במיוחד‬
‫שיכלו להתמקד‬

451
00:28:31,500 --> 00:28:34,000
‫על תגי המשטרה שלנו.‬

452
00:28:34,083 --> 00:28:36,000
‫היו מצלמות בכל מקום.‬

453
00:28:36,083 --> 00:28:37,791
‫זה עבר כל גבול.‬

454
00:28:38,875 --> 00:28:41,791
‫ולנו, אנשי התקשורת, לא היו תשובות.‬

455
00:28:41,875 --> 00:28:43,708
‫בכל פעם שפנינו למשטרה,‬

456
00:28:43,791 --> 00:28:46,666
‫הם אמרו: "אנחנו עובדים על זה."‬

457
00:28:46,750 --> 00:28:49,291
‫אבל כמה שעות כבר חלפו?‬

458
00:28:49,375 --> 00:28:53,541
‫יש לי ספקות, בפרשה הזו במיוחד,‬

459
00:28:53,625 --> 00:28:57,625
‫אם למשטרה הצבאית הייתה אסטרטגיה מוגדרת.‬

460
00:28:59,666 --> 00:29:03,833
‫שני השוטרים שבדירה הסמוכה‬
‫השתמשו בכוסות כאמצעי האזנה.‬

461
00:29:04,875 --> 00:29:10,000
‫יכולנו לשמוע מכות, קללות, תזוזה של רהיטים…‬

462
00:29:10,958 --> 00:29:14,250
‫היינו מוכנים להיכנס בכל רגע נתון.‬

463
00:29:19,166 --> 00:29:22,833
‫לא יכולתי להפסיק לתהות:‬
‫"למה השוטרים לא פורצים פנימה?‬

464
00:29:22,916 --> 00:29:25,875
‫"למה הצלפים לא עושים משהו?"‬

465
00:29:30,625 --> 00:29:31,708
‫היו להם צלפים.‬

466
00:29:31,791 --> 00:29:34,625
‫ראיתי שהצלף עומד שם כל היום וכל הלילה.‬

467
00:29:34,708 --> 00:29:36,833
‫באותו מקום, ו…‬

468
00:29:38,375 --> 00:29:39,500
‫למה הם לא עושים משהו?‬

469
00:29:40,333 --> 00:29:41,541
‫זה אבסורד.‬

470
00:29:42,666 --> 00:29:43,958
‫זה אבסורד.‬

471
00:29:47,208 --> 00:29:50,375
‫לדעת הקהל יש השפעה רבה.‬

472
00:29:52,375 --> 00:29:54,666
‫הוא בטלוויזיה הארצית,‬

473
00:29:55,333 --> 00:29:59,166
‫ואנשים אומרים: "לא. הוא לא באמת פושע."‬

474
00:29:59,250 --> 00:30:04,416
‫עד יום שני האחרון בשעה 13:30 בצהריים,‬
‫לינדמברג היה אדם רגיל לחלוטין.‬

475
00:30:04,500 --> 00:30:07,041
‫לאחר שרב עם חברתו,‬

476
00:30:07,125 --> 00:30:10,125
‫הוא השיג אקדח או שניים‬
‫והגיע כדי להתעמת איתה.‬

477
00:30:10,208 --> 00:30:13,875
‫הוא קיבל את תמיכת התקשורת‬
‫שהראתה את כל ההתרחשות בחוץ,‬

478
00:30:13,958 --> 00:30:17,833
‫וגרמה לו להאמין שהוא בחור טוב‬

479
00:30:17,916 --> 00:30:20,500
‫במשבר, אבל שאפשר לפתור את הסיפור.‬

480
00:30:22,208 --> 00:30:26,500
‫הרשויות פחדו מביקורת‬

481
00:30:26,583 --> 00:30:29,250
‫על כך שהורו לחסל את לינדמברג,‬

482
00:30:29,333 --> 00:30:32,416
‫שהחזיק בשתי בנות ערובה,‬
‫כאילו שהוא לא פושע.‬

483
00:30:32,500 --> 00:30:34,666
{\an8}‫יחידת ההשתלטות פועלת בזהירות,‬

484
00:30:34,750 --> 00:30:36,416
{\an8}‫בעדינות רבה.‬

485
00:30:36,500 --> 00:30:40,416
{\an8}‫מפני שלסיפור הזה צריך להיות סוף טוב,‬

486
00:30:40,500 --> 00:30:45,000
{\an8}‫במובן שאף אחד לא ייפגע, והפרשה תסתיים.‬

487
00:30:45,083 --> 00:30:47,583
‫באחת השיחות ששמעתי‬
‫במהלך המשא ומתן, אמרו:‬

488
00:30:47,666 --> 00:30:51,333
‫"אסור לנו לחסל אותו,‬
‫מפני שהמושל חושב שהוא…‬

489
00:30:52,208 --> 00:30:54,625
‫"בחור טוב שעובר התמוטטות עצבים."‬

490
00:30:55,291 --> 00:30:59,583
‫הם כל הזמן אמרו: "יש לו עבודה,‬
‫הוא עובד בחברה כבר תקופה."‬

491
00:30:59,666 --> 00:31:04,583
‫- "בחור טוב", הצעיר שילם חשבונות‬
‫לפני שפרץ לבית חברתו לשעבר -‬

492
00:31:04,666 --> 00:31:08,791
‫אנשים עושים רומנטיזציה‬
‫לפשעים על רקע מגדרי.‬

493
00:31:08,875 --> 00:31:11,416
‫החברה בונה את הנרטיב הזה.‬

494
00:31:11,916 --> 00:31:13,958
‫וזה לא משהו שקורה בין לילה.‬

495
00:31:14,041 --> 00:31:16,083
‫זה משהו שנבנה לאורך זמן.‬

496
00:31:16,166 --> 00:31:18,166
‫למה הוא עשה את זה, לדעתך?‬

497
00:31:18,958 --> 00:31:20,958
‫לא יודעת. אולי בגלל האהבה.‬

498
00:31:21,041 --> 00:31:23,958
‫היום הייתי מוסיפה עוד שאלה.‬

499
00:31:24,041 --> 00:31:25,958
‫"את חושבת שכך נראית אהבה?"‬

500
00:31:26,833 --> 00:31:31,166
‫- "הוא יצא מדעתו מרוב אהבה" -‬

501
00:31:31,250 --> 00:31:36,000
‫נראה שזיכו אותו מהפשע‬

502
00:31:36,083 --> 00:31:39,208
‫והתייחסו אליו כאל בחור מסכן ומוכה אהבה.‬

503
00:31:39,291 --> 00:31:42,500
‫"בני הערובה ששוחררו לא נפגעו, נכון?‬

504
00:31:42,583 --> 00:31:44,000
‫"אז הוא לא כזה גרוע."‬

505
00:31:46,458 --> 00:31:52,000
‫אני זוכר שהייתה שם קבוצה של נשים שצעקו:‬

506
00:31:52,083 --> 00:31:55,583
‫"לינדמברג, איפה אתה? באתי כדי לראות אותך."‬

507
00:31:56,333 --> 00:31:57,666
‫תסתכלו על החלון!‬

508
00:31:57,750 --> 00:32:00,291
‫תראו!‬
‫-לינדמברג!‬

509
00:32:00,916 --> 00:32:02,166
‫אלוהים!‬

510
00:32:06,458 --> 00:32:09,750
‫אנשים בחוץ צעקו את שמו‬

511
00:32:09,833 --> 00:32:12,250
‫רק בגלל הקרקס התקשורתי‬

512
00:32:12,333 --> 00:32:14,541
‫והתפקיד שיוחס לו ושהוא קיבל על עצמו.‬

513
00:32:14,625 --> 00:32:18,500
‫"מכירים בחשיבות שלי,‬
‫אני בשליטה, והיא נשארת כאן."‬

514
00:32:18,583 --> 00:32:21,083
‫הוא ראה את זה ואמר: "אני מפורסם עכשיו!"‬

515
00:32:24,250 --> 00:32:28,791
‫לינדמברג אלבס הופיע‬
‫מספר פעמים בחלון השירותים.‬

516
00:32:28,875 --> 00:32:29,708
‫הוא יירה.‬

517
00:32:29,791 --> 00:32:31,166
‫ברגע של היסח הדעת,‬

518
00:32:31,250 --> 00:32:35,041
‫אלואה פותחת את החלון ומסמנת שהיא בסדר.‬

519
00:32:35,125 --> 00:32:38,208
‫ואז נשמעו הצעקות של לינדמברג.‬

520
00:32:38,291 --> 00:32:40,083
‫תסגרי את החלון!‬

521
00:32:43,750 --> 00:32:45,083
‫ומה עם אלואה?‬

522
00:32:45,625 --> 00:32:47,083
‫מתי שמעו אותה?‬

523
00:32:47,166 --> 00:32:51,208
‫מתי היא קיבלה הזדמנות לבטא את עצמה‬

524
00:32:51,291 --> 00:32:54,666
‫או להראות את רגשותיה?‬

525
00:32:54,750 --> 00:32:57,750
‫הפושע הפך לגיבור.‬

526
00:32:57,833 --> 00:33:00,041
‫ידענו עליה מעט מאוד.‬

527
00:33:00,916 --> 00:33:03,833
‫ידענו שהיא בת 15 או 16.‬

528
00:33:04,916 --> 00:33:07,625
‫שהיא יצאה איתו במשך תקופה,‬

529
00:33:07,708 --> 00:33:10,333
‫שהיא החליטה לסיים את הקשר.‬

530
00:33:14,791 --> 00:33:18,333
‫כשהם התחילו לצאת,‬
‫היא הייתה בת 12 והוא היה בן 19.‬

531
00:33:18,416 --> 00:33:20,916
‫היא הייתה בת 12, היא הייתה…‬

532
00:33:21,000 --> 00:33:23,291
‫בקושי נערה.‬

533
00:33:23,375 --> 00:33:24,666
‫היא עדיין הייתה ילדה.‬

534
00:33:24,750 --> 00:33:28,125
‫אבל כשהיא התבגרה קצת,‬

535
00:33:28,208 --> 00:33:29,666
‫היא אמרה: "רגע."‬

536
00:33:29,750 --> 00:33:30,791
‫אתם מבינים?‬

537
00:33:30,875 --> 00:33:33,750
‫"זה כבר לא טוב לי. אני רוצה לשים לזה סוף."‬

538
00:33:33,833 --> 00:33:38,250
‫אבל הוא חשב שהיא הרכוש שלו‬
‫ולא הסכים לקבל את הפרידה.‬

539
00:33:38,333 --> 00:33:41,583
{\an8}‫דיברנו פעם אחת באוטובוס, והיא אמרה:‬

540
00:33:41,666 --> 00:33:44,500
{\an8}‫"החבר שלי קנאי."‬
‫הייתי מזמינה אותה לצאת לבלות.‬

541
00:33:44,583 --> 00:33:48,583
{\an8}‫היא אמרה: "הוא קנאי.‬
‫בגלל זה אני לא יוצאת. זה בגללו."‬

542
00:33:48,666 --> 00:33:50,875
‫אני זוכר את הפעם הראשונה שהם נפרדו.‬

543
00:33:50,958 --> 00:33:54,166
‫הוא היה מעמיד פנים שהוא בוכה לידי.‬

544
00:33:54,250 --> 00:33:56,583
‫הוא ביקש ממני למסור לה מתנות.‬

545
00:33:56,666 --> 00:33:59,208
‫הוא ביקש ממני לעשות בשבילו דברים.‬

546
00:33:59,291 --> 00:34:02,750
‫אז שיגעתי אותה בלי הפסקה.‬

547
00:34:02,833 --> 00:34:05,416
‫"את חייבת לחזור לקשר איתו."‬

548
00:34:05,500 --> 00:34:08,791
‫ואז, כשהם נפרדו בפועל,‬

549
00:34:08,875 --> 00:34:10,583
‫הוא נעשה עוד יותר קנאי,‬

550
00:34:10,666 --> 00:34:14,583
‫ואז הוא התחיל לעקוב אחריה לבית הספר.‬

551
00:34:16,666 --> 00:34:19,375
‫הלכתי לאסוף אותה מבית הספר,‬

552
00:34:19,458 --> 00:34:21,166
‫וצפיתי בה.‬

553
00:34:21,250 --> 00:34:23,958
‫היא ראתה אופנוע, ונבהלה.‬

554
00:34:24,041 --> 00:34:28,083
‫חניתי, הסתכלתי עליה‬
‫ושאלתי: "מה קרה? למה נבהלת?"‬

555
00:34:28,583 --> 00:34:31,541
‫אבל כבר הבנתי, ראיתי שהיא מפוחדת.‬

556
00:34:32,125 --> 00:34:33,833
‫היא לא יכלה לראות אופנוע‬

557
00:34:34,500 --> 00:34:36,291
‫בלי לחשוב שאולי זה הוא.‬

558
00:34:45,750 --> 00:34:48,666
‫אלוהים, תעזור לי.‬

559
00:34:48,750 --> 00:34:50,250
{\an8}‫- קטעים מיומנה של אלואה -‬

560
00:34:50,333 --> 00:34:54,250
{\an8}‫אני עוברת מבחן, ואני קרובה לייאוש.‬

561
00:34:55,708 --> 00:34:57,750
{\an8}‫אלוהים, תפתור את זה.‬

562
00:34:59,000 --> 00:35:00,375
‫תעזור לי.‬

563
00:35:01,375 --> 00:35:04,166
‫היא כבר התחילה ללמוד שלושה קורסים.‬

564
00:35:04,250 --> 00:35:06,250
‫היא התחילה את החיים שלה.‬

565
00:35:09,083 --> 00:35:12,250
‫ואבא שלה תמיד הקפיץ אותה ואסף אותה.‬

566
00:35:12,333 --> 00:35:16,083
‫אבל באותו יום הוא נאלץ לעבוד,‬
‫אז היא נסעה באוטובוס.‬

567
00:35:31,125 --> 00:35:34,583
‫הוא הכה אותה בגב, הוא סטר לה.‬

568
00:35:38,333 --> 00:35:40,750
‫היא חזרה הביתה בבכי.‬

569
00:35:40,833 --> 00:35:42,041
‫בבכי.‬

570
00:35:42,125 --> 00:35:45,666
‫ברגע ששמעתי, מייד הלכתי אליו הביתה.‬

571
00:35:45,750 --> 00:35:50,750
‫אמרתי: "תקשיב, נפרדתם, נכון?‬

572
00:35:50,833 --> 00:35:53,125
‫"אחותי לא רוצה לחזור איתך לקשר."‬

573
00:35:53,208 --> 00:35:56,833
‫הוא הסתכל לי בעיניים‬
‫ונשבע לי שהוא לא הכה אותה.‬

574
00:35:56,916 --> 00:35:59,166
‫אמרתי: "תגיד לי שהכית את הבת שלי."‬

575
00:35:59,250 --> 00:36:02,375
‫הוא אמר: "לא, לא הכיתי אותה.‬

576
00:36:02,458 --> 00:36:05,625
‫"היא מגזימה. היא משקרת."‬

577
00:36:05,708 --> 00:36:08,708
‫והוא הבטיח שהוא לא יעשה לה כלום.‬

578
00:36:08,791 --> 00:36:10,166
‫הוא הבטיח.‬

579
00:36:10,666 --> 00:36:11,750
‫הוא הבטיח.‬

580
00:36:11,833 --> 00:36:13,791
‫אני כבר לא האמנתי לו.‬

581
00:36:13,875 --> 00:36:15,458
‫אבל בעלי האמין לו.‬

582
00:36:19,750 --> 00:36:21,375
‫הוא רצה לדבר איתי.‬

583
00:36:23,250 --> 00:36:25,500
‫הייתי עם אנשי יחידת ההשתלטות,‬

584
00:36:25,583 --> 00:36:27,333
‫והם התקשרו אליו,‬

585
00:36:27,416 --> 00:36:29,666
‫ואז הם העלו אותי על הקו.‬

586
00:36:30,666 --> 00:36:34,666
‫והוא דיבר על היום שבו הגעתי אליו הביתה.‬

587
00:36:34,750 --> 00:36:38,750
‫הוא אמר: "עדיין לא התנצלת על זה."‬
‫זה מה שהוא אמר.‬

588
00:36:40,000 --> 00:36:41,166
‫ואני חשבתי…‬

589
00:36:41,708 --> 00:36:43,250
‫"לעזאזל".‬

590
00:36:43,333 --> 00:36:48,458
‫אז מנהל המו"מ של יחידת ההשתלטות‬
‫אמר משהו כמו: "תתנצל בפניו".‬

591
00:36:48,958 --> 00:36:52,750
‫אמרתי: "אם זו הסיבה לכל זה, אתנצל מייד.‬

592
00:36:52,833 --> 00:36:57,541
‫"אין בעיה. בוא תרד למטה ואני אתנצל."‬

593
00:36:58,041 --> 00:37:02,166
‫"לא תיארתי לעצמי שזה פגע בך עד כדי כך."‬

594
00:37:02,708 --> 00:37:04,416
‫עשיתי מה שכל אח היה עושה.‬

595
00:37:06,375 --> 00:37:08,958
‫אז הוא התחיל להגיד: "לא, עכשיו אני כאן,‬

596
00:37:09,041 --> 00:37:12,166
‫"אני שולט במצב, ואיפה אתה?"‬

597
00:37:14,500 --> 00:37:17,916
‫הוא התחיל להישמע נסער בטלפון,‬
‫אז מנהל המו"מ חשב שעדיף לנתק.‬

598
00:37:18,000 --> 00:37:22,333
{\an8}‫- 47 שעות לחטיפה -‬

599
00:37:22,416 --> 00:37:25,958
{\an8}‫זהו היום השלישי לחטיפה,‬
‫ועדיין אין התקדמות.‬

600
00:37:26,041 --> 00:37:29,291
‫המשטרה יצרה קשר עם לינדמברג פעמיים.‬

601
00:37:29,375 --> 00:37:31,250
‫השיחות נמשכו מספר דקות,‬

602
00:37:31,333 --> 00:37:33,958
‫והוא לא הציב דרישות כלשהן.‬

603
00:37:34,041 --> 00:37:37,250
‫הוא אמר שאינו רוצה לדבר, וניתק.‬

604
00:37:39,000 --> 00:37:42,583
‫קראו לי ואמרו: "אתה תעזור במשא ומתן."‬

605
00:37:42,666 --> 00:37:44,375
‫"אנחנו לא יכולים להמשיך.‬

606
00:37:44,458 --> 00:37:47,666
‫"אנחנו לא רואים התקדמות.‬

607
00:37:47,750 --> 00:37:49,708
‫"המשא ומתן נתקע."‬

608
00:37:51,708 --> 00:37:54,916
‫יחידת ההשתלטות עשתה את הדבר הנכון.‬

609
00:37:55,000 --> 00:38:02,000
‫הם כנראה הבחינו בידידות העמוקה‬
‫בין לינדמברג לאח של אלואה,‬

610
00:38:02,083 --> 00:38:04,875
‫וקיוו שהבחור יוכל לעזור.‬

611
00:38:04,958 --> 00:38:08,750
‫למרות שהוא ילד?‬
‫-זה לא מהווה בעיה.‬

612
00:38:14,916 --> 00:38:17,083
‫לא פקפקתי בכך.‬

613
00:38:17,750 --> 00:38:20,375
‫המשכתי לקוות לטוב.‬

614
00:38:21,791 --> 00:38:24,375
‫כל מה שאמרו לנו…‬

615
00:38:25,250 --> 00:38:28,041
‫כל מה שאמרו לנו לעשות, עשינו.‬

616
00:38:33,041 --> 00:38:35,375
‫ז'יובאניני התקשר אליו.‬

617
00:38:35,958 --> 00:38:39,500
‫הוא ענה: "מה אתה רוצה?"‬
‫הוא היה די תוקפני.‬

618
00:38:41,916 --> 00:38:43,541
‫אז אמרתי: "זה אני."‬

619
00:38:43,625 --> 00:38:44,708
‫"מי?"‬

620
00:38:44,791 --> 00:38:49,375
‫אמרתי: "אתה לא מזהה את הקול שלי?‬
‫זה דוגלאס." ואז הוא נרגע.‬

621
00:38:50,500 --> 00:38:53,750
‫אתה יודע שתמיד הייתי בצד שלך,‬

622
00:38:53,833 --> 00:38:56,166
‫תמיד עזרתי להחזיר אותה אליך.‬

623
00:38:56,791 --> 00:38:58,125
‫תודה.‬

624
00:38:58,208 --> 00:39:03,000
‫אז אני מבקש ממך להתחשב בחברות שלנו.‬

625
00:39:03,083 --> 00:39:05,958
‫ידעתי שתבקש ממני לשחרר אותה.‬

626
00:39:06,041 --> 00:39:07,250
‫אז…‬

627
00:39:08,083 --> 00:39:10,458
‫לא, תשכח מאחותי.‬

628
00:39:10,541 --> 00:39:13,708
‫אני מדבר עליי ועליך, על החברות שלנו.‬

629
00:39:13,791 --> 00:39:16,583
‫זה הדבר הכי חשוב כרגע.‬

630
00:39:18,125 --> 00:39:20,083
‫תגיד לי מה אתה רוצה.‬

631
00:39:20,166 --> 00:39:22,875
‫טוב, בוא נצא לבלות.‬

632
00:39:23,375 --> 00:39:25,208
‫אתה תהיה בסדר.‬

633
00:39:25,791 --> 00:39:27,208
‫אני בצד שלך.‬

634
00:39:28,041 --> 00:39:31,958
‫נצא לבלות ונפגוש אנשים חדשים.‬

635
00:39:32,041 --> 00:39:35,625
‫אין זמן. אני הולך לכלא. יהרגו אותי שם.‬

636
00:39:35,708 --> 00:39:37,708
‫יעשו לי שם לינץ'.‬

637
00:39:37,791 --> 00:39:40,500
‫לא, לא תלך לכלא. עורך הדין שלך כאן.‬

638
00:39:40,583 --> 00:39:43,208
‫האמנתי שאצליח לתקן הכול.‬

639
00:39:44,500 --> 00:39:47,916
‫בראש שלי, היינו חברים קרובים כל כך,‬

640
00:39:48,458 --> 00:39:50,583
‫שחשבתי שאוכל לפתור את זה.‬

641
00:39:50,666 --> 00:39:52,208
‫ואז המשטרה אמרה:‬

642
00:39:52,291 --> 00:39:54,791
‫"הוא רוצה שדוגלאס יעשה ככה.‬
‫הוא רוצה שדוגלאס…"‬

643
00:39:54,875 --> 00:39:56,291
‫דוגלאס היה איתם.‬

644
00:39:56,375 --> 00:39:58,625
‫"דוגלאס, קח את זה, קח את זה."‬

645
00:39:58,708 --> 00:40:00,250
‫הכלבה בפרוזדור?‬

646
00:40:00,750 --> 00:40:05,916
‫כן, אני לוקח אותה למדרגות.‬
‫אם לא תבוא לקחת אותה, היא תגווע ברעב.‬

647
00:40:06,000 --> 00:40:08,291
‫כי היא לא תחזור פנימה.‬

648
00:40:08,375 --> 00:40:10,000
‫בסדר.‬
‫-אני לוקח שני כלבים.‬

649
00:40:10,083 --> 00:40:11,583
‫טוב, אני בדרך.‬

650
00:40:14,250 --> 00:40:15,541
‫דוגלאס היה ילד.‬

651
00:40:17,375 --> 00:40:22,125
‫בדרך חזרה, הוא היה יכול לירות בבן שלי.‬

652
00:40:24,708 --> 00:40:28,541
‫הוא היה עלול להיות קורבן נוסף.‬
‫אף אחד לא ידע מה עובר לו בראש.‬

653
00:40:30,083 --> 00:40:33,041
‫הייתי צריך להתרכז בדף שמולי,‬

654
00:40:33,125 --> 00:40:35,041
‫ובמה שכתבו לי.‬

655
00:40:36,166 --> 00:40:39,833
‫לא יכולתי להגיד מה שבא לי.‬
‫הייתי חייב להיצמד לדף.‬

656
00:40:39,916 --> 00:40:41,375
‫בוא נצא, ליזו.‬

657
00:40:45,750 --> 00:40:46,875
‫מה דעתך…‬

658
00:40:46,958 --> 00:40:50,041
‫אני אחליט בשעות הקרובות.‬

659
00:40:51,666 --> 00:40:54,125
‫פשוט תחליט כבר. בוא נצא.‬

660
00:40:54,833 --> 00:40:57,791
‫תן לי להחליט. אני מבולבל.‬

661
00:40:57,875 --> 00:41:00,000
‫אחותך הלחיצה אותי.‬

662
00:41:00,791 --> 00:41:03,333
‫רציתי להיכנס פנימה…‬

663
00:41:04,375 --> 00:41:07,208
‫ולהכות אותו באותו רגע.‬

664
00:41:08,250 --> 00:41:10,333
‫אבל לא יכולתי לומר כלום.‬

665
00:41:11,333 --> 00:41:14,500
‫אני אנתק, כי אחותך עושה לי צרות.‬

666
00:41:15,166 --> 00:41:17,500
‫תסתמי, תהיי בשקט. תני לי לדבר איתו.‬

667
00:41:17,583 --> 00:41:20,208
‫אני רוצה לשמוע מה שיש לו להגיד. תשתקי!‬

668
00:41:20,291 --> 00:41:21,708
‫תשתקי!‬

669
00:41:21,791 --> 00:41:23,625
‫תירגע, תשכח ממנה.‬

670
00:41:23,708 --> 00:41:25,791
‫אם היא תתחיל לדבר, אני אנתק.‬

671
00:41:25,875 --> 00:41:29,791
‫אתה רוצה להגיד לי משהו,‬
‫אבל היא לא נותנת לך. דבר.‬

672
00:41:29,875 --> 00:41:32,583
‫תגיד לה שאני מבקש ממנה להיות בשקט.‬

673
00:41:33,833 --> 00:41:35,208
‫זה עצוב.‬

674
00:41:35,291 --> 00:41:38,500
‫אתה בעברו השני של הקו,‬

675
00:41:38,583 --> 00:41:41,833
‫אתה שומע שתוקף את אחותך‬

676
00:41:41,916 --> 00:41:44,583
‫מישהו שהיה פעם החבר הכי טוב שלך.‬

677
00:41:45,458 --> 00:41:47,666
‫אי אפשר להסביר את זה במילים.‬

678
00:41:48,333 --> 00:41:50,208
‫זה משהו שאני…‬

679
00:41:50,291 --> 00:41:52,083
‫לא אשכח בחיים.‬

680
00:41:53,125 --> 00:41:55,333
‫לא אשכח את זה אף פעם.‬

681
00:41:55,416 --> 00:41:56,583
‫אף פעם.‬

682
00:42:05,666 --> 00:42:07,166
‫החלטת?‬

683
00:42:07,750 --> 00:42:09,041
‫אני חושב.‬

684
00:42:10,333 --> 00:42:12,208
‫תחשוב על זה. זה טוב.‬

685
00:42:12,291 --> 00:42:13,750
‫איפה אדריאנו?‬

686
00:42:13,833 --> 00:42:15,375
‫לידי.‬

687
00:42:15,458 --> 00:42:17,500
‫תעביר לי אותו.‬
‫-טוב.‬

688
00:42:21,000 --> 00:42:22,166
‫הלו, ליזו?‬

689
00:42:23,041 --> 00:42:24,916
‫יש לי דרישה.‬

690
00:42:25,000 --> 00:42:26,916
‫כן? מה אתה צריך?‬

691
00:42:28,250 --> 00:42:29,625
‫היא רוצה לאכול.‬

692
00:42:31,833 --> 00:42:35,833
‫גם אתה מתכוון לאכול?‬
‫-לא, אני אוכל מה שיש פה.‬

693
00:42:35,916 --> 00:42:36,875
‫כן?‬

694
00:42:36,958 --> 00:42:40,833
‫אם היא תאכל ג'אנק, היא תרגיש לא טוב.‬
‫היא צריכה אוכל אמיתי.‬

695
00:42:41,625 --> 00:42:44,958
‫הוא רצה שאלך לשם,‬

696
00:42:45,041 --> 00:42:46,541
‫ואביא לו אוכל.‬

697
00:42:46,625 --> 00:42:47,958
‫ואז…‬

698
00:42:48,875 --> 00:42:51,750
‫ז'יובאניני אמר:‬
‫"מה זאת אומרת? להביא אותו איך?"‬

699
00:42:53,166 --> 00:42:58,208
{\an8}‫- 50 שעות לאירוע -‬

700
00:43:18,291 --> 00:43:19,916
{\an8}‫היא יורדת?‬

701
00:43:20,000 --> 00:43:22,041
{\an8}‫זה רגע מלחיץ מאוד.‬

702
00:43:22,125 --> 00:43:27,083
{\an8}‫חבל שעשוי מסדינים משתלשל מהחלון.‬

703
00:43:27,166 --> 00:43:30,250
{\an8}‫הציפיות גבוהות. אולי היא תצליח לרדת.‬

704
00:43:30,333 --> 00:43:34,000
‫איש לא יודע מה יקרה עכשיו.‬

705
00:43:38,166 --> 00:43:39,583
‫הייתי בצד השני.‬

706
00:43:40,083 --> 00:43:42,416
‫ואז שמעתי: "אלואה בחלון!"‬

707
00:43:42,500 --> 00:43:44,916
‫לא יכולתי… פשוט רצתי.‬

708
00:43:45,708 --> 00:43:46,958
‫ילדה שלי!‬

709
00:43:48,583 --> 00:43:49,833
‫ילדה שלי!‬

710
00:43:50,416 --> 00:43:51,708
‫ילדה שלי!‬

711
00:43:53,416 --> 00:43:54,500
‫ילדה שלי!‬

712
00:43:54,583 --> 00:43:55,916
‫תירגעי, אימא.‬

713
00:43:56,000 --> 00:43:59,833
‫אמרתי: "רדי, מתוקה!"‬
‫חשבתי שהיא תרד עם החבל.‬

714
00:43:59,916 --> 00:44:03,083
‫היא אמרה: "תירגעי, אימא. תירגעי."‬

715
00:44:03,166 --> 00:44:04,750
‫ילדה שלי!‬

716
00:44:04,833 --> 00:44:06,791
‫ילדה שלי!‬
‫-תירגעי.‬

717
00:44:07,333 --> 00:44:08,958
‫מתוקה, רדי למטה!‬

718
00:44:20,125 --> 00:44:22,583
‫תירגעי, שאף אחד לא יתקרב.‬

719
00:44:22,666 --> 00:44:24,041
‫תירגעי.‬

720
00:44:25,291 --> 00:44:26,750
‫בבקשה, תירגעי.‬

721
00:44:26,833 --> 00:44:31,166
‫ראיתי שהיא מנסה להישאר רגועה,‬
‫אבל הידיים שלה רעדו.‬

722
00:44:31,250 --> 00:44:33,791
‫ראינו שהידיים שלה רועדות.‬

723
00:44:42,708 --> 00:44:43,958
‫זה האוכל.‬

724
00:45:10,000 --> 00:45:11,666
‫באותו רגע,‬

725
00:45:12,166 --> 00:45:15,041
‫הסיקור התקשורתי קיבל ממד חדש.‬

726
00:45:15,125 --> 00:45:18,000
‫ברזיל כולה דיברה על פרשת אלואה.‬

727
00:45:18,083 --> 00:45:23,000
‫התחלנו לחפש מידע חדש,‬

728
00:45:23,083 --> 00:45:25,416
‫כדי שנוכל לחשוף פרטים כלשהם‬

729
00:45:25,500 --> 00:45:29,375
‫לפני הערוצים האחרים.‬

730
00:45:29,458 --> 00:45:32,291
{\an8}‫היא באמת לא מרגישה טוב?‬

731
00:45:32,375 --> 00:45:34,041
{\an8}‫אני לא יודעת, הייתי כאן.‬

732
00:45:34,125 --> 00:45:35,708
{\an8}‫ראינו את זה בטלוויזיה.‬

733
00:45:35,791 --> 00:45:39,833
‫- סיפורה הטרגי של אלואה‬
‫מקפיץ את הרייטינג -‬

734
00:45:39,916 --> 00:45:43,916
‫הם ממש התחילו למזער את חומרת המקרה.‬

735
00:45:44,000 --> 00:45:47,375
‫הם עסקו במה שהם אכלו לארוחת הצהריים,‬

736
00:45:47,458 --> 00:45:49,166
‫בשאלה איך הם מתקלחים.‬

737
00:45:49,250 --> 00:45:51,375
‫כי התקשורת לא הרפתה מהסיפור.‬

738
00:45:51,458 --> 00:45:56,041
‫למרבה הצער,‬
‫כולם רצו סקופ חדש, זווית חדשה.‬

739
00:45:56,125 --> 00:45:58,875
‫לדברי המשטרה, הם שלחו אורז, שעועית,‬

740
00:45:58,958 --> 00:46:02,208
‫בשר בקר וצ'יפס, לבקשתו של לינדמברג.‬

741
00:46:02,291 --> 00:46:03,625
‫היה נראה שאנשים…‬

742
00:46:05,583 --> 00:46:08,083
‫כמעט מקווים שזה לא ייגמר.‬

743
00:46:08,166 --> 00:46:10,208
‫אני מקווה לסוף טוב.‬

744
00:46:10,291 --> 00:46:15,833
‫עם חתונה עתידית‬
‫שלו עם החברה שלו, שהוא אוהב.‬

745
00:46:15,916 --> 00:46:18,125
‫זה די מהפנט,‬

746
00:46:19,458 --> 00:46:20,791
‫בצורה מזוויעה.‬

747
00:46:20,875 --> 00:46:23,916
‫זה כמו כשעוברים ליד תאונת דרכים,‬

748
00:46:24,000 --> 00:46:27,166
‫ולא רוצים לראות דם, אבל קשה להתאפק.‬

749
00:46:31,333 --> 00:46:35,625
‫ההבנה שהמצב רגיש מאוד החלה לחלחל.‬

750
00:46:35,708 --> 00:46:37,583
‫לילה שלם עובר,‬

751
00:46:38,208 --> 00:46:41,458
‫ואז לילה שלם נוסף, ועוד אחד.‬

752
00:46:41,541 --> 00:46:44,458
‫ושום דבר לא משתנה. המשטרה לא פרצה פנימה.‬

753
00:46:44,541 --> 00:46:49,458
‫מה כבר יש לנו לתעד?‬
‫בניין עם מצלמה שמכוונת אל הדירה.‬

754
00:46:52,625 --> 00:46:56,458
‫זה היה אזור עם פשיעה גבוהה.‬

755
00:46:56,541 --> 00:47:00,666
‫היה מסוכן לכתבים להסתובב שם בלילה.‬

756
00:47:03,083 --> 00:47:07,458
‫פושעים חמושים התחילו להסתובב חופשי‬

757
00:47:07,541 --> 00:47:12,541
‫בין הצופים של סרט האימה הזה.‬

758
00:47:12,625 --> 00:47:14,291
‫סוחרי הסמים התלוננו‬

759
00:47:14,375 --> 00:47:17,916
‫שהנוכחות המשטרתית‬
‫גורמת להם להפסדים כספיים.‬

760
00:47:18,000 --> 00:47:19,833
‫הם היו אומרים: "היי, כתב,‬

761
00:47:19,916 --> 00:47:22,458
‫"תעיפו מפה את הבחור,‬
‫או שתתנו לנו לטפל בו.‬

762
00:47:22,541 --> 00:47:24,916
‫"תעיפו מפה את השוטרים,‬
‫ואנחנו נטפל בו."‬

763
00:47:25,000 --> 00:47:27,958
‫הם היו מוכנים להיכנס ולהרוג אותו.‬

764
00:47:28,500 --> 00:47:31,958
‫היה להם את הכוח לעשות את זה.‬
‫והוא חשש מזה.‬

765
00:47:32,041 --> 00:47:35,000
‫גם המשטרה חששה שזה יקרה.‬

766
00:47:35,791 --> 00:47:40,500
{\an8}‫- 58 שעות לחטיפה -‬

767
00:47:41,791 --> 00:47:46,208
‫תחנת טלוויזיה החליטה להתקשר לדירה.‬

768
00:47:49,166 --> 00:47:51,166
‫לאחר מכן, הייתה מהומה.‬

769
00:47:55,791 --> 00:47:57,833
‫חזרתי לתחנה, מותש.‬

770
00:47:57,916 --> 00:47:59,500
‫כולם היו תשושים.‬

771
00:48:00,041 --> 00:48:01,916
‫ראיתי שתי מפיקות,‬

772
00:48:02,000 --> 00:48:03,666
‫והן אמרו:‬

773
00:48:03,750 --> 00:48:06,666
‫"דיברנו עם לינדמברג."‬

774
00:48:07,500 --> 00:48:12,333
‫הייתי בהלם מהמידע החדש הזה.‬

775
00:48:12,416 --> 00:48:13,958
‫"מה הקלטתן?"‬

776
00:48:14,541 --> 00:48:16,500
‫הן אמרו: "לא הקלטנו את השיחה."‬

777
00:48:16,583 --> 00:48:20,458
‫אמרתי: "תביאי מצלמה, ושימי אותה מולי.‬

778
00:48:20,541 --> 00:48:23,000
‫"נתקשר אליו.‬
‫אם הוא יענה, אקליט את השיחה."‬

779
00:48:31,708 --> 00:48:32,791
{\an8}‫מי זה?‬

780
00:48:32,875 --> 00:48:35,583
{\an8}‫היי, לינדמברג. אנחנו חברים של המשפחה.‬

781
00:48:35,666 --> 00:48:37,958
{\an8}‫אנחנו רק רוצים לדעת אם הכול בסדר.‬

782
00:48:38,041 --> 00:48:39,208
{\an8}‫מי זה?‬

783
00:48:39,291 --> 00:48:41,208
{\an8}‫קוראים לי לואיס גרה. מה שלומך?‬

784
00:48:41,291 --> 00:48:43,750
{\an8}‫אנחנו חברים…‬
‫-זה לואיס גרה.‬

785
00:48:44,375 --> 00:48:47,416
{\an8}‫אני כתב בתוכנית של סוניה אבראו,‬
‫אני מתקשר בשם המשפחה שלך.‬

786
00:48:47,500 --> 00:48:50,958
{\an8}‫אימא שלך נואשת.‬
‫היא רוצה לדעת אם הכול בסדר.‬

787
00:48:51,041 --> 00:48:52,125
{\an8}‫אתה כתב?‬

788
00:48:52,208 --> 00:48:54,500
{\an8}‫כן. אנחנו רוצים לדעת אם הכול בסדר.‬

789
00:48:54,583 --> 00:48:56,208
{\an8}‫אנחנו דואגים לך.‬

790
00:48:56,291 --> 00:48:57,750
{\an8}‫הייתי ממש בלחץ.‬

791
00:48:58,458 --> 00:49:00,458
‫הייתי מתוח ועייף‬

792
00:49:00,541 --> 00:49:03,500
‫אחרי כל כך הרבה שעות, ו…‬

793
00:49:04,416 --> 00:49:07,666
‫ראיתי את עצמי במצב שעלול להשפיע על הסיפור.‬

794
00:49:07,750 --> 00:49:11,333
‫הוא היה עלול ללחוץ על ההדק ולהגיד:‬
‫"אתה מקליט את זה?"‬

795
00:49:11,916 --> 00:49:13,708
‫"אני יורה בה עכשיו."‬

796
00:49:14,291 --> 00:49:16,750
‫אתה בשידור חי?‬
‫-אנחנו מקליטים את השיחה.‬

797
00:49:16,833 --> 00:49:19,791
‫אוכל לשדר ממנה מה שתרצה.‬

798
00:49:20,291 --> 00:49:21,416
‫את השיחה שלנו?‬

799
00:49:21,500 --> 00:49:23,708
‫בוא נדבר. אני רוצה לעזור לך.‬

800
00:49:23,791 --> 00:49:26,541
‫אני רוצה לעזור לך ולהגיד לך‬

801
00:49:26,625 --> 00:49:28,958
‫שהמפקד מתחייב לכך שלא יפגעו בך.‬

802
00:49:29,041 --> 00:49:30,875
‫אין לך מה לדאוג.‬

803
00:49:30,958 --> 00:49:33,416
‫אני לא רוצה שאף אחד יתקרב לבניין.‬

804
00:49:33,500 --> 00:49:35,291
‫אם מישהו יתקרב…‬

805
00:49:35,375 --> 00:49:38,291
‫המפקד בא לכאן וצלצל בפעמון,‬

806
00:49:38,375 --> 00:49:40,541
‫כמעט יריתי באלואה.‬
‫חשבתי שהוא יפרוץ פנימה.‬

807
00:49:40,625 --> 00:49:43,791
‫אם הוא היה עושה את זה,‬
‫שנינו היינו מתים עכשיו.‬

808
00:49:43,875 --> 00:49:46,125
‫הם התקשרו לחוטף‬

809
00:49:47,083 --> 00:49:49,250
‫כדי לראיין אותו,‬

810
00:49:49,333 --> 00:49:54,000
‫כאילו שזה סקופ חדשותי או כתבה בלעדית.‬

811
00:49:54,083 --> 00:49:55,625
‫מדובר פה בפשע.‬

812
00:50:00,833 --> 00:50:02,458
‫רגע, היא רוצה לדבר.‬

813
00:50:02,541 --> 00:50:04,416
‫תן לה לדבר איתנו, בבקשה.‬

814
00:50:04,500 --> 00:50:05,333
‫הלו.‬

815
00:50:05,416 --> 00:50:08,083
‫היי, אלואה. זה לואיס גרה‬
‫מהתוכנית של סוניה אבראו. מה שלומך?‬

816
00:50:08,166 --> 00:50:09,000
‫מי זה?‬

817
00:50:09,083 --> 00:50:12,083
‫לואיס גרה, כתב‬
‫מהתוכנית של סוניה אבראו. מה שלומך?‬

818
00:50:12,166 --> 00:50:13,333
‫בסדר.‬

819
00:50:13,416 --> 00:50:16,916
‫היא הייתה חזקה ואמרה שהכול בסדר.‬

820
00:50:17,000 --> 00:50:18,458
‫בקול רועד.‬

821
00:50:18,541 --> 00:50:20,208
‫היא…‬

822
00:50:20,291 --> 00:50:22,291
‫היה אפשר לשמוע שהיא בוכה.‬

823
00:50:22,375 --> 00:50:26,208
‫התחלתי להרגיש את הסכנה שבמצב.‬

824
00:50:26,291 --> 00:50:27,875
‫הוא לא שיחק משחקים.‬

825
00:50:27,958 --> 00:50:32,083
‫את רוצה למסור משהו לאימא שלך?‬

826
00:50:32,166 --> 00:50:36,000
‫אני רוצה לדעת מה שלומה,‬
‫מה שלום המשפחה שלי.‬

827
00:50:36,083 --> 00:50:37,916
‫שלומם טוב.‬

828
00:50:38,000 --> 00:50:40,750
‫הכול…‬
‫-תמסור נשיקות להורים שלי.‬

829
00:50:40,833 --> 00:50:43,125
‫את יכולה…‬
‫-תגיד להם שאני אוהבת אותם.‬

830
00:50:43,208 --> 00:50:45,416
‫תחזרי על זה, תשלחי להם נשיקות.‬

831
00:50:46,583 --> 00:50:49,500
‫אני רוצה למסור לאימא שלי שאני אוהבת אותה.‬

832
00:50:49,583 --> 00:50:51,125
‫וגם לאבא שלי.‬

833
00:50:52,208 --> 00:50:53,833
‫אני אוהבת אותם.‬

834
00:51:07,125 --> 00:51:09,625
‫הסיכוי לכניעה מצד החוטף נפגעה‬

835
00:51:09,708 --> 00:51:13,125
‫בגלל שראיינו אותו בשידור חי בטלוויזיה.‬

836
00:51:13,208 --> 00:51:14,208
‫מאותו רגע,‬

837
00:51:14,291 --> 00:51:17,458
‫החוטף הפסיק לענות לטלפונים.‬

838
00:51:18,708 --> 00:51:23,708
‫איזה עניין ציבורי‬
‫יש בריאיון עם לינדמברג, בשעה‬

839
00:51:23,791 --> 00:51:26,500
‫שהוא גוזל מאלואה את החופש שלה?‬

840
00:51:27,708 --> 00:51:30,666
‫השיחה הזו הפכה את לינדמברג,‬

841
00:51:30,750 --> 00:51:33,750
‫עמוק בפנים, למשהו גדול בהרבה.‬

842
00:51:33,833 --> 00:51:38,333
‫היא עשתה נזק עצום לניהול הפרשה.‬

843
00:51:39,208 --> 00:51:40,250
‫עצום.‬

844
00:51:40,958 --> 00:51:45,875
{\an8}‫- 66 שעות לחטיפה -‬

845
00:51:50,125 --> 00:51:52,458
{\an8}‫המתיחות גוברת היום‬

846
00:51:52,541 --> 00:51:55,791
{\an8}‫בדירה בסנטו אנדרה, באזור ABC של סאו פאולו.‬

847
00:51:55,875 --> 00:51:59,458
{\an8}‫לינדמברג לקח את אלואה לחלון השירותים.‬

848
00:52:00,333 --> 00:52:01,958
{\an8}‫הטלפון בשימוש.‬

849
00:52:02,041 --> 00:52:04,666
{\an8}‫המשא ומתן נמשך.‬

850
00:52:05,416 --> 00:52:07,958
‫אני לא רוצה אותה יותר, בחיים לא.‬

851
00:52:08,041 --> 00:52:09,583
‫אני שונא אותה.‬

852
00:52:09,666 --> 00:52:12,083
‫מה היא צריכה לעשות כדי לצאת משם?‬

853
00:52:12,750 --> 00:52:15,916
‫להתנהג יפה ולגלות הבנה, מה שהיא לא עושה.‬

854
00:52:16,416 --> 00:52:20,083
‫מה זאת אומרת, היא לא מגלה הבנה?‬

855
00:52:20,791 --> 00:52:23,500
‫כשאני מדבר איתה,‬
‫היא מתחילה לצעוק ולהשתולל.‬

856
00:52:23,583 --> 00:52:26,500
‫מתלוננת שאני רוצה לזרוק עליה זכוכיות.‬
‫-אתה מכה אותי.‬

857
00:52:30,625 --> 00:52:33,500
‫הוא אמר שנמאס לו‬
‫ושהוא מתכוון להסגיר את עצמו.‬

858
00:52:34,583 --> 00:52:36,833
‫ז'יובאניני ביקש ממנו לקחת את האקדחים‬

859
00:52:36,916 --> 00:52:39,166
‫ולשים אותם באסלה.‬

860
00:52:39,250 --> 00:52:41,125
‫הוא אמר: "בסדר. אני אצא."‬

861
00:52:41,208 --> 00:52:45,333
‫"אשאיר את האקדחים בשירותים כמו שביקשתם.‬

862
00:52:45,416 --> 00:52:48,083
‫"אני ואלואה נרד למטה יד ביד,‬

863
00:52:49,791 --> 00:52:51,791
‫"אלך לניארה,‬

864
00:52:52,458 --> 00:52:54,833
‫"אלחץ לה את היד, אנחנו נרד למטה,‬

865
00:52:54,916 --> 00:52:57,708
‫"אלחץ לדוגלאס את היד, ואסגיר את עצמי."‬

866
00:52:58,625 --> 00:53:01,125
‫לינדמברג הבטיח לסיים את החטיפה‬

867
00:53:01,208 --> 00:53:03,416
‫בתנאי שניארה תחזור לדירה.‬

868
00:53:03,500 --> 00:53:07,708
‫בינתיים, כולם למטה מלאי תקווה.‬

869
00:53:11,625 --> 00:53:15,000
{\an8}‫להחזיר את ניארה למשא ומתן‬

870
00:53:15,083 --> 00:53:18,958
‫היה צעד אסטרטגי של מנהל המשבר,‬

871
00:53:19,041 --> 00:53:23,083
‫השר לביטחון הציבור, והתובע.‬
‫כולם הגיעו יחד להחלטה.‬

872
00:53:23,166 --> 00:53:25,250
{\an8}‫היי, ניארה.‬
‫-מה שלומך?‬

873
00:53:25,750 --> 00:53:28,500
{\an8}‫את מרגישה יותר טוב?‬
‫-כן. אתה רגוע?‬

874
00:53:28,583 --> 00:53:29,416
{\an8}‫אני רגוע.‬

875
00:53:29,500 --> 00:53:32,125
{\an8}‫באמת תעשה כל מה שאתה אומר?‬

876
00:53:32,708 --> 00:53:34,958
‫כן. את סומכת עליי?‬
‫-כן.‬

877
00:53:36,333 --> 00:53:37,666
{\an8}‫היי, אהובה.‬

878
00:53:37,750 --> 00:53:40,333
{\an8}‫את עולה למעלה?‬
‫-כן, אהובה. אני עולה למעלה.‬

879
00:53:40,416 --> 00:53:42,291
{\an8}‫בסדר. מול הדלת.‬

880
00:53:42,375 --> 00:53:44,791
{\an8}‫אל תתני לשוטרים לעלות.‬
‫-בסדר.‬

881
00:53:44,875 --> 00:53:47,666
{\an8}‫לאף אחד מהם.‬
‫-בסדר, תני לי לדבר איתו.‬

882
00:53:47,750 --> 00:53:49,791
{\an8}‫הכול יהיה בסדר.‬
‫-כן.‬

883
00:53:49,875 --> 00:53:51,875
{\an8}‫כמו שהבטחתי לך מההתחלה. טוב?‬

884
00:53:51,958 --> 00:53:53,791
{\an8}‫טוב, ביי.‬
‫-ביי. אוהבת אותך.‬

885
00:53:56,791 --> 00:54:00,166
{\an8}‫הוחלט שהיחידה הטקטית לא תתערב,‬

886
00:54:00,250 --> 00:54:04,500
{\an8}‫מפני שניארה התבקשה לעצור בקומה שמתחת‬

887
00:54:04,583 --> 00:54:07,166
{\an8}‫ולדבר עם לינדמברג.‬

888
00:54:10,791 --> 00:54:13,291
‫כשהתחלתי לעלות במדרגות, הסתכלתי‬

889
00:54:13,375 --> 00:54:16,750
{\an8}‫וראיתי אותו בחלון הקטן של השירותים.‬

890
00:54:16,833 --> 00:54:18,791
‫אותו ואת אלואה.‬

891
00:54:22,791 --> 00:54:25,458
‫אז עצרתי איפה שהייתי אמור לעצור…‬

892
00:54:30,000 --> 00:54:35,458
‫ומשם כבר לא היה לי דרך לתקשר,‬
‫כי ניארה עלתה למעלה עם הטלפון.‬

893
00:54:35,541 --> 00:54:38,541
‫יכולתי לראות את השוטרים,‬

894
00:54:38,625 --> 00:54:41,250
‫אבל לא יכולתי לראות אותה ברגע שהיא עלתה.‬

895
00:55:06,500 --> 00:55:09,041
‫פתאום, ראיתי…‬

896
00:55:09,125 --> 00:55:12,458
‫השוטר קרא לי: "בוא",‬

897
00:55:12,541 --> 00:55:13,625
‫והלכתי.‬

898
00:55:13,708 --> 00:55:16,750
‫ואז נהיה כאוס מוחלט.‬

899
00:55:16,833 --> 00:55:20,000
‫קולונל, האם זו הייתה טעות‬
‫לשלוח את ניארה בחזרה?‬

900
00:55:20,083 --> 00:55:21,250
{\an8}‫אימא שלה נתנה את הסכמתה.‬

901
00:55:21,333 --> 00:55:25,416
{\an8}‫היא הייתה עם קציני יחידת ההשתלטות.‬

902
00:55:25,500 --> 00:55:27,916
{\an8}‫הוציאו את הילדה,‬
‫ועכשיו שולחים אותה בחזרה.‬

903
00:55:28,000 --> 00:55:31,375
{\an8}‫ועכשיו הם מאשימים אותנו.‬
‫זה היה מהלך מטופש שלהם.‬

904
00:55:31,458 --> 00:55:36,125
{\an8}‫אסור להכניס אף נער למצב כל כך מסוכן.‬

905
00:55:39,416 --> 00:55:43,041
‫על פי מפקד המבצע, ניארה אינה בת ערובה.‬

906
00:55:43,125 --> 00:55:46,041
‫היא בחרה לחזור לדירה.‬

907
00:55:46,125 --> 00:55:49,250
{\an8}‫היא עשתה משהו שלא יכולנו לצפות לו.‬

908
00:55:49,333 --> 00:55:52,666
{\an8}‫התמודדנו עם המצב כאילו שמדובר בילדה שלי…‬

909
00:55:52,750 --> 00:55:54,208
{\an8}‫אני אבא לשלושה ילדים.‬

910
00:55:54,291 --> 00:55:56,250
‫…כאילו שאחד מהילדים שלי נמצא שם.‬

911
00:55:56,333 --> 00:56:00,916
‫כאילו שזה… הייתי מוכן‬
‫לשים את הילדים שלי במקומה של ניארה.‬

912
00:56:01,000 --> 00:56:05,375
‫- לא עשינו טעות.‬
‫היינו עושים זאת שוב. -‬

913
00:56:05,458 --> 00:56:11,291
‫ניארה לא הייתה צריכה לחזור לדירה.‬

914
00:56:11,375 --> 00:56:13,541
‫יחידת ההשתלטות תירשם בהיסטוריה‬

915
00:56:13,625 --> 00:56:17,625
‫כיחידה הראשונה שעברה מסיטואציה‬
‫של חטופה אחת, לסיטואציה של שתי חטופות.‬

916
00:56:17,708 --> 00:56:19,958
{\an8}‫נכנסתי והרגעתי אותו.‬

917
00:56:20,041 --> 00:56:22,291
{\an8}‫הוא בסדר, הוא רגוע. בסדר?‬

918
00:56:22,375 --> 00:56:24,291
{\an8}‫הוא הגיע להחלטה.‬

919
00:56:24,375 --> 00:56:25,541
{\an8}‫בסדר?‬
‫-טוב.‬

920
00:56:26,125 --> 00:56:28,583
{\an8}‫אל תדאגי, לא יקרה לבת שלך כלום.‬

921
00:56:28,666 --> 00:56:30,541
{\an8}‫אני סומכת עליך, ליזו.‬

922
00:56:30,625 --> 00:56:33,208
{\an8}‫שלושתכם. כולכם תהיו בסדר.‬

923
00:56:33,291 --> 00:56:35,291
‫כמו שאמרתי לך אז.‬

924
00:56:35,375 --> 00:56:37,083
‫כמו שאמרתי בטלוויזיה,‬

925
00:56:37,166 --> 00:56:40,333
‫שלושתכם תהיו בבית שלמים ובריאים.‬

926
00:56:40,416 --> 00:56:41,916
‫אתה יכול להיות רגוע.‬

927
00:56:42,875 --> 00:56:43,791
‫בסדר?‬

928
00:56:43,875 --> 00:56:46,666
‫אנחנו נרד למטה בעוד כמה דקות.‬

929
00:56:46,750 --> 00:56:48,041
‫בסדר גמור.‬

930
00:56:48,541 --> 00:56:49,750
‫אל תדאגי.‬

931
00:56:49,833 --> 00:56:52,791
‫בסדר. אני לא דואגת. ביי.‬
‫-ביי.‬

932
00:56:53,375 --> 00:56:57,375
‫אם הוא לא קיים אף הבטחה שלו עד כה,‬

933
00:56:57,458 --> 00:56:59,166
‫למה שיתחיל לקיים אותן עכשיו?‬

934
00:56:59,250 --> 00:57:01,750
‫הוא אמר שישחרר את אלואה כמה וכמה פעמים.‬

935
00:57:01,833 --> 00:57:06,291
‫"אני אשחרר אותה אחרי שיקרה ככה וככה."‬
‫"תגידו לו שיעלה להגן עליי."‬

936
00:57:06,375 --> 00:57:08,541
‫הוא מעולם לא עמד בהבטחות שלו.‬

937
00:57:09,375 --> 00:57:12,541
{\an8}‫- 76 שעות לחטיפה -‬

938
00:57:12,625 --> 00:57:16,041
‫הזמן חולף ודבר לא קורה.‬
‫הציפיות עולות מרגע לרגע.‬

939
00:57:16,125 --> 00:57:18,458
‫ניארה עדיין בתוך הדירה.‬

940
00:57:18,541 --> 00:57:20,500
‫בני המשפחה עדיין ממתינים.‬

941
00:57:20,583 --> 00:57:22,000
‫אימא של אלואה, כריסטינה,‬

942
00:57:22,083 --> 00:57:25,458
‫נמצאת בדירה הזו ומחכה לעדכון.‬

943
00:57:25,541 --> 00:57:28,583
‫הקהל יוצא מגדרו בגלל כזה דבר.‬

944
00:57:28,666 --> 00:57:31,625
‫למעשה, למען האמת,‬

945
00:57:31,708 --> 00:57:33,125
‫זה סיפור מעולה.‬

946
00:57:33,208 --> 00:57:36,791
‫המשטרה שלחה בת ערובה אל השבי,‬

947
00:57:36,875 --> 00:57:40,666
‫והחוטף שיטה בכל אנשי המשטרה, ו…‬

948
00:57:41,791 --> 00:57:45,666
‫עמית מערוץ "גלובו" נזף בי.‬
‫הוא אמר: "תראה מה עשית.‬

949
00:57:45,750 --> 00:57:47,458
‫"לא היית צריך לעשות את זה."‬

950
00:57:47,541 --> 00:57:51,041
‫ואז ראיתי את זלדה מלו‬
‫מראיינת אותו, כמו שאני עשיתי.‬

951
00:57:51,750 --> 00:57:54,291
‫אשחרר אותה כמו ששחררתי את האחרים.‬

952
00:57:54,375 --> 00:57:56,375
‫אני לא יכול להגיד מתי בדיוק,‬

953
00:57:56,458 --> 00:57:57,708
‫או לתת התראה מראש.‬

954
00:57:57,791 --> 00:57:59,500
‫זה פשוט יקרה.‬

955
00:58:00,083 --> 00:58:03,041
‫הקהל רוצה לראות את זה, וכך התחיל המרוץ‬

956
00:58:03,125 --> 00:58:05,500
‫לראות מי יהיה הבא שיראיין אותו.‬

957
00:58:06,166 --> 00:58:08,666
‫אם הן לא ישתפו פעולה,‬
‫גם אני לא אשתף פעולה.‬

958
00:58:08,750 --> 00:58:11,166
‫אתה מתחרט על מה שעשית?‬

959
00:58:11,250 --> 00:58:13,875
‫עדיין לא הרגשתי חרטה.‬

960
00:58:13,958 --> 00:58:16,291
‫אבל מגיע לה לעבור את זה.‬

961
00:58:16,375 --> 00:58:18,000
‫אם הן יעשו משהו מטופש,‬

962
00:58:18,083 --> 00:58:20,041
‫אני והיא נמות.‬

963
00:58:20,583 --> 00:58:23,291
‫איזו זכות יש ללינדמברג‬

964
00:58:23,375 --> 00:58:26,041
‫להחזיק נערה באיומי אקדח‬

965
00:58:26,125 --> 00:58:27,875
‫ולהתראיין בשידור חי?‬

966
00:58:27,958 --> 00:58:30,916
‫זה הפך לקרקס.‬

967
00:58:31,000 --> 00:58:35,291
‫אני לא האדם שכולם חושבים שאני.‬
‫אני לא רוצה להירקב בכלא.‬

968
00:58:35,375 --> 00:58:36,833
‫הוא התפרסם.‬

969
00:58:36,916 --> 00:58:39,250
‫לינדמברג היה הכוכב עכשיו.‬

970
00:58:39,333 --> 00:58:41,750
‫נתנו לו לומר בשידור חי‬
‫כל מה שעולה על דעתו.‬

971
00:58:42,375 --> 00:58:46,000
‫צוות ההפקה שלנו יצר קשר עם לינדמברג.‬

972
00:58:46,083 --> 00:58:50,458
‫הוא לא יעשה שום דבר פזיז.‬

973
00:58:50,541 --> 00:58:53,458
‫בשום אופן. המשפחות יכולות להיות שקטות.‬

974
00:58:53,541 --> 00:58:56,041
‫כאימא, רציתי לדבר איתו.‬

975
00:58:56,583 --> 00:58:58,291
‫הוא לא ענה לי.‬

976
00:58:58,375 --> 00:59:00,708
‫כשאני ניסיתי להתקשר אליו, הוא לא ענה.‬

977
00:59:00,791 --> 00:59:02,583
‫אבל הוא מדבר עם התקשורת?‬

978
00:59:04,291 --> 00:59:08,208
‫אלוהים יודע מה עברנו.‬

979
00:59:15,375 --> 00:59:20,000
‫ברגע שלינדמברג הבין שהתקשורת לצידו,‬

980
00:59:20,083 --> 00:59:22,416
‫הוא צמצם מאוד את המשא ומתן עם המשטרה‬

981
00:59:22,500 --> 00:59:25,791
‫והתחיל לנצל את הבמה‬
‫שניתנה לו בטלוויזיה הלאומית.‬

982
00:59:26,833 --> 00:59:29,875
‫הרייטינג של כל הערוצים הרקיע שחקים,‬

983
00:59:29,958 --> 00:59:32,875
‫והוא המשיך לאיים על המשטרה יותר ויותר.‬

984
00:59:32,958 --> 00:59:35,708
‫אז המשולש הזה שנוצר,‬

985
00:59:35,791 --> 00:59:38,416
‫של לינדמברג, המשטרה והתקשורת,‬

986
00:59:38,500 --> 00:59:39,666
‫קרס.‬

987
00:59:40,166 --> 00:59:43,041
‫ואז נשאר רק אדם אחד ששולט במשחק.‬

988
00:59:43,541 --> 00:59:45,291
‫וזה היה לינדמברג.‬

989
00:59:46,958 --> 00:59:50,000
{\an8}‫- 95 שעות לחטיפה -‬

990
00:59:50,083 --> 00:59:51,000
{\an8}‫צהריים.‬

991
00:59:51,083 --> 00:59:53,625
‫חולצת מועדון הכדורגל של סאו פאולו‬

992
00:59:53,708 --> 00:59:56,875
‫נתלית בחלון הדירה.‬

993
00:59:57,916 --> 00:59:59,541
‫להפתעתנו,‬

994
00:59:59,625 --> 01:00:03,125
‫שעות ספורות לאחר מכן,‬
‫מנהל מועדון הכדורגל של סאו פאולו,‬

995
01:00:03,208 --> 01:00:04,666
‫שהיה חבר מועצה,‬

996
01:00:04,750 --> 01:00:09,083
‫התנדב לעזור בפרשה.‬

997
01:00:09,166 --> 01:00:12,625
{\an8}‫אנחנו עושים את זה‬
‫כדי שלסיפור הזה יהיה סוף טוב.‬

998
01:00:12,708 --> 01:00:15,541
{\an8}‫הוא יכול לבטוח במשטרה.‬

999
01:00:15,625 --> 01:00:19,250
{\an8}‫המשטרה לא נמצאת כאן כדי להעניש אותו.‬
‫היא כאן כדי להגן עליו.‬

1000
01:00:19,333 --> 01:00:22,625
‫היה ברור מאוד שהעניינים יצאו משליטה.‬

1001
01:00:22,708 --> 01:00:24,833
‫כולם רצו למצוא פתרון.‬

1002
01:00:24,916 --> 01:00:29,208
‫ומי שהיה עושה זאת,‬
‫היה מוכתר כגיבור הסיפור.‬

1003
01:00:33,916 --> 01:00:37,750
‫המצב הסלים עד למצב‬

1004
01:00:38,541 --> 01:00:42,416
‫שאי אפשר היה לצאת ממנו,‬
‫כי עברו כבר חמישה ימים.‬

1005
01:00:43,208 --> 01:00:46,791
‫ומכיוון שלא אכלנו כמו שצריך,‬

1006
01:00:46,875 --> 01:00:48,250
‫חשתי ברע.‬

1007
01:00:52,250 --> 01:00:56,333
‫הפרמדיקים עזרו לי, וראו שאני‬

1008
01:00:57,000 --> 01:00:58,708
‫עומד לעבור התקף לב.‬

1009
01:01:02,708 --> 01:01:06,291
‫הוא אמר שנגמרו לו החיים, ושזה לא משנה.‬

1010
01:01:06,375 --> 01:01:09,625
‫הדבר היחיד שחשוב‬
‫הוא להוציא משם את הבת שלו.‬

1011
01:01:10,208 --> 01:01:12,375
‫- אין מעבר -‬

1012
01:01:12,458 --> 01:01:14,875
‫לאחר קיפאון כמעט מוחלט במשא ומתן,‬

1013
01:01:14,958 --> 01:01:18,375
‫המשטרה החליטה‬
‫לנקוט שוב בטקטיקה שכבר נוסתה.‬

1014
01:01:18,458 --> 01:01:22,041
‫ביום שלישי, החשמל בדירה נותק.‬

1015
01:01:22,125 --> 01:01:24,500
‫הפעם, לינדמברג ושתי הבנות‬

1016
01:01:24,583 --> 01:01:26,125
‫נמצאים שם ללא מזון.‬

1017
01:01:26,208 --> 01:01:29,625
‫התרמיל שנזרק מהחלון‬
‫נועד לאסוף את ארוחת הצהריים שלהם,‬

1018
01:01:29,708 --> 01:01:32,125
‫אבל הבקשה לא נענתה.‬

1019
01:01:34,958 --> 01:01:37,541
‫הייתי מודאג מתוצאות הפרשה,‬

1020
01:01:38,458 --> 01:01:41,958
‫מפני שלינדמברג לא הראה בשום שלב‬

1021
01:01:42,041 --> 01:01:44,083
‫סימנים של שיתוף פעולה.‬

1022
01:01:48,125 --> 01:01:49,875
‫אנחנו לא יכולים לפרוץ פנימה.‬

1023
01:01:49,958 --> 01:01:53,375
‫יש שם שלושה ילדים. איך נפרוץ פנימה?‬

1024
01:01:55,208 --> 01:01:56,750
‫פתאום הוא ילד?‬

1025
01:01:56,833 --> 01:01:58,125
‫אתה לא מבין.‬

1026
01:01:58,625 --> 01:02:01,958
‫יש שם חטופה.‬

1027
01:02:02,041 --> 01:02:08,416
‫מה זה הטירוף הזה של אנשים‬
‫שעושים רומנטיזציה לפושע? לא.‬

1028
01:02:09,416 --> 01:02:13,708
{\an8}‫- 97 שעות לחטיפה -‬

1029
01:02:13,791 --> 01:02:15,208
{\an8}‫בסביבות השעה 14:00‬

1030
01:02:15,291 --> 01:02:18,166
{\an8}‫החל מו"מ בנוגע למסמך.‬

1031
01:02:18,250 --> 01:02:20,791
{\an8}‫לינדמברג ביקש לקבל מסמך חתום‬

1032
01:02:20,875 --> 01:02:23,166
{\an8}‫שמבטיח את ביטחונו הפיזי‬

1033
01:02:23,250 --> 01:02:25,708
‫כאשר הוא ייכנע.‬

1034
01:02:26,208 --> 01:02:30,750
{\an8}‫אני מבקש שתאמרו לו שאני תובע משפטי,‬

1035
01:02:30,833 --> 01:02:33,250
{\an8}‫ובאתי כדי להבטיח את ביטחונו‬

1036
01:02:33,333 --> 01:02:35,583
{\an8}‫ולדאוג שהכול יסתיים על הצד הטוב ביותר.‬

1037
01:02:35,666 --> 01:02:36,791
{\an8}‫הגיע תובע‬

1038
01:02:36,875 --> 01:02:38,833
‫והראו אותו בטלוויזיה,‬

1039
01:02:39,541 --> 01:02:40,916
‫כדי שהוא יאמין לזה.‬

1040
01:02:41,000 --> 01:02:44,833
‫הכינו את המסמך, הוא נחתם.‬

1041
01:02:44,916 --> 01:02:49,541
‫שלחו ללינדמברג את המסמך באמצעות חבל.‬

1042
01:02:49,625 --> 01:02:53,166
‫ייתכן שהפרשה הזו קרובה לסיום?‬

1043
01:02:53,250 --> 01:02:54,500
‫אני מאמין שכן.‬

1044
01:02:54,583 --> 01:02:57,083
‫גם אם הוא הצליח לישון קצת בלילה,‬

1045
01:02:57,166 --> 01:02:59,375
‫הוא תשוש מבחינה נפשית.‬

1046
01:02:59,458 --> 01:03:01,458
‫הוא יתעשת,‬

1047
01:03:01,541 --> 01:03:04,833
‫ואני מאמין שהוא ייכנע תוך שעות ספורות.‬

1048
01:03:08,500 --> 01:03:11,333
‫אז הוא הגיב בפניקה,‬

1049
01:03:11,416 --> 01:03:14,291
‫"שלחו לי מסמך, אני לא מבין שם כלום."‬

1050
01:03:14,375 --> 01:03:18,541
‫"הכול קשקושים. אני לא מבין."‬
‫זה היה חסר טעם. לא יצא מזה כלום.‬

1051
01:03:18,625 --> 01:03:21,166
‫אותי הוא לא שכנע.‬

1052
01:03:21,250 --> 01:03:23,916
‫אם אתה פוחד למות, תסגיר את עצמך.‬

1053
01:03:24,416 --> 01:03:27,000
‫המשטרה לא תחסל אותו מול המצלמות.‬

1054
01:03:28,458 --> 01:03:30,875
{\an8}‫- 100 שעות לחטיפה -‬

1055
01:03:30,958 --> 01:03:34,208
{\an8}‫פרשת השבי הארוכה ביותר‬

1056
01:03:34,291 --> 01:03:37,625
‫במדינת סאו פאולו,‬
‫נמשכת כבר יותר ממאה שעות.‬

1057
01:03:37,708 --> 01:03:39,625
‫בסביבות היום החמישי,‬

1058
01:03:39,708 --> 01:03:44,458
‫לינדמברג התחיל להתנהג בצורה שונה לחלוטין.‬

1059
01:03:46,000 --> 01:03:47,416
‫אני רואה‬

1060
01:03:47,500 --> 01:03:50,041
‫מלאך קטן שאומר לי: "אל תעשה את זה",‬

1061
01:03:50,125 --> 01:03:53,958
‫ושטן קטן שאומר: "תעשה את זה. אל תוותר."‬

1062
01:03:54,875 --> 01:03:58,791
‫יש פה מלאך ושטן. השטן אומר לי לעשות את זה.‬

1063
01:03:58,875 --> 01:04:00,625
‫"תמשיך, אל תעצור."‬

1064
01:04:00,708 --> 01:04:04,375
‫המלאך אומר "אל תעשה את זה."‬
‫אני מבולבל. אני לחוץ.‬

1065
01:04:04,458 --> 01:04:07,083
‫אני נטול רגשות, חסר לב.‬

1066
01:04:07,166 --> 01:04:09,333
‫אני חסר לב.‬

1067
01:04:09,833 --> 01:04:12,166
‫אני רוצה לבקש מכם טובה.‬

1068
01:04:12,250 --> 01:04:14,208
‫תגיד להם שיפרצו לכאן.‬

1069
01:04:15,958 --> 01:04:17,666
‫ניגשו אליי מהמשטרה ואמרו:‬

1070
01:04:18,666 --> 01:04:20,708
‫"אתמול,‬

1071
01:04:21,791 --> 01:04:24,291
‫"הוא הכה אותה כל היום בלי הפסקה."‬

1072
01:04:25,541 --> 01:04:26,500
‫הרגשתי…‬

1073
01:04:27,375 --> 01:04:28,791
‫שהראש שלי מסתחרר.‬

1074
01:04:28,875 --> 01:04:33,875
‫חשבתי: "למה הם לא נכנסים כבר?‬
‫למה הם לא שמים לזה סוף?"‬

1075
01:04:33,958 --> 01:04:37,791
‫אני אסיר תודה על כל מה שעשית, כן?‬

1076
01:04:37,875 --> 01:04:39,083
‫אבל אני רוצה…‬

1077
01:04:39,166 --> 01:04:42,208
‫באיזשהו שלב אני ארצה שתפעיל את הראש.‬

1078
01:04:43,125 --> 01:04:45,416
‫תגיד להם…‬
‫-אלה דיבורים אובדניים.‬

1079
01:04:45,500 --> 01:04:47,458
‫תגיד להם שניסית.‬

1080
01:04:47,541 --> 01:04:49,916
‫ואז מישהו יחליף אותך,‬

1081
01:04:50,000 --> 01:04:54,500
‫והם יתנו פקודה לפרוץ פנימה,‬
‫ואני אשים סוף לכל הסיפור, טוב?‬

1082
01:04:56,500 --> 01:04:58,208
‫נהיה בלתי אפשרי‬

1083
01:04:58,291 --> 01:05:02,541
‫לדבר ולנהל איתו משא ומתן בהגיון.‬

1084
01:05:02,625 --> 01:05:04,750
‫הוא הבהיר היטב‬

1085
01:05:04,833 --> 01:05:09,708
‫שהוא יממש את כוונתו‬
‫לרצוח את אלואה ולהתאבד.‬

1086
01:05:09,791 --> 01:05:11,583
‫אז מאותו רגע,‬

1087
01:05:11,666 --> 01:05:14,958
‫אם תישמע ירייה בתוך הדירה,‬

1088
01:05:15,041 --> 01:05:16,958
‫נקבע שהצוות הטקטי יפעל.‬

1089
01:05:19,791 --> 01:05:24,333
‫מינינו צוות שיוכל לפרוץ לדירה.‬

1090
01:05:26,125 --> 01:05:29,916
‫המשטרה כבר הניחה חומרי נפץ על הדלת.‬

1091
01:05:30,500 --> 01:05:31,791
‫הכול היה מוכן.‬

1092
01:05:34,250 --> 01:05:37,666
‫התובע ועורך הדין של הילד‬

1093
01:05:38,791 --> 01:05:41,916
‫באים לישיבת העיתונאים.‬

1094
01:05:42,000 --> 01:05:45,083
‫נאמר לנו שתהיה‬
‫ועידת עיתונאים עם קולונל פליקס,‬

1095
01:05:45,166 --> 01:05:48,041
‫מפקד המבצע כולו.‬

1096
01:05:48,125 --> 01:05:50,208
‫מיהרנו לשם,‬

1097
01:05:50,791 --> 01:05:53,458
‫וכל העיתונאים התכוננו לריאיון.‬

1098
01:05:53,541 --> 01:05:55,583
‫אני מבקש מכם להתאזר בסבלנות.‬

1099
01:05:55,666 --> 01:05:57,500
‫אני צריך להכין את הציוד‬

1100
01:05:57,583 --> 01:05:59,875
‫כדי שנוכל לעשות את זה כמו שצריך.‬

1101
01:05:59,958 --> 01:06:01,375
‫המתח היה בשיאו.‬

1102
01:06:01,458 --> 01:06:04,375
‫אפילו לא היה מידע שאסור לפרסום.‬

1103
01:06:04,458 --> 01:06:06,375
‫לא יכולנו לדעת מה קורה.‬

1104
01:06:06,458 --> 01:06:08,500
‫קדימה, קדימה.‬
‫-אתה נכנס?‬

1105
01:06:08,583 --> 01:06:10,833
‫כולם רצים, תראו.‬

1106
01:06:35,916 --> 01:06:38,416
‫לינדמברג! אלוהים!‬

1107
01:06:39,416 --> 01:06:41,583
‫ליזו!‬

1108
01:06:41,666 --> 01:06:46,166
‫פוצצנו את הדלת שהוא חסם עם שולחן,‬

1109
01:06:46,250 --> 01:06:50,750
‫ומאחורי השולחן הייתה עוד כוננית.‬

1110
01:06:55,750 --> 01:06:57,000
‫הם נכנסו!‬

1111
01:06:59,375 --> 01:07:00,500
‫לא יכולתי לראות אותו.‬

1112
01:07:00,583 --> 01:07:03,458
‫הוא הסתתר מאחורי עמוד, ככה.‬

1113
01:07:18,333 --> 01:07:21,125
‫יש מהומה רבה מחוץ לבניין.‬

1114
01:07:21,958 --> 01:07:23,458
‫ניארה יצאה הרגע.‬

1115
01:07:23,541 --> 01:07:26,500
‫אנחנו רואים את הבנות משוחררות.‬

1116
01:07:29,500 --> 01:07:32,208
‫אלוהים! איפה אלואה?‬

1117
01:07:33,458 --> 01:07:35,125
‫איפה אלואה?‬

1118
01:07:37,750 --> 01:07:39,541
‫אלוהים!‬

1119
01:07:45,333 --> 01:07:47,583
‫היו יריות.‬

1120
01:07:48,083 --> 01:07:49,125
‫הוא ירה בה.‬

1121
01:07:49,208 --> 01:07:52,375
‫הוא ירה בה, היא על הרצפה.‬
‫-על הרצפה?‬

1122
01:08:08,791 --> 01:08:10,208
‫זה מה שראינו.‬

1123
01:08:10,291 --> 01:08:13,083
‫ניארה יוצאת עם היד על הפה,‬

1124
01:08:13,166 --> 01:08:14,625
‫מלאה בדם,‬

1125
01:08:14,708 --> 01:08:18,250
‫ואז אחד השוטרים ירד למטה עם אחותי‬

1126
01:08:19,208 --> 01:08:20,416
‫בזרועותיו.‬

1127
01:08:32,625 --> 01:08:33,958
‫סליחה.‬

1128
01:08:59,875 --> 01:09:03,916
‫כשאלואה יצאה משם על אלונקה, מחוסרת הכרה,‬

1129
01:09:04,000 --> 01:09:05,916
‫באותו רגע,‬

1130
01:09:06,000 --> 01:09:09,958
‫אני חושב שברזיל הבינה‬

1131
01:09:10,041 --> 01:09:14,375
‫את גודל הכאוס בפרשת אלואה.‬

1132
01:09:18,458 --> 01:09:19,666
‫תפסו אותו.‬

1133
01:09:19,750 --> 01:09:22,166
‫תראו! הבחור מקדימה זה לינדמברג.‬

1134
01:09:22,250 --> 01:09:23,375
‫זה הוא?‬

1135
01:09:23,458 --> 01:09:26,125
‫לינדמברג יוצא החוצה. זה הוא בחולצה האדומה.‬

1136
01:09:26,208 --> 01:09:28,041
‫מוציאים אותו החוצה באזיקים.‬

1137
01:09:30,625 --> 01:09:32,041
‫תחזיקו אותו!‬

1138
01:09:36,750 --> 01:09:38,250
{\an8}‫תחזיקו אותו!‬

1139
01:10:23,458 --> 01:10:28,208
{\an8}‫- 17 באוקטובר, 10:00‬
‫בית החולים סנטו אנדרה -‬

1140
01:10:28,291 --> 01:10:30,458
{\an8}‫בני, רוניקסון,‬

1141
01:10:31,166 --> 01:10:34,083
‫היה זה שסיפר לי שהיא נורתה.‬

1142
01:10:34,166 --> 01:10:35,750
‫הוא אמר: "אבא,‬

1143
01:10:38,208 --> 01:10:39,791
‫"הוא ירה בה פעמיים."‬

1144
01:10:40,291 --> 01:10:44,250
‫ושאלתי אתו: "ירו בו? תגיד לי."‬

1145
01:10:45,041 --> 01:10:47,500
‫"ירו בו?" הוא אמר: "לא, אבא."‬

1146
01:10:47,583 --> 01:10:50,250
‫"אלואה חטפה שני כדורים.‬
‫הוא ירה בה פעמיים."‬

1147
01:10:51,666 --> 01:10:55,000
‫ואז קרסתי. התעלפתי, לא יודע.‬

1148
01:11:10,541 --> 01:11:12,958
‫לפני שעה קלה, אלואה יצאה מחדר הניתוח.‬

1149
01:11:13,041 --> 01:11:14,833
‫היא שרדה, היא בחיים.‬

1150
01:11:14,916 --> 01:11:18,708
‫בקרוב, הרופאים שניתחו אותה‬

1151
01:11:18,791 --> 01:11:21,750
‫ימסרו הצהרה לתקשורת.‬

1152
01:11:21,833 --> 01:11:26,083
‫יצאו כמה רופאים ואמרו:‬

1153
01:11:27,541 --> 01:11:29,666
‫"עשינו כל מה שיכולנו.‬

1154
01:11:31,083 --> 01:11:33,041
‫"עכשיו היא בידי שמיים.‬

1155
01:11:35,500 --> 01:11:37,750
‫"מפני שהיא נורתה בראשה.‬

1156
01:11:40,958 --> 01:11:44,291
‫"עשינו כל מה שיכולנו."‬

1157
01:11:45,958 --> 01:11:47,166
‫ואז אני…‬

1158
01:11:47,833 --> 01:11:49,750
‫התמוטטתי.‬

1159
01:11:50,250 --> 01:11:53,416
‫כי לא ידעתי שהיא נורתה בראש.‬

1160
01:11:54,250 --> 01:11:57,125
‫ואז אמרו לי שהיא בתרדמת.‬

1161
01:11:59,791 --> 01:12:01,333
‫לקחו אותי…‬

1162
01:12:01,833 --> 01:12:04,041
‫לקחו אותי לראות אותה.‬

1163
01:12:04,541 --> 01:12:08,000
‫הרגשתי שאני הולכת להקיא.‬
‫אמרתי: "מתוקה, אימא פה."‬

1164
01:12:08,083 --> 01:12:09,958
‫ואז הרגשתי רע מאוד,‬

1165
01:12:10,583 --> 01:12:13,250
‫והוציאו אותי מהחדר.‬

1166
01:12:18,916 --> 01:12:22,625
‫הסוף הטרגי של החטיפה‬
‫הותיר שאלות רבות באוויר.‬

1167
01:12:22,708 --> 01:12:24,833
‫האם המשטרה עשתה טעות?‬

1168
01:12:24,916 --> 01:12:26,583
{\an8}‫לא היו פקודות.‬

1169
01:12:26,666 --> 01:12:30,166
{\an8}‫הצוות שחיכה בצד שמע יריות, ופרץ פנימה.‬

1170
01:12:30,250 --> 01:12:36,208
‫פאביו, האם המשטרה‬
‫באמת הגיבה לירייה של הצעיר?‬

1171
01:12:36,291 --> 01:12:40,625
{\an8}‫נסימנטו, מחלקת הזיהוי הפלילי‬
‫תצטרך לקבוע אם קודם נורתה ירייה,‬

1172
01:12:40,708 --> 01:12:45,125
‫או שהירי התרחש‬
‫כתוצאה מפריצת המשטרה פנימה.‬

1173
01:12:47,000 --> 01:12:49,208
‫למרות ששוחררה לביתה,‬

1174
01:12:49,291 --> 01:12:51,375
‫ניארה נמצאת כאן ומוסרת עדות‬

1175
01:12:51,458 --> 01:12:54,958
‫לתובעים המשפטיים ולמפקד המשטרה האחראי.‬

1176
01:13:04,625 --> 01:13:07,833
‫ניארה!‬

1177
01:13:07,916 --> 01:13:10,916
‫ניארה!‬

1178
01:13:11,000 --> 01:13:13,875
‫על פי עדותה של ניארה,‬

1179
01:13:13,958 --> 01:13:15,666
‫- לואיס קרלוס דוס סנטוס‬
‫מפקד המשטרה -‬

1180
01:13:15,750 --> 01:13:18,125
‫לינדמברג לא ירה לפני הפיצוץ.‬

1181
01:13:18,208 --> 01:13:19,541
{\an8}‫האם היא שיקרה?‬

1182
01:13:19,625 --> 01:13:22,583
{\an8}‫היא לא שיקרה. היא הייתה קורבן.‬

1183
01:13:22,666 --> 01:13:25,833
{\an8}‫היא הייתה בעיצומו של משבר.‬

1184
01:13:25,916 --> 01:13:27,625
‫היא נערה בת 15‬

1185
01:13:27,708 --> 01:13:30,000
‫שיכולה להתבלבל בקלות.‬

1186
01:13:30,083 --> 01:13:33,791
‫ייתכן שהיא התבלבלה וטעתה.‬

1187
01:13:33,875 --> 01:13:36,375
‫הירייה שלינדמברג ירה הייתה‬

1188
01:13:36,458 --> 01:13:39,083
‫הטריגר לפעולות של יחידת ההשתלטות.‬

1189
01:13:39,166 --> 01:13:42,500
‫נקודה. ללא ספק. אין לי ספק לגבי זה.‬

1190
01:13:42,583 --> 01:13:44,833
‫אין ראיות‬

1191
01:13:44,916 --> 01:13:47,875
‫לקול ירי כלשהו‬

1192
01:13:47,958 --> 01:13:50,791
‫ב-12 הדקות שקדמו לפיצוץ.‬

1193
01:13:51,875 --> 01:13:53,791
‫היה פיצוץ.‬

1194
01:13:53,875 --> 01:13:55,541
‫קודם פיצוץ,‬

1195
01:13:55,625 --> 01:13:57,750
‫ואחר כך יריות.‬

1196
01:13:57,833 --> 01:14:00,000
‫כן, זאת האמת.‬

1197
01:14:00,083 --> 01:14:02,375
‫הם יצרו את הנרטיב הזה‬

1198
01:14:02,458 --> 01:14:04,583
‫כדי שהמדינה תזוכה מאשמה.‬

1199
01:14:04,666 --> 01:14:08,083
‫המושל המדיני התנצל בפני משפחתה של אלואה,‬

1200
01:14:08,166 --> 01:14:11,833
‫אך הגן על האמצעים שנקט צוות המו"מ.‬

1201
01:14:11,916 --> 01:14:16,791
{\an8}‫יחידת ההשתלטות מיומנת ביותר.‬

1202
01:14:16,875 --> 01:14:18,708
{\an8}‫אלה אנשים אמיצים מאוד,‬

1203
01:14:18,791 --> 01:14:20,500
{\an8}‫שעברו הכשרה יסודית.‬

1204
01:14:20,583 --> 01:14:23,125
‫ראינו בפרשת אלואה‬

1205
01:14:23,208 --> 01:14:25,166
‫שהצלפים,‬

1206
01:14:25,250 --> 01:14:32,000
‫שהיו להם אין ספור הזדמנויות לירות בחוטף,‬

1207
01:14:32,083 --> 01:14:34,583
‫לא קיבלו את האישור לירות. מדוע?‬

1208
01:14:37,125 --> 01:14:38,583
{\an8}‫מה שלום ההורים שלך?‬

1209
01:14:38,666 --> 01:14:41,583
{\an8}‫מצבם טוב, בהתחשב בנסיבות.‬

1210
01:14:41,666 --> 01:14:43,291
{\an8}‫הם מזועזעים, אבל…‬

1211
01:14:50,083 --> 01:14:53,333
‫דוח רפואי חדש על מצבה של אלואה…‬

1212
01:14:53,416 --> 01:14:55,750
‫אלואה פימנטל…‬
‫-אלואה כריסטינה דה סילבה…‬

1213
01:14:55,833 --> 01:14:58,666
‫במצב אנוש.‬
‫-סיכון ממשי לחייה.‬

1214
01:14:58,750 --> 01:15:01,125
‫הסימנים החיוניים שלה תקינים, היא נושמת…‬

1215
01:15:01,208 --> 01:15:05,125
‫בדיקה חדשה נערכה…‬
‫-ניתוח נוסף.‬

1216
01:15:05,208 --> 01:15:06,750
‫לא חל שיפור במצבה.‬

1217
01:15:06,833 --> 01:15:09,791
‫הנערה במצב אנוש.‬

1218
01:15:19,291 --> 01:15:23,208
‫אשתי באה אליי ואמרה: "זה נגמר."‬

1219
01:15:24,791 --> 01:15:25,791
‫"זה נגמר."‬

1220
01:15:26,291 --> 01:15:27,541
‫"אלואה מתה."‬

1221
01:15:30,875 --> 01:15:32,416
‫הייתי מרוסקת.‬

1222
01:15:34,750 --> 01:15:36,541
‫לא ידעתי מה לעשות.‬

1223
01:15:38,125 --> 01:15:39,833
‫רציתי למות.‬

1224
01:15:41,500 --> 01:15:44,416
‫אבל שני הבנים שלי חיבקו אותי.‬

1225
01:15:45,666 --> 01:15:47,541
‫רוניקסון ודוגלאס.‬

1226
01:15:48,208 --> 01:15:50,833
‫אז הבנתי שיש לי עוד שני ילדים.‬

1227
01:15:59,625 --> 01:16:00,666
‫אמרתי…‬

1228
01:16:04,541 --> 01:16:06,500
‫"זה נגמר. נגמר."‬

1229
01:16:12,958 --> 01:16:17,041
‫אנשים הגיעו ממרחק כדי להשתתף בלוויה.‬

1230
01:16:17,125 --> 01:16:20,958
‫וברזיל כולה נעצרה‬
‫כדי לכבד את הבאתה של אלואה למנוחות.‬

1231
01:16:21,041 --> 01:16:23,625
{\an8}‫- גרזיאלי אוליביירה‬
‫חברה של אלואה -‬

1232
01:16:57,500 --> 01:17:00,625
‫הרגשתי שהכול קרה באשמתי.‬

1233
01:17:01,291 --> 01:17:04,666
‫אז לא ידעתי מה לומר לה.‬

1234
01:17:05,458 --> 01:17:07,958
‫לא הצלחתי לחשוב על משהו לומר.‬

1235
01:17:08,041 --> 01:17:10,083
‫לא יכולתי להפסיק להאשים את עצמי.‬

1236
01:17:10,166 --> 01:17:13,291
‫אז פשוט צפיתי בדממה.‬

1237
01:17:25,083 --> 01:17:28,916
‫איך זה לחכות 100 שעות כשאת אימא?‬

1238
01:17:29,416 --> 01:17:32,958
‫בשבילנו, מאה שעות הם חמישה ימים.‬

1239
01:17:33,041 --> 01:17:35,250
‫לאימא, זה נצח.‬

1240
01:17:35,333 --> 01:17:37,875
‫מאה השעות האלה לא הסתיימו עבור האימא.‬

1241
01:17:37,958 --> 01:17:42,083
‫מבחינתה, 100 השעות האלה‬
‫יימשכו עד סוף חייה.‬

1242
01:17:43,500 --> 01:17:46,416
‫גם כאן ההמולה עוברת קצת את הגבול,‬

1243
01:17:46,500 --> 01:17:48,250
‫כי היא הפכה למוצר.‬

1244
01:17:48,958 --> 01:17:50,875
‫ואז זה נגמר.‬

1245
01:17:50,958 --> 01:17:52,666
‫כולם הלכו,‬

1246
01:17:52,750 --> 01:17:54,666
‫והמשפחה שלה נשארה שם.‬

1247
01:17:55,458 --> 01:17:57,958
‫אנחנו כבר לא היינו שם בשביל לתעד את המופע.‬

1248
01:17:58,041 --> 01:17:59,250
‫הלכנו.‬

1249
01:17:59,333 --> 01:18:01,166
‫קיפלנו את הציוד שלנו,‬

1250
01:18:01,666 --> 01:18:02,750
‫והלכנו.‬

1251
01:18:02,833 --> 01:18:04,541
‫האם זה באמת מה שרצינו?‬

1252
01:18:05,041 --> 01:18:08,583
‫כלומר, האם זו ההתנהגות שאנחנו רוצים כחברה?‬

1253
01:18:09,083 --> 01:18:11,583
‫כעיתונאים, כחברה,‬

1254
01:18:11,666 --> 01:18:14,583
‫כשוטרים, האם זה באמת מה שאנחנו רוצים?‬

1255
01:18:14,666 --> 01:18:19,083
‫עד עצם היום הזה, אנשים אומרים לנו:‬
‫"אתם אחראיים למותה של אלואה."‬

1256
01:18:19,166 --> 01:18:21,541
‫אז טפלו את האשמה עליי.‬

1257
01:18:21,625 --> 01:18:25,208
‫אני מבטיח לכם ולכל מי שצופה,‬

1258
01:18:25,708 --> 01:18:28,500
‫שכל עיתונאי אחר היה שמח להיות במקומי.‬

1259
01:18:28,583 --> 01:18:32,208
‫אני נכנסתי לזירת הפשע, והבאתי לשם את הקהל.‬

1260
01:18:33,500 --> 01:18:39,541
{\an8}‫- 13 בפברואר, 2012‬
‫המשפט של לינדמברג -‬

1261
01:18:52,625 --> 01:18:54,375
{\an8}‫הוא עבר לידי וצחק.‬

1262
01:18:54,458 --> 01:18:56,291
‫הוא צחק לכולם בפנים.‬

1263
01:18:58,875 --> 01:19:00,250
‫אז הוא…‬

1264
01:19:01,125 --> 01:19:02,583
‫הוא לא הרגיש חרטה.‬

1265
01:19:07,333 --> 01:19:10,708
‫אין ספק שקיומו של חוק נגד רצח נשים‬

1266
01:19:10,791 --> 01:19:13,375
‫לא הרתיע את לינדמברג מלרצוח את אלואה.‬

1267
01:19:13,458 --> 01:19:18,416
‫מה שהשתנה הוא העלייה במודעות של החברה.‬

1268
01:19:18,500 --> 01:19:20,916
‫זו עלייה מתונה, לדעתי,‬

1269
01:19:21,000 --> 01:19:23,541
‫אבל יש כבר הכרה בכך‬

1270
01:19:23,625 --> 01:19:28,000
‫שמעשי אלימות נגד נשים הם דבר רציני מאוד.‬

1271
01:19:28,666 --> 01:19:30,500
{\an8}‫אחר הצהריים היה מלא ציפייה,‬

1272
01:19:30,583 --> 01:19:33,750
‫בין כותלי בית המשפט‬
‫של סנטו אנדרה ומחוץ לו.‬

1273
01:19:33,833 --> 01:19:36,166
‫התביעה וההגנה ממתינות‬

1274
01:19:36,250 --> 01:19:37,625
{\an8}‫להחלטת חבר המושבעים.‬

1275
01:19:37,708 --> 01:19:38,791
{\an8}‫צריך להרשיע אותו.‬

1276
01:19:38,875 --> 01:19:42,083
{\an8}‫כמה זמן הוא צריך לשבת בכלא?‬
‫-כמה שיותר.‬

1277
01:19:42,166 --> 01:19:44,541
‫הוא הרס את המשפחה שלי.‬

1278
01:19:45,208 --> 01:19:46,583
‫עכשיו אנחנו…‬

1279
01:19:50,041 --> 01:19:51,625
‫אנחנו מתמודדים עם זה.‬

1280
01:19:52,666 --> 01:19:54,166
‫נתמודד עם זה.‬

1281
01:19:54,250 --> 01:19:55,875
‫אבל הכאב נשאר.‬

1282
01:19:59,208 --> 01:20:01,250
‫אם אלואה רק הייתה…‬

1283
01:20:05,083 --> 01:20:06,875
‫היא לא זכתה להכיר את הבת שלי.‬

1284
01:20:11,208 --> 01:20:12,291
‫עכשיו מה?‬

1285
01:20:24,458 --> 01:20:27,833
‫21 ביוני, יום ההולדת של רוניקסון.‬

1286
01:20:28,375 --> 01:20:31,875
‫אני מקווה שהוא יצליח להגיע‬
‫ולהיות איתנו כאן, בסאו פאולו.‬

1287
01:20:32,583 --> 01:20:35,250
‫כל המשפחה מתגעגעת אליו מאוד.‬

1288
01:20:38,083 --> 01:20:41,416
‫חמישה באוגוסט, יום ההולדת של אחי הקטן.‬

1289
01:20:41,500 --> 01:20:44,166
‫אברטון דוגלאס, שאני אוהבת מאוד.‬

1290
01:20:46,125 --> 01:20:49,041
‫אני מקווה שזה יהיה יום שמח.‬

1291
01:20:51,583 --> 01:20:53,208
‫ב-2008…‬

1292
01:20:53,708 --> 01:20:55,916
‫קודם כול, אלך לים.‬

1293
01:20:57,000 --> 01:20:59,833
‫שנית, אנוח קצת.‬

1294
01:21:01,041 --> 01:21:03,750
‫שלישית, אמצא עבודה.‬

1295
01:21:04,541 --> 01:21:05,416
{\an8}‫רביעית,‬

1296
01:21:05,500 --> 01:21:06,708
{\an8}‫- קטעים מיומנה של אלואה -‬

1297
01:21:06,791 --> 01:21:08,291
{\an8}‫אתארס לליזו.‬

1298
01:21:20,583 --> 01:21:23,416
‫לינדמברג אלבס נידון ל-98 שנות מאסר.‬

1299
01:21:23,500 --> 01:21:25,875
‫הוא הצליח להפחית את עונשו ל-39 שנים,‬

1300
01:21:25,958 --> 01:21:29,083
‫וכעת מרצה את עונשו בכלא חצי-פתוח.‬

1301
01:21:30,625 --> 01:21:32,750
‫בשנת 2018, נקבע כי ממשלת סאו פאולו‬

1302
01:21:32,833 --> 01:21:36,791
‫- תפצה את ניארה רודריגז‬
‫על נזקים נפשיים, פיזיים ואסתטיים. -‬

1303
01:21:36,875 --> 01:21:40,666
‫- משפחתה של אלואה‬
‫מעולם לא קיבלה פיצוי מהרשויות. -‬

1304
01:21:41,958 --> 01:21:45,458
‫- בעקבות פרשת אלואה,‬
‫מחלקת הביטחון של סאו פאולו פרסמה החלטה -‬

1305
01:21:45,541 --> 01:21:47,958
‫- המחייבת שימוש בפרוטוקולים נוקשים יותר -‬

1306
01:21:48,041 --> 01:21:51,666
‫- ומגבילה את מעורבות התקשורת‬
‫בעת מו"מ מתמשך במקרים של חטיפה. -‬

1307
01:21:53,458 --> 01:21:56,250
‫- המשפחה החליטה‬
‫לתרום את איבריה של אלואה. -‬

1308
01:21:56,333 --> 01:22:02,791
‫- שבעה אנשים שונים קיבלו את הלב, הריאות,‬
‫הלבלב, הכבד, הכליות והרשתיות של אלואה. -‬

1309
01:24:00,375 --> 01:24:04,541
‫תרגום כתוביות: טל אקשטיין‬