1
00:00:47,291 --> 00:00:48,333
‫מי זה?‬

2
00:00:48,833 --> 00:00:50,666
‫אני מתקשרת מהקבלה, גברתי.‬

3
00:00:51,166 --> 00:00:52,250
‫אני מקשיבה.‬

4
00:00:52,833 --> 00:00:54,333
‫המשטרה התקשרה הרגע‬

5
00:00:54,958 --> 00:00:56,541
‫ובדקה את הפרטים שלך.‬

6
00:00:57,458 --> 00:00:59,583
‫אני חושבת שהם רוצים לבוא אלייך.‬

7
00:01:00,125 --> 00:01:02,708
‫חשבתי להודיע לך ליתר ביטחון.‬

8
00:01:02,708 --> 00:01:04,750
‫תודה.‬
‫-אין בעד מה.‬

9
00:01:07,625 --> 00:01:08,583
‫במבי.‬

10
00:01:09,583 --> 00:01:11,041
‫מותק, את ישנה?‬

11
00:01:12,583 --> 00:01:13,791
‫מה, אימא?‬

12
00:01:15,916 --> 00:01:17,250
‫הם מחפשים אותנו.‬

13
00:01:52,333 --> 00:01:54,083
‫לשכב על הרצפה!‬

14
00:01:56,833 --> 00:02:03,791
‫- ממי ברחנו, אימא? -‬

15
00:02:56,291 --> 00:02:58,833
‫הדבר הססגוני שאתם רואים הוא אני,‬

16
00:02:58,833 --> 00:03:02,291
‫והאישה שסופגת את השמש בלבוש שחור‬
‫היא אימא שלי.‬

17
00:03:14,666 --> 00:03:17,166
‫והמקום הזה, לדבריה,‬

18
00:03:17,166 --> 00:03:20,791
‫הוא המלון החדש שלנו‬
‫שמלא ב‬<i>‫"‬</i>‫נשמות מזויפות" וב"המונים מחרידים".‬

19
00:03:22,166 --> 00:03:25,708
‫היינו כאן בעבר, במבי?‬
‫-לא, אימא.‬

20
00:03:26,583 --> 00:03:28,250
‫אז בואי ניכנס.‬

21
00:03:46,916 --> 00:03:48,041
‫ברוכות הבאות.‬

22
00:03:52,000 --> 00:03:55,375
‫אנחנו תמיד לנות‬
‫במלונות הטובים ביותר בכל מקום,‬

23
00:03:55,375 --> 00:03:58,791
‫ואסור לנו להישאר בשום מקום‬
‫זמן רב יותר ממה שאנחנו יכולות.‬

24
00:03:58,791 --> 00:04:01,500
‫ברוכות הבאות.‬
‫-שלום. ברוכות הבאות.‬

25
00:04:01,500 --> 00:04:02,916
‫אנחנו רוצות חדר.‬

26
00:04:02,916 --> 00:04:05,541
‫כמובן. אראה לך את סוגי החדרים שיש לנו.‬

27
00:04:06,125 --> 00:04:08,583
‫יש לנו סוויטות,‬
‫סוויטות משפחתיות וחדרים רגילים.‬

28
00:04:13,500 --> 00:04:15,041
‫אנחנו רוצות את החדר הטוב ביותר.‬

29
00:04:15,041 --> 00:04:17,458
‫אבדוק אם הוא פנוי.‬

30
00:04:20,041 --> 00:04:22,208
‫כמה זמן תישארו במלון שלנו?‬

31
00:04:22,208 --> 00:04:23,958
‫חודש או חודשיים.‬

32
00:04:24,458 --> 00:04:26,083
‫אשלם מראש על החודש הראשון.‬

33
00:04:28,458 --> 00:04:31,125
‫טוב. אני אקח את התשלום.‬
‫תספור את זה, בבקשה.‬

34
00:04:31,833 --> 00:04:33,833
‫"אין לנו בית", אימא אומרת.‬

35
00:04:33,833 --> 00:04:37,208
‫"אנחנו ציפורי מלון שנחות במלון אחר מלון."‬

36
00:04:38,791 --> 00:04:40,500
‫ותעודות הזהות שלכן, בבקשה.‬

37
00:04:44,125 --> 00:04:47,000
‫אני רוצה שאלה יכובסו ויגוהצו במכבסה.‬

38
00:04:47,000 --> 00:04:49,541
‫תשלחו אותם לחדר שלנו בהקדם האפשרי.‬

39
00:04:49,541 --> 00:04:52,083
‫בסדר. שנבדוק מה יש בפנים?‬

40
00:04:56,875 --> 00:04:58,416
‫בשביל מה?‬

41
00:04:59,250 --> 00:05:01,958
‫אלה רק בגדים שזקוקים לכביסה.‬

42
00:05:03,083 --> 00:05:06,166
‫בוא לא ניתן לאורחת שלנו לחכות.‬
‫קח את הארגזים לכביסה.‬

43
00:05:07,291 --> 00:05:08,833
‫בבקשה. תיהנו משהותכן.‬

44
00:05:09,916 --> 00:05:14,041
{\an8}‫- מצלמת לובי 05‬
‫שעה: 1:05 -‬

45
00:05:28,833 --> 00:05:30,083
‫היא יפהפייה!‬

46
00:05:30,083 --> 00:05:32,166
‫כאילו היא מאגדה.‬

47
00:05:32,166 --> 00:05:34,833
‫את צריכה לראות את העיניים שלה. מדהימות.‬

48
00:05:36,958 --> 00:05:39,541
‫סליחה, גברתי. זו הבת שלך?‬

49
00:05:41,500 --> 00:05:43,500
‫בחיי, היא יפהפייה.‬

50
00:05:47,041 --> 00:05:48,250
‫סליחה.‬

51
00:05:48,250 --> 00:05:50,541
‫סליחה אם הפרענו לך.‬

52
00:05:50,541 --> 00:05:51,875
‫אבל, יקירתי,‬

53
00:05:51,875 --> 00:05:55,333
‫לא נתקלים ביופי כזה כל יום.‬

54
00:05:55,333 --> 00:05:57,625
‫שאלוהים יברך אותה.‬
‫-שאלוהים יברך אותה.‬

55
00:06:10,083 --> 00:06:13,541
‫בתים הם כמו בתי כלא, אבל קטנים יותר.‬
‫זה מה שאימא אומרת.‬

56
00:06:14,166 --> 00:06:15,458
‫אין לנו בית‬

57
00:06:15,458 --> 00:06:17,291
‫כי אנחנו הבית זו של זו.‬

58
00:06:32,250 --> 00:06:35,625
‫אנחנו מקבלות תמיד‬
‫את החדר הכי יפה והכי גדול.‬

59
00:06:36,125 --> 00:06:39,833
‫בחדר שלנו תמיד יש את הנוף הכי יפה.‬

60
00:06:52,625 --> 00:06:54,833
‫תיהני משהותך.‬
‫-תודה.‬

61
00:06:56,208 --> 00:07:00,291
‫מה היה העניין עם האימא והבת?‬
‫המראה שלהן, הגישה שלהן... הן היו מוזרות.‬

62
00:07:01,166 --> 00:07:03,250
‫-לא.‬
‫"לא"?‬

63
00:07:03,750 --> 00:07:06,833
‫מי מביא רק תיק קטן לחודש לפחות? בחייך.‬

64
00:07:06,833 --> 00:07:09,250
‫הבגדים שלהן היו בארגזים, מן הסתם.‬

65
00:07:09,250 --> 00:07:10,375
‫אל תתחיל.‬

66
00:07:11,166 --> 00:07:13,083
‫יש דבר שנקרא מזוודה.‬

67
00:07:13,625 --> 00:07:16,333
‫למה לצאת לחופשה עם החפצים שלך בארגזים?‬

68
00:07:16,333 --> 00:07:17,875
‫ארגזים!‬
‫-בסדר. שתוק.‬

69
00:07:20,416 --> 00:07:21,541
‫היי, ילדים.‬

70
00:07:22,833 --> 00:07:24,250
‫האורחים החדשים... ‬

71
00:07:24,250 --> 00:07:27,666
‫שלחו את המידע שלהם למשרד שלי‬

72
00:07:27,666 --> 00:07:30,708
‫כדי שאוכל לבדוק‬
‫לגבי האימא והבת ששילמו במזומן.‬

73
00:07:31,666 --> 00:07:33,375
‫בסדר?‬
‫-כן, אדוני.‬

74
00:07:51,791 --> 00:07:55,041
‫אימא לא דומה לאף אחד אחר בשום מובן.‬

75
00:07:56,541 --> 00:07:59,958
‫לא שאני יודעת הרבה על אחרים.‬

76
00:08:00,708 --> 00:08:04,041
‫אנשים אחרים הם רק דמויות‬
‫שנעות לנגד עינינו.‬

77
00:08:04,541 --> 00:08:07,375
‫ברגע שהם ייעלמו, לא נזכור אותם בכלל.‬

78
00:08:21,958 --> 00:08:23,583
‫תסתכלי עליהם.‬

79
00:08:24,625 --> 00:08:25,833
‫"נשמות מזויפות".‬

80
00:08:26,333 --> 00:08:27,958
‫"המונים מחרידים".‬

81
00:08:31,333 --> 00:08:33,250
‫אבל אנחנו שונות, את ואני.‬

82
00:08:34,250 --> 00:08:35,666
‫אנחנו יחידה אחת.‬

83
00:08:36,458 --> 00:08:38,000
‫אנחנו יחידה אחת.‬

84
00:08:38,666 --> 00:08:39,583
‫כן, מותק.‬

85
00:08:40,250 --> 00:08:41,958
‫אנחנו יחידת הירח.‬

86
00:08:41,958 --> 00:08:43,916
‫אנחנו יחידת הירח.‬

87
00:08:45,666 --> 00:08:46,875
‫קדימה, לכי לשחות.‬

88
00:09:26,333 --> 00:09:28,083
‫מותק, את רואה אותה איפשהו?‬

89
00:09:28,583 --> 00:09:30,416
‫לא. בדקתי, אבל היא לא כאן.‬

90
00:09:32,125 --> 00:09:33,500
‫את מי אתן מחפשות?‬

91
00:09:33,500 --> 00:09:34,750
‫את הילדה היפה.‬

92
00:09:34,750 --> 00:09:36,833
‫הילדה היפה?‬
‫-כן.‬

93
00:09:36,833 --> 00:09:38,958
‫מי זאת?‬
‫-גם אנחנו לא מכירות אותה.‬

94
00:09:38,958 --> 00:09:42,125
‫אבל פגשנו אותה הבוקר במעלית. נכון?‬

95
00:09:43,875 --> 00:09:45,250
‫העיניים שלה היו מהממות.‬

96
00:09:45,250 --> 00:09:47,208
‫אין לכן משהו אחר לעשות?‬

97
00:09:48,041 --> 00:09:50,416
‫לאכול, לשתות, ליהנות.‬

98
00:09:50,416 --> 00:09:53,166
‫אז קדימה.‬
‫-טוב. קדימה.‬

99
00:10:21,083 --> 00:10:23,916
‫לפעמים קשה להימנע מ‬<i>‫"‬</i>‫נשמות מזויפות".‬

100
00:10:24,750 --> 00:10:26,958
<i>‫"‬</i>‫נשמות מזויפות" שלא מרגישות כלום,‬

101
00:10:26,958 --> 00:10:29,500
‫אבל מעמידות פנים שהן כן.‬

102
00:10:52,291 --> 00:10:54,250
‫הנפש שלי לחוצה, במבי.‬

103
00:10:55,666 --> 00:10:57,041
‫אני יודעת, אימא.‬

104
00:10:58,958 --> 00:11:01,416
‫תיזהרי כשאת מסתובבת כאן.‬

105
00:11:02,250 --> 00:11:04,000
‫אל תמשכי יותר מדי תשומת לב.‬

106
00:11:12,750 --> 00:11:15,250
‫הלוואי שהיה לנו ספר לקרוא.‬

107
00:11:15,750 --> 00:11:17,666
‫אנחנו תקועות בחדר כל היום.‬

108
00:11:18,166 --> 00:11:20,833
‫ראיתי כמה חנויות ספרים בדרך לכאן.‬

109
00:11:20,833 --> 00:11:22,708
‫את רוצה ללכת לחפש בהן?‬

110
00:11:22,708 --> 00:11:25,333
‫נהיה זהירות בדרכנו לשם ובחזרה.‬

111
00:11:26,958 --> 00:11:29,375
‫הן ממש לא היו נראות כמו אם ובת.‬

112
00:11:30,375 --> 00:11:34,000
‫חברה שלי שאלה,‬
‫"היא באמת יצרה את הבחורה היפה הזאת?"‬

113
00:11:34,000 --> 00:11:35,333
‫צחקנו.‬

114
00:11:35,333 --> 00:11:38,916
‫ומישהו אחר אמר,‬
‫"אולי היא חטפה אותה מבית חולים."‬

115
00:11:38,916 --> 00:11:40,958
‫הן לא נראו כמו אנשים בחופשה.‬

116
00:11:40,958 --> 00:11:43,291
‫אנשים בחופשה נשכחים בקלות.‬

117
00:11:44,333 --> 00:11:45,958
‫אבל לא הן.‬

118
00:11:46,458 --> 00:11:50,041
‫ברגע שרואים אותן, השאלות מתחילות לצוץ.‬

119
00:11:50,541 --> 00:11:52,833
‫אבל שתיהן תקועות לי בראש.‬

120
00:11:52,833 --> 00:11:53,916
‫- שירה, תחביבים -‬

121
00:12:14,416 --> 00:12:15,791
‫סלחי לי.‬

122
00:12:16,291 --> 00:12:17,458
‫סלחי לי.‬

123
00:12:18,500 --> 00:12:22,083
‫בחרת את הספר האהוב עליי.‬
‫הייתי שמחה להציע עוד אחד.‬

124
00:12:22,666 --> 00:12:24,458
‫ביקשתי הצעות?‬

125
00:12:33,250 --> 00:12:34,250
‫מותק.‬

126
00:12:47,500 --> 00:12:48,500
‫מותק.‬

127
00:13:04,833 --> 00:13:06,500
‫אימא, תראי מה מצאתי.‬

128
00:13:10,500 --> 00:13:11,500
‫אימא?‬

129
00:13:13,166 --> 00:13:14,166
‫אימא.‬

130
00:13:17,291 --> 00:13:18,583
‫זו המכונית שלו.‬

131
00:13:19,791 --> 00:13:21,208
‫המכונית של אבא שלי.‬

132
00:13:22,375 --> 00:13:23,958
‫אותה שנה, אותו הדגם.‬

133
00:13:26,166 --> 00:13:27,625
‫בואי נחזור למלון.‬

134
00:13:28,375 --> 00:13:29,500
‫את בסדר?‬

135
00:13:30,791 --> 00:13:32,416
‫לאן את הולכת?‬
‫-בואי איתי.‬

136
00:13:33,000 --> 00:13:35,750
{\an8}‫- במבי -‬

137
00:13:39,000 --> 00:13:42,333
‫אני שונאת את המכוניות האלה‬
‫ואת כל מי שמשתמש בהן.‬

138
00:13:42,333 --> 00:13:44,958
‫כולם יהירים ואכזריים, במבי.‬

139
00:13:53,416 --> 00:13:56,166
‫רואה? המכונית שלו‬
‫היא בדיוק כמו לב האבן שלו.‬

140
00:13:58,000 --> 00:13:59,125
‫תעשי את זה גם את.‬

141
00:14:05,416 --> 00:14:06,666
‫מוכנה?‬
‫-כן.‬

142
00:14:06,666 --> 00:14:08,791
‫אחת, שתיים... ‬

143
00:14:12,333 --> 00:14:13,291
‫שנקבור אותה?‬

144
00:14:13,291 --> 00:14:14,750
‫קדימה, אימא.‬
‫-קדימה.‬

145
00:14:17,333 --> 00:14:18,458
‫תחפרי עמוק יותר.‬

146
00:14:19,041 --> 00:14:21,083
‫קדימה. תחפרי!‬

147
00:14:23,458 --> 00:14:25,083
‫בואי נשרוף אותה.‬
‫-קדימה.‬

148
00:14:31,375 --> 00:14:32,625
‫זה מספיק?‬
‫-כן.‬

149
00:14:40,666 --> 00:14:44,083
‫נראה שאש לא תשרוף אותה, אימא.‬
‫-זה לא יקרה, מותק.‬

150
00:14:45,166 --> 00:14:46,833
‫אנחנו קוברות את כל הדברים הרעים.‬

151
00:14:46,833 --> 00:14:49,000
‫מי ייתן והם לא יראו שוב את השמש.‬

152
00:14:49,666 --> 00:14:52,000
‫עדיף להיזהר מאשר להצטער.‬
‫-בדיוק.‬

153
00:14:53,000 --> 00:14:56,125
‫למה שלא נחזור מחר ונשתין על זה?‬

154
00:14:56,125 --> 00:14:57,708
‫למה לא עכשיו?‬

155
00:14:57,708 --> 00:15:01,791
‫כי עכשיו נלך למלון ונזמין‬
‫את המשקאות הטובים ביותר שלהם,‬

156
00:15:01,791 --> 00:15:04,000
‫כדי למלא את המצברים עד הסוף.‬

157
00:15:06,916 --> 00:15:11,125
‫אין לך מושג עד כמה רחוק‬
‫הרוע של הרשעים מגיע.‬

158
00:16:32,666 --> 00:16:35,458
‫אתן מתייחסות למלון שלי כמו לאסם?‬

159
00:16:35,458 --> 00:16:37,958
‫הוא נראה כמו אסם?‬

160
00:16:39,958 --> 00:16:44,375
‫הקדשתי את חיי למקום הזה.‬
‫לא אתן לאף אחד להרוס את זה.‬

161
00:16:44,375 --> 00:16:46,291
‫אדוני, אני ממש מצטערת.‬

162
00:16:46,291 --> 00:16:49,750
‫אתה יכול להוריד את עלות הצלחת השבורה‬
‫מהמשכורת שלי.‬

163
00:16:49,750 --> 00:16:54,500
‫את חושבת שזה קשור לצלחת, מה?‬
‫את חושבת שזה קשור לכסף?‬

164
00:16:56,500 --> 00:16:58,291
‫תארזי את חפצייך.‬
‫-אדוני, בבקשה.‬

165
00:16:58,291 --> 00:16:59,583
‫את מפוטרת.‬
‫-בבקשה.‬

166
00:16:59,583 --> 00:17:01,916
‫זו הייתה רק תאונה. בבקשה.‬

167
00:17:01,916 --> 00:17:03,458
‫צאי. לכי.‬

168
00:17:14,833 --> 00:17:15,833
‫תחזרו לעבודה.‬

169
00:18:01,833 --> 00:18:04,750
‫היא לא מוותרת על לבוש שחור‬
‫אפילו בשמש של הבוקר.‬

170
00:18:04,750 --> 00:18:06,458
‫היא מלבישה את הבת כמו ילדה.‬

171
00:18:06,458 --> 00:18:09,000
‫פשוט תודי בזה. הן מוזרות.‬

172
00:18:09,000 --> 00:18:10,958
‫זה לא בגלל שהן מוזרות.‬

173
00:18:11,458 --> 00:18:13,083
‫אתה באמת לא מבין?‬

174
00:18:13,583 --> 00:18:16,083
‫אז למה, חכמולוגית?‬
‫-עכשיו, תקשיב.‬

175
00:18:16,083 --> 00:18:19,458
‫היא לובשת שחור‬
‫כי היא רוצה להחביא את הנשיות שלה,‬

176
00:18:19,458 --> 00:18:22,541
‫והיא מלבישה אותה כמו ילדה‬
‫כדי שגברים לא יתחילו איתה.‬

177
00:18:23,166 --> 00:18:25,083
‫אז הן לא מוזרות.‬

178
00:18:25,750 --> 00:18:27,625
‫הן לבד והן ופגיעות.‬

179
00:18:29,083 --> 00:18:31,875
‫אני מזהה מטורפת‬
‫כשאני רואה אחת, בסדר, יקירתי?‬

180
00:18:31,875 --> 00:18:34,041
‫הן לא כמונו.‬

181
00:18:34,041 --> 00:18:38,166
‫אולי זו בדיוק הסיבה‬
‫לכך שאתה חושב עליהן רעות, יקירי.‬

182
00:19:03,708 --> 00:19:05,666
‫לכי לאכול ארוחת בוקר. אני אגיע.‬

183
00:19:05,666 --> 00:19:06,750
‫טוב.‬

184
00:19:07,875 --> 00:19:10,500
‫תראי. זאת האימא של הילדה היפה.‬

185
00:19:11,041 --> 00:19:12,750
‫שלום. מה שלומך?‬

186
00:19:12,750 --> 00:19:15,875
‫אני שמח שלא עזבת.‬
‫-מה שלום הבת היפה שלך?‬

187
00:19:15,875 --> 00:19:18,500
‫כמה זמן אתן נשארות?‬
‫-תישארו הרבה זמן?‬

188
00:19:18,500 --> 00:19:21,708
‫שאלוהים יברך אותה.‬
‫יש לך ילדה מתוקה כל כך.‬

189
00:19:21,708 --> 00:19:23,541
‫כמה זמן תישארו?‬
‫-סלחו לי.‬

190
00:19:23,541 --> 00:19:25,666
‫מה כבר עשינו?‬
‫-היא...‬

191
00:20:06,583 --> 00:20:07,583
‫בסדר, אדוני.‬

192
00:20:35,875 --> 00:20:37,625
‫בואו.‬
‫-לבוא לאן?‬

193
00:20:38,666 --> 00:20:40,333
‫זאת הילדה היפה.‬

194
00:20:41,000 --> 00:20:43,250
‫שלום.‬
‫-שלום.‬

195
00:20:43,875 --> 00:20:46,541
‫היא לא כל מה שסיפרתי לך ויותר מזה?‬

196
00:20:46,541 --> 00:20:47,625
‫היא בסדר.‬

197
00:20:51,416 --> 00:20:53,833
‫במבי.‬
‫-אני באה, אימא.‬

198
00:20:54,833 --> 00:20:57,791
‫תראו אותה.‬
‫היא כל כך שמחה לראות את אימא שלה.‬

199
00:21:01,916 --> 00:21:03,708
‫זאת אימא שלה?‬

200
00:21:03,708 --> 00:21:05,791
‫כן. את מכירה אותה?‬

201
00:21:06,833 --> 00:21:08,958
‫אני לא בטוחה לגמרי,‬

202
00:21:09,708 --> 00:21:12,125
‫אבל אם היא מי שאני חושבת שהיא, אז כן.‬

203
00:21:12,125 --> 00:21:15,125
‫אני מכירה אותה היטב.‬

204
00:21:29,875 --> 00:21:31,250
‫אתה לא רואה שזה עקום?‬

205
00:21:38,000 --> 00:21:41,833
‫עניבת הפרפר שלך תמיד צריכה להיות ישרה.‬
‫תוודא לעיתים קרובות, טוב?‬

206
00:21:42,875 --> 00:21:43,875
‫כן, אדוני.‬

207
00:21:51,166 --> 00:21:54,625
‫מה השתיים האלה זוממות?‬
‫-הן יוצאות לקניות כל יום.‬

208
00:21:54,625 --> 00:21:58,541
‫למה לא ראיתי אותן בארוחת הערב?‬
‫-הן אף פעם לא אוכלות במסעדה.‬

209
00:21:58,541 --> 00:22:02,041
‫הילדה באה ולוקחת את האוכל.‬
‫הן אוכלות בחדר שלהן.‬

210
00:22:03,458 --> 00:22:04,625
‫הרחק מעיני סקרנים.‬

211
00:22:04,625 --> 00:22:05,875
‫בדיוק.‬

212
00:22:05,875 --> 00:22:09,083
‫האישה גם התעצבנה על כמה אורחות, מסתבר.‬

213
00:22:09,083 --> 00:22:10,708
‫היא גרמה להן להרגיש לא בנוח.‬

214
00:22:11,958 --> 00:22:14,375
‫ומישהו מצוות המלצרים ראה אותן‬

215
00:22:14,375 --> 00:22:17,541
‫מבעירות אש ושורפות מכונית צעצוע בחוף.‬

216
00:22:20,958 --> 00:22:23,791
‫תשאירו אותם ליד הדלת. אנחנו נכניס אותם.‬

217
00:22:23,791 --> 00:22:25,416
‫כרצונך.‬

218
00:22:26,500 --> 00:22:28,291
‫- נא לא להפריע -‬

219
00:22:31,875 --> 00:22:33,125
‫תביא אותם.‬

220
00:22:33,125 --> 00:22:37,375
‫האם קנתה כל פריט שחור שהתאים לה.‬

221
00:22:37,375 --> 00:22:39,666
‫היא גם קנתה לבת שלה בגדי ילדים.‬

222
00:22:40,166 --> 00:22:42,166
‫אמרת שהבגדים שלהן בארגזים.‬

223
00:22:42,166 --> 00:22:43,875
‫כלומר, אני לא יודעת.‬

224
00:22:44,500 --> 00:22:45,916
‫מה יש בארגזים האלה?‬

225
00:22:46,416 --> 00:22:47,958
‫אני עומד לגלות.‬

226
00:22:47,958 --> 00:22:50,125
‫למען השם. הוא אובססיבי לגביהן.‬

227
00:22:52,500 --> 00:22:56,500
‫שלום? אני מהקבלה.‬
‫רציתי לשאול על הארגזים של חדר 1313.‬

228
00:22:57,083 --> 00:23:00,583
‫מה יש בהם?‬
‫-אני לא יודע. זו לא הייתה המשמרת שלי.‬

229
00:23:00,583 --> 00:23:02,875
‫המשמרת הקודמת כיבסה אותם?‬
‫-כן.‬

230
00:23:02,875 --> 00:23:04,833
‫אבל הארגזים צריכים להיות שם.‬

231
00:23:05,500 --> 00:23:07,958
‫פשוט תפתח אותם ותבדוק.‬
‫-אני לא רוצה.‬

232
00:23:09,958 --> 00:23:11,083
‫אני תכף אחזור.‬
‫-מה?‬

233
00:23:11,083 --> 00:23:12,750
‫הם מעלים אותם לחדר.‬

234
00:23:12,750 --> 00:23:14,916
‫אני צריך להשיג אותם ולבדוק. נראה.‬

235
00:23:14,916 --> 00:23:16,291
‫זה מגוחך.‬
‫-תשתקי.‬

236
00:23:34,625 --> 00:23:35,833
‫החפצים שלך, גברתי.‬

237
00:23:37,458 --> 00:23:39,333
‫הכול כאן, נכון?‬
‫-כן, גברתי.‬

238
00:23:39,333 --> 00:23:41,125
‫תשאיר אותם. אנחנו נכניס אותם.‬

239
00:23:41,125 --> 00:23:44,416
‫גברתי, יש פה כמה ארגזים ממש כבדים.‬

240
00:23:44,416 --> 00:23:46,541
‫עשה כדבריי, בבקשה.‬

241
00:23:53,416 --> 00:23:57,125
‫מי יודע מה יש בפנים.‬
‫היא לא תיתן לאף אחד להיכנס.‬

242
00:23:57,625 --> 00:23:58,666
‫מה זאת אומרת?‬

243
00:23:59,458 --> 00:24:01,500
‫מעולם לא ניקית אותו?‬
‫-לא.‬

244
00:24:05,250 --> 00:24:06,500
‫בסדר. תמשיכי.‬

245
00:24:43,250 --> 00:24:46,375
‫משהו עמד לקרות. כולנו הרגשנו את זה.‬

246
00:24:46,875 --> 00:24:49,875
‫אבל לא היה לנו מושג איך, מתי ועם מי... ‬

247
00:24:55,416 --> 00:24:57,083
‫הן היו על הכוונת שלנו.‬

248
00:24:57,083 --> 00:24:59,083
‫צפינו בכל צעד שהן עשו.‬

249
00:25:00,250 --> 00:25:03,916
‫חוץ מבחדר שלהן.‬
‫לא היה לנו מושג מה קורה שם.‬

250
00:25:06,250 --> 00:25:08,916
‫הן לא אכלו ארוחת בוקר היום.‬
‫זו הפעם הראשונה.‬

251
00:25:08,916 --> 00:25:11,750
‫הן גם לא היו בבריכה.‬
‫-גם אני לא ראיתי אותן.‬

252
00:25:11,750 --> 00:25:13,416
‫אולי הן עזבו.‬

253
00:25:13,416 --> 00:25:17,333
‫לא. הן לא.‬
‫הן הגיעו לכאן במונית. נראה שהן יצאו.‬

254
00:25:18,375 --> 00:25:20,416
‫הן קנו שולחן איפור לחדר שלהן.‬

255
00:25:20,416 --> 00:25:22,833
‫שולחן איפור? ואו.‬
‫-שולחן איפור?‬

256
00:25:22,833 --> 00:25:26,208
‫זה העניין.‬
‫זה בדיוק מה שהיית מצפה מהן לעשות.‬

257
00:25:26,208 --> 00:25:28,291
‫מי יכניס שולחן לחדר במלון?‬

258
00:25:28,291 --> 00:25:30,833
‫נכון? מי יודע מה יש שם.‬

259
00:25:31,958 --> 00:25:33,791
‫הן לא נותנות לאף אחד להיכנס.‬

260
00:25:38,000 --> 00:25:41,708
‫בסדר. תהיו מוכנים.‬
‫ניכנס באחד הימים בזמן ארוחת הערב.‬

261
00:25:41,708 --> 00:25:43,666
‫מה?‬
‫-ברצינות?‬

262
00:25:44,375 --> 00:25:46,583
‫אבל הן לא יוצאות לארוחת ערב.‬

263
00:25:46,583 --> 00:25:49,666
‫הן כן. הן יהיו חייבות מתישהו.‬

264
00:25:49,666 --> 00:25:52,125
‫זה היום שבו ניכנס לחדר ההוא.‬

265
00:25:52,125 --> 00:25:53,208
‫בסדר?‬

266
00:26:06,958 --> 00:26:10,500
‫התרשמתי מעצמי‬
‫ששכנעתי אותך לרדת לארוחת ערב.‬

267
00:26:10,500 --> 00:26:12,041
‫מה זה אמור להביע?‬

268
00:26:12,708 --> 00:26:16,166
‫לראות אותך זורחת ככה‬
‫מביא לי אושר ללא גבול.‬

269
00:26:20,166 --> 00:26:22,875
‫אימא בהחלט יכולה לזרוח כשהיא רוצה.‬

270
00:26:23,375 --> 00:26:25,708
‫היא יכולה לנצנץ כשהיא רוצה.‬

271
00:26:26,291 --> 00:26:27,875
‫אבל היא לא.‬

272
00:26:27,875 --> 00:26:30,333
‫היא לא רוצה למשוך תשומת לב.‬

273
00:26:33,208 --> 00:26:36,083
‫אושר עשוי להיות תופעה נדירה‬
‫עבור "נשמות מזויפות".‬

274
00:26:37,000 --> 00:26:38,666
‫אבל בשבילנו? לא.‬

275
00:26:51,375 --> 00:26:54,041
‫ברוכות הבאות. אוכל לקבל את מספר החדר שלכן?‬

276
00:26:54,041 --> 00:26:55,541
‫1313.‬
‫-1313.‬

277
00:26:55,541 --> 00:26:57,000
‫בואו אחריי, בבקשה.‬

278
00:27:03,500 --> 00:27:04,916
‫אחריכן. זה השולחן שלכן.‬

279
00:27:11,083 --> 00:27:12,791
‫אימא, מה זה אמור להביע?‬

280
00:27:13,541 --> 00:27:14,791
‫אין לי מושג, מותק.‬

281
00:27:41,333 --> 00:27:44,125
‫האם והבת במסעדה.‬

282
00:27:47,708 --> 00:27:49,208
‫נעשה את זה עכשיו או ש... ‬

283
00:27:49,833 --> 00:27:51,541
‫אם הבוס ישמע, המצב יהיה גרוע.‬

284
00:27:51,541 --> 00:27:52,625
‫אנחנו יודעים.‬

285
00:27:52,625 --> 00:27:53,958
‫ניקח את הסיכון?‬

286
00:27:55,791 --> 00:27:56,958
‫כן.‬
‫-כן.‬

287
00:27:56,958 --> 00:27:58,291
‫בואו נמהר.‬
‫-קדימה.‬

288
00:28:01,541 --> 00:28:03,625
‫קחי את המפתח הראשי. בוא ניפגש שם.‬

289
00:28:04,125 --> 00:28:04,958
‫טוב.‬

290
00:28:26,958 --> 00:28:29,208
‫את רואה איך הם מתייחסים אלינו?‬

291
00:28:30,291 --> 00:28:31,833
‫הם מזלזלים בנו‬

292
00:28:31,833 --> 00:28:33,916
‫רק כי אנחנו לא כמוהם.‬

293
00:28:35,000 --> 00:28:36,708
‫אני בסדר, אימא. באמת... ‬
‫-לא!‬

294
00:28:37,833 --> 00:28:39,041
‫אסור לנו להתעלם מזה.‬

295
00:28:41,875 --> 00:28:42,916
‫סליחה?‬

296
00:28:46,708 --> 00:28:48,708
‫נראה מה יש לפרצוף דלעת להגיד.‬

297
00:28:50,250 --> 00:28:51,291
‫אימא, בבקשה.‬

298
00:28:52,583 --> 00:28:53,583
‫מותק.‬

299
00:28:54,166 --> 00:28:57,291
‫אימא שלך לא תפגע באף אחד‬
‫שלא מגיע לו להיפגע.‬

300
00:28:57,291 --> 00:28:58,375
‫תאמיני לי.‬

301
00:28:59,750 --> 00:29:00,916
‫זה תמיד ככה.‬

302
00:29:00,916 --> 00:29:03,333
‫אימא תמיד צריכה ללמד מישהו לקח.‬

303
00:29:03,333 --> 00:29:04,625
‫אני מדברת אליך.‬

304
00:29:05,333 --> 00:29:06,708
‫סליחה?‬

305
00:29:06,708 --> 00:29:08,833
‫לפעמים סוכן הנסיעות,‬

306
00:29:08,833 --> 00:29:10,916
‫לפעמים מנהל המלון,‬

307
00:29:11,583 --> 00:29:13,625
‫לפעמים המלצר הראשי.‬

308
00:29:13,625 --> 00:29:15,833
‫קראת לי, גברתי? איך אוכל לעזור לך?‬

309
00:29:15,833 --> 00:29:17,916
‫תעיף מבט סביבך.‬

310
00:29:19,041 --> 00:29:22,375
‫אתה רואה עוד שולחן קטן כמו שלנו?‬

311
00:29:25,083 --> 00:29:27,541
‫אני לא בטוח למה את מתכוונת, גברתי.‬

312
00:29:27,541 --> 00:29:28,791
‫כוונתי היא,‬

313
00:29:29,375 --> 00:29:32,875
‫למה חשבתם שמגיע לנו השולחן הצדדי הזה?‬

314
00:29:32,875 --> 00:29:36,541
‫לא חשבתם שהוא מתאים‬
‫לזוגות הקדושים האחרים כאן?‬

315
00:29:38,000 --> 00:29:39,500
‫הוא היה היחיד שהיה פנוי.‬

316
00:29:39,500 --> 00:29:42,583
‫במלון חמישה כוכבים גדול? האומנם?‬

317
00:29:43,291 --> 00:29:44,291
‫מה?‬

318
00:29:44,791 --> 00:29:46,041
‫תראה, מה שאני חושבת‬

319
00:29:46,041 --> 00:29:49,041
‫זה שאתם במפורש חשבתם שמגיע לנו השולחן הזה.‬

320
00:29:49,041 --> 00:29:52,625
‫למה שנעשה זאת, גברתי?‬
‫הצוות שלנו בטח עשה טעות.‬

321
00:29:52,625 --> 00:29:53,708
‫האומנם?‬

322
00:29:54,375 --> 00:29:56,875
‫איזה צוות בדיוק? מה?‬

323
00:29:56,875 --> 00:30:00,041
‫בוא נשאל אותם אם זו הייתה טעות. איפה הם?‬

324
00:30:00,041 --> 00:30:03,125
‫את צודקת לחלוטין, גברתי.‬
‫תני לנו לפצות על כך.‬

325
00:30:03,833 --> 00:30:05,125
‫לפצות על מה?‬

326
00:30:06,708 --> 00:30:08,458
‫על השולחן, גברתי.‬
‫-לא.‬

327
00:30:08,458 --> 00:30:10,125
‫אתה מתכוון לשולחן הצדדי.‬

328
00:30:12,250 --> 00:30:14,041
‫את צודקת שוב, גברתי.‬

329
00:30:14,875 --> 00:30:18,375
‫כל מה שאת צריכה לעשות‬
‫זה להצביע על השולחן שאת רוצה.‬

330
00:30:19,041 --> 00:30:23,833
‫אנחנו רוצות כל שולחן‬
‫חוץ מהשולחן הצדדי הזה, אדוני.‬

331
00:30:26,375 --> 00:30:27,625
‫כמובן, גברתי.‬

332
00:30:28,416 --> 00:30:31,875
‫אני גם רוצה שתיענש על החוצפה שלך.‬

333
00:30:33,250 --> 00:30:34,791
‫חוצפה, גברתי?‬

334
00:30:34,791 --> 00:30:36,333
‫להתנהג כאילו הכול בסדר‬

335
00:30:36,333 --> 00:30:39,125
‫במקום לפתור את המצב ולהתנצל.‬

336
00:30:40,000 --> 00:30:43,708
‫אני מצטער,‬
‫אבל את לא מרחיקה לכת קצת, גברתי?‬

337
00:30:44,541 --> 00:30:46,875
‫לא. עוד לא עשיתי את זה.‬

338
00:30:50,000 --> 00:30:51,708
‫היית יודע אם הייתי עושה זאת.‬

339
00:30:52,958 --> 00:30:54,625
‫בואי נלך.‬
‫-קדימה.‬

340
00:31:14,166 --> 00:31:16,333
‫אני מצטערת. אני התעקשתי.‬

341
00:31:16,333 --> 00:31:18,416
‫אני כל כך מצטערת.‬
‫-שקט, מותק.‬

342
00:31:18,416 --> 00:31:21,125
‫זו לא הייתה אשמתך בכלל, בסדר?‬

343
00:31:21,125 --> 00:31:23,041
‫אל תלקי את עצמך.‬
‫-גברת, סליחה?‬

344
00:31:23,541 --> 00:31:25,041
‫עלי לחדר שלנו.‬

345
00:31:26,541 --> 00:31:29,791
‫את והבת שלך מפריעות לאחרים, בסדר?‬

346
00:31:31,333 --> 00:31:33,625
‫אם משהו כזה יקרה שוב,‬

347
00:31:34,208 --> 00:31:37,750
‫אצטרך לסגור את החשבון שלכן‬
‫ולסלק אתכן מהמלון.‬

348
00:31:37,750 --> 00:31:41,041
‫לא. איחרת את המועד. כבר סגרנו את החשבון.‬

349
00:31:41,041 --> 00:31:42,458
‫אנחנו עוזבות הלילה.‬

350
00:31:42,458 --> 00:31:43,958
‫טוב שכך.‬

351
00:31:43,958 --> 00:31:46,333
‫קחי את הבת המשונה שלך ותעזבי... ‬

352
00:31:47,291 --> 00:31:49,583
‫קחי את הבת המשונה שלך ותעזבי.‬

353
00:31:49,583 --> 00:31:51,166
‫כדי שלאנשים יהיה שקט.‬

354
00:31:52,166 --> 00:31:53,208
‫זה מגוחך.‬

355
00:32:17,708 --> 00:32:20,291
‫איפה המפתח? איפה הוא?‬

356
00:32:37,375 --> 00:32:38,375
‫תכין את המכונית.‬

357
00:32:38,375 --> 00:32:41,166
‫אצא בקרוב.‬
‫-כן, אדוני.‬

358
00:33:49,791 --> 00:33:51,291
‫בת משונה, מה?‬

359
00:33:52,000 --> 00:33:53,916
‫בטח. אקח אותה ואעזוב.‬

360
00:34:11,583 --> 00:34:13,041
‫זו באמת את.‬

361
00:34:14,250 --> 00:34:15,666
‫ידעתי שאני מזהה אותך.‬

362
00:34:18,708 --> 00:34:20,041
‫את הבת שלה.‬

363
00:34:20,041 --> 00:34:22,000
‫אני יודעת שגם את מזהה אותי.‬

364
00:34:22,000 --> 00:34:23,416
‫עצרי! לאן את הולכת?‬

365
00:34:27,625 --> 00:34:28,625
‫במבי.‬

366
00:34:29,375 --> 00:34:31,416
‫השארתי את המפתח אצלך, אימא.‬

367
00:34:31,416 --> 00:34:33,541
‫תשכחי מזה. הגיע הזמן.‬

368
00:34:34,166 --> 00:34:35,583
‫אנחנו עוזבות?‬
‫-עכשיו.‬

369
00:34:39,791 --> 00:34:42,791
‫יש אישה זקנה, קרובת משפחה רחוקה שלנו.‬

370
00:34:42,791 --> 00:34:44,750
‫היא ראתה אותי הרגע וזיהתה אותי.‬

371
00:34:44,750 --> 00:34:45,791
‫באמת?‬

372
00:34:46,458 --> 00:34:49,625
‫היא בטח תודיע להם.‬
‫הם ישלחו את כלבי הציד שלהם אחרינו.‬

373
00:34:49,625 --> 00:34:52,291
‫התיק אצלי, אימא.‬
‫-בסדר. תחליפי בגדים.‬

374
00:34:56,625 --> 00:34:57,708
‫מותק, חכי.‬

375
00:34:58,958 --> 00:35:01,375
‫בואו נרד במדרגות.‬
‫-קדימה, אימא.‬

376
00:35:06,708 --> 00:35:08,333
‫להתראות.‬

377
00:35:08,833 --> 00:35:09,791
‫תודה, ילדים.‬

378
00:35:10,458 --> 00:35:11,750
‫נתראה.‬
‫-תודה.‬

379
00:35:15,541 --> 00:35:18,000
‫זיהיתי אותה. היא מי שחשבתי שהיא.‬

380
00:35:18,000 --> 00:35:20,750
‫מי, אימא של הילדה היפה?‬
‫-כן.‬

381
00:35:20,750 --> 00:35:22,500
‫איך את מכירה אותה?‬

382
00:35:22,500 --> 00:35:24,666
‫אני קרובת משפחה שלה.‬
‫-באמת?‬

383
00:35:24,666 --> 00:35:27,291
‫היא נעדרת מאז שאימא שלה נרצחה.‬

384
00:35:27,875 --> 00:35:29,541
‫מה?‬
‫-אימא שלה נרצחה?‬

385
00:35:29,541 --> 00:35:31,458
‫רצח נוראי.‬

386
00:35:31,458 --> 00:35:34,250
‫אני עדיין זוכרת את זה.‬
‫עדיין יש לי צמרמורת.‬

387
00:35:42,791 --> 00:35:44,791
‫-אימא?‬
‫-רדי בזהירות, במבי.‬

388
00:35:46,250 --> 00:35:48,541
‫תתקשרו למשטרה!‬

389
00:35:48,541 --> 00:35:51,708
‫אימא, מה קורה?‬
‫-איך אדע, מותק? בואי.‬

390
00:36:03,375 --> 00:36:04,666
‫אימא, מה את עושה?‬

391
00:36:05,583 --> 00:36:07,541
‫אנחנו מוכנים?‬
‫-כמובן.‬

392
00:36:11,333 --> 00:36:13,416
‫מותק, אנחנו חייבות לצאת מהמלון.‬

393
00:36:14,041 --> 00:36:14,875
‫אימא...‬

394
00:36:14,875 --> 00:36:16,666
‫אני פותחת.‬
‫-קדימה.‬

395
00:36:23,083 --> 00:36:24,166
‫מה עלינו לעשות?‬

396
00:36:25,208 --> 00:36:27,500
‫אנחנו נכנסים. תפתחי. קדימה.‬

397
00:37:04,541 --> 00:37:08,208
‫תעביר את זה! קדימה!‬
‫-תעביר את זה לכאן! קדימה!‬

398
00:37:09,791 --> 00:37:12,041
‫תפתחו את השסתום!‬

399
00:37:17,208 --> 00:37:19,333
‫אנחנו צריכות מונית.‬

400
00:37:19,333 --> 00:37:20,666
‫אימא, מה עשינו?‬

401
00:37:20,666 --> 00:37:23,458
‫כן, הייתה מהומה, אבל הצלחנו לעזוב.‬

402
00:37:26,208 --> 00:37:27,791
‫אימא, יש מונית.‬

403
00:37:27,791 --> 00:37:28,958
‫בסדר, מותק.‬

404
00:37:29,833 --> 00:37:32,458
‫תישארי רגועה. אין צורך למהר.‬

405
00:37:38,416 --> 00:37:40,250
‫תיכנסי. קדימה.‬

406
00:37:46,875 --> 00:37:47,875
‫למסוף האוטובוסים.‬

407
00:37:47,875 --> 00:37:50,916
‫אבל אנחנו ממהרות.‬
‫האוטובוס שלנו בעוד 15 דקות.‬

408
00:37:50,916 --> 00:37:52,208
‫האוטובוס שלנו?‬
‫-שקט.‬

409
00:38:14,041 --> 00:38:14,916
‫מה לעזא...‬

410
00:38:16,541 --> 00:38:18,666
‫תראו מה הן עשו לחדר.‬

411
00:38:19,250 --> 00:38:20,708
‫תראו את כל הדברים האלה.‬

412
00:38:31,708 --> 00:38:33,083
‫תראו את כל הדברים האלה.‬

413
00:38:53,708 --> 00:38:57,083
‫אני אוהבת את אלה. תראי כמה זה יפהפה.‬

414
00:38:58,125 --> 00:39:00,125
‫כל כך חמוד. כל כך רך.‬

415
00:39:13,208 --> 00:39:16,166
‫הן הפכו את החדר למוזר כל כך.‬
‫הוא היה שונה כל כך.‬

416
00:39:16,666 --> 00:39:18,708
‫אף פעם לא ראיתי דבר כזה.‬

417
00:39:19,875 --> 00:39:21,666
‫כולם היו המומים.‬

418
00:39:21,666 --> 00:39:25,208
‫איפה זה? איפה הדבר שהן מחביאות?‬

419
00:39:25,208 --> 00:39:27,708
‫הן לא מחביאות כלום.‬
‫-מה זאת אומרת?‬

420
00:39:28,375 --> 00:39:31,083
‫אז למה הן לא הכניסו אף אחד?‬

421
00:39:31,083 --> 00:39:32,666
‫למה אתה לא?‬

422
00:39:32,666 --> 00:39:33,750
‫למה אני לא מה?‬

423
00:39:33,750 --> 00:39:35,708
‫נותן לזרים להיכנס לבית שלך.‬

424
00:39:36,208 --> 00:39:38,791
‫איך זה קשור?‬

425
00:39:38,791 --> 00:39:40,250
‫אתה מוכן כבר להבין?‬

426
00:39:40,250 --> 00:39:43,791
‫זה הבית שלהן.‬
‫זו הסיבה שהן לא נתנו לאף אחד להיכנס.‬

427
00:40:17,208 --> 00:40:20,458
‫באמת עלינו על אוטובוס תוך רבע שעה.‬

428
00:40:26,458 --> 00:40:29,750
‫אנחנו לא יודעת לאן הוא נוסע. לא שזה משנה.‬

429
00:40:43,250 --> 00:40:45,500
‫הדבר היחיד שחשוב לנו כרגע‬

430
00:40:47,416 --> 00:40:48,458
‫זה לברוח.‬

431
00:41:03,833 --> 00:41:05,333
‫הילדה הייתה יפה, כן.‬

432
00:41:07,416 --> 00:41:08,541
‫היא הייתה חמודה.‬

433
00:41:11,250 --> 00:41:15,458
‫אבל אף אחד מאיתנו לא חשב‬
‫לשאול אותה אם היא בסדר.‬

434
00:41:17,041 --> 00:41:19,458
‫מותק. את במנוסה. הבנו.‬

435
00:41:20,250 --> 00:41:21,750
‫אבל במנוסה לאן?‬

436
00:41:24,416 --> 00:41:27,000
‫האדם שעלייך לברוח ממנו נמצא לידך.‬

437
00:41:41,500 --> 00:41:45,458
{\an8}‫- שירותי חירום רפואיים -‬

438
00:45:41,833 --> 00:45:43,375
‫תרגום כתוביות: יפעת גריצמן‬

